שפת אמת/זבחים/לא/א

שפת אמת זבחים לא א

דף לא ע"א

בגמ' ר"א מתני הכי חצי זית חוץ לזמנו וכזית חציו חוץ למקומו וחציו חוץ לזמנו. פירש"י דעדיפא מדרבא ע"ש. ואפשר לומר ג"כ להיפוך דאפי' ר' המנונא דפליג לעיל אדרבא מודה הכא דהתם הטעם כיון שכבר נפסל אין הפסול הולך ממנו כמ"ש התוס' ד"ה הא אבל הכא מיד כשבא לכלל פסול מיד חל הפיגול כנ"ל:

שם בגמ' א"ר ינאי חישב שיאכלו כלבים כו'. צ"ע הטעם כמו דאין פיגול בחישב לאכול דבר שאינו ראוי לאכול הא לכלבים לעולם אין קדשים ראוין לאכול ולמה יהי' פיגול. והי' אפשר לומר דשמואל דאמר לעיל (כ"ח.) דסתם מתני' דעור אלי' אתיא כר"א דאפי' לאכול דבר הראוי להקטיר הוי פיגול וכן אמר ר"י לקמן דמתניתין דהכא אתיא כר"א א"כ לדידהו אפשר הלכה כר"א כסתם משנה וא"כ י"ל דר' ינאי נמי אליבא דר"א קאי אך הרמב"ם (פי"ד מפסוה"מ) הביא להלכה הך דר' ינאי וצ"ע:

שם בגמ' והתנן לאכול כחצי זית כו'. תמוה טובא דלאכול היינו בשר ולהקטיר היינו אימורים ואימורים לאכילה לא הוי פיגול אבל בשר שפיר י"ל דגם לאכילת אש מיפגל. והי' נראה דסוגיא זו אתיא כר' ירמי' לקמן דהך בבא אתיא כר"א דגם לאכול אימורים הוי פיגול. ואפשר עוד לומר דדייק הגמ' משום דכללא כייל דלאכול חצי זית ולהקטיר חצי זית לא הוי פיגול ומשמע דלא משכחת לעולם להיות פיגול כה"ג אפי' בבשר וע"ז מקשה דבבשר להוי פיגול ולפ"ז גם למסקנא י"ל דדוקא בבשר יש חילוק בין לשון הקטרה ללשון אכילה אבל באימורים בכל גווני אין מצטרפים אפי' אמר לשון אכילה. מיהו הרמב"ם העתיק הדין כפשטא ע"ש. וי"ל עוד דפי' המשנה כפשטא דלא הזכיר כלל לא אימורים ולא בשר רק לאכול מזה הקרבן חצי זית ולהקטיר מזה הקרבן חצי זית א"כ אי אמר לשון אכילה הוי פיגול דיכול להיות המכוון על הבשר ואי אמר לשון להקטיר לא הוי פיגול דלהקטיר היינו אימורים ובזה נוכל לקיים ג"כ לשון הרמב"ם דהוא כלשון המשנה. ולפ"ז לעולם י"ל דחצי זית אימורים וחצי זית בשר אפי' אמר לאכול נמי לא מצטרפים. שוב ראיתי בתוס' מנחות (י"ז:) האריכו בזה ונדחקו ליישב ע"ש ועדיין צ"ע:

בתוס' ד"ה דכ' תאכלהו כו' אבל השתא דאמרת כו'. אין פי' לדבריהם אלו בכאן ונראה דט"ס יש כאן וזה שייך לדיבור שאחריו דהקשו ל"ל לגמ' להביא מהא דחצי זית לאכול ולהקטיר חצי. ולא הביאו מהא דלהקטיר דבר שדרכו כו' ובאמת קושיא זו י"ל דודאי להקטיר מה שאין דרכו או לאכול מה שאין דרכו לא הוי פיגול. אבל במתניתין לאכול ח"ז הוא בשר ולהקטיר ח"ז הוא חלב. ומה דאינו מצטרף משום דהם ב' ענינים זה אכילה וזה הקטרה ולכן פריך כיון דאכילת אש נמי אכילה קרי א"כ לא הוי ב' ענינים ויצטרפו. ומשני אה"נ דאי אמר בלשון אכילה מצטרף וחילוק זה מוכרח והתוס' בעצמם במנחות (י"ז ע"ב) העלו כן. וא"כ נראה דזה עצמו הי' תי' התוס' ע"ז ונשמט בתוס' לדיבור הראשון מדיבור השני. כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף