שפת אמת/זבחים/פה/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
בגמ' חיין פשיטא. קשה דהא קמ"ל דמחיים אין המזבח מקדש דאי הוי מזבח מקדש הי' אסור להורידן רק לשוחטן למעלה במזבח ורש"י כתב כיון דכשרים לעלות אפי' אחר ירידה פשיטא דמורידין. אבל מלשון הרמב"ם (פ"ג מה' פסוה"מ) נראה כמ"ש דכתב דמה"ט בעלה אחר השחיטה מפשיטין למעלה משום דאסור להורידן ע"ש. וצ"ל דפשיטא היינו משום דמחיים לא הוי פסולו בקדש ומעולם לא הוי ס"ד דגמ' לפרש המשנה בכשרים כיון דתני וכולן משמע דקאי אפסולין דרישא ולכן מקשה פשיטא דכה"ג ירדו. אלא ע"כ דלדיוקא אתי דשחוטין אפי' קודם זריקה לא ירדו. ומשני בדוקין שבעין. דלפירש"י הו"ל למימר בפסולין ובדוקין שבעין. כיון דעד עתה בכשרים מוקי לה. והא דאמר במאי אוקימתא מילתא באפי נפשי' הוא דמכל השקלא וטריא דלעיל משמע דמוקי בפסולין ופריך מסיפא כנ"ל:
שם בגמ' פסולין בר הפשט וניחוח הוא. והא אותה כשרה ולא פסולה. פירש"י דפי' הברייתא אותה ולא פסולה בנפסל קודם הפשט דנשרפת בעזרה ומהא דייק הגמ' דה"ה בקידשו המזבח נמי לאו בר הפשט הוא. ופירוש זה דחוק דבשלמא בנשרפת בעזרה מטעם פסול למה לי הפשט. אבל היכי דעלה למזבח דלא ירדו הוי עבודה לגבוה ושפיר י"ל דבעי הפשט. אבל בתו"כ עצמו מבואר דעיקר קרא אותה למעט פסולין שנשחטו למעלה דלא ירדו ע"ז ממעט דא"צ הפשט וניתוח ע"ש (פר' ויקרא פרשתא ה') וכשנשרף בעזרה נראה דא"צ קרא דמהכ"ת יצטרך הפשט וניתוח דאין זה הקרבה כלל. וצ"ע על פירש"י בזה:
שם בגמ' כיצד עושה מוריד הקרבים למטה ומדיחן. ומסיק הגמ' דמדיחן למטה ומניחן היינו בנפסלו אחר זריקה ומשמע לכאורה דפסולין שעלו אחר שחיטה ג"כ דינא הכי. והרמב"ם לא הביא דין הקרבים רק בכשרים שנשחטו בראש המזבח כ' (פ"ג מפסוה"מ) דמוריד הקרבים ומדיחן וחוזר ומעלה אותם וכ' בכ"מ דכיון דהדין כן בגמ' בפסולין כ"ש בכשרים. ולשונו תמוה דפסולין מדיחן ומניחן. אבל בכשרים דחוזר ומעלה אותם לא נזכר בגמ'. אבל מה דהשמיט הרמב"ם כל הדין בפסולין תמוה. ונראה דס"ל להרמב"ם דכל סוגיא זו למ"ד אין הפשט וניתוח בראש המזבח. אבל הרמב"ם פוסק יש הפשט וניתוח מיירי מתניתין כפשטא בכשרין. וע"ז קאמר הברייתא דמורידין להדיח וחוזר ומעלה אותם. וממילא אין מוכרחין לפרש הברייתא בנפסלו. א"כ י"ל דבנפסלו לא מיירי הברייתא כלל. מיהו עכ"פ מה דמשמע בגמ' דא"א ליקרב עם הפרש משום הקריבהו לפחתיך זה נראה אמת. אך די"ל דבפסולין לגמרי שעלו כיון דא"צ הפשט כדרשא דאותה ולא פסולה א"כ א"צ להוציא הקרבים גם כן ולית בזה משום הקריבהו לפחתיך רק היכי דצריך הפשט דנראה הפרש בתוך הקרבים אז צריך להדיחן. אבל כשמקריב כל הבהמה כמו שהיא הוי שפיר דרך כבוד. וכ"מ הלשון בתו"כ דמעלהו כמו שהוא ע"ש. מיהו אכתי יש לעיין בנפסל אחר זריקה דצריך הפשט א"כ נראה דצריך להדיחן בזה הו"ל להרמב"ם להביא הדין אי מורידין ומדיחין למטה. ואפשר דלדידן דיש הפשט וניתוח למעלה אפשר יש גם הדחה למעלה. וא"צ להורידן כלל דכל הגמ' קאי למ"ד אין הפשט למעלה. אבל למ"ד יש הפשט י"ל דמדיחין ג"כ למעלה. והברייתא מיירי בכשרין דיכול להורידן ולהדיחן ולחזור להעלותן וצ"ע בזה:
שם בגמ' דאי מתרמי כהן אחרינא כו'. צע"ג בזה כיון דדינו בשריפה א"כ נשרפנו מיד ולמה לי הדחה ולהניחן כיון דמצותן בשריפה. וכיון דנפסל אחר זריקה א"א להיות הפסול בדם ובבעלים רק בגופו וא"צ עיבור צורה א"כ במקום הדחה להוי שריפה וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |