קרן אורה/זבחים/צט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

קרן אורה TriangleArrow-Left.png זבחים TriangleArrow-Left.png צט TriangleArrow-Left.png א

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
קרן אורה
רש"ש

שינון הדף בר"ת


טבול יום - פרק שנים עשר
דף צ"ט ע"א

גמרא טמא בקרבנות צבור מהו שיחלקו לו פירש"י ז"ל היינו שהקריבוהו טהורין דאי ע"י טמאין הא אינו נאכל וע' בפ"י מה' מעה"ק בדברי הרמב"ם ז"ל ומה שדקדק שם הכ"מ ז"ל ותי' הר"י קורקוס ז"ל והכ"מ ז"ל כ' דאין צורך לדחוק כד' הרי"ק ז"ל ומיירי שפיר שהקריבוהו טמאים ובפסח דנאכל בטומא' וכגון שהיו מחצה טהורים ומחצה טמאין דטהורים עושין לעצמן וטמאין לעצמן וקאמר דאין הטמאים יכולים להמנות עם הטהורים אע"פ שיהיו טהורים לערב ויאכלו עם הטהורי' ואין דבריו ז"ל מובנים דמה ענין חלוקת הפסח דכ"א נמנה על שלו לחלוקה דמתני' דהיינו בקרבן של אחרים אמרה תורה דאין חלוקה אלא להראוין לאכילה אבל פסח כל הפסולין צריכין להמנות ולמה לא ימנה עם הטהור אם יקריבוהו בטהרה ואי משום דטמא וטהור אין אוכלין יחד זה מילתא אחריתי הוא אבל דינא דמתני' לא שייך בפסח וכדתנן אונן טובל ואוכל פסחו לערב ע"כ העיקר כדברי הר"י קורקוס ז"ל:

שם גמרא אונן נוגע כו' ורמינהו אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש וס"ד דבלא טביל' אסור אפי' ליגע ושני ר' יוחנן דהכא מיירי שטבל בשעת אנינותו ולהכי מות' ליגע' ופריך עליה הא הדרא עלי' אנינות ומשני מתני' מיירי דלא אסח דעתי' ומתני' דחגיגה מיירי בדאסח דעתיה ולהך נוסחא דל"ג אלא יש לפרש דקאי הא דשני ר"י דמיירי הכא בשטבל ואח"כ לא הסיח דעתו אז לא חזרה אנינותו עליו אבל טבילה וודאי בעי פ"א בכל גוונא אבל לא משמע הכי מדקאמר הא דאסח דעתי' היינו מתני' דחגיגה כמבואר בשמעתין אלמא דבלא היסח הדעת לא בעי טבילה כלל וליתא לשנויא דר"י אלא בהיסח הדעת תליא מילתא אם לא אסח דעתי' נוגע ואי אסח דעתיה צריך טביל' ופריך אי לא אסח דעתי' מטומאת מת הזאה ג' וז' בעי ואי לא אסח דעתי' מטומאת שרץ ג"כ הערב שמש בעי ואפילו תרומ' ושני ר' ירמיה באומר נשמרתי מדבר המטמא ולא נשמרתי מדבר הפוסל וכן לענין תרומ' כמש"כ רש"י ז"ל ולפ"ז אינו מובן הא דתנן להא בהא דחומר בקודש מבתרומה כיון דמיירי בנשמר מדבר הפסול לקודש ולא לתרומ' וזה כבר שמעי' מדוכתי אחריני וכש"כ לפמש"כ התוס' ז"ל דמיירי בבגדים של תרומ' דהוי מדרס לקודש וזה כבר תנן התם ומסיק ר' אבא בר ממל דמעלה בעלמא היא בקודש לאכילה ולא לנגיעה וע"כ היינו בדלא אסח דעתיה דאי אסח דעתי' הדק"ל הזאה ג' וז' בעי וטבילת אונן היינו בלילה אחרי שעברה אנינותו וטבילת מח"כ היינו אחר שהביא כפרתו אלא דלא דמו אהדדי דאונן אפי' בשעת אנינותו מותר ליגע בקדשים אבל מח"כ קודם שהביא כפרתו אסור אפי' בנגיעה וע' בתוי"ט סוף נדה שהאריך בזה בביאור דברי הרמב"ם ז"ל בחיבורו וכבר כתבתי בזה בחי' מעילה מה שנ"ל בדברי הרמב"ם ז"ל ודברי פי' המשנה כאן היא כשינויא דר' אמי ונוסחת א"י הוא כמסקנא דלנגיע' לא עבוד מעלה עכ"פ סלקא שמעתא דאם הסיח דעתו מטומאת גופו תרומ' וקדש שוין בזה והא דעבדו מעלה בקדש באונן היינו אם לא הסיח דעתו מטומאת גופו אלא כיון שהסיח דעתו מאכילת קודש כשהוא אונן עבדי רבנן מעלה בקדש דצריך טביל' בלא הערב שמש אבל בתרומ' כה"ג משמע דלא עבוד בה מעלה וכן אמרי ב"ה בסוף נדה דטבולת יום ארוך אינה צריכה טביל' באחרונ' אע"פ שהסיחה דעתה מלאכול בתרומ' כל זמן זה וקש' לזה מהא דתנן בטהרות פ"ז משנה ח' מי שהי' טהור והסיע לבו מלאכול בתרומ' ר"י מטהר כו' וחכמים מטמאין אלמא דלחכמים בתרומה נמי פוסל היסח הדעת מאכיל' והתוי"ט ז"ל כתב התם דמיירי שהסיח דעתו מטהרת גופו והוא מדברי הכ"מ ז"ל פי"ג מה' אה"ט ולא הבנתי דא"כ אמאי כתב הרמב"ם ז"ל שם דא"צ הערב שמש אם לא נשמר מטהרת גופו ועוד מה בין זה דהסיע דעתו מלאכול תרומ' לטבולת יום ארוך דאמרי ב"ה דאין צריכ' טביל' וממתניתין דטהרות מוכח דמיירי בהיסח הדעת מטומאת הגוף דבסיפא התם גבי ידים תנן אע"פ שאמר יודע אני שלא נטמאו ידי ידיו טמאות מפני שהידים עסקניות משמע דברישא אם אמר יודע אני שלא נטמאתי מהני אלא היכא דאינו יודע בבירור והסיח דעתו טמא וא"כ אמאי לא בעי הערב שמש וכמש"כ הרמב"ם ז"ל שם אם אינו יודע בבירור שלא נטמא בטומאת מת צריך הזאה ג' וז' ואם אינו יודע מטומאת שרץ הערב שמש בעי אפי' לתרומ' ומתניתין דסוף נדה יש לישב דהתם מיירי באומרת נשמרתי מכל טומאת הגוף ומשום היסח הדעת לחוד אמרי ב"ה דאינה צריכה טבילה וההיא דטהרות מיירי שלא נשמר מטומאת הגוף ואינו יודע בבירור שלא נטמא. אבל מש"כ הרמב"ם ז"ל דאין צריך הערב שמש קשיא טובא מ"ש מהא דכתב שם בהלכה זו דאם לא שמר עצמו מטומאה צריך הערב שמש אפילו לתרומה וע"כ נראה מדבריו ז"ל דהיסח הדעת מאכילה לחוד והיסח הדעת מטומאה לחוד וכן נראה מדבריו ז"ל בפי"ב שם שכתב דאונן ומח"כ אין צריכין טבילה לתרומה משום דמותרים הם בתרומה משמע דאלו היו אסורין בתרומה גם לתרומה היו צריכין טבילה משום היסח הדעת דאכילה ולפ"ז יקשה ממתניתין דסוף נדה טבולת יום ארוך אמאי אינה צריכה טבילה באחרונה כיון שהסיחה דעתה מתרומה כל זמן הזה וצ"ע:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף