שער אפרים/קכח

שער אפרים קכח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קכח

נשאלתי מן הגביר כה"רר אליה בר' ידידיא אודות שנתמנה לאפוטרופוס על היתומה בת אחיו המנוח הנעלה הגביר כהר' יאודה בר' ידידי' שהיא משודכת לבני הבחור הנחמד כמהור"ר אריהודה ליב הכהן. ועתה הגיע התור וימי הנשואין ממשמשין ובאין ורוצה ממנה פיטורין קודם שיוציא עזבון אביה מתחת ידו:

תשובה אף שמן הראוי היה לסלק עצמי מנדון זה באשר שהדברי' האלה המה נוגעים לבני החכם נר"ו שהוא מיועד לבת אחיו היתומה הנז' אך באשר שנלע"ד שהדברים פשוטים בגמ' ובפוסקים השייכים לנדון זה אף למתחילים כמו שאבאר אח"כ לכן לא מנעתי את עצמי מלכתוב דלתות שלש וארבע בנדון הנז':

הנה מבואר בגמ' דגיטין פ' הנזקין מחלוקת דאבא שאול ות"ק באפוטרופוס שמינהו ב"ד או אבי היתומים דאבא שאול סבר שאפוטרופוס שמינהו ב"ד ישבע ומינהו אבי היתומים לא ישבע וכמבואר הטעם בגמ' שם וכל הפוסקים המפורסמים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם ושאר פוסקים פה אחד מסכימים דהלכה כאבא שאול הנז' ודלא כת"ק שסבר איפכא דמינהו אבי היתומים ישבע ומינהו ב"ד לא ישבע וכתב הראב"ד והטור מביאו בסי' ר"ץ דאין ב"ד יכולין למנות אפוטרופוס להאמינו בלא שבועה ואף שהרא"ש חולק עליו וכתב שאם יראה לב"ד שהוא תועלת ליתומים שלא ימצאו בענין אחר כו' רשאין למנותו אף בלא שבועה היינו דוקא בתחלת המינוי אבל לבסוף אחר שרוצה להסתלק מאפוטרופסות אינם יכולין לפטור את עצמם בלי שום שבועה ואם אמר יאמר האפוטרופוס שאינו רוצה למסור הנכסים ליתומה עד שתתן לו פטורים ומחילה שלא תשביע אותו גם בזה אינו יכול לפטור עצמו בלי שבועה וכמבואר בתשו' מהר"מ טראני ח"א סי' שמ"ו שכתב שם אפטרופוס שרוצה למסור הנכסים ליתומים אין היתומים חייבים לעשות לו שטר מחילה אלא שיודו בפני עדים שקיבלו מן האפוטרופוס סך כך ואינם חייבים להודות שקיבלו כל נכסי אביהם כו' וא"כ מוכח מזה דאין האפוטרופוס יכול לתפוס הנכסים של היתומים עד שיתנו לו פטורים. ואין לומר דשם בתשו' ה"ה המבי"ט הנ"ל איירי שרוצה האפטרופוס למסור הנכסים דהיינו ברצונו הטוב אז אינם צריכים ליתן להאפוטרופוס פטורים ומחילה אבל כשרוצה לתפוס בנכסים של היתומים שאינו רוצה למסור להם עד שיתנו לו פטורים יכול לתפוס את הנכסים כו' אבל ז"א חדא דמשמעות המבי"ט בתשו' הנז' אינו כן דאף שכתב המבי"ט הלשון אפילו שרוצה למסור הנכסים כו' פירושו שרוצה למסור הנכסים ליתומים דהיינו על תנאי שיתנו לו פטורים וע"ז כתב המבי"ט דאינם צריכים ליתן לו פטורים כו' דאל"כ מהיכי תיתי שיתנו לו פטורים אם לא תבע האפוטרופוס מהם ועוד בר מן דין אם יועיל טענה זו שיכול לתפוס האפוטרופוס את הנכסים עד שיתנו לו פטורים א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן שאמרו במינהו ב"ד שישבע הלא כל אפוטרופוס יכול לפטור עצמו מן השבועה כשירצה לתפוס בנכסים עד שיתנו לו פטורים אלא ודאי נשתקע הדבר ולא נאמר. וזולת הנז' אינו יכול לתפוס בפקדון עבור הפטורים וכמ"ש מהרי"ו בתשו' סי' ל"ה וז"ל אכן מ"ש שר' יקותיאל מודה שחייב כו' ואינו רוצה לפרעם עד שר"מ ואשתו יתנו לו פטורי' אם איתא הכי לאו דינא קאמר כו' ע"ש וכ"כ שם בסי' כ"א ובעל המפה הביאו בטח"מ סי' ע"ב סעיף י"ז ומה התם דאית ליה מגו ואפ"ה אינו יכול לתפוס הממון בשביל הפטורים ומכ"ש בנ"ד דאין לו מגו באשר שכבר נתחייב בקשרי התנאים לתת הנדוניא לבת אחיו ז"ל בכסף מלא יתננה ושאר הדברים המבוארים שם ליכא מאן דפליג דאינו יכול לתפוס הממון בשביל הפטורים א"כ זכינו לדין שהאפוטרופוס שמינהו ב"ד אינו יכול לפטור עצמו בלי שבועה רק שצריך לישבע בנק"ח כעין דאורייתא שבועת המשנה שנשא באמונה בנכסי היתומה ושלא בזבז כלום מנכסי היתומה מה שאינו לתועלת היתומה ושלא עיכב בידו כלום משל היתומה. אך באם תאמר היתומה שיתן לה חשבון צדק ממעות שבא לידו מנכסיה הנה לכאורה משמע מדברי הגמ' והפוסקים שא"צ ליתן חשבון דהלא מבואר הוא בגמ' דגיטין שם וז"ל האפוטרופסים תורמין ומעשרין להאכיל ולא להניח כו' ואין פוסקין עליהן צדקה ואין פודין עליהן את השבויין כו' וצריך לחשב עמהן באחרונה רשבג"א א"צ והלכה כרשב"ג וכן פסק הרמב"ם פי"א מהל' נחלות כשיגדלו היתומי' נותן להם ממון מורישם וא"צ לעשות חשבונות אלא אומר להם זה הנשאר ונשבע בנק"ח שלא גזלם כלום כו' וא"כ משמע דאין האפוטרופוס צריך ליתן חשבון רק שנשבע בנק"ח שלא גזלם כלום וה"ה בנ"ד. אמנם נראה דוקא שייך באפוטרופוס א' שמינהו ב"ד אז א"צ ליתן חשבון כי מי יוכל אותו אבל אם שני אפוטרופסים הם שמינהו ב"ד צריכין ליתן חשבון לחבירו כי חבירו יוכל להכחישו אם ההוצאה הזאת נעשית בידיעתו וגם החשבון שלו הוא אמת וצדק וכן משמע מלשון הרמב"ם פי"א מהל' הנז' בלשון יחיד והבאתי לעיל לשונו דהיינו כשיגדלו היתומים נותן להם ממון מורישם כו' ונותן להם הוא לשון יחיד כו' וא"כ משמע מזה אבל כשנתמנו שני אפוטרופסים צריכים לעשות חשבון דהיינו שיתן חשבון א' לחבירו וא"כ אפשר לפ"ז הואיל וצריך בלא"ה ליתן חשבון לחבירו אז יהיה החשבון ג"כ בפני היתומים. אכן כד מעיינת בדברי ה"ה מהרי"קו שורש כ"ב תמצא שמ"ש הרמב"ם כשיגדלו היתומים א"צ לעשות חשבון כו' לאו דוקא ביחיד איירי אלא אף בב' אפוטרופוס אינם צריכים ליתן חשבון בפני היתומי' וז"ל מהריק"ו שם בעסק הטענות ותביעות שהיה בין הר' ברוך כו' ובין הר' שמואל כו' עד ראשונה על מה שתבע הר"ש מר' ברוך שיצדיק חשבונתיו ממה שנעשה אפטרופוס כו' על נכסי אחיותיהם כו' ופסק שא"צ לעשות חשבון וז"ל שם שהר' ברוך השיב שאין עליו להצדיק חשבונו באשר שהצדיק חשבונו לפני אם היתומות במעמד אנשים נכבדים כו' ומאז הושם המעות ביד ר' אברהם מקרימה שנעשה אפוטרופוס גם הוא עמו ושילכו לפני ר' אברהם מקרימה ויצדיק חשבונותיו כו' וע"ז פסק שא"צ ליתן חשבון וז"ל שם ולא מיבעיא משום שהר' ברוך מוכן להצדיק חשבונותיו דודאי די בכך מאחר שגם הוא נתמנה אפוט' עמו כו' וא"כ משמע אף בשני אפוט' אינם צריכי' ליתן חשבון. ואף שמסיים שם מוהריק"ו ז"ל וז"ל אלא אפילו לא היה שום אדם משים חשבון כיון שהר' ברוך משלם ליתומים הנ"ל דבר ראוי וחשוב א"צ שום חשבון כו' כי אם לישבע שלא גזלם ולא עיכב משלהם כלום כו' וא"כ משמע מדברי מהריק"ו דהטעם הוא דוקא דאין צריך ליתן שום חשבון היינו מחמת שמשלם ליתומות דבר ראוי וחשוב אז ומשמע מזה אבל אם אינו נותן להיתום דבר ראוי וחשוב אז צריך ליתן חשבון:

אמנם ז"א דאף שמהריק"ו נותן טעם שאינו צריך ליתן חשבון מחמת שנותנים ליתומות דבר ראוי וחשוב זהו לרווח' דמילת' אבל לעיקרא דדינא אף שאינו מוסר להם דבר ראוי וחשוב אינם צריכים ליתן חשבון שהרי מביא ראיה מדברי הרמב"ם הנז' והרי"ף שם שפסק כרשב"ג דא"צ לחשב עמהם באחרונה וגם מדברי הרמב"ם פי"א דנחלות הנז' דא"צ ליתן חשבון ומסיים שם מהריק"ו וז"ל והרי לך בהדיא דאין האפוטרופסים צריכי' לעשות חשבון אלא נשבעים שלא גזלו היתומים א"כ מוכח מזה תרתי חדא שמביא ראיה מהפוסקים הנז' דאף דאינו נותן ליד היתומים דבר חשוב מ"מ א"צ ליתן חשבון וגם מוכח מזה דאף שדברי הרמב"ם בלשון יחיד אמורים מ"מ דברי מהרי"קו שכתב אלא נשבעים שלא גזלו כו' משמע אפילו בשני אפוט' א"צ ליתן חשבון. ואף שי"ל שמ"ש מהרי"ק לשון רבים נשבעים שלא גזל קאי אאפוטרופסים דעלמא וכמ"ש בפ"ב דקידושין עלה נ"א מאי בוגרות בוגרות דעלמא וגם בסנהדרין פ"ג עלה כ"ז מאי שבועות שבועות דעלמא וגם שם בפ"ק מאי נפשות דעלמא וגם ביבמות פ' ר"נ עלה נ"ג מאי צריכות צריכות דעלמא וכן בכמה מקומות בתלמוד וא"כ ה"ה בלשון מהרי"קו יש לפרש כן. אבל כד מעיינת שם תמצא שז"א חדא דעובדא דמהרי"קו היה בב' אפוט' ואז ליזל בתר טעמא המבואר בגמ' ובפוסקים הטעם דאפטרופוס שמינהו ב"ד א"צ ליתן חשבון היינו לפי שצריך לישבע וזהו שכתב מוהרי"קו באפטרופוס שמינהו היתומים הואיל וא"צ לישבע צריך ליתן חשבון וכ"כ המרדכי פרק הנזקין בשם מהר"מ והביא דבריו הרב המפה סימן ר"צ סט"ז ע"ש א"כ משמע שעיקר הטעם הוא שמינהו ב"ד א"צ ליתן חשבון לפי שצריך לישבע שלא גזל ולא עיכב בידו כלום משלהם וא"כ מה לי באפוטרופוס א' או בשני אפוטרופסים וכן משמעות כל הפוסקים והיה בידי להאריך בזה בדברי הפוסקים ובסוגית הש"ס:

אך באשר שהגביר הר' אליה האפוטרופוס הנז' שנתמנה מפי ב"ד עם האפטרופוס השני אלצוני להשיב על שאלתו ולא נתנני השיב רוחי כדי שיהיה פטור קודם הנשואין של היתומה בת אחיו המשודכת לבני הבחור הח' המופלג נר"ו וימי הנשואין ממשמשין ובאין לכן השבתי לו בקצרה:

וכללא דמילתא מכל הנז' שאפוטרופוס שמינהו ב"ד א"צ ליתן חשבון הואיל וצריך לישבע אמנם אעפ"י שאינו צריך ליתן חשבון כבר ידוע מ"ש הרמב"ם שם וז"ל אעפ"י שאין אפוטרופוס צריך ליתן חשבון כמו שביארנו צריך לחשוב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהם של יתומים שהוא רוכב בערבי' כו' עכ"ל ועיין בטח"מ סי' ר"ץ בכן מחויבים האפוט' לחשוב ביניהם חשבון צדק ולדקדק בחשבון היטב ואח"כ ישבע הר' אליה הנ"ל שחשבונו חשבון אמת וצדק ושלא עיכב בידו כלום מעזבון אחיו הנ"ל אז הוא פטור ומסולק מכל עורר וטוען עבור האפוטרופסות הנ"ל ושלום על דייני ישראל. כ"ד הכותב בנחיצה וחותם בקולמוס רצוצה אפרים הוא הצעיר מבית אהרן מווילנא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף