שער אפרים/קא

שער אפרים קא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שער נשים

שאלה קא

במותב תלתא בי דינא כחדא הוינא ואתא לקדמנא ר' אליעזר בר אהרן והעיד בת"ע באלי"וע בלשון אשכנז והעתקנו לשונו ללשון הקודש ישמעאל א' ושמו האסן באשי היה רגיל בביתי פעם א' בא לביתי ואמר לי בלי שום שאלה רק לפי תומו אני הייתי בכפר א' ושמו אלמאשי"ן ושם הייתי מושל על הכפר הנז' עם הסביבות השייכים לכפר הנז' ושם המושל על הכפר נקרא בלשון ישמעאל סיבאשי ובכפר הנז' ישבתי בפתח החצר במקום שדשים שם חטים ובא אלי השופטים מכפר והגידו שיש פה עסק ביש שהערלים מכפר פערקיט הרגו ליהודי א' וגררו אותו אל יער קטן ובאו הערלים הנקראים ראצי"ן מהכפרים והגידו לנו מרציחה הנז' וגם נתנו לנו מתנה ג' מרמנ"ש ושאלתי את הערלים מהו המתנה וישיבו לי הרוצחי' נתנו לנו מתנה מארמנש הנ"ל ובכן אנחנו נותנים לך כל אלה דברי השופט אל הישמעאל המושל סובאשי הנקר' האסן באשי והגיד הישמעאל דברים האלה אל ר' אליעזר הנ"ל ואחר זמן הנ"ל כמה ימים הלכתי עם הישמעאל הנ"ל לביתו פה ק"ק אובן ובאו שני הערלים הנקראים ראצי"ן ונשקו את ידי הישמעאל הנז' והלכו לדרכם ואמר הישמעאל הנז' הנקר' האסן באשי אלי אלו הערלים הראצי"ן אשר נשקו את ידי המה הרוצחים אשר הרגו את האסלאן (הנקרא בל"א ליב) ומחניפים לי עכ"ל הישמעאל. כל זה העיד לפנינו ר' אליעזר הנ"ל בת"ע ובעונש הנ"ל:

שוב העיד ג"כ בפנינו ב"ד בת"ע ובעונש הנ"ל ר' שמעון לינ"ץ בהח"ר שלמה מווינא אשר העתקנו מלשון אשכז ללשון הקודש אני ישבתי אצל ר' אליעזר בר אהרן הנז' בעסק א' ובכן היה ג"כ הישמעאל הנז' הנקר' האסאן באשי אצל כ"ר אליעזר הנז' ואמר ר' אליעזר לישמעאל הנ"ל מה שהגדת לי הגד לי עוד פעם כדי שאוכל להבין הענין היטב ואמר הישמעאל הנ"ל אשר שמו האסן באשי אני הייתי בכפר אלמאשין סובאשי וישבתי בפתח ובא אלי השופט מהכפר והגיד לי מדם הרציח' ושאלתי להשופט איך ומה נעשה הדבר והשיב לי השופט אחד ערל הנקר' רא"ץ מכפר אלמאשי"ן נסע לק"ק אובן שטאט וראה בדרך איך ערל א' מכפר פערקיט גרר לנהרג א' ליער קטן והגיד הישמעאל הנז' אחר שהגיד לי השופט דברים הנ"ל הלכתי עם ישמעאל אחר ועם ערל זה ורכבתי על הסוס לאותו מקום וראיתי את יהודי נהרג והיה שוכב בבגדיו וראיתי שהיה חבול בפניו מן החוטם עד הקדקוד פצע עמוקה ואמרתי אני שמעון העד הנ"ל להישמעאל הנ"ל איך אתה מכיר את היהודי שהוא אותו היהודי והשיב הישמעאל הנז' וכי מעט לחם אכלתי עם האסלאן (הנקר' בל"א ליב) הלא הוא ישב נגדי כמה שנים בחנות ואמר עוד הישמעאל הנז' והלכתי לכפר פערקיט בכפר של הרוצחים ושאלתי הרוצח מה המעשה הזה אשר עשית והתחיל הרוצח לבכות ואמר לי שכור הייתי והשדים הסיתו אותי שאהרוג אותו ואמר הישמעאל שלקח ממנו את ממונו ונתן להגזבר ואמר הישמעאל הנ"ל באם שאתם רוצים לילך עמי אני מראה אתכם במקום שעצמותיו שוכבים שם עכ"ל הישמעאל ור' שמעון הגיד זה בת"ע ובעונש הנז' ששמע הדברים הנז' מפי הישמעאל והיה זה יום א כ"ה לחודש אייר שנת תכ"ה לפ"ק פה עיר בודון הנקרא אובן שטאט והכל שריר וקים. נאם מרדכי בן הח"ר דוד דיין. ונאם שלמה מלובלין כהנא דיין. נאם משה בכר' משה הלוי דיין:

העדות הנ"ל הוגבה בק"ק הנז' טרם בואי לכאן וכאשר באתי לכאן רציתי לחקור העדות הנז' שיפרשו לי את דבריהם וקראתי לר' אליעזר הנז' בצירוף הב"ד ח"מ ושאלתי את ר' אליעזר הנז' בצירוף הב"ד הח"מ אודות אשר העיד בפעם הראשון שבא אליו הישמעאל האסאן באשי והגיד לו לפי תומו שהערלים מכפר פערקיט הרגו ליהודי א' אם לא שאל ר' אליעזר לישמעאל מי הוא היהודי אשר הרגו הערלים הנז' והשיב ר' אליעזר לנו הב"ד ח"מ ששאל את הישמעאל והשיב הישמעאל הנ"ל האסלאן (הנקר' בל"א ליב) חתן יאקוב אשר ישב נגדו בחנות בכן אנחנו ח"מ הב"ד שאלנו את ר' אליעזר למה לא הגיד דברים אלה בראשונה בפני ב"ד הראשון והשיב ר' אליעזר שהב"ד הראשון לא שאלו אותי על דבר זה כל הנז' העיד בת"ע ע"פ החרם ובשאר עונשים היום יום ג' ח' טבת תכ"ז לפ"ק פה ק"ק בודון הנקר' אובן שטאט והכל שריר וקים נאם אפר"ים מבית אהרן מווילנא. ונאם שלמה כהנא מלובלין ונאם מרדכי בא"א משה ז"ל סג"ל:

שוב קראתי לר' שמעון לינ"ץ העד השני אשר העיד למעלה בצירוף הח"מ והגיד בת"ע ע"פ החרם ושאר עונשים מה שלא הגיד בראשונה וז"ל אשר הועתק מלשון אשכנז ללשון הקודש בערך ג' או ד' חדשים קודם הזמן אשר הגדתי את עדותי בפני הב"ד הנ"ל בכן עמדתי לעת ערב לפני הבית של ר' מרדכי ועמד ג"כ שם הישמעאל אשר שמו האסן באשי הנ"ל וסיפר איזה שמועות בפני יהודים בכן באותו פעם עבר לפניו ערל א' ונתן שלום להישמעאל האסן באשי וג"כ השתחוה לפניו וכאשר עבר הישמעאל הנז' מנגד פניו התחיל הישמעאל הנז' להאנח בשברון לב ואמר הישמעאל הנ"ל יודע אתה מי הוא הערל הזה ואמרתי לו מה אני יוכל לידע והשיב הישמעאל זהו הערל אשר העביר האסלאן הנקר' בל"א ליב) מן העולם ושאלנו אנחנו הב"ד ח"מ את ר' שמעון הנז' למה לא שאל את הישמעאל לאיזה אסלאן העביר מן העולם והשיב ר' שמעון לא הוצרכתי כי הבנתי את דברי הישמעאל שעל אסלאן חתן יעקב כ"ץ הוא אומר וגם הישמעאל הנ"ל הבין וידע ג"כ שעל אסלאן הנז' אני מבין אותו דהיינו בעל של האשה מרת יחנט בת ר' יעקב הכהן כל זה העיד בת"ע ע"פ החרם ושאר איומים וגיזומים יום הנ"ל פה ק"ק אובן שטאט והכל שריר וקים. נאם אפרים מבית אהרן מווילנא. ונאם שלמה כהנא מלובלין ונאם מרדכי בא"א משה ז"ל סג"ל:

ואחרי כן שאלתי את ר' שמעון למה לא הגיד את עדותו השני אשר הי לפני העדות הראשון ג' או ד' חדשים בפני ב"ד הראשון והשיב לו שהי' סבור שהעדות אשר הגיד בראשונה שהישמעאל היה מפרש דבריו שהיה מכיר אותו וישב נגדו בחנות וג"כ שראה אותו הרוג ופצע עמוקה אותו העדות מועיל יותר מזה אשר הגיד לו הישמעאל בראשונה בפני הבית של ר' מרדכי כי שם דבריו סתומים. וג"כ הגידו לפני העדי' הנז' וקצתם מהב"ד שלא נעלם וחסר מכאן שום יהודי באותו העת זולת ר' ליב הנקרא אסלאן בלשון ישמעאל חתן ר' יעקב כהן בעל האשה מרת יחנט הנ"ל. נאם אפרי"ם מבית אהרן מווילנא:

והנה אחר שנתקבל העדות הנז' בקשו ממני קרובי האשה מרת יחנט בת ר' יעקב כ"ץ אשת ר' יהודא ליב הנ"ל אם יש די בעדות הנז' להתיר האשה ההגונה. מכבלי העגונה. ולהציב גבול היתה כאלמנה ובאמת דברים האלה צריכין חכמה ובינה. ליודעי דעת ותבונה. לישב באמת ואמונה. דבר דבר על אופנה:

תשובה בהיות כי כבר אנו מוזהרים ועומדים לפקח בעסק נשים העגונות ההגונות וכמ"ש הרמב"ם בתשו' הובא בא"ה סי' י"ז וכן הרא"ש בתשו' שראוי לכל מורה הוראה לחפש ולחזור על כל הצדדים להתיר אותם ע"פ ד"ת ע"כ אמרתי אלכה נא בעקבות הראשונים לדקדק בתלמוד ובפוסקים הראשונים וגם האחרונים ובאמת יש לספק הרבה ספיקות בעדות הנז' אשר הוגבה בפני ב"ד הנז':

הספק הראשון בתחלת העדות שהגיד ר' אליעזר וז"ל הישמעאל ושמו האסן באשי כו' פעם אחד בא לביתי ואמר לי בלי שום שאלה רק לפי תומו כו' ויש לספק מנ"ל שהעד נאמן לומר שהגיד לפי תומו כי יש להסתפק אם העדות שאמר הישמעאל והגיד ר' אליעזר בשמו המה ממש הדברים שאמר הישמעאל לפניו וזהו שקרא ר' אליעזר שהגיד הישמעאל לפי תומו הואיל והיה בלי שאלה אף שלא הקדים הישמעאל לדבר לפני זה דברים אחרים ובאמת זהו מחלוקת בין הפוסקים הר"ן והרא"ש אם זה נקר' מסל"ת:

הספק הב' יש בזה העדות שהישמעאל הנקרא האסן באשי הגיד בשם השופט והשופט בשם הערלים שהגידו מרציחת היהודי וזהו נקרא גוי מפי גוי מי יאמר שהישמעאל נאמן שהגיד השופט לפי תומו או שהערלים הגידו להשופט לפי תומם:

,הספק הג' יש במה שהגיד הישמעאל בשם השופט שהגידו לו שהרגו ליהודי מי יודע לאיזה יהודי הרגו הלא לא הזכיר לא שמו ולא שם אביו ולא שם עירו ואף שבעדות השני אשר הגיד ר' אליעזר לפני כאשר שאלתי אותו למה לא שאל לאיזה יהודי הרגו והשיב ר' אליעזר ששאל אותו והישמעאל השיב שהרגו לחתנו של יאקב אסלאן מ"מ יש לספק מי יאמר שנאמן העד להעיד מה שלא אמר בראשונה הלא קי"ל כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואף שהגיד ר' אליעזר שכמה ימים אחר זה היה הוא בבית הישמעאל ובאו שני ערלים ונשקו את ידו ואמר הישמעאל אלו הערלים הם הרוצחים אשר הרגו להאסלאן מ"מ יש להסתפק מי הוא האסלאן הלא לא הזכיר רק שמו ולא שם אביו ולא שם עירו וג"כ יש להסתפק אם אמר על אסלאן יהודי או על אסלאן ישמעאל:

הספק הד' בעדות של הישמעאל שהגיד מפי השופט שהרגו ליהודי אם ראה אותו תוך ג' ימים אם לאו ואין מעידין אלא עד ג' ימים וכמבואר בגמ' ובפוסקים אף שתחלת העדות של הישמעאל בשם השופט אינו מעיד על איש פרטי רק יהודי סתם מ"מ בעדות השני שהגיד ר' אליעזר ששאל את הישמעאל לאיזה יהודי הרגו והשיב הישמעאל לחתן של יאקוב האסלאן בזה העדות יש לספק אם ראה אותו תוך ג' ימים שהכירו הטיב דהיינו אף אם נאמר שנאמן ר' אליעזר להגיד בפעם השני מה שלא הגיד בראשונה או נאמר שהגידו לישמעאל מפי השמועה שהרגו לאסלאן ומי שהגיד לישמעאל ראה אותו תוך ג' ימים:

הספק הה' בעדות של הישמעאל שהגיד בשם השופט שהיה בכפר אלמאשין סובאשי שהוא מושל וגם מה שהגיד הישמעאל אח"כ אלה הם הרוצחים שהרגו את האסלאן ולכן נשקו את ידו שהם מחניפים לו ובזה יש להסתפק אם הישמעאל נאמן מה שאמר בשם השופט או מה שאמר שהם מחניפים לו עבור הרציחה של האסלאן הלא אמרינן בגמ' בפ' כל הגט גבי שמע מקומטריסין של גוים מת פלוני או נהרג פלוני אל ישיאו את אשתו דכל מידי דשייכי בה עבידי לאחזוקי שיקרייהו ופירש"י הואיל והוא התפארות להם וא"כ ה"ה בנ"ד:

הספק הו' יש שלא נזכר בעדות של הישמעאל קברתיו ויש לחוש שאמר בדדמי:

הספק הז' יש בעדות של ר' שמעון לינ"ץ שהעיד שבקש ר' אליעזר הישמעאל שיגיד עוד פעם מה שהגיד בפעם הראשון ויש להסתפק בזה אם זה נקרא מסל"ת הואיל שבפעם הראשון היו דבריו של הישמעאל במסל"ת ואף שאח"כ היה דברי הישמעאל ע"י שאלה מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת וכמ"ש הרי"ף גבי מעשה דפונדקית או נאמר דיש לחלק בין אם שאל להגוי תכף באותו מעמד אחר שהס"לת אז נאמר דלא נפיק מידי מסל"ת אבל בנ"ד בעדות של כ"ר שמעון ששאל כ"ר אליעזר את הישמעאל היה אחר זמן של הגדת הישמעאל בפעם הראשון במסל"ת:

הספק הח' יש בעדות של כ"ר שמעון שסתר הישמעאל דבריו מה שאמר בפעם ראשון בפני כ' אליעזר אשר הגיד לפני. ובכן אבאר אחת לאחת ועל ראשון ראשון כו' בראש אודות הספק הראשון אם העד נאמן לומר שישמעאל היה מסל"ת:

הנה ראיתי בתשוב' המבי"ט בח"ב סי' מ"ט שכתב שאין העד נאמן לומר שהיה מסל"ת הגוי רק צריך להעיד ולהגיד הדברים כהוייתן והב"ד יראו ויבינו אם זה נקרא מסל"ת ומביא ראיה מדברי הרא"ש בתשוב' כלל י"ח ע"ש באמת לענ"ד כבודו במקומו מונח אין דבריו נראים דהרא"ש בתשוב' לא כתב רק שהגוי אינו מגיד דבריו בפני הב"ד רק השומע דבריו אומר בפני הב"ד דברי הגוי ואפשר כשישראל אומר דבריו בפני הב"ד אמרן בקיצור מה ששייך לגוף העדות מהריגת פלוני, וכן ראיתי כמה תשובות מהאחרונים שקיבלו עדות כזה שהגיד העד סתם שהיה הגוי מסל"ת ועיין בתשוב' ה"ה בצלאל אשכנזי סי' ל"ב ואף שלכאורה יש קצת לדחות דלא מוכח משם שיסתור דברי המבי"ט אבל כד מעיינת תמצא שמתוך דבריו מוכח שלא כדברי המבי"ט וה"ה בנ"ד אף אם נחוש לדברי המבי"ט ולומר דאינו מסור ביד כל אדם לומר שהיה מסל"ת וא"כ בנ"ד אין אנו דנים אלא עפ"י הדברים שאמר ר' אליעזר בשם ישמעאל הנז' שהגיד לו השופט כו' שהגידו לו הערלים שהרגו ליהודי א' ולא היה שם קדימת דברים שלא אמר הישמעאל דבריו בקישור דבר לפניו וזהו מחלוקת ישינה בין הפוסקים הר"ן והריב"ש הר"ן כתב בתשובה והביאו הב"י סי' י"ז דכל שלא אמר דבריו בקישור דבר לפניו או לאחריו לא מקרי מסל"ת וכולי עובדא דגמ' הכי איתנהו והכי מוכח:

אף שלכאורה דבריו צריכין ביאור האיך מוכח מעובדא דגמ' דאיירי בהקדים דברים אחרים דהלא אדרבה אמרי' בגמ' דיבמות פ' בתרא ההוא דקאמר ואזיל מאן איכא בי חיוואי שכיב חיואי כו' ושאר עובדא שם וא"כ משמע שלא הקדים כלום רק אמר שכיב חיואי ואין לומר דהדברים שאמר מאן איכא בי חיואי הוי הקדמת דברים אבל ז"א דהלא הכל ענין ודיבור א' עם שכיב חיואי וגם מי הכריחו לפרש כן, אבל כד מעינת בסוגי' הנז' תמצא שדבריו מוכרחים בגמ' דאמרי' שם וז"ל ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות אר"י ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות היכי ידעינן א"ר יוסף בא לב"ד ואמר איש פלוני מת השיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכו' אר"י לא כך היה מעשה באושעי' בריבי שהתריס עם פ"ה זקנים ואמר להם ל"ש אלא שנתכוין להתיר אבל נתכוין להעיד עדותו עדות ולא הודו לו חכמים אלא מתני' דקתני ובגוי אם היה מתכוין אין עדותו עדות היכי משכחת ליה במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי כו' דיש להקשות המקשן דפריך היכי משכחת לה קאי אהא דקאמר שלא הודו לו חכמים רק אפי' נתכוין להעיד אין עדותו עדות ונתכוין להעיד היינו שאמר מת סתם כדלעיל לכך פריך היכי משכחת היתרא דמתני' א"כ מה משני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מה זה עדיף ממת סתם דאינו נאמן ולמה יהא זה שאומר שכיב חיואי יותר נאמן דהא נמי מת סתם קאמר ובמה יוודע שהוא מסל"ת מאלו אמר מת סתם שלא הודו לו חכמים וכדי לתרץ זה סביר' ליה להר"ן דשפיר משני התלמוד דהא דאמרינן בנתכוין להעיד דהיינו מת סתם אין עדותו עדות היינו כשאומר מת סתם לבד ולא הקדים לומר דבר אחר אבל מסל"ת מקרי כשאומר ג"כ דברים אחרים ומתוך קישור הדברים אומר מת לכך קאמר כי ההוא דהוי קאמר ואזיל דיש לדקדק למה מאריך בלשון הול"ל בקיצור כי ההוא דקאמר מאן איכא בי חיואי אלא ודאי ר"ל דהוי קאמר מילת' אחריתי ואזיל מן אותן הדברים ואמר מאן איכא בי חיואי כן נלע"ד לישב שיטת הגמ' עפ"י דעת הר"ן בתשוב' הנז' וא"כ בנ"ד אין להתיר האשה הנז' שלא הקדים הישמעאל לומר דברים אחרים רק מענין היהודי לבד אבל ז"א חדא שהרי מחלוקתו בצדו הריב"ש בתשוב' סי' שע"ז שסובר שאף שלא הקדים דברים רק ממיתת פלוני לבד מ"מ מקרי מסל"ת וכ"כ הרב מהר"י טייטצאק והביאיו הב"י:

והקושיא שהוקשה להר"ן לעיל דלא משני בגמ' כלום אהא דמקשי היכי משכחת ליה ומשני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי כו' לפי חכמים שלא הודו לאושעיא בריבי וס"ל אפי' מת סתם נמי אין עדותו עדות מ"ש מהא דקאמר שכיב חיואי נמי מת סתם לא קשיא מידי לפי שהמעשה של אושעי' בריבי קאי אהא דקאמר ר"י בא לב"ד ואמר פלוני מת והשיאו את אשתו זהו נתכוין להתיר וכו' ועלה קאי המעשה דאושעי' בריבי כו' דלא הודו לו חכמים דאפי' מת סתם נמי אינו נאמן הואיל ואמר דבריו בפני הב"ד מתכוין להעיד מקרי וע"ז מקשי היכי משכחת לה ומשני במסל"ת כי ההוא דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי ולא אמר דבריו בפני הב"ד. ובזה מיושב דברי רש"י שפירש מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של חיואי שישמע דברי דשכיב חיואי דלכאורה שפת יתר הוא בדברי רש"י שאמר מי מאנשי ביתו של חיואי כו' ולפי מ"ש הוא נכון דרש"י בא ג"כ לתרץ מה שהקשינו לעיל מה מתרץ התרצן לכן בא רש"י לפרש כי ההוא דבי חיואי דהוי קאמר ואזיל מאן איכא בי חיואי מי מאנשי ביתו של חיואי כו' ר"ל שלא בא לב"ד להעיד רק שקרא לאנשי ביתו של חיואי שאינן ראוי' להיות ב"ד וז"ש דהוי קאמר ואזיל בשוק וקרא לאנשי ביתו ולא בא לב"ד כן יש לישב שיטת הגמ' עפ"י דעת הריב"ש. וכן שמעתי בשם גדול אחד והא דלא משני בקיצור היכי משכחת לה לישני כל שלא בא לב"ד עיין בתשובת הרב מהר"מ מלובלין בספרו מנהיר עיני חכמים סי' ק"י וא"כ לפי דעת הריב"ש האשה זו מותרת בעדות הישמעאל הנז' דמקרי שפיר מסל"ת אף שלא היה שם קדימת דברים וכדעת הריב"ש הסכימו האחרוני' בתשובותיהם וקצתם הובאו בב"י בשם הר"י טייטצאק והר"י בי רב ושאר האחרונים אשר עצמו מספר:

ואף אם נחוש לדברי הר"ן ולומר דצריך קדימת דברים נראה דבנ"ד מודה הר"ן דמקרי מסל"ת אף בלא קדימת דברי' דע"כ לא קאמר הר"ן דצריך קדימת דברים היינו דבלא קדימת דברים מקרי מתכוין להעיד ויש לומר דוק' כשמזכיר הגוי ומסל"ת ואמר פלוני מת ומזכיר את שמו לכל הפחות וא"כ י"ל שמתכוין להעיד ועל זה חולק הריב"ש וסבר דמקרי שפיר מסל"ת ומשא"כ בנ"ד שהגיד הישמעאל שהגידו לו שהרגו ליהודי א' ולא הזכיר את שמו בזה נלע"ד דמודה הר"ן דמקרי שפיר מסל"ת דלא שייך לומר דמתכוין להעיד כי על מה יעיד הלא לא הזכיר כלל לאיזה יהודי הרגו ואף שלפי עדות השני שהגיד ר' אליעזר לפני ששאלתי אותו למה לא שאל הישמעאל לאיזה יהודי הרגו והגיד ר' אליעזר ששאל באמת את הישמעאל והגיד לו לאסלאן (הנקרא ליב) חתן יאקוב א"כ יש לומר שמתכוין להעיד אבל ז"א שהרי אם לא שאל ר' אליעזר אותו לאיזה יהודי הרגו אז לא הגיד לו הישמעאל מאומה א"כ לא מקרי מתכוין ומודה בזה הר"ן וסיעתו וא"כ בזה הותר ספק הא':

וע"ד הספק השני שיש להסתפק באשר שהישמעאל הגיד בשם השופט והשופט בשם הערלים מהריגת היהודי הנז' וזהו נקרא גוי מפי גוי ומנ"ל שנאמן הנה ראיתי בתשו' הרב מהריק"ו שו' קכ"א שפסק דגוי מפי גוי נאמן במסל"ת ומביא ראיה מגמ' דיבמות פ"ב מהא דאמרינן דהוחזקו להיות משיאין עד מפי עד מפי אשה כו' וגוי מסל"ת נאמן טפי מאשה שהרי אמרי' שם ולא תהא כהנת כפונדקית א"ל לכשתהא כפונדקית נאמנת דהיינו שהסיחה לפ"ת וא"כ מוכח מזה דגוי מסל"ת נאמן יותר מאשה ואשה מפי אשה נאמנת ומכ"ש גוי במסל"ת אלה הם תורף דבריו ובאמת שיש להקשות על דבריו כמו שמקשה הוא בעצמו דאדרב' מדרבנן נייתי ראי' דגוי מסל"ת גרע מאשה מדאמרו לו ולא תהא כהנת כפונדקי' וראיה שלו הוא מדר"ע דהוא יחידאי ואנן קי"ל כרבנן. ומה שמישב שם במוהריק"ו דמ"ש במשנה אליבא דרבנן ולא תהא כהנת כפונדקית לפי שהפונדקית לא מסיחה ל"ת ומדר"ע נשמע לרבנן כו' ע"ש:

הנה שותא דמרן מהריק"ו לא ידענ' לישב סוגי' הגמ' אליביה דמאי מקשי בגמ' מאי גריעות' דפונדקית ומשני דפונדקית גויה היתה ומסל"ת הלא לדברי חכמים אין מסל"ת ואין לומר דמהריק"ו מפרש דמה שמשני בגמ' דפונדקית היתה מסל"ת היינו לדברי ר"ע דא"כ מאי מקשי בגמ' מאי גריעות' דפונדקית ומשני כו' הלא אליב' דר"ע אין כאן גריעות' דרע"א במתני' לכשתהא כפונדקית ואף שיש לישב זה דמקשי אליבא דר"ע שאמר לכשתהא כפונדקית נאמנת הפונדקית הוציאה להם מקלו ותרמילו כו' וע"ז מקשי מאי גריעות' דפונדקית למה הוצרכה להוציא להם מקלו ותרמילו ולמה לא היתה נאמנת בלא"ה וע"ז משני גויה היתה ולא היתה נאמנת רק בעבור שהיתה מסל"ת אבל זהו דוחק ועוד יש לדקדק לפי דבריו שמפר' דחכמי' סברי דפונדקית לא היתה מסל"ת וא"כ לפ"ז צ"ל דרש"י ותו' מחולקים כי אליבא דתוס' ד"ה פונדקית גויה היתה כו' דגם אליבא דרבנן מסל"ת היתה רק לא מסל"ת גמור ולפ"ד מהריק"ו היה להם להתוס' לחלוק על רש"י והנראה בעיני דרש"י ותוס' שניהם סוברים דגם אליבא דרבנן מסל"ת גמור דמה שהוציאה מקלו ותרמילו היתה יכולה לעשות כן לעדות וזהו ג"כ כוונת רש"י שכתב ולא תהא כהנת כפונדקית זו גרועה ובגמ' מפרש מאי גריעותא והיינו דגריעות' היא הואיל ולא היתה מסיחה ל"ת ממש וגוי' היתה ומשא"כ ר"ע סבר דהא שהאמינוה הפונדקית רק בעבור שהיתה מסל"ת ממש ובזה מתישב סוגית הגמ' דמקשי מאי גריעותא דפונדקית היינו בין אליבא דר"ע ובין אליבא דחכמים ומשני פונדקית גויה היתה ומסל"ת ואליבא דחכמים אף דיש לחוש דלא היתה ממש מסל"ת הואיל ואמרו לה איה חבירנו וכסברת המקשה אליבא דר"ע מ"מ האמינוה וז"ש במתני' ולא תהא כהנת כפונדקית ומשא"כ אליבא דר"ע מקרי מסל"ת ממש הואיל וחזיתינהו בכיא או איפשר דמקשן שמקשה והא איה חבירנו כו' מקשי ג"כ אליבא דחכמים והא איה חבירנו קאמר ואין כאן מסל"ת כלל הואיל והיה ע"י שאלה כו' ומשני כו'. והנה אף שיש לפקפק קצת בדברי מהריק"ו מ"מ לענין דינא דבריו נכונים דאף לרבנן היכא שיש ממש מסל"ת עדיף יותר מעדות אשה וא"כ כשעדות אשה מפי אשה נאמנת ומכ"ש גוי מפי גוי מסל"ת וכ"כ בת"ה סי' רל"ט ואף שהריב"ש חולק ע"ז בתשו' סי' שע"ז וכתב דגוי מפי גוי מסל"ת לא מהני וכתב עוד אף דעבד ושפחה מפי שפחה מהני מ"מ מפי גוי לא מהני מ"מ ראיתי גדולים בספריהם שהסכימו לדברי תר"הד הנז' ולדברי מהרי"ק [לכאור' י"ל] דגוי מפי גוי מסל"ת דמהני אלא היכי שמשמעות הלשון של הגוי האחרון היה שהגוי הראשון הגיד לפ"ת ומשא"כ היכי שלא ידעינן אם הגוי הראשון הגיד לפ"ת ניחוש שמא הגוי הראשון הגיד ע"י שאלה ולא הגיד לפ"ת אבל ז"א שהרי לפי דברי הגאונים הנ"ל שהסכימו בספריהם שלא כדעת הריב"ש מוכרחים שסוברים אף שאין אנו יודעים אם הגוי הראשון מסל"ת שהרי טעמו של הריב"ש שסבר שאינו נאמן גוי מפי גוי מסל"ת היינו מטעם שמבואר בריב"ש שם וז"ל שהרי אין הגוי בקי להכיר אם חבירו היה מסל"ת או מתכוין להעיד כו' וא"כ לפי דברי הגאונים הנ"ל שחולקים על הריב"ש מוכרחים שסוברים אף שלא ידעינן אם הגוי מסל"ת דאל"כ במאי קמפלגי וכ"כ מהרשד"ם בסי' מ': בהדיא דהלכות רווחות בישראל שלא כדעת הריב"ש אף דאין אנו יודעים אם הגוי הראשון הס"ל תומו. ואף אם נחוש לדעת הריב"ש יראה לענ"ד דגם הריב"ש בזה מודה בנ"ד שמקרי שפיר מסל"ת שהרי טעמו של הריב"ש הוא כמ"ש לעיל שאין הגוי חבירו מכיר אם הגוי הראשון התכוין להעיד או הסל"ת ומשא"כ בנ"ד מוכח מלשון הישמעאל שהגוי הראשון היה מסל"ת שהרי אמר הישמעאל האסאן באשי שהשופט בא אליו והגיד לו בשם הערלים שהכפריים הרגו ליהודי א' והיינו שהגידו להשופט שיעשה משפט בהרוצחי' וגם השופט הגיד לאדונו היינו להישמעאל האסן באשי אשר הוא יושב על כסא משפט בנימוסם שיעשה בהם משפט ואין לך מסל"ת גדול מזה וא"כ בזה הותר ג"כ הספק השני:

ואודות הספק השלישי שהגיד הישמעאל בשם השופט שהגידו לו שהרגו ליהודי מי יודע לאיזה יהודי הרגו הלא לא הזכיר לא שמו ולא שם עירו ואף שבעדות השני של ר' אליעזר הגיד ששאל את הישמעאל לאיזה יהודי הרגו והשיב שהרגו לאסלאן חתן יאקוב מ"מ יש להסתפק מי יימר שהוא נאמן כו' וכמ"ש בתחלת התשוב' גם בזה אין להסתפק שהרי כתב הרמב"ם בפ"א מהל' גירושין אבל אם אמר א' יצא מעמנו ממקום פלוני ומת מחפשים באותו העיר אם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו א"כ נשמע מזה שאם לא יצא אלא הוא תנשא אשתו ובנ"ד שהעידו העדים מב"ד שלא נעלם וחסר מכאן שום יהודי באותו פעם רק ר' ליב חתן יאקוב הנ"ל ג"כ ישיאו את אשתו. ואף שיש לדחות דשאני התם כי מה שכתב הרמב"ם דמחפשים אותו היינו כשאומר בפי' איש שיצא עמנו ממקום פלוני אז מחפשי' באותו המקום ומשא"כ בנ"ד שלא אמר הישמעאל רק על סתם יהודי שנהרג ולא ידעינן מאיזה מקום ומי יימר שיועיל החיפוש. והנה ראיתי בתשובת הרב מהרשד"ם סי' נ"ז שהיה בדעתו להתיר עפ"י עדות שהגידו בשם התוגר שאמר שהרגו ליהודי שיצא מפה אעפ"י שלא הזכיר שמו אבל מ"מ אינו ראיה משם דשם הגיד התוגר היהודי אשר יצא מפה אבל בנ"ד לא הזכיר שם העיר כלל רק שם היהודי וא"כ אין לומר שיועיל חיפוש דאם אית' יבדק כל העולם כולו וכמ"ש בגמ' דיבמות אבל בנ"ד באשר שידוע לנו שכפר פערקיט אשר הגידו הערלים שנהרג שם יהודי היא סמוכה לק"ק אובן ולא שכיחי שיירת' כלל מכל הסביבות שיבא לשם איזה יהודי כי אין שם שום קהלה וישוב הסמוך לכפר הנז' רק ק"ק אובין ולא נחסר מק"ק אובן רק ר' ליב חתן יאקוב בעל של האשה הזאת וא"כ אין להסתפק באחר:

ואף אם נחוש לכל הספיקות ונאמר אף דלא שכיחי שיירת' לשם כלל מ"מ מחמת חומר א"א נחוש כי פן איזה שבוי או איש אחר הוא ולא בעל של האשה הזאת מ"מ יש להתירה מטעם אחר שהרי לפי העדות של ר' אליעזר בפעם שני אשר שאלתי אותו למה לא שאל להישמעאל לאיזה יהודי הרגו והשיב ר' אליעזר שהגיד הישמעאל שהרגו לאסלאן חתן יאקוב וא"כ בעדות הזה הגיד הישמעאל בפירוש שמו ושם חמיו ואין להסתפק באחר. ואף שיש לספק בעדות השני של כ"ר אליעזר הלא כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' עדות וז"ל וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי כללו של דבר כל דבר שיאמר העד אחר שנחקר עדותו שיבא מכללו ביטול העדות או תוספת תנאי אין שומעין לו עכ"ל וא"כ גם בנ"ד הוסיף כ"ר אליעזר בעדותו השני מה שלא אמר בעדות הראשון וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ואין לומר דדוק' בד"מ הדין כן ומשא"כ בדבר איסור וכדומה לזה בנ"ד אבל ז"א שהרי אמרינן בתוספת' דכתובות והובא בב"י סי' כ"ט בח"מ וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאיסור בין להתיר כו' עד שלא נחקרה עדותן אמרו מבודין היינו הרי אלו נאמנים ומשנחקרה עדותן בב"ד אמרו מבודין היינו אינן נאמנים וא"כ מוכח מזה דגבי איסור נמי אמרי' כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד ולא בד"מ לבד (ואדרבה מצינו שד"מ גריעי טפי דא"צ דרישה וחקירה וכמ"ש לקמן בשם תשו' הר"ן) ועוד דאמר בפ' נגמר הדין גבי ההוא מעשה דבעי מיכסא גבי בנו של שמעון ב"ש דהוי הדרי בהו סהדי ויהבי טעמי למילתיה ואפ"ה אמרי' שם שלא היו יכולין לחזור ולהעיד אף שגבי דיני נפשות אמרי' ושפטו העדה והצילו העדה ומכ"ש בנ"ד דיש פלוגת' בסוף יבמות ר"ע ור"ט אי עדות נשים דומה לד"מ או לד"נ וא"כ בין למר ובין למר אינו חוזר ומגיד וא"כ גם בנ"ד לא יכול ר' אליעזר להגיד אח"כ מה שלא הגיד בראשונה, ואין לישב העדות של ר' אליעזר דכי אמרינן שוב אינו חוזר ומגיד היינו מטעם כיון שנחקרה עדות בב"ד שוב אינו חוזר ומגיד וי"ל דוק' בעדות שצריך דרישה וחקירה אמרינן כיון שנחקרה עדותן בב"ד שוב אינו חוזר ומגיד ומשא"כ גבי עדות נשים כתבו התוספות בסוף יבמות בשם ר"ח והרא"ש והרי"ף וכל האחרונים סוברים דאינו צריך דרישה וחקירה ואדרבה החוקר בעדות נשים הרי זה מגונה וכמ"ש הרמב"ם וא"כ י"ל דיכול לחזור ולהגיד אף מה שלא אמר בראשונה אבל ז"א שהרי כתב הר"ן בתשו' סי' ל"ד וז"ל ואל תחשוב שכשתפסו זה הלשון אם עד שלא נחקר' עדותן בב"ד כו' שבא בדקדוק גמור ותלמוד ממנו שבד"מ דלא בעי דרישה וחקירה אחר שנתקבל עדותן בב"ד שיכולין לחזור בהן כיון שלא נחקרה עדותן שזה בודאי אינו כו' שכיון שנגמר עדותן בב"ד שוב אינו חוזר ומגיד וא"כ מי לנו גדול מהר"ן שכתב בפשיטות דאף במקום דלא בעינן דרישה וחקירה מ"מ אינו חוזר ומגיד וא"כ גם בנ"ד אף שא"צ דרישה וחקירה ג"כ הדין כן וגם הב"י בח"מ נסתפק בזה ולבסוף כתב ג"כ בפשיטות כנז' וא"כ יש להסתפק בנ"ד בעדות של ר' אליעזר אם חוזר ומגיד בעדות השני. אבל כד דייקית ברמב"ם ובטור תמצא שעדות השני של ר' אליעזר הוא עדות נכון וז"ל הטח"מ סי' כ"ט אחר שנחקרה עדותן בב"ד אינו יכול העד לחזור בו ולומר דבר שסותר עדותו כו' וכתב הרמב"ם וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי כללו של דבר כל דבר שיאמר העד אחר שנחקר עדותו שיבא מכללו ביטול העדות או תוספת תנאי אין שומעין לו כו' א"כ מוכח מהטור והרמב"ם דדייקי בלישניהו דדוק' דבר שסותר עדותו אינו יכול להגיד ומשא"כ דבר אחר שאינו סותר עדותו יכול לחזור ולהעיד וא"כ בנ"ד שאינו סותר עדותו רק שמפרש דבריו הראשונים יכול להחזיר ולהעיד ואף שכתב הרמב"ם שאפילו תנאי אינו יכול להוסיף היינו ג"כ פירושו שיש ביטול מצד א' אם לא יתקיים התנאי וכ"כ הרשד"ם סי' נ"ז ומשא"כ בנ"ד וכל מה שאנו יכולין לכוין העדות שלא יהיה עדות מוכחשת יש לנו לכוין וכמבואר מדברי הר"ן בתשו' סי' הנז' ועב"י סי' כ"ט וא"כ ה"ה בנ"ד שמתחלה אמר שהגיד הישמעאל שהגידו לו שהרגו ליהודי א' ואח"כ מפרש דבריו מה שהגיד שהרגו ליהודי א' היינו ליהודי אסלאן חתנו של יאקוב וז"א סותר דבריו הראשונים ותרוייהו איתנהו שמתחלה הגידו הערלים להשופט שהרגו ליהודי סתם וכן הגיד השופט להישמעאל ואח"כ ראה הישמעאל בעצמו שהוא יהודי האסלאן חתן יאקוב וכן הגיד לכ"ר אליעזר וכן משמע קצת בעדות שהגיד כ"ר שמעון לינ"ץ אחר ששאל את הישמעאל שיפרש דבריו הגיד הישמעאל הנז' שאחר שהגיד לו השופט דברים הנ"ל אז רכב הישמעאל לאותו מקום והכירו שהוא יהודי האסלאן הנז' וביותר שר' אליעזר נתן אמתלא לדבריו למה לא הגיד בפעם הראשון וא"כ נלע"ד שהאשה הזאת מותרת מטעם ספק הזאת כי אין להם להסתפק עוד בספק הזאת. ובר מן כל דין נלע"ד דיש להתיר האשה הזאת במה שהעיד כ"ר אליעזר שאחר כמה ימים הלך לבית האסן באשי ובאו שני הערלים ונשקו את ידו והגיד לו הישמעאל שאלו הערלים הם הרוצחים שהרגו להאסלאן ונלע"ד דגם בעדות זו יש להתיר האשה הזאת אף שלא הזכיר שם אביו ושם עירו ובתוספת' אמרינן דבעינן דוק' שם אביו ושם עירו וכמבואר בב"י סי' י"ז בא"ה אבל ז"א דהלא כתב הר"ן בתשוב' דדוק' היכי דאיכ' למיחש ולהסתפק באחר הוא דמצריך שמו ושם עירו אבל במקום שאין להסתפק באחר משיאים את אשתו אף שלא הזכיר שמו ושם עירו ובנ"ד העידו הב"ד והעדים שלא היה חסר מכאן ק"ק אובן רק ר' ליב חתן יאקוב בעל של העגונה הנז' וגם אין להסתפק דלמא על איזה איש ממקום אחר הוא אומר וכמ"ש לעיל. ועוד דאף אם נחוש בעלמ' לכל הספיקו' וניחוש ג"כ דלמא על איש אחר קאמר כמ"ש לעיל נראה דבנ"ד אין לחוש כלל שהרי הישמעאל הגיד אלו הם הרוצחים שהרגו את האסלאן הידוע קאמר שנהרג והיינו ר' ליב בעל של האשה הזאת שהיה מפורסם שנהרג באותו זמן וכ"כ הרב מהרי"ט בתשוב' השייכים לא"ה סי' ל"ה ול"ו שיש לסמוך על דברי הגוי מסל"ת אף שלא הזכיר שם אביו ושם מקומו אלא דאומר סתם והטעם שבודאי על המפורסם שנהרג אמרו ובסי' ל"ו מביא ראיות לזה ע"ש וא"כ ה"ה בנ"ד בודאי על האסלאן הידוע קאמר שנהרג והיינו ר' ליב הנז' ובזה מיושב שאין להסתפק ג"כ דלמ' על איזה אסלאן ישמעאל קאמר ולא על אסלאן יהודי ועיין בתשו' הרשד"ם סי' מ"ג וביותר לפי מ"ש לפני זה שהגיד ר' אליעזר בעדות השני שלו שהגיד הישמעאל בפעם הראשון בפירוש על האסלאן והיינו ג"כ האסלאן שהגיד לו בפעם הראשון והוא האסלאן חתן יאקוב ובזה הותר הספק הג':

ואודות הספק הד' בעדות של הישמעאל הנז' שהגיד בשם השופט כו' שהרגו ליהודי אשר נסתפקתי אם ראה אותו תוך ג' ימים כו' וזהו מחלוקת בין הפוסקים אם תולין להקל או להחמיר אבל ז"א דע"כ לא פליגי אלא במצאוהו הרוג ולא נודע להעד הרואה ההרוג אם הוא תוך ג' ימים כו' אז תולין להחמיר כי שמא הוא איש אחר ונשתנה אחר ג' ימים ודומה שזה בעלה של זה:

וראיתי בתשובת משאת בנימין סי' מ"ד דף ס"ח ע"א שכתב וז"ל גם אין לחוש לשמא לא ראו אותו תוך ג' ימים כו' מפני שבעדותו של כמר מענדל קיסר כתב שביום ו' הלכו היהודים לדרכם כו' ובעדותו של כמר כו' כתוב שישמעאלים מצאו אותן נהרגים ביום א' שלאחריו כו' עכ"ל והנה דבריו תמוהים מאד איך מוכח מזה שנהרגו תוך ג' ימים דלמא מה שמצאו הישמעאלים הרוגים ביום א' היו אנשים אחרים שנהרגו קודם יום ו' והיה לאחר ג' ימים ונשתנו צורתן ונדמו לאותן הישמעאלים שהם אותם היהודים אשר יצאו מהם ביום ו' בשלמא אם העידו היהודים שבאותו מקום שמצאו הישמעאלים ההרוגים ביום א' לא הי' באותו מקום שום נהרג קודם יום ו' וא"כ בודאי תוך ג' ימים נהרגו אלו ההרוגים באותו מקום ולא נשתנו צורתם וראו הישמעאלים אלו ההרוגים והכירו אותם שהם היהודים אשר יצאו מהם ביום ו' משא"כ עתה שאין שום עדות שלא היו שם ההרוגי' האלה לפני ג' ימים וא"כ י"ל שנשתנו צורתן ונדמו להישמעאלים שהם היהודים האלה ובודאי שגגה יצאה מלפניו באלף מחילות וכן הסכימו רבותי. והנה כל הנז' שיש להחמיר דוק' במצאוהו הרוג כו' וכמ"ש לעיל אבל בעד מפי עד כ"ע מודים דתלינן להקל ועיין בתשוב' מהריב"ל ח"א בכמה תשובו' דעד מפי עד תלינן להקל שראה אותו תוך ג' ימים וכ"כ הרב מהרא"ש בתשו' סי' ב' שהעיד שהתיר כן בכנופיא וכ"כ כל האחרונים וכן מוכח מתשובת מהר"ם הובא בתשוב' מיימוני המתחלת חזרנו על כל הצדדים וה"ה בגוי מפי גוי מסל"ת לכל הדברים שוים וכמ"ש בתשו' הרב מהר"ם מפדואה ע"ש וא"כ פשיט' לפי העדות הראשון שהעיד ר' אליעזר שהגיד לו הישמעאל בשם השופט כו' שהרגו ליהודי סתם ולא הזכירו לא שמו ולא שם עירו רק שאנו מתירים אותו מכח החיפוש שלא נחסר שום איש מכאן ק"ק אובן בזמן הנז' רק זה האסלאן הנקר' ליב וכמ"ש לעיל פשיט' שאין כאן נפקות' אם ראה אותו תוך ג' ימים אם לאו ואפי' לפי העדות השני שהעיד ר' אליעזר שהגיד לו הישמעאל בפירוש שהוא האסלאן חתן יאקוב וא"כ יש להסתפק מי יימר שראה אותו תוך ג' ימים מ"מ האשה הנז' מותר דבעד מפי עד תולין להקל וה"ה בגוי מפי גוי ומכ"ש בנ"ד די"ל או שהשופט בעצמו היה מכיר את היהודי האסלאן חתן יאקוב או שהערלים אשר הגידו להשופט הכירו אותו והוא הגיד ג"כ להישמעאל האסן באשי את שמו ושם חמיו אף שבעדות השופט אשר הגיד הישמעאל בשמו לא הזכיר רק שהרגו ליהודי סתם אבל הלא השקלא וטרי' שלנו עתה בעדות השני שהגיד כ"ר אליעזר שהגיד לו הישמעאל שהיהודי הוא האסלאן חתן יאקוב וא"כ יש לומר שהשופט הגיד לו ג"כ שהוא האסלאן חתן יאקוב או י"ל אחר שהגיד לו השופט רכב הישמעאל בעצמו לשם וראה אותו והכירו תוך ג' ימים שהוא האסלאן חתן יאקוב וכמו שמבואר באמת בעדות של ר' שמעון לינ"ץ בשם הישמעאל ומכ"ש שלפי נימוסיהם כאשר יארע איזה מקרה בלתי טהור כזה בעירות או בכפרים דמם בראשם אם לא יודיעו תכף להמושלים ובודאי היה תוך ג' ימים ואף דבשאינו חבול בפניו מעידים עליו אפילו אחר כמה ימים לפי דברי ר"ת אבל כבר חלקו כל האחרונים עליו וכמ"ש הרשב"א והריטב"א והרא"ה ועוד לפי העדות של ר' שמעון לינץ שהגיד לו הישמעאל שראה אותו מוטל בבגדים והי' חבול בפניו מכה עמוקה מקדקדו עד חוטמו וא"כ הי' חבול בפניו ולכן צריך אליב' דקצת פוסקים אם מכירים אותו בט"ע כו' אבל אין אנו צריכין לזה כי יש הרבה חולקים בזה בעדות גוי מסל"ת אם נאמן להעיד שהכירו בט"ע:

ואודות הספק החמישי שיש להסתפק בעדות שלר' אליעזר בשם הישמעאל שהיה מושל הנקרא סובאשי בכפר אלמאשין והגיד לו השופט כו' וגם מה שהגיד הישמעאל אח"כ אלה הם הרוצחים אשר להאסלאן ולכן נשקו את ידי ומחניפים לי ויש להסתפק דלמא משקר באשר שמתפאר שעומד לתפוס הרוצחים ואינו נאמן וכמ"ש בפ' כל הגט שמע מקומטריסין כו' אמנם ז"א שהרי כתב הרמב"ם בפ"ג מהל' גירושין הביאו הטור סי' י"ז וז"ל שמע מערכאות של גוים הרגנו לפלוני אינם נאמני' וכתב הטור דמשמע מדבריו שאם אמר נהרג בדין שלא על ידם נאמנים וא"כ ה"ה בנ"ד שהגידו הערכאות שנהרג ע"י אחרים שנאמנים ואף שכתב הטור שמדברי הרא"ש יראה שאפילו אמרו שנהרג שלא על ידם שאינם נאמנים הואיל ויש תפארת לסתם ערכאות מכל שכן בנדון דידן שהיא תפארת לאותן ערכאות עצמם שהעידו דהיינו לאותו הישמעאל והשופט הוא תפארת שהם עומדים על המשמר לתפוס הרוצחים ולייסרם וא"כ י"ל שבנ"ד אינו נאמן השופט וגם הישמעאל המושל הנקרא סובאשי ובפרט בסוף העדות שהגיד ר' אליעזר בשם הסובאשי שהי' מתפאר שהיו נושקים הרוצחים את ידיו ומחניפים לו בשביל יראתו ואף שהב"י דחה דברי הטור וכתב שאינו משמע כן מדברי הרא"ש ועפ"ז פסק בש"ע שלא כדעת הטור בדברי הרא"ש אבל המעיין ברא"ש תמצא שדברי הטור כנים הם בהרא"ש וא"כ מקום להאריך וכמ"ש באמת הרב בעל המפה בהג"ה שם כדברי הטור בדעת הרא"ש וא"כ גם בנ"ד אינם נאמנים אבל לענד"ן שגם לפי דעת הטור והרא"ש יודה בנ"ד שהם נאמנים שאינו תפארת להם כלל:

ומסתייעא לן סברא זו ממ"ש מרן הב"י בתשוב' השייכים לטא"ה דף כ"ז ע"ב בדין מסל"ת וז"ל ומה שטעו כ"ת דלא הוי מסל"ת לפי שהוא באי"יבודא ולא אמר אלא דרך התפארות שעשה השתדלות כדי להוציא הדבר לאור הדבר ברור הוא דהא חרפה היא לו שאמר שהודו שהרגו ופטר אותם באלף לבנים לבד שאעפ"י שלא היה תובע בדבר היה לו לתלותם מאחר שהודו או לאסרם בכבלי ברזל עד שיבא התובע וכיון דא"כ התפארות וכ"ש דחרפה נמי איכא כו' ע"ש וא"כ מכ"ש בנ"ד שאין לומר כאן שהי' התפארות כי אין לך חרפה גדולה מזו שהערלים הגידו להשופט והשופט הגיד להמושל הנקרא סובאשי משפיכת דם היהודי ולא עשו לרוצח מאומה כלל ואפי' בבית האסורים לא שם אותו ובפרט בעדות שהגיד ר' שמעון לינץ שהרוצח אמר שהשדים הסיתו אותו והודה לפני המושל הישמעאל סובאשי ואפ"ה לא עשה לו מאומה ואין לך חרפה גדולה מזו וא"כ אפי' להרב ר"י בר שמואל סמוט שנסתפק שם והיה לו קצת וויכוח עם הרב הגאון ב"י ז"ל בתשו' הנז' מודה לענ"ד בנ"ד שא"כ התפארות:

ואודות הספק הששי שלא הזכיר הישמעאל קברתיו ברציחה זו ויש לחוש לבדדמי הנה אם אבא להאריך בעסק הזה בפלפול הסוגיא ובפוסקים הראשונים וגם האחרונים לא תיכול מגלה עפה ובכן אבא בקצרה הנה המקור בענין הזה דבעינן קברתיו הוא הרמב"ם בההיא דיצא ישראל וגוי מעמנו כו' וכתב הב"י בשם הרשב"א כו' ונראה מדבריו שהבין שהרי"ף והרז"ה הסכים לדעת הרמב"ם לענין קברתיו אבל ז"א דהגאונים הנז' לא הצריכו קברתיו רק במים ובמלחמה דיש לחוש לבדדמי ומשא"כ בהריגה, ובר מן כל דין אין להסתפק בנ"ד חדא שהרי בת"ה ושאר אחרונים כתבו דלא הוצרך הרמב"ם וסיעתו קברתיו היינו דוקא בעד הרואה דחיישינן לבדדמי אבל בעד המעיד מפי עד ומכ"ש בגוי מסל"ת מפי גוי מסל"ת דא"צ ועוד הלא בסוף העדות של ר' אליעזר שהגיד בשם הישמעאל שאותן הערלים שנשקו את ידו המה הרוצחים שהרגו את אסלאן וגם בעדות השני שהגיד ר' אליעזר שאמר הישמעאל שהרגו לאסלאן חתן יאקוב וא"כ הזכיר שמו ושם חמיו שהוא יותר משם אביו ובמקום שמזכיר שמו וכ"ש שם חמיו אצ"ל קברתיו וכמבואר בהרב המגיד. ואף אם נאמר שלא לעשות מעשה עפ"י חילוק של המ"מ וגם נאמר בנ"ד לא הוי עד המעיד מפי עד רק עד הרואה וכמבואר בעדות שהגיד רבי שמעון לינץ שרכב הישמעאל בעצמו לשם וראה אותו הרוג ע"י מכה עמוקה מקדקדו עד החוטם וא"כ יש לחוש שאמר בדדמי ומצריך קברתיו מ"מ נלע"ד דבנ"ד א"צ לומר קברתיו שהרי מבואר בתשובת הריב"ש ז"ל והסכימו לזה כל האחרונים שקברתיו לאו דוקא אלא כל שטלטלוהו ממקום למקום ואין פוצה פה ונודד כנף הוי כמו קברתיו וא"כ בנ"ד שהעיד ר' אליעזר בשם הישמעאל שהגיד השופט בשם הערלים שגיררוהו הרוצחים ליער קטן וזהו לכל הפחות הוי כמו קברתיו וביותר בעדות של ר' שמעון לינץ שהגיד לו הישמעאל שרצה להראות להם מקום שעצמותיו שוכבים שם וא"כ מכל הנז' נלע"ד שהאשה מרת יחנט אלמנת ר' ליב חתן יאקוב כהן מותרת להנשא על פי עדות של ר' אליעזר לכל גבר דיתיצביין:

והנה אבא בקצרה מה שנסתפקתי בעדות של ר' שמעון לינץ שהעיד שבקש ר' אליעזר מן הישמעאל שיפרש דבריו מה שהגיד בפעם ראשון ויש להסתפק אם זה נקרא מסל"ת הואיל והיה ע"י שאלה. הנה באמת לפום ריהטא נראה דזה שפיר מקרי מסל"ת ולא מקרי ע"י שאלה הואיל בפעם ראשון היה מסל"ת וכמ"ש הרי"ף והרא"ש וכל האחרונים גבי מעשה דפונדקית דהיכי דמתחיל הגוי ומסל"ת אע"ג דהדרינן ומגלינן למילתי' שפיר מקרי מסל"ת ומשיאים על פיו וה"ה בנ"ד אבל ראיתי בתשו' הרשד"ם סי' מ"ב ומ"ג שכתב דדוקא אם באותו מעמד שהסל"ת שואל אותו הישראל שיגלה ויברר דבריו אז לא נפיק מידי מסל"ת ומשא"כ אם נתפרדו זה מזה ובמעמד אחר שאל להגוי שיברר דבריו לא מקרי מסל"ת וא"כ לפ"ז אין שום תועלת בעדות של ר' שמעון לינץ הואיל שכבר נתפרדו זה מזה ובמעמד אחר שאל ר' אליעזר שהישמעאל יגיד לו ויפרש את דבריו מה שאמר בפעם הראשון וכמבואר בעדות של ר' שמעון לינץ וא"כ אין זה מסל"ת והעדות של ר' שמעון לינץ אינו מעלה ואינו מוריד אמנם כד מעיינת בתשו' הרב הגדול בדורו מהרא"ם סי' ע"ג תמצא שדעת החכם מהר"ר אברהם השואל והדורש מן הגאון מהרא"ם על נשים העגונות נראה דאפי' עבר זמן רב בנתים אחר שהסל"ת וחזר ושאל אותו מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת והסכים לדבריו הרב מהרא"ם בסי' ע"ד בסופו וז"ל וכ"ש שאין צורך לזה בנ"ד מדאמרו בהדיא וקברנום ע"כ וזה היה בדבריו האחרונים שהיו ע"י שאלה אחר זמן רב שהיה בנתים אחר שהסל"ת וכן מבואר בתשו' הרשד"ם בסי' מ"ב ומ"ג שהי' דעת קצת חכמים כן רק שהרשד"ם בעצמו חלק עליהם מסברא בעלמא וכן ראיתי בתשו' משאת בנימין סי' כ"ה דף קנ"א ע"ג וע"ד שהסכים ג"כ לזה שאם שואלין אותו אף לאחר כמה ימים מ"מ לא נפיק מידי מסל"ת כיון שהעדות הראשון היה מסל"ת ומביא ראיה לדבריו ממ"ש לעיל בשם תשו' מהרר"א אשר הסכים הגאון מהרא"ם לדבריו וגם מתשו' בנימין זאב סי' ז' ע"ש וא"כ לפי דברי הגאונים הנז' פשוט הוא שכדי להתיר האשה הזאת גם בעדותו של ר' שמעון לינץ:

ומה שנסתפקתי עוד בספק הח' בעדות של ר' שמעון לינץ שסתר הישמעאל דבריו מ"ש בפעם הראשון בעדות של ר' אליעזר שלא אמר הישמעאל כן בפעם הראשון בעדות של ר' אליעזר אבל כד דייקת בעדות של ר' שמעון לינץ הנז' תמצא שאין שם שום סתירה בדבריו רק מה שלא הגיד בפעם הראשון דהיינו לפי שלא שאל ממנו ר' אליעזר שיפרש את דבריו היטב לכן היו דבריו סתומים ואא"כ כשביקש שיפרש דבריו אז פירש הישמעאל את דבריו היטב וזה מבואר בטור ק"מ ובב"י בסי' ע"ט וסי' ל' שכל מה שאנו יכולין לפרש דברי העד שלא יהיו דבריו סותרים זא"ז אנו מפרשים את דבריו וא"כ ה"ה בנ"ד. ואודות העדות השני אשר הגיד ר' שמעון לינץ יש ג"כ לספק קצת אם הוא נאמן באשר שלא הגיד דברים האלה בפני ב"ד הראשון אבל המעיין בתוך התשו' מ"ש בעדות השני של ר' אליעזר יתורץ ג"כ הספק שיש להסתפק בעדות שני של ר' שמעון לינץ וביותר שר' שמעון לינץ נותן ג"כ אמתלאה נכונה למה לא אמר זה בפעם הראשון:

ומכל הנ"ל נלע"ד שהאשה מרת יחנט בת ר' יעקב כהן אלמנת ר' ליב הי"ד מותרת להנשא לכל גבר דיתיצביין. וי"י יצילני משגיאות ויראני מתורתו נפלאות. אך באשר שמיראי ההוראה אני ובפרט באיסור חמור של אשת איש לא רציתי לסמוך על דעתי כי קשה עונשן של עריות אך באם יסכימו עמי שנים או אחד מבעלי ההוראה המפורסמים אזי אצרף גם אני למנין כי היכי דנמטי לי שובא מכשורא. כ"ד אנכי עפר ואפר"ים במוהר"ר יעקב מבית אהרן מווילנא:

והסכים להתיר האשה הנז' הגאון מרא דארעא דישראל מרנא ורבנא בנן של קדושים הרב כמוהר"ר משה גאלנטי נר"ו ולסבת הוצאת הדפוס כי רבה היא לא חקקתי בספר תשובתו הרמה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף