שערי ישר/ו/ז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ו ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות ה"ט מי שהיו שתי כתי עדים מעידים אותו, אלו מעידים שנזר שתים ואלו מעידים שנזר חמש הרי זה נזיר שתים שבכלל חמש שתים והרי כולם מעידים בשתים עכ"ל. והקשה בס' לחם משנה אף דמשנה סתים כן דפליגי ב"ש וב"ה בשני כתי עדים, אבל בגמ' אמרינן שם דמתני' דלא כהאי תנא, דלרב"י בנו של ב"ב פליגי בכת אחת ולב"ה גם בכת אחת הוי נזיר שתים, ובכה"ג בדיני ממונות פסק הרמב"ם בה' עדות כר"ש בן אלעזר באחד אומר מנה ואחד אומר מאתים דיש בכלל מאתים מנה, והי' לו לפסוק כן גם בכת אחת, ונשאר בקושיא, ובתומים סי' ל' סק"ז הקשה כ"כ קושיא זו, ותירץ דכיון דהאחד אומר שתים וא' אומר חמש עכ"פ איכא הכחשה בבדיקות, ובממון דאי"צ דו"ח משום נעילת דלת, ובנזירות דלא שייך נעילת דלת בעינן דו"ח, ומסיק והא דצריך בעדי נזירות דו"ח צ"ל דגם שזו שייך הזמה דאם הי' נזיר ושתה יין חייב מלקות א"כ אף הזוממים חייבים מלקות, וא"כ בעינן דו"ח כדיני נפשות. עכ"ל. וכן כתב בתשו' רע"א סי' פ"ז יעו"ש ודבריהם תמוהים מאד כיון דבאיסורים לא בעינן דו"ח דרק בדיני ממונות אמרו משום דילפינן ממשפט אחד יהי' לכם, צריך מדינא דו"ח, אבל באיסורים אי"צ דו"ח, ומהיכי תיתי יהי' דין נזירות חלוק משאר איסורים, ומה דמסתעף מזה ענין מלקות אם עבר ושתה יין דחייב מלקות, לפי"ז גם במעיד על חלב ודם ג"כ אפשר לבוא לידי מלקות, ואיך אפשר שיתחייבו העדים אם הוזמו מלקות, הלא לא באו לחייבו מלקות קודם שעבר על נזרו, וכן מפורש ברמב"ם ה' נזירות פ"ט הי"ז וז"ל נהג נזירות עפ"י ע"א ושתה יין או נטמא והתרו בו שנים לוקה, אעפ"י שעיקר הנזירות בע"א עכ"ל, והוא כשיטתו דפסק בפט"ז מה' סנהדרין דאי"צ שני עדים למלקות אלא בשעת מעשה אבל האיסור עצמו בע"א יוחזק, ולכן לא מצאתי בכדי לתרץ דברי הרמב"ם, וגם מה שכתב בס' אורח מישור על מס' נזיר לתרץ ולחלק בין מנה ומאתים לשתים וחמש, ומדמה לאומר שתי מרדעות וא' אומר חמש דלא עבידא למיטעי, בכה"ג אין דבריו נכונים בזה, דרק היכא שמעידים על ראית מעשה יש חילוק בין שלש לחמש, וכן בא' בחודש כה"ג, אבל אם מעידים על שמיעה ששמעו מפי הנודר מה לי שתים וחמש או שתים ושלש, אח"כ מצאתי במפרשי הירושלמי שדחו דבריו עי' בשירי קרבן שם, וכן מה שתירץ בשירי קרבן כיון דבדיני נפשות לא מפצרינן, ש"מ דהוי קצת ספק ומשו"ה הוי ספק נזירות להקל יעו"ש גם דבריו אינם מסתברים כלל, כיון דמהני להוציא ממון בכה"ג, ואיך אפשר שלא יהני לדין נזירות:

וראיתי בס' המאירי למס' נזיר שם שכתב ג"כ דשאני נזירות מדיני ממונות, וז"ל מי שהי' שני כתי עדים מעידים אותו וכו' ואעפ"י שבדיני ממונות אחד אומר מנה ואחד אומר מאתים חייב במנה שיש בכלל מאתים מנה, בדין זה אינו כן, ואעפ"י שבגמ' אמרו לדעת ר' ישמעאל שאף בכח אחת נחלקו ב"ה לומר שיש בכלל חמש שתים, יחידאה הוא וסתם משנה עדיף, ומ"מ יש פוסקים כן ומזו של דיני ממונות וכן שכ' ישמעאל אמר, עכ"ל הצריך לנו. הרי שכתב ג"כ לחלק מדיני ממונות, אבל לא גלה לנו הטעם בזה:

ונראה לענ"ד לומר בזה דעפ"י מש"כ לעיל דענין עדות באיסורים חלוק מעדות בדיני ממונות, דבממון אמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר שמעדים מקיימים דבר חדש אצל בי"ד, כלומר דאף אם בי"ד יודעים המעשה עפ"י ראיתם אין להם כח לחתוך הדין רק ע"י עדים כמו שמוכח מדברי הרשב"א לענין יחיד מומחה שראה ביום שאינו יכול לפסוק דין עפ"י ראותו דבעינן עפ"י שנים עדים יקום דבר, לפי"ז נראה לי דלענין עדי צירוף עפ"י מעשים מחולקים דקיי"ל בדי"מ כר' יהושע ב"ק, דבזה יהי' חמור עדות באיסורים מבדיני ממונות, משום דענין צירוף עדות באחד מעיד על מעשה בפ"ע וא' מעיד על מעשה בפ"ע איך עדותם מצטרף לדבר שלם, הוא ענין נפלא, דממ"נ אם שניהם נאמנים הי' ראוי לגבות שני מנים בהלואה אחר הלואה, ואם אחד אינו נאמן אין כאן עדות כלל, ובנתיבות המשפט סי' קמ"ה סק"ב כתב בזה דבר זר ורחוק, ולענ"ד נראה דאף דלענין בירור האמת אין כאן רק ע"א על כל מעשה בפ"ע, אבל כיון שאמרה תורה עפ"י שנים עדים יקום דבר, שהוא חצי דבר ע"פ של זה וחצי דבר על פיו של זה, כמש"כ רש"י בכתובות ד' כ"א ע"א ד"ה ונפקע מינה, יעו"ש, וכיון דלקיומו של חצי דבר סגי לן הגדת ע"א ואצל בי"ד נתקיים שני חצאים ונצטרף לדבר שלם, ונתקים בהם עפ"י שנים עדים יקום דבר חצי דבר על פיו של אחד וחצי דבר עפ"י עד השני, אף דלענין בירור המעשים אין כאן בירור רק ע"א על כל מעשה ומעשה, ואין כאן שום הצטרפות של בירור שני עדים, ולפי"ז יש לומר דלענין איסור והיתר דלא נאמר שם ענין זה של קיום דבר אצל בי"ד, והיכא דבעינן שני עדים כמו היכא דאיתחזק היתירא או איסורא, הוא לענין בירור האמת דוקא, ובעדות מיוחדת על מעשים נפרדים דליכא בירור מעדות שנים לא יהני עדי צירוף, ובעיקר הענין של עדי צירוף בדיני ממונות ובדבר שבערוה יבואר עוד לקמן באריכות. בס"ד:

והנה ברש"י בסנהדרין ד' ל"א ע"א, דאמרינן שם אחד אומר בדיוטא העליונה ואחד אומר בדיוטא התחתונה אמר ר' חנינא מעשה בא לפני רבי וצירף עדותם, כתב בזה"ל וצריף עדותם, כר' יהושע בן קרחה דתרווייהו מנה מחייבי ואע"ג דמכחשי בבדיקות כדר' יהודא, עכ"ל. וכן כתב בנמ"י שם כלשון רש"י ולכאורה אינו מובן דמה ענין דברי ר' יהושע לכאן, דהנה בגמ' אמרינן נהרדעי אמרי אפי' אחד אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן מצטרפים כמאן כריב"ק, אומר דשמעת לי' לריב"ק היכא דלא מכחשי אהדדי היכא דמכחשי אהדדי מי שמעת לי', אלא הוא דאמר כהאי תנא, דתניא אמר ר"ש בן אלעזר לא נחלקו ב"ש וב"ה על שני כתי עדים וכו' על מה נחלקו על כת אחת שא' אומר מנה וא' אומר מאתים שב"ש אומרים נחלקה עדותם וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה, והטעם בזה אמרו הראשונים משום דתלינן בטעות בכה"ג דאיכא למיטעי ותרווייהו אחד מנה מסהדי, לפי"ז גם לרבנן דפליגי על ר' יהושע ומצרכי שיראו שניהם כאחד מצטרפי כה"ג, ומצאתי בהגהת רש"ש שם שעמד על דברי רש"י אלו:

ונראה לענ"ד בביאור דברי רש"י והנמ"י דסברי דרק אליבא דריב"ק מהני בכה"ג, דהאי סברא דאמרינן עבידא למיטעי הוא רק למצוא אופן שאפשר דתרווייהו לא משקרי במזיד ותלינן שזה ראה מנה וזה ראה מאתים, שלפי מראה עיניהם זה ראה כן וזה ראה כן, וכל אחד מעיד באמת כפי שראה, ומה"ט פסק בשו"ע חו"מ סי' ל' דבמנה שחור ומנה לבן בעינן שהתובע תובע את שניהם, שיהי' באפשרות שהגדת כ"א יהי' אמת גם במציאות עפ"י טענת התובע דאל"ה אין העד השני מועיל כלום, ולקמן יבואר עוד ענין זה בס"ד, ומהאי טעמא לתנא דפליג על ריב"ק דמצריך שיראו שניהם כאחד לא מהני בא' אומר מנה שחור וא' אומר מנה לבן דהרי לא ראו כאחד, דזה ראה דבר אחר וזה ראה דבר אחר, דלו יהא שטעו בראיתם, אבל עכ"פ הלא לא ראו שניהם דבר אחד, דהרי הגדתם עפ"י ראייתם הוא ועכ"פ לא ראו ענין אחד, ורק אליבא דריב"ק דמהני הגדת ע"א להועיל לחדש אצל בי"ד חצי דבר והגדת עד שני על ענין אחר לחדש חצי דבר ובהצטרף אצל בי"ד שני חצאי דבר מתקיים הכתוב עפ"י שנים עדים יקום דבר, היינו חצי על פי עד זה וחצי דבר על פי עד השני, אבל למ"ד דבעינן שיראו שניהם כאחד, בכה"ג ג"כ לא ראו שניהם דבר אחד, ועל כל ראי' איכא עד אחד לחוד:

ועפי"ז נלענ"ד דבאיסורים היכא דבעינן שני עדים לא יהני עדות מיוחדות משני מעשים נפרדים, וכן לא יהני גם במעידים על זמן אחד ומעשה אחת היכא דמכחישים זא"ז בבדיקות כגון בנזירות שא' מעיד נזר שתים וא' מעיד נזר חמש אף דעבידא למיטעי בכה"ג, אבל עכ"פ אינם מסייעים זה לזה שיהי' חשובים כשני עדים לענין בירור האמת, ועפי"ז דברי הרמב"ם מובנים היטב דפסק כסתם משנה דנזיר דב"ש וב"ה פליגי בשתי כתי עדים ודלא כר' ישמעאל ב"ב דסבר דגם בכת אחת סובר ב"ה דיש בכלל חמש שתים, ובד"מ פסק כרשב"א דמצטרפים עדותם גם בכת אחת דשאני דיני ממונות מאיסורים כמש"כ, וכמו שהבאנו דברי המאירי שחלק דיני ממונות מדין נזירות:

והנה ראיתי בב"י אהע"ז סי' י"א דהוכיח דכי היכא דמצטרפי לעדות ממון מצטרפים לענין איסור לדידן דקיי"ל כריב"ק, דאפי' ראו זה אחר זה מצטרפים, מהא דמוקי בפ"ב דכתובות ד' כ"ו ע"ב דפליגי רשב"ג ור' אלעזר אם מצטרפים ב' העדים להאכילו בתרומה על פיהם, וקאמר דפליגי בפלוגתא דריב"ק ורבנן, והרי אכילת תרומה איסורא הוא, אלא ודאי לריב"ק לעדות מילתא דאיסורא נמי מצטרפים עכ"ל. ולכאורה הוא נגד דברינו, אבל כד מעיינין שפיר אין מזה סתירה כלל, דבאמת בכתובות שם אין שייך לפלוגתא דריב"ק ורבנן, אלא לפלוגתא דר' נתן ורבנן, דלר"נ שומעים דבריו של זה היום וכשיבוא חבירו למחר שומעים דבריו ורבנן סברי דבעינן שיעידו שניהם כאחד, דהרי התם שני העדים מעידים על דבר אחד, ידענא בי' דכהן הוא, רק שלא העידו יחד בבי"ד, וכן כתב שם רש"י להדיא דרשב"ג ור"א בפלוגתא דר"נ ורבנן פליגי, ולענין זה מסתברים הדברים, דלענין איסורים לא גרע מעדות בדיני ממונות, ורק בנפשות גלי קרא דבעינן שיעידו כאחד, אבל לענין צירוף עדות דקיי"ל כריב"ק כשלא ראו כאחד דמצטרפים, יש חילוק בין דיני ממונות לאיסורים מטעם שכתבנו, ומדברי הב"י הנ"ל נתחזקו דברי, דהרי הב"י מסתפק בזה דאפשר לומר דאיסורים גרע מדיני ממונות, וממה שהוכיח אין ראי' רק לענין הגדות מיוחדות, אבל לענין ראיות מיוחדות אין ראי', ועפ"י מש"כ מצינו יסוד נאמן לחלק ביניהם, ובדיני אישות דילפינן דבר ממון, ודאי דמהני עדי צירוף כמו בדיני ממונות, ורק היכא דשייך לנפשות כעדי קדושין וגיטין אז לא מהני עדי צירוף והדברים נכונים בעזה"י, אבל כ"ז כתבנו לשיטת הרמב"ם ליישב דבריו, דמדברי הרמ"א חו"מ סי' ל' סעי' ו' מוכח דמצרפין עדות באו"ה יעו"ש. והא דבעינן לענין נזירות שני עדים כשרים ולא סגיא בע"א כדין ע"א נאמן באיסורים, הנה לשיטת תוס' והרא"ש הוא משום דהוי נגד חזקה ולשיטת הראשונים דמהימן נגד חזקה, וכן כתב הש"ך בשיטת הרמב"ם, מיירי היכא דמכחיש, כמש"כ ברמב"ם בפ"ט מה' נזירות דבע"א אם הכחישו אינו חייב כלום ורק במסתפק חייב לנהוג נזירות, ואם נהג נזירות עפ"י ע"א ואח"כ שתה לוקח יעו"ש. וכן כתב הר"ע מברטנורה על המשנה ז' בפ"ד דנזיר דמיירי שהוא אומר שלא נדר כלום יעו"ש:

ועפ"ד יש לתרץ חומר הקושיא בהא דפסק הטוש"ע חו"מ סי' ל' דעדים המחייבים מנה ע"י צירוף אינם מחייבים שבועת התורה על השאר, יעו"ש בט"ז ובאחרונים שלא בארו דבר המתקבל בזה, במה גרע עדות של צירוף מעדות דעלמא, ועפימש"כ י"ל דכיון דאמרינן בגמ' ב"מ ד' ד' דר' חייא יליף מק"ו מפיו וע"א, וק"ו זה הוא לענין נאמנות דע"י שנתברר על המקצת בעדות ברורה התחזקת תביעת התובע לחייבו שבועה על השאר, ובעדי צירוף ליכא ברור גמור משני העדים על המקצת, רק מתחייב על המקצת ע"י הצטרפות של קיום הדבר, ולענין לחייבו שבועה על השאר בעינן דוקא בירור גמור משני עדים לשיטת הטוש"ע, דלשיטת הש"ך דסגיא אם רק מתחייב עפ"י בי"ד, מהני גם עדי צירוף, וזה תלוי בשני סברות שכ' התוס' אם הוי כעין גלגול שבועה או משום התחזקות תביעת התובע כנ"ל:

ובזה יתישב מה דנתקשו האחרונים לענין עדי חזקה דפסקו הטוש"ע דאם העיד ע"א על א' ג' ה', ועד השני על ב' ד' ו' דלא מהני עדותם, דכל אחד מעיד על ג' שנים שאינם רצופים, ואם מעידים ששה עדים, כ"א על שנה אחת, א' ב' ג' ד' ה' ו', מצטרפים לעדות, כאילו אחד מעיד על ג' שנים א' ב' ג', וע"א מעיד על ב' ה' ו', עי' בנה"מ סי' קמ"ה ובס' אבני מלואים בתשו' סי' ד', והנה לפי מש"כ י"ל, כיון דבעינן שיהי' חצי קיום הדבר עפ"י ע"א וחצי עפ"י עד השני, הנה בכה"ג שע"א מעיד על א' ג' ה', עדיין לא נתהוה חצי קיום הדבר עפ"י עד זה, ומשו"ה אין מועיל עדותו לקיום הדבר, אבל בששה עדים מיוחדים, שכ"א מעיד על שנה אחת, הרי מועיל עדותו משל כ"א על חצי קיום של שנה אחת, אבל לענין בירור קשה לחלק בין אם מעיד אחד על מפוזרות לבין אם מעידים ששה עדים על שנים מיוחדות:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף