שער אפרים/קלו
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קלו
נשאלתי בלשון הרא"ש בפ"ק דמציעא עלה ו' ע"ב וז"ל לעולם אימא לך תקפו כהן כו' והכי אר"נ בפ' בית כור גבי מרחץ כו' וקשה מאי מייתי ראי' מרב נחמן דאמר כולו למשכיר דתפיסה לא מהני בטענת ספק הא ע"כ התם לאו מטעמא דה"ל טענת ספק לא מהני תפיסה אלא מטעם קרקע בחזקת בעליה קיימת וכמ"ש הרי"ף שם דה"מ קרקעי אבל במטלטלי מהני תפיסה ומייתי ליה הרא"ש גופיה התם בפ' השואל ואפי' אי הוו טוענין השוכר והמשכיר ברי הוא דינא הכי כדמוכח בפ' המקבל עלה ק"י ע"א גבי הא דפריך התם והא קיימא לן הלכתא כוותיה דר"נ כו' ומשני התם במילת' דלא עבידא לגלויי כו' ומייתי לה הרי"ף והרא"ש התם אלמא דר"נ אמר למילתיה אפי' בטענת ברי דאל"כ לא הוי פריך מידי לרב כהנא ועוד מדמשני התם מילתא דעביד' לגלויי אלמא דאי הוי מילתא דלא עביד' לגלויי הוי מפקינן מהמלוה אף על גב דטוען ברי וכ"כ הרא"ש גופיה שם דאם מתו העדים מפקינן מיד המלוה א"כ ע"כ התם טעמ' הוא משום דקרקע בחזקת בעליה עומדת אפילו טוען ברי:
תשובה נלע"ד דהמעיין שפיר בדברי הרא"ש יראה דהדברים פשוטים דמ"ש הרא"ש דלא מהני תפיסה גבי תפסו כהן היינו אחר שנולד הספק ואהא הביא ראיה מהא דאמר ר"ל דאפי' בא בסוף החודש למשכיר וטעמו הוא כמו שפירש"י בפ' השואל כיון דהקרקע בחזקת בעליה עומדת א"כ הוי כאלו נולד הספק מתחילת החודש דמה שדר בבית הוי בחזקת המשכיר אבל אי הוי מטלטלין כגון ששכר פרה ממנו ובא בסוף החודש כולו לשוכר דהספק נולד אחר שתפס כבר וליכא לאוקמיה בחזקת בעליה וטעמו כיון דלא טען ברי דמספק' תפס ולכך אם בא בתחלת החודש והפרה בידו אינו יכול לתפסה כיון שהתפיס' קודם שנולד הספק וליכא טענת ברי ועל כן כתב הרא"ש בפ' השואל דברי הרי"ף דאם תפס לא מפקינן מיניה דקאי אהא אם בא בסוף החודש דהתפיסה היא אחר שנולד הספק דגבי מטלטלין לא שייך לומר בחזקת בעליה עומדת פשיטא דמהני תפיסה אפי' מספיק':
והא דהקשה מעל"ת על שהגמ' דהמקבל מוכח דאיירי אפי' בטענת ברי לא מהני גבי קרקע מטעם דקרקע בחזקת בעליה עומדת אף שהאמת כן הוא דסתמא דגמ' איירי בטוען טענת ברי דהא איכא עדים שיבואו ויעידו כדאית' בגמ' א"כ מסתמא גם הבעל דבר הוא יודע האמת מ"מ נראה דאין כאן קושי' כלל דהא פשיט' הוא דהגמר' איירי שידוע לכל העולם שנכנס בחזקה לאכול הפירות וליכא להמלוה שום מגו בעולם דאל"כ יהא נאמן המלוה במגו, ואל יתעקש המתעקש על זה כי כן מבואר בהדיא בתשובת הרי"בש וא"כ פשוט הוא אם יקח אדם חפץ מחבירו בפני עדים וראה אותו בידו דליכ' מגו פשיטא דאינו נאמן לומר שקנה אותו מידו כבר וצריך להחזיר לידו א"כ ה"ה בנ"ד (אי מתו העדים או הלכו למד"ה) מאי מועיל טענת ברי כיון שידוע לכל שאכל הפירות בחזקה ולא החזירו לו ובהא אפילו רב כהנא מודה אלא ע"כ צ"ל דהטעם הוא כיון דהוא בא בטענה מלישנ' דשטרא דכתב בו שנין סתמא והמלוה אינו יכול לברר דפירוש לישנא דשטרא הוא כן ומספיק' בא לתפוס דהיינו ספיקא דפירוש השטר אינו יכול לברר שהפי' הוא על ג' שנים וקרקע בחזקת בעליה עומדת והוי כאלו נולד הספק קודם אינו נאמן א"כ שפיר קאמר הרא"ש דהטעם הוא משום ספיקא וזהו ברור והנלע"ד כתבתי:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |