שער אפרים/קלב
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קלב
נשאלתי שני אחים קנו חצר בשותפות והאח הגדול קיבל על עצמו לבנותו ולתקן כל מה שצריך ונגד זה התקשר עצמו את הקטן שמחוייב ליתן לאח הגדול חצי ההוצאה שלשה ימים אחר הבנין והתיקון ובאם שלא יתן לו חצי ההוצאה אחר ג' ימים אזי אין לו עוד חלק ונחלה בחצר הנז' וכל זה נעשה בכל תוקף התקשרות כתקחז"ל ויהי אחר הזמן הזה נשרפה כל העיר בשנת תכ"ט לפ"ק ובתוכם החצר הנז' ואח הגדול ירד מנכסיו והוכרח למכור החצר הנשרף כי אין ידו משגת לבנותו ועתה אחר מכירת החצר הנז' תבע אח הגדול מהקטן שישלם לו מה שהיה צריך לתקן את החצר הנז' וכמבואר בשטר ההתקשרות שלהם ואח הקטן משיב לו תן לי החצר ואני אתקן את הכל ובאשר שנשרף הגג והצינורות ונפלו החומות אין לך עלי כלום והגדול משיב שיתן לו דמי ההוצאות מה שפיזר כבר כי על מנת כן חלקו החצר הנ"ל וכמבואר בשטר התקשרות שלהם והקטן טוען שאינו חייב לו כלום רק שלשה ימים אחר שיגמור בנין החצר וכיון שנשרף אזדא לו הזכות ועתה יורנו מורינו הדין עם מי ושכמ"ה עכ"ל השאלה:
תשובה גרסינן בגמרא פרק השוכר ת"ר השוכר הספינה וטבעה בחצי דרך רבי נתן אומר אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן ה"ד אלימא בספינתא זו ויין סתם אם נתן אמאי לא יטול נימא ליה הב לי ספינתא דאנא מייתינא חמרא אלא בספינה זו ויין זה אם לא נתן אמאי לא יתן נימא ליה הב לי חמרא ואנא מייתינא ספינתא א"ר פפא לא משכחת אלא בספינה זו ויין זה ופסקו הרי"ף והרא"ש והרמב"ם הברייתא זו דכל שאינו יכול לקיים תנאו אזי ידו על העליונה אפילו להוציא ממון מן השני שאינו יכול לקיים תנאו כגון בספינה סתם ויין זה ומכ"ש להעמיד הממון בחזקתו:
ואף שהרא"ש חולק על הרי"ף בספינה סתם ויין זה וכתב שאינו משלם אלא השכר של חצי הדרך אבל עיקר ראיות הרא"ש הוא במה שחולק על הרי"ף היינו מהגמ' דהאי מאן דאוגיר אגירא לדוולא ופסק נהרא כו' דמוכח משם דכל אונס שאירע לבעה"ב שלא היה לו לידע יותר מהפועלים פסידא דפועלים וכבר דחו כמה מרבוותא דברי הרא"ש הנז' וכתבו שאין זה קושיא לדברי הרי"ף מגמ' הנז' דשאני התם דהפועלים לא אבדו כלום רק שנתבטלו אין נותן להם כלום אבל הכא שמשכיר הפסיד ספינתו כפועל בטל מיהא אית ליה כיון שמזומן לקיים תנאו ועיין בתוס' בסוגי' הנז' אבל דעת הרא"ש נלע"ד שדוחה תי' זה וסובר שאינו נותן אלא שכירות של חצי הדרך משום דמאי חזית דאזלת בתר פסידא דבעל הספינה זיל בתר' פסידא דבעל היין והוא מוחזק אף שהתוס' כתבו כיון שהוא מוחזק לקיים תנאו ור"ל בזה שהוא עדיף מבעל היין אבל הרא"ש לא סבר סברא זו וסבר שבעל היין עדיף בזה שהוא מוחזק. וזולת התי' של התוס' נלע"ד לישב דברי הרי"ף מהשגת הרא"ש דבשלמא התם עדיין לא התחיל במלאכה והוא באמצע הדרך לכן לא הוי פסידא דפועלים אבל ז"א שהרי בגמ' דפסק נהרא בפלגא דיומא לא משמע הכי וא"כ בנ"ד הואיל ואחיו הקטן מוחזק הוא אומר לאחיו הגדול תן לי הבית ואני אתקן ואבנה. אף שי"ל דלא דמי דבשלמא התם גבי ספינה שנטבע לגמרי וא"א בשום אופן לקיים תנאו ומשא"כ גבי בית שנשרף דנשאר עדיין מקום של הבית וא"כ יכול בעל הבית לומר אני אבנה ותן לי מה שאתה צריך ליתן לי ודומה למ"ש בגמ' גבי ספינה סתם ויין סתם שכל א' יכול לקיים תנאו מי שמקיים תנאו ואידך אינו מקיים אף אם לא נתן מחוייב ליתן. אבל ז"א דאדרבה משם ראיה דכל זמן שעדיין לא בנה הבית וא"כ יכול אחיו לומר כשתבנה הבית אזי אתן לך מה שמגיע ממני ודומה למ"ש בגמ' גבי ספינה סתם ויין סתם אם המשכיר מביא ספינה ואין השוכר מביא יין צריך ליתן לו שכרו ואם השוכר מביא יין אחר ואין המשכיר מביא ספינ' אפי' שקיבל הכל צריך להחזיר וא"כ יכול בעל המעות לומר לבעל הבית כשתבנה אתן לך ואף לפי מה דמסיק בגמ' ובטור וכ"ז שלא יביא לא זה ולא זה נותן לו חצי השכר אעפ"י שהוא מוחזק וכמבואר בטור סי' שי"א הכל באר הטיב וא"כ בנ"ד לכל הפחות יתחייב ליתן חצי ההוצאה אבל נלע"ד דלא דמי דבשלמא התם בעל הספינה יאמר לבעל היין הביא היין שלך ואני אביא הספינה וה"ה איפכא ולכן מצי אחד לומר לחבירו כל זמן שלא תביא את שלך ונמצאתי טורח ואפסיד מעותי בחנם ולכן מחוייב ליתן החצי ויפסיד החצי אבל הכא בעל המעות יאמר לבעה"ב תן לי הבית כשתבנה אותו אזי אתן לך המעות מה שאני מחויב ליתן לך לאפוקי בעה"ב אינו יכול לומר תן לי המעות ואני אבנה שהרי אינו מחוייב ליתן לו עד שיבנה את הבית:
והנה ראיתי בתשוב' מיימוני לס' משפטי' סי' כ"ז שהביא תשוב' ר' שמשון בא' ששכר בית מאשה והקדים לה ד' דינר ונשרף הבית ודימה הדין זה לשוכר את הספינה וטבעה לה בחצי הדרך אם נתן לא יטול ואם לא נתן לא יתן והיינו ביין זה וספינה זו ואע"ג דלכאורה דמיא לספינה זו ויין סתם דאמרי' אם נתן אמאי לא יטול נימא הב לי ספינתא כו' לא דמי דהתם יפה כח האומר סתם כיון שחבירו פי' זה והוא אומר סתם אבל כאן איכא למימר מזלו גרם מידי דהוי אמשכיר בית לחבירו ונפל כו' ע"ש וגם במה שמסיק לחלק בין היכא דאיכא מכת מדינה ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד:
ולכאורה נלע"ד שאח הקטן מחוייב לשלם לאחיו הגדול דמי חצי ההוצאה של הבנין והתיקון שהוציא הואיל ונאנס שנשרף הבית ודוגמא לזה מצינו בגמר' דגיטין עלה במעשה דצידן ארשב"ג מעשה בצידן כו' ואמר בגמ' מאי תנא דקתני מעשה חסורי מחסרא וה"ק אם אמר לה ע"מ שתתני לי אצטליתך ואבדה איצטלית איצטליתך דוקא קאמר רשבג"א תתן לו את דמיה וארשב"ג מעשה בצידן כו' ע"ש וא"כ נשמע מזה אף דהתנה שתתן לו האיצטלית הואיל ונאבדה תתן לו את דמיה ובודאי אם היה האיצטלית קיים כ"ע מודים דאיצטלית דוקא קאמר רק הואיל ונאבדה ואינה בעין אמרינן שתתן לו דמיה וה"ה בנ"ד הואיל והחצר בעין יתן לו דמיו מה שהוציא ואף דחכמים פליגי עליה וסברי דאיצטלית דוקא קאמר ואנן קי"ל דבזה אין הלכה כרשב"ג שהוא א' מג' הלכות דערב וצידן כו':
ותמהני בזה בהרא"ש פ' לולב הגזול ובטור הל' סוכה סי' תרנ"ח בב"י שם שכתב בשם בעל העיטור גבי אתרוג וז"ל ואע"ג דחזרת דמי' הוי חזרה כדאמרינן גבי איצטלית כו' דוק' איצטלית אמרינן הכי מה לי היא ומה לי דמיה אבל גבי אתרוג כי אמר החזירו לי אתרוג דוקא קאמר ואם לא החזירו לא יצא כו' ע"ש ולכאורה דברי הרא"ש בשם בעל העיטור תמוהים דמאי ראיה מביא מאיצטלית הלא זהו דברי רשב"ג ואליבא דחכמים חזרת דמי' לא הוי חזר' ואנן קי"ל כת"ק ודלא כרשב"ג ועיין בתשובת ה"ה מהרא"ש סימן ס"ג עלה פ"ג מ"ש בענין זה וכתב ג"כ דגבי איצטלית לצעורי מכוין:
אמנם נלע"ד דע"כ לא פליגי רבנן עליה דרשב"ג אלא בגיטין דלצעוריה קמכוין והא לא צעריה וכמ"ש שם בגמר' דף ע"ד גבי פלוגתא דרבא ורב יוסף דע"כ לא קאמרי רבנן אלא דלצעוריה קמכוין כו' אבל הכא משום הרוחה והא לא איצטריך וראיתי בתשובת ה"ה מהרשד"ם חלק א"ח סימן כ"א שכתב וז"ל עמדתי מרעיד כשראיתי מ"ש בעל העיטור אע"ג דחזרת דמי' הוי חזרה כדאמרינן גבי איצטלית כו' ע"ש ומשני שנראה בעיניו דלשון העיטור ה"ק כו' ע"ש הנה דבריו דחוקים מאד למעיין שם ועיין בכנסת הגדולה סימן זה וא"כ בנ"ד דלא שייך למימר לצעוריה קמכוין מחוייב ליתן לו דמיה דמי ההוצאות אף שזהו לכאורה היפוך הגמרא הנזכר דשם גבי גיטין ואתרוג איירי שהתנה הבעל שתתן לו האיצטלית ואז אמרינן שיכולה לקיים התנאי שתתן לו דמיה ומשא"כ בנ"ד הוא איפכא שהתנה אח הגדול עם הקטן לכשיבנה הבית האח הגדול אזי יתן לו הקטן דמיה וא"כ עתה שלא בנה הוא פטור:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |