שער אפרים/עה

שער אפרים עה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שאלה עה

מעשה בא לידי פה ק"ק בודין באשה א' שהיתה זקוקה ליבם והיתה מחולקת עמו כמה חדשים שלא רצה לחלוץ לה עד שנתפשרה וחלץ לה ובכן למחרת אחר החליצה עשתה שידוך ורצתה ליכנס לחופה בו ביום עם המשודך שלה וציויתי לשאול את פיה אימתי תכנס לטבילה ואמרה היום קודם החופה ושאלתי אימתי ספרה ז' נקיים ואמרה קודם החליצה ואסרתי לה לטבול עד אחר שתספור שבעה נקיים מחדש. פשיטא במקומות שנהגו ליבם פשיטא שאינו מועיל הז' נקיים שספרה בהיותה זקוקה ליבם כי ויבמה אמרי' אפי' בעל כרחה וא"כ נחשבה כא"א ואפי' במקום שאין מיבמין רק חולצים מ"מ לא סמכה דעתה וחיישינן שמא תראה מחמת חימו' ועיין בתשו' הרדב"ז סי' רס"ג וגם בתשוב' הרב בעל מ"ב סי' מ"ב מדין חימוד ואמרי' בגמ' דנידה פ' תינוקת תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב ז' נקיים ועיין בגמ' דקדושין האומר לאשה הרי את מקודש' לאחר שתתגרש לאחר שתחלוץ לך יבמתך כו' וק"ל:

[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. לפי מ"ש בתשו' מיימוני סי' א' בשם ראבי"ה ומביאו הב"ח בי"ד סי' קצ"ב וז"ל דשמא מחמת חימוד ראתה טפת דם ולאו אדעתיה ולפ"ז אם אומרת ברי לי וגם בדקתי עצמי ביום התביעה ולא ראיתי לא היתה צריכה ז' נקיים אלא תבעל לאלתר עכ"ל והיה נראה בנ"ד לכאורה לומר שמותרת לטבול בו ביום כי אמרה ברי לי שטהורה אני אמנם כבר פסקו כל הפוסקים הרשב"א והטור והב"י דלא כראבי"ה וכ"כ הב"ח שם וז"ל שאפי' בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה נמי צריכה ז' נקיים דחיישינן שמא מחמת חימוד ראת' טפת דם ואבדה וכ"כ הרשב"א והכי נקטי' דלא כראבי"ה עכ"ל ברם צריכי' אנו ליתן טעם למה דחו סברת הראבי' שהרי לפום ריהטא נראה סברתו נכונה ונלע"ד כי סברתו דחויה מהגמ' דהחולץ דף ל"ז ומפ"ק דיומא דף ח"י מעובד' דרב איקלע לדרשיש ור"נ לשכנציב ואמרו מאן הוי' ליומא כו' ופריך והאמר רבא תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה ז' נקיים ומשני רבנן שלוחייהו הוי משדרי ומודעי להו ואבע"א יחודי כו' עכ"ל ע"ש ולפי סברת הראבי"ה מאי פריך ממימרא דרבא שהרי י"ל דשם איירי כשלא בדקה עצמה ביום התביעה ואינה ברי לה שהיא טהורה ומשא"כ רב ור"נ שאמרו מאן הוי ליומא היינו כשאומרת ברי לה שטהורה היא שבדקה עצמה ביום התביעה ולכך מותרת לאלתר וגם על התרצן קשה למה לא משני כך אלא ודאי שסברא זו דחויה היא שאפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה בבירור אפ"ה צריכה ז' נקיים דחיישינן שמא לא הרגישה ואבד' ודלא כראבי"ה ואפשר שהוא הבין בגמ' במאי שמקשי ממימרא דרבא לפי שכל כוונת רב ור"נ היה כדי שיהא פת בסלו וינצלו מן החטא ובודאי לא היו סומכים ע"ז כי פן ואולי לא ימצאו האשה שהיא ליומא שתהא טהורה אחר שנתרצו להם ולא יהיה להם פת בסלם ומה"ט נמי לא רצה הגמ' לתרץ כן ומשני רבנן שלוחייהו משדרי להו כו' ואז בודאי יש להם פת בסלם אמנם לפי סברת התוס' בתי' הב' שם ד"ה יחודי כו' ע"ש קשה עליו ודו"ק:

וראיתי בטורי זהב ריש סי' קצ"ב שכתב וז"ל שמא מחמת חימוד כ' הרב המגיד כו' דזו היא מדרבנן כו' ומן התורה מותרת כו' עכ"ל. ובזה ניחא לי הא דאיתא בפ"ק דסוטה גבי תמר ותשב בפתח כו' שאמרה ליהודה טהורה אני מנידה וכן מצינו ברות שנכנסה למטתו של בועז אחר שטבלה וקשה הא צריכים ז' נקיים אחר שנתפייסו ביחד לישא זה את זו ולפי מ"ש ניחא דעדיין לא היתה גזירה זאת כו'. ועוד נראה לתרץ דגבי תמר ורות לא היה חשש שמא תראה מחמת חמוד דמיד שנתפייס יהודה ובועז אז היו עמהם במטה וה"ל כמי שיש לו פת בסלו משא"כ בשאר כלה עכ"ל הט"ז. הנה לא ידעתי מנין לו זה שכתב שבמטה היו כשנתפייסו יהודה ותמר ומפשטיה דקרא אינו משמע כן ותו אפי' שהיו במטה שהרי משעה שתבעה וידעה הבירור תכף נתעורר לה החימוד וצריכה ז' נקיים וכמ"ש הוא בעצמו סוף סי' קצ"ב בשאלה של אלמנה כו' ע"ש ומטעם דה"ל כמי שיש לו פת בסלו שכתב ומשא"כ בשאר כלה תינח גבי תמר ומשא"כ ברות אין זה נקרא פת בסלו ואדרבה לבה הומה יותר ומחמדה שהרי לא נגע בה באותה הלילה ולא ידעה בבירור אם יגאלנה או טוב ודמיא ממש לשאר כלה ואם נאמר שקושיתו הוא על תמר ורות ולא על יהודה ובועז ז"א סברא כלל ואפכא מסתברא וק"ל:

אכן נלע"ד לומר אפשר שיהודה ובועז פסקו כראבי"ה הנ"ל שכתב אם בדקה עצמה ביום התביעה ולא ראתה תבעל לאלתר וכן עשה יהודה שא"ל הבה נא אבוא אליך ופירש"י הכיני עצמך ודעתך לכך והיינו שהזהירה שתבדוק עצמה קודם ורות נמי פשיטא שבדקה עצמה קודם או י"ל שישבה נמי ז' נקיים אף שמסדרן של הפסוקים אינו מוכרח וק"ל:]

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף