שער המלך/שמיטה/א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ שמיטה א

א

מצות

עשה לשבות מעבודת הארץ כו'. הנה מבואר מדברי רבינו דאע"ג דקי"ל דחורש בשביעית אינו לוקה היינו דוקא לענין מלקות אבל עובר הוא בעשה שהרי כתיב ושבתה הארץ וכתיב בחריש ובקציר תשבות ואפילו לר"י דדריש ליה לענין שבת ולומר מה חריש רשות כו' מ"מ שביתת הארץ מחרישה משתמע נמי וכן מוכח בהדיא מהא דפרכינן התם במ"ק תנן משקין בית השלחין במועד ובשביעית בשלמא מועד כו' אלא שביעי' בין למ"ד משום זורע בין למ"ד משום חורש חרישה וזריעה בשביעית מי שרי והשתא אם איתא דלמ"ד אינו לוקה אין איסורו אלא מדרבנן היכי פריך בפשיטות חרישה מי שרי ומאי קו' נימא דמ"ד משום חורש ס"ל כמ"ד דחורש בשביעית אינו לוקה ואינו אסור אלא מדרבנן ומשום פסידא התירו וכן מבואר מדברי רש"י שם יע"ש ועוד אמרינן התם בסמוך אמרי ר"א אמר ר"י משום רבי נחוניא עשר נטיעות כו' הל"מ משמע דלכ"ע אסור מן התורה ולומר דלמ"ד חורש אינו לוקה לית ליה הל"מ זה ודאי אינו ותו דר"י גופיה ס"ל בירושלמי דחורש בשביעית אינו לוקה (עיין בהתוס' שם ד"ה ר"א דכתבו לחד תי' דר"י ס"ל דלוקה וצ"ע איך אשתמיט מהם ירושלמי הלזו) כמ"ש מרן ואיהו קאמר דהוי הל"מ אלא מבואר הוא דלכ"ע חרישה בשביעית עובר בעשה ולא פליגו אלא בענין מלקות וכן מבואר בהדיא בחידושי הריטב"א שם במ"ק:
ואולם ראיתי להרמב"ן ז"ל בשיטה כ"י למסכת מכות אמתני' דיש חורש תלם אחד כו' שהק' לפום מאי דמסקינן התם דמחפה את הזרעים חייב משום זורע וז"ל ואי קשיא לך וליחייב נמי משום חורש בשביעית איכא למימר דאין חילוק מלאכות בשביעית כשם שאין חילוק מלאכות בי"ט ואיכא דאמר בריש מס' משקין דחורש בשביעית אינו לוקה ומדרבנן הוא וטעמא כדאיתא התם בגמ' א"ד יע"ש והוא תימא שהרי כפי מ"ש מבואר דלכ"ע איסור עשה מיהא איכא ואולי שמ"ש ומדרבנן הוא לענין מלקות הוא דקאמר דמדרבנן הוא דלוקה מכת מרדות ואין זה במשמעות דבריו כלל ומ"מ למדנו מדבריו דכי היכי דאין חילוק מלאכות בי"ט ה"נ אין חילוק מלאכות בשביעית: ודע שאני מסתפק בהא דאמרינן חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט אי י"ה דינו כשבת ויש חילוק מלאכות בי"ה או דינו כי"ט דדוקא בשבת דבסקילה גזרת הכתוב הוא אבל י"ה דבכרת לא א"ד אין חילוק מלאכות לי"ט דוקא קאמר דהוי איסור לאו אבל י"ה דינו כשבת והיה נ"ל להוכיח דאין חילוק מלאכות לי"ה ממתני' דמכות דקתני יש חורש תלם אחד וחייב עליו כו' ושביעית וי"ט ופי' רש"י בפסחים דמ"ז וז"ל וי"ט הרי ששה ושבת לא תני משום דלאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד הוא ואין לוקין עליו יע"ש וכונתו מבוארת דקשיא ליה אמאי לא תני שבת וי"ט וליתני חייב עליו משום ט' לאוין ותריץ יתיב דבשבת ליתיה למלקות כלל משום דהוי לאו הניתן לאזהרת מיתת בית דין והשתא אם איתא דבי"ה יש חילוק מלאכות אם כן קשה טובא דאמאי לא תני עובר בט' לאוין וליתני י"ה דהשתא חייב משום חורש ומשום זורע אלא משמע דבי"ה נמי אין חילוק מלאכות דהשתא משום הכי תני י"ט דהוי הווה טפי מי"ה ואולם לדידי חזי לי שדין זה תלוי בפלוגתא דר' נתן ורבי יוסי דלר"ן דסבירא ליה דחילוק מלאכות לשבת נפ"ל מקרא דלא תבערו אש דלחלק יצאתה איכא למימר שפיר דדוקא בשבת דחמיר הוא דגלי קרא אבל בי"ה דזדונו בכרת לא אמנם לר"י דנפ"ל חילוק מלאכות מקרא דועשה אחת מהנה כדאיתא פ' כלל גדול א"כ כיון דקרא באיסורין דאית בהו חיוב חטאת כתיב כמ"ש רש"י במכות דף הנז' ד"ה ואין חילוק משמע ודאי די"ה נמי כיון דמחייבי חטאת נינהו אמרינן ודאי דיש חילוק מלאכות ומתני' דלא תני י"ה איכא למימר דבפלוגתא לא מיירי כנ"ל אחר זמן רב מצאתי להרמ"ע מפאנו ז"ל סי' קכ"ג דקכ"ב ע"א שכתב וז"ל ועוד מאן לימא לן די"ה חמור משום כרת דאכילה הא ודאי שבת חמירא דיש בה חילוק מלאכות ובסקילה כו' הנה הרב ז"ל מפשט פשיטא לי' כביעתא בכותחא דבי"ה אין בו חילוק מלאכות ולדעתי נר' כמ"ש:
טעם המלך

א)

דברי רבינו צדקו יחדיו דלכולי עלמא מיהא עשה איכא. אלא דלר' עקיבא דסובר בחריש ובקציר תשבות לחרישה של ערב שביעית איכא חד תירוצא בתוס' מ"ק (ג' ב') ד"ה שהרי שלוחן עיי' עליו ואולם על רבינו הרמב"ם תמה אנכי מדוע נקט וכתיב נמי בחריש ובקציר תשבות וזהו דעת ר"ע והרי הר"מ פוסק (פ"ח מהל' תמידין ומוספין) דמצוה לקצור חרישת עומר בשבת וזהו דעת ר' ישמעאל. ועוד הרי הרמב"ם פוסק (פ"ב מהל' שמיטה ויובל) דבזמן הזה מותר לחרוש עד ער"ה והיינו כרבי ישמעאל דאמר חרישה בשביעית הלמ"מ ודומי' דניסוך המים. מה ניסוך המים בזמן שבית המקדש קיים כמו שמסיק הש"ס מ"ק (ד' א') עיי' עליו וא"כ אוחז הר"מ החבל בתרין ראשין וצ"ע קצת ולא ראיתי מימי מי שהרגיש בזה: ועל דברת רבינו פה בענין חילוק מלאכות ליה"כ הנה גם הרב בעל טורי אבן בחדושיו למגלה עומד בזה ורוצה להביא ראי' ממתנ' דמגילה (ז' ב') אין בין יה"כ לשבת אלא כו' ואם איתא דאין חלוק מלאכות ליה"כ הא טובא איכא בינייהו. והעלה הוא גם כן די"ל מתני' ר' יוסי היא דנפקא לי' חלוק מלאכות ממאחת מהנה. ואין חילוק בין שבת ליה"כ עייש"ה ובאמת צדקו דבריהם ונאמנים לכל דורשיהם. וכן מפורש הדבר בירושלמי פ"ג דשביעית על מתני' שבועה שלא אוכל ואכל אוכלין שאינן ראוין לאכילה כו' וז"ל הירושלמי הצריך לענינינו הדא אמרה אין אבות מלאכות ביה"כ. פי' שאין כל המלאכות שחייב עליו בשבת חייב עליו ביה"כ כגון הוצאה ועירוב. אלו מי שעשה כולם בהעלם אחד כלום חייב אלא אחת. כלומר בזה אין חילוק בין שבת ליה"כ דכל המלאכות שחייב עליו בשבת חייב ביה"כ אלא זאת הוא ההבדל בין שבת ליה"כ שאין חייב ביה"כ על מלאכות הרבה בהעלם אחת דאין חילוק מלאכות ביה"כ ועיי' שם בהרב פני משה. ומה שהרב פה רוצה להביא ראי' אי יש חילוק מלאכות ליה"כ מדוע נקט המתני' דיש חורש י"ט ולא נקט יה"כ והוי תשעה משום זורע ומשום חורש. אמרתי לפי מה שכ' המחבר עצמו בפ"ח מהל' מאכלות אסורות סוף הל' ו' והקשה שם איך חל איסור י"ט על איסור שביעית. ואי משום כולל הא מתני' דידן לית ליה כולל כדמסיק הש"ס במכות שם ומפרש רבינו דאיירי ביו"ט של ר"ה ואיסור שביעית ואיסור י"ט באין בבת אחת וא"כ לפ"ז אי אפשר לנקוט בגונא אחרינא זולת י"ט וקושי' רש"י ושבת לא קתני היינו כמו שפי' הרב בעצמו לתני י"ט שחל בשבת. ואולם האמת אגיד כי פי' הרב לא נייח לי בדברי רש"י דאי אפשר לומר ולפרש כונת רש"י כן דקשי' ליה ושבת לא קתני דהיינו י"ט שחל להיות בשבת הא רש"י פי' שם בתחלה דדוקא לאוין חלוקין קתני והאי לא חלוקין הן. דעל שתיהן עובר משום ל"ת כל מלאכה. ועיי' במפרש במתני' דמכות שם. אלא לי נראה כונת רש"י ושבת לא קתני תמורת י"ט. דשבת שכיחי יותר והוה הווה טפי מי"ט ועוד יש לפ' בכונת רש"י לתני שבת תמורת י"ט ואייתר לן דגבי י"ט ליכא חילוק מלאכות ושבת איכא חילוק מלאכות וחייב תשעה כמו שהקשה הרב לענין יה"כ ובאמת דברי הרב קשי' להבין מדוע לא פירש הוא כן בדברי רש"י והעמיד כונה אחרת ודוחקתי בכונת רש"י ז"ל. ולפי דברינו דאין לומר ולפ' בכונת רש"י לנקוט שבת וי"ט דזה לא הוי לאוין חלוקין כאשר יעדנו. אלא הפי' לנקוט שבת תמורת י"ט א"נ קושי' רש"י באמת לפי הייעוד לעיל נמי ל"ק דע"כ צריך לנקוט י"ט דאיירי בי"ט של ר"ה ואי אפשר בגונא אחרת. ואולם יש לומר דאפ"ה קשי' לתני י"ט של ר"ה שחל בשבת. ואפ"ה הוי לאוין חלוקין כיון דעל י"ט אינן לוקין אלא על זורע לחוד או על חורש לחוד ומשום שבת לוקין תרתי ולא דמי' לשני שורים ושני חמורים שעמד עליו המפרש במכות וכונת רש"י פה עיי' בזה ודו"ק:
עוד אמרתי לפי מה שתרצתי בפ"ח מהל' מ"א הקושי' שהק' הרב על המתני' איך יחול איסור נזיר על כהן ואמרתי דמתני' ריה"ג היא דא"ל אין איסור חל על איסור בכולל זולת בכולל וחמור על קל כדאמרי' חולין (ק"א א') ונזיר הוי חמור דלוקין עליו שמונים עייש"ה בדברינו ולפ"ז אכתי קשי' לתני תמורת י"ט יה"כ ואפ"ה יחול איסור יה"כ על איסור שביעית דהוי חמור על קל דבשביעית בלאו ויה"כ בכרת:
ועוד יש להביא ראיה דאין חילוק מלאכות ליה"כ מהאי דאמרי' בפסחי' ופה בסוגיין במכות בברייתא המבשל ג"ה בחלב בי"ט כו' ומסיק הש"ס דאפיק הבערה ועייל עצי הקדש והקשה מורי הגאון נר"ו בצל"ח לתני המבשל ג"ה בחלב ביה"כ והוי שש דביה"כ לא שייך הואיל ואף אי לא מחייב כו' מ"מ חייב על בישול והבערה ביה"כ עייש"ה ואי אמרי' אין חילוק מלאכות לק"מ כמבואר מאיליו: ואגב ארחין אזכיר מה שקשה לי על דברי הש"ס פסחים (מ"ז א') דהקשה הש"ס ואי אמרת הואיל אחרישה לא לחייב ופירש"י ותוס' בד"ה כתישה דעיקר קושי' הש"ס אחרישה לא לחייב דהוי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה וק"ל לפ"ז מאי הקשה הש"ס כלל וכלל והא בש"ס מכות הקשה ולילקי נמי משום זורע בי"ט ומשני הגמרא יש חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות ליום טוב ולכך אין לוקין שתי' על יום טוב ולפ"ז איך ראה רב חסדא בפסחים דחייב משום חרישה ביום טוב דלמא באמת אינו חייב משום חרישה דהוי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה אלא חייב משום זורע. דהא ודאי זורע הוי. וכן קשי' לכאורה איפכא על גמר' מכות דפריך וללקי נמי משום זורע: דלמא באמת משום זורע לחוד חייב אבל משום חורש אינו חייב. דאמרי' הואיל. ואולי זה יש לדחות. דהא ע"כ ר' יוחנן לית ליה הואיל מדאמר בביצה (י"ב א') פוק תני לברא הבערה ובישול כו' ואת"ל משנה ב"ש הוא דאמר מתוך ע"כ ואי אית ליה הואיל אכתי משנה מצד הואיל ומאי אהני לן שב"ש היא וא"כ לפ"ז הש"ס במכות דעל ר' יוחנן סובב והולך דסבור דהא איהו אמר שם מחפה הוי זורע. ושפיר הקשה וללקי נמי משום זורע. דהא על חרישה נמי חייב. אבל על הש"ס פסחים קשי' לכאורה טובא דלמא באמת חייב משום זורע לבד ולא משום חורש. ולמאי צריך לדחוק ולוקמי במתונתא. ויש לתרץ דרבה לשיטתי' אזיל דהא רבה מוקים לי' במועד קטן (ב' ב') מתני' דקתני המנכש והמחפה בכלאים לוקה כולה כר"ע משום מקיים. וא"כ לדידי' מוכח דמחפה בכלאים לא הוי זורע. דאל"כ תקשה מדוע נקט הברייתא מחפה ומשום מקיים אליבא דר"ע. וע"כ מחפה לאו זורע ומתני' דמכות לאו משום זורע בכלאים חייב אלא משום מקיים ותינח כלאים דחייב משום מקיים אבל י"ט מאי איכא למימר וע"כ דעל י"ט חייב משום חורש. ואולם לפ"ז קשה קצת מדוע משני רבה במכות עלה דהאי קושי' חילוק מלאכות לשבת ואין חילוק מלאכות לי"ט (ואף שהגירסא לפנינו הוא רבא באל"ף מ"מ מוכח שהוא רבה בה"א חדא מדאקשי לי' אביי ועיין תוס' סנהדרין (ס"ב א') וגיטין (כ"ו א') ועוד הרי בפסחים (מח א') אמרי בפי' והא את הוא דאמרת אין חילוק מלאכות לי"ט ומפרש רש"י והא את הוא דאמרת במכות והא בענין פלוגתת הואיל הוא רבה בה"א) וא"כ קשי' לכאורה מאי צריך רבה לפ' כן הא לדידי' אין צריך לזה. דהא איהו ס"ל מחפה הוי מקיים. וצ"ע קצת. ועוד קשי' לי במכות מאי הקשה עולא וללקי נמי משום זורע בי"ט דלמא באמת אינו חייב אלא משום זורע. ואחרישה אינו חייב כלל דאיירי מתני' בעפר תחוח. ובעפר תחוח לא הוי חרישה כמו שמפורש בכמה מקומות ועיין ביצה (ח' ב') ובתוס' שם במכות (כ"ב א') ד"ה אמר ליה ואין לתרץ דהא מוקמי' ע"כ בפסחים (מ"ז ב') במתונתא זה ליתא דהא יעדנו לעיל זה הוא למ"ד הואיל אבל לר' יוחנן לית ליה הואיל כאשר בארנו (ואי לא אסיק אדעתן הכא פשיטא דל"ק אפי' לא איירי בעפר תחוח כאשר הערנו דלמא אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לדם צפור והוי חופר גומא ואין צריך אלא לעפרה. אבל משום זורע חייב) והיכן ראה דאיירי במתונתא וי"ל דעולא הוכיח דע"כ המתני' לאו בעפר תחוח איירי דאל"כ קושי' הש"ס בסמוך לתני שבועה שלא אחרוש כו' קיימת ואין לפרק כפרוקא של הש"ס דמושבע ועומד מהר סיני הוא. קשי' הא בעפר תחוח מותר לחרוש בי"ט ושבועה חלה. וע"כ המתני' לאו בעפר תחוח איירי אלא בסתם עפר. ול"ק באמת מדוע לא נקט המתני' שבועה ובעפר תחוח ומשום י"ט אפ"ה משום זורע חייב. והוי תשעה זה לאו קושי' היא דהמתני' בסתם איירי וסתם עפר לאו תחוח הוא. ובחדושי הארכתי מאוד ואין כאן מקומו אלא להעיר על המעיין קצת. כי הענין רחוב ועמוק. ומסתעף להרבה סעיפי' ודו"ק: והנה לא אכחד תחת לשוני דבר נחמד ונעים מה ששמעתי בענין הזה מפי ידיד נפשי רעי ועמיתי הרב המופלג החריף והבקי מוה' איסרל ליסא ר"ו והוא במה שעומד הרב שאגת ארי' בתשובתו. והרב המחבר פ"ח מה' מ"א סוף הל' ו'. על הש"ס במכות דמשני האי תנא איסור כולל לית ליה וא"כ איך יצויר מאי דקתני במתני' י"ט ושביעית איך חל איסור י"ט על איסור שביעית ואמר הרב הנ"ל דל"ק דאף דבעלמא לא אמרי' איסור חל על איסור. מ"מ באיסור הזה גלי לן קרא דחל. דהנה איתא במכילתא הובאה ברש"י פ' משפטים דלהכי סמך הכתוב שמירת שבת לאזהרת שביעית לומר לך אפילו שבת שבתוך שביעית תשמור דברים אלה סתומים וכי מפני שנוהג קדושה בשאר ימות השנה מגרע גרע קדושת שבת להקל בשבת של שביעית יותר משאר שבתות השנה. אבל הדבר ברור דכונת המכילתא היא להשמיענו דאיסור שבת חייל על איסור שביעית. ולא תימא כיון דבלא"ה מוזהר ועומד על החרישה ועבודת האדמה משום שביעית. אם חרש וזרע בשבת שבתוך השביעית לא אתיא איסור שבת וחייל אשמוע' קרא דחייל איסור שבת על איסור שביעית וה"ה י"ט דאיקרי שבת ואין בין י"ט לשבת אלא אוכל נפש בלבד ואין ספק שחל נמי על איסור שביעית והנה הרב האריך עוד בזה לפלפל דקשיא לפ"ז לילף מיניה לכל אחע"א. והרים ידו בפלפול גדול ואין פה המקום להאריך. שוב נזכרתי הלכה במסכת הוריות (ד' ב') בעי ר' זירא אין שבת בשביעית מאי. במאי טעו בהדין קרא בחריש ובקציר תשבות בזמן דאיכא חרישה. איכא שבת. בזמן דליכא חרישה. ליכא שבת. ופירש"י בזמן דאיכא בשאר שני שבוע כו' עייש"ה עינינו רואות דאיכא למטעי וא"כ לזה צריך המכילת' לאשמועי' דלית לן לומר כן והתורה להכי אסמכי' שביתות שבת לשביתות שביעית לומר לך דיש שבת בשביעית וק"ל: ובעוד אנכי מעתיק הקונטריס הנוכחי הנה לפני עלה א' מעלים לתרופה ספר הורה גבר על מסכ' הוריות אשר כעת הוא תחת מכבש הדפוס ויצא לאור תוך ימים לא כבירים אי"ה חברו כבוד ידיד נפשי ועמיתי הרב המובהק מופלג בתורה מוהר"ר בצלאל ראנשבורג נר"ו והנה הוא הביא תוס' הרא"ש על מס' זו וז"ל הרא"ש את"ל אין חרישה בשבת דלעקור כל הגוף דמי ופטורין אמרו אין חרישה וקציר בשבת בשביעית מאי עכ"ל והרב בעל הורה גבר האריך מאוד למעניתו בדברי רא"ש אלו דמשיטת הש"ס משמע ומרהיטת הלשון נשמע דלענין כל המלאכות בשבת בשביעית איירי והנה הוא העלה שם דלהרא"ש קשיא לי' שם קושי' תוס' בד"ה ש"מ אין שבת בשביעית. וכתבו התו' וז"ל משמע דאין צדוקי' מודין בהאי דרשא אע"ג דדרשי יהי' לה לשומרת וכוונת תוס' בקצרה דהא יותר פשיטא האי דרשא מהאי דרשא. ואם בדרשא דלעיל מודין מכ"ש הכא וס"ל ודאי לצדוקי' דיש שבת בשביעית. ובלא"ה פטורין כיון דהצדוקים מודין כדאמר לעיל בש"ס א"ש אין כ"ד חייבין כו' ולכך המציא הרא"ש דודאי לאו לענין כל מלאכות איירי אלא לענין חרישה בשביעית עייש"ה בדברי הרב בעל הורה גבר. ולפי דברי הרב ידידי מוהר"ר איסרל נר"ו הנה נמתק הדבר יותר דלכך סברי הצדוקים לחלק בין שאר מלאכות שנוהגין בשביעית ובין חרישה כיון דיש כאן אחע"א. ולכך סברי דאין חרישה בשביעית ואולי זה כוונת הרא"ש בכל דבריו ועיין בזה: ומדי דברי בענין הזאת לא אחדל מלהזכיר עוד דבר נחמד בשם הרב בעל הורה גבר שם. והוא לתרץ קושיית תוספות שזכרנו הא ודאי האי יותר פשוט מויהי' לה לדרוש מני' לשומרת ואמאי אין הצדוקין מודין ודרשי דאין שבת בשביעית וכ' הרב הנזכר בקונטרס הנזכר והנלענ"ד בזה בישוב קושייתו משום דקשי' להו לצדוקי' יתורא דקרא בחריש ובקציר תשבות ל"ל מכדי כתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות וחז"ל דרשו באמת מזה בר"ה (ט' א') תו' שביעית והצדוקי' תו' לא משמע להו דגם בשבת ויה"כ לית להו תוס' ומה שדרשו עוד שם לקציר מצוה שדוחה שבת דהיינו קצירת העומר הא ודאי לית להו לצדוקי' דהא אמרי עצרת לעולם אחר השבת כדאית' במנחות (ס"ה א') וא"כ לדידהו עצרת לא חל בשבת כלל וליכא לאשכוחי קצירה של מצוה שידחה שבת ואייתר להו קרא דבחריש ובקציר תשבות לפיכך דורשין בזמן דאיכא חרישה איכא שבת ובזמן דליכא חרישה ליכא שבת עכ"ל הזהב מקונטרס הורה גבר:
ועוד אחת אזכור משם ידידי הרב מוהר"א ליסא נרו בענין הזאת והוא לתרץ הרמב"ם בפי' המשניות במכות שכ' הרמב"ם על המתני' דיש חורש אין בכל אלה איסור חל על איסור אבל הם איסורים הרבה נכפלו בזמן א' עייש"ה ודברים אלו מרפסין איגרא מדוע ליכא בכל הני איסורי אחע"א הלא שביעית וי"ט כהן ונזיר לא ימלט לאמור דחייב על כל א' וא' אם לא נאמר דאחע"א בפרט מה. וכמו שבאמת עמדו בזה הרב ש"א בתשובותיו בהל' יה"כ ורבינו המחבר בפ"ח מהל' מ"א סוף הל' ו' יעוי"ש, ואמר הרב מוהר"א נר"ו כי ס"ל להר"מ ז"ל שיטה אחרת בזה. והוא מאי דמשני הש"ס במכות האי תנא אחע"א לית לי' אין הכונה דנסב לה לציורי דמתני' לדברי האומר אחע"א דא"כ תקשי סתמא אהדדי (כמו שהקשה בעל קיקיון דיונה בתו' ריש פ' ג"ה והובא בדברי רבינו פ"ח מהל' א"ב בקונטרס אחע"א) אלא כונת הש"ס דהתנא לא חשיב כלל אסורים בתוך הענינים האלו אשר הוא מונה ענין אשר לא יתכן בו חיוב מלקות אם לא דנימא אחע"א וס"ל דהך שינוי דעל שביעית חייב משום זורע ועל י"ט משום חורש יעיי' בחדושי אבן העוזר במס' פסחים (מז' ב'). ולא שייך מעתה אאחע"א אע"ג דחרישה אסורה ג"כ בשביעית דע"כ לא אמרי' אין אחע"א אלא אם כבר חייב על איסור א' אינו במס' עוד בזה משום איסור השני וכסברת הרא"ש הביאו המהרי"ט בחדושיו לקדושין פ' עשרה יוחסין וכיון דעדיין אינו לוקה משום חורש חייב בי"ט משום איסור חרישה או איפכא אם היה לוקה בשביעית משום חורש שפיר יכול ללקות על איסור זורע משום י"ט (ועיי' מה שכתבנו ת"ל בעניותינו בפ"ח מהל' א"ב הל' א' בקונטרס אחע"א) וגבי כהן ונזיר שחייב על הטומאה משום שני שמות ס"ל להאי תנא דילפי' מיתורא דעל כל נפש מת לא יבוא דכתיב בנזיר ולמאי אצטרך לי' לילף נזיר בק"ו מכהן ומה כהן הדיוט דאינו מוזהר על הקרובים ואפ"ה מוזהר על טומאת רחוקים נזיר שמוזהר על הקרובי' לא כ"ש אלא ע"כ לעבור בשני לאוין הוא דאתי שאם הי' כהן ונזיר חייב ב'. ועיי' בש"ס נזיר ר"פ כהן גדול דשקיל וטרי התם טובא בזה ומש"ה השמיט הר"מ ז"ל בס' יד החזקה ולא הביא להך מתני' דמשכחת רבוי לאוין על פעולה אחת דסברת מהרי"ט דחוי' היא מכמה מקומות וכן בנזיר לאו יתורא היא לפי מסקנת הש"ס בנזיר. והנה הרב נר"ו האריך מאוד לסתור דעת המהרי"ט הנזכרת ורוב ראיותיו כאשר הביאן רבינו המחבר בהל' א"ב ואשר כתבנו עליו בעניותינו שם. גם האריך הרב נר"ו עוד בענין הזה בכמה דברי' ואנכי את גדרי אשמור בלתי צאת מגדר הקונטרוס ולקצר אנכי צריך במקום שראוי להאריך. ועיי' בכל הדברים כי נאמרי' בקצור נמרץ. ועיי' היטב בפ"א מהל' א"ב בקונטרס אחע"א ובהל' מ"א בכמה מקומות:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.