שפת אמת/זבחים/פט/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

שפת אמת

שינון הדף בר"ת


שפת אמת זבחים פט ב

דף פט ע"ב

בגמ' איבעיא להו כו' אלא מהא ליכא למישמע מינה. נראה דהכא לא נשאר בתיקו רק כיון דדיקא דרישא וסיפא קשיין אהדדי. איכא להוכיח דבאמת שניהן שוין כה"ג ואין לזה קדימה ולא לזה קדימה. ולכן א"ש שני הדיוקים דרישא וסיפא כנ"ל וכ"פ הרמב"ם (פ"ט מה' תו"מ) אלא שהכ"מ שם כ' דהוי בעיא דלא אפשיטא ויותר נכון כמ"ש:


שם בגמ' איבעיא להו דם עולה ודם אשם כו'. צ"ע לשון הגמ' דהא לגבי דם חטאת נמי איכא האי מעליותא דעולה שבא מצד כליל ומ"מ דם חטאת קודם שמרצה. א"כ עיקר הספק אי גם אשם חשיב מרצה כמו חטאת או לא. וגם עיקר ספק הגמ' איני מבין דלמה לא חשיב אשם מכפר ומרצה כמו חטאת. ומאי דמסקי' לא אאימורים דייקא נמי כו'. קשה ג"כ דלמא מיירי מתני' מחיים קודם שחיטה ולהכי תנא שדמה ניתן: שם בגמ' בשר קדשים קלים כו' ר"י אמר כשר הואיל וסופו לצאת. נראה ודאי דלר"י מותר הבשר באכילה ג"כ כיון דסופו לצאת אין עליו איסור יוצא כלל וא"כ בהדר עיילי' קודם זריקה ודאי דמותר באכילה. ומזה נ"ל ראי' לשיטת הרמב"ם (בפ"א מה' פסוה"מ) שפסק דאימורים שיצאו לפני זריקה אם החזירן מקטירין אותן והראב"ד חולק עליו. ואי נימא כשיטת הראב"ד קשה מאי מקשה הגמ' ע"כ לא פליגי אלא בבשר. הא בבשר כשר ומותר לאכול ובאימורים אסור להקטיר אלא ודאי דאפי' להקטיר שרי והא דאמרי' ספ"ק דמעילה דאע"ג דזריקה מועלת ליוצא מ"מ לשריפה קאי היינו בלא החזירן קודם הזריקה אבל בהחזירן נראה דמקטירן ואולי הבין הראב"ד בכוונת הרמב"ם דהחזירן אחר הזריקה אך בודאי לא הי' כן כוונת הרמב"ם וע"ש ודו"ק:


בתוס' ד"ה לימא מסייע לי' תימא כו'. והנה ביותר יש לתמוה למסקנת הגמ' הכא דבאמת אפי' אימורים כשרים איך תתפרנס ברייתא דהתם. והנה תוס' לעיל (ד' כ"ו) כתבו לתרץ דאפי' לר"פ דמסיק דלא פליגי בהדר עיילי' היינו לענין דמועלין בה ולחייב משום פיגול אבל מיפסל עכ"פ ע"ש. ובאמת זה דוחק גדול כיון דבס"ד דגמ' ס"ל בפשיטות דכל דפסול תו אין מועלין ויהי' שיטת ר"פ היפוך מסברת הש"ס הקודמת. וגם הרמב"ם סתם באמת (בפ"א דפסוה"מ) היפך הברייתא דשם דפירכסה ויצאה כשרה מה"ט דאפי' אימורין שיצאו לא נפסל הזבח ע"ש. אבל זה תימא לחלוק על הבריית' ותימה על הכ"מ ולח"מ שלא עמדו בזה כלל. ומתוך הדוחק הי' נראה דמכח ברייתא הנ"ל הכריע הרמב"ם דבאמת אין הלכה כר"פ דהכא ופליגי באמת בין הדר עיילינהו בין לא הדר עיילינהו. והא בהא תליא דאי זריקה מועלת ליוצא ממילא לא נפסל ע"י היציאה והכי קיי"ל כר"ע ולת"ק דאין זריקה מועלת פסול ביציאה וברייתא דלעיל דלא כר"ע כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף