שער המלך/איסורי מזבח/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שער המלך ‏ איסורי מזבח ו

ד

הסולת

והיין והלבונה והעופות והעצים כו' אין פודין אותן כו'. אחר שנתקדשו בכלי שרת. כתב הרב לח"מ ז"ל וז"ל משמע דאכולהו קאי ואפילו עצים ולבונה ואפילו בעצים שייך קידוש כלי כו' ואם כן כיון דהכלי תלוי בקידוש כלי א"כ למה בריש פרק כל המנחות חילקו בין מנחות ונסכים שנטמאו קודם קידוש כלי לאחר קידוש כלי ובסיפא דמתני' גבי עופות עצים ולבונה כתבו סתם אין להם פדיון והי' להן לחלוק בין קודם קידוש לאחר קידוש וליתניהו ברישא עכ"ד ויש לתמוה עליו שכפי מה שהבין הוא ז"ל בדעת רבינו דסיפא דמתני' מיירי בשקדשן בכלי אמאי הוצרך להקשות מדלא ערבינהו הא בגמ' מוכח בהדיא דהך סיפא דמתני' מיירי אפילו בשלא קידשן בכלי מדפרכינן לשמואל דאמר טהורין נפדין מ"ט מדלא קדשן בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים יש להן פדיון ממתני' דקתני עצים ולבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון והשתא אם איתא דמתניתין מיירי בשקידשן בכלי מאי פריך הא כל שקידשן בכלי אין להם פדיון וכמ"ש בגמ' לעיל מזה דבכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפרק ותו דהיכי קאמר אלא לאו טהורין אינן נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמי דעצים כמה דלא משפי להו לגזרין לא מתכשרי לבונה נמי כמה דלא קידשה בכלי שרת לא מתקדשי הא מתני' מיירי בשקידשן בכלי ואהא הוא דק"ל לשמואל אלא ודאי מוכח דהך סיפא דמתני' מיירי אפילו בשלא קידשה בכלי ואהא הוא דפריך תלמוד' וכיון דלא קידשן בכלי קדושת דמים נינהו ולפרקו אי לאו משום דכיון דלא קידשן בכלי כטהורין דמי אמנם בשקידשן בכלי כ"ע מודו ומהא לא ק"ל לשמואל דכיון דקידשן קדושת הגוף נינהו וכ"כ רש"י ז"ל בפי' בד"ה אלא יע"ש ולכן נראה דמ"ש רבינו ז"ל בד"א כו' אבל קודם שנתקדשו בכלי אם נטמאו או נפסלו פודין אותן דהא כדאיתא והא כדאיתא דנטמאו קאי איין ושמן ונפסלו קאי אעצי' ולבונה אבל אם נטמאו אפי' קודם שקידשן בכלי אין פודין אותן וכמ"ש בגמ' משום דדמו לטהורין וכן כתב הרב בתוס' יו"ט ז"ל ולפי זה אף רבינו ז"ל אזיל ומודה דסיפא דמתניתין מיירי אפילו בשלא קידשן בכלי מדלא ערבינהו אלא משום דמתני' מיירי בנטמאו קאמר דאפילו בשלא קידשן אין להן פדיון משום דדמו לטהורין אבל בנפסלו כל שלא קידשן בכלי יש להן פדיון דקדושת דמים נינהו וליכא טעמא דדמו לטהורין וזה פשוט אך מאי דק"ל הוא שמדברי רבינו ז"ל נראה דכלי שרת שנפסלו אין פודין אותן משום דאינן בכלל העמדה וה' וזה תימא שהרי בגמרא משמע טעמא דכלי שרת שנטמאו דאין פודין אותן משום דאית להו טהרה במקוה משמע דהא לא"ה יש להן פדיון ואם כן בנפסלו דלא שייך האי טעמא אמאי אין פודין אותן ואולי י"ל דס"ל לרבינו ז"ל דמאי דפריך תלמודא מכלי שרת דליפריקו היינו משום דבעי לאוקמי מתני' אליבא דכ"ע ואפי' כרבנן דר"נ דס"ל דאין מא"מ בכלי שרת ולרבנן ע"כ דס"ל דיש להן פדיון דאל"כ אמאי לא ימעלו בו מאחר שלא יצא לחולין וכמ"ש התוס' אמנם לפום מאי דקי"ל הלכתא כר"ן דיש מועל אחר מועל בכ"ש משום דק"ו הוא אם אחרים מקדיש הוא עצמו לא כ"ש כמ"ש בגמ' א"כ הו"ל קדושת הגוף כמ"ש רבינו בפ"ו מה"מ דין ה' ומשום הכי אין פודין משום דבעי' העמדה והערכה אכן רבנן כיון דס"ל דאין מא"מ הו"ל קדושת דמים ולא בעי העמ' והערכה דומיא דמנחות ונסכים קודם שקידשן בכלי דיש להן פדיון אע"ג דלתנייהו בהע' והע' כנ"ל ועיין בת"כ פ' בחקתי אין להקשות לכאורה לדעת התוס' שכתבו במעילה דאפי' לר"נ כלי שרת יש להן פדיון דאם כן מאי פריך התם בגמ' אמתני' דקתני ר' אומר כל דבר שאין בו פדיון יש בו מא"מ היינו ת"ק אמר רבא איכא בינייהו עצים כו' ואמאי ל"ק דאיכא בינייהו כלי שרת דלת"ק אע"ג דיש להן פדיון יש מא"מ ולר' כל דבר שאין לו פדיון יש בו מא"מ הא כלי שרת דיש להן פדיון אין בו מא"מ דהא ל"ק משום דאם איתא לא הוה ליה לרבי לחלוק את"ק בהאי לישנא דנפקא מדיוקא והכי הול"ל רבי אומר כל דבר שיש בו פדיון אין בו מא"מ דהא בדבר שאין בו פדיון אפי' ת"ק מודה אלא ודאי דר' לאסופי את"ק אתא לו' דלאו דוקא בהמה וכלי שרת אלא כל דבר כו' דהיינו עצים כדמשני רבא ודוק. כתב הר"ן ז"ל בפרק רבי ישמעאל דע"ז ד"פ וז"ל גרסינן תו בגמ' כי אתא עולא אמר כו' ומוכחינן מכלים דאחז והא אין אדם אוסר דבר ש"ש כלו' ואפי' תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט כו' וכן כתב רש"י ז"ל שם בד"ה איתסרי להו יע"ש וראיתי להרב המובהק כמוהר"ר בנימין הלוי ז"ל הובאו דבריו בס' יד אהרן א"ח דף קנ"ו תמה עליו דהא כלים דאחז כלי שרת נינהו וכלי שרת אין להן פדיון כמ"ש רבינו ז"ל ויש בהן מא"מ וא"כ איך כתב דיכול למפרקינהו ועוד דאפי' לא היה כלי שרת שקדושתן קדוש' הגוף ויש בהן מא"מ מ"מ אחז מזיד היה וקי"ל דהקדש במזיד אינו מתחלל יע"ש מה שנדחק בזה ועיין בהרמב"ן במלחמותיו שכתב דאבני מזבח אין להן פדיון משום דהוו קדוש' הגוף ודמו לכלי שרת יע"ש וכן ראיתי שהק' הרב מח"א בהגהותיו על הר"ן דפ' יע"ש ולע"ד נראה ליישב שדעת הר"ן ורש"י ז"ל כמ"ש התוס' במעילה בפ' הנהנה דנ"ג ד"ה מ"ט וז"ל נראה לרבי' דצריך לפרש דסברי רבנן שהוא יוצא לחולין ע"י מעילה ואם כן יש לו פדיון דאם אין לו פדיון אינו יוצא לחולין כו' ור' נחמיה סבר ק"ו כו' אבל מ"מ מודה דיש להן פדיון אלא גבי מעילה שאני משום ק"ו ולענין פדיון שמא לא שייך האי ק"ו עכ"ל וכתב הרב בעל בה"ז ז"ל שהוצרכו לזה משום דכיון דלרבנן יש להן פדיון דוחק לומר דבהא נמי פליג ר"נ כיון דלא אשכחן בהא דפליגי יע"ש ולע"ד נראה שהוצרכו לזה מכח ההיא דפרכינן התם במנחות לשמואל דאמר המנחות והנסכים אפילו שהן טהורין נפדין ממתני' דתנן העופות כו' וכלי שרת שניטמאו אין להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה בשלמא עופות קדושת הגוף נינהו אלא עצים ולבונה וכלי שרת ליפריקו אלא לאו משום דטהורין אינן נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמו ופי' רש"י ז"ל אלא עצים ולבונה כו' ליפריקו דהא לאו קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם כו' והשתא אם איתא דלר"ן דס"ל דבכלי שרת יש מא"מ ס"ל דאין להן פדיון היכי פריך בפשיטות מכלי שרת דליפריקו ואמאי ל"ק דסתם מתני' ר"נ היא וכסתם מתני' דמעילה אלא מוכח דאפי' לר"נ אע"ג דיש מא"מ ס"ל דיש להן פדיון ועיין בתוס' שם ד"ה בכלי שרת שכתבו וז"ל לר"נ דאמר כו' ניחא ולרב' נמי כו' מדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי מדרבנן בעלמא דמפ' כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי יע"ש ולכאורה נראה שדבריהם סתרי אמ"ש במעיל' ואולם אפשר לומר שכפי מ"ש דבגמ' משמע דהוי מדרבנן חזרו ממ"ש וס"ל דאפי' לר"נ יש להן פדיון מדאורייתא וכמ"ש במעילה וא"כ ע"כ מ"ש במעילה דיש להן פדיון מדאורייתא קאמרי וזה פשוט ומעתה ע"פ זה נראה שיתישבו דברי רש"י והר"ן ז"ל דכיון דטעמא דכלי שרת אינן נפדין אינו אלא מדרבנן משום דלא שכיחי כמ"ש בגמ' ופי' רש"י ז"ל שם וז"ל דלא שכיחי ואי הוו להו פדיון טהורין פריק להו לחולין תו לא משכחי גזברין מידי אחרינא לצורך עבודה יע"ש וא"כ גבי כלים דאחז כיון דלא חזו לגבוה ליכא טעמא דלא שכיחי ושפיר דמי למיפרקינהו ואפי' למאן דס"ל בר"פ המנחות דטהורין אינן נפדין וכלי שרת שנטמאו כטהורין דמו משום דאית להו טהרה במקוה הכא כלים דאחז כיון דלית להו טהרה כלל לא דמי לטהורין ומש"ה יש להן פדיון כנ"ל נכון ליישב אך ק"ל לפי זה מההיא דגרסינן בס"פ המזבח מקדש דפ"ח סכין שנפגמה אין משחיזין את פגימתה נשמטה אין מחזירין אותה אבא שאול אומר סכין מטרפות היתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה ופסקו רבי' פ"א מה' כלי המקדש דין ט"ו והשתא כפי מ"ש כיון דטעמיה דכלי שרת אינן נפדין הוא משום דלא שכיחי אם כן הכא גבי סכין מטרפת אמאי גנזוה ולא פדאוה כיון דליכא טעמא דלא שכיחי וי"ל כיון דסכין טהורה היתה והא מיהא חזייא שהרי איתא בתקנתא ע"י השחזה דהא דסכין שנפגם אין משחיזין היינו בפגימה גדולה כמ"ש רש"י שם אבל בפגימות דקות לא אלא דלפעמים היתה מטרפת הקדשים דמו לטהורין ומש"ה חששו לגניזה כי היכי דלא לימרו דכלי שרת טהורין נפדין ואתו למחר לפדותן ולא שכיחי כנ"ל:

ה

הסולת

והיין והלבונה והעופות והעצים כו' אין פודין אותן כו'. אחר שנתקדשו בכלי שרת. כתב הרב לח"מ ז"ל וז"ל משמע דאכולהו קאי ואפילו עצים ולבונה ואפילו בעצים שייך קידוש כלי כו' ואם כן כיון דהכלי תלוי בקידוש כלי א"כ למה בריש פרק כל המנחות חילקו בין מנחות ונסכים שנטמאו קודם קידוש כלי לאחר קידוש כלי ובסיפא דמתני' גבי עופות עצים ולבונה כתבו סתם אין להם פדיון והי' להן לחלוק בין קודם קידוש לאחר קידוש וליתניהו ברישא עכ"ד ויש לתמוה עליו שכפי מה שהבין הוא ז"ל בדעת רבינו דסיפא דמתני' מיירי בשקדשן בכלי אמאי הוצרך להקשות מדלא ערבינהו הא בגמ' מוכח בהדיא דהך סיפא דמתני' מיירי אפילו בשלא קידשן בכלי מדפרכינן לשמואל דאמר טהורין נפדין מ"ט מדלא קדשן בכלי קדושת דמים נינהו וקדושת דמים יש להן פדיון ממתני' דקתני עצים ולבונה וכלי שרת שנטמאו אין להם פדיון והשתא אם איתא דמתניתין מיירי בשקידשן בכלי מאי פריך הא כל שקידשן בכלי אין להם פדיון וכמ"ש בגמ' לעיל מזה דבכלי שרת לא אשכחן דבר דמיפרק ותו דהיכי קאמר אלא לאו טהורין אינן נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמי דעצים כמה דלא משפי להו לגזרין לא מתכשרי לבונה נמי כמה דלא קידשה בכלי שרת לא מתקדשי הא מתני' מיירי בשקידשן בכלי ואהא הוא דק"ל לשמואל אלא ודאי מוכח דהך סיפא דמתני' מיירי אפילו בשלא קידשה בכלי ואהא הוא דפריך תלמוד' וכיון דלא קידשן בכלי קדושת דמים נינהו ולפרקו אי לאו משום דכיון דלא קידשן בכלי כטהורין דמי אמנם בשקידשן בכלי כ"ע מודו ומהא לא ק"ל לשמואל דכיון דקידשן קדושת הגוף נינהו וכ"כ רש"י ז"ל בפי' בד"ה אלא יע"ש ולכן נראה דמ"ש רבינו ז"ל בד"א כו' אבל קודם שנתקדשו בכלי אם נטמאו או נפסלו פודין אותן דהא כדאיתא והא כדאיתא דנטמאו קאי איין ושמן ונפסלו קאי אעצי' ולבונה אבל אם נטמאו אפי' קודם שקידשן בכלי אין פודין אותן וכמ"ש בגמ' משום דדמו לטהורין וכן כתב הרב בתוס' יו"ט ז"ל ולפי זה אף רבינו ז"ל אזיל ומודה דסיפא דמתניתין מיירי אפילו בשלא קידשן בכלי מדלא ערבינהו אלא משום דמתני' מיירי בנטמאו קאמר דאפילו בשלא קידשן אין להן פדיון משום דדמו לטהורין אבל בנפסלו כל שלא קידשן בכלי יש להן פדיון דקדושת דמים נינהו וליכא טעמא דדמו לטהורין וזה פשוט אך מאי דק"ל הוא שמדברי רבינו ז"ל נראה דכלי שרת שנפסלו אין פודין אותן משום דאינן בכלל העמדה וה' וזה תימא שהרי בגמרא משמע טעמא דכלי שרת שנטמאו דאין פודין אותן משום דאית להו טהרה במקוה משמע דהא לא"ה יש להן פדיון ואם כן בנפסלו דלא שייך האי טעמא אמאי אין פודין אותן ואולי י"ל דס"ל לרבינו ז"ל דמאי דפריך תלמודא מכלי שרת דליפריקו היינו משום דבעי לאוקמי מתני' אליבא דכ"ע ואפי' כרבנן דר"נ דס"ל דאין מא"מ בכלי שרת ולרבנן ע"כ דס"ל דיש להן פדיון דאל"כ אמאי לא ימעלו בו מאחר שלא יצא לחולין וכמ"ש התוס' אמנם לפום מאי דקי"ל הלכתא כר"ן דיש מועל אחר מועל בכ"ש משום דק"ו הוא אם אחרים מקדיש הוא עצמו לא כ"ש כמ"ש בגמ' א"כ הו"ל קדושת הגוף כמ"ש רבינו בפ"ו מה"מ דין ה' ומשום הכי אין פודין משום דבעי' העמדה והערכה אכן רבנן כיון דס"ל דאין מא"מ הו"ל קדושת דמים ולא בעי העמ' והערכה דומיא דמנחות ונסכים קודם שקידשן בכלי דיש להן פדיון אע"ג דלתנייהו בהע' והע' כנ"ל ועיין בת"כ פ' בחקתי אין להקשות לכאורה לדעת התוס' שכתבו במעילה דאפי' לר"נ כלי שרת יש להן פדיון דאם כן מאי פריך התם בגמ' אמתני' דקתני ר' אומר כל דבר שאין בו פדיון יש בו מא"מ היינו ת"ק אמר רבא איכא בינייהו עצים כו' ואמאי ל"ק דאיכא בינייהו כלי שרת דלת"ק אע"ג דיש להן פדיון יש מא"מ ולר' כל דבר שאין לו פדיון יש בו מא"מ הא כלי שרת דיש להן פדיון אין בו מא"מ דהא ל"ק משום דאם איתא לא הוה ליה לרבי לחלוק את"ק בהאי לישנא דנפקא מדיוקא והכי הול"ל רבי אומר כל דבר שיש בו פדיון אין בו מא"מ דהא בדבר שאין בו פדיון אפי' ת"ק מודה אלא ודאי דר' לאסופי את"ק אתא לו' דלאו דוקא בהמה וכלי שרת אלא כל דבר כו' דהיינו עצים כדמשני רבא ודוק. כתב הר"ן ז"ל בפרק רבי ישמעאל דע"ז ד"פ וז"ל גרסינן תו בגמ' כי אתא עולא אמר כו' ומוכחינן מכלים דאחז והא אין אדם אוסר דבר ש"ש כלו' ואפי' תימא דלגבוה מאיסי אמאי לא פרקינהו לאשתמושי בהו הדיוט כו' וכן כתב רש"י ז"ל שם בד"ה איתסרי להו יע"ש וראיתי להרב המובהק כמוהר"ר בנימין הלוי ז"ל הובאו דבריו בס' יד אהרן א"ח דף קנ"ו תמה עליו דהא כלים דאחז כלי שרת נינהו וכלי שרת אין להן פדיון כמ"ש רבינו ז"ל ויש בהן מא"מ וא"כ איך כתב דיכול למפרקינהו ועוד דאפי' לא היה כלי שרת שקדושתן קדוש' הגוף ויש בהן מא"מ מ"מ אחז מזיד היה וקי"ל דהקדש במזיד אינו מתחלל יע"ש מה שנדחק בזה ועיין בהרמב"ן במלחמותיו שכתב דאבני מזבח אין להן פדיון משום דהוו קדוש' הגוף ודמו לכלי שרת יע"ש וכן ראיתי שהק' הרב מח"א בהגהותיו על הר"ן דפ' יע"ש ולע"ד נראה ליישב שדעת הר"ן ורש"י ז"ל כמ"ש התוס' במעילה בפ' הנהנה דנ"ג ד"ה מ"ט וז"ל נראה לרבי' דצריך לפרש דסברי רבנן שהוא יוצא לחולין ע"י מעילה ואם כן יש לו פדיון דאם אין לו פדיון אינו יוצא לחולין כו' ור' נחמיה סבר ק"ו כו' אבל מ"מ מודה דיש להן פדיון אלא גבי מעילה שאני משום ק"ו ולענין פדיון שמא לא שייך האי ק"ו עכ"ל וכתב הרב בעל בה"ז ז"ל שהוצרכו לזה משום דכיון דלרבנן יש להן פדיון דוחק לומר דבהא נמי פליג ר"נ כיון דלא אשכחן בהא דפליגי יע"ש ולע"ד נראה שהוצרכו לזה מכח ההיא דפרכינן התם במנחות לשמואל דאמר המנחות והנסכים אפילו שהן טהורין נפדין ממתני' דתנן העופות כו' וכלי שרת שניטמאו אין להן פדיון שלא נאמר פדיון אלא בבהמה בשלמא עופות קדושת הגוף נינהו אלא עצים ולבונה וכלי שרת ליפריקו אלא לאו משום דטהורין אינן נפדין והני נמי אע"ג דנטמאו כטהורין דמו ופי' רש"י ז"ל אלא עצים ולבונה כו' ליפריקו דהא לאו קדושת הגוף נינהו אלא מכשירי קרבן הם כו' והשתא אם איתא דלר"ן דס"ל דבכלי שרת יש מא"מ ס"ל דאין להן פדיון היכי פריך בפשיטות מכלי שרת דליפריקו ואמאי ל"ק דסתם מתני' ר"נ היא וכסתם מתני' דמעילה אלא מוכח דאפי' לר"נ אע"ג דיש מא"מ ס"ל דיש להן פדיון ועיין בתוס' שם ד"ה בכלי שרת שכתבו וז"ל לר"נ דאמר כו' ניחא ולרב' נמי כו' מדרבנן אין נפדין ובגמרא משמע נמי דהוי מדרבנן בעלמא דמפ' כלי שרת ולבונה משום דלא שכיחי יע"ש ולכאורה נראה שדבריהם סתרי אמ"ש במעיל' ואולם אפשר לומר שכפי מ"ש דבגמ' משמע דהוי מדרבנן חזרו ממ"ש וס"ל דאפי' לר"נ יש להן פדיון מדאורייתא וכמ"ש במעילה וא"כ ע"כ מ"ש במעילה דיש להן פדיון מדאורייתא קאמרי וזה פשוט ומעתה ע"פ זה נראה שיתישבו דברי רש"י והר"ן ז"ל דכיון דטעמא דכלי שרת אינן נפדין אינו אלא מדרבנן משום דלא שכיחי כמ"ש בגמ' ופי' רש"י ז"ל שם וז"ל דלא שכיחי ואי הוו להו פדיון טהורין פריק להו לחולין תו לא משכחי גזברין מידי אחרינא לצורך עבודה יע"ש וא"כ גבי כלים דאחז כיון דלא חזו לגבוה ליכא טעמא דלא שכיחי ושפיר דמי למיפרקינהו ואפי' למאן דס"ל בר"פ המנחות דטהורין אינן נפדין וכלי שרת שנטמאו כטהורין דמו משום דאית להו טהרה במקוה הכא כלים דאחז כיון דלית להו טהרה כלל לא דמי לטהורין ומש"ה יש להן פדיון כנ"ל נכון ליישב אך ק"ל לפי זה מההיא דגרסינן בס"פ המזבח מקדש דפ"ח סכין שנפגמה אין משחיזין את פגימתה נשמטה אין מחזירין אותה אבא שאול אומר סכין מטרפות היתה במקדש ונמנו עליה כהנים וגנזוה ופסקו רבי' פ"א מה' כלי המקדש דין ט"ו והשתא כפי מ"ש כיון דטעמיה דכלי שרת אינן נפדין הוא משום דלא שכיחי אם כן הכא גבי סכין מטרפת אמאי גנזוה ולא פדאוה כיון דליכא טעמא דלא שכיחי וי"ל כיון דסכין טהורה היתה והא מיהא חזייא שהרי איתא בתקנתא ע"י השחזה דהא דסכין שנפגם אין משחיזין היינו בפגימה גדולה כמ"ש רש"י שם אבל בפגימות דקות לא אלא דלפעמים היתה מטרפת הקדשים דמו לטהורין ומש"ה חששו לגניזה כי היכי דלא לימרו דכלי שרת טהורין נפדין ואתו למחר לפדותן ולא שכיחי כנ"ל:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.