שער אפרים/קג
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה קג
שר התורה ארי שבחבורה אספקלריא המאירה כחמה ברה הוא אהו' מחותני יושב בשבת תחכמוני ג"ץ היוצא מתחת הפטיש החזק עמוד הימיני הרב המופלא בעיונא ופלפולא עושה פלא ר"מ ואב"ד כמוהר"ר אליקום גע"ץ סג"ל נר"ו:
על דבר העדות אשר הוגבה בבית דינו אודות האשה אשת כמ"ר זעליגמן חתן כמ"ר אייזק מברודא וביקש מעל"ת מאתי לחוות את דעתי בעסק האשה ההגונה ולהתיר אותה מכבלי העגונה וז"ל הב"ד גביות העדות אשר שלח מעל"ת אלי במותב תלתא בי דינא כו' ואתא לקדמנא הבחור כמר יצחק מקאבלא והעיד כו' וז"ל איך בין גקומן לכפר לעסקאב וואי זעליגמאן חתן אייזק ש"ץ מברודא פלעגט דרינן דער הרבריג צו זיין בין איך אריין גקומן אין דר זעלביגע הרבריג האב איך פיל גזעהן פין קרעמרייא אן דיא שקצ' האב איך גפרעגט וואי איז דער יהודי טשסני (והוא כינוי לשם זעליג בלשון פימש) הין גקומן וואש בייא אייך פלעגט צו זיין האבן זיא מיר גענפרט דער טייויל ווייס וואי ער איז הין גקומן אזו בין איך ארויס גיגאנגן רופין מיך דיא ב' ערלים אונ האבן גזאגט דוא יהודי וויא גייסטו אין דען בית אריין דרינן זענן שני רצחנים זייא האבן גהרגט דען יהודי טשסני וגם בין איך גקומן אין אנדרי הייזר אין איטליכן הויז האט מען מיר גזאגט אז דיא קנעכט אויס זיינר הרבריג האבן אין גפירט אין פעלד אונ האבן אים גהרגת ואח"כ בין איך קען סעמניץ גיקומן האט מען מיר גזאגט אז איין שקצה אין סעמניץ זיא הייסט פלאוו"קין ווייש פון זיין הריגה האב איך זיא גפרעגט האט זיא מיר גזאגט בייא דער מיל שקיראחוי האב איך פון ווייטן גזעהן וויא דיא שני הויז קנעכט האבן גהרגת דען יהודי טשסני אונ ער האט זיא גבעטן זיא זאלן אום אלש אוועק נעמן נייארט בייא זיין לעבן לאזן האבן זייא אום פארט גהרגת אונ איך האב מיר פער בארגן זיא זאלו מיך ניט זעהן עכ"ל. היום יום ב' ו' אלול תכ"ה לפ"ק. עכ"ל הגביות עדות הנ"ל:
תשובה הנה ראה ראיתי וקריתי ושניתי הגב"ע הנ"ל שהוגבה בק"ק ברודא ע"ד האשה העגונה אשת כמר זעליגמן הנז' וראיתי בדברי מעל"ת שנסתפק בעדות זו שלשה ספיקות. וז"ל מעל"ת ותחלה חל עלי חובת הביאור באיזה אופן התירו חז"ל גוי מסל"ת. שנית אם בעינן להזכיר שם אביו ושם עירו. שלישית אם צריכין לומר קברתיו דחיישי' דלמא אמרו בדדמי. והנה יש להסתפק עוד זולת הספיקות הנז' דאף אם נאמר דמקרי מסל"ת מה שאמרו הערלים בני הכפרים מהריגת היהודי אכן מ"מ יש להסתפק בזה מאחר כשבא הבחור אל הכפר שאל את בני הבית היכן הוא היהודי זעליגמן א"כ מאחר שתחלת הדבר היה ע"י שאלה ואפשר ששמעו בני הכפר מזה וגם ראו אותו שהולך אל הבית ויצא מן הבית הזה והוי דוגמת שהבעלים מרדפים אחריהם וא"כ אף שאח"כ הגידו לו הערלים מהריגת היהודי אחר ששמעו שבעלים מרדפים אחריו י"ל דאין זה מקרי מסל"ת:
הנה מקור מוצא הדין הזה איתא בתשו' מיימוני בשם מהר"מ וז"ל שם בהגה בתשו' המתחלת חזרנו על כל צידי צדדים כו' עד ושנסתפקתם מאחר שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות שמסביב דדמי קצת לאיה חבירנו לא דמי דהתם קא שיילי ליה בהדיא אבל הכא דלא שיילי להאי גוי גופי' מקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע שמחפשין אותו דחל"כ היכי מהמנינן לשום גוי מסל"ת בעדות אשה כו' נימא דלמא משקר ולפי שיודע שהלך בעלה למד"ה ואי אפשר לה להנשא עד שיעידו לה שמת אומר כן כדי לקלקלה אלא ודאי לא פלוג רבנן כו' אלא סמכינן אכל עדות גוי שבשעה שבא לפנינו הוא מסל"ת כו' ע"ש עכ"ל באמת לכאורה אין ראיה לדבריו להתיר כשהקרובים הוציאו קול לפי סברתו שמדמי זה לאיה חבירנו כי מה שמביא ראיה לדבריו דאל"כ היכי מהימנינן לשום גוי מסל"ת כו' נאמר דבאמת לא מהימנינן לשום גוי מסל"ת עד שנדע בודאי שהוא מסל"ת ואין אצלינו שום ספק או ספק ספיקא כלל לחוש שהגוי מכוין לקלקלה או איזה חשש אחר כי מסל"ת שנאמין לו להתיר א"א על ידו ודי לנו להתיר אחר שיצא מלבינו כל הספיקות והוא בודאי מסל"ת כמ"ש הריב"ש בסי' שע"ז וז"ל אלא שבנדון זה שהוא תלוי בסברא אם נאמר שהוא כמשיב על השאלה אם לא וענין זה הוא חמור מאד שהרי אם אין זה מסל"ת אין כאן עדות כלל ואם נשאת תצא הי' ראוי שלא להתיר' כו' עד ובמה שכתבת כו' ודאי הדין עמך דגוי מסל"ת חידוש הוא והבו דלא לוסיף עלה כו' ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד ומה שמביא מהר"ם ראי' אח"כ לדבריו מהא דכתב הרי"ף גבי גזלן דד"ת פסול לעדות אשה ואפ"ה כשר במסל"ת דלא גרע מגוי כו' ואע"ג דכל ישראל יודע דמשיאין ע"פ ע"א ואפי' פסול כו' וקרינן ליה מסל"ת ויליף לה דמהימן מק"ו מגוי כו' ע"ש האמת שכדבריו כן הוא דאין חילוק בין גוי המכיר בדת יהודית ויודע שישיאוהו על פיו כו' אבל מ"מ צריכין אנו לחקור היטב אם בשעה שמסל"ת אם נתכוין להעיד או להתיר כו' וכמו שמסיים מהר"מ בעצמו שם וא"כ בנדון שלו שהקרובים הוציאו קול בכל העיירות כו' נאמר דדמי קצת לאיה חבירנו כו' וה"ה בנ"ד כפי מה שכתבתי לעיל:
וראיתי מ"ש הרב הגדול מהרי"קו ז"ל בשורש קכ"א שמביא ראיה לדבריו מהא דתשו' מהר"מ הנז' ועוד הוסיף נופך משלו וז"ל ואשר גמגמו שלא להחשיב גוים הרודפים מסל"ת מפני שכבר הגיד השופט אל הרודפים כל הענין לענד"נ שהדעת מכרעת שלא לחלק בכך דהתם נמי בהא שכתב מהר"מ דחשיב מסל"ת ולא דמי לאיה חבירנו היו הגוים יודעים שהיו מחפשים אותו הקרובים ואפ"ה חשיב מסל"ת כו' ומביא הרב מהריק"ו ראי' לדברי מהר"מ הנ"ל מגמ' דהגוזל בתרא וז"ל וכן משמע קצת בהגוזל בתרא דף קי"ד דמקרי שפיר מסל"ת אע"ג דידע הענין ואפי' שמעה מפי הבעלים בעצמו כדמשמע התם לכאורה כו' ארי"בב נאמנת אשה וקטן לומר מכאן יצא נחיל זה ופריך ואשה וקטן בני עדות נינהו כו' הב"ע שהבעלי' מרדפים אחריהם והיו מסל"ת מכאן יצא נחיל זה משמע לכאורה דאע"ג שהבעלים מרדפים בפני האשה ומתוך כך נתעוררת ואומרת מכאן יצא נחיל זה אפ"ה חשיב מסל"ת ואע"ג ששמע' מפי הבעלים עצמם שאמרו שהוא שלהם כיון שלא אמרו לה דבר ולא שאלוה להעיד להם דדוחק הוא להעמיד' דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבא מדקאמר כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריהם והיו מסל"ת כו' דמשמע דע"י רדיפת הבעלים הס"לת עכ"ל והבאתי דבריו באריכות לפי שיש לישא וליתן בו:
הנה ראיתי מ"ש הרב מהרשד"ם בתשו' לטא"ה סי' קס"ה על שם ה"ה מהרדב"ז ז"ל שהקשה על דברי הרב מהריק"ו וז"ל ואני איני מאמין לדברי מהריק"ו הנז' בפשט הסוגי' וגם הוא לא אמרה אלא לכאורה ומ"ש דדוחק הוא להעמידה דוקא בדלא שמעו הרדפת הבעלים מדלא פירש התלמוד ואדרבה מדקאמר כגון שהיו הבעלים כו' ואף על גב דאין משיבין את הארי לאחר כו' מ"מ אין הסוגיא מוכחת כדבריו דמה הוצרך התלמוד לפרש דבלא שמיעת רדיפת הבעלים עסקינן דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו כו' עיין בתשו' ה"ה מהרשד"ם הנזכר מה שמביא בשם גדול א' בתשו' הנז' שהשיג על ה"ה מהרדב"ז הנז' ורצה לתרץ קושיא הנ"ל וז"ל החכם המשיג הנ"ל ופליאה דעת דחיות כו' דקשה בעיני כי מי הגיד מראש דאוקמתי' דרדיפת הבעלים הוי לגלות שלא נתיאשו כו' דהא רב יהודא לא אתי לתרוצי אלא קושית הגמ' ואשה וקטן בני עדות נינהו כו' וא"כ מה שייך יאוש לענין נאמנות וכ"ת דאגב גררא נקטי' רב יהודא לאשמועינן דצריך שיהיה זה קודם יאוש כו' קשה זה מתרי טעמי חדא דמתני' בפירוש קאמר דצריך שיהי' זה קודם יאוש דהכי תנן וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו ועוד דלפי סברתו נראה מדברי רב יהודה דצריך שלא נתיאשו הבעלים ודאי כו' הא סתמא הוי יאוש והא ליתא דהא לעיל קאמר בגמ' וכן נחיל של דבורים כו' דקנין דרבנן הוא כו' סד"א כו' אפי' סתמא נמי הוי יאוש קמ"ל נתיאשו כו' אבל סתמ' לא הוי יאוש כו' ולפי דברי הרב ז"ל דמיירי לגלות לנו שלא נתיאשו נראה דהא סתמא הוי יאוש והוא היפך האוקימת' א"כ מכל הני טעמי א"א לפרש פירוש הרב בזאת ההלכה זהו תורף החכם המשיג על דברי ה"ה מהרדב"ז שהביא ה"ה מהרשד"ם כנז':
וכדי שלא נשיויה לה"ה מהרדב"ז כקטלי קני באגמי במה שהשיג על ה"ה מהריק"ו הנז' וכתב דאין רדיפת הבעלים אלא לגלות שלא נתיאשו הבעלים והשיג עליו עוד החכם המשיג הנז' כו' וכתב וז"ל ונלע"ד שנתחלף לו האי סוגיא באותה ששנינו פ' א"מ שטף נהר קוריו כו' וקאמר בסיפא אם היו הבעלים מרדפים כו' והתם ודאי לענין יאוש פירושו לגלות לנו אם נתיאשו הבעלים אם לא כו' אבל הכא לא שייך האי פירושא כו' ע"ש באמת מצינו עוד בדף הזה פה בהגוזל בתרא דלשון שהבעלים מרדפים אחריו הוא מטעם שמכח זה אנו יודעים שלא נתיאשו הבעלים כי אמרי' פה בגמ' אחר סוגי' הנז' המכיר כליו וספריו ביד אחר ויצא לו שם גניבה בעיר ישבע הלוקח כמה הוציא ויטול וכתב הר"ן שם וז"ל ישבע הלוקח וקודם יאוש מיירי ואפי' לרבנן דאמרי' סתם גניבה יאוש בעלים איירי כגון שהבעלים מרדפים את הגניבה כו' ע"ש וכ"כ התוס' בד"ה המכיר ואפי' לרבנן נמי דאמרי' סתם גניבה מיירי כגון שהבעלים רודפים אחריו וידוע שלא נתיאשו מהן מעולם כו' ע"ש א"כ מוכח מכל זה דלשון שהבעלים מרדפים אחריהם כו' היינו מטעם דבא להורות שלא נתיאשו הבעלים:
אמנם מה שהקשה דלא שייך הכא האי פירושא מכח השגות הנז' מתרי טעמי הנז' חדא דמתני' בפי' קאמר כו' ועוד כו' הנה טרם נישב תרי תמיהות של החכם המשיג על ה"ה מהרדב"ז ראיתי להביא מ"ש מהרי"בל ז"ל בראשונות כלל א' שאלה ג' שמביא ג"כ הסוגיא דהגוזל בתרא כו' הא דנאמנת אשה או קטן לומר מכאן יצא נחיל זה כו' עד משמע בהדיא דאע"פ שהיו הבעלים מרדפים בפני האשה כו' ומתוך כך נתעוררו כו' וכתב אח"כ מהריב"ל וז"ל אך לבי נוקפי כי ראיתי בפירש"י שפי' מרדפים אחריהם קודם דברי הקטן דרגלים לדבר דשלו הן ולפירש"י אין להביא ראיה כו' דנוכל לומר דס"ל שלא ידעו האשה והקטן מרדיפת הבעלים ולפי דבריו קשה לי קושי' חזקה מה הקשה רבינ' לרב אשי על מ"ש אין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה מהא דנחיל של דבורי' דהא שאני נחיל דלא על עדו' דמסל"ת סמכי' אלא לפי שהיו הבעלי' מרדפי' ורגלי' לדבר דשלו הם ומהריק"ו בתשו' סי' קכ"א כנראה מדבריו הבין זאת ההלכה כמו שפירשנו בראשונה דלרבותא נקט מרדפים אחריהם כו' עכ"ל מהריב"ל. והנה פה בתשו' הזאת הקשה לפירש"י קושיא חזקה הנז' ולא תי' כלום וכתב שמהריק"ו חולק על פירש"י באמת לפני זה בשאלה א' הביא ג"כ מהריב"ל דברי רש"י הנז' ומהריק"ו הנז' וכתב ג"כ שיש להקשות לפירש"י קושיא חזקה הנ"ל ומסיים שם וכבר היה אפשר לומר כי מהריק"ו ז"ל אפי' ע"פ פירש"י כתב מ"ש כו' עכ"ל ור"ל שגם רש"י סובר שידעו האשה וקטן מרדיפת הבעלים כו' ולרבותא נקט רדיפת הבעלים דאף שידעו מ"מ מקרי מסל"ת וכמו שסובר מהרי"ק ואין כאן מחלוקת וא"כ לפ"ז לא קשה כלום הקושיא חזקה הנז' אמנם בשאלה ג' לא תי' כלום על הקושיא חזקה הנז' באמת יש לישב הקושיא הנז' בכמה פנים:
וראיתי בזה מ"ש ה"ה מהרש"ל בים ש"ש שלו פ' הגוזל סי' כ"ח שהביא ג"כ דברי רש"י וז"ל ופירש"י הבעלים מרדפים קודם דבר הקטן כו' וכתב על זה ה"ה מהרש"ל ואין פירושו קודם דבר הקטן כו' והקטן והאשה משיבים על דבריהם או על רדיפתם דא"כ אין זה מסל"ת וכו' אלא דלאו דוקא פירש"י קודם דבר הקטן כו' ורש"י מילתא דפסיקא נקט שאם קודם דבר הקטן הם רודפים אז רדיפתם בבירור רגלים לדבר וכן הוא לשון הרמב"ם (פ"ו מהל' גזילה) נאמנת אשה כו' מכאן יצא נחיל זה והוא שיהיו מסל"ת ויהיו הבעלים מרדפים כו' אלמא דמסל"ת היינו בלא שום חקירה ורדיפת הבעלים כו' ע"ש באמת תמהני עליו שמביא ראיה לדבריו מלשון הרמב"ם ולא הביא ראיה לדבריו מדברי רבו הרי"ף שמוכח בהדיא מדברי הרי"ף דא"צ כלל רדיפת הבעלים לפי שהר"יף השמיט קושית הגמ' ואשה וקטן בני עדות כו' וג"כ השמיט הסוגיא הא דבעלים מרדפים אחריהם רק כתב הסוגיא שאחריה הא דאמר רב אשי אין מסל"ת כשר כו' ומקשה והא נחיל של דבורים א"ל בקנין דרבנן והשמיט לגמרי הא דבעלים מרדפים א"כ מדברי הרי"ף נראה בהדיא דא"צ שיהיו הבעלים מרדפים וזהו ראיה לדברי ה"ה מהרש"ל דרש"י מלתא דפסיקא נקט ולאו דוקא פירש"י כי גם דברי הרי"ף יש לפ' כן דאל"כ יש להקשות אהרי"ף למה השמיט האוקמתי' דהא הבעלים מרדפים וא"כ לפ"ז יש קצת לתמוה על מהרש"ל שלא מביא ראיה לדבריו מדברי הרי"ף אבל אין זה תימה כי עכ"פ דברי רש"י חולקים על הרי"ף כי לפי פירש"י צ"ל עכ"פ הבעלים מרדפים או קודם דברי האשה והקטן או אח"כ רק שלא ידעו הבעלים מדברי האשה והקטן לאפוקי לפי דברי הרי"ף א"צ כלל להרדפת בעלים. באמת דברי הרי"ף צריכין ישוב למה השמיט האוקמתי' דבעלים מרדפים אחריו והלא בכל הפוסקים הרמב"ם והרא"ש והטח"מ סי' ש"ע מבואר האוקמתי' דצריך שיהיו הבעלים מרדפים אחריו, אף שלכאורה הרא"ש והטור חולקים אהר"מ במז"ל שלדברי הרא"ש שמביא האוקמתי' כמשמעו כגון שהיו הבעלים מרדפים ואשה וקטן מסל"ת כו' וכ"כ הטור סוף סי' הנז' וא"כ המשמעות מדברי הרא"ש והטור שבעלים מרדפים קודם דברי האשה והקטן וכמשמעות דברי רש"י ומשא"כ הרמב"ם כתב תחלה שמסל"ת האשה והקטן ואח"כ כתב שיהיו הבעלים מרדפים אבל מ"מ כולם מודים דבעינן רדיפת הבעלים ולאפוקי הרי"ף השמיט לגמרי סוגי' דרדיפת הבעלים ונראה מזה דהרי"ף סבר דאין צריך כלל רדיפת הבעלים:
וראיתי בתשובת הרשד"ם הנז' שהביא החכם המשיג הנז' בתשו' הנז' שהרגיש ג"כ בקושיא הנז' בהרי"ף הנז' אגב שהוקשה לו ג"כ הקושיא הנז' שהקשה מהריב"ל על פירש"י דמאי מקשה רבינא לרב אשי מהא דנחיל דלמא שם איירי במרדפים כו' ועוד הקשה שם כמה קושיות ורצה לתרץ דרב אשי פליג ארב יהודא כו' דרש"י ס"ל דרב יהודא ס"ל דבכל קנין ואפי' קנין דאורייתא כל דחזינן דמרדפים הבעלים דרגלים לדבר דשלו הם ראוי להאמינם אפי' בשל תורה לאשה וקטן אבל בלא מרדפים אפילו בנחיל אבל בעדות אחר לא כו' ע"ש ומסיים שם וז"ל וכן נראה מדברי האלפסי דמייתי מימרא דרב אשי לחוד בלא האי מימרא דרב יהודא משמע דס"ל דפליג עליה ולכך השמיט כו' ופסק כרב אשי דבתראי הוא כו' וגם בתשו' ה"ה מהרא"ש דרך בדרך הזה בסי' רכ"א בתשובותיו ע"ש:
ולענ"ד לישב דברי הרי"ף לפי שיש לדקדק בסוגיא הנז' דמשני אר"י אמר שמואל הב"ע כגון שהיו הבעלים מרדפים כו' ואשה וקטן מסל"ת כו' ואח"כ מתרץ רב אשי שאני נחיל של דבורים דהוי קנין דרבנן ומקשה ודאורייתא לא והא אר"י אמר שמואל מעשה באדם א' שהיה מסל"ת כו' והעלהו רבי לכהונה על פיו כו' בתרומה דרבנן כו' ע"ש ואי אמרינן דמרדפים דוקא בעינן אז נאמנים האשה והתינוק כו' במסל"ת א"כ לפ"ז קשה הלא דברי רב יהודא אמר שמואל סותרים זא"ז דגבי נחיל סבר שאין נאמנים האשה והתינוק במסל"ת אלא דוקא במרדפים כו' וגבי עובד' דר' שהעלוהו לכהונה ע"פ תינוק מסל"ת. אף באין מרדפין כו' וא"כ דברי ר"י אמר שמואל סותרים זא"ז. וביותר לפי סברת המקשן שהבין בעובדא דר"י א"ש שהעלהו ר' לכהונה איירי בתרומה דאוריית' וקושיא זו היה קשה גם להרי"ף ועיין בתשוב' ה"ה מהרא"ש סי' רכ"א שהרגיש בקושיא זו וע"ש, ולכאורה יש לישב קושי' זו דלא תקשי שדברי רב יהודא אמר שמואל סותרים זא"ז כי יש לחלק ביניהם ולומר דודאי גבי עובד' דתינוק שהיה מורכב על כתיפו של אביו כו' שמספר כל המאורע שהיה מורכב על כתיפו של אביו כו' ושאר מעשים כמבואר בגמ' שם ולכן מקרי שפיר מסל"ת וא"צ לדבר אחר ומשא"כ גבי נחיל שאינם אומרים האשה או התינוק רק מכאן יצא נחיל זה ואינו אומר דבר ברור ולכן לא מקרי מסל"ת גמור ולכן צריך להיות הבעלים מרדפים אחריהם:
אמנם יש לדחות ישוב זה דהתינח לפי דעת הר"ן שסבר דבעלמא לא מקרי מסל"ת כשאומר אותו הדבר לבדו כמו גבי עדות אשה שאומר פלוני מת לבד ואז מוכרחים אנו לומר פה גבי נחיל של דבורים שהבעלים מרדפים אחריהם דאל"כ לא מקרי מסל"ת ומשא"כ לפי דעת הרי"בש שחולק על הר"ן רבו וסבר שזה מקרי שפיר מסל"ת א"כ א"צ שיהיו הבעלים מרדפים אחריהם ואפילו לפי הר"ן וסיעתו שסובר שמסל"ת צ"ל בקשר הדברים לפניו ולאחריו מ"מ קשה לפי דבריו הלא גבי עובדא דתינוק שמספר שהיה מורכב על כתיפו של אביו זהו אינו מקרי שאומר הדברים בקישור הדברים לפניו דהיינו מענין לענין רק שמאריך בסיפור ולמה יקרא מסל"ת ועיין בזה בתשוב' הגאונים מהרד"ך ובנימין זאב מ"ש בשם הגאונים ובראשם ה"ה מהר"י טייטצאק ובמה שאכתוב בזה לקמן בעה"י:
וראיתי בס' תורת חיים פ' הגוזל בתרא בסוגיא זו שהבליע קושיא הנז' בנעימות וז"ל כגון שהיו הבעלים מרדפים לאו משום דעדות אשה וקטן לא מהני אלא היכי דאיכא תלתא מילי מעליותא מסל"ת ובעלים מרדפים ובמילתא דרבנן דהא בסמוך גבי תרומה משמע דבתרתי מילי סגי בתרומה דרבנן וקטן מסל"ת והא דבעינן הכא בעלים מרדפים משום דאי לא מרדפים איכא ריעות' דאורחא דמילת' מי שנאבד לו שואל ומרדף והאי כיון דאינו מרדף רגלים לדבר דלאו שלו הן ולא מהני מסל"ת: ולכך בעינן בעלים מרדפים דאז ליכא ריעות' כו' ע"ש ואף שלא הקשה בפי' הרב בעל ת"ח הנז' קושי' הנ"ל דדברי ר"י אמר שמואל סותרים זא"ז אבל מ"מ מתורץ במ"ש הא דנקט בעלים מרדפים לפי שאם אין בעלים מרדפים אז איכא ריעות' כו', והעיקר מה שהכריחו לבעל ת"ח שכתב את זה לפי שבזה מתרץ הקושיא שהקשינו לעיל בשם ה"ה מהריב"ל ז"ל דמאי מקשה רבינא והרי נחיל של כו' ולא משני שאני נחיל דבעלים מרדפים כו' אלא משום דבעלים מרדפים לאו מעליות' הוא אלא דאז ליכא ריעות' ע"ש. והנה הקושי' הנז' הוקשה להרי"ף דדברי ר"י א"ש סותרים זא"ז אי אמרי' דלא מקרי מסל"ת דוקא במרדפים. וגם הוקשה להרי"ף הקושי' הנז' שהקשה מהריב"ל בצירוף שאר האחרונים דמאי הקשה רבינא לרב אשי מהא דנחיל דלמא שאני נחיל דאיירי במרדפים כו' וכמ"ש לעיל ומכח קושיות אלו הכריח הרי"ף דמ"ש בגמ' כגון שהיו הבעלים מרדפים כו' לאו דוקא וסבר כמו שמפרש החכם המשיג אליבא דמהרדב"ז דאגב גררא נקטיה רב יהודא לאשמועי' דצריך כל זה קודם יאוש דאחר יאוש אין לבעלים זכות כלל ואף שהשיג ע"ז הפי' וכמ"ש לעיל אמנם אין בהשגותיו ממש וכמו שאבאר בס"ד כמ"ש מהרש"ל בס' יש"ש הנז' דלא צריך רדיפת הבעלים אלא בסתמא כו' ומסיים שם מהרש"ל וז"ל הלכך כל היכא שיכולין לברר שלא נתיאשו הבעלים או שלא ידעו שנאבדו דהוי יאוש שלא מדעת א"צ רדיפת הבעלים אלא די בעדות אשה וקטן במסל"ת עכ"ל וזהו ג"כ דעת הרי"ף ולכן השמיט הא דרדיפת הבעלים כו' באשר שהוא מסיק אליבא דרב אשי דגבי נחיל נאמן במסל"ת האשה והקטן ומביא ג"כ אח"כ המעשה דרב יהודא א"ש גבי תינוק שהיה מורכב על כתיפו של אביו דסגי במסל"ת לבד בדבר שהוא מדרבנן וה"ה גבי נחיל שהוא מדרבנן וא"צ מרדפים כשיודעים שלא נתיאשו וכמ"ש מהרש"ל הנז' וע"ש:
וראיתי בתשוב' ה"ה בעל משפטי שמואל סי' ע' דף ע' וז"ל אמנם אגב גררא נזכיר מה שקשה לי בדברי הרי"ף כו' שלא הצריך בעלים מרדפים כו' הפך כל הפוסקים כו' והגמרא ערוכה הנז' ורוצה לישב שם דברי הרי"ף הנז' ואין דבריו ברורים למעיין שם ודחוקים בסוגי' דנחיל ש"ד כו' ע"ש. ובזה מיושב ג"כ מה שהשיג החכם בתשו' הרשד"ם הנז' על ה"ה מהרדב"ז שכתב דרדיפת הבעלים אינו אלא משום לגלות שלא נתיאשו כו' ומסיים שם דלא שייך הכא האי פירושא מתרי טעמי חדא דמתני' בפי' קאמר דצריך שיהיה זה קודם יאוש דהכי תנן וכן נחיל של דבורים אם נתיאשו הבעלים הרי אלו שלו כו' ע"ש:
הנה כאן צריכין אנו למודעי מ"ש ה"ה מהרש"ל הנז' וז"ל ויש לי תימא בסוגי' מאי פריך רבינא לרב אשי כו' דהא נחיל לא איירי במסל"ת לחוד אלא צריך אף רדיפת הבעלים כו' ע"ש והיינו קושית ה"ה מהריב"ל ושאר פוסקים הנז' ומתרץ ע"ז וז"ל ע"כ נראה בעיני דלא צריך רדיפת הבעלים אלא בסתמא שלא ידענו אם נתיאשו כו' ואולי אף רש"י פי' כן דרגלים לדבר שהן שלו כלומר שלא נתיאש מהן והוי הפקר ומ"ש במתני' אם נתיאשו אין הא סתמא לא היינו היכא שהנחיל בודאי שלו אבל כה"ג שהנחיל אינו בבירור שלו אלא ע"י עדות אשה וקטן א"כ כל היכא דלא רדפו הבעלים אחריהם א"צ להחזיר דאיכ' תרתי לריעות' חדא דעדות אשה וקטן לאו כלום ועוד דדלמ' איאוש ומכח הני ספיק' אין לו להחזיר אלא ברדיפת הבעלים כו' וא"כ לא קשה כלום מההשגות שהשיג החכם המשיג על ה"ה מהרדב"ז בראש ההשגה ראשונה מתורצת במ"ש מה שהשיג דמתני' קתני אם נתיאשו כו' אבל סתמ' לא היינו היכא דאנן ידעינן בודאי שהנחיל שלו וכמ"ש הרש"ל הנז' ומ"ש שצריך שיהיו הבעלים מרדפים לגלות שלא נתיאשו היינו בסיפ' גבי נאמנת אשה וקטן כו' דאין אנו יודעים שהנחיל שלו כי אם ע"י עדות אשה וקטן כו' לכן צריך רדיפת בעלים. וגם ההשגה שניה שהשיג החכם הנז' על מהרדב"ז ג"כ מתורץ בזה וז"ל החכם המשיג ועוד דלפי סברתו נראה מדברי רב יהודה דצריך שלא נתיאשו דה"ק שראינו אותם מרדפים הא סתמא הוי יאוש והא לית' דהא לעיל קאמר וכן נחיל כו' דקנין דרבנן הוא כו' אפי' סתמ' נמי מיאש כו' קמ"ל אם נתיאשו כו' ע"ש ולפי מ"ש גם ההשגה זאת אינה כלום דמ"ש בגמ' וכן נחיל של דבורים דמסתמ' לא הוי יאוש היינו היכא דידעינן בודאי שהנחיל שלו ובזה איירי המתני' וכן נחיל של כו' וכמ"ש הרש"ל הנ"ל ומשא"כ בסיפ' בהא דנאמנת אשה וקטן כו' איירי דאין אנו יודעין שהנחיל שלו כ"א ע"י העדות של האשה וקטן לכן צריך רדיפת הבעלים לגלות שלא נתיאשו הא סתמ' הוי יאוש:
ובזה מיושבים השני השגות של החכם על הרב מהרדב"ז ז"ל ומה שהכריח להרב מהרדב"ז לזה הפי' במתניתין היינו לפי שהוקשה לו בסוגי' האוקמתא דרב יהוד' שאיירי במרדפים א"כ מאי הקשה רבינא לרב אשי אח"כ וכמ"ש לעיל בשם מהריב"ל והרש"ל הנ"ל ושאר קושיות הנז' לכן כתב מהרדב"ז דרדיפת הבעלים אינו אלא לגלות שלא נתיאשו כו':
ועוד השיג החכם על הרב מהרדב"ז בתשובת הרב מהרשד"ם ז"ל וז"ל ותו קשיא לי דכיון דכוונת הרב לדחות פי' מהרי"קו אמאי לא דחהו עם פירש"י שכתב מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן דרגלים לדבר דשלו הם ע"כ הרי עם הפי' הזה אין כח למהרי"קו לפרש מה שפירש ולא להוציא הדין שהוציא וכמו כן ממוהרי"קו אני תמה איך נעלם ממנו פירש"י ועם כי פירש"י נראה דחוק לכאורה עכ"ז היה לו למהרי"קו להביאו ולעשות משא ומתן עליו:
הנה מתוך כתלי כותבו ניכר שפשוט בעיניו שה"ה מהרי"קו חולק על פירש"י ולא כן אנכי עמדי שיש לומר שגם מהרי"קו מודה לפירש"י שהבעלים מרדפים אחריהם קודם דבר הקטן כו' ואף לפי פירושו של רש"י דייק מהרי"קו את דינו דאיירי דידעו האשה והקטן שהבעלים מרדפים כו' ומתוך זה נתעוררו האשה והקטן וזהו שכתב ה"ה מהרי"קו דמשמע בהדי' שאפי' שהבעלים מרדפים בפני האשה והקטן ומתוך כך נתעוררת ואומרת מכאן יצא נחיל זה כו' וא"כ לפ"ז מהרי"קו אינו חולק על פירש"י וכבר אנו מוזהרים ועומדים מפי סופרים ומפי ספרים שכל טצדקי שאנו יכולין לעשות כדי להשוות המחלוקת בין הפוסקים והמפרשים אנו מחוייבים להשוות אותם כדי שלא להרבות מחלוקת בין הפוסקים וא"כ אף שה"ה מהרדב"ז חולק על ה"ה מהרי"קו במשמעות הסוגי' במ"ש דאיירי בדשמעו האשה והקטן מרדיפת הבעלים כו' וכ' שאין הסוגי' מוכחת כדבריו דהיינו שאין ראיה לדבריו מהסוגי' כי י"ל דהסוגי' איירי בדלא שמעו כו' ואין ולאו ורפיא בידיה אמנם מ"מ אינו מוכרח מפירש"י שיחלוק מהרי"קו עליו ויהיה מוכרח מפירש"י דאיירי דוק' בדלא שמעו רדיפת הבעלים ולכן אין תמיהת החכם המשיג כלום על מהרדב"ז שידחה פי' מהרי"קו עם פירש"י:
והנה מצאתי ראיתי במהריב"ל בראשונות כלל א' סי' ג' דף ד' ע"ג שמביא תשו' הרב מהרי"קו הנ"ל וכתב אח"כ שנראה לכאור' שיש לו לרש"י ז"ל פי' אחר בזאת המימרא דלא כמהר"ם ומהרי"קו ז"ל שהם ס"ל דמאי דנקט מרדפים אחריהם לרבות' ורש"י ז"ל לא פי' כן אלא כתב מרדפים אחריהם קודם דברי הקטן כו' ע"ש. והנה לכאורה עלה בדעת מהריב"ל גם כן כסברת החכם המשיג אמנם לבסוף מסיק הרב מהריב"ל וכתב וז"ל וכבר היה אפשר לומר כי מהרי"קו אפילו על פירש"י כתב מה שכתב עכ"ל ע"ש וכ"כ הרב מהרא"ש בתשו' סי' ח' שמקשה תחלה על הרב מהריב"ל במ"ש שמהרי"קו חולק על רש"י כו' ומסיים שם ומ"מ אף לפירושו של רש"י דייק מהרי"קו ז"ל כו' דהרי משמע שהקטן והאשה ידעו שהבעלים מרדפים ולכן הביא מהרי"קו ראיה לדבריו דאפי' דידעי מקרי מסל"ת כו' ע"ש:
עוד השיג החכם המשיג בתשובת מהרשד"ם הנ"ל על ה"ה מהרדב"ז ז"ל ותחלה צריך אני להעתיק משם מה שהקשה ה"ה מהרדב"ז על מהרי"ק הנ"ל והובאו דבריו בתשו' הרשד"ם ז"ל הנ"ל במ"ש ה"ה מהריק"ו דמ"ש בגמ' כגון שהיו הבעלים מרדפים אחריהם כו' איירי ששמעו האשה והקטן שהבעלים מרדפים כו' דדוחק הוא להעמידה בדלא שמעו דוק' כו' והקשה ה"ה מהרדב"ז וז"ל דמשמע אשה דומיא דקטן שאין הקטן יודע רדיפת הבעלים ואע"ג דשמע אין שמיעתו כלום כן האשה בדלא שמעה כו' והשיג עליו החכם וז"ל ומי יתן ואמצא טוב טעם למשמעות הזה כי מה חכמה צריך לידע ברדיפת הבעלים כו' כי אינו מההכרח שהיו כ"כ קטנים שלא ידעו ולא יבינו ואדרבה כי היכי דמקיש אשה לקטן לומר שאינה יודעת ליקש קטן לאשה ולומר מה אשה שומעת ומבחנת בין טוב לרע ה"נ קטן וזו היא סברא מעליא כו' עכ"ל:
הנה דברי החכם המשיג נפלאים בעיני לו יהא כדבריו דיש לומר איפכא ולהקיש קטן לאשה ולומר דמה אשה שומעת ומבחנת וה"ה קטן כו' הלא קי"ל בכמה סוגיות בתלמוד דכל היכא דאיכ' להקיש לקולא ולחומר' לחומרא מקשינן ולא לקולא וכאן י"ל להקיש קטן לאשה דקטן יודע ומבחין ברדיפת הבעלים ואפ"ה מקרי מסל"ת ונאמן ומתירין א"א על פיו וזהו קולא וג"כ יש להקיש אשה לקטן ולומר דאינה יודעת להבחין מרדיפת הבעלים ואז נאמנת במסל"ת וזהו חומר' דהיינו לאפוקי אם יודעת מרדיפת הבעלים אז דומה זה לאיה חבירנו ואז לא מקרי מסל"ת ואינה נאמנת וא"כ לחומר' מקשינן ולא לקולא:
ואם יתעקש המתעקש לומר הלא בכמה קולות אנו מקילין בעדות אשה ותנא אזכות' קמהדר בעסק העגונות להתיר אותם ממאסר העיגון וא"כ אף בזה ניקל ונאמר דמקשינן אשה לקטן ולקולא אבל ז"א שהרי אמרי' בגמ' דבכורות פ' יש בכור דף מ"ו ת"ש פדחת כו' עד שאני עדות אשה דחמירו בה רבנן ומקשי ומי אחמירו כו' והא תנן הוחזקו להיות משיאין כו' ומשני כי אקילו רבנן בסופה בתחלתה לא אקילו רבנן וכ"כ החכם המשיג הנז' בראשי' דבריו שראוי להחמיר מאד בגוף העדות מסל"ת ולא להקל וכתב שם שכן ראה בכל הפוסקים כולם יענו ויאמרו שראוי להחמיר עד שנדע בבירור שהוא מסל"ת כו' וכ"כ הרי"בש סי' ש"פ וכ"פ מהריק"ו שורש ל' וכי מקלינן בסופה בסוף עדותן לאחר שכיוונו יפה כו' וכמבואר ברש"י פ' יש בכור וא"כ אין שום השגה מן החכם המשיג הנז' על ה"ה מהרדב"ז דאדרבא מקשינן אשה לקטן לחומר'. ואין להמליץ בעד החכם המשיג דכוונתו בהשגתו לפי שהאוקמתא בגמ' כגון שהיו הבעלים מרדפים איירי בנחיל כו' שהוא דבר הנוגע בממון ולא באיסור וגבי ממונא אזלינן לקולא ושם השיג דלקיש קטן לאשה כו' אמנם גם ז"א דהלא קי"ל בכולי תלמוד' דכל היכא דאיכ' ספיקא בממונא אמרי' קולא לנתבע וחומר' להתובע וכאן גבי נחיל כו' אי אמרי' דמקרי מסל"ת אף דיודעים האשה והקטן מרדיפת הבעלים ומוציאין ממון על פיהם א"כ זהו חומר' לנתבע ובכל מקום הוא חומר' להתובע ואין מוציאין ממון אם לא בראיה ברורה אף שאמרי' בסמוך שאני נחיל דקנין דרבנן הוא ולכן מקילינן במסל"ת היינו אם אנו יודעים שהוא מסל"ת לאפוקי אם נאמר דבמרדפים אחריהם לא מקרי מסל"ת א"כ אף בממון לא מקרי מסל"ת דדיינו אם מקילינן במסל"ת גמור ומוציאין ממון ע"פ מסל"ת ולא בספק מסל"ת:
וגם מ"ש החכם המשיג כי אינו מההכרח שיהיו כ"כ קטנים שלא ידעו ולא יבינו וכו' וכמ"ש לעיל ואני אומר שיש קצת הכרח מהסוגי' דאיירי בקטנים שאינם מבינים דמקשי בגמר' ודלמא קמצא בעלמא שכיב להו ואסיקו ליה שמיה כו' ופירשו רש"י והר"ן קמצא חגב או נמלה כו' ואמרי' בגמר' דשבת פ' ר"ע בסופו רי"א אף המוציא חגב חי טמא כל שהוא שמצניעין לקטן לשחוק בו ואמרי' בגמר' שם ות"ק לא מצנעי ליה לקטן דלמא אכיל ליה אי מיית ור' יהוד' אי מיית קטן מספיד ליה ע"כ א"כ מוכח מגמר' דשבת דר' יהוד' סבר דחגב חי מצניעין ליה לקטן לשחוק בו ולא גזרינן דלמא אכיל ליה כי מיית ומטעם דאי מיית החגב אז קטן מספיד ספיד ליה וא"כ כשאביו מצניעו לקטן לשחוק בו מיירי בקטן שהוא קטן לגמרי כי באם הוא גדול קצת אינו מדרך העולם שיצניע לו אביו חגב לשחוק בו וכבר אמרו בגמר' דכתובות א"ר לר"ש בר שילת עד בר שית לא תקבל ומבר שית ואילך ספי ליה כתור' וגם בגיטין פ' הניזקין הפעוטות מקחן מקח כו' ועד כמה אר"י כבר שית כבר שבע כו' וא"כ במ"ש יהוד' דאי מיית החגב קטן מספיד ספיד ליה איירי בקטן כזה שאין לו הבחנה וזהו שמקשה בגמר' דיבמות ודלמא קמצא בעלמ' כו' על דבר ר"י שאמר אפי' שמע מן התינוקות שאומרים הרי אנו הולכים לספוד כו' דהיינו שעושין התינוקות הספד על החגב כי זהו דרכן של קטנים וכמ"ש ר"י בשבת דקטנים עושים הספד על מיתת חגב וא"כ גם ביבמות איירי ר"י בקטן כזה שמצניעין לו חגב לשחק בו ועושה לו הספד וקטן כזה אין לו הבנה וא"כ יפה השיג ה"ה מהרדב"ז על ה"ה מהריק"ו דהיינו במשמעות הסוגי' אמנם בעיקר הדין גם מהרדב"ז מודה למהריק"ו וכעמ"ש מהרדב"ז שם הובאו דבריו במהרשד"ם סי' הנז':
וראיתי עוד בה"ה מהרשד"ם הנז' שמקשה שם על המקשה בגמ' בסוגי' הנז' ואשה וקטן בני עדות נינהו אמאי לא משני דשאני נחיל כו' דהוי קנין דרבנן כדמשני רב אשי כו' ועוד מקשה שם וז"ל ועוד צריך לבקש טעם לדברי רב אשי דנראה דמפני שהוא קנין חלוש ליבעי עדות חזק לקיימו עכ"ל ונראה דב' הקושיות הנז' מתורצת חדא בירך חברתה דמאי הקשה בקושיא הראשונה אמאי לא משני דשאני נחיל כו' דהוי קנין דרבנן די"ל דהמקשן סבר כסברת קושיא האחרת דאיפכא מסתבר' הואיל שהוא רק קנין דרבנן לא יהיה נאמנת אשה וקטן רק צריך עדות חזק א"כ קושיא הראשונה מתורצת בקושי' השנייה אמנם מ"מ קשה קושיא השנייה דצריך לבקש טעם לפי דברי רב אשי כו' ועיין בתשו' ה"ה מהרא"ש סי' רס"א:
והנה זולת ההשגות שהשיג ה"ה מהרדב"ז על ה"ה מהריק"ו ראיתי עוד בתשוב' ה"ה מהרד"ך בית כ"א שהקשה כמה קושיות על מהרי"קו ובאמת אין השגותיו כלום למעיין שם ורציתי להאריך בזה אך באשר שמצאתי ראיתי בתשו' מהרח"ש בקונטרי' העגונה שעמד לימין צדקו של מהרי"קו וגם בתשוב' משפטי שמואל סי' הנז' דחה ג"כ דברי מהרד"ך והעמיד דברי מהרי"קו על מכונם אף שיש לי כמה תשובות להשיב עליהם ולפלפל בדברות קדשם מ"מ משכתי ידי כעת מזה ושלא להאריך יותר מזה. ומכל מה שהארכנו לעיל מוכח מדברי הפוסקים דלדינא מסכימים לדברי מהרי"קו ומהר"ם ואף שהקשו כמה קושיו' על דברי מהרי"קו מ"מ הוא אמת ותורתו אמת דאף שהוציאו קול בכפר שהוא חוקר ודורש אחר ההרוג ר' זעליגמאן הנקרא טשסני בלשונם מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת. ואף אם נאמר דדברי מהר"מ ומהרי"קו הנז' אינם עולים יפה לדינא דהיינו כשהבעלים מרדפים אחריהם לא מקרי מסל"ת מ"מ בנ"ד מקרי מסל"ת דהיינו כד נדקדק בעדות של הבחור. הנז' שהגיד שמתחלה בא אל הבית שהיה רגיל להיות שם ר' זעליגמן ושאל את בני ביתו עבורו וכשיצא מן הבית קראו לו ב' ערלים ואמרו לו האיך ם אתה נכנס לבית הנ"ל כי בבית הנ"ל הם שני רצחנים שהרגו ליהודי טשסני וא"כ משמעות הלשון אשר הגידו לו הערלים הנז' שהם לא ידעו שבא אל הבית לחקור אחר ההרוג זעליגמן הנז' ואמרו לפ"ת שלא יכנס אל הבית הלז מחמת הרצחנים ההם והם לא ידעו כלום מרדיפת הבעלים. אמנם צריכין אנו לחקור ולדקדק במקור הענין אם זה נקרא גוי מסל"ת באשר שלא הקדימו הערלים להגיד לו דברים אחרים רק מהריגת היהודי הנז' וכבר מחלוקת ישינה בין הראשונים והאחרונים אם לא אמר הגוי רק מהריגת פלוני אם זה נקרא מסל"ת ומחלוקת הראשונים הלא המה הר"ן והריב"ש תלמידו דלפי דעת הר"ן אינו נקרא מסל"ת רק אם הגוי מספר מענין לענין עד שמגיע לפי תומו לצרת הבת ומסל"ת מהריגת בעלה ומחלוקת הריב"ש בצדו דשפיר מקרי מסל"ת אף אם לא הקדים כלום מדברים אחרים:
הנה הר"ן כתב בתשוב' והביאו ב"י סי' י"ז דכל שלא אמר דבר בקישור ענין לפניו או לאחריו לא מקרי מסל"ת וכולי עובדי דגמ' הכי איתניהו והכי מוכח ולכאורה דבריו צריכים ביאור האיך מוכח מעובדא דגמר' דאיירי בהקדים דברים אחרים כו' ועיין בתשו' ה"ה מהריק"א בסי' ובקונטריס ה"ה מהרח"ש לעגונה דאיתתא הנ"ל כי הוא המאסף לכל המחנות והאריכו' בזה הוא אך למותר ולא עלה בידינו רק כדמסיק תעלא מבי כרבא אך ראיתי בתשוב' ה"ה פני משה ח"ב סי' פ"ז דף נ"א שמביא בשם חכם א' שיצא לידון בדבר החדש ורוצה להביא ראיה לדברי הריב"ש ושלא כדעת הר"ן מהא דאמרי' בגמ' דג"ה גבי גדי שצלאו בחלבו דשייליה לקפילא ארמאה דפרש"י לקפילא ארמאה נחתום גוי ואשמעינן דמותר לסמוך לפ"ת ולא יודיעוהו שצריכין לדבר איסור ומותר כו' הרי התם אע"ג דמודיענן לו שצריכין לו מה טעם יש בו ומתכוין להודיע לו הגוי הוי מסל"ת כיון שאינו מתכוין לאסור או להתיר עכ"ל וג"כ מביא שם ראיה בשם רבו הרב (מהר"י טראני) מפ"ב דגיטין גבי ההוא שטרא פרסאי דעביד בעש"ג מקרי לב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי ופשיטא שע"י שהיה מבקש מהם רב פפא היו קוראים במסל"ת ומגבי בהו ממשעבדי שלא ידעו שאנו צריכין לעדותם כו' וכ"כ הרשד"ם עמוד הימיני בסי' ע':
[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל ביאור דברי הר"ן הנז' וקושית הריב"ש על הר"ן ע"ל בריש ס' ק"א מ"ש אמ"ו הגאון זצוק"ל עד וכן קבלתי בשם גדול אחד:]
והרב בעל פ"מ דחי הראיות הנז' וז"ל ואחר המחילה דלאו ראי' היא דהרי טעם של הר"ן משום דאיכא ידים מוכיחות דהגוי מתכוין להעיד דאלת"ה למאי הלכת' אמר איש פלוני מבלי שום קשר אלא ודאי מוכיח מתוכו דכוונתו להעיד ואערומי קא מערים שלא לומר דבריו בדרך עדות אבל בהאי דקפילא ארמאה דלא מוכיח מתוכו מידי דהרי אנן הוא דשיילינן ליה מה טעם יש בתבשיל מבלי הודעה שלדבר איסור והיתר אנו צריכין לו אלא כמי שרוצה להזמין אנשים כו' ורוצה לידע טעם התבשיל א"כ כשמשיב לשאלתינו ואומר מה טעם יש בתבשיל מסל"ת מקרי כיון שלא הודיעו לו דלאיסור והיתר אנו צריכין לו מאחר שאינו מוכיח מתוכו דלאסהידי קאתי גם ראיות הרב מהרי"ט מההוא שטרא פרסאי כו' הנה מקום לדחותה כעין הדחי' הנז' עכ"ל ע"ש:
ונלעד"ן דכבידו של ה"ה בעל פ"מ במקומו מונח אמנם פה דבריו דחוקים דמחלק בין ההוא דקפילא לההוא דאיש פלוני מת דגבי קפילא לאו מוכיח מתוכו כו' דשיילינן ליה כו' דלאיסור והיתר אנו צריכין לו כו' א"כ קשה הלא גם גבי גוי שאמר איש פלוני מת אף שלא אמר בקישור דבר לפניו נאמר ג"כ דאין מוכיח מתוכו דכוונת הגוי להעיד ונאמר דאין כוונת הגוי להעיד ומכ"ש להתיר רק כדי שידעו היורשים לירד לנחלה או כדי להוציא החובות שלו או להספיד אותו וכמ"ש הפוסקים ועיין בתשוב' ה"ה הב"י בדין מסל"ת ומעולם אין כוונת הגוי להתיר את אשתו או להעיד ודוגמא למאי דאמרי' בגמ' בהנהו עובדי דמאן איכא בי חיואי שכיב חיואי אליבא דהריב"ש בר פלוגתיה וסיעתו דס"ל דנאמן הגוי ומקרי מסל"ת אף שאינו אומר בקשר דבר לפניו רק כשאמר איש פלוני מת ובודאי מוכרחים אנו לומר שאין כוונת הגוי להעיד או להתיר רק כוונתו כמ"ש לעיל ואף שהר"ן וסיעתו חולקים על סברא זו מ"מ נאמר דאין לחלק בזה בין ההוא קפילא לההוא דאיש פלוני מת כו' ומדהריב"ש נשמע ג"כ להר"ן:
אמנם נלע"ד דמ"מ דברי הרב פ"מ נכונים שדחה דברי החכם הנ"ל במה שרצה להביא ראיה ולסתור דברי הר"ן מההוא דקפילא ארמאה אבל לא מטעמיה של בעל פ"מ כי נלע"ד דאין ראיה מההוא קפילא ארמאה דהתם היינו טעמא דקפילא נאמן מטעם שיכולין לישאל ג"כ לגוי אחר ומילת' דעבידא לגלויי לא מרע נפשיה הגוי הראשון כיון שיכולין לעמוד על הדבר אם אומר אמת. ואע"ג דרש"י כתב הטעם דמותר לסמוך עליו ולא שיודיעוהו שצריכים לו לדבר איסור והיתר והיינו מטעם מסל"ת וא"כ לפ"ז אין הטעם משום שיכולין לשאל לגוי אחר דא"כ אף שיודיעוהו לו שצריכים לו לדבר איסור והיתר יכולין לסמוך עליו אבל ז"א דאם מודיענן ליה שצריכין לו לדבר איסור והיתר א"כ הוי כאלו סומכין על עדותו של גוי ובאמת גוי פסול לעדות ולכן פירש"י ולא יודיעוהו לו שצריכין לו לדבר איסור והיתר וז"ש התוס' ד"ה וסמכינן אקפילא אע"ג דגוי הוא כיון שקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתיה אע"ג דלכאורה משמע שהתוס' חולקין על רש"י דלדברי התוס' משמע דאינו צריך שיסל"ת רק עיקר הטעם הוא משום דאומן הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו וכן משמע בב"י סי' צ"ח בי"ד שכתב וז"ל שם אחר שכתב שמ"ש הטור וכ"כ א"א הרא"ש שצריך שלא ידע שסומכין עליו כתב הב"י כלומר אין בדברי הרא"ש הכרע אלא שצריך שיהא מסל"ת אבל לענין קפילא אין בדבריו הכרע והתוס' כתבו כו' עד כיון דקפילא הוא לא משקר שלא יפסיד אומנתו ע"כ נראה מדבריהם דבאינו מסל"ת איירי כו' ע"ש א"כ מוכח מדבריו שהתוספות חולקים על רש"י וא"כ א"א לומר דטעמו של רש"י דנאמן גבי קפילא במסל"ת משום דלא מרע אומנתיה שהרי לפ"ז א"צ מסל"ת אפי' שיודע שסומכים עליו נאמן מטעם דלא מרע אומנתיה:
איברא אין דברי הב"י מוכרחים לומר שהתוס' חולקין על רש"י דא"כ לפ"ד הב"י צ"ל שהרא"ש חולק על דברי התוס' וז"א בנמצא שהרא"ש יחלוק על התוס' אם לא שמפורש בהדיא בדבריו ודברי הרא"ש יש לפרש כדברי המחמירים שהביא הטור בשם הרשב"א ויש מי שאוסר עד שיהא אומן ומסל"ת וע"ז כתב הטור וכ"כ הרא"ש והמעיין בדברי הרא"ש תמצא שדבריו מוכרחים לומר כן שמפרש על מ"ש בגמר' קפילא ארמאה היינו נחתום גוי וא"כ נראה שסבר שצריך שיהא אומן ועיין בדרישה מ"ש בזה ג"כ כמו שכתבתי. וע"כ מוכרחים אנו לפרש כן בדברי הרא"ש דאל"כ קשה האיך יסבור הרא"ש לפי דברי הב"י דסבר דמסל"ת לבד סגי הלא אנן קי"ל דאין מסל"ת כשר אלא לעדות אשה בלבד ולמה יהא נאמן כאן הגוי לומר שאין בו טעם חלב או טעם בשר אלא צ"ל דגבי קפילא היינו טעמא הואיל והוא אומן נאמן אפי' במסל"ת. ואין להקשות דא"כ ל"ל מסל"ת למה לא יהא נאמן אפי' בלא מסל"ת מטעם דלא מרע נפשיה די"ל להרא"ש והתוס' וגם לפי דברי רש"י דאין מתירים איסור דאוריית' מטעם דלא מרע נפשיה לחוד רק צריך שיהא אומן ומסל"ת וזהו שלא כדעת הר"ן ז"ל שכתב בפ' גיד הנשה משום דלא מרע נפשיה אז א"צ מס"לת וכתב דכ"ש אם יודע שסומכי' עליו דלא מרע נפשיה אבל הרא"ש והתוס' וגם רש"י אינם סוברים כן ודעתם שאם הוא יודע שסומכי' עליו הוי לי' דין עד ואין גוי נאמן להעיד וכ"כ בת"ה סי' ע"ט בדין אם קנו ביצים מן הגוים בי"ט שחל להיות אחר השבת והגוי מסל"ת שנולדו קודם כו' אם יש לסמוך על דבריו כו' ומסיק שם דבי"ט שחל להיות אחר השבת דאיכ' חשש' דאוריית' לא סמכינן ומקשי שם מגמ' דג"ה הנז' דאמרי' שם דליטעום קפילא ארמאה ופרש"י דסמכי' על קפילא דגוי מל"ת ואע"ג דלפר"ת טעם כעיקר דאוריית' כו' ומתרץ דקפיל' שאני דאומנתו בכך ולא מרע נפשי' והכי איתא בטי"ד דמסקנת הרא"ש דבעינן תרתי קפילא אומן ושהוא מסל"ת כו' ע"ש וכמו שכתבתי לעיל כ"כ הרב בעל ת"ה הנז' לעיל:
וראיתי מ"ש עמיתי הרב בעל ש"ך בי"ד סי' הנז' שמקשה שם בשם מחותנו הרב מהר"ג נר"ו על הת"ה הנז' וז"ל דהא הרא"ש וסייעתו דמצריכין קפילא לאו טעמ' משום דלא מרע חזקתי' דהרי הוא מסל"ת אלא הטעם משום דאל"כ מנ"ל שיודע להבחין בטעם כו' וא"כ הדר' קושי' לדוכתיה דהא הרא"ש פסק כר"ת ופסק דסמכינן אקפילא כו' וע"כ טעמיה משום מסל"ת לחוד דאי משום דלא מרע אומנתו תסגי בקפילא לחוד כו' ע"ש. ולפי מ"ש לעיל אין דברים אלו מוכרחים כלל ואדרבה משמע מדברי הרא"ש איפכ' דהטעם הוא משום דלא מרע אומנתי וכפי דברי התוס' וכמ"ש הרב מהרו"ך בשם ס' הדרישה שלו. ולפי הטעם שכתבתי לעיל שיש לדחות הראיה שהביא החכם הנ"ל בספר פני משה מהא דקפיל' כו' שסומכין עליו לפ"ת היינו מטעם שאינו משקר כי יש לישאל על זה ג"כ לגוי אחר ויכולין לעמוד על הדבר וכמבואר לעיל מטעם זה יש ג"כ לדחות הראיה שהבאתי לעיל בשם מהרי"ט מן הגמ' דגיטין מההוא שטרא פרסאה דעביד בערכאות של גוים דמקרי לב' גוים זה שלא בפני זה במסל"ת גם כן הטעם הנז' דודאי לא משקר הגוי כי מתירא פן ישאל לגוי אחר ויתגלה שקרותו לכן אינו משקר, ומה ששאל לגוי אחר ולא סמך על הגוי הראשון צריכין אנו לתרץ זולת דברינו הנז' בגמ' הנז' למה שאל רב פפא לשני גוים ולא סמך על הגוי הראשון וצ"ל לפי שאמרי' שם בגמ' ומגבי ממשעבדי בשטר זה וא"כ לא עדיף עדותו של הגוי מישראל שישראל א' אינו נאמן ומכ"ש גוי ואף שמה שהגוי נאמן אינו מטעם עדות רק מטעם מסל"ת. וג"כ במילתא דעבידא לגלויי אינו משקר מ"מ לא רצה לסמוך על גוי א' דומיא דישראל דאמרינן בגיטין שם העדים שאינן יודעים לקרות שנים קורים לפניהם וחותמים ועיין בטור ח"מ וב"י סי' מ"ה. וא"כ לפ"ז אין ראיה להוכיח משם כמו שמוכיח ה"ה מהרי"ט ז"ל מהא דשטרא פרסאה דמקרי מסל"ת הואיל ואין יודעים שאנו צריכים לעדותן דלפי מאי שכתבתי עיקר טעמ' משום שמתירא לשקר וכמ"ש לעיל ומשא"כ בעדות אשה. וע"ק דכפי דבריהם שרצו להביא ראיה מההוא דשטרא פרסאה וגם מקפילא ארמאה כו' לעדות אשה א"כ נלמד ג"כ מזה אף אם שואלים להגוי על מיתת פלוני אם אנו יודעים שאין כונתו להעיד ולהתיר את אשתו בעדותו רק לאיזה כוונה אחרת נאמר ג"כ שמתירי' את אשתו בעדותו עפ"י הגדת הגוי ונאמר שמקרי מסל"ת ובאמת ז"א וכמבואר בתלמוד ובכל הפוסקים וכמ"ש גבי פונדקית גויה היתה ומסל"ת ומקשה בגמ' והא קאמרי איה חבירנו כו' ומשני שם כיון דחזיתינהו כו' ואין אנו צריכין להאריך בזה בחנם כי זהו מבואר אפי' למתחילים דאם שאל את הגוי לא מקרי מסל"ת ולפי מה שהביאו החכמים ראיה מההוא דקפילא ומההוא דשטר' פרסאה ושם היה המעשה ע"י שאלה ואפ"ה מקרי מסל"ת ובע"כ שאני התם דשם יש טעם אחר וכמ"ש לעיל. ואף שדחיתי דברי החכמים הרבנים הנז' במה שהביאו ראיות הנז' מ"מ כבר כתבו הגאונים הראשונים והאחרונים שיש לפסוק כדברי הריב"ש וסיעתו שפוסקים דאף אם אומר הגוי שמת איש פלוני לבד מקרי מסל"ת וכמבואר בב"י שכתב ה"ה מהר"י טייצאק שבכל בתי דינים שבשאלוניקו בימי איתני גאוני עולם שהיו בה פשט המנהג להתיר וכדעת הריב"ש הנז' ואף שבעל המפה כתב בש"ע בהג"ה ב' דיעות דהיינו דעת הריב"ש ודעת הר"ן הנז' שמחמיר בזה מ"מ בעל המפה מודה שהעיקר כדעת הריב"ש רק שכתב אח"כ שיש מחמירי' בלשון חומר' בעלמ'. ואף אם נאמר שמ"מ יש לחוש לדברי המחמירים בנ"ד אמנם כד מעיינת בעדות של הבחור שהעיד בשם הגוי על הריגת היהודי זעליגמן הנז' תמצא שאין מקום לחומר' זו בנ"ד שהרי העיד הבחור כמר. יצחק וז"ל אזו בין איך ארויס גיגנגין רופין מיך שני ערלים אונ האבין גיזאגט דוא יהודי וויא גייסטו אין דען בית אריין דרינן זענן שני רצחנים זיא האבין גיהרגת דען יהודי טשסני דהיינו שהעיד כאשר יצא מן הבית של הרוצח התרו בו ב' ערלים ואמרו יהודי האיך אתה נכנס לבית זה ובתוך הבית דרי' שני רצחנים שהרגו להיהודי זעליגמן וא"כ לא אמרו הערלי' שהרגו את היהודי הנז' בפני עצמו דהיינו שיהי' מוכח מדברי הערלים שבאו להעיד או להתיר רק עיקר אמירת הערלים היה שבאו להזהיר את היהודי זעליגמן הנז' ומתוך דבריהם יש ללמוד שנהרג היהודי זעליגמן הנז' וא"כ אף הר"ן וסיעתו מודים בזה בנ"ד שאין להחמיר כלל בזה וכמ"ש גם מעל"ת:
וראיתי שכתב מעל"ת וז"ל ואין לך מסל"ת גדול מזה ומחמת זה אני אומר אף שבכל העדות לא הזכיר העד שהיה לפ"ת והרב רמ"א הביא בסעיף ט"ז ויש חולקים שהעכו"ם מחויב להזכיר שהעכו"ם הראשון הסל"ת וכ"ש ישראל המעיד מפי הגוי שמוכרח להעיד ששמע מפי גוי לפ"ת עכ"ל מעל"ת ומביא ראיה מתשו' בעל מ"ב סי' מ"ו כו'. הנה מתוך דברי מעל"ת משמע שעדיף שיאמר העד ששמע מפי הגוי שהיה מסל"ת סתם משיגיד ישראל העד דברי הגוי הדברים כהווייתן והכרחני לכתוב פה מה שכתבתי במקום אחר בתשובתי שה"ה המבי"ט בתשו' ח"ב סי' מ"ט כתב שאין העד נאמן לומר שהיה מסל"ת הגוי רק צריך העד להגיד הדברים כהוייתן והב"ד יראו ויבינו אם זה נקרא מסל"ת ומביא ראיה מדברי הרא"ש בתשו' כלל י"ח ע"ש. באמת לענ"ד כבודו במקומו מונח אין דבריו נראים דהרא"ש בתשו' לא כתב רק שהגוי אינו מגיד דבריו בפני הב"ד [רק השומע דבריו אומר בפני הב"ד] דברי הגוי ואפשר כשישראל אומר דבריו בפני הב"ד אמרן בקיצור מה ששייך לגוף העדות מהריגת פלוני וכן ראיתי כמה תשובות מהאחרונים שקיבלו עדות כזה שהגיד העד סתם שהיה הגוי מסל"ת ועיין בתשו' ה"ה מהר"ר בצלאל אשכנזי סי' ל"ב ואף שלכאורה יש לדחות דלא מוכח משם שיסתור דברי המבי"ט אבל כד מעיינת שם תמצא שמתוך דבריו מוכח שלא כדברי המבי"ט אמנם בנ"ד אין צריכין לכל זה שסיפור דברים של הבחור כ"ר יצחק העד מוכח שהערלים א"ל לפ"ת שלא יכנס לבית הרצחנים שהרגו את היהודי זעליגמן שקוראי' טשסני בלשונם ואין לך לפ"ת גדול מזה ועיין בזה בתשו' המבי"ט ח"א סי' קי"ג דף נ"ב ע"ד בעובדא כזה שאמרה תוגרמה ליהודי אל תכנס באותו בית של אותו תוגר כי באותו בית של אותו תוגר נהרגו שני יהודים ע"ש באריכות:
אמנם אחר שבארנו ובררנו הספק אשר נסתפקנו אם מקרי מסל"ת וא"כ מצד הספק הזה יש להתיר האשה הזאת הנצבת עמנו בזה אכן לא יצאנו ידי חובותינו עדיין אם יש היתר לאשה הזאת באשר שהבחור כ"ר יצחק העיד בשם הערלים שאמרו לו שאותם הרצחנים שבבית הנז' הרגו ליהודי טשסני כו' ולא הזכירו הערלים לא שם אביו ולא שם עירו ואינו ידוע אם היהודי טשסני שהוא כינוי לזעליגמן אם הוא בעלה של האשה הנצבת עמנו בזה באמת קשה מאד להתיר בעדות זה ומבואר בפוסקים הראשונים ואחרונים כי קצת מן הפוסקים מצריכים שמו ושם עירו וקצתם מצריכים שמו ושם אביו ואין להאריך בזה באשר שהפוסקים הנ"ל ספריהם מצוי ביד כל והאריכות אך למותר בזה וא"כ לפי הפוסקים הנז' אין היתר לאשה הזאת באשר שהערלים לא הזכירו רק שמו לבד ואינו ידוע מי הוא אותו טשסני שהוא כינוי לזעליגמן הנ"ל:
אך באשר שמוזהרים אנו ועומדים שיש לחקור ולדרוש היטב בז' דרישות וחקירות ולהפך בזכות העגונות וכמבואר בתשו' הרמב"ם הביאו הב"י ושאר אחרונים וגם אנחנו נלך בעקבותיהם וכד נדקדק בעדות הנז' של הבחור כ"ר יצחק תמצא שיש בעדותו כדי להתיר האשה הנז' כי נזכר בעדותו שאמרו לו הערלים האיך אתה הולך לבית הזאת כי בתוך אותו הבית הם הרצחנים שהרגו לאותו היהודי טשסני דהיינו בל"א הגידו זיא האבין גיהרגת דען יהודי טשסני וא"כ מתוך עדותם מוכח שאמרו שהרגו לאותו היהודי טשסני משמע שהיהודי טשסני היה מפורסם שם ושהיה ידוע וניכר אותו יהודי וכ"כ בתשו' הרב מהרי"ט ח"ב בתשו' השייכים לטא"ה סי' ל"ה בענין שהעיד התוגר א' שנהרג יהודי דאויד אף שלא הזכיר רק שמו בלבד והתירו מאחר שמפורסם היה ובתשו' שם סי' ל"ו מביא ראיה לזה מגמ' דחולין פא"ט עורב זה עורב למינו זה עורב העמקי ופריך זה עורב אטו קמן קאי אלא אימא עורב זה עורב אוכמא כו' ופירש"י וכי בידו היה שאמר זה עורב ומשני דלא איצטריך לפרושי שידוע הוא והוא השחור כו' אלמא אין לומר דבר בידוע אם לא שהוא נודע וברור כו' וא"כ ה"ה בנ"ד שאמרו שהרגו לאותו היהודי טשסני על היהודי המפורסם קאמרי וכן מבואר בתשו' ה"ה הרשד"ם סי' מ"ג במעשה כזה שהעיד התוגר א' על אסלאן שנהרג שודאי על אסלאן הידוע קאמר כו' עד כי מה שאנו צריכים שמו ושם עירו או שמו ושם אביו לאו מילת' בלא טעמ' הוי אלא כדי שנדע על איזה איש מדבר ואם ידוע זה בודאי דמהני כו', וכ"כ בסי' כ"ג הביאו הרב מהרי"ט הנ"ל בעדות היהודי י"ט שנהרג ע"ש:
אמנם להתיר האשה הזאת עפ"י עדות הנ"ל ולומר שעל היהודי טשסני הידוע קאמרי הערלים צריך חקירה גדולה וישוב הדעת מב"ד יפה ומנוקה בצדק כמו ב"ד דמעל"ת וכמ"ש ה"ה מהר"י טייטצאק הובא דבריו במשפטי שמואל סי' פ"א שצריך חקירה מב"ד יפה וצדק כו' אם אין שם איש אחר שהיה שמו טשסני ושהיה רגיל באותו כפר ובאותו בית הנז' וכמ"ש הרמב"ם סוף הל' גירושין הובא בטא"ה ישראל שאמר מת יהודי עמנו כו' אין אומדין באומדן דעתא פלוני הוא כו' אבל אמר שיצא מעמנו מעיר פלוני מחפשין באותה העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא כו' וכ"כ בתשו' משפטי שמואל סי' פ"א הנז' ואף שהדברים האלה בישראל אמורים וה"ה לעדות גוי במסל"ת וא"כ לפי מ"ש מעל"ת כי ידוע בק"ק שלו כי היה שם ביתו של זעליגמן והיה משאו ומתנו שם ולא הוחזק איש אחר בשם זה ולא שכיחי שיירות לשם א"כ יש כדאי בזה העדות להתיר האשה הזאת וע"כ לא פליגי הרי"ף והרא"ש והראב"ד והמ"מ ושאר פוסקים בעובדא דיצחק ר"ג בר אחתי' דרב ביבי כו' אי חיישי' לתרי יצחק או לא כו' וגם בסוגי' פ"ק דב"מ וגיטין פרק כל הגט גבי מצא גט אשה בשוק כו' בעובדא דמי חיישינן לתרי שזורי כו' היינו דוקא בחדא לטיבות' או הוחזק ולא שכיחי שיירת' או לא הוחזק ושכיחי שיירתא ומשא"כ בתרוייהו לטיבות' כמו בנ"ד לפי מ"ש מעל"ת כ"ע מודים דאין אנו חוששין לתרי שמות טשפני כו':
וראיתי שהביא מעל"ת דברי התוספות פרק האשה שלום שכתבו בעובד' דיצחק ר"ג דע"כ מיירי שלא הוחזקו שני יצחק ר"ג ושכיחי שיירת' כו' והביא מעל"ת מה שנתקשו המפרשים בדעת הרא"ש שהביא בפרק כל הגט ממש כלשון התוספות ואעפ"כ סיים דרבא סבר דבעינן תרתי לריעות' הוחזקו ושכיחי שיירות וכ"כ הטור בשם הרא"ש ומלשון התוספות הנז' משמע דבהוחזקו לבד חיישינן וכתב מעל"ת וז"ל ואני אומר שלא כיונו יפה בדעת התוספות דהמה סברו ולהם היסוד מס"ד דהתוספות סברו דלרבא אפילו בהוחזקו לבד חיישינן וא"א לומר כן דא"כ מאי מקשי התוספות אח"כ בד"ה אמר רבא כו' הא דלא מייתי רבא ראיה מרבו רבה והוכיח מעל"ת מזה דרבא סבר דתרתי בעינן לריעות' באשר שמוכרח דרבה סבר בפרק כל הגט דתרתי לריעות' בעינן. זהו תורף דברי מעל"ת. הנה מאי דפשיטא למעל"ת דהתוספות סברי דלרבא תרתי בעינן מכח הקושיא הנזכר מבעיא לי טובא דהלא מדברי התוספות שכתבו אחרי כן בד"ה והא חבי בר נאני כו' וא"ת כו' ועוד הא בהוחזקו תרי יצחק מודה רבא כדפירשנו לעיל והכא בהוחזקו שני חבי בר נאני וי"ל כו' ולפי דברי מעל"ת דרבא סבר לגמרי כרבה דבעינן תרתי לרעותא א"כ מאי מקשה מהא דהוחזקו שני חבי בר נאני הלא אף בהוחזקו שני חבי בר נאני אם לא שכיחי שיירתא סבר רבא דלא חיישי' לב' חבי בר נאני איידי דלא שכיחי שיירת' אף שי"ל דמחוזא הוי מקום שהשיירות מצויות אבל קשה למה נקטו התוס' דבהוחזקו מודה רבא משמע בהוחזקו לבד אלא ודאי דרבא סבר בהוחזקו לבד חיישינן אף דלא שכיחי שיירת' וכן מוכח מדברי הרא"ש פרק כל הגט דיש להחמיר יותר בהוחזקו ולא שכיחי שיירות מבלא הוחזקו ושכיחי שיירות שכתב שם וז"ל כאן במקום השיירות מצויות כו' וא"ד הוא שהוחזקו דלא ניהדר והיינו דרבה וא"ד אע"ג דלא הוחזקו לא ניהדר ופליג דרבה ויראה דכ"ש אם הוחזקו אעפ"י שאין השיירות מצויות דיותר יש לחוש שאותו המצוי בעיר עבר דרך שם כו':
אכן אף שדברי מעל"ת אינם מוכרחים בדברי התוס' ומה שרוצה להוכיח דליפרוך גם על רבא דאתי דלא כמאן דרבה סבר דדוק' ב' ריעותו' ולר"ז אפי' שכיחי שיירות לבד בלא הוחזקו כו' אין זה דקדוק דאף דלא אתי כר"ז לגמרי אבל כרבה אתי בחד צד היכא דלא הוחזקו אף דשכיחי שיירת' דלא חיישי' כרבה אע"ג דבצד השני אם הוחזקו ולא שכיחי שיירתא לא אתי כרבה וא"כ לפ"ז אין דברי מעל"ת מוכרחים ולא די שאינם מוכרחים אלא שקשה על דבריו מה שהקשיתי לעיל ממ"ש התוס' גבי חבו בר נאני:
איברא דאין להזניח ולהרחיק דברי מעל"ת לגמרי דמ"מ יש לו פנים בדברי התוס' ומצאתי ראיתי בתשוב' ה"ה מהרח"ש בקונטריס העגונה דאיתת' דף ק"ד ע"ג ודף ק"ה ק"ו שמראה פנים לב' הפירושים ומתחלה כתב בדברי התוס' הפירוש שכתבתי ודלא כמ"ש מעל"ת וכתב הרב הנז' דיש לשאול ע"ז האיך הוכיח זה מההיא דלקמן גבי ענן בר חייא מדחייש רבא אלמא הכא דוקא בלא הוחזקו ואחרי כן כתב הרב הנז' פירוש אחר וכמ"ש. מעל"ת. ונלע"ד דבדברי התוספות פרק האשה שלום שכתבו ואי שכיחי כו' יכולים לפרש ב' הפירושים הנז' מאחר שמתחילים בתרתי ומסיימים בחדא:
אכן בדברי הרא"ש פרק כל הגט אין לפרש רק הפירוש השני שהרא"ש כתב שם וז"ל גרסינן בפרק האשה שלום כו' עד ועל כרחין מיירי התם דלא הוחזקו ושכיחי שיירתא כו' עד וגם לא מיירי בשכיחי שיירתא והוחזקו דבהא לא אמר רבא כו' אלא ודאי מיירי בשכיחי שיירתא ולא הוחזקו כו' ע"ש ואם כן הרא"ש אינו מביא כלל הראיה דענן בר חייא וברישא לדבדי אביי מביא ראיה מהא דוכל מעשה ב"ד כו' וגם מתחיל בתרתי ומסיים בתרתי ואם כן מוכח מדברי הרא"ש שסובר רבא דדוקא היכא דאיכא תרתי לריעותא הוא דחיישינן ומשא"כ אי הוחזקו ולא שכיחי או שכיחי ולא הוחזק לא חיישינן וזהו שמסיים שם הרא"ש ופליגי אביי ורבא כו' ורבא סבר כרבה דלא חיישינן עד דאיכא תרתי לריעותא ולכן כתב הטור שהרא"ש והרי"ף סברי דלא חיישינן עד דאיכא תרתי לריעותא ואם כן דברי הרא"ש והטור נכונים ואף שבדברי התוספות יש לפרש ב' פירושים אבל בדברי הרא"ש אי אפשר לפרש רק כדעת הטור ומ"ש הרא"ש בפרק האשה שלום בעובדא דיצחק ר"ג ומיירי בלא הוחזקו ושכיחי שיירתא כו' חדא מינייהו נקט וה"ה בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא:
וראיתי ג"כ בס' מ"ו הרב בעל חלקת מחוקק מ"ש בסי' י"ז ס"ק ל"ח שהביא שם דברי הב"ח מ"ש בקונטריס אחרון שהרגיש גם כן בקושיא הנז' בדברי הרא"ש דמשמע מדבריו דבהוחזקו לבד חיישינן לדברי רבא ואם כן קשה על הטור כו' ודחי שם דברי הב"ח, הנה אף שדברי הב"ח בקונטריס אחרון אינו בידי כי חסר אצלי מתוך הב"ח על א"ה אמנם העתקת מ"ו בעל ח"מ דברי הב"ח בקונטריס אחרון בקיצור נראה למ"ש הפירוש בדברי הרא"ש ודלא כמשמעות התוספות לפי הפירוש הנז'. וראיתי שמ"ו בעל ח"מ הנז' דחי דברי הב"ח וכתב דהמעיין הרא"ש יראה שאין הפשט כן ולא ידעתי למה ומה שמסיים שם אבל בהוחזקו ולא שכיחי שיירתא אעפ"י דליכא תרתי לריעותא חיישינן וכמ"ש לעיל בשם הרא"ש בפרק כל הגט בתחלת סעיף ג' עכ"ל הנה כד מעיינת בדברי הרא"ש וכפי הדקדוקים שדקדקתי בדבריו ששינה לשון התוספות יראה ממש פירוש הרא"ש כמ"ש הטור בשמו אכן בודאי מה שמחלק הב"ח בדברי הטור והרא"ש בין קרוב לרחוק אין דבריו מוכרחים למעיין שם:
ומה שיש להסתפק עוד בעדות הנז' שלא נזכר בעדות הבחור שאמר בשם העדים הנז' שקברו את היהודי טשסני הנקרא זעליגמן הנה מעל"ת בכתבו פתח בתלתא ספיקות ואחד מהן שלא נזכר בעדות זה וקברתיו וסיים בתרתי שלא ביאר הספק הזה כלל אמנם כד נדקדק בדברי העדות הנז' ובפוסקים השייכים לזה תמצא שיש כדי להתיר האשה הזאת בעדות של הבחור יצחק הנז' כי אבוהון דכולהו מי שמצריך שיאמר קברתיו הוא הרמב"ם בפ' י"ג מה"ג הובא בטור סי' הנז' וז"ל הטור כתב הרמב"ם יצא ישראל וגוי מעמנו למקום אחר ובא גוי והסל"ת איש שיצא עמי מת משיאים את אשתו כו' והוא שיאמר קברתיו והשיג עליו הטור וכתב ואיני יודע למה צריך שיאמר קברתיו:
הנה ראיתי כמה פוסקים שרוצים לישב דברי הרמב"ם והרב המגיד מחלק בין כשמזכיר שם היהודי שמת או שנהרג כו' ובין האומר סתם יהודי שיצא עמי מת וא"כ בנ"ד שהזכירו הערלים שם היהודי טשסני אצ"ל קברתיו אכן אף שתי' המ"מ דברי הרמב"ם מ"מ כתב הוא עצמו שיש להשיב על זה וכמו שמקשה הכ"מ עליו ועיין בתשוב' ה"ה מהרא"ש סי' י"ד והר"ן מחלק בין שהגוי מכיר את היהודי אז אינו צריך שיאמר קברתיו כו' משא"כ אם אינו מכיר אותו וע"ש מילתא בטעמא הובא דבריו בב"י סי' הנז' ואם כן גם לפי דברי הר"ן בנ"ד אינו צריך קברתיו שהרי הערלים אשר אמרו להבחור יצחק מההריגת יהודי טשסני היו מכירים אותו הטיב כי המשא ומתן שלו היה בכפר שלהם:
וראיתי בש"ע סעי' י"ז שכ' יצא כותי וישראל עמנו כו' וי"א שצריך שיאמר קברתיו וכתב בעל המפה בהג"ה ודוקא בכה"ג שאין מזכיר שם המת ואינו מכירו אבל אם מכירו לא בעינן קברתיו במסל"ת פתח בתרתי וסיים בחדא שמתחלה אמר ודוקא שאינו מזכיר שם המת ואינו מכירו ואפשר דבמזכיר שמו הוא מכירו אמנם ז"א פשוט דאפשר ששמע שמו מאחר. ונראה שבעל המפה לא רצה לסמוך על הזכרת שמו לבד באשר שחילוק זה כתב המ"מ לישב דברי הרמב"ם והמ"מ בעצמו כתב שיש להשיב על זה אף שלענין אם אינו מזכיר שמו כתב שצריך שיאמר קברתיו אמנם אף אם מזכיר שמו צריך ג"כ שמכירו וכמ"ש הר"ן כל זה כתבתי לפי דעת הר"ן והריב"ש:
אכן לענד"ן דבנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דע"כ לא מצריך הרמב"ם קברתיו אלא דוקא כשיאמר הגוי מת איש פלוני או נהרג פלוני במסל"ת אז יש לחוש שיאמר בדדמי לכן צריך שיאמר קברתיו משא"כ כשהגוי אינו בא להודיע מיתתו או הריגתו רק מתוך דבריו של הגוי נלמד הריגתו או מיתתו כמו בנ"ד שהערלים אמרו לאותו היהודי הבחור יצחק הנז' שלא ילך לבית הזה כי המה הרגו ליהודי טשסני ואם כן הערלים לא באו רק להזהיר את היהודי ולא באו להגיד הריגתו ומיתת טשסני בזה מודה הרמב"ם וכל הפוסקים שא"צ שיאמר קברתיו וכ"כ הב"ח כעין סברא זו ומישב בזה מה שמקשה הב"י על תשו' הרמב"ם והטעם הוא מאחר שבאו להזהיר את היהודי הנ"ל בודאי בירור גמור אצלם שהרגו ליהודי טשסני ואם כן גם מכח הספק הזה יש להתיר האשה הנז':
ואשר שיש לחוש להחמיר בעדות אשה הנ"ל בפו קטטה יש בינו לבינה ואיתחא בגמ' פרק האשה שלום אבעיא להו ע"א בקטטה מהו ופירש"י קטטה בינו לבינה והלך למה"י ובא ע"א ואמר מת מי מהימן ולא איפשטא וכתב הטור וז"ל אבל יש קטטה בינו לבינה כגון שאמר' גרשתני כו' אינה נאמנת ואפילו אם ע"א מסייע לה אינה נאמנת ואם נשאת כתב הרמב"ם לא תצא כו' לפי משמעות דברי הטור משמע דהיינו שיש קטטה בינו לבינה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואם עד מסייע לה שתחלה אמרה היא מת בעלה וגם העד בא ואמר מת פלוני הואיל ועד מסייע לה משקרא ואינה נאמנת ולאפוקי אם היא אינה אומרת כלום ממיתת בעלה רק שהעד לבדו בא להעיד ואומר שמת בעלה או נהרג אז לא שייך לומר שהעד מסייע לה כי העד הוא העיקר ואז אנו סומכין על דברי העד ומשיאים אותה כי בשלמא אם היא אומרת שמת או נהרג ואנן אמרי' שמחמת שנאה אומרת בדדמי (או טעם אחר) ואז אמרינן שגם העד סמך עליה ג"כ בהיות שסובר העד שעדותו אינה מעלה ואינה מוריד שבלאו הכי היא נאמנת לכן אומרים שגם העד אומר בדדמי (או מטעם אחר) ומשא"כ אם היא אינה אומרת כלום ואז עיקר הסמיכה על העד ונאמן ואם כן לפי זה בנ"ד אף אם יש לחוש לקטטה הלא היא אינה אומרת כלום רק העד בא והעיד ממיתת בעלה ונאמן העד ומשיאין אותה:
אמנם כד מעיינת בדברי הרמב"ם תמצא שז"א שהרי הרמב"ם כתב בפי"ג מה"ג האשה שאמרה לבעלה גרשתני כו' והכחישוה והלכה היא ובעלה ושלום בעולם ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת שזו הוחזקה שקרנית ורוצה להשמט מבעלה בא ע"א והעיד לה שמת בעלה לא תנשא שמא שכרה אותו ואם נשאת לא תצא עכ"ל ואם כן לפי משמעות דברי הרמב"ם שכתב בבבא דסיפא בא ע"א והעיד לה שמת בעלה משמע שהוא בבא בפני עצמה ולא קאי אבבא דרישא דהיינו שהיא אמרת תחלה מת בעלי ואחרי כן בא העד גם כן והעיד כדבריה וכמשמעות דברי הטור רק בבא דסיפא איירי שהיא אינה אומרת כלום רק העד בא והעיד לה שמת בעלה ואפילו הכי חיישינן שמא שכרה אותו ודלא כמשמעות דברי הטור הנז' וא"כ בנ"ד יש מקום להחמיר בעדות זה אם יש לחוש לקטטה בינו לבינה דזה ממש מקרי ע"א בקטטה ולא איפשטא ולחומרא וכמ"ש הרי"ף והרא"ש ושאר פוסקים:
וביותר לפי מה שראיתי בב"ח שכתב בטא"ה סי' י"ז סכ"ח וז"ל וצ"ע על מ"ש רבינו ואפילו אם עד מסייע לה כו' דמנ"ל הא הלא פירש"י אלמא דלא קמבעיא ליה אלא בהלך הוא לבדו למד"ה ובא ע"א והעיד לה והיא אינה אומרת כלום אבל בהלכה היא ובעלה למד"ה ובאה ואמרה מת בעלי וגם ע"א בא ואמר מת בעלה נראה דפשיטא דתנשא דהכא ודאי דייקא שהרי היא אומרת מת ולא על עדות העד היא סומכת ומביא ראיה מלשון הרמב"ם הנ"ל ע"ש וא"כ משמע מדברי הב"ח דהסברא איפכא אף לפי דברי הטור דיש יותר להחמיר כשהעד מעיד לבד והיא אינה אומרת כלום ממה שהאשה וגם העד מעידים שמת בעלה וא"כ בנ"ד באם יש לחוש לקטטה אז אין להתיר להאשה הזאת דמקרי שפיר ע"א בקטטה ולא איפשטא ולחומרא וא"כ לפ"ז אין מקום להקל באשה הזאת אף לפי דברי הטור:
הנה אחר קצת חיפוש מצאתי ראיתי בתשוב' הרב הגדול מהר"א מזרחי סי' ב' בפי' דברי הרמב"ם בויכוח שיש לו עם המ"מ בענין ע"א בקטטה במ"ש הרמב"ם הטעם דיש לחוש שמא שכרה אותו וכל מפרשיו ונושאי כליו של הרמב"ם יצאו ללקוט טעם נכון לדברי הרמב"ם במה שבדה מלבו טעם שמא שכרה אותו וטעם זה לא נזכר בגמ' והאריך שם הרא"ם הנז' וכתב ודאמרי' גבי ע"א דמילתא דעבידא לגלויי לא משקרי בהו אינשי ה"מ היכי שמעיד מעצמו בלא פיתוי ושכירות אבל היכי שיש לחוש לפיתוי ושכירות לא כו' עד והנה גם בעל הטורים הרגיש בזה ואמר ואפילו ע"א מסייעה אינה נאמנת ואם נישאת כתב הרמב"ם לא תצא כיון שהעד מסייעה ונראה שהוא סובר שמ"ש הרמב"ם בא עד אחד והעיד לה שמת בעלה לא תנשא דמיירי כשאמרה היא מתחלה מת בעלי ולא האמינוה מפני שהוחזקה שקרנית ואח"כ בא העד הזה והעיד לה שמת בעלה שנראה כמסייעה ויש לחוש שמא היא שכרה אותו אבל אם לא אמרה מתחילה שמת בעלה אלא העד בא לבד ואמר שמת בעלה נאמן הוא דומיא דע"א במלחמה וע"א ביבמה דטעמא דכולהו משום דעבידי לגלויי כו' ע"ש באריכות וא"כ מוכח מדבריו דיותר יש להאמין לע"א בקטטה כשמעיד לבדו והיא אינה אומרת כלום ממה שהיא אומרת בתחלה מת בעלי ואח"כ בא העד ומעיד כדבריה דיש לחוש לזיוף ושקר וזהו כפי הסברא אשר כתבתי בתחלה ולא כסברת הב"ח וא"כ לפ"ז יש להקל בנ"ד אף אם יש לחוש לקטטה בינה לבינו וכמ"ש לעיל מאחר שהאשה לא אמרה כלום רק העד בא לבדו וכנז' לעיל:
ואף לפי סברת הב"ח היה נראה בעיני לכאורה לחלק דאף דאמרינן בגמרא ובפוסקים דיש להחמיר בע"א בקטטה היינו דוקא כשהעד מעיד שראה שמת או שנהרג דאיכא למיחש לבדדמי או שמא שכרה אותו לפי דעת הרמב"ם ומשא"כ אם העד מעיד ששמע מפי הגוי מסל"ת שנהרג או שמת בעלה לא שייך לומר בדדמי וגם לא שייך לומר לשמא שכרה אותו כי פן לא יתקבל עדותו מה שהגיד בשם הגוי שהיה מסל"ת כי יש הרבה חלוקי דינים בדין מסל"ת ולאו כ"ע דינא גמירי וא"כ בודאי עדותו הוא אמת אף במקום קטטה אליבא דכ"ע דאם איתא שרוצה לשקר היה לו להעיד כפשוטו שראה שמת או ששמע שמת משא"כ כשמעיד בשם הגוי אפשר שלא יתקבל עדותו וא"כ מה הועיל השקרן בשקרותו וא"כ לפ"ז בנ"ד שמעיד הבחור ר' יצחק ששמע מהערלים שהזהירו אותו שלא יכנס לבית הרצחנים שהרגו את היהודי טשסני וא"כ בודאי עדותו אמת אף במקום קטטה. והיה נלע"ד לישב בזה מה שקשה לענ"ד קושיא חזקה לכאורה בהגהות הרי"ף שמביא בעל ש"ג פ' האשה שלום דף ת"ן ע"א סעיף ג' בשם ריא"ז וז"ל וכן קטטה בינו לבינה אם בא ע"א ואמר מת בעליך נאמן כב"ה עכ"ל ודבר זה נפלאה בעיני שהרי זהו האבעיא בגמ' ע"א בקטטה מהו ולא איפשט' ועלתה בתיקו ותיקו דאיסורא לחומרא וכמ"ש הטור והרמב"ם ושאר פוסקים לחומרא וא"כ מה עלתה לו לריא"ז שפסק להקל וזהו לכאורה צ"ע אמנם במ"ש הוא נכון דיש לחלק בין ע"א בקטטה כשאומר שראה שמת בעלה ובין כשאומר כששמע מפי גוי מסל"ת כו' וכמ"ש לעיל וריא"ז איירי בכה"ג ששמע מפי גוי מסל"ת לכן נאמן אכן זהו דוחק מאוד לישב דברי ריא"ז בזה דהעיקר חסר מן הספר וג"כ סיים הריא"ז כמבואר בקונטריס הראיות ולא מצינו שום רמז ראיה לסברא הזאת וגם לא מצינו חילוק זה בשום פוסק לכן צ"ע:
ונלע"ד לישב דברי ריא"ז הנז' בפרט במ"ש כמבואר בקונט' הראיות לכך מוטל עלינו לחקור בשבע חקירות ולמצוא הראיות שלו כי איתא בגמ' ע"א בקטטה מהו טעמא דע"א מהימן משום דמילתא דעבידי לגלויי לא משקר ה"נ לא משקר א"ד טעמא דע"א משום דהיא דייקא ומנסבא והכא משום קטטה לא דייקא ומנסב' תיקו עכ"ל הגמ' וא"כ לפי הטעם דע"א מהימן משום דעביד' לגלויי כו' וא"כ ה"ה בע"א בקטטה ומשא"כ לפי הטעם השני וכבר כתבנו לעיל בשם הרמב"ם דע"א בקטטה אינו נאמן משום שמא שכרה אותו וחולקים עליו המ"מ והרשב"א והריטב"א על מ"ש טעם שלא הוזכר בתלמוד. והנה ה"ה הרא"ם בתשוב' הנז' ברוחב שכלו המציא טעם נכון וכתב מאחר שמצינו שהרמב"ם בסוף ה"ג כתב שטעם ע"א מהימן משום מילתא דעבידי לגלויי כו' וכ"כ בפי"ו מה"ג ואף ע"ג דבגמ' גבי ע"א בקטטה קמבעיא ליה מאיזה טעם ע"א נאמן ולא איפשטא מ"מ כיון דאיכא תרי אבעיא אחריני בכי הא בגמ' גבי ע"א במלחמה וגם גבי ע"א ביבמה פ' האשה רבה ג"כ האבעי' איזה מב' טעמים הנז' הם גבי ע"א כו' ופסק הרי"ף והרמב"ם דע"א במלחמה וע"א ביבמה דנאמן וא"כ מוכרח לומר שסברו דהטעם דע"א נאמן משום דמילתא דעבידא לגלויי כו' ואף שהאבעיו' הנז' גבי ע"א במלחמה ובע"א ביבמה לא נפשטה במקומה אבל נפשטה במקום אחר כו' ומביא ראיה מדברי הרמב"ן בס' מלחמות בפ' האשה שלום וא"כ למה החמיר הר"מ במז"ל בע"א בקטטה ואין לומר הטעם משום דע"א נאמן משום דדייקא ומנסבא וגבי קטטה לא דייקא כו' א"כ לפ"ז היה לו לפסוק גם בבעיא דע"א ביבמה ובע"א במלחמה כן ובאמת הרמב"ם סבר הטעם משום דמילתא דעבידי לגלויי כו' לכן הוסיף טעם להחמיר גבי ע"א בקטטה משום שמא שכרה אותו וע"ש באריכות מה שנותן טעם ותבלין לדברים הנז'. ובזה מתישב דברי הריא"ז הנז' לפי שהריא"ז ג"כ סבר גבי ע"א ביבמה וע"א במלחמה כסברת הרי"ף והרמב"ם ולפי מ"ש הרמב"ן במלחמות שלו הנז' דנפשטו תרי האיבעיות הנז' במקום אחר ואף שהחמירו עליה הרמב"ם והרי"ף גבי ע"א בקטטה וכתב שלא נפשטה האבעיא אבל הריא"ז חולק עליהם בזה וסבר שכשם שגבי ע"א ביבמה וגבי ע"א במלחמה נפשטו האבעיות הנז' במקום אחר ולקולא והיינו משום דכל מילתא דעבידי לגלויי כו' וה"ה גבי ע"א בקטטה יש ג"כ לפשוט האבעיא ממקום אחר דהיינו מן אותם המקומות שנפשטו השני אבעיות הנז' דע"א ביבמה וע"א במלחמה דנאמן ע"א וא"כ ה"ה בע"א בקטטה זהו הנלע"ד בישוב דברי ריא"ז הנז':
אמנם קשיא לי קצת על זה דלפי זה מוכרחים אנו לומר שריא"ז סובר הטעם דע"א נאמן משום דמילתא דעבידי לגלויי כו' וכד מעיינת בדברי ריא"ז הובא דבריו בש"ג הנז' דף תמ"ט ע"ב סעיף ד' וז"ל למה האמינו ע"א במיתת הבעל לפי שהוא דבר העשוי לגלות כו' ועוד שהאשה מדקדקת בנשואיה כו' וא"כ מביא ריא"ז ב' טעמי' ולפי מ"ש לעיל לא היה לו להביא רק טעם ראשון, ואפשר שכאן לא הביא רק לשון הגמ' שמביא ב' טעמים אכן לדינא סבר הטעם הראשון משום מילתא דעבידי לגלויי וכן מוכח ריא"ז לפני זה שם בא ע"א ואמר שמת בעלה במלחמה כתב מז"ה שאף זה ספק ומחמירים בה מספק ואני אומר שע"א במלחמה נאמן שלא חששו חכמים אלא בעדות אשה עצמה שהיא תועה לפי תאותה כו' אבל העד אינו אומר אלא מה שראה ואין טעות בדבריו כב"ה כו' וקשה ג"כ על דבריו הלא ע"א במלחמה הוא איבעיא בגמ' ולא איפשטא אלא שסברתו כסברת הרי"ף וכמ"ש הרמב"ן במלחמות שלו ומשא"כ מז"ה חולק על הרמב"ן וכמבואר בס' המאור שם ומטעם זה פסק ריא"ז גם בע"א בקטטה כו' לפי שנפשטה האבעיא במקום אחר וכסברת הרי"ף והרמב"ם והרמב"ן גבי ע"א ביבמה וע"א במלחמה אף שהרי"ף והרמב"ם חולקים על זה גבי עד אחד בקטטה והיינו מטעם אחר הנז' אבל ריא"ז השווה מדותיו. ולענ"ד כיוונתי האמת בדברי ריא"ז למעיין שם וא"כ לפי דעת ריא"ז בע"א בקטטה נאמן לגמרי ובנ"ד אף אם היה קטטה בינו לבינה היה הבחור יצחק הנ"ל נאמן להעיד עליו אכן מאחר שהרי"ף והרמב"ם ושאר פוסקים מחמירים בעד אחד בקטטה וא"כ מי יקל, ראשו להתיר עגונה החמורה לדעתם הלא המה אבות העולם ועמודי ההוראה ואף שיש לחלק בנ"ד לא מפני שאנו מדמין נעשה מעשה באיסור חמור כזה ולהרבות ממזרים בישראל חלילה, אמנם מאחר שכבר מעכ"ת קדמני בכתבו שגלוי וידוע לו ולב"ד שהיה שלום בינו לבינה כל ימיהם א"כ אין אנו צריכים לכל המשא ומתן הנז' בנדון זה וניתרת האשה הזאת גם מכח הספק הזה:
והנה ראיתי מה שהאריך מעל"ת במ"ש בעל המפה בהג"ה בש"ע סי' הנז' סמ"ח אפילו נשתמד בעלה והניחה עגונה אינה נאמנת וכתב מעל"ת שהקשה הרב מהר"ש קאדנאבר נר"ו בעל המחבר ברכת הזבח דהא מסיק בהגהות הרי"ף דמימר לאו קטטה מקרי כו':
באמת כשהיינו יחד בקהלה קדושה ומפוארה ווילנא יע"א בבית מדרשינו הקשה מ"ו ה"ה מהר"מ בעל חלקת מחוקק קושיא הנז' והביא בספרו ח"מ ס"ק צ"ד ראי' ממ"ש הר"ן על מומר שמת בשעת הדבר כו' שאינו נאמן כו' הול"ל מטעם משום דמקרי ע"א בקטטה אף שלא בשעת הדבר כו' ע"ש. ברם מה שהקשה מעל"ת בקיצור בשם מחותני עמיתי הרב מהר"ש בעל ברכת הזבח לק"מ על בעל המפה דכד מעיינת בהגהות הרי"ף בש"ג דף ת"ן סעיף ב' שכתב תחלה בשם מז"ה דמימר מקרי קטטה כו' ואח"כ כתב ריא"ז ולי נראה כו' דמימר כו' לא מקרי קטטה כו' ע"ש ואנן קי"ל כל מקום דאיכא פלוגתא דרבוותא בדיני העגונות הולכין אחד המחמיר וכמ"ש בעל המפה לעיל בסעיף ט"ו בשם הריב"ש ודלא כמו שהבין הרב בעל מ"ב מדברי ה"ה המזרחי להפך וכבודו במקומו מונח שגגה יוצאה מלפניו ועיין בס' ח"מ שם וא"כ יפה כתב בעל המפה בהג"ה הנז' דאם נשתמד בעלה מקרי קטטה כו' וכדעת הרמז"ה ודלא כדעת ריא"ז דהיינו כדברי המחמיר וכפי שכתב בעל המפה בשם הריב"ש הנז':
אמנם ראיתי מ"ש בעל ח"מ הנז' שנותן טעם לשבח לקושיא הנז' ומסיים שם וז"ל בהגהות אלפסי חולק על דיעה זאת ובאמת פשט הגמ' והפוסקים משמע דלא אמרי' אינה נאמנת אלא בחזינן בה ריעותא שאמרה גרשני כו' והוחזקה לשיקרא אבל בשביל בעלה שנשתמד לא הוחזקה לעבור על איסור א"א עכ"ל ע"ש וא"כ לפי מ"ש בח"מ הנז' שזה נגד הגמ' והפוסקים כו' אינו עולה יפה התי' הנז' דלא שייך לומר לחומרא להחמיר מה שהוא נגד הגמ' והפוסקי':
אכן נלע"ד שגם ז"א קושיא דאף שבאמת שמסיים ריא"ז על דיעה הזאת שיש להקל במומר כמבוא' בקונטריס הראיות אבל גם ה"ה הרמז"ה שהוא חולק על ריא"ז לאו קטיל קניא באגמא הוא כי בודאי לפי הטעם שאמר רב חנניא בגמ' דטעמא דקטטה משום דמשקרא י"ל שהאמת עם הרב בעל ח"מ דדוקא בדחזינן ריעותא שהתחילה לשקר נגדו והוחזקה שקרנית אז אינה נאמנת לאפוקי בנשתמד בעלה אז לא הוחזקה לשקרנית ואז נאמנת כי לא הוחזקה לעבור על איסור א"א לאפוקי לפי דעת רב שימי דטעמא דקטטה הוא משום דאמרה בדדמי וא"כ לפ"ז הטעם לא אמרי' עיקר הטעם משום שהוחזקה שקרנית רק הואיל והיא שונאתו כ"כ שרוצה להשמט ממנו לכן חיישינן דדילמא אמרה בדדמי שמרוב שנאתה בו לא שמה אל לבה בשעת הסכנה לראות שמא לא מת ולכן אינה נאמנת וא"כ לפי טעם זה כשנשתמד בעלה אף שהאשה הזאת היא כשרה וצנועה יותר מכל הנשים שבעולם טפי אמרי' שהיא שונאתו שנאה גמורה וחלוטה עבור שכפר באלקי ישראל ורוצה היא להשמט ממנו שלא לדור עם נחש בכפיפה אחת ולכן מחמת שנאה הזאת כשיבא הוא למקום הסכנה אז אינה שמה אל לבה לראות שמא לא מת כנז' ולכן כ' הרמז"ה שאין לך קטטה גדולה מזו ואף שגם הריא"ז סבר הטעם דבדדמי ולא משום שהוחזקה שקרנית וכמ"ש ריא"ז בראשית דבריו הרגיל הוא קטטה כו' עד אם יש לתלות טעות בדבריהם אינה נאמנת כו' כסבורה שמת כו' ומפני הקטטה לא המתינה כו' ע"ש א"כ זה הטעם הוא ג"כ משום דאמרה בדדמי ואפ"ה סבר ריא"ז דגבי מומר נאמנת דלא אמרה בדדמי אבל ז"א קושיא דבסברא הזאת קמיפלגי ריא"ז והרמז"ה דהרמז"ה סבר אליבא דמ"ד דבדדמי אז גבי מומר אינה נאמנת ומקרי ג"כ קטטה וריא"ז חולק עליו בזה וסבר דאף למ"ד הטעם בדדמי צריכה להיות תחלה שקרנית ע"י הגירושין כו' ע"ש. ובזה מיושב מה שדקדק מעל"ת בכתבו והקשה דמ"ש ריא"ז והרמז"ה כתב שאם הניח בעלה עגונה והלך והמיר כו' ולי נראה כו' לשונו אינו מדוקדק דמ"ש מ"ש הרמז"ה למ"ש לעיל מיניה ומדכתב והרמז"ה כתב משמע דנדחה סברא הראשונה עכ"ל מעל"ת אבל לפי מ"ש ניחא דאף שכתב ומז"ה כתב אינו ר"ל שידחה סברא הראשונה לגמרי והמשך לשון הריא"ז הוא כך דמתחלה כתב דגבי קטטה הטעם הוא דאמרי' בדדמי כו' והרמז"ה כתב לפי טעם דבדדמי גם ממיר מקרי קטטה ולי נראה דאינו כן כו' א"כ דבריו עולים כהוגן. וגם מה שהקשה עליו מ"ו הרב בעל ס' ח"מ על סברת הרמז"ה הנז' מתשוב' הר"ן סי' ג' על מומר שמת בשעת הדבר וכתב שאין היתר לאשתו מחמת שהיה שעת הדבר כו' ולפי דעת הנז' דכל מומר הוי כקטטה הו"ל להר"ן להשיב בפשיטות דעד אחד בקטטה אינו נאמן אף שלא בשעת הדבר עכ"ל ע"ש:
הנה דברי מ"ו מ"ש בספרו ח"מ שגבו ממני וכד מעיינת בתשובת הר"ן סי' ג' הנז' תמצא שאינו קשה כלום על מז"ה דשם בתשובת הר"ן המעשה שהיה כך היה שמומר אחד בא והגיד מסל"ת שמת פלוני המומר שהיה שמו כך בעודו יהודי בעת הדבר ונסתפקו אם ישראל מומר נאמן אפילו מסל"ת כו' די"ל שהיה מתירא הר"ן לומר דאשה הזאת אסורה מטעם דע"א בקטטה אינו נאמן ושם היה הבעל מומר ומקרי קטטה כו' כי פן יקשו עליו דאף לפי דברי מז"ה דסבר דמומר מקרי קטטה היינו דוק' אם היא אמרה שמת בעלה אינה נאמנת לאפוקי עד נאמן לומר שמת בעלה המומר ואף דקי"ל דע"א בקטטה אינו נאמן וכמ"ש הרמב"ם שמא שכרה אותו או מטעמי' אחרים יש לומר דהיינו דוק' כשמעיד העד בקטטה שראה מיתת הבעל והוא עד המעיד לאפוקי אם אנו מאמינים לו מטעם מסל"ת אז לא שייך הטעם לשמא שכרה אותו שהרי אנו מאמינים איתו מטעם מסל"ת ולא בתורת עדות שיש לחוש לשמא שכרה לו ואף שדחיתי לעיל קצת סברא הזאת לחלק בטעם שמא שכרה לו בין עד המעיד בשם גוי מסל"ת או שהוא מעיד בעצמו כי בודאי גם כאן איירי שהמומר שהגיד לפ"ת שמת בעלה המומר לא בא אל הב"ד להגיד דבריו כי ז"א מקרי מסל"ת כמבואר בגמ' ובפוסקים רק אנשים אחרים ששמעו מן המומר דבריו שהגיד לפ"ת באו אל הב"ד מ"מ לא רצה הר"ן להכניס את עצמו במחלוקת ודחי דברי המומר הנ"ל מטעם דמקרי ע"א בשעת הדבר ודבר הרי הוא כמלחמה כו' וא"כ מ"ש הרב רמ"א בהג"ה בשם הגהות הרי"ף דמומר נקר' קטטה ואינה נאמנת דבריו נכונים וראויים למי שאמרם:
ומה שרצה מעל"ת ליישב דברי רמ"א בש"ע מחמת הקושי' הנ"ל שהוא מסיק בהגהות הרי"ף דמומר לאו קטטה והביא שם דברי המ"מ שהביא הב"י שכתב שחיישינן שהיא משקרת אפי' מת על מטתו וקברתיו וכ' מעל"ת שהוא שלא כדברי התוס' והביא מעל"ת מה שהקשה הרב מהרו"ך בדרישה והניח בצ"ע כו' הנה כל הדברים האלה הם ערוכים בתשובת ה"ה הרא"ם סי' ך' ובתשוב' ה"ה מהריב"ל ח"ב סי' י"ז ובלחם משנה פי"ג מהל' גירושין ובכ"מ שם ויתבאר לו הכל באר הטיב וקשה עלי מאד להעתיק לו לחנם מה שחקוק בעט ברזל ומה שסיים מעל"ת בתירוצו דמ"ש בעל המפה בש"ע בהג"ה הנ"ל בשם הגהות הרי"ף דמומר מקרי קטטה כו' וז"ל וא"כ כנים דברי הגאון רמ"א שכתב וכן אם המיר והניחה עגונה נמי אינה נאמנת דהא המחבר הב"י לא איירי היכא שאומרת וקברתיו רק כשאומרת מת סתם ויפה כיון דבשלא אמרה קברתיו גם דעת הגאון הגהות מהרי"ף מסכמת דחיישינן דאמרה בדדמי עכ"ל מעל"ת:
ודבריו אינם מובנים לי לגמרי ונפלאים ממני מאד שהרי מסיים הרב רמ"א ז"ל בהג"ה תכף באותו דיבור ואפילו אמרה וקברתיו ואין לפרש בענין אחר רק באופן זה דהיינו דקאי אמ"ש המחבר לפני זה בד"א שהאשה נאמנת כשיש שלום בינו לבינה כו' אבל אם יש קטטה כו' כגון שאמרה גירשני כו' והכחישוה או שנשתמד בעלה כו' ואח"כ הלכה היא ובעלה ובאה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ועל זה כתב בעל המפה אפילו אמרה קברתיו דהיינו בין שאמרה גרשני ובין שנשתמד בעלה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת אפילו אמרה קברתיו וקאי אתרווייהו ואין להעלות על הדעת שלמד מעל"ת דמ"ש רמ"א בהג"ה אפי' אמרה קברתיו קאי ארישא אאם אמרה גרשני ואח"כ הלכה היא ובעלה למדינת הים ואמרה מת בעלי וע"ז כתב רמ"א אפי' אמרה קברתיו ולאפוקי באם נשתמד בעלה והניחה עגונה לא שייך לומר שהלכה עמו למדינת הים ואמרה מת בעלי וקברתיו שהרי בנשתמד והניחה עגונה איירי ולא הלכה עמו למדינת הים. אז איך תאמר וקברתיו אלא ודאי שמה שאומרת בנשתמד מת בעלי היינו ששמעה שמת בעלה ולא איירי בקברתיו אבל כד תעיין בכתבו תמצא שכל השיקלא וטריא שלו הוא אליב' דמז"ה אי איירי בקברתיו שכתב וז"ל ונמצא לפ"ז מ"ש מז"ה על משנתינו שאם הניחה בעלה עגונה והלך והמיר קטטה הוא א"כ דעתו מכוונת בזה שגם אם אמרה מת וקברתיו אינה נאמנת ועל זה בא המפה לחלוק דאם אמרה מת בעלי וקברתיו נאמנת אבל מת סתם חיישינן דאמר' בדדמי כו' עכ"ל ועל זה סיים שכינים דברי הגאון רמ"א הנז' ואם כן גם בנשתמד והניחה עגונה נאמנת לומר מת וקברתיו ויכולין לומר שפיר בזה מת וקברתיו אף דמתחילה הניחה עגונה לסוף הלכה אליו כדי לפטור ממנו ובאתה וראתה מיתתו וקברתו א"כ מ"ש רמ"א אפי' אמרה וקברתיו קאי אתרווייהו ועוד דאי אפשר לפרש בדברי מעל"ת שלמד פירוש הנז' בש"ע בדברי המחבר והרמ"א שמ"ש ואפילו אמרה וקברתיו קאי ארישא אאם אמרה גרשני כו' שהרי מה שסיים מעל"ת וז"ל דהא המחבר הב"י לא איירי בקברתיו והיינו במי שאמרה גרשני בעלי כו' ואם כן לפי זה אי אמרינן שמ"ש רמ"א אפילו אמרה קברתיו חולק אדברי המחבר כי המחבר סבר דנאמנת לפי דברי מעל"ת ואם כן הוי ליה לרמ"א לומר וי"א אפילו אמרה קברתיו כי הם דיעות חלוקות ועוד אעיקר' דדינ' פירכא דלפי דעת מעל"ת דדברי המחבר איירי במת סתם דהלא דברי המחבר הם דברי הרמב"ם ובמ"ש רמ"א אפי' אמרה קברתיו הוא דעת המ"מ שמפרש דברי הרמב"ם ואין כאן חולק ועיין בתשו' הרא"ם הנ"ל סוף דבר שדברי מעל"ת נפלאים בזה ממני:
אמנם לעיקר דדינא יפה כתב מעל"ת שהאשה הזאת מותרת להנשא לכל גבר דיתיצביין וע"פ חקירות המבוארים בפסק הזה ע"פ ב"ד יפה דמעל"ת שהאיש זעליגמן הנקר' טשסני בלשון פיהם שהי' רגיל במשא ומתן בכפר של הערלים הנז' ושם היה ביתו אצל הרצחנים הנז' ולא הוחזקו שאר היהודים בשם הזה בגליל הנ"ל ושאר חקירות המבוארים לעיל וגם שהיה שלום בינו לבינה כו' אז האשה הזאת מותרת להנשא לכל כדת משה וישראל אך באשר שמיראי ההוראה אני והאיסור הזה חמור מצד עצמו בכן באם יסכימו עמנו עוד א' מן הרבנים המפורסמים בהוראה בגליל שלכם אזי אהיה סניף עמהם כי היכי דלימטי לי שיבא מכשור' וגם שלא להכניס עצמינו במחלוקת בפירוש בעל המפה שהביא בסי' הנז' סל"ט דנשאת ע"פ ע"א לא תנשא רק ע"פ ב"ד של שלשה ונסתבכו בפירושו של רמ"א ז"ל. וי"י אלקים צבאות. יצילנו משגיאות. ויראינו מתורתו נפלאות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |