שפת אמת/זבחים/צט/א

שפת אמת זבחים צט א

דף צט ע"א

בגמ' והרי קטן. פירש"י דאוכל מדצריך למעט איש כאחיו שאינו חולק מכלל דאוכל ועוד כל זכר כתיב. וקשה לפי' ב' א"כ איך מרבינן בעל מום מכל זכר דילמא אתי לקטן. ונראה דהא דצריך רש"י לומר ועוד כל זכר כתיב. משום דיש לפקפק אתי' ראשון דמשכחת לה דנעשה בלילה גדול ויכול לאכול בערב אע"פ כן אינו חולק ולעולם קטן אינו אוכל. ולכן צריך רש"י לתי' ב'. וזה רק בס"ד דגמ'. אבל למסקנא דמי שאינו אוכל אינו חולק א"כ ל"ל איש כאחיו אפי' יהי' גדול בערב כיון דאינו אוכל עתה אינו חולק. וע"כ דקטן אוכל ולהכי צריך איש כאחיו א"כ כל זכר מיותר לרבות בע"מ כנ"ל:

שם בעי ר"ל בעל מום והוא טמא כו'. נראה דהא דקאמר הגמ' לעיל ואימא כל זכר לרבות טבול יום ומשני משום דבע"מ אוכל. זה אינו מדברי ר"ל רק הגמ' מפלפל על דרשא דר"ל. אבל ר"ל עצמו נסתפק בזה. וס"ל די"ל דהא דממעטינן טבו"י טפי מבע"מ. משום דבעל מום אין בידו לשמור עצמו. אבל טמא דהוי לי' לשמור מן הטומאה להכי אפקי' רחמנא ולהכי מסופק בבע"מ דבלאו הכי לא חזי אין לנו לקונסו על שלא נשמר מטומאה:

שם בגמ' טמא בקרבנות ציבור. פירש"י שהקריב בטהרה. וק"ק לפי"ז כיון דיש כהנים טהורים אסור לעשות בטומאה אפי' למ"ד הותרה. [ללישנא קמא ביומא ד' ו']. וצ"ל כיון דעכ"פ אי הקריב כשר דיעבד [אפי' למ"ד דחוי' כמ"ש לעיל ט"ז: ע"ש] חשיב ראוי. אבל עיקר מאי דפשיטא לרש"י דבנעשה הזריקה בטומאה אינו נאכל [וכ"נ מדברי התוס' לעיל (ט"ז:) כמ"ש שם. וכן כ' התוס' יומא (ז'.) למ"ד דחוי'] אינו מוכרח די"ל דהא דבא בטומאה אינו נאכל בטומאה היינו שנטמאו הבעלים או הבשר אבל כהן טמא שזרק הדם והבשר לא נטמא שפיר נאכל א"כ א"ש הכא כפשוטו וכ"נ דעת הרמב"ם (פ"י ממעה"ק) והכ"מ פי' שם פי' דחוק מיהו פי' הרי"ק שם ג"כ מיושב:

בתוס' ד"ה והרי קטן כו' וי"ל כו'. נראה שהבינו התוס' דהא דבעי הגמ' למימר דטבול יום אינו אוכל היינו קודם הערב שמש וזה תמוה דהא ע"ז איכא קרא אחרינא א"ו פי' הגמ' דכל שהוא טבול יום בשעת זריקה והקטרה אסרה תורה לאכול אפי' אחר הערב שמשו אע"ג דאוכל בקדשים היינו מה שנזרק כשהי' טהור. א"כ לא העלה ארוכה בתי' תוס'. ובעיקר קושיתם נראה בפשיטות דאי נימא קטן רחמנא רבי' תיקשי אימא כל זכר מרבה טבול יום כדפריך בתר הכי ולהכי מוכרח הגמ' לפרש לענין חלוקה ושוב לא מוקמי' כל זכר אטבול יום הואיל ואינו ראוי לאכול. ואפשר שזה כוונת התוס' בתי' השני שכתבו א"נ כו' דתמוה ובצאן קדשים מוחק הגירסא. ולמ"ש נראה דכצ"ל בתוס' אכתי תקשי לי' כדפריך בסמוך על בעל מום. וכונתם למ"ש כמו דפריך אח"כ על בעל מום ואימא כל זכר לרבות טבו"י כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף