שער אפרים/כה
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה כה
איתא בטא"ח סי' שס"ו בעל הבית שהיה שותף לשכניו כו' ובלבד שיהא בכלי א' כו' וכתב מרן הב"י וז"ל בפ' הדר כו' עד רש"א אחד זה ואחד זה א"צ לערב כו' ופסק כר"ש כו' עד ורבינו סבר כיון דמשני רבה כו' כסק כרבה כו'. וכתב עוד הב"י ואע"פ שרבינו כ' כו' על לזה ביין וזה בשמן ל"ד דה"ה לזה ביין וזה ביין כו' עד לת"ק דבעי לזה ביין ולזה ביין נמי איתי' ע"ש ודוק. ומהתימא הוא על מרן הב"י ז"ל שכתב שהטור פוסק כר"ש מפני שכתב דלזה ביין ולזה בשמן א"צ לערב והלא אמרי' בגמ' ובכלי אחד א"ר דיקא נמי כו' אא"ב כו' סיפא בשני כלים רישא בכלי א' שפיר אא"א הא והא בשני כלי' מה לי יין מ"ל שמן וכתבו התוס' אא"ב כו' וה"ה יין ויין בשני כלים אסור אבל אורחא דמלתא נקט וכתבו התוס' זה מפני שהוקשה להם אמאי לא מחלק התנא דמתני' בין יין ויין ובכלי א' או בב' כלים ומתרץ התוס' אורחא דמלת' נקט כו' א"כ מוכח בגמ' דלת"ק דמתני' דשרי יין ביין היינו בכלי א' ואסור בשמן היינו בב' כלים וה"ה איפכא יין בב' כלים אסור וה"ה יין ושמן בכלי א' מתיר כמו שכתבו התוס' ועוד דסתם יין ושמן בב' כלים וה"ה אם יין ושמן בכלי א' מותר וגם רבא דאמר דיקא נמי דיוקו מת"ק דמתני' ור"ש חולק אפי' יין ושמן בב' כלים מותר וכדמתרץ הגמ' בחצר שבין שתי מבואות וכמ"ש הב"י ז"ל וז"ל ורבינו סבר כיון דשני רבה מאי דשני ליה אביי א"כ הלכה כרבה ואיירי בחצר שבין שתי מבואות ואם כן יכול להיות שהטור פוסק כת"ק וגם הוא מוכח כן מדיוקו דרבא מדברי ת"ק ועוד שאם היה פוסק הטור כת"ק וגם הרא"ש והרי"ף פוסקים כן לא אישתמיט חד מהם לפסוק הלכה כר"ש בפירוש במקום ת"ק ועוד שהב"י בעצמו כתב אח"ז מיד וז"ל ומ"ש ובלבד כו' מימרא דרב כו' דה"ה לזה ביין ולזה ביין בעינן כלי א' שהרי אהא דרב כתב רש"י ואף על גב כו' עד לת"ק דבעי לזה ביין ולזה ביין נמי איתי' וא"כ הוא בעצמו כתב כן ודיוקו מרש"י שכתב הכל על דברי ת"ק ורש"י כתב בגמ' אחר כך בחצר שבין שתי מבואות וז"ל רש"י בד"ה למה"ד כו' ולרבנן דמתני' אם נשתתפו ביין וכלי א' שרי כו' אבל לזה בשמן כו' תרי עירובי נינהו ואסור ולפני זה כתב רש"י וז"ל אלא עם זה נשתתף ביין ועם זה בשמן ושני עירובין הן כו' עד וה"נ אף על פי שאין השיתוף מחובר יחד דהיינו בשני כלים שרי ור"ש לטעמיה א"כ מוכח מכל זה שהטור פוסק כת"ק וגם דבריו בעצמו סותרין זא"ז וכמ"ש וצ"ע. והיה נלע"ד לישב דברי הב"י ז"ל שהוא היה לומד בגמרא מאי דאמרינן בגמרא א"ר דיקא נמי כו' היינו שרצה רבא להוכיח דאיירי בכלי א' והיינו הת"ק איירי בהכי ור"ש פליג אחד זה ואחד זה א"צ כו' היינו בין בכלי א' בין בב' כלים וכדפרי' הגמ' ואפילו לזה ביין ולזה בשמן אבל לפי מאי דפריך אביי לרבא וסתר דבריו יין ויין ראוי לערב כו' לא שסתר כל דבריו דהיינו דמתניתין איירי בב' כלום אלא שסבר דבריו דרבא היה סובר דת"ק איירי בכלי א' ופליג ר"ש ואיירי אפי' בב' כלים ואביי סבר דאף ר"ש איירי בכלי א' ועל ר"ש אמר רב ובכלי א' ות"ק סבר אף בכלי א' יין ושמן צריכין לערב וקושית הגמ' אפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה כו' היינו בכלי א' ומקשה בתמיה הרי אין ראוי לערב וא"כ אף בכלי א' צריכין לערב ומתרץ הגמרא בחצר שבין שתי מבואות ושנתנו שתיהם עירוב באמצעיות ובכלי א' ודמי כשני בתים כיון דלא עביד לשם שיתוף כמ"ש התוס' בר"ה ור"ש לטעמיה ורבנן סברי כיון דלא ראוי לערבו אם כן צריכין לערב משא"כ יין ויין. ואם כן בזה שקטה התמיהה על הרב מרן הב"י ז"ל כי הב"י לא למד פשיטות הגמרא כמו רש"י אלא שיטה אחרת היתה לו בפי' הגמר' אלא שמכל מקום קשה עליו לפי פירושו שהגמרא מקשה ואפי' לזה ביין ולזה בשמן בתמיה ומתרץ הגמ' בחצר שבין ב' מבואות דהיינו ב' עירובין מוכח מהגמ' אבל בחצר א' אפי' בכלי א' ביין ושמן אסור כמ"ש דדוקא בב' מבואות שהן ב' עירובין שרי אבל בחצר שהכל עירוב א' אסור והטור כתב דין זה בחצר א' וז"ל בעה"ב שהיה שותף עם שכניו דהיינו כלישנא דמתני' ולא חילק בין ב' מבואות בשלמא בל"ז הייתי יכול לומר דהטור פוסק כרבנן דמתני' וכר' יוסף דתלי פלוגתתן בט"י כמו הרמב"ם אבל עתה שכתב הבית יוסף שהוא פוסק כרבה קשה וגם האת"ל שהטור פוסק כר"ש היינו אליבא דרב יוסף דטבול יום אלא שהוא כותב בפי' שפוסק כרבה והוא תמוה וצ"ע היטב בב"י ובש"ס. והנה רבו הפירושים בביאור דברי הבית יוסף כדי לישבו וכלי"ם מכלי"ם שונים משונים וכולם לא סלקא אליבא דהלכתא לכן לא הבאתים:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |