שער אפרים/עח

שער אפרים עח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה עח

נשאלתי אם אדם חייב לעמוד מפני רבו שהוא סומא:

תשובה לכאורה יש להביא לנ"ד ראיה שהוא חייב דאמרי' בגמ' דיומא דף נ"ג רבא כד הוי מיפטר מיניה דרב יוסף הוי אזיל לאחוריה עד דמנגפין כרעי' ומתווסין אסקופה דבי רב יוסף דמא א"כ מוכח מזה דרבא היה נוהג כבוד ברב יוסף אע"ג דר"י היה סגי נהור מאור עינים אבל כד מעיינת תמצא שלכאורה יש לדחות ראיה זו דאסיק שם אמרו ליה לרב יוסף הכי עביד רבא א"ל יהא רעוא דתרום רישך אכולא כרכא וקשה בגמ' אי ס"ד שיהיה מחויב בכבוד רבו אף שהוא סומא א"כ למה אמרו ליה שרבא עביד הכי הלא הוא מחויב לעשות ואין לומר שא"ל כפשוטו שרבא עביד הכי בלא תימא א"כ קשה למה אמר ר"י יהא רעוא דתירום רישך אכולא כרכא מה היה החידוש כשהוא מחויב לעשות אלא ודאי שאינו מחויב לעשות כן. אמנם יש לדחות דלעולם מחויב בכבוד רבו סומא אבל זה הוא תימא גדולה דעביד רבא כבוד כזה עד דמנגפין כרעיה דמא וכבוד כזה בודאי אינו מחויב עד דמתווסין אסקופה דבי ר"י דמא ועל זה היה רב יוסף מתמיה:

ואין להביא ראיה הלא מצינו בגמ' דקידושין דף ל"ג אביי מכי הוי חזי לאודניה דחמריה דרב יוסף דאת' הוי קאים וא"כ הלא רב יוסף מאור עינים הוי אבל יש לדחות דלמא רב יוסף לא היה באותו זמן מאור עינים וגם יש לדחות דהלא בלא"ה לא היה לו למיקם כ"כ מכי חזי אודניה אלא דעביד לרווחא דמילתא אבל יש להביא ראיה שהרי מצינו בגמ' שחייב לכבדו אף שלא בפניו כמ"ש בגמ' דקידושין ובפוסקים ויש לדחות גם את זה דלמא עדיף שלא בפניו מסומא ודו"ק ועיין בפוסקי'. וראיתי בס' שני ל"ה שנסתפק אם סומא יכול לילך אחר אשה הואיל ואמרי' אחורי ארי ולא אחורי אשה ופסק שאסור וראיה מגמרא דעירובין למ"ד דו פרצופין נבראו אדם וחוה דהיינו שני גבות היו דבקים מי מסגי ברישא ופשיט שהזכר הולך תחל' לפי שאסור לילך אחורי אשה עכ"ל. א"כ מוכח מזה אף שרבו אינו רואה אותו מחויב התלמיד לעמוד לפניו והנלע"ד כתבתי:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. ולענד"ן להביא ראיה לכאורה מגמ' דספ"ק דמגילה אר"י ב"ש ב"מ משמיה דרב גדול ת"ת מכיבוד אב ואם שכל אותן שנים שהיה יעקב בבית עבר לא נענש עליהם כו' ע"כ ע"ש וכ"כ הרא"ש בפ"ק דקידושין ובנו הריב"ה בי"ד סי' ר"מ והב"י בשלחנו הטהור ע"ש משמע הא אם לא היה בבית עבר אותן י"ד שנים היה נענש עליהם כמו שנענש על הכ"ב שנים אף שיצחק אביו היה סומא כשפירש ממנו כי הבן חייב בכבודו ובמוראו של אביו סומא ואם הדין כך בכיבוד אב עאכ"ו שיהא חייב התלמיד בכבודו ובמוראו של רבו וכמ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' ת"ת ובטור י"ד ריש סי' רמ"ב כשם שאדם מצווה בכבוד אב וביראתו כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו שאביו הביאו לחיי העוה"ז ורבו הביאו לחיי עוה"ב ע"ש וה"ה בנ"ד מחויב התלמיד לעמוד מפני רבו סומא:

וראיתי בפרישה שם שכתב על זה א"ל א"כ מאי יותר מאביו הא גם באביו כתב רבינו בריש סי' ר"מ דכבודו ומוראו ככבוד ומורא ה' י"ל דכל המוקש אינו שוה לגמרי אל אשר ניקש לו משא"כ מורא רבך כמורא שמים כו' נכתבו ב' המוראות במקרא חד כו' ע"ש והש"ך שם בספרו השיג עליו ע"ש והוא הולך לשטתו למ"ש בפרישה ריש סי' ר"מ וז"ל שהוקש כבודם כו' לשון היקש אינו מדוקדק כ"כ דאין זה היקש ממש כו' ע"ש. ותמהני שהרי רש"י בפ' אלו מציאות דף ל"ב כתב בהדיא וז"ל הוקש כבודם בג"ש כבד את אביך כבד את ה' מהונך עכ"ל. ברם דברי רש"י צ"ע מה חידש לנו במלת בג"ש שכתב ומי הכריחו לזה ותו איכא למידק ברש"י לפני זה שם ד"ה ה"א צייתא ליה שכתב וז"ל דאתי עשה דכיבוד ודחי ל"ת דלא תוכל להתעלם אבידה עשה ול"ת היא השב תשיבם לא תוכל להתעלם עכ"ל. ויש לתמוה למה מפרש רש"י דפריך אאל תחזיר שהרי התלמודא פתח בתרתי וז"ל שם ת"ר מנין שאם אמר לו אביו היטמא או שא"ל אל תחזיר שלא ישמע לו שנא' איש אמו ואביו תיראו כו' ומשמע הא דפריך אח"כ הא לאו הכי צייתא ליה קאי בין אאם א"ל אביו היטמא בין אאל תחזיר ובשניהם יש עשה ול"ת כמ"ש רש"י לעיל דף ל' ע"א ע"ש וא"כ למה מפרש רש"י דפריך מאל תחזיר לחוד וכ"ת חדא מינייהו נקט א"כ ה"ל לרש"י לפרש דפריך אאם א"ל אביו היטמא דתני קודם. ונלע"ד דהוקשה לרש"י קושית התוס' בפ"ק דיבמות דף ה' ע"א ד"ה שכתבו וז"ל ועוד קשי' דקאמר התם באלו מציאות) בסוף פרקין יכול א"ל אביו היטמא או אל תחזיר אבידה יכול ישמע לו ת"ל כו' ופריך תיפוק ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ומאי פריך והא לאו ועשה דטומאה אינו שוה בכל אלא בכהנים ואור"י דלא פריך אלא אאל תחזיר אבידה דל"ל קרא להכי דלאו ועשה שוה בכל הוא עכ"ל התוס' ע"ש. וקושי' זו הוקשה נמי לרש"י ונשמר מזה ולכן מפרש באמת דפריך אאל תחזיר לחוד וכתי' התוס' הנז' וק"ל. או נאמר שהוקשה לרש"י קושיא עצומה בגמ' שם דאם נאמר דפריך בין אאם א"ל אביו היטמא בין אאל תחזיר א"כ מאי קאמר אח"כ איצטריך סד"א הואיל והוקש כבודם כו' הלכך לציית ליה קמ"ל דלא לישמע ליה ע"ש ואיך ס"ד לומר האי סברא שהרי שקולים הם לפי זה בהיקש כבודם ומאי חזית דלציית לאביו יציית להקב"ה בשלמא אם נאמר דפריך אאל תחזיר לחוד סברא נכונה היא לציית לאביו מאחר שהוקש כבודו לכבודו וזהו כלל גדול דשב ואל תעשה עדיף והקב"ה צוה לו להחזיר אבידה והוא בקום ועשה ואביו א"ל אל תחזיר יש סברא לומר שיציית לאביו שהוא בשב ואל תעשה ומשא"כ אם נאמר דפריך גם אאם א"ל אביו היטמא הדרא קושיתינו לדוכתי' מאי חזית לציית לאביו שהרי שם הוא להיפך שאם יציית לאביו הרי הוא בקום ועשה ובודאי עדיף טפי לציית להקב"ה ושיהי' בשב ואל תעשה ואיך אמר הלכך לציית ליה ונשמר רש"י מזה ומפרש שבאמת פריך אאל תחזיר אבידה לחוד ואתי שפיר במאי דקאמר הלכך לציית ליה והשתא נמי א"ש מ"ש רש"י אח"כ הוקש כבודם בג"ש כבד את אביך כבד את ה' מהונך כי כונתו בזה שבא לשלול מ"ש בירושלמי שמביאי' התוס' בפ"ק דקידושין שהקפיד הקב"ה על כבוד א"ו יותר מכבודו שבכבודו הוא אומר מהונך אם יש לו ממון חייב ואם לאו פטור ובכבוד א"ו הוא אומר סתם כבד בין שיש לו ממון ובין שאין לו ממון כו' ע"ש. ולפ"ז הדר' קושי' הנז' לדוכתיה למה אינו מפרש רש"י דפריך גם אהיטמא ומאי תאמר שהלכך ליציית ליה דקאמר אינו סבר' הא אם נאמר כמ"ש הירושלמי הנ"ל בודאי יש סבר' לומר דלציית לאביו אפי' בקום ועשה מאחר דחזינן לא די דהשוה כבודם לכבודו אלא נמי הקפיד על כבודם יותר מעל כבודו וא"כ עדיין קושי' הנז' על רש"י במקומה עומדת ולכן הוכרח רש"י לפרש הוקש כבודם בגזר"ה שו"ה דייק' ולאפוקי מהירושלמי הנז' ובא לומר שזהו ג"ש כמו כל הג"ש שבתורה והיינו כמ"ש בגמ' בקידושין דף ל"ב וז"ל נאמר כאן כבד את אביך כו' ונאמר כבד את ה' מהונך מה להלן בחסרון כיס אף כאן כו' ע"ש וכבודם אינו מרובה מכבוד המקום ומה שנאמר מהונך בכיבוד המקום ולא בכיבוד א"ו כדי ללמוד ג"ש ליתן את האמור בזה וגם הלשון והוקש אינו משמע כהירושלמי. ועם זה יובן כוונת התוס' שכתבו בפ' א"מ שם ד"ה כבד את י"י מהונך הא דנקט קרא דדברי קבלה וכו' משום דניח' לי' לאתויי קראי דכיבוד עכ"ל. ודברי התוס' צריך ביאור למה באמת ניחא לי' לאתויי קראי דכיבוד. ונלע"ד שהתוס' סוברים כהירושלמי שמביאים הם בקידושי' שהקפיד הקב"ה על כבודם יותר מעל כבודו ולכך ניחא ליה לאתויי קראי דכיבוד באשר שהסבר' דהלכך לציית ליה דקאמר בגמ' הוא יותר מרווח בזה וכמש"ל ודלא כפירש"י שבא לשלול הירושלמי הנז' אמנם הלשון משום דניחא ליה אינו ניחא ודו"ק. ואפשר שזהו ג"כ כוונת הפרישה שכתב לשון היקש אינו מדוקדק והיינו שי"ל כהירושלמי הנז' אמנם ז"א שהרי מ"ש הירושלמי אינו מוסכם בפוסקים ועיין בטור ובש"ע ובב"ח:

ונחזור לנ"ד שמכל הפוסקים הוא מוסכם שהאדם מצווה בכבודו ובמוראו של רבו יותר מאביו וה"ה בנ"ד. ואין לומר שמיעקב אין ראיה לנ"ד באשר שלא כיבד גם לאמו לכך נענש ברם הא ליתא שהרי בגמ' הנז' אינו מזכיר שנענש בשביל אמו אלא בשביל אביו ואפשר שאמו מתה מעידן עידנין קודם. ובאשר ששערי דחיות לא ננעלו כי י"ל מה שנענש יעקב היינו בשביל שלא היה מאכילהו ומשקהו ומכניס ומוציא וזהו הכיבוד וא"כ אין לנ"ד ראיה כי קימה בכלל מורא הוא ותו י"ל שיצחק היה אביו ורבו ומשא"כ ברבו לחוד והעיקר מאן יימר לן שהי' סומא דלא מצינו אלא כיהות עינים אף שהוכחתי במקום אחר שהיה סומא ממש:

אכן נלע"ד להביא ראיה מתוס' פ"ק דקידושין דף ל"ג ד"ה אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית שכתבו תימה למה אקפד רבא לעיל שמא קמו מפניו שחרית וערבית ולאו אדעתי' ונראה לפרש דדין זה אינו נוהג אלא באותן הדרים כו' אבל בתלמידים אחרים חייבים לעמוד אפילו ק' פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם כו' ע"ש הנה האי חשדא נראה פירושו דאיירי שהרואים לא ידעו שעמד כבר כדינו דומיא דמ"ש בגמ' דשבת דף כ"ג בשביל ד' דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו מפני החשד כו' ופרש"י שהעוברי' רואים בגמר קצירו שהוא מכלה הכל ולא ידעו שנתנו כבר ע"ש ולא דמי להא דאמרי' בפ"ק ובתרא דברכות דף ט' וס"א אסור לעבור אחורי ב"ה כו' אבל אי איכא פתחא אחרינ' לית לן בה ולא חיישי' לחשדא כי שם בידו לתקן ולהוציא עצמו מחשדא תיכף אחר שיכנס לב"ה באידך פתחא ויראו אותו ומשא"כ בפאה אין בידו לתקן וה"ה בעמידה לפני הרב אין בידו להוציא עצמו מחשדא אחר שלא קם תיכף בפני הרואי' ולכך צריך לעמוד אפי' ק' פעמים ביום וראיתי שה"ה הב"י ז"ל הקשה נמי בא"ח סי' תרע"א בדין חצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחות צריך להדליק נ"ח מב' פתחים שלא יחשדוהו העוברים כו' על הא דברכות הנז' וע"ש מה שמתרץ ב' תירוצים ולפי מ"ש לעיל בפאה ניחא נמי הא דנ"ח דאין בידו להוציא עצמו מחשד להני דחלפי בהאי פתח' וזהו קצת מעין תי' הא' של הב"ח בסי' תרע"א ע"ש:

אמנם תי' השני של הב"ח שם לא הבנתי כלל שכתב וז"ל ועי"ל דבאחורי ב"ה ודאי אפשר דבאידך פתחא ייעול ולא יהא נודע לשום אדם שנכנס הלכך ליכא חשדא אבל בנ"ח אם איתא דבאידך פתחא הדליק היה מפורסם ונודע לעוברים ושבים ומדלא נשמע ולא נראה שהדליק איכא חשדא עכ"ל. וקשה שהרי זהו איירי בשעה שהצבור מתפללין בב"ה ולמה לא יהא נודע לשום אדם כשנכנס באידך פתח' ועוד וכי אינו יוצא טפי מחשדא אם יודעי' בו בני אדם שנכנס ותו מ"ש אבל בנ"ח אם איתא דבאידך פתח' הדליק היה מפורסם ונודע לעוברים ושבים כו' שהרי לפי האמת הדליק באידך פתחא אלא דלהני אינשי דלא חלפי שם אמרי' בגמ' דאיכ' חשד' ואם זהו סברא קשה למה הצריכוהו חכמים להדליק בב' פתחים לא ידליק אלא בא' ומאי תאמר דזמנין דחלפי בהאי כו' ולא חלפי באידך כו' שאפילו לא חלפי באידך ישמעו הדבר ע"י עוברים ושבים וליכא חשדא אלא ודאי דז"א סברא ודו"ק:

גם ראיתי בעולת שבת בסי' הנז' ס"ק ג' שכתב וז"ל מפני החשד פי' שיאמרו כשם שלא הדליק בזו כן לא הדליק באחרת כלומר שלא ידעו שיש לחצר זה פתח אחרת ולא דמי לב"ה דלעיל סי' צ' דהתם מפורסם וידוע שיש לב"ה ב' פתחים דהכל בקיאים בב"ה וכ"כ בלבוש עכ"ל ובביתי אין לי לבוש ללבוש ולעיין בו אבל מ"ש הוא בשמו לדעתי פשוט שלא עיין בגמ' דשבת הנז' מקור מוצא דין זה כו' דבפי' אתמר שם שאיירי בבני מ והכל בקיאים ותו לפי דבריו קשה על הש"ע קושית הגמ' שם אילימ' חשד דעלמא אפי' ברוח א' נמי ליבעי כו' ולמה פסק דברוח א' די לו באחד ובודאי שגגה יצאה מלפניו וק"ל:

זכינו מדברי התוס' הנז' שמחויב התלמיד לעמוד מפני רבו אפילו ק' פעמים ביום מפני חשדא של הרואים ולפ"ז מה לי אם הוא סומא או לא אם הוא אינו רואה הא איכ' חשד' בפני הרואים. ואף שיש להשיב על זה דע"כ אמרי' שיחשדוהו היינו היכא שמדינ' חייב לעמוד מפני רבו סומא אבל אם מדינא אינו חייב לעמוד ליכא חשדא אמנם הא לית' חדא דלאו כ"ע דינא גמירי ותו שהרי גנאי הוא לרבו בפני הרואים וכמ"ש בפרישה סי' רמ"ב סכ"ב בשם ר"י ע"ש. וזולת זה איכ' למיחש שמא יוודע לו ויקפיד דומיא דרבא ורב פפא שם וגם אינו יוצא ידי שמים שהוקש מוראו למורא שמים ובפרט לפי דברי ר"א שם בגמ' שכל ת"ח שאינו עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים כו' ופרש"י לפי שאינו ירא מלפני ה' וכן פסק הרי"ף והרא"ש כר"א:

וראיתי בהרא"ש בפ"ק דקידושין שכתב וז"ל רב אלפס ז"ל לא הביא הא דר' אבא א"ר ינאי אין ת"ח רשאי לעמוד כו' משום דמשמע ליה דר"א דאמר כל ת"ח שאינו עומד פליג אדר' ינאי וס"ל דהלכת' כר"א שלא נתן קצבה ולכך סמך רב אשי דברי ר"א בתר מימרא דר' ינאי לאשמעינן דפליג עלה והא דלא קאמר ור"א אמר לפי שלא היה בדורו של ר' ינאי עכ"ל ודבריו תמוהים בעיני לכאורה שהרי כל ר"א סתם האמור בתלמוד הוא ר"א בן פדת והוא תלמידו של ר' יוחנן ור"י הוא תלמידו של ר' ינאי וכמבואר בכמה מקומות בגמ' וכ"כ בכללי התלמוד של ה"ה מהרי"ק ז"ל דר"י ור' ינאי הלכה כר' ינאי דרבו היה ור"א ור"י הלכה כר"י דרבו היה וא"כ איך פוסק הרי"ף והרא"ש כר"א נגד ר' ינאי רבו דרבו. אכן לפי מ"ש הר"ן בפ"ק דסוכה דברי הרא"ש נכוני' למבין שכתב הא דאמרי' דאין הלכה כתלמיד במקום הרב היינו היכ' שחלק עמו בחייו דכיון דלא קיבל רבו דבריו נדחו דברי התלמיד אבל כשנחלק עמו לאחר מיתה לא ואדרבה קי"ל הלכה כבתראי ע"ש. וזהו מדוקדק ברא"ש שכתב והא דל"ק ור"א אמר לפי שלא היה בדורו של ר' ינאי והיינו שנשמר נמי מזה שהקשיתי:

אמנם אי קשי' לי הא קשי' לי מנ"ל לומר שר"א פליג אדר' ינאי שהרי לפי סברת התוס' הנז' שכתבו בפ"ק דקידושין דף ל"ג ד"ה אין ת"ח רשאי כו' י"ל ששניהם לדבר א' נתכוונו אלא שר' ינאי דיבר בתלמידים הדרי' בבית הרב ולא בא פנים חדשות ור"א דיבר בתלמידים אחרים או אפי' הדרים בבית הרב אלא שבא פנים חדשות ולכך לא נתן קצבה וצריכים לעמוד אפילו ק' פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם וכמ"ש לעיל וצ"ע. וזכינו מזה לנ"ד שהתלמיד מחויב לעמוד גם מפני רבו סומא מה"ט. אמנם עדיין צ"ע אי מחויב לעמוד במקום דליכא למיחש לחשדא. לכן נלע"ד להביא ראיה ממ"ש הטור בי"ד סי' רפ"ב הרואה ס"ת כשהוא מהלך חייב לעמוד לפניו כו' עד שיתכסה מעיניהם כו' ע"ש וה"ר מנוח כתב אפילו שומע את קול הנושאו אעפ"י שאין רואהו חייב לעמוד כו' עיין ב"י וכ"כ הרב המפה שם סעיף ב' ע"ש ואם מפני ס"ת חייב לעמוד אף שאינם רואים זא"ז ומכ"ש כשהוא רואה רבו אף שרבו סומא שצריך לעמוד וראיה מרבא דאמר במכות דף כ"ג כמה טפשאי שאר אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבא ומשמע להדי' דגברא רבא עדיף מס"ת והא דאמרי' בקידושין איבעי' להו מהו לעמוד בפני ס"ת ופשטוה מק"ו מפני לומדיה עומדים מפניה לא ב"ש י"ל דאיירי ביניק וחכים דאלו לת"ק דר"י הגלילי א"צ לעמוד מיניק וחכים ופשטוה דהלכתא כר"י הגלילי דסבר אפי' יניק וחכים וכן פסקו הטור והב"י ועיין בש"ע סי' רמ"ד ועל זה קאי הק"ו אבל בזקן וחכים והיינו גבר' רבא אפשר שאינו כ"ש כי גבר' רבא עדיף וכמ"ש רבא. אמנם אפשר לפרש עוד דה"ק כמה טפשאי כו' לפי שהנושא הס"ת אפשר שהוא ע"ה אפ"ה קיימי מקמיה ולא קיימי מקמי גבר' רבא דאיכא תרתי שגם הנושאו כהוא גבר' רבא ונקרא תורה וכמ"ש בקידושין כלום תורה עומדת מפני לומדיה וכן מצינו בסוף פד"מ שאר"א אוי לכם ב' זרועותי שהם כשתי ס"ת כו' וכן ראיתי בדרישה ריש סי' רפ"ב שמקשה ג"כ מהא דמכות על הא דקידושי' וע"ש מ"ש ועכ"פ משמע לפי דבריו שם ששוים הם ומתוספת' שמביא שם מוכח ג"כ שגבר' רבא עדיף שכתב דה"ק כמה טפשאי כו' דהא למיקם מקמי ס"ת לא ידעינן אלא מק"ו דגבר' רבא עכ"ל ע"ש:

זאת תורת העולה הוא העולה מכל מ"ש לעיל שהתלמיד מחויב לעמוד מפני רבו סומא. ומה שאמ"ו הגאון זצוק"ל מביא ראיה מאביי דקם כי חזי אודניה דחמריה דרב יוסף כו' ואח"כ כתב ויש לדחות דבלא"ה לא היה לו למיקם כ"כ כו' ע"ל מאביי ורב יוסף ומדינא עביד כך ולא לרווח' דמילת' דהא גבר' רבא וס"ת שוים אליב' דכ"ע וכמ"ש לעיל וגבי ס"ת מחויב לעמוד אפילו בשומע קול הנושאו וה"ה אביי קם מקמיה רב יוסף מכי חזי לאודניה כו' אך טובא צ"ע למה אינו מוזכר דין זה בסי' רמ"ב ויש לישב ודו"ק. והנלע"ד כתבתי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף