שער אפרים/קט

שער אפרים קט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה קט

הנה באתי לדרוש בשלום תורתו ומשנתו מפני הכבוד ואודיע לו שקבלתי מעשה אצבעותיו ע"י השליח שהביא אתו עמו כלומר אלי הגט כריתות לכאן אשר התנצל מעל"ת עצמו אשר כתב על נהרי דונאי כו' והאריך קצת ללא צורך כי כבר נתפרסם פה ספר שמות שחיבר חמיו הגאון ז"ל אשר ראוי לסמוך עליו אף שלא בשעת הדחק:

ואשר קיצר בלשון ונוסח הגט ולא כתב העומד היום במתא כו' דיתבא כו' רק כתב תיבת הנזכרת ואינו כמו בנוסח גיטין שלנו וכמבואר בנוסח הגט של בעל המפה והלבוש ומהר"י מינץ ומהרי"ל ומהר"י מרגליות ושאר אחרונים וגם בהראשונים כגון הרא"ש והטור וכדומה להן ולכתחלה אין לקצר במטבע שטבעו חכמים בגיטין ודנתי את מעל"ת לכף זכות בזה שבודאי ראה איזה סדר גיטין שכתוב כן או המנהג כן בקהלתכם:

ואודות אשר כתב מכ"ת וז"ל עוד ראיתי בסדרי גיטין של האשכנזים שכותבים הנו"ן והפ"א והץ' הכפופות ארוכות וכנראה שכוונתם היה כדי לערות השורות זו בזו מ"מ לא ראיתי בבעל המפה שהקפידו על זה ובודאי הטעם משום שהן' והץ' כו' הפשוטות אנו מאריכין כדי לערות השיטות א"כ אינו צריך לכתוב גם הכפופות משום חשש דספר א' אמר רחמנא כו' או מטעם שלא יוכל לכתוב בין שיטה לשיטה וגם מאחר שהסופר אינו בקי כו' עכ"ל. הנה מעל"ת נאה דורש ואין נאה מקיים בודאי שאר שינויים אשר ראיתי בגט הזה מה שאינו מהראוי להקפיד עליו בדיעבד לא חשתי גם כן בדיעבד:

בראש מ"ש מעל"ת בהתחלת הגט בשני בשבת כו' בשנת חמשת אלפים כו' אות ב' דבשנת היא מיותר וצ"ל שנת וכן הוא בכל סדרי גיטין של הראשונים והאחרונים וביותר בנוסח ההרשאה ומעשה ב"ד ששלח לכאן כתב שנת ולא בשנת והיה מן הראוי לכתוב ג"כ בגט ועוד שנית ראיתי שכתב וחניכא באל"ף וכבר אנו מוזהרים מפי סופרים ומפי ספרים שלא לכתוב וחניכא באל"ף אלא בה"א וכבר נשאל על זה הגאון מהר"ם מפדוואה בתשו' סי' ו' שבגט המומר היה כתוב וחניכא בא"לף ורצה לפוסלו והשיב שבדיעבד כשר וא"כ לכתחלה היה מן הראוי לכתוב וחניכה בה"א:

ועוד ראיתי שכתב תיבת היום כאן ובסידורי גיטין שלנו לא נכתב כאן אבל ז"א לעיכובא ועיין בתשו' מהר"ם מפדוואה סי' י"ב מה שיש חילוק ביניהם ונהרא נהרא פשטיה:

אבל מ"ש בעסק הנוני"ן והץ' הפשוטים שהמה ארוכים ובזה הגט מעורה זאת היא נפלאת בעינינו שראיתי בגט הנז' ששלח לידי אינו מעורה זה בזה שבשיטה י"א התחיל הסופר השיטה ודן די יהוי ליכי כו' עד וגט פיטורין הוא סוף השיטה ולפני זה בשיטה י' התחיל הסופר השיטה הרי את כו' וסיים לכל אדם וא"כ לפ"ז שיטה י' ושיטה י"א אינם מעורים זה בזה רק אות למ"ד מתיבת ליכי נמשכת למעלה קצת אבל ז"א נקרא מעורה כי צ"ל ג"כ איזה אות משיטה עליונה שיהיה נמשכת למטה כגון ך' או ן' או ץ' הפשוטות או כפי המנהג בין האשכנזים שמאריכין הגמ"ין והצד"י והנוני"ן הכפופין וא"כ לפי מה שסידר הגט בין להטעם דספר א' אמר רחמנ' ובין להטעם השני שלא יוכל לכתוב בין שיטה לשיטה יהי' ח"ו חשש פיסול בגט הנז' חלילה ובפרט למ"ש הרב בעל המפה בסי' קכ"ה סעיף י"ח בהג"ה ונוהגין לערות כו' ואם לא עירה י"א שהוא פסול וא"כ לפ"ז היה לו לחוש ח"ו לחשש פיסול בגט הנז' ובודאי ראה מעל"ת סדר הגט בלבוש הי"ב שורות ושיטה י' מתחלת מן גבר כו' עד לכל אדם וא"כ השיטה י' וי"א המה מעורים זה בזה דהיינו למ"ד מן תיבת ליכי נמשכת למעלה ון' פשוטה מן די תיצביין ומן יומא דנן נמשכת למטה ובודאי בכונה סידר השיטות בזה הסדר שיהיו מעורות כל השיטות וגם בנוני"ן וגמי"ן וצדי"ן הכפופין. ורציתי לחשוד להסופר שמצא בסדר גיטין שהנהיג ר"ת לכתוב והרי את מותרת לכל אדם בשיטה א' וכמבואר בפסקי מהרא"י סי' קמ"ג וגם בפוסקים האחרונים וכמדומה שהבין היינו פירושו שלא יכתוב בשיטה הזאת יותר מתיבות אלו של והרי את מותרת לכל אדם ולכן סידר וכתב כנז' אבל בהיות שאיני מכיר הסופר לא אוכל לתלות בו בוקי סריקי כי חלילה להעלות על רעיוני דברים וטעות כזה אפילו למתחילים כי מה שהנהיג ר"ת לכתוב בשיטה אחת והרי את כו' היינו פירושו שלא לכותבו בשני שיטות אבל יכול לכתוב לפניו ולאחריו מה שירצה והיה לו להסופר להתחיל שיטה י' לכל הפחות מן יומא דנן עד לכל אדם ואז היו מעורות היטב. ורציתי להפך בזכותו דמעכ"ת שראה מ"ש הרב בעל המפה בסי' קכ"ה סעיף ח"י ונוהגים לערות השיטה דהיינו שימשוך הן' או הך' שבשיטה העליונה עד שיטה שלמטה ממנו או ראש למ"ד שבתחתונה לשורה של מעלה וא"כ משמע מזה שדי או הראש למ"ד או בן' או ך' שבשיטה עליונה אבל ז"א דזיל בתר טעמא או מטעם שלא יוכל לכתוב צריך לכתוב ולערות בשניהם בנ' או בך' מלמעלה שתהא נמשכת משיטה שלמעלה למטה וגם בלמ"ד מלמטה שתהא נמשכת לשורה של מעלה ובפרט בגט הזה ששלח לידי היה תיבת ליכי דהיינו הלמ"ד רחוק משיטה של מעלה הרבה ומ"ש בבעל המפה או בראש למ"ד פירושו וראש למ"ד. ומצאתי בספר א' הובא לידי מחדש ונקרא בשמו ס' נחלת שבעה וחיברו א' מהאשכנזים תלמידו של הרב בעל טורי זהב ויש בו כמה סדרי גיטין ושאר דקדוקי הגט וכתב ג"כ שתיבת או ראש למ"ד הוא ט"ס וצ"ל וראש למ"ד ובודאי קבלה הוא מרבותיו וכן ראיתי בכל הגיטין. וכן מוכח בגמ' דגיטין פ"ב דף ך' דמקשה ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנ' כו' ומשני לא צריכא דמעורה וא"כ מוכח שדבוקים האותיות ממש משיטה העליונה לשיטה התחתונה דאל"כ שדי בריוח מעט שבנתים א"כ אינו מוכח כלום מזה שאינו צריך להיות מוקף גויל בגט מד' רוחותיה כדאמרי' הכא דמעורה וא"כ מוכח שדבוקים האותיות ממש וכמ"ש לפני זה ואף לפי דברי ר"י שדחה דברי ריב"ם וכתב דהא דקאמר דמעורה היינו רגל הכ"ף בטי"ת או ראש למ"ד בה"א שלמעלה כו' וא"כ היא מוקפת גויל אבל מ"מ נשמע מזה שצריך להיות הגט מעורה עד תוך שיטה התחתונה או העליונה, וא"כ לפ"ז למאי דקי"ל דגט צריך להיות מוקף גויל וכמ"ש מהרי"קא בספרו הקצר סי' הנז' סעיף ו' וג"כ קי"ל כבעל המפה שכתב בסעיף הנז' שיזהר שלא ימשך אות אחת כו' לתוך אות כו' א"כ צ"ל מה שצריך להיות הגט מעורה היינו בנ' שלמעלה ובלמ"ד שבשורה שלמטה וצ"ל שניהם יחד ולא מועיל זה בלא זה ומכל שכן בגט שבנ"ד שהיה אות למ"ד מן ליכי רחוק משיטה שלמעלה:

ואף שדברים הנז' צריכין ביאור בסוגיא דגיטין וגם הסוגיא בעצמה עם פירש"י והתוס' צריכין ביאור לכאורה שכתבו התוס' ד"ה לא צריכ' דמעור' מכאן מדקדק ריב"ם דא"צ בגט שתהא כל אות מוקפת גויל כדאמרינן הכא דמעורה כו' ור"י חולק עליו ואימר דאין ראיה מכאן דהא דקאמר דמעורה היינו רגל הכ"ף של שיטה העליונה בטי"ת של שיטה שתחתיה או ראש למ"ד בה"א כו'. וקשה לכאורה הלא דברי הריב"ם נכונים דמוכח מזה שא"צ להיות מוקף גויל הגט כו' דאל"כ מאי משני דמעורה לפי' ר"י הלא אף אם ראש הלמ"ד נכנסה בה"א זהו תיקין שלא יוכל לחלק הגט לתוכו אבל מ"מ כשאמר בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה שלו אם האותיות שבין תיבה לתיבה אינן מעורות ודבוקות יחד יכול לחלק לארכו הגט לשנים ולחתוך הנייר שבין תיבה לתיבה עם בין השיטות ולא יועיל זה שמעורה הגט שנכנסה ראש למ"ד בה"א אלא ודאי צ"ל שמעורות ודבוקות התיבות יחד וא"צ להיות מוקף גויל וכפי' ריב"ם והיה נראה להחזיק ולומר שגם בין תיבה לתיבה מעורה ג"כ לפי דעת ר"י בדרך הזה כגון תיבת שבקית ופטרית ותרוכית וכדומה לאלו האותיות הווי"ן נכנסים לתוך רגל התי"ו וכמו כן יש לומר תוך שאר אותיות אף שאינו נדבק ממש אבל זהו דוחק גדול וגם אינו מיושב היטב דמ"מ יכול לחתוך ביניהם אם אינו נוגעין ממש ויש ריוח ביניהם ואינו דומה לראש הלמ"ד הנכנסת תוך אות ה"א כו' שאין לו רשות לחתוך הנייר שתוך אות ה"א או תוך אות טי"ת:

והעיקר נלע"ד פשוט שהפי' בגמ' הוא מה שמקשה בגמ' ותיפוק ליה כו' קאי אאיבעי' דבין שיטה לשיטה ולא אבין תיבה לתיבה וע"ז משני דמעורה ופי' האיבעיא דרב פפא בין שיטה לשיטה כו' פירושו כאלו אמר בין שיטה לשיטה מהו בין תיבה לתיבה מהו וא"כ אבין תיבה לתיבה אינו קשה כלום ותיפוק ליה דספר א' אמר רחמנא כי אף שיחתוך הנייר שבין תיבה לתיבה מ"מ הגט מחובר בנייר שבין שיטה לשיטה כי לא אמר רק הנייר שבין תיבה לתיבה שלי ולא בין שיטה לשיטה ואז לא יכול לחתוך הגט לארכו ולחלוק אותו לשנים כי אינו יכול לנגוע בנייר שבין שיטה לשיטה משא"כ אם אמר הנייר שבין שיטה לשיטה שלי אז צ"ל דמעורה דוקא וכפי' ר"י ודלא כרי"בם (וגם מדברי רי"ו שאכתוב בסמוך משמע שקושיות הגמ' ותיפוק קאי אבין שיטה לשיטה ולא לאבעיא שבין תיבה לתיבה) ולאפוקי אי אמרי' שפי' האבעיא דרב פפא הוא שאמר הבעל הנייר שבין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה שלי אז אינו מיושב אף אם הוא מעורה כפי' ר"י מ"מ יכול לחלק הגט לארכו בנייר שבין תיבה לתיבה ודברי רש"י בסוגי' הנ"ל ד"ה דמעורה צריכין ביאור ולא יסבול פי' הנ"ל לדעת ר"י ואין כאן מקומו להאריך בזה:

והנה אחרי כתבי זאת מצאתי ראיתי בחידושי הרשב"א בפ"ב דגיטין כמו שכתבתי ע"ש אבל ברש"י כתוב ד"ה שמעורה וז"ל דמעורה במקצת שהיו בה אותיות ארוכין המגיעין משיטה לשיטה בראשי כל תיבה ותיבה עכ"ל והנה מ"ש בראשי כל תיבה ותיבה כו' נלע"ד להגיה ובראשי כל תיבה:

אבל אי קשי' לי הא קשיא לי דלפי סוגי' התלמוד הנז' הבעיא דרב פפא עלתה בתיקו וא"כ לפ"ז אף שאם אמר סתם ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת מטעם דלא נתן לה כלום לאפוקי אם אמר בין שיטה לשיטה והגט מעורה הוי ספק דכל תיקו דאסור' לחומרא א"כ לפ"ז דברי הטור בסי' קמ"ג תמוהים בעיני מאד שכתב וז"ל ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת ל"ש אם אמר על הנייר וכו' ל"ש אם אמר על הנייר שבין השיטות ל"ש אם אותיות הגט מעורות ודבוקות כו' וא"כ פשיטא להטור דבנייר שבין השיטות ומעורות שאינה מגורשת ולפי סוגית הגמ' הנז' עלתה בתיקו והוי ספק מגורשת ואיך כתב הטור שבודאי אינה מגורשת וזהו קולא:

וראיתי ברי"ו חלק חוה נתיב כ"ד ח"א שכתב וז"ל ה"ז גיטיך והנייר שלי אינה מגורשת ואם אמר הנייר שבין שיטה לשיטה כגון שיש אותיות ארוכות כו' והוי ספר א' דאי לאו הכי פשיטא דאינה מגורשת והוי ספר א' ולא שנים ובין תיבה לתיבה עלתה בתיקו והרי היא ספק מגורשת א"כ מוכח מדבריו דהוי ספק מגורשת גבי בין שיטה לשיטה אי מעור' הגט וגם בין תיבה לתיבה וא"כ דברי רי"ו נכונים אבל דברי הטור תמוהים שכתב דאינה מגורשת ובגמ' עלתה בתיקו והוי ספק:

ולכאורה נלע"ד לישב דברי הטור הנז' לפי שראיתי ברמב"ם פ"ח מה"ג שכתב וז"ל ה"ז גיטך והנייר שלי אינה מגורשת שאין זה כריתות ע"מ שתתני לי את הנייר ה"ז מגורשת ותתן עכ"ל והשמיט הרמב"ם האבעיא דבין שיטה לשיטה הנ"ל כו' וקשה למה וגם קשה שהרמב"ם הוסיף מדיליה הטעם שאינה מגורשת משום שאין זה כריתות וזה הטעם לא נזכר בגמ'. ונלע"ד לישב דברי הרמב"ם ובזה יתישבו ג"כ דברי הטור שהרמב"ם למד שהאיבעיא בגמ' דבין שיטה לשיטה מהו היינו מטעם דשייר בגט ומשום כרות גיטא וכמ"ש הרשב"א הובא בב"ח סי' קמ"ג וא"כ אנן דקי"ל דבעינן גט כריתות ממש וכמ"ש בפרק המגרש ובפ"ק דגיטין ובכמה מקומות וא"כ האבעיא נפשטה מטעם דאין זה כריתות ואף שהאיבעי' לא נפשטה במקומה אבל נפשטה ממקום אחר מאחר דקי"ל דבעינן כריתות ממש ואין זה כריתות וכמ"ש הרשב"ם בפרק חזקת דף נ"ב ע"ש אף שלא עלתה בתיובתא ואף שלפי שעה נתקשו בה ומשא"כ במקום שנאמר תיובת' בגמ' ואף שכאן האבעיא עלתה בתיקו בגמר' והוי כמו תיובתא אבל כד מעיינת בהרא"ש בפ' המביא תמצא שאינו גרס תיקו רק בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מהו ולא גרס תיקו ולכן כתב הרמב"ם במתק לשונו הטעם דאינה מגורשת מטעם דאין זה כריתות וא"כ לפ"ז אין חילוק בין הנייר שבין שיטה לשיטה כו' דאין זה כריתות וגם אינו חילוק בין מעורה לשאינו מעורה הואיל ושייר בגיטא וכמ"ש הב"ח בשם הרשב"א ואין זה כריתות ולכן כתב סתם דאינה מגורשת והשמיט האבעי' הנז' וזהו ג"כ כוונת דברי הטור שכ' ל"ש כו' לפי שלמד כשיטת הרמב"ם וכגירסת הרא"ש שלא גרס תיקו ולכן אינה מגורשת אבל זהו קצת דוחק:

והנלע"ד לישב דברי הרמב"ם והטור שהמה מפרשים מ"ש בגמר' בעי רב פפא בין שיטה לשיטה מהו כו' קאי אסיפא דבריית' אמ"ש בגמ' ע"מ שהנייר שלי מגורשת וע"ז מקשה רב פפא בין שיטה לשיטה מהו וסבר רב פפא שהטעם דברייתא דע"מ שהנייר שלי דמגורש' היינו מטעם דלא מקרי תנאי לפי שהתנאי והמעשה בדבר א' וכמ"ש רב אדא בר אהבה בפ' מי שאחזו ודלא כרב אשי דמסיק הטעם כרבי דע"מ כאומר מעכשיו דמי ומחוייב לקיים התנאי וע"ז מקשי בין שיטה לשיטה מהו אי מקרי תנאי בדבר א' ומעשה בדבר אחר שהתנאי הוא הנייר שבין שיטה לשיטה והמעשה הוא כתב הגט לבד בין השיטות וזהו האיבעיא שלו ועלתה בתיקו לפי טעם הנז' דהתנאי ומעשה בדבר א' ומה שא"כ הטור והרמב"ם פוסקים כרב אשי דהטעם דע"מ כאומר מעכשיו דמי וכרבי וא"כ לעולם מקרי תנאי ומגורשת כשתקיים התנאי אז אין חילוק בין שיטה לשיטה ולעולם מגורשת כשתקיים התנאי וגבי רישא דבריית' ה"ז גיטיך לכשתחזירי לי הנייר אז אינה מגורשת אף אם אמר בין שיטה לשיטה והיינו מטעם דאין זה כריתות וע"ז לא היתה האיבעיא דרב פפא רק אסיפא דבריית':

ובזה מיושבים דברי הרמב"ם היטב שהשמיט הבעיא הנ"ל וכתב במתק לשונו רישא דבריית' ה"ז גיטך והנייר שלי אין זה כריתות וא"כ אין חילוק בין שיטה לשיטה וע"ז לא היה האיבעיא דרב פפא רק אסיפא דברייתא גבי ע"מ שהנייר שלי כו' והיינו לפי סברתו שסבר דהטעם דע"מ שהנייר שלי מגורשת מטעם דמקרי תנאי ומעשה בד"א משא"כ אנן דקי' כרבי כו' וא"כ אין חילוק בין שיטה לשיטה ולעולם מגורשת כשיתקיים התנאי ולכן כתב הרמב"ם בסיפא ע"מ שהנייר שלי דמגורשת ותתן והיינו כרבי וכן הוא דעת הטור שכתב ג"כ ותקיים תנאה כו' והיינו כרבי רק שיש לדקדק לפ"ז למה מהפך הטור סדר הגמ' הרישא לסיפא ועל הרישא דגמרא דהרי זה גיטך והנייר שלי אינ' מגורשת כתב הטור ל"ש כו' ולפי מ"ש דהאיבעי' דרב פפא קאי על הסיפא כשאמר ע"מ שהנייר שלי, אבל ז"א דקדוק ומדרבא יש לדקדק בדברי הטור שאמר ל"ש אמר על הנייר של עיקר הגט ל"ש כו' אם אינן דבוקות כו' הו"ל לסיים לעולם אינה מגורשת אלא שזהו מדוקדק בדברי הטור שהיפך לשון הגמ' והקדים הסיפא לרישא אלא שרצה לישב בהאי ל"ש אם אמר על הנייר שבין השיטות דקאי אתרוייהו בין אריש' ובין אסיפא דבסיפ' גבי ע"מ מגורשת לעולם אף אם אמר בין שיטה לשיטה והיינו מטעם תנאי וברישא גבי ה"ז גיטך והנייר שלי ג"כ אינה מגורשת לעולם ל"ש אם אמר על עיקר הנייר כו' והיינו מטעם דאין זה כריתות וזהו שלא סיים הטור לעולם אינה מגורשת לפי שדברי הטור שכתב האי ל"ש קאי בין ארישא ובין אסיפא וכל חד כדיניה, וזהו שהפך הטור הסדר מרישא לסיפא שלא תאמר דהאיבעי' קאי אסיפא אעל מנת כו' ומטעם הנז' שהתנאי ומעשה בד"א ומשא"כ לכשתחזירי הנייר אז י"ל דמגורשת כשאמר הנייר שבין שיטה לשיטה כו' כי לא שייך לומר הטעם של רש"י שפי' הטעם לכשתחזירי לי הנייר דאינה מגורשת מטעם דלא יהיב לה כלום ומשא"כ גבי הנייר שבין שיטה לשיטה כו' לכן כתב הטור ל"ש אם אמר על עיקר הנייר וגבי ע"מ לעולם מגורשת כשתתן וגבי לכשתחזירי לי הנייר לעולם אינה מגורשת משום דאין זה כריתות וא"כ דברי הרמב"ם והטור עולים יפה וכולהו בחדא מחת' מחתינהו וזהו שהשמיט ג"כ הרי"ף האיבעיא הנז':

אמנם מ"מ בנ"ד לפי דעת בעל המפה שאם לא עירה הגט י"א שהוא פסול ולפי מה שהוכחנו לעיל מגמ' ומתוס' הנז' לפי דעת ר"י וריב"ם צריך להיות מעורה ממש דהיינו שראש למ"ד יכנוס לתוך החי"ת או הה"א ולא די אם נמשך ראש למ"ד למעלה קצת וא"כ היה לחשוב כאן בנ"ד חשש לפסול אך שבאמת לדינא דגמ' מוכח בהדיא דאם אינו מעורה שהוא כשר וכמ"ש בגמ' ובמתני' דפ' המגרש שייר מקצת הגט וכתבו בדף השני שהוא כשר וזהו בודאי אינו מעורה:

וגדולה מזו מצאתי ראיתי בתשוב' מהרא"ש סי' ל' שהכשיר גט שנקרע לשנים לגמרי ונתנו ליד האשה וע"ש בדבריו במה שנשא ונתן בסוגי' הגמ' בהא דקאמר לא צריכא דמעורה כו' מטעם דספר א' ולא שנים ע"ש מ"ש בסוף התשובה הנ"ל על קצת דבריו שהם תמוהים ומאי דפשיט' ליה קמבעי' לי טובא בכל הדברים שלו ולא אאריך בזה ודוק בדבריו שם ועיי' בתשוב' מהריק"א בה"ג סי' ה'. אמנם נלע"ד דמ"ש הרב בעל המפה שהוא פסול היינו לדידן שאנו צריכין לצאת ידי כל החששות לכן כתב י"א שהוא פסול ולכן סיים שבמקום עיגון יש להקל לפי שאין זה מדינא דגמר'. ובזה מיושב מ"ש הב"ח בספרו לטא"ה סי' ק"ל וחולק על מ"ש בעל המפה מכח קושי' שהקשה עליו ממתני' דשייר מקצת הגט וכתב בדף השני אבל אין זה קושי' עליו שגם בעל המפה מודה לדינא דגמ' אבל מ"מ נשמע מדברי הרב בעל המפה דשלא במקום עיגון היה לנו להחמיר אם לא עירה כו' ובפרט בנ"ד לפי מ"ש מעל"ת שלכן מאריכין הן' והץ' ולמה פרץ מעל"ת הגדר שלו וזהו נפלאה בעיני:

עוד ראיתי במעשה ב"ד שלו ובההרשאה ששלח מעל"ת לכאן ע"י השליח כמה דברים תמוהים בעיני מ"ש שם אנחנו ח"מ ותיבת ח"מ נכתב בר"ת ואית' בהדיא בתשוב' הר"י מינץ בסדר הגט שלו סי' כ"א וז"ל מהר"א אמר לכתוב חתומי מטה ופסל הרשאה אחת שהיה כתוב ח"מ כי לא טוב לכתוב ר"ת ולא נקודות והובא קצת דבריו בבעל המפה סי' קמ"א ופה בהרשא' הנז' ראיתי כמה תיבות בר"ת כגון ח"מ ב"פ וגם תיבת הר"פ והי' צ"ל רבינו פרץ וגם לפעמים היה כתוב הנז' על שם האשה ולפעמים על שם הבעל והשליח ולפעמים על שם העיר. ועוד ראיתי בשטר שליחות הולכ' היה כתוב ג"כ תיבת ח"מ וג"כ מחקים ונקודות על כמה שורות אף שנתקיימו אח"כ וגם בכתב שכתב הבעל בהודאתו כתב ג' פעמים ב"ד בר"ת וגם תיבת ח"מ והנז' אבל כל הדברים הנז' אף שכתב מהר"י מינץ שפסל הרשא' אחת עבור דברים הנז' היינו פירושו לכתחלה אבל לא בדיעבד כמו בנ"ד:

אבל מה שראיתי שם דבר תמוה מאד שכתב מעל"ת בגט על שם הבעל והאשה והעיר וכל שום אחרן וחניכא דאית לי ולאבהתי כו' והיה מן הראוי לכתוב ג"כ ושום אחרן כו' בכתב של המעשה ב"ד שלו וגם בהרשא' ובהודאת הבעל. ובדבר הזה נסתפקתי מאד כי הדברים האלו שצריך לכתוב וכל שום אחרן וחניכא לקוחים מדברי התוס' והרא"ש פ' השולח שכתבו בשם ה"ג ור"ת חולק שם וכתב דאין נראה לר"ת דזימנין דאתי לידי תקלה כשאין לו אלא אותו שם הכתוב בגט ואין לו חניכא וכשכותב בגט וכל שום וחניכא נראה זה הגט של אדם אחר שיש לו שם וחניכא כו' וא"כ לפ"ז שכ' מעל"ת וכל שום וחניכא דלא כר"ת עכ"פ היה צריך למיכת' ג"כ במעשה ב"ד בהרשאה ובהודאת הבעל וכל שום וחניכא דצריך להיות שמות הגט וההרשאה שוים לכל הדברים דאי לאו הכי יאמרו שלא הרשה אותו על גט זה וא"כ אף שלדעת הפוסקים שאם נאבד ההרשאה אינו מעכב וכמ"ש ה"ה מהריק"ו בתשוב' סי' כ"ו אבל מ"מ נקרא מזוייף מתוכו מאחר שבגט נכתב וכל שום וחניכא ובהרשאה לא נכתב כן יאמרו שזה השליח לא הורשה על גט זה ועיין בפסקי מהרא"י סי' ט"ז שכתב וז"ל ומ"ש למה לא כתבתי הכינויים בהרשאה כמו שכתבתי בגט וכתב שכתב באמת ע"ש וא"כ הקפיד לכתוב גם הכינויין בהרשאה כמו בגט ואף ששם בפסקי מהרא"י קאי אכינויין ממש ולא אוכל שום וחניכא אבל מ"מ דין א' לתרוייהו. וביותר בנ"ד שעיקר הגירושין היו ע"י שליחות הקבלה אשר נשלח מכאן ובשליחות הקבלה לא נכתב וכל שום וחניכ' וא"כ אליבא דכ"ע לא היה לו לכתוב בגט וכל שום וחניכא וגם מהריק"א שסתם כהפוסקים הנז' מודה בנ"ד מאחר שלא נכתב בשטר שליחות הקבלה. והנה מצינו בתשוב' המזרחי סי' ל"ה שפסל גט א' עבור איזה פסול שראה בשטר מעשה ב"ד והרשאה ואמר שבודאי אותו הב"ד שסידרו הגט לא היו בקיאים בטיב גיטין כו' וכן הריב"ש הובאו דבריו ג"כ בתשוב' הנז' אבל אנכי לא כן עמדי לחשוב און על מכ"ת ובאמת בענין גוף הגיד הכשרתי הגט וההרשאה הנז' באשר שכל שער עמי יודעים שהבעל אינו הולך בדרך הישר ועתה שהרחיק נדוד יש לחוש לחשש עיגון חלילה והרבה חשו חכמים לתקנת עגונות וכמבואר במהריק"ו שורש הנז' בעסק הרשאת הגט שנפסלה והארכתי בזה קצת מאיזה טעם הכשרתי במקום עיגון כנז' ובפעם אחר אבוא להעתיק לו וזה היה טובה וזכות גדול לה אשר נתגרשה ע"י שליחות ההולכה כי בשליחות ההולכה אינו מן הראוי לדקדק כ"כ כמו בשליחות הקבלה שעיקר הגט תלוי בשליחות הקבלה וכמבואר בסי' קמ"א בשם הר"פ שיותר אנו מחמירים בשליחות הקבלה מבשליחות ההולכה כי בשליח ההולכה נאמן אף אם נפסלה ההרשאה מאחר שהגט בידו ועיין בתשו' הראב"ח סי' י"ב ובגופא דעובדא דגט והרשאה הנז' צרפתי עמי חכם א' שהיה פה שליח מירושלים ת"ו והפכים עמי:

ואודות ענין כתיבת וכל שום וחניכא האריך מעל"ת והתנצל עצמו וכתב שסברת הרא"ש היא שגם ר"ת יודה עכשיו בזמן הזה שכל העולם נהגו שקורין שמות הגוים כמו יהודה אסלאן כו' ור"ל דע"כ לא קאמר ר"ת אלא מדינא דגמ' כו' וסיים לבסוף שעכשיו אין שום אדם כו' וזו סברא אלימתא כו' עכ"ל מעל"ת. הנה מאפס הפנאי לא אאריך בזה אבל ז"א סברא כלל ועיין בב"י סי' קכ"ט במחלוקת של ה"ג ור"ת ועיין ב"ח שם דף קל"ו יראה וירגיש בעצמו שז"א סברא כלל ואדרב' איפכ' מסתבר' ובאמת מצאתי פה הגט אשר סידרו ה"ה כמהר"ר יהודה לירמה בק"ק בילוגראדו שנח שנ"ז ונשלח לכאן פה ק"ק בודון וראיתי שם כמ"ש לעיל תיבת שנת ולא בשנת וגם תיבת פטורין בלא יו"ד ולא היה מעורה כלל ולא היה כתוב בו כלל וכל שום וחניכה בודאי לענין מעורה תלונתי על מעל"ת באשר שנאה דרש ורצה לצאת ידי הפוסקים שצ"ל מעורה ולא נאה קיים וכמ"ש לעיל אבל תמיה לי שכתב מעל"ת פטורין ביו"ד באשר שבגט הנז' לא היה כתוב וחמיו דמר הי' תלמידו ה"ה מהר"י לירמא הנ"ל בודאי היה נוהג אחריו כן וגם ראיתי בגט שהי' כתוב בנפשכי ביו"ד א' אבל בעסק כל שום וחניכ' נפל מר ברבוותא אשר שינה לשון הגט מלשון ההרשאות ומעשה ב"ד וביותר שראיתי עתה שאין כותבים בגט כלל כל שום וחניכ' בקהלתכם וחי נפשי אלו לא יראתי מחשש עיגון גדול כנ"ל הייתי מרחיק עצמי לטפל בעסק הגט הנז'. ואשר התנצל מעל"ת עצמו בעסק ההרשאה ששלח לכאן שכתבתי לו שאיני יודע מקומו וכתב מעל"ת שהדברים האלה הם דברי הטור בסי' קמ"א שבין שליח קבלה כו' יכולים לעשות שליח במקום אחר נפלאה בעיני עליו הלא המתחילים יודעים זה אבל העיקר מ"ש לו שלא אוכל לידע מקום לשון ההרשא' באשר שכתב מעל"ת חמשה לשונות שאין להם יד ורגל לכתוב כל הלשונות וסיים מר הלשון ההרשאה לקוח מדברי הטור והרשב"א והר"ן וז"א ובפרט בלשון קח לי שהוא מחלוקת בין הפוסקים ואשר התנצל עצמו וכתב שלא יזיק לשון קח עם שאר לשונות של זכיה ומאי דפשיט' ליה קמבעיא לי טובא ואלו בא מעשה כזה לידי שהיה כתוב לשון קח עם שאר לשונות הייתי מסתפק בזה טובא כי אליב' דהפוסקים שסוברים שהוא לשון הולכה הוי כמו דברים סותרים זה את זה והייתי אומר שמתחלה עשאתו שליח לקבלה ואח"כ עשאתו שליח להולכה והיתה סבורה שהיא יכולה לעשות שליח להולכה וזה צ"ע גדול בסוגית התלמוד בפרק האומנין ובפרק האומר התקבל בסוגיא התקבל לי גיטי ואשתך אמרה הבי לי גיטי והוא אומר הילך כמו שאמרה כי הוא סוגי' חמורה וגם בפוסקים ועיין בתשו' המזרחי שהבאתי לעיל ובתשו' מהרי"בל כלל ד' סי' ל"ג בענין ראובן שאמר לשמעון תקח גט זה לאשתי כו' והיה בדעתי להאריך לו בכל הענינים האלה על כל פרט ופרט רק שטרוד אני כעת ולעת הפנאי אאריך יותר:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף