שערי ישר/ז/יח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ז יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועפ"י היסודות שבארנו בקדושי יעוד, יתישב קצת גודל הקושיא שמקשים העולם, למ"ד אין ברירה, איך חלין הקדושין למפרע לרבנן, והנה לשיטת רש"י במס' גיטין, דבתנאי שבידו לקים מהני לכו"ע, אכתי קשה דהרי יכול אח"כ ליעד לו או לבנו, וכן קשה לשיטת הרמב"ן, דבתנאי מהני לכו"ע, ורק במתנה על שני דברים צריך לברירה, וכן גם לשיטת תוס' שם להלכה, דבדבר שעומד להתברר קיי"ל דיש ברירה קשה דהכא אינו עומד להתברר שמא לא ייעד לא לו ולא לבנו, ועפ"י מה שבארנו י"ל, דרק היכא שעלינו לומר איגלאי מילתא למפרע ממש, שכבר הי' חל הדין מעיקרא, היינו שאין מקרה העתידה לבוא גורמת לחלות הדין רק מבררת אז אמרינן אין ברירה, דלמפרע לא הי' בעולם דבר המברר, כמו בשני לוגין שאני עתיד להפריש, שההפרשה העתידה אינה גורמת שום דין לחלות התרומה, רק מסמנת ומבררת את הלוגין, ואמרינן שעל שני לוגין אלו כבר חל דין תרומה, בעת שלא הי' שום בירור בפועל כלל, וכן בשעה אחת קודם מיתתו, שהמיתה שלאחר שעה אינה גורמת לחלות הגירושין רק מבררת השעה, וכן בשאר דוכתי כיוצא בזה, אבל ביעוד שהיעוד של אח"כ הוא הגורם בעיקר הדין למפרע, היינו שבאמת בשעת מכירה לא חלו הקדושין קודם היעוד, וגם כפי שגלוי קמי שמיא, לא הי' דין קדושין על האמה למפרע, אלא שעכשיו הדין חל כאילו היתה מקודשת למפרע בכה"ג אין שייך לדין ברירה לומר הוברר הדבר למפרע, דבאמת לא חל הדין מעיקרא רק עכשיו חל הדין וכמו בהתרת נדרים דלכו"ע אין שייך לדון הוברר הדבר למפרע, כ"כ ביעוד חל עכשיו כאילו היתה מקודשת למפרע וכן יתישב בזה מה דקשה לענין ברירה למ"ד בע"ח למפרע הוא גובה, דלכאורה צריך לומר איגלאי למפרע שהשדה שגובה עכשיו הובררה מעיקרא שעלי' חל הקנין, ולכל השיטות הוא שייך לדין ברירה, אבל לפי מש"כ י"ל דכיון דבאמת עיקר הקנין מה שזוכה למפרע, הגבי' שלבסוף גורמת, וגוביינא זו אינה רק כמבררת, רק גורמת הדין שתהא שדה זו שלו מחמת זכות השעבוד דמעיקרא, וכל כה"ג שהסבה העתידה גורמת לחלות הדין אי"צ שיהי' מבורר למפרע, כיון דבאמת לא חל הדין מעיקרא, רק עכשיו, ועכשיו הוא מבורר, וכן מוכח שיטת התוס' לענין למפרע הוא גובה, שכתבו בב"ק ד' ל"ג דלענין אם הקדיש מלוה ואח"כ גבה, מ"מ הפירות לא קדשו, כיון שלא גבה לבסוף, יעו"ש, ורק לר"ע דסובר יוחלט השור, למ"ד פ"נ קנסא זוכה למפרע עם השבח, משום דהא דצריך כפית בי"ד אי"צ שתהי' בפועל על כל הדבר שזוכה למפרע, כמו שיבואר ענין זה בס"ד, אבל עיקר החלות לר"ע בשור תם שזוכה למפרע אין תלוי בדין ברירה, משום שע"י העמדה בדין שלאח"כ הוא זוכה למפרע, ועיקר הגורם הוא הכפי' של בי"ד אח"כ ולא כדבר המברר לחוד, משו"ה אינו שייך לדין ברירה:

ואפשר לומר דגם שיטת הרמב"ן ז"ל דכ' שרק במתנה על שני דברים תלוי בדין ברירה ולא במתנה על דבר אחד, הוא עפ"י דרך זה, דבמתנה על דבר אחד, והוא בדרך תנאי, י"ל דכיון דקיום התנאי או בטולו, גורמים את הדין לומר שחל למפרע, וקודם שנתקים התנאי או שנתבטל, אי אפשר לומר שכבר חל למפרע ממש, רק עכשיו משעה שנתקים בפועל או נתבטל בפועל, אמרינן שחל הדין לדון כאילו חל למפרע, אי"צ לברירה, דעיקר החסרון בדבר שאינו מבורר, כתב הר"ן בנדרים פ' השותפין דאין הדין חל על הספק, ובתנאים לא חל שום דין על הספק, ורק משעת הידיעה והבירור חל הדין, אבל במתנה על שני דברים, דאי אפשר לומר שהמקרה בעתיד תגרום הדין שיחול על דבר זה ולא על דבר השני דענין זה אינו בכלל התנאים, דהתנאים מועילים רק לקים או לבטל הקנין, אבל לברר בין החפצים, אינו בכח מקרה העתידה להועיל רק בדרך בירור וסימנא בעלמא, ועלינו לומר אח"כ איגלאי מילתא למפרע ממש, וזה הוא עיקר היסוד בדין ברירה, דמ"ד יש ברירה סובר דאמרינן שכבר הי' עומד לכך, ומ"ד אין ברירה סובר, כיון שלא הי' מעיקרא בעולם שום סבה לחלות הדין, אי אפשר לומר עכשיו שכבר חל למפרע, והבירור של עכשיו אינו מועיל כלום כיון שעלינו לומר שכבר חל מעיקרא, וכן יש להתבונן מדין הנהנה בפועל, דבאומר שני לוגין שאני עתיד להפריש, למ"ד יש ברירה, הוא רשאי לשתות מיד, משום שעכשיו כבר חל התרומה על הנשארים, ובתנאים סובר הרמב"ם דמה"ת אסור להתנהג עכשיו טרם שתקים התנאי בפועל, וכן הבאנו לעיל דברי הירושלמי בתנאי דע"י שתבעלי לפלוני שאסורה להבעל, דעד אחר גמר הבעילה היא כאשת איש:

