שער אפרים/קי

שער אפרים קי

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קי

בערב ילין בכ"י טוב כגן רטוב אהובי ידידי הרב המופלג והמופלא בעיונא ופלפולא החכם השלם המרומם כבוד מהר"ר חנוך סג"ל נר"ו:

הנה לעצור במילין מי יוכל מלהודיע לרום מעל"ת מה שמצאתי היום בחזרתי קצת בשמעת' דיומא בטא"ה סי' קט"ו ובב"ח סעיף ז' שכתב בדין אין עדים שזינתה כו' ואם בא ע"א כו' פלוגתא דאביי ורבא ס"פ האומר כו' עד אלא דכדי לישב מאי איכ' בין אביי לרבא הא אביי נמי לא אמר דאסורה עפ"י ע"א אלא בדמהימן ליה כבי תרי דאל"כ אינה נאסרת עליו בע"א כו' ע"ש עכ"ל. הנה דברים האלה מרפסן איגרי כד מעיינת בסוגי' דשמעתת' בפירש"י ותוס' מוכח בהדיא דאליב' דאביי נאמן לגמרי ע"א אף אם אינו נאמן לו כבי תרי דאמרי' בגמ' מאי לאו אי מהימן לך דלאו גזלנא ופירש"י וכן הר"ן אי מהימן לך האי עד כשאר ע"א דידעת ביה דלאו גזלנא כו' וכן מוכח בתוס' בסוגי' למעיין שם וגבי אשתו שזינתה בע"א אביי אמר נאמן וגירסת התוס' היא היא היינו שהוא דומה למ"ש לפני זה ע"א אמר נטמאו טהרותיך או אכלת חלב כו' ושם נאמן כפשוטו ואין ספק שאחר הסליחה מכבודו שתקפה עליו משנתו:

גם יעיין מכ"ת שם בטור סי' קט"ו שכתב אבל מדברי אחר אינו יכול להשביע אלא ע"י גלגול וכתב הב"י לפי שהוא טענת ספק ע"ש. ולכאורה זהו תמוה שהרי אמרינן בחושן משפט סי' ע"ה טענו בספק עפ"י העד חייב לישבע ונא להשיבני בתשו' שלימה ושלום מנאי אוהבו כנפשו דש"ת ומשנתו. אנכי עפר ואפרי"ים מבית אהרן מווילנא:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. רציתי לישב קושית אמ"ו זצוק"ל על הב"ח ולא עלתה בידי כהוגן ישוב נכון מכח פירש"י בגמ' ואגב העיון ראיתי עוד דבר תמוה בב"ח שם וז"ל דמ"ש ב"י לחלק בין כשהיא שותקת זה לא נזכר בגמ' ולא בפוסקים ואין ספק דט"ס הוא עכ"ל ואני בעניי לא אוכל לידע למה תלה הקלקלה בט"ס דהא להדי' מבואר ברש"י פרק האומר דף ס"ו בעובדא דההוא סמיא ד"ה אפקה הואיל ולא הכחישתו עכ"ל וקאי על האשה וכן גבי סוטה כתב הרא"ש בפ"ב דיבמות דאם שותקת הוי כהודאה ואסורה לו והב"ח בעצמו מביא לשון זה בשם הב"י לקמן בסי' קע"ח ס"ג וע"ש הרי לפנינו דבשתיקתה נאסרה לו וה"ה בדין אם לא קנא לה ובא ע"א ואמר שזינתה ושותקת נמי הוי כהודאה ומחויב להוציאה. ברם אי קשי' לי על הב"י הא קשי' לכאורה בהא דמחלק דבסי' קט"ו הטור איירי בצועקת ומכחישה לעד כו' שהרי בעובדא דההוא סמיא דא"ל מר שמואל אליב' דרבא אי מהימן לך כבי תרי זיל אפק' לצאת י"ש ופירש"י הואיל ולא הכחישתו ומשמע הא אם הכחישתו לא תפקה ואפילו משום לזות שפתים ליכא ואיך כתב הב"י דהטור איירי כשהכחישה לעד אסורה לו משום לזות שפתים:

ונלע"ד ליישב דהב"י למד בגמ' לפ"ד הטור דה"ק אי מהימן לך כבי תרי ושותקת דלא הכחישתו זיל אפקה בדיני אדם ואי לא דלא מהימן כו' והכחישתו דאיכ' תרתי לטיבותא לא תפיק אפי' משום לזות שפתים ליכא לאפוקי ואם מהימן ליה כבי תרי אפילו הכחישתו מ"מ צריך להוציאה משום לזות שפתים מאחר דסומך עליו וזהו ברור לענ"ד וזה יהיה נמי כוונת רש"י במ"ש ד"ה אפקה הואיל כו' לפי שרש"י למד זיל אפקה מדינא קאמר וקשה אליבא דרבא דבעי עדים דוקא ולזה מפרש הואיל ולא הכחישתו דאיכ' תרתי לריעות' ובכה"ג רבא מודה דכופין להוציא. ותו איכ' למידק בב"י שכתב דהטור בסי' קע"ח איירי בשותקת הלא קי"ל דשתיקה כהודאה דמי' וכמבואר בריש פרק האשה רבה וכמ"ש נמי בשם הרא"ש לעיל וכבר כתב הטור בסי' קט"ו בשם הרמב"ם אם הודתה לו שזינתה תצא בלא כתובה ולמה כתב הטור וכן הוא בעצמו פסק כן בש"ע בסי' קע"ח דיוציאה ויתן כתובה וליכ' למימר ולחלק בין שתיקה להודאה בפה שהרי כתב הרב המפה בסי' קע"ח שם בס"ט על הא דבא ע"א וא"ל זינתה והיא שותקת כו' וז"ל וה"ה אם היא עצמה אומרת לו שזנתה כו' ע"ש הרי להדיא דשתיקה והודאה בפה חד דינא אית להו וצ"ע:

ובעיקר הענין על מ"ש הב"ח דאביי נמי לא אמר דאסורה אלא בדהימן עליה כבי תרי כו' כדי ליישב כוונת הטור שכ' דבדיני אדם אינו חייב להוציאה אלא משום לזות שפתים. איברא לענד"ן דהוקשה להטור קושית התוס' בקידושין דף ס"ו ד"ה רבא אמר כו' שכתבו וא"ת כיון דשותק ושתיקה כהודאה דמיא למה לא תאסור עליו וכי לא יוכל לעשותה עליו חתיכה דאיסור' וי"ל כו' ע"ש ולזה כתב הטור וכן אביו הרא"ש בקידושין הני מילי בדיני אדם אין יכולין לכופו להוציאה לפי שדבר שבערוה אין פחות משנים אבל הוא בעצמו בודאי יכול לאוסרה עליו אלא משום לזות שפתים לצאת י"ש מחויב להוציאה אי מהימן ליה כבי תרי ודו"ק. גם מה שהקשה אמ"ו הגאון זצוק"ל על הטור במ"ש אבל מדברי אחר אינו יכול להשביעה כו' הנה הב"י אין בידי ולפום ריהטא נלע"ד לומר דלק"מ כי מ"ש הטח"מ סי' ע"ה טענו בספק ע"פ העד חייב לישבע זהו סברת הרמב"ן והראב"ד ולאפוקי הרמב"ם פוסק דאינו נשבע וכמ"ש הטור בסי' צ"ו וכתב שם הב"ח להדיא דנראה מדברי הטור דלרמב"ם אין נשבעים בטענו ספק ע"פ העד ע"ש וה"נ זהו סברת הרמב"ם ובזה צדקו דברי הטור אמנם מ"מ על הב"י קשה דפסק בש"ע בא"ה סי' קט"ו סעיף ז' דאינו יכול להשביעה בטענו ספק ע"פ העד ובח"מ סי' ע"ה סכ"ג פסק דמשביעו ע"ש:

וכדי ליישב הני תרי פיסקי דש"ע כי היכי דלא ליסתרי אהדדי נלע"ד לומר לכאורה דמ"ש בח"מ דמשביעו לפי שהוא קצת כטענת ברי מאחר שלב יודע מרת נפשו שחסר לו מנה אלא שאינו יודע מי נטלה ובהא לחוד חי ע"פ העד לפיכך משביעו ומשא"כ גבי האשה אין לו ידיעה כלל שזינתה אלא הכל ע"פ העד הוא חי ובטענת ספק כזו אינו יכול להשביעה:

ויש עוד לאלוה מילין לחלק דמ"ש בח"מ דמשביעו איירי שהביא העד לפנינו ובכה"ג משביעו ש"ד כאלו היה טוענו טענת בריא ומשא"כ גבי האשה שאין העד לפנינו אלא מפיו אנו חיין שא"ל העד שזינתה בהא כ"ע מודים דאינו יכול להשביעה מספק ולזה מצאתי און לי בטח"מ בס"ח סי' ע"ה שכתב כן הטור בשם הראב"ד ע"ש וכ"פ הרב המפה שם בסכ"ג ע"ש וזהו נכון לענ"ד:

וראיתי בב"ח בא"ה סי' קט"ו ס"ז שכתב בשם הסמ"ג והמגיד דגרסי ברמב"ם אבל בדבר אחר והקשה על זה דאם יש שם ע"א דפשוט הוא שמשביעה להכחיש את העד עכ"ל ע"ש ולפי מה שכתבתי לעיל לא קשה מידי והכל נכון בס"ד. ע"כ הג"ה:]

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף