שער אפרים/עד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה עד
תשובה מהרב המובהק כמהר"ר משה ן' חביב נר"ו מירושלים תוב"ב:
המאור הגדול המאיר לארץ ולדרים עליה הוא הרב המובהק הגאון הכהן הגדול מרנא ורבנא אפרים מעוז ראשי:
זאת אומרת כי אמרתי אשנה פרק זה אשר צוה אותי מרן להשגיח בחולשת עיוני במ"ש רש"י בפ' בתרא דמכות דף ט"ז ע"א עד"ר שמצא לה עון שאסורה לו והדירה עד"ר וכתבו עליו התוס' ולא נראה דא"כ אינו מצוה לקיימה אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עלה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בנדרי' עכ"ל הנה ודאי דברי רש"י כאשר הבינו אותם התוס' תמוהים הרבה דאם מצא לה עון כלומר שזינתה תחתיו והרי היא אסורה עליו לא מקרי בטלו ולא בטלו וה"ז כמו אם מתה דא"כ לא בטלה איהו כמ"ש התוס' בדיבור הקודם לזה גם מדכתבו התוס' אלא נראה שהדירה בלא שום עון ושפיר חל עלה כגון דאמר קונם תשמישך עלי וכו' משמע דהם סוברים דמה שהוכרח רש"י לפרש כן כדי שיוכל להדירה דאל"כ לא מצי להדירה משום דמשועבד לה וע"ז אמרו דמשום הא לא אריא דשפיר חל עלה כגון דאמר קונם תשמישך עלי כדאיתא בכתובו' ובנדרי' אמנם הר"ן בתשוב' סוף סי' ל"ח כתב וז"ל ועוד שדברי רש"י מוכיחים בפ' בתרא דמכות שאין נדר עד"ר כלום אלא כשנדר לקיים מצוה אבל לדבר הרשות לא עכ"ל ונראה ודאי דהר"ן סבר כן מתוך לשון זה של רש"י שהטעם שהוצרך רש"י לפרש שמצא לה עון שאסורה לו משום דסבר שאין נדר עד"ר כלום אלא כשנדר לקיים מצוה וזו היא סברת הראב"ד שעלה בדעתו לחלק כן כמ"ש הר"ן בשם הראב"ד בפ' השולח וכמ"ש מהר"א ן' ששון בתשוב' סי' קפ"ב. והאמת דהם דברים תמוהים מה שהבינו הגדולים הללו בסברת רש"י ולא כן אנכי עמדי כי הנה רש"י ז"ל שם במכות דף ט"ו ע"א הזכיר ענין זה ולא כתב שמצא לה עון שכ"כ שם גבי מ"ש הניחא למ"ד בטלו ולא בטלו כו' כתב שם רש"י שאין מבטל העשה אא"כ מדירה שלא תהנה ממנו נדר שאין לו הפרה כדלקמן ושם באותו הדף ע"ב בלשון המתחיל ר"י סבר התראה ספק כתב בסוף הלשון וכשמתרין בו אל תגרש ספק הוא שמא לא יבטל העשה להדירה בהנאה ולכשידירה ויבטלנו קאמר דלקי ע"כ אלמא דבנדר לה עד"ר לחוד מוקי לה. ועוד יש ראיה מכרחת בסוף הסוגי' דף ט"ז ע"ב דמוקי התלמוד מ"ש ר"י זאת ועוד אחרת גבי פיאה אבל גבי אונס לא משום דאע"ג דהדירה עד"ר יש לו הפרה משום דהוי דבר מצוה ואם איתא כמו שהבינו הגדולים דרש"י איירי במצא לה עון שאסורה לו כלומר שזנתה תחתיו והדירה עד"ר הרי נדר זה אי אפשר להתירו דמלבד דאינו לדבר מצוה הוא לדבר עבירה וזו ראיה שאין עליה תשובה שאין פי' דברי רש"י כאשר הבינו הגדולים הנז' ודברי רש"י צריך לפרשם דה"ק דהדירה עד"ר לחוד ומשום דהוקשה לו לרש"י היכי יקרא זה בטלו דלא דמי לבטלו דשלוח הקן דהרגה דבטלו לעשה בידים אבל כאן שהדירה לו עד"ר התורה אסרתו עליו ולא מקרי זה בטלו ולכן הוצרך רש"י לומר דכיון דהוא המציא זה האיסור והעון שהדירה עד"ר ומתוך נדרו אסורה לו מיקרי כי הוא הגורם ובטלו לעשה קרינן ביה ולקי וא"כ מ"ש רש"י עד"ר שמצא לה עון שאסורה לו והדירה עד"ר לאו תרתי מילי נינהו שמצא לה עון כלומר שזנתה והדירה דא"כ הל"ל שעשתה עון ולא יאמר שמצא לה עון אלא הוא אשר דברתי ודברי רש"י כך מתפרשין והוי כאלו קאמר עד"ר שהמציא לה עון שאסורה לו כגון שהדירה עד"ר וכוונתו לומר דכיון דהוא מדירה ואוסרה עליו אף שאסורה מדין תורה בטלו קרינן ביה ואי איישר חילי הייתי מגיה בלשון רש"י שי"ן במקום וי"ו וכצ"ל שמצא לה עון שאסורה לו שהדירה עד"ר ודו"ק והנלע"ד כתבתי. הצעיר משה ן' חביב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |