שער אפרים/קלא

שער אפרים קלא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קלא

ראובן היה לו פסק על שמעון שישבע או שיתן לו סך ממון בעד השבועה ושמעון לא רצה לישבע והתפשר עצמו ליתן לראובן איזה סך בעד הפסק הנ"ל ונתן משכון ביד השליש על הפשר הנ"ל וקרע הפסק וקבע זמן על הפשר באם שיעבור הזמן שהשליש יתן המשכון ליד ראובן והעביר שמעון המועד ונתן השליש המשכון ליד ראובן ואח"כ הביא שמעון עדות שהוא פטור מן השבועה ושכדבריו כן הוא ותובע עכשיו מראובן שיחזיר לו המשכון מה שנתן לו השליש ובכן יורנו מורינו הדין עם מי ושכמ"ה:

תשובה נלע"ד הדין עם שמעון שהרי פשרה צריכה קנין וכאן לא היה שום קנין ובפרט באתן לך ואף שנתן לו המשכון ביד השליש הלא משכון אינו קונה וגם לא אמר קנה בגוף המשכון וכמ"ש ר' ירוחם והובא בח"מ סי' ק"ץ ובא"ה סי' ק"ח וא"כ מנה אין כאן משכון אין כאן ואף שהחזיר לו השליש המשכון מ"מ הלא המשכון אינו קונה ואף שהחזיר ע"פ ב"ד וגם י"ל הלא קרע הפסק על פיו ובזה נתחייב שמעון במעות הפשר תכף "אבל ז"א דהלא כאן לא היה שום קנין על המעות הפשר וקריעת הפסק זהו לא מצינו שיהיה נקרא קנין וגם מה שהחזיר לו השליש עיין בדיני אסמכתא בסי' ר"ז דצריך קנין בב"ד חשוב:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודא ויאמר. ד"ת לא ידענא וכקליפת השום אני נגד אמ"ו הגאון זצוק"ל אך תורה היא וללמוד אני צריך וכאן הבן שואל שהרי אפי' אם היה בקנין מ"מ אפשר לזכות לשמעון מטעם פשרה בטעות וכמ"ש הרמב"ם ומביאו הטח"מ והש"ע סוף סי' כ"ה וז"ל דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב שבועה ועשה זה פשרה עם בע"ד כדי שלא ישבע ואח"כ ידע שאינו בן שבועה אע"פ שקנו מידו על הפשרה אינו כלום דקנין בטעות הוא וחוזר עכ"ל וה"ה בנ"ד אף אם הי' בקנין מאחר שעשה הפשרה כדי שלא ישבע ואח"כ מצא עדים דפשרה בטעות הוא וחוזר:

וליכא למימר דבנ"ד אין זה נקרא פשרה בטעות דמי הכריחו להתפשר אם היה טוען יש לי עדים אלא שאינם כאן היו נותנים לו זמן וכמבואר בטח"מ ובש"ע סי' ט"ז ע"ש ומדלא טעין הכי איהו דאפסיד אנפשיה ומשא"כ בדיין שטעה:

ברם ז"א דאטו בשופטני עסקי' דיעשה פשרה אחר שיודע שיש לו עדים לזכותו אלא ע"כ צריכים אנו לומר דלא ידע אם יש לו עדים ואח"כ מצא עדים ומבואר להדי' במתני' ס"פ ז"ב דכל זמן שמביא ראיה סותר את הדין וכתב הטור והב"י בשלחנו ריש סי' כ' דאפי' אם פרע כבר ואח"כ מצא עדים או ראיה לזכותו מביא וסותר את הדין וה"ה בנ"ד אפי' נתן השליש המשכון לראובן מביא עדים וסותר הדין והפשרה:

ואין לומר דוקא גבי דין אמרי' אם מצא עדים אח"כ סותר הדין אבל גבי פשרה דעשה מרצונו הטוב ובקנין אינו יכול לחזור שהרי כתב הב"י בשלחנו סי' י"ב סי"ד בשם תשוב' הרשב"א הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומחל לו ואח"כ מצא עדים יכול לחזור בו וה"ה למי שנתפשר כו' עכ"ל ע"ש הרי לפנינו דאפילו בפשרה הנעשה כדינו אפ"ה זה שכנגדו יכול לחזור בו כשמצא עדים וה"ה בנ"ד:

וביותר לפי מ"ש הב"ח בסי' י"ב שהפשרה דמיא למחילה בטעות והרב המפה כתב בסי' רמ"א בהג"ה ס"ב דכל מחילה בטעות יכול לחזור בו אפילו קנו מיניה ע"ש וה"ה בנ"ד אפי' אם קנו מיניה יכול לחזור ואף שכתב בתשו' לגאון ומביאו הטח"מ סי' קנ"ד סל"ח מחילה בטעות דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוי מחילה ע"ש חדא דכבר השיג עליו הב"י בספר בדק הבית שלו ועיין ב"ח ואפי' לפי סברת הב"ח שם שכתב הכי נקטינן בתשו' לגאון הנז' הא גם בנ"ד מוכחא מילתא דבטעות הוי וכמ"ש לעיל:

אמנם דברי הב"ח הנז' תמוהים בעיני לכאורה במ"ש בסי' י"ב ס"ט וז"ל אבל מחילה א"צ קנין פירוש אע"ג דפשרה היא נמי מחילה כו' וצריכה קנין כו' שאני פשרה דדמיא למחילה בטעות דהפשרני' הטעום בדבריהם כו' ובקנו מיני' כו' לא הוי קנין בטעות כו' עכ"ל ואיכא למידק שהרי לפי מה שפסק הרב המפה כל מחילה בטעות אפילו קנו מיניה יכול לחזור בו וכמ"ש לעיל וא"כ למה מועיל הקנין בפשרה וכן ראיתי נמי בסמ"ע שם שמחלק חילוק הנז' אבל אינו מדמה למחילה בטעות דעלמא ולכך דברי הסמ"ע נכונים למבין אבל דברי הב"ח אינם מובנים לי:

אך הא קשיא לי על הרב הסמ"ע שכתב בסי' רמ"א ס"ק י' וז"ל אבל לאחר שנטל כו' בתשו' הרשב"א הביא הב"י ומסיק בטעם דין זה דאף אם היה מחילה בטעות הוי מחילה וצ"ל דכוונתו דוקא במחילה בטעות כזו כו' ע"ד שכתב הטור בס"ס קנ"ד סל"ח מחילה בטעות כי האי דלא מוכח מילתא דבטעות הוא הוי מחילה עכ"ל ע"ש שהרי לפי מ"ש לעיל שהשיג הרב הב"י בספרו בדק הבית על תשוב' לגאון הנ"ל ולפ"ד הסמ"ע שהב"י פסק כאן בש"ע כתשו' הרשב"א מטעם דבעינן מוכחא מילתא דבטעות הוי לפ"ז נראין דברי הב"י שבספרו ב"ה ומ"ש פה בש"ע בסי' רמ"א סעיף ג' סותרים זא"ז וצ"ע. עכ"ה מבן הרב המחבר ז"ל:]

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף