שערי ישר/ה/יז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שערי ישר TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png יז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הרמב"ם בה' בכורים פי"ב ה"ט פסק אין פודים בשה הדומה למין אחר ואם פדה פדוי. עכ"ל, וכתב הכ"מ וז"ל, שם (בגמ') איבעיא להו מהו לפדות בנדמה, כלומר בן רחל הדומה לעז ולא איפשיטא ופסק בה לכתחילה לחומרא ובדיעבד לקולא, דכיון דספק הוא אין מחייבים אותו לחזור לפדותו כיון דאין בו קדושת הגוף. עכ"ל. וברדב"ז שם כתב בזה"ל שם בעי ולא איפשטא הילכך אם פדה בדיעבד פדוי, עכ"ל, והדברים מתמיהים מאד הלא ספק של תורה הוא, וכל ספיקא דאורייתא לחומרא, ומש"כ בב"י בסי' שכ"א לחלק בין ספק בכור בהמה טהורה דאסור בגיזה ועבודה לספק פ"ח, משום דהתם קדושת הגוף והכא קדושת דמים אינו מובן, מ"מ הוי ספק של תורה, וכבר תמה ע"ז בס' רי"ט אלגזי בפ"ק דבכורות, ועי' שם שהביא מש"כ הר"י, קורקוס ז"ל בזה"ל ואפשר לומר כיון דאיסור זה תלוי בממון שהרי אם נותן לכהן שוויו או שה נפקע איסורו וזה כבר פדה בנדמה ושמא הוא פדוי אזלינן לקולא כדין ספק ממון, עי"ל כיון דאין איסורו מפורש בתורה אזלינן בי' לקולא כדין ספיקא דרבנן לקולא, והראשון יותר נכון. עכ"ל, וביאר הרי"ט אלגזי את דברי הר"י קורקוס דהכונה בזה דכיון דנתן לכהן והכהן זכה מספק מחמת תפיסה ברשות, ואם יהי' הפ"ח אסור בהנאה הוא תרתי דסתרי ואיסור זה בתר ממון גריר משום דיש לו פדיון, ול"ד לשאר ספק פ"ח דמפריש טלה לאפקועי איסורא דהתם כיון דאינו סותר כלום אם נחמיר לאסור בהנאה קודם הפרשתו, יעו"ש. וכל הסוגיות בדיני ספק פ"ח סותרים לזה, וכן מה שפסק הרמב"ם בפי"ב הט"ו בגר שנתגיר ואין ידוע אם עד שלא נתגיר ילדה חמורו או אחר שנתגיר, ה"ז חייב לערוף או לפדות, ואם פדה בשה השה של גר שהמוציא מחבירו ע"ה, סותרים דבריו למה שפסק בדין נדמה, והחילוק שחלק עפ"י מהר"י קורקוס בס' הריט"א אינו מתקבל על הלב כלל, ונלענ"ד עפ"י מה שבארנו לעיל בב"ז שיטה הרמב"ם בדין גר שנתגיר שהבאנו מה שקשה עליו מסוגית הש"ס דפ"ק דבכורות דמבואר שם דלר"ש דסובר פ"ח מותר בהנאה מחיים ליכא שום דין פדי' בספק דמוכח מזה דבספק פ"ח לר"ש אי"צ עריפה וכמש"כ בתוס' ד' ט' ע"ב, ובארנו דרק לר"ש ליכא דין עריפה בספ"ח כיון דלדידי' ליכא דין מתנות כהונה ליכא דין פדי', כיון דמחיים מותר בגיזה ועבודה, אבל לר' יהודא דאוסר בהנאה מחיים איכא דין פדי' גם בספ"ח, וכל היכא דליכא פדי' ליכא עריפה ולר"י דאיכא דין פדי' איכא דין עריפה יעו"ש, וכאן נבוא בזה ביתר ביאור, דענין זה הוא עפ"י הכלל שאמרו במס' יבמות ד' מ"א לענין יבום וחליצה, כל היכא דליכא יבום ליכא חליצה ובספיקות חשיב איכא יבום, כיון דאם יבוא אלי' ויאמר דהיא בת יבום קרינן בזה עולה ליבום, שהכונה בזה אף דבפועל אסור ליבום מחמת חסרון ידיעה, מ"מ כיון דאם הי' מיבם הי' קונה אותה אם באמת היא אינה אחות אשה, וכ"כ ראוי לומר לענין פדי' ועריפה, דאם פדה בספק חל הפדי' בספק חשוב ראוי לפדי', ולכן אם לא פדה חייב בעריפה, ומשו"ה לר"ש דאמרינן בגמ' ד' י"ב דלדידי' ליכא פדי' בספק כלל, דהרי אמרו בגמ', לענין האיבעיא אם מותר לפדות בבהמת שביעית משום דחשיב כסחורה, דלר"ש ליכא ספק, והטעם בזה נלענ"ד דשני אופנים איכא בפדיון פ"ח, פדיון א' הוא דין מתנות כהונה, דרחמנא זכי לכהן בפ"ח עצמו, דאם הישראל נתן הפ"ח לכהן, זוכה בו מדין מתנות כהונה כמו דמפורש במשנה ד' מב נתנו לכהן אין הכהן רשאי לקימו עד שיפריש שה תחתי' וכן ברמב"ם שם ה"ד, ואופן הב' שבפדיון הוא פדיון הקדושה לר"י דקיי"ל כוותי' דפ"ח אסור בגיזה ועבודה, ומשו"ה י"ל דלר"ש דפ"ח מותר בגיזה ועבודה וליכא שום קדושה רק שאסור לאחר עריפה, עיקר הפדי' דתפיס פדיונו הוא ענין מתנות כהונה לחוד, ובספק דקיי"ל המע"ה שהישראל זוכה בפ"ח ליכא פדי', היינו שלא תפיס כלל הפדיון אף בדיעבד, דל"ד לספיקות לענין יבום, דחסרון הידיעה אינו משנה הדין בעצם ומשו"ה אמרו כיון דאם יבוא אליהו ויאמר דהיא בא יבום עולה ליבום קרינן בה, אבל לענין דין ממון היכא שהדין המע"ה משנה הדין בעצם כלומר אף שקנין האמתי לא נשתנה ולא נפקע קנין הבעלים האמתיים, אבל לענין כל דיני השתמשות בפועל חל הדין שהוא של המוחזק, כמו שנתבאר כ"ז בפרקים הקודמים, י"ל דלענין קנין האמתי לא תפיס פדיון כלל, כיון שלכל ענין השתמשות בפועל הפ"ח הוא של הישראל, ומשו"ה לר"ש ליכא פדיון כלל, היינו שלא תפיס הפ"ח שום פדיון כיון דספק פ"ח הוא של הישראל בתורת ודאי כ"ז שלא יבורר הספק, וכיון דליכא פדי' גם בדיעבד, לא קרינן בספק פ"ח ואם לא תפדה וערפתו, דכ"ז דלא בא אלי' בטל לגמרי ענין חלות הפדי' בספ"ח ומשו"ה גם דין עריפה ליכא בספק כנ"ל, ונלענ"ד דהא דקתני במשנה הנ"ל דהכהן עצמו מחויב לערוף או לפדות הוא לר' יהודא, אבל לר' יהודא איכא אופן אחר בפדיון, והוא פדיון הקדושה וענין זה של קדושת פ"ח לא נשתנה מחמת חסרון ידיעתנו וזה דומה לספיקות לענין יבום וחליצה דאמרינן אם יבוא אלי' ועוד עדיפא משום דהתם בפועל אי אפשר ליבם מחמת ספק כרת, והכא הרי הדין דפודה בספק, ומשו"ה ודאי קרינן בזה ואם לא תפדה וערפתו, ולפי"מ דקיי"ל כר' יהודא פסק הרמב"ם שפיר לענין ספק בגר שנתגיר דאם לא פדה חייב לערוף מספק:

ועפי"ז נלענ"ד לומר דבר חדש בזה בעזה"י, והוא דהנה בפדיון פ"ח קיי"ל דבשה הוא בכל דהוא, ואם פודה בדבר אחר הוא בשוויו, ולענין פדיון מתנות כהונה ודאי דבעינן דוקא בשוויו אף בדיעבד, אבל לענין פדיון הקדושה ראוי להיות כפדיון הקדושות, דקיי"ל הקדש שוה מנה שחללו על שוה פרוטה מחולל, ולפי"ז י"ל דבודאי פ"ח דאיכא בפ"ח דין מתנות כהונה אי אפשר לפדות הפ"ח אלא בשה או בשוויו, אבל בספק דבטל מן הפ"ח דין מתנות כהונה, אפשר לפדות בכל דהוא גם בלי שה, דהרי הא דיכול לפדות בשוויו אמרו בגמ' פ"ק דבכורות דלא יהא חמור מן ההקדש ולא אמרה תורה בשה להחמיר עליו אלא להקל עליו, וכיון דקים להו לחז"ל דאינו חמור פדיון קדושת פ"ח מפדיון הקדש, ובהקדש לכתחילה אין פודים אלא בשוויו וגם דיעבד חייב מדרבנן להשלים עד שוויו כדאיתא בגמ' ב"מ ד' נ"ז וצריך לעשות לו דמים, וברמב"ם ה' ערכין פ"ז ה"ח, והוא משום פסידא דהקדש, אבל הכא דמפריש לעצמו בודאי ליכא דין השלמה, וכמו דאמרינן במס' ערכין ד' כ"ט לענין חרמים בזה"ז, כיון דליכא פסידא להקדש פודים אף לכתחילה בפחות משוויו, וכן פסק בשו"ע יו"ד סי' רצ"ד לענין כרם רבעי דפודה בזה"ז בפרוטה אף לכתחילה, ועי' ביאור הגר"א שם דכתב משום דמדמינן להקדיש יעו"ש. ואין להקשות לפי"ז למה לא יהני בדיעבד גם בפ"ח ודאי אם פודה בכל דהוא, דהרי בגמ' למדו עיקר דין פדי' שלא בשה משום דלא יהא חמור מן ההקדש, וכיון דבהקדש הדין שאם פדה בכל דהוא הוא פדוי, אבל באמת זה לק"מ, דאם נאמר גם בודאי פ"ח הוא פודה בכל דהוא למה אמרה תורה תפדה בשה, ובגמ' אמרו דהוא להקל עליו דבשה פודה שלא בשוויו, ואם נאמר דגם בשאר דברים יכול לפדות בכל דהוא, שה למה לי, ואף דאפשר לדחוק ולומר דבשאר דברים בעינן שוה פרוטה ובשה הקילה תורה אף שאינו שוה פרוטה, מלבד שהוא דחוק נראה לי דלא יצויר טלה שאינו שוה פרוטה אם לא בטלה מוכה שחין וכיו"ב, ובגמ' דרשינן להנך דקתני במשנה ד' י"ב אין פודים לא בעגל ולא בשחוטה דהוא משום דילפינן משה דפסחים דפסול בעגל ובשחוטה, דבעינן שחיטה לשם פסח, עי' ברש"י שם, וכיון דשה כזה שהוא מוכה שחין ודאי אינו ראוי לפסח, ולפי"ז מוכח מן הכתוב דאם דינו פודה בשה בעינן דוקא בשוויו, ומשו"ה י"ל אזה דוקא בודאי פ"ח, שהוא מדין מתנות כהונה, בעינן דוקא בשוויו, אבל בספק פ"ח דליכא דין מתנות כהונה, וענין הפדי' הוא רק פדיון הקדושה לחוד, אז חזר דינו לפדיון הקדש דהיכא דליכא פסידא להקדש פודים אף לכתחילה בפרוטה:

והנה לפי"ז בנדמה דהוא איבעיא דלא איפשטא ופדה בו פ"ח דמדין מתנות כהונה כיון דהוא דין ספק נפקע מן הפ"ח דין ממון מדין המע"ה ולא נשאר רק דין ספק איסור מצד הקדושה שבו, ועל דין קדושה לחוד חזר דינו לדין פדיון הקדש, דהיכא דליכא פסידא אם חללו בשוה פרוטה הוא מחולל ואי"צ לעשות לו דמים, ומשו"ה פסק הרמב"ם דאם פדה הוא פדוי, ולפי"ז עלו דברי הרמב"ם ז"ל בהלכותי' כהוגן, דבגר פסק דמספק חייב לערוף, ובנדמה פסק דאם פדה פדוי, והרמב"ן ז"ל דפסק בה' בכורות בפ"ק דגם בנדמה אם פדה אסור להנות מן הפ"ח מחמת ספק של תורה, נלענ"ד דזה תלוי במחלוקת רש"י ור"ת שהבאנו לעיל בפ"ו, דר"ת מפרש דהא דקתני במשנה ד' ט' ופודה בו פעמים הרבה, הוא על ספיקות פ"ח, שאם פדה ספק פ"ח אחד, יכול עוד לחזור ולפדות ספק פ"ח כמה פעמים, ולשיטתו מוכח דכיון שמדין תורה של המע"ה פטור הישראל מדין מתנות כהונה, שוב ליכא ענין פדי' מתורת מתנות כהונה ורק פדיון הקדושה לחוד, וכיון שעל השה הפודה אינו חל שום קדושה והוא חולין כמו שהי', יכול לפדות בו כמה פעמים, ושיטת רש"י אינו כן, דאף שפטור ליתן לכהן, מ"מ כשרוצה לעשות פדיון מצד דין קדושה אי אפשר לפדות, רק אם מפריש דבר שיהי' שייך בדבר הפודה גם דין מתנות כהונה שיזכה בו השבט כפי הזכות הראוי לזה עפ"י דין שמים כפי המציאות באמת, באופן שאם יבוא אליהו ויאמר שהפ"ח הוא פ"ח ודאי, שאז יהי' הטלה הפודה של הכהנים, ומשו"ה אם פדה אינו יכול לפדות, דבפדיון השני אי אפשר לזכות השבט כלום בהאי טלה, דכבר זכה השבט מחמת הפדיון הראשון, ולעשות פדיון על ענין הקדושה לחוד, זה אפשר דאין פדיון לחצאים, ואף שהוכחנו מסוגית הש"ס דלר"ש לא חל שום פדיון על ספק פ"ח, דמזה מוכרח דעל זכות שבט הכהנים שיש להם בספק פ"ח עפ"י מציאות האמתי לא חל ע"ז שום פדיון, דאינו תופס פדיונו על זכות שאינו נהוג כלל בפועל עפ"י משפט התורה כפי מצב ההוה, נראה דזה דוקא לר"ש דסובר דפ"ח מותר בהנאה, דליכא שום דין קדושה, ועל זכות ממוני של שבט הכהנים אינו נתפס פדיון בזכות כזה, אבל לדידן דקיי"ל כר' יהודא דאסור בהנאה, אף דעיקר הפדיון בספ"ח הוא מחמת צד הקדושה, אבל כשפודה אז צריך להיות הפדיון על שני הענינים יחד, כמו שחל לאפקועי הקדושה מהספ"ח, כ"כ צריך להפקיע דין מתנות כהונה מהספ"ח, ולפי"ז כשפודה שלא בשה צריך לפדות בשוויו ממש, שיהי' ראוי שיופקע מן הספ"ח גם דין מתנות כהונה, ולכן מש"כ ליישב שיטת הרמב"ם בנדמה הוא רק אם נוחה להרמב"ם שיטת ר"ת ז"ל, אבל לשיטת רש"י אם פדה בנדמה שאינו שוה כהספ"ח נשאר איל הפס"כ ספק איסור של תורה, כמו שפסק הרמב"ן ז"ל כנלענ"ד בענין זה:

אח"ז מצאתי שכונתי בעיקר הענין בישוב שיטת הרמב"ם בדין נדמה לדעת הגאון בעל מנחת החנוך מצוה כ"ב, אמנם הגאון הזה הפריז על מדותי', שכ' שם דגם בודאי פ"ח יכול לחלל קדושת הפ"ח ע"י שוה פרוטה, וישאר דין מתנות כהונה כמו שהוא, ולענ"ד הוא דבר זר לומר שחל פדיון לחצאים, ושיטת רש"י ז"ל שהבאנו מסייע לדברינו, אבל בכ"ז יש לנו רב חבר בעיקר החדוש שחדשנו בזה, שגם הביא שם שהטו"א העיר בזה לומר שיהני אם חלל בשוה פרוטה כמו בהקדש, ות"ל שכונתי לדעת גדולים:

אמנם לכאורה ענין זה שכתבנו נסתר מדברינו שהוכחנו בפרק הקדום דגם בספק ממון, אם רצה שלא להתנהג עפ"י הכח של חזקת ממון, נשאר הספק כמו שהוא גם לענין חיוב ממון, ומה"ט בספק מעילות אם רוצה להביא מעילתו ולהתנות מביא גם האשם על תנאי, שאם מעל יהי' זה הממון לקרן וחומש והקרבן לאשם, ולפי"ז גם בספ"ח אם ירצה לעשות פדיון על הספק וליתן לכהן, יהי' חל הפדיון גם לר"ש, ומהראוי לקרות בזה גם לר"ש שאם לא פדה חייב בעריפה, דהרי אם ירצה לעשות הפדיון יחול הפדיון וכמו דקרינן בספיקות עולה ליבום מה"ט שאם יבוא אליהו אבל באמת ל"ד ענין זה לדין יבום, דהתם מחמת הספק לא נשתנה הדין בעצם, ומה שאסור ליבם מחמת ספק הוא איסור אחר קא גרם, וכמו שנתבאר ענין זה בס"ד בשע"א פכ"ב יעוש"ה. אבל בספק פ"ח לר"ש, עכשיו כמו שהוא הוא פטור לגמרי, דבממון הדין בספק שפטור לגמרי כ"ז שרוצה להשתמש בכח חזקתו חזקת ממון, ורק אם יתרצה לותר על חזקתו ולהתנהג עפ"י מציאות האמתית הוא פנים חדשות באו לכאן שאז יתחדש עליו דין חדש, ומשו"ה לענין ספק מעילה אם רוצה בכך שפיר מביא מעילתו ומתנה, והכא לענין ספ"ח קרינן השתא דאינו בר פדיון כלל לר"ש כנלענ"ד בזה:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף