שער המלך/מלווה ולווה/יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ מלווה ולווה יט

ה

מכרן

לג' כו'. כתב ה"ה וז"ל יש מי שהקשה נזקין איך גובה מן המשועבדים והלא מלוה ע"פ היא ותי' דנזקין יש להם קול יותר ממלוה וטורפין אפי' ממשועבדים שהרי לא אמרו שאין מלוה ע"פ גובה מהן אלא מפני שאין להם קול כו' והרב מש"ל הקשה על זה דבסוף פ' ג"פ דקע"ה מוקמינן לברייתא דחופר בור בר"ה דוקא כשעמד בדין הא אם לא עמד בדין אינו גובה אפי' מן היורשים ולפי דברי ה"ה תיפוק לי' דנזיקין יש להם קול וגובה אפי' ממשועבדים וכתב דהמעיין היטב בדברי התוס' פ"ק דב"ק די"ד ד"ה ש"מ יתיישב לו יע"ש ובאמת שדברי התוס' שם צ"ע שכתבו שם וז"ל ומפרש ר"ת ש"מ לוה ומכר נכסיו אין ב"ד גובין לו מהם מן התורה אי שעבודא לאו דאורייתא ולהכי בנזקין נמי לא גבי דמלוה בשטר דוקא תקון רבנן דגבי ממשעבדי משום נעילת דלת דאי שעבודא דאורייתא ובמלוה ע"פ מדרבנן דלא גבי משום תקנה דלקוחות א"כ תקשי הכא אמאי לא גבי מנזקין כו' יע"ש והנה לעין הקורא דברי ר"ת ז"ל סותרין מיניה וביה דכיון דס"ל לר"ת דנזקין יש להם קול כמלוה בשטר א"כ איך כתב בראש אמי' דלמ"ד שעבוד' לאו דאורייתא בנזקין לא גבי דדוקא במלוה בשטר תקון הא נזקין קלא אית להו כמלוה בשטר ואי כונתם לומר דאע"ג דנזקין הו"ל כמלוה בשטר מ"מ למ"ד שעבוד' לאו דאורייתא ובמלוה בשטר ה"ט משום דלא תנעול דלת בפני לוין ובנזקין כיון דליכא טעמא דנעילת דלת אע"ג דאית ליה קלא לא גבי הא ליתא דא"כ מאי משני התם דברייתא דחופר בור בר"ה למ"ד שעבודא לאו דאורייתא מיירי בשעמד בדין הא לו יהי דעמד בדין אלים כשטרא ואית ליה קלא אפ"ה כיון דלא שייך טעמא דנעילת דלת אמאי גבי מן היורשים אלא ע"כ לומר דנזיקין נמי שייך טעמא דשלא תפתח דלת בפני הגזלנין והמזיקין כמ"ש התוס' שם וא"נ דלא פלוג רבנן ולומר דס"ל לר"ת דטעמא דעמד בדין לאו משום קלא הוא אלא משום דמעשה ב"ד חשיב כמוחזק זה ודאי דוחק שהרי התוס' שם ד"ה לא גבי דחו פי' זה כמ"ש שם ואולם אחד הרואה דברי הרשב"א ז"ל בחי' שם יתבארו דברי ר"ת אלו דס"ל ז"ל דנזיקין יש להם קול טפי ממלוה ע"פ ומ"מ לא דמי למלוה בשטר דמלוה בשטר אית ליה קלא טפי והיינו דקאמר ר"ת ז"ל דלמ"ד שעבודא לאו דאורייתא ואפי' מלוה בשטר לא גבי מן הלקוחות אלא דמשום נעילת דלת תקנו ולא חשו לפסידא דלקוחות מטעמא דקלא אית ליה איכא למימר שפיר דדוקא בשטר דאית ליה קלא טפי תקון רבנן דלגבי ולא חשו לפסידא דלקוחות אבל בנזקין אפילו אית ליה קלא קצת מ"מ כיון דלית ליה קלא טפי כשטר' לא תקנו אמנם למ"ד שעבודא דאורייתא ואפי' מלוה על פה גובה ממשועבדים ד"ת אלא דרבנן הוא דתקון דלא לגבי משום פסידא דלקוחות אם כן איכא למימר דדוקא במלוה ע"פ דלית ליה קלא כלל תקנו אבל בנזקין דלא דמו למלוה ע"פ דיש להם קלא קצת אוקמוה אדין תורה וא"כ בהכי מתרצתא היא שפיר ההיא דג"פ דהוצרכו לאוקמא בשעמד בדין משום דהתם קאי למ"ד שעבוד' לאו דאורייתא ודברי ה"ה ז"ל ושאר המפרשים קיימי לפום הלכת' דקי"ל שעבוד' דאורייתא ואפשר שלזה היתה כוונת הרב ז"ל אלא שקיצר במקום שאמרו להאריך:
ואולם הדבר הקשה הוא מה שראיתי בשיטה מקובצת למס"ק הנדפס' מחדש שכתב על דברי ר"ת הללו משום גליון וז"ל ותימא לפי זה שאנו אומרים שעבודא לאו דאורייתא אמאי קאמר פרט למוכר נכסיו ולמה לא אמר פרט למת מזיק שלא יגבה הניזק מן היתומים דשעבודא לאו דאורייתא וי"ל דהשתא אנו אומרים דנזקין כמלוה בשטר דמיא ואע"ג דשעבודא לאו דאורייתא גבי מיתמי אע"ג דלא עמד בדין א"ד יע"ש והוא תימא דלפי דבריו ז"ל אמאי הוצרכו לאוקמי ברייתא דהחופר בור בר"ה דמתניא גבי יורשין בשעמד בדין ואמאי לא תי' דנזקין כמלוה בשטר דמי אפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא וכמו כן קשה למ"ש שם משם המאירי וז"ל דנזקין כמלוה בשטר הם ותשלומיו כתובין בתורה וכיון שיש להם קול הרי הן נגבין אף מן הלקוחות ואף לדעת האומר דאף מלוה בשטר שעבוד' לאו דאורייתא מאחר שכתוב בהדי' ישלם הרי הוא כמפו' שעבוד נכסים ובמפ' מיהא לא נחלק שום אדם שהשעבוד מן התורה ע"ש והוא תימא דסוגי' דג"פ צוחת ככרוכיא לפי דבריו וצ"ע ודע שהתוס' פ"ק דקדושין די"ג ע"ב ד"ה משם כתבו משם ר"ח דבנזקין ליכא טעמא דנעילת דלת הפך ממ"ש בג"פ וז"ל ואומר ר"ח דהכא מיירי במלוה הכתובה בתורה כגון נזקין וערכין דאמרי' לעיל שעבודא דאורייתא דלא שייך טעמא דנעילת דלת כו' עי"ש והדבר קשה לפי דברי ר"ח ז"ל היכי מוקמינן התם בג"פ לרב ושמואל ברייתא דהחופר בור בר"ה בשעמד בדין הן לו יהי דמעשה ב"ד אלים כשטר מ"מ בשטר גופה לא גבי אלא משום טעמא דנעילת דלת ובנזקין כיון דליכא טעמא דנעילת דלת כי עמד בדין מאי הוי ואי ס"ל ז"ל דלא פלוג רבנן ובכל מלוה בשטר תקון דלגבי א"כ קשה אמאי הוצרך ר"פ גבי נזקין וערכין לטעמא דשעבודא דאורייתא ותיפוק לי' משום טעמא דנעילת דלת ואולי י"ל דס"ל לר"ח דרב ושמואל פליגי אדרב פפא וס"ל דאפי' בנזקין וערכין דליכא טעמא דנעילת דלת תקון רבנן דלגבי משום דלא פלוג רבנן אמנם ר"פ ס"ל דדוקא היכא דשייך טעמא דנעילת דלת תקון וברייתא דהחופר בור בר"ה לא תקשי לר"פ משום דנזקין כיון דמלוה הכתובה בתורה היא שעבודא דאורייתא הוא כנ"ל:
וראיתי להתוספות פרק הגוזל ומאכיל דקי"ב ע"א ד"ה אע"פי שכתבו וז"ל וא"ת היכי מדקדק מיניה דכרשות לוקח דמי דאפי' לאו כרשות לוקח דמי אתי שפיר דפטורין כיון דמדעתו נתן לו ליתנהו גביה בתורת מתנה כי אם בתורת הלואה ולכך אין חייבין להחזיר דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין יע"ש ודבריהם תמוהים לכאורה דהא דמלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין רב ושמואל הוא דס"ל הכי ולית הלכתא כותייהו דקי"ל כר"פ דגובה מן היורשין כמ"ש רוב הפוסקים ואם כן מאי קשיא להו אימא דרמב"ח דאמר רשות יורש כרשות לוקח ס"ל דמלוה ע"פ גובה מן היורשין והנראה דס"ל ז"ל דדוקא היכא דשייך טעמא דנעילת דלת תקון רבנן דלגבי משא"כ בההיא דהניח להן אביהן מעות של רבית כיון דליכא טעמא דנעילת דלת לא תקון וההיא דהחופר בור בר"ה דמוקמינן לה בשעמד בדין לאו משום דלא פלוג רבנן הוא אלא משום דנזקין נמי איכא טעמא שלא תפתח דלת בפני המזיקין :
ודע שיש חולקים אסבר' ה"ה הללו שכתבנו וס"ל דבנזקין אינו גובה מן היתומים אלא בשעמד בדין וכמ"ש המאירי פ"ק דב"ק משם יש אומרים וכן כתב הרשב"א ז"ל לחד תי' וכן הוא דעת הרב החידושין פ"ק דקדושין וקשה לי מהא דגרסינן בפרק השולח ובפ"ק דמ"ק אמר אביי נקטי' טימא טהרות חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו מ"ט היזק שאינו ניכר לא שמיה היזק וקנסא דרבנן הוא לדידיה קנסו לבנו לא קנסו והשתא קשה כיון דאביי סבירא לי' שעבודא לאו דאורייתא כמ"ש התוספות פרק הנזקין ד"ה כיון א"כ ל"ל לאביי טעמא משום קנסא הא אפילו בהיזק ניכר מדינא לא גבי מן היורשין כיון דליכא טעמא דנעילת דלת וליכא למימר דההיא דאביי מיירי בשעמד בדין שהרי כתב הש"ך סי' שפ"ה ושפ"ח ס"ק ט"ו דבשעמד בדין אפילו בהיזק שאינו ניכר דקנסא הוא גבי מהיורשין וצ"ל דסבירא להו להנהו רבוותא כתירוץ האחר שכתבו התוספות בריש הנזקין דאביי מצי סבר שעבודא דאורייתא עיי"ש:
כתב רש"י פ"ק דקדושין ד"ה אינו גובה וז"ל אבל מלוה בשטר הוא עצמו שעבודו דכת' ליה כל נכסיו יהיו אחראין אשטרא דנא משמע מדבריו דס"ל דאפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא היכא דכתב שטר ושעבד נכסיו בפי' מודה וכן כתב הריטב"א שם בפי' וז"ל תמי' לי דהא מלוה בשטר נמי למ"ד שעבודא לאו דאורייתא לא גבי אלא משום נעילת דלת ואפשר לומר דאפילו למאן דאמר שעבודא לאו דאורייתא אם שעבד נכסיו בפי' גבי מדאורייתא והכי משמע מדברי רש"י כו' ותימא הוא דהא קיימא לן אחריות ט"ס הוא אלא דאיכא למימר דס"ל לרבינו כששעבד נכסיו בפי' בשטר אלים כח השטר לשעבדם ד"ת וההיא דג"פ כו' בשלא שעבד נכסיו בפי' דלא אלים אחריות ט"ס למגבי מדאורייתא כיון שלא נכתב עכ"ל. וקשה טובא מאי פריך התם בג"פ לעולא דאמר ד"ת ב"ח בזבורית דאלמא שעבודא דאורייתא ואימא דעולא הא קמ"ל דאפילו שכתב אחריות בפי' אינו גובה ד"ת אלא מן הזבורית וכבר היה אפשר ליישב לזה דאף רש"י לא כתב כן אלא לגבי יורשין דעלה קאי ומשום דכיון דשעבדם בפי' חל עלייהו השעבוד וכיון דיורשין מכח אבוהון קא אתו טריף להו אבל מן הלקוחות אע"ג דשעבדם בפי' אינו יכול לשעבד מדאורייתא בחובו את נכסיו מן הלקוחות וכמ"ש התוס' שם ד"ה ד"ת וכיון דההיא דעולא דאמר ד"ת ב"ח בזבורית בבא לטרוף מן הלקוחות מיירי כמ"ש התוס' שם משום הכי לא מצי לשנויי דמיירי דכתב לו אחריות בפי' מיהו אכתי קשה מהא דמותבינן התם מרבא לרבא דאמר גבי קרקע יש לו אלמא שעבודא דאורייתא ומאי קושיא אימא דהתם בשכתב לו בשטר אחריות בפירוש כסתם מלוה בשטר וכמו כן קשה טובא עמ"ש התוס' שם דמניה דידיה דכ"ע שעבודא דאורייתא ונדחקו ליישב זה ממאי דפריך מההיא דעולא דאמר ב"ח בזבורית דתקשי להו אכתי מאי פריך מדרבא אדרבא אימא דההיא דרבא דבגבו קרקע יש לו בשגבו מיניה דב"ח מיירי וצ"ע כעת גם דברי הריטב"א תמוהים דלקמן סמוך ונר' הכריח דר"פ סבירא ליה שעבודא לאו דאו' מההיא דערכין דקאמר יתמי לאו בני מעבד מצוה נינהו ואי שעבודא דאורייתא האי אשתעביד נכסי וההיא דג"פ אפי' בדכתב לו אחריות בפי' מיירי מדפרכינן עלה ממתני' בשום היתומים ולא משני דמתני' מיירי בכתב לו אחריות בפי' ומתוך דברי תוס' די"ד למדנו ישוב לדברי רש"י שכתב דג' מחלוקת בדבר דלרבא אפי' כתב לו אחריו' בפי' שעבודא לאו דאורייתא ולרב ושמואל דוקא מע"פ אבל מלוה בשטר שעבוד' דאורייתא ולעולם אפי' מלוה ע"פ שעבודא דאורייתא יע"ש ובהכי ניחא סוגיא דג"פ כמובן:
כתב הרש"ך סי' קי"ו ס"ק ה' דדוקא בהלואה שייך לומר שעבודא דאורייתא דעבד לוה לאיש מלוה אבל במלוה הבא מחמת מכר כגון מוכר שדהו בעדים ובא נגזל וב"ח וטרפה דכ"ע שעבודא לאו דאורייתא עי"ש וק"ל ממה שכתבו התוס' פ"ק דמציעא בפרק שבועות הפקדון דל"ה ד"ה ואין דלמאן דאמר שעבודא דאורייתא היכא משכחת שבועה מדאורייתא במודה במקצת הא אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות ותירץ דמשכחת לה בשמחל השעבוד ובדלית ליה קרקע ואם איתא אמאי לא תירץ דמשכחת לה שבועה מדאורייתא במלוה הבאה מחמת מכר דשעבודא לאו דאורייתא אלא משמע דבכל גוונא שעבודא דאורייתא: ושמעתי מקשים משם הרב המובהק מו"ה יהונתן אשכנזי לתירוץ תוס' הלזו מהא דדרשינן בעלמא שבועת ה' תהיה בין ב' ולא בין היורשין והשתא אם איירי בדלית ליה קרקע הא מדינא לא גבו מן היורשין דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי ואי בדאית ליה קרקע ליתי' בשבועה כלל דאין נשבעין על כפירת שיעבוד קרקעות ואנכי הרואה מצאתי לתלמידי הרשב"א פ"ק דב"ק גבי ההיא דאין גובין מן העבדים שכתב דהאי דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי תקנתא דרבנן הוא דמן התורה גובה מן היורשין אפילו מטלטלי דיתמי וכן כתב הרשב"א בחי' מכ"י פרק הגוזל בתרא וא"כ אפשר שזה היתה דעת התוס' ז"ל וא"כ י"ל דמשכחת לה בשעשאן אפותיקי ודוק: כתבו התוס' פ"ק דערכין ד"ב ע"ב בד"ה הכי פליגי וז"ל ובאם הקדיש לא פליגי שמיד שהקדישה חל הקדש ולא דמי למלוה אבל יש להקשות אמאי לא פי' בנדר והעריך וי"ל דנקט היזק משום דקתני חייב בתשלומין כו' והנדר שמא יחול מיד ולהכי גובה מהיורשין כו' יע"ש וצ"ע דבפ"ד דערכין ד"ך אמרינן התם אברייתא דקתני כיצד האומר ערכי עלי ומת יתנו יורשין ש"מ מע"פ גובה מן היורשין כו' ולפי דבריהם הא בנודר ומעריך חל מיד ולכ"ע גובה מן היורשין וצ"ע:

· מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.