ובס' דו"ח להגרעק"א ז"ל במס' עירובין ד' ל"ו, על המשנה מתנה אדם על שני עירובין וכו' הביא שם דברי הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שכ' דרק במתנה על שני תלוי בדין ברירה, כגון אם יבוא חכם למזרח ואם יבוא למערב, כתב שם וז"ל אינו מבין דברי קדשו, במה נקרא הך דהכא מתנה על שני דברים, דהתינח אם עירוב אחד הי' קונה או למזרח או למערב, אבל כיון דבאמת אין עירוב המזרח פועל כלום למערב וכן להיפוך, וכל אחד הוי מילתא באפי נפשי', ולגבי כ"א הוי מתנה בדבר אחד, דכשמניח במזרח ואומר אם בא ממזרח, יהא עירובי זה עירוב ואם לא יהא בטל, זה מהני, וכשמניח אח"כ במערב ואומר אם בא ממערב יהא עירובי עירוב ואם לאו יהא בטל, זה ג"כ מהני, וכיון דכ"א בפ"ע מהני, למה יגרע מה שמערב בב' מקומות ובכל חד מתנה תנאי בחד מילתא וצע"ג עכ"ל. ולענ"ד דברי הגרע"א ז"ל אינם מובנים מה הי' ניחא לו יותר אם הי' עירוב אחד קונה במזרח או במערב, דהרי גם באופן כזה יש מקום לומר, שאם הי' מתנה על מזרח בתנאי ואח"כ על מערב בתנאי שמהני, כגון אם יתן אחד כסף, לבעל שדה והוא יקנה בתנאי שאם ירדו גשמים תהא השדה קנוי' לראובן, ואם לא ירדו גשמים תהא קנוי' לשמעון, דעל כל הקנאה איכא תנאי בין אם יעשה זה בשתי הקנאות בזאח"ז, ובין אם יעשה בב"א, ואם מוצא הגרע"א ז"ל דבכה"ג חשוב כמתנה על שני דברים, כ"כ בשני עירובין הוא מתנה עכ"פ על שתי שביתות, שאי אפשר לקנות בשתיהן:

ונראה לענ"ד שהטעם בזה דהכלל הוא דתנאי מילתא אחריתא היא, כלומר דבכל ענין תנאי צריך להיות שכח המעשה עכ"פ נעשה כבר במעשה זו, רק שמקרי קיום התנאי, ובטולו יגרמו לחלות הדין לעקור או לקים, ולפי"ז אי אפשר בשום פנים לעשות שני מעשים הסותרים זה את זה, אף בדרך תנאי, דאין לו כח להכניס כח הדין במעשה השני' הסותרת כח מעשה הראשונה, וכן בנותן שני עירובין למזרח ולמערב, אי אפשר להכניס כח קנין שביתה במזרח ומערב אף ע"י שני עירובין, והנסיון יורה לנו שאם אח"כ יבטל את שני התנאים, ואז צריך שיחולו שניהם במזרח ובמערב, ואז יתבטלו שניהם, וזה לא יתכן אלא שמעיקרא לא הי' לו כח ע"ז, ולכן במתנה על שני דברים אי אפשר רק בדרך בירור, שעושה רק מעשה אחת והמקרה העתידה תברר על העדר, על מי נעשה המעשה וזהו ענין ברירה ממש. והדברים נכונים ומסתברים בעזה"י:

ומה שחלק הרמב"ן ז"ל בין מתנה על מקרה של מעשה לבין אם מתנה על מקרה של רצון, שבאומר רציתי אלך וכן בע"מ שירצה אבא אז גם במתנה על דבר אחד תלוי בברירה, נלענ"ד שבתנאי של רצון כונת המתנה על רצון של עכשיו ורק הרצון של אח"כ יברר את הרצון למפרע, דבתחילה ברצון שלו או של אחר הוא רוצה שירצה גם עכשיו, ולמ"ד יש ברירה סובר דהוי כאילו הוברר שמעיקרא הי' רצונו כך, ולמ"ד אין ברירה לא מהני:

ובזה יובן לנו גם מש"כ הר"ן בפ"ק דגיטין לענין משתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך, דמהני אף למ"ד אין ברירה, משום דאפשר שישתעבד לכל העולם בזאח"ז יעו"ש. דלפי מש"כ עיקר ההבדל בין מתנה על דבר אחד למתנה על דבר אחד למתנה על שני דברים, משום דאי אפשר שיה' בכח המעשה עכשיו על שני דברים שסותרים זא"ז, ובמשתעבדנא לכל דאתי מחמתך, שיש די בכח כסף דהשתא לשעבד להרבה בני אדם בזאח"ז, נמצא דגם בשני דברים אפשר שהסבה שאח"כ תגרום הדין למפרע, שמה שיבוא מחמתו יגרום הדין למפרע כמו בכל התנאים, וכל שהסבה העתידה גורמת הדין, אי"צ שיחול הדין למפרע ממש, דבאמת לא הי' שום דין קודם אף כפי שגלוי קמי שמיא, אבל בשני לוגין או בשני עירובין, דאי אפשר שמקרה העתידה תגרום הדין כמש"כ, ורק המקרה מבררת למפרע ממש, וזה תלוי בדין ברירה כמש"כ:

ונלענ"ד דגם בקנינים דעלמא כה"ג, שאם יתן במתנה לראובן אחת משתי שדות, ויתנה שאם ילך למקום פלוני תהי' שדה זו קנוי' לך ואם לא תלך תהי' השדה השני' קנוי' לך, שבכה"ג יועיל גם לדידן דקיי"ל אין ברירה, כיון ששתי ההקנאות האלו אינן סותרות זל"ז כלל, דהרי יכול להקנות לו את שתיהן, או ע"י קנין סודר, או ע"י חזקה, ומשו"ה הוי כמתנה על דבר אחד, כמש"כ בשיטת הרמב"ן ז"ל, ובתרומה כשאומר על שני רמונים, אם ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה, ואם לא ירדו גשמים היום יהי' זה תרומה על זה, במס' עירובין ד' ל"ז:

ובתוס' שם זה ודאי הוי כמתנה על שני דברים, כיון דשתי התרומות אי אפשר להיות, והמקרים העתידים אינם רק כמבררים למפרע ממש, זה תלוי בדין ברירה:

ולשיטת תוס' ורש"י בגיטין דבתנאי דלאו בידו תלוי בדין ברירה, נלענ"ד דתלוי בדין של קיום התנאי בפועל, דהתוס' נקטו בתנאי מעכשיו אם לא באתי מכאן ועד י"ב חדש ומת בתוך י"ב חדש דמותרת לשוק מה"ת בלא חליצה, כמש"כ בגיטין ד' ע"ו ע"ב ד"ה דהא אקיים וכו' יעו"ש, דלא כשיטת הרמב"ם, ולשיטתם עלינו לומר דלאחר קיום התנאי, הדין כאילו הי' ראוי לחול כבר למפרע, אף דקיום התנאי גורם הדין באמת, אבל כן הוא הדין שאם ידוע לנו שבודאי יתקים התנאי מותר להתנהג עכשיו כמו אחר קיום התנאי, ולפי"ז עלינו לדון כאילו חל למפרע ממש, ומשו"ה למ"ד אין ברירה אי אפשר לומר כאילו חל למפרע, ורק למ"ד יש ברירה, דאמרינן דמתחילה כבר הי' עומד לכך, וכבר גלוי קמי שמיא שחל הדין כבר בפועל, וכ"ז הוא רק בתנאים שאדם מתנה, שבכח המעשה הי' כבר ראוי לחול, רק התנאי שהוא מילתא אחריתא גורם לעכב החלות, עד שיהי' עם המעשה עוד מקרה שיגרום הדין, אבל בתנאים של התורה, כמו ביעוד לרבנן שחלו הקדושין למפרע, שהיעוד של אח"כ גורם הדין, דגם אם יבוא אלי' ויאמר שיהי' היעוד אח"כ, מ"מ אין דין האמה כמקודשת עכשיו, טרם שנעשה בפועל ענין היעוד, וכן לאביי בגבית חוב דאמרינן למפרע הוא גובה, דלא יהני ידיעת העתידות, כה"ג דומה להתרת נדרים שחכם עוקר הנדר למפרע שעיקר חלות הדין מתחדש אח"כ כאילו הי' כבר למפרע, ומשו"ה בכל אלה הענינים אין הבדל בין למ"ד יש ברירה, או אין ברירה דגם למ"ד יש ברירה לא מהני עכשיו לחול הדין, וכן ליכא חסרון מה שעכשיו אינו מבורר כמו דליכא חסרון בהתרת נדרים מה שלא הי' מבורר מעיקרא עקירת הנדר בעתיד ע"י חכם:

וכן נלענ"ד לבאר בהא דפליגי ר"י ור"ל לענין חליצת מעוברת והפילה אח"כ, דלר"י אי"צ חליצה אחרת ולר"ל צריכה חליצה אחרת, ומ"מ גם לר"י אם כנס יבמתו צרתה אסורה להנשא, שמא תלד ולד קימא וולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, והוא דבר תימה לכאורה, הלא ממ"נ צרתה נפטרה, דכמו שאם הפילה מהני החליצה למפרע, כ"כ אם ילדה ולד קימא, פקעה זיקה למפרע, דהרי חייבים בקרבן, וכן קשה לר"י דמהני חליצת מעוברת משום איגלאי מילתא למפרע, למה לא אמרינן אין ברירה, ונראה בעיקר פלוגתא דר"י ור"ל הוא, אם המקרה העתידה מה שהפילה אח"כ גורם הדין לזיקת יבום או לא, דר"י סובר דדין זיקת יבום איכא עכשיו בלי שום הצטרפות של מקרה העתידה, משום דגם עכשיו קרינן בזה ובן אין לו והא לית לי', דעובר אינו נקרא בן, כמו דאמרינן בגמ' ואיב"ע קרא ובן אין לו והא לית לי', ורק להיפוך אם תלד אח"כ בן קימא ישתנה הדין לבטל הזיקה למפרע, כמו בהתרת נדרים שנעקר הנדר למפרע, ומשו"ה אמרינן דאם יבוא אליהו ויאמר שתפיל את הולד שהיתה בת חליצה, כ"כ אמרינן איגלאי מילתא למפרע, היינו דכיון שאין מקרה מה שמפלת אח"כ גורם הדין, רק עכשיו איכא סבה שלמה לדין יבום וחליצה, דעובר לאו בן הוא, והרי מת בלא בנים, והיא בת יבום וחליצה, אלא דחיישינן שמא אח"כ תתחדש מקרה הסותרת, אבל אם הי' ידוע לנו שלא תבוא המקרה, הי' מותר ליבם עכשיו, ולכן מהני החליצה אם הפילה אח"כ, ובכה מהני גם למ"ד אין ברירה, דסבת החליצה כבר היתה מבוררת, אבל ההתרה מחמת ולד של קימא הוא להיפוך, דכיון דהשתא קרינן שמת בלא בנים, הרי מוכרח דלידת הולד הוא סבה מחודשה, שגורמת להפקיע הזיקה למפרע, ובנידון כזה לא מהני אם יבוא אליהו, דקודם ביאת סבה המתרת בעולם ליכא היתר, והא דחייבים בקרבן למפרע, ולא אמרינן אין ברירה, הוא מה"ט שדין זה לומר, שנפקע הזיקה למפרע, נתחדש עכשיו, ולא כגלוי מילתא למפרע ממש, ובכה"ג לא שייך לדין ברירה, ולר"ל לא מהני חליצת מעוברת, דסובר דגם מקרה של ניפול גורם הדין, ועכשיו ליכא מתיר ליבום בעולם, ואף דאח"כ ראוי לומר איגלאי למפרע, דהרי פטורים מקרבן, אבל כיון דהמתיר נתחדש רק אח"כ, לפי"ז לא הי' בעולם מעיקרא היתר ליבום, חשוב כאילו אינה ראוי' ליבום, ומשו"ה לא מהני החליצה, משום כל שאינה עולה ליבום, וכן מפורש בדברי הרא"ש ריש יבמות ובדברי התוס' יבמות ד' מ"א ע"ב, שהטעם לר"ל הוא משום כל שאינה עולה ליבום יעו"ש, משמע דאל"ה הי' מהני החליצה למפרע, וליכא חסרון משום אין ברירה, כמש"כ, כיון שהמקרה העתידה גורמת הדין, אבל כיון דמ"מ הי' אסור ביבום מעיקרא, קרינן בזה כל שאינה עולה ליבום, ולא חשיב זה כאיסור דבר אחר גרם לה:

והא דחייב בקרבן לר"י אף דלכאורה לא הי' מתחילה סבת איסור בעולם, דהרי אליבי' מעיקרא קרינן ובן אין לו, ולמה יביא קרבן בהתחדש אח"כ ע"י ולד בן קימא איסור דלפ"ד לכל ענין שלילה לא מהני לומר איגלאי למפרע, אמנם באמת גם לר"י הי' מעיקרא סבת איסור אשת אח, אלא שהי' גם סבה המתרת ועל זה מהני עקירה למפרע לבטל סבה המתרת:

אמנם בענין זה מתי אמרינן איגלאי למפרע צריך עיון רב דהנה הרשב"א ז"ל כתב בתשו' סי' תש"ז, הובא בב"ש סי' מ', דבמקדש מעכשיו ולאחר ל' למ"ד תנאי הוי, אינו יכול לגרש מיד, דכ"ז שלא נתקים התנאי לא נגמרו הקדושין, ובמשנה למלך פ"ו מה' גירושין הביא דברי הרשב"א וז"ל, אלא שראיתי להרשב"א ז"ל שנסתייע לסברא זו מדברי הירושלמי, דקאמר תוך ל' יום אינו קונה כלל, לאחר ל' יום קונה קנין גמור, וכן נסתייע הרב ז"ל ממאי דקאמר שמואל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני וגמרי קדושי ראשון, ומאי גמרי אין כאן גמר אלא גלוי מילתא, והול"ל לאחר ל' יום פקעי קדושי שני ומקודשת לראשון עכ"ד. והנה בשאר תנאים דעלמא לא שמעתי חלוק זה, אשר ע"כ אני מסתפק דאפשר דתנאי זה נשתנה מכל התנאים, דבתוך הזמן אינו קונה כלל, אבל בשאר תנאים לא אמרינן הכי, ומשו"ה מהני כתיבת הגט קודם קיום התנאי, אח"כ הקשה מדין חליצה לר"ל דלא אמרינן איגלאי למפרע, על שיטת הרמ"ה שכתב דבמקדש ע"מ שירצה אבא שיאמר הן, דאם מת הבן קודם שאמר אביו הן, תחלוץ, ואין מהני החליצה קודם קיום התנאי, אח"כ הביא דברי התוס' ונמ"י ריש פ' החולץ, ומפרש דיש בדבריהם חלוק בדין, דלשיטת תוס' ראוי להיות בנידון דין של הרמ"ה שלא תהני החליצה, דהתוס' כתבו דלר"ל לא אמרינן איגלאי למפרע בדבר שתלוי בעתידות, דאי אפשר לידע העתידות ובתנאי דע"מ שיאמר הן ג"כ אי אפשר לידע העתידות, והנמ"י שכתב בטעמא דר"ל דלא אמרינן איגלאי למפרע משום דשמא באותה שעה שחלץ ראוי' היתה לילד ולד גמור, אלא שאח"כ גרם לה איזה דבר להפיל, נמצא דחליצה דמעיקרא לאו כלום היא, ולשיטת הנמ"י מהני החליצה בנידון התנאי של ע"מ שיאמר הן, דהתם שפיר איגלאי למפרע שהיתה זקוקה, אח"כ מסיק עיקר הספק שנסתפק לשיטת הרשב"א אם הוא דוקא בתנאי דעכשיו ולאחר ל' או גם בשאר תנאים ומסיק בצ"ע יעו"ש ודברי המל"מ נפלאים בעיני' איזה הבדל אפשר להיות בין תנאי של מעכשיו ולאחר ל' לשאר תנאים דעלמא, וכן איזה הבדל אפשר להיות בחולץ למעוברת בין פירוש התוס' לפירוש הנמ"י, דהלא גם לפירוש התוס' אם הי' מתברר דמעיקרא הי' הולד בטבעו, שאי אפשר להתקים, הוא ענין שאי"צ לידע העתידות, והוי כספק בהוה, דאמרינן אם יבוא אליהו, אלא דאמרינן שמקרה העתידה גרם לו, ולכו"ע זה דומה לתנאי שתלוי במקרה של עתיד:

ולפי מש"כ ענין זה מתבאר היטב, ותלוי אם מקרה העתידה גורמת לקים או לבטל דבמקדש על תנאי אם לא יחזור מכאן ועד ל' יום, יש לפרש בשני אופנים, אם המשכת הזמן בהסכמת הקדושין בלא חזרה תגרום הקדושין למפרע, או להיפוך שלענין קיום הקדושין אי"צ שום דבר, רק שהחזרה תגרום עקירת הקדושין למפרע, ונסתייע הרשב"א ז"ל מלשון הירושלמי דאמרינן עד ל' יום אינו קונה כלל, ולאחר ל' קונה קנין גמור, וכן מלשון הש"ס דילן, גמרי ופקעי, שכונת תנאי זה הוא שמקרה העתידה תגרום קנין הקדושין למפרע ומשו"ה כתב דעד ל' יום לא מצי לגרש, דבשעה ההיא עדיין לא חל דין אישות, רק אח"כ חל כאילו הי' למפרע, ולפי"ז כ"כ לענין חליצה אם יצויר בכה"ג ראוי להיות שלא תיהני החליצה בין לר"י ובין לר"ל, דלפי מש"כ הא דפליג ר"י בחולץ למעוברת, הוא משום דסובר, דלענין זיקת יבום וחליצה אי"צ עכשיו למקרה של עתיד, דגם עכשיו קרינן בי' ובן אין לו, ולר"ל דסובר שעובר אינו כמי שאין לו בנים, וצריך להצרכת זיקה מקרה העתידה שיהי' נפל, ולכן נלענ"ד דאם נאמר להשוות דברי הרמ"ה לשיטת הרשב"א, הוא רק באופן זה שנאמר דבתנאי שע"מ שיאמר אבא הן, אין הכונה שמקרה זו תגרום קיום הקדושין, אלא להיפוך שהעדר אמירת הן תהא מקרה לעקור את הקדושין, עוד אפשר לומר עפ"י מש"כ לעיל עפ"י דברי הרא"ש ריש יבמות דבטעמא דר"ל דלא אמרינן תיגלי למפרע, הוא משום שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה, דלענין יבום כיון שלא הי' מעיקרא היתר אשת אח, כ"ז שלא הפילה הוי כמי שאינה עולה ליבום, ולפי"ז י"ל דבקדושין של תנאי אף אם יהי' כתנאי שהמקרה העתידה תגמור הקדושין למפרע, כיון דיכול ליבמה בממ"נ, דאם לא יחולו הקדושין תהי' כפנוי' למפרע, י"ל דבכה"ג גם לר"ל מהני החליצה:

ובס' אבני מלואים סי' מ' ס"ק ט' דחה דברי המל"מ, משום דאם נאמר דבקדושין על תנאי אי אפשר לגרש, כמו כן בגירושין על תנאי הי' ראוי לומר שלא יועילו קדושין קודם קיום התנאי, ובמס' גיטין פ' מי שאחזו מפורש דבמגרש מעכשיו אם תתיחד עמו חוששין לקדושין, ומטעם זה רוצה לפרש בטעמו של הרשב"א דלא מצי לגרש קודם קיום התנאי, משום דלא נכתב הגט לשמה, דכתיבת הגט על תנאי הוי שלא לשמה, כמש"כ הה"מ בפ"ח מה' גירושין יעו"ש, והנה מלבד שאין לנו שום רמז בדברי הרשב"א ז"ל, שהרי תלה דבריו בלשון הגמ', גמרי ופקעי, יש לדון דבכה"ג שכשרות הגט אינו תלוי במקרה של עתיד, אלא הקדושין תלוים ועומדים, אינו ענין לכתיבת גט על תנאי, דהכא ליכא שום ספק בכשרות הגט, ורק הספק בזה שמא לא תהא מקודשת, אלא נראה ברור שכונת הרשב"א הוא כמו שמפרש המל"מ, ומה דהקשה בס' אבני מלואים מגירושין על תנאי דמהני קדושין קודם קיום התנאי, נלענ"ד דיסוד הענין הוא, במה דלא אמרינן איגלאי מילתא למפרע בקדושין על תנאי, לענין שיחולו גם הגירושין למפרע, הוא דוקא לענין גירושין. אבל להיפוך בגירושין על תנאי, אם תתקדש קודם קיום התנאי יהני. לכו"ע דכמו דאמרינן בשבועה על שבועה ובנזירות על נזירות, שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, אף שעיקר הדין מה שחכם עוקר הנדר למפרע, הוא חל מכאן ולהבא, אבל כמו שמכאן ולהבא חל הדין כאילו לא הי' שם נדר, כ"כ חל מכאן ולהבא כל הדינים שנתבטלו מחמת עכוב הנדר, ומשו"ה כיון ששבועה שני' לא חלה מעיקרא מחמת הראשונה, שמנעתה מלחול, כיון שעכשיו הדין לחשוב כאילו לא הי', כ"כ עלינו לומר שגם המניעה והעכוב הבאה מחמתה כאילו לא הי', ולכן במגרש על תנאי ונתקדשה קודם קיום התנאי, כיון שמניעת חלות קדושין שניים הוא מחמת קדושין ראשונים, וכיון שעכשיו הדין שחל למפרע הגירושין ונתבטלו קניני אישות הראשונים, כ"כ נתבטל מניעת חלות קדושין שניים, בין אם נתקדשה לאחר ובין אם קדשה המגרש, דלא מבעיא בקדשה אחר, שמניעת תפיסת קדושין אחרים, הוא רק משום דאין קדושין תופסים באשת איש, בכה"ג שעכשיו הדין כאילו היתה מגורשת למפרע, כ"כ דיינינן שהסבה המעכבת בטלה למפרע, אלא גם אם הוא בעצמו קדשה, המניעה לחלות קדושין השניים הם קדושין ראשונים שאין קדושין חל על קדושין כמו שבועה, על שבועה, אבל במקדש על תנאי באופן שאמרינן שהמקרה הבאה תגרום למפרע את קנין האישות, ובאמת מעיקרא לא הי' שום קנין, וכמו שנסתייע הרשב"א ז"ל מדברי הירושלמי שבתוך ל' לא קנה כלל ואח"כ קונה לגמרי, בכה"ג אין העדר קנין האישות מעכב את חלות הגט, שההעדר והשלילה אי אפשר שיעכבו שום דבר בעולם, אלא משום דכיון דליכא אישות בעולם לא שייך גירושין) וע"ז לא שייך לומר כיון שלאחר קיום התנאי חל הדין של אישות כאילו הי' כבר אישות בעולם, כיון דמ"מ מעיקרא לא הי':

ועפי"ד יש לבאר מש"כ הר"ן ז"ל בנדרים ד' ס"ז ע"א בהא דתנן במשנה הפר הבעל ולא הפר האב אינו מופר, ואצ"ל שקים אחד מהם, ואמרינן בגמ' כי איצטריך לי' כגון דהפר אחד מהם וקים אחד וחזר המקים ונשאל על הקמתו מהו דתימא מאי דאוקי הא עקרי', קמ"ל דמפירים שניהם בבת אחת וכתב הר"ן עז וז"ל, והקשה הרשב"א ז"ל אמאי אמרינן דהפרה קמייתא בטלה לה, הא לבתר דאיתשיל על הקמתו כיון דחכם עוקר את הנדר מעיקרו, הרי הוא כאילו לא הקים כלל, וכדתניא פ' המדיר המקדש את האשה ע"מ שאין עלי' נדרים אינה מקודשת, הלכה לפני חכם והתירה הרי זו מקודשת, דחשבינן לה כאילו לא הי' נדרים כלל בשעת קדושין, ה"נ לבתר דאיתשיל נחזיי' להאי גברא כאילו לא הקים מעולם, ולדידי לאו קושיא היא כלל, דקדושין מתוך שהוא מעשה גמור אע"ג דכ"ז שלא התירה לא חיילי, כי התירה אמרינן דאיגלאי מילתא דמעיקרא חיילי, אבל הפרה דחד מהני קלשה לה טפי, דבאפי נפשה לאו מידי היא אלא בצרופא דאידך, ואפי' בצרופא דאידך לא מהני כ"ז שאינם ראוים להצטרף יחד, וכדתניא דהפר אחד מהם ומת בטלה הפרתו, הילכך כיון דהפרה דחד אפי' כי לא הקים חברי' קלישא טובא, כל היכא דהקים כיון דההיא שעתא לא חזיא לאיצטרופי בטלה לה לגמרי, וכיון דלא חזיא ההיא שעתא לא חזיא נמי בתר זימנא עכ"ל. ודבריו סתומים מה נפ"מ בין מעשה גמור למעשה קליש, ועפי"מ שבארנו יש לבאר דבריו באופן מורגש ומובן. היינו דבמקדש ע"מ שאין עלי' נדרים, כיון דתנאי מילתא אחריתא הוא, וליכא חסרון בעיקר מעשה הקדושין, ורק סבת הנדרים שעלי' מעכבים חלות הקדושין משו"ה כשהתירה הנדר ונעקר למפרע, כיון שעיקר הנדר בטל כ"כ בטלה המניעה והעכבה לחלות הקדושין למפרע, אבל בהפרה שהפרה של אחד מהם קליש, ואם לא יהי' בזה סבה של הצטרפות, בטלה לה לגמרי, וכ"ז שקיים אחד מהם לא חזיא להצטרפות, ובכה"ג אין סבת ההקמה מעכבת את הפרה של האחר בגדר חיובי אלא בגדר שלילה, ובכה"ג לא יועיל מה שנאמר איגלאי מילתא למפרע כיון דמ"מ לא הי' בעולם מעיקרא הפרה מועילה וזו ראי' נכונה למה שחלקנו בין קדושין על תנאי לגירושין על תנאי:

ובקדושין על תנאי דלא מצי לגרש קודם קיום התנאי, הוא דוקא אם קיום התנאי גומר הקדושין למפרע, כמש"כ הרשב"א ז"ל לדייק מלשון הש"ס שלאחר ל' גמרי קדושי ראשון, אבל אם יהי' תנאי שכונתו להיפוך, שמקרה העתידה תעקור את הקדושין למפרע אז יכול לגרש מהשתא, וענין זה יש להוכיח מכל גירושין דעלמא, דהרי קיי"ל כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש, ונמצא דכל קדושין ישראל הם בתנאי שלא ימחו רבנן, ואם נאמר דבכל קדושין על תנאי לא מצי לגרש איך משכחת גט בישראל, אלא ודאי ההבדל כמש"כ דכונת התנאי של מקדש אדעתא דרבנן הוא, שאם יפקיעו רבנן הקדושין שיתבטלו הקדושין אבל לקיום הקדושין אי"צ למקרה של עתיד כלום ונחשבים כל קדושין מעכשיו לקדושין גמורים, ומשו"ה חלין הגירושין מעכשיו וזה פשוט:

וכן יתורץ עפ"י דרכנו דברי הרא"ש ז"ל בתשו' כלל מ"ה סי' כ"ו וז"ל, ראובן גרש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אח"כ או לא, מהו שיחזור ראובן ויטלו הימנה ויתננה בלי שום תנאי ויבטל תנאי הראשון, תשובה, לבטל התנאי אינו יכול, כיון שנתן הגט בתנאי אינו יכול לבטלו, ובנטילת הגט ממנה וליתנו לה פעם אחרת אין תקנה, כי כבר אינה אשתו, כי נתן לה גט גמור בלי שיור, אלא שהטיל בו תנאי, ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי. אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל עכ"ל, וכן פסק הטוש"ע סי' קמ"ג ונתקשו טובא האחרונים למה לא יוכל לגרש שנית שאם תנשא לפלוני יתבטל הגט הראשון ותהי' אשת איש למפרע, ויחול הגט השני, והאריך בקושיא זו בס' תשו' מהרי"ט הובא דברי' בס' אבני מלואים סי' קמ"ג סק"ב, והוסיף להקשות בתשו' מהרי"ט מהא דאמרינן בפ' המדיר קדשה על תנאי וכנסה סתם מקודשת, ואמרינן משום דאין אדם עושה ב בעילתו בעילת זנות, הרי אעפ"י שהיתה מתחלה מקודשת גמורה אלא שהטיל תנאי בקדושין חיילי שפיר קדושין האחרונים שהיו בלא תנאי, כיון שנתבטלו קדושין ראשונים חלו האחרונים, ואף לגבי גט כיוצא בו, ודמיא לשבועה שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, וכן מוכח להדיא מדברי הרמ"ה שהביא הטור דבריו סי' קמ"ג, דבע"מ שתנשאי לפלוני, מהני אם יתן גט שני בלא תנאי זהו תו"ד ועי' בא"מ שם מה שהאריך לישב דברי הרא"ש:

ועפ"י מש"כ ענין זה מתפרש היטב דמה שהקשה המהרי"ט ז"ל מהא דקדושין חלין על קדושין, כבר בארנו דקדושין שאני, כיון דקדושין ראשונים מעכבים את השניים מלחול, כשאמרינן אח"כ שבטלו קדושין ראשונים, בטל גם דין ההעכבה, כמו בשבועה שאם נשאל על הראשונה שני' חלה עליו, אבל בגט כ"ז דאמרינן מעיקרא שהיא כגרושה גמורה, כמש"כ הרא"ש ז"ל בלשונו הטהור שכבר אינה אשתו, משום דהכונה בתנאי כזה שמעכשיו היא מגורשת בלא שום הצטרפות מקרה העתידה אלא אם תנשא לפלוני, יתבטלו הגירושין למפרע, ומה היא מותרת להנשא מיד, כמו שפסק הטוש"ע עפ"י שיטת הרא"ש בדין זה, ולכן לא יועיל הגט השני עכשיו כלום, דגם אם יתבטל אח"כ הגט הראשון לא מהני שיחול גט השני למפרע, דמעיקרא היתה פנוי' ולא הי' בה קנין אישות, ורק אח"כ יתחדש דין אישות מכאן ולהבא, דעל ענין שלילה לא מהני מקרה של עכשיו:

ומה שהקשה בתשו' מהרי"ט מתנאי דע"מ שתנשאי לפלוני, שפסק הטור כהרמ"ה דמהני אם יתן גט שני, לדברינו הוא מתורץ היטב, דבתנאי דע"מ שתנשאי לפלוני שאסורה להנשא לכל אדם קודם קיום התנאי, כמו דאיתא בגמ' וכן בטוש"ע, מתפרש כונת תנאי זה להיפוך, שהמקרה העתידה מה שתנשא לפלוני תגרום חלות הגירושין, ועד קיום התנאי עדיין היא נחשבת לאשת איש, ורק אח"כ יחולו הגירושין למפרע, בכה"ג גם להרא"ש ז"ל מהני גירושין של עכשיו והיתירה לכו"ע, ואם תנשא אח"כ לפלוני ויתקימו הגירושין הראשונים לא איכפת לן כלום, אבל בתנאי דע"מ שלא תנשא לפלוני, ורוצה להתירה גם לאותו פלוני, לא מהני אם יתן עכשיו גט שני, שאם תנשא לפלוני ויתבטל הגט הראשון ויתחדש אז דין א"א למפרע, והתרת גט השני לא הועיל בזה, דמעיקרא לא היתה בדין אשת איש. כללא דמילתא לדברינו הוא:

דקדושין הנעשים באשה שהיא ספק מקודשת או ספק מגורשת, שתלוי במקרה של עתיד, לעולם מהני בכל אופני תנאים שיהי', ואם רק איגלאי מילתא למפרע, שהיתה פנוי' בשעת קדושין חלין הקדושין למפרע, אבל גירושין באשה שקדושי וגרושי' תלוים ועומדים מחמת מקרה עתידה, תלוי באיזה אופן הי' התנאי, אם המקרה העתידה גורמת שתהי' אשת איש למפרע, אז לא מהני גירושין של עכשיו קודם קיום התנאי, ואם המקרה העתידה גורמת שתהי' כפנוי' למפרע, אז מהני הגט גם קודם קיום התנאי ובטולו, וכן באמה העברי', אם יגרש האדון קודם היעוד, לרבנן דאמרי מעות הראשונות לקדושין נתנו, לא יחול הגט למפרע, אבל קדושין בין אם יקדשה הוא ובין אחר יהי' הקדושין תלוים ועומדים, ואם ימצאו מקום ע"י איגלאי למפרע יחולו, כנלענ"ד בענין זה:

וקשה לי להבין דברי הרשב"א ז"ל בחי' לגיטין ד' פ"ד שהביא שם הירושלמי במגרש ע"מ שתבעלי לפלוני, בתחילה הוא אסור לבעול, עבר ובעל הותר הגט למפרע, וכתב ע"ז הרשב"א ז"ל, ומיהו איכא למידק דהא כל ע"מ כאומר מעכשיו דמי ואם נקרע הגט או נאבד, מקימת תנאה ומגורשת למפרע, א"כ איכא כשבועל פנוי' הוא בועל, דכל שמקימת תנאה הרי זו מגורשת למפרע, ומסיק שם בצ"ע. והלא לשיטתו שכתב דכל שמקרה עתידה גורמת לקיום הדבר, עדיין חשבינן עכשיו כאינה מגורשת, ואיך תהי' מותרת לכתחלה, דהרי זה דומה למה דאמרינן ביבמות, דהולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם, אף דגם שם מהני הולד לבטל הזיקה למפרע, שהרי חייבים בקרבן, ונראה לי דזה תלוי בדין קיום התנאי בפועל, אם מותר עכשיו בעת שידעינן שיתקים אח"כ, והרשב"א ז"ל נראה דסובר כשיטת תוס' ואם ידעינן שיתקים אח"כ מותר עכשיו, דלא כשיטת הרמב"ם, והא דאמרינן ביבמות דאיכא איסור אם ההיתר מחמת הולד, אף דאיכא ממ"נ, וכן איכא רוב דרוב נשים ולד מעליא ילדן, הוא כמש"כ לחלק בין תנאי של תורה לתנאי הנעשה ע"י אדם, כמש"כ לעיל לענין ברירה:

אמנם מש"כ הרא"ש בתשו' הנ"ל דאינו יכול לבטל התנאי הוא קשה מאד, שסותר את משנתו שפסק בתשו' דמהני ביטול התנאי משום דאתי דבור ומבטל דבור, וביותר קשה על הטוש"ע דפסק כ"כ דמהני ביטול תנאי, ובתנאי זה פסק דאי אפשר להתיר רק שיקדשנה ויגרשנה וכן כתב הגר"א ז"ל דזה תימה, ולפ"ד ראוי לבאר דבתנאי דע"מ שתבעלי לפלוני לא יהני בטול תנאים שיהי' גט מעכשיו, דכיון דמעיקרא חשבינן כאילו לא חל הגט, ואם יבטל סבה המקימת יתבטל הגט לגמרי, ולהיפוך בתנאי דע"מ שלא תנשאי, אם תתבטל הסבה העוקרת יחול הגט מעכשיו לגמרי, דענין אתי דבור ומבטל דבור הוא לבטל את המקרה של עתיד שלא תגרום דין, ולפי"ז פסק הרא"ש והטוש"ע בזה צ"ע. ועי' בס' אבני מלואים מש"כ לתרץ קושיא זו, וכן קושיא הראשונה למה מהני גט אחר גט. יעו"ש:

פרק

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף