שער אפרים/יד
|
< הקודם · הבא > |
- שאלה יד
נשאלתי לבאר קושית הרב בעל ש"י למורא בתשו' סי' נ"ד בשאלה אם כהנים ולוים חייבי' בברכת המזון והיינו מטעם שאין להם חלק בארץ ומקשה שדברי הרמב"ם נראים כסותרי' זא"ז מ"ש גבי וידוי מעשר כתב דגרים אין מתודים (ועיין בסוף הל' מעשר שני) מפני שאין להם חלק בארץ והרי הוא אומר כאשר נשבעת לאבותינו ובהלכות בכורים פ"ד כתב הרמב"ם שהגר מביא וקורא ומ"ש הרי גם בבכורי' כתיב אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו ע"ש מה שתירץ:
תשובה נלע"ד דדברי הרמב"ם נכונים כי שם בווידוי מעשר נאמר כאשר נשבעת לאבותינו בענין התפל' שמתפלל אחר הווידוי השקיפה ממעון קדשך כו' וברך את עמך ישראל כו' כאשר נשבעת גו' ואם הוא גר אינו מן הראוי שישקר בתפלתו לומר השקיפה גו' כאשר נשבעת לאבותינו גו' וכמ"ש בגמר' דיומא גבי אנשי כנסת הגדולה כו' שהדור שלפניהם לא רצה לומר הגדול הגבור והנורא הואיל ויודעים שהקב"ה הוא אמיתי לא רצו לכזב בתפלתן וה"ה גבי התפלה אחר הוידוי שאומר השקיפה ולאפוקי גבי וידוי דבכורים לא נזכר שם שום תפלה רק שמתודה ומספר בשבחו של מקום מה שעשה הניסים כו' ואינו מתפלל על העתיד לכן מתודים גם הגרים וכמ"ש הרמב"ם וזהו שמדוקדק בדברי הרמב"ם בסוף הלכות מעשר שני שכתב וז"ל השקיפה ממעון קדשך כו' עד כאשר נשבעת לאבותינו ארץ זבת חלב ודבש זו בקשה שיתן טעם בפירות ואח"כ כתב הרמב"ם ז"ב תכף ישראלי' וממזירים מתודים אבל לא גרים ומשוחררים מפני שאין להם חלק בארן והרי הוא אומר כאשר נשבעת לאבותינו וקשה למה מסמיך זה בכאן למ"ש הגרים אינם מתודי' כו', ולפ"ד הוא מדוקדק מאחר שסיים שהשקיפה הוא לשון בקשה כו' ועל זה קאי כאשר נשבעת לאבותינו לכן אמר תכף אחר זה שהגרים אינן מתודי' מאחר שהוא לשון בקשה ותפלה וכמ"ש לעיל בהל' בכורים שמתודי' והיינו מטעם שאברהם נקרא אב המון גוים כו' אבל בתפלה צריך לדקדק יותר ודו"ק ועיין בתשובת ש"י למורא הנזכר והנלע"ד כתבתי:
[הג"ה מבן הרב המחבר ז"ל וזאת ליהודה ויאמר. ולענ"דן שדברי הרמב"ם בהלכות מעשר ובהלכות בכורים שניהם בקנה א' יעלו וטעמו ונימוקו עמו כי גבי וידוי מעשר פוסק שהגר אינו מתודה מטעם שאין לו חלק בארץ ומלשון הוידוי משמע שיש לו חלק בארץ במ"ש ואת האדמה אשר נתת לנו כאשר נשבעת וגו' וזהו שקר וכתיב דובר שקרים לא יכון לנגד עיני וכמ"ש הרשב"ם בגמר' בפ' הספינה דף פ"ב כי כ"ע מודים דהגרי' אין להם חלק בארןץ ולפ"ז אף דמצי למימר לאבותינו מטעם דאברהם נקרא אב המון גוים מ"מ נתת לנו לא מצי למימר ולכן פסק דהגרים אינן מתודים במעשר ואף שכתב הרשב"ם בב"ק דף ק"ן דהאי לנו דכתיב גבי מעשר קאי אכל ישראל היינו דוקא בישראל איירי אף דאין לו קרקע מ"מ יתודה מה"ט אבל הגרים דכ"ע מודים דאין להם חלק בארץ אינן יכולין לומר לנו במעשר וע"ש ומטעם דגבי מעשר אמר ואת האדמה אשר נתת כאשר נשבעת וקאי השבועה על הנתינה ולהגרים לא נשבע ליתן ומשא"כ גבי בכורים אמר כי באתי אל הארץ אשר נשבע י"י ואומר הנתינה לבסוף ונוכל לפרש דהשבועה אינו קאי אלא על נתינת הארץ לישראל ולתת לנו דקאמר אינו קאי לא על השבועה ולא על נתינת הארץ אלא על דברים אחרים וכמ"ש בפ' הספינה והכתיב אשר נתת לי ומשני דיהבת לי זוזי וזבני בהו וכן מ"ש אח"כ ויתן לנו את הארץ וגו' מאחר שאינו מזכיר שם השבועה נמי יש לפרש הכי דיהבת לנו זוזי וזבני בהו קרקע כך נלע"ד לישב דברי הרמב"ם הנז':
ומה שחילק אמ"ו הגאון זצוק"ל בין מעשר לבכורים דבמעשר מתפלל ואינו מן הראוי שישקר בתפלתו ומה שאין כן בבכורים וכאן הבן שואל ואומר מי יתן ואבין דברות קדשו דהא גמרא ערוכה היא בפרק הספינה דף פ"ב דפריך רב אחא לרב אשי מכדי פסוקי נינהו לקרי א"ל משום דמחזי כשיקרא ופי' רשב"ם שהרי משום הבאת בכורי' קא קרי ושמא לאו בקרקע שלו גדלו ומשקר וכתיב דובר שקרים לא יכון עכ"ל. ולפי החילוק של אמ"ו הגאון מאי משני רב אשי הרי מקרא בכורים אינו תפלה כ"א שבחו של מקום:
ועם הגמ' זו נלע"ד לסלק התמי' מה שתמה הרב בעל תי"ט בפרק קמא דבכורים שכתב וז"ל ואנדרוגינוס וכתב הרע"ב וכתיב איש לפי פקודיו וכו' ותמהני דבכל דוכתי אימעוטי מכח ספק ובמתני' דלקמן נמי ממעטינן קונה ב' אילנות מחמת ספק עכ"ל. ותמהני על תמיהתו שהרי בכל דוכתי צריך קרא למעוטי ולא ממעטינן להו מהיכא דממעט האשה זולת בקידוש מי חטאת ביומא דף מ"ג ע"ש וה"ה בבכורים אף דלא נתחלק' הארץ לנקבות מכל מקום צריך קרא למעט טומטום ואנדרוגינוס ועיין בתוס' בבכורות דף מ"ב ד"ה אלמא כו' ותו שהרי אמרינן בגמ' דחגיגה דף ד' אמר מר זכורך להוציא טומטום ואנדרוגינוס בשלמא אנדרוגינוס איצטריך סד"א הואיל ואית ליה צד זכרות לחייב קמ"ל דבריה בפני עצמו הוא אלא טומטום ספיקא הוא מי איצטריך קרא למעוטי ספיקא אמר אביי כשביציו מבחוץ עכ"ל ע"ש וה"ה בבכורים אי לאו האי קרא דאיש לפי פקודיו לא היינו ממעטינן לטומטום ואנדרוגינוס ובזה נסתלקה תמיהת הרב בעל תי"ט:
גם מ"ש מקונה ב' אילנות מחמת ספק לענ"ד אינו דומה זה לזה דלפי מ"ש לעיל בשם הגמ' דפ' הספינה הנז' דגבי קונה ב' אילנות איכא תרי טעמי בגמ' הנז' אליבא דרב אשי משום דמיחזי כשיקר' ואליבא דרב משרשיא דלמא אתי לאפקועינהו מתרומה ומעשר ומה שאין כן גבי בכורי טומטום ואנדרוגינוס ביכורי ודאין נינהו אלא דספק איש או אשה נינהו ומטעמא דרב משרשיא היו מביאין וקורין:
וראיתי בב"ח לא"ח סי' קצ"ט שמקשה על הטור במה שמביא ראיה לדברי ר"ת מדתניא בספרי כאשר נשבעת לאבותינו פרט לגרים כו' וז"ל ולמה אינו מביא מן המשנה דבפ"ק דבכורות (צ"ל דביכורים) תנן להדיא דגר מביא ואינו קורא שאינו יכול לומר אשר נשבע י"י לאבותינו כו' עכ"ל. ולענד"ן דהרי"בה סובר כהרמב"ם דפוסק בבכורים דהגרים מתודים ולכך אינו מביא ראיה ממשנה דביכורים אלא מדתניא בספרי גבי מעשר דכולי עלמא מודים דאינם מתודים וכוונת הטור להשוות הני תרי פיסקי דהרמב"ם גם אליבא דרת:
עוד ראיתי בב"ח שם שכתב במה שמפרש דברי ר"י וז"ל וצריך לישב ההוא דספרי לדעת ר"י דסבירא ליה לר"י דהשקיפה נמי לא מצי אמר מדכתיב ואת האדמה אשר נתת לנו וגו' דדוחק הוא לחלק בין מקרא דהשקיפה למקרא דהגדתי אשר נשבע י"י לאבותינו וגו' כדפי' בסמוך אליבא דר"ת כו' עכ"ל ע"ש. הנה הרב בעל ב"ח ניצול מן הר"י ופגע בו הני תרי פיסקי על הרמב"ם הנז' דסתרי אהדדי לפי קושית הרב בעל ש"י למורא הנז' אם דוחק הוא לחלק בין מקרא דהשקיפה למקרא דהגדתי איך ידחוק עצמו לתרץ קושית הרב בעל שפתי יונה בתשוב' שי למורא הנז' להשוות דברי הרמב"ם. ולפי מ"ש גם הספרי מיושב אליב' דר"י הנז' ואל דעות אלקים הוא יודע שהספר שי למורא הנז' אינו בידי כעת להשתעשע בדבריו וכד הוינא טליא קריתי קושיא זו בספרו אבל איני זוכר מה שתירץ והנלע"ד כתבתי:]
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |