שער אפרים/קלח

שער אפרים קלח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קלח

לשון התוספתא סוף מס' ב"מ אם היה בלן או ספר או נחתום והגיע ערב הרגל ורוצה לילך לביתו מעכבין עליו עד שישאר או עד שיעמיד אחר במקומו ע"כ. הנה דברי' תמוהים דלמה כופין אותו אין לומר שהוא שכיר או קבלן וה"ל כדבר האבד כמו גבי משרתת שכתב בת"ה סי' שכ"ט דמשרתת אצל בעה"ב נקרא דבר האבד וא"כ הלא מ"מ קשה הלא אף בדבר האבד לא אמרי' רק שוכר עליהן או מטען וכמ"ש בגמ' בפ' האומנין וגם בטח"מ סי' של"ג ושל"ד אף שלדברי הפוסקים דבדבר האבד אם חוזר בו מחוייב לשלם ההפסד מדינא דגרמי היינו דוקא בדבר האבד של ממון משא"כ בדבר אבד שאינו של ממון פטור וכמ"ש בת"ה הנז' והביאו הרב בעל המפה בהג"ה סי' של"ד. ואיכא למידק אי איירי התוספתא הנ"ל בשכיר או קבלן א"כ מאי ראיה מביא בהגהות מיימוני פי"א מהל' תפלה וגם בתשובת מהר"ם דפוס פראג סי' תתרי"ו דאם רוצה א' מהן לצאת מהעיר קודם ימים נוראים ואין שם אלא מנין מצומצם כופין אותו שיעמיד אחר במקומו ומביא ראיה מן התוספת' זו הלא התוספת' הנ"ל איירי בשכיר וקבלן. הנה קושיא זו יש לישב דראייתו הוא הלא גבי שכיר או קבלן שאין הגוף משועבד ויכול לחזור ומ"מ בדבר האבד שאינו ממון כגון ערב הרגל כופין אותו שישאר או שיעמיד אחר וא"כ ה"ה בנ"ד גבי עיר שאין בה אלא מנין מצומצם אמנם גוף הדין תמוה וע"ק הלא שם בתוספתא איירי בכופין זה את זה הבני עיר כו' וע"ז מביא הדין דבלן או סופר ושם לא איירי בשכיר:

ויש רוצין להעמיד התוספתא הנ"ל בשכיר או קבלן והוי כדבר האבד ומתוך זה רוצים לומר דגם בפועל או קבלן או משרתת דאמרינן בגמר' שוכר עליהן או מטען היינו כשיכול להטעותו או להשכיר פועלים אבל אם אין מוצאי' תמורתו ואינו יכול להטעותו כופין את הפועל או קבלן לגמור מלאכתו בדבר האבד, אבל לענ"ד ז"א חדא דגבי דבר האבד שאינו של ממון כגון מלמד וכדומה לזה כ"ע מודים דאינו חייב כלום וא"כ ה"ה גבי בלן או ספר וא"כ למה כתב בתוספת' שיכול לכפותו שישאר או שיעמיד אחר תחתיו וע"ק לפי הדיעות שהביא בפוסקים הנז' ובפרט בת"ה הנז' דגם בדבר האבד של ממון אין כופין אותו אלא כדי שיעור שתפס ב"ה השכירות משל פועל או הבלן אבל אם תפס איזה חבילה השכיר מחוייב להחזיר לו אף שמלאכתו נפסד והאיך יעלה בדעתו שיכופו איתו לגמרי שמחוייב לעשות מלאכתו הלא אם יכול לכופו בגופו שמחוייב לגמור מלאכתו ואיך יחוייב להחזיר לו החבילה שבידו וזה דבר שאין לו שחר וז"א סברא שיחולקו הפוסקים בזה אם יכול לכופו בגופו דהיינו לפי סברא הנ"ל שמחוייב להחזיר לו החבילה ואינו מחוייב כלום מדיני דגרמי חולקת על התוספתא וסוברת דאין כופין אותו בגופו שיגמור מלאכתו וזהו דבר תימה ודו"ק. ועיין בתשובת מהריק"ו מדינים אלו בסי' קל"ג ובתשו' מהרי"ל ובתשובת הריב"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף