שערי ישר/ג/כז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג כז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב הטור מקוה שיש לה מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים. אעפ"י שהם רבים על המים שהי' בתוכה תחילה, ובב"י הביא שם דדין זה הוא אף לשיטת הסוברים דלטבילת אדם בעינן מ' סאה גם במעין וכן מפורש להדיא בהרא"ש פ' תינוקת סי' ב' שמעין כל שהוא אינו נפסל בשאובים, ושם מסיק להלכה כשיטת הר"י דלאדם בעינן מ' סאה גם במעין, ומ"מ כתב שם בסי' זה דמעין כל שהוא אינו נפסל בשאובים ויכול למלאות כל מה שירצה ע"י שאובים, וכן הוא להלכה בהטור שהעלה בריש סימן זה דלאדם בעינן מ' סאה וכאן כתב דבמעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנם בתוכה והם כשרים, ולכאורה הם שני דינים המתנגדים זל"ז, דהרי ענין זה שיכול להרבות בשאובים ואין המים הכשרים בטלים ברוב הוא מטעם השקה, שהמים שאובים מקבלים כח טהרה מהמים הכשרים, ואם בהמים הכשרים ליתא כח טהרה לטבילת אדם, איך יקבלו המים שאובים כח זה, דלענין טבילת אדם שוה מי מעין למקוה חסרה שאין בה מ' סאה, ובאמת כן כתוב בהרא"ש בפ' מרובה סי' ג' וז"ל והא דקתני בפ"ה דמקוואות מעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול ולא מתכשר במה שהוא מחובר למעין ומעין מטהר בכל שהוא וכו' וי"ל דהא דמעין מטהר בכל שהוא היינו לטבילת כלים אבל לטבילת אדם בעינן מ' סאה כדאמרינן בפ' חומר בקדש וכו' הילכך פסול השוקת לטבילת אדם הואיל ואין מחובר למים שיש בו מ' סאה ובפ' מקוואות פירשנו פ' הגון. עכ"ל הצריך לנו. אבל בתשו' ובפסקי' במס' נדה חזר מזה וזה שרמז כאן במס' ב"ק וכתב שבפי' למס' מקוואות פירש פי' הגון, דשם מתרץ הך קושיא מה דלא מתכשר המים שבשוקת בתירוץ אחר וז"ל. ונ"ל דל"ק כלל, כיון דכלי מפסיק בין בריכה למעין לא מיקרי מחוברים ול"ד למעין שנתן לתוכו מים שאובים, דשם מעין לא בטיל מיני' אעפ"י שריבה עלי' מים שאובים מידי דהוי אמקוה שיש בה מ' סאה שאינה נפסלת אפילו נתן לתוכה אלף סאה שאובים עכ"ל. ועפ"י דברי' אלו כתב להלכה בפסקי' בפ' תינוקת ובתשו' וכן פסק הטור דלא תלי זה בזה דאף דבעינן לטבילת אדם מ' סאה גם במעין, מ"מ מהני השקה במעין כל שהוא אף לטבילת אדם, אבל הא מילתא טעמא בעי מ"ש מקוה חסרה ממעין כל שהוא, ולכאורה הי' מקום לומר כיון דמעין כשר לטהר מים טמאים בכל שהוא דרק לטבילת אדם בעינן מ' סאה, אבל לטהר מים טמאים הוא מטהר בכ"ש כמו שכשר להטביל בו כלים, והשקת מים שאובים הוא כהשקת מים טמאים, דבשניהם הטעם משום זריעה והתחברות, אבל לפי"ז הי' ראוי להיות שגם במקוה שאין בה רק כל שהוא ומילא אותה מים שאובים שתהי' כשרה מה"ת אף לשיטת הסוברים כולו שאוב פסול מה"ת וזה לא שמענו, ומוכרח הדבר דל"ד לגמרי דין השקה של מים טמאים לדין השקה של שאובים שמתחברים למים ראוים לטהרה, דלדין זה האחרון תלוי בכח טהרה של המים, וכיון דמקוה חסרה שאין בה מ' סאה פסולה לטבילת אדם מה"ת כ"כ המים שאובים המושקים. ומקוה זו לא יקבלו כח טהרה לטבילת אדם, וא"כ הדרא הקושיא לדוכתה איך מתטהרים השאובים לקבל כח טהרה לטבילת אדם, ע"י מעין כל שהוא, שאין בעצמו כח לטהר אדם בטבילתו:

ונלענ"ד דמה דפסלינן מקוה חסרה לטבילת אדם אינו דומה למעין כל שהוא, שהוא פסול' לטבילת אדם לשיטת הר"י וסיעתו, דהנה מה דפסלי מעין כל שהוא לטבילת אדם אף שנראה מדברי הראשונים שהוא מה"ת, מדכתב הרשב"א הובא בב"י להכריע להלכה כשיטת הר"י דלמחמירים שומעים בדבר שאיסורו בכרת וכן הביא בשם הר"ן. יעו"ש, מ"מ י"ל דפסול זה אינו כפסול של מקוה חסרה, דבמקוה חסרה כל שהוא הוא חסרון כח טהרה, ורק במקוה שיש בה מ' סאה מים כשרים יש בהם כח טהרה, אבל במעין כל שהוא מה דפסול לטבילת אדם אינו משום חסרון כח טהרה אלא שהוא דין בשיעור טבילה, וכן נראה מלשון הרא"ש שכ' בפ' תינוקת הובא בב"י שכתב להכריע כשיטת הר"י וז"ל שנראין דבריו כי אין להשיב על הראיה שהביא, וגם מיסתבר הואיל ושיערו חכמים מי מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות מים שכל גופו עולה בהם, לא פליג באדם לשער בכל אחד לפי גופו עכ"ל. מלשון זה מוכח דהטעם דמצריכינן מ' סאה במעין הוא לשיעור טבילה, כיון דלמקצת בני אדם בעינן שיעור זה שיהא כל גופו עולה בהם משו"ה הוי הדין לכל אדם שיהי' שיעור מים שיהי' ראוי לכל אדם שיהא גופו עולה בהם, ולפי"ז י"ל דכח טהרה לטבילת אדם יש במעין כל שהוא אלא דבעינן מ' סאה לטבילה ומשו"ה לענין השקה של שאובים שאני מקוה חסרה למעין כל שהוא דבמקוה חסרה אין בה כלל כח טהרה לטבילת אדם, ובמעין כל שהוא יש בו כח טהרה, ומה שאין אדם מתטהר בו הוא מחמת שאינו טובל א"ע כראוי, והמים שאובים המושקים למעין כל שהוא מקבלים כח טהרה כדין המעין, וכשאיכא בשאובים מ' סאה שהטבילה היא כראוי, כשר לטבילת אדם כמעין עצמו שאם הי' טובל בשיעור הראוי שיהי' כל גופו עולה הי' מתטהר:

וכן נראה להוכיח מהא דכתבו הר"ש והרא"ש לפרש בעדותו של ר' צדוק בזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשרים דאסהדותי' הוא שאם אין בזוחלים לחוד שיעור טבילה אא"כ נוטפים משלימים להם אפ"ה כשר, הבאנו לעיל דבריהם, והנה במי פירות תנן במשנה דלא פוסלים ולא מעלים דאם היתה המקוה חסרה כל שהוא אין מי פירות משלימים, ורק כשהיתה שלמה כשר בנתן סאה נוטל סאה, היינו דאם הי' מעיקרא מקוה שלמה אז מתבטלים המי פירות ברוב ומתכשרים גם הם, ומשו"ה כשר אח"כ בנתן סאה ונטל סאה עד רובו כדאמרינן ביבמות ד' פ"ב אף דאח"כ ליכא מ' סאה מים, מ"מ גם מי פירות משלימים כיון דכבר נתכשרו, אבל אם מתחילה כשנפלו המי פירות לא הי' במקוה מ' סאה לא מהני ביטול ברוב שיתכשרו המי פירות להשלים את המקוה, ובע"כ הטעם בזה דאף שהמיעוט בטל ברוב לא מהני כיון דהרוב עצמו לא הי' לו כח טהרה, ולפי זה אם נאמר דלשיטת הסוברים דמעין אינו מטהר לאדם רק במ' סאה הוא שוה לענין זה למי מקוה ואיך משלימים הנוטפים לזוחלים אם אין בזוחלים שיעור טבילה, שהוא בע"כ משום דין ביטול ברוב כמש"כ למעלה, דאי מטעם השקה א"כ גם כשרבו הנוטפים על הזוחלים ליתכשרו ואיך משלימים נוטפים לזוחלים, ואין לומר דשאני זוחלים ונוטפים ממים ומי פירות, דהלא גם מי פירות משלימים אם מתחילה היתה מקוה שלמה ונתן סאה ונטל סאה, אלא נראה שהטעם בזה משום דמעין מטהר בכל שהוא אף לאדם, אלא דבעינן שיעור לטבילה שיהא מים שכל גופו עולה בהם, אבל כח הטהרה איכא בכל שהוא, ומשו"ה מתבטלים מיעוט הנוטפים ברוב הזוחלים ונעשים גם הם כזוחלים, ומשו"ה משלימים לשיעור טבילה:

עוד יש להוכיח כדברינו מדברי ר"ת שכתב בת בשמו הובא בביאור הגר"א סק"ה להוכיח דלטבילת אדם בעי מ' סאה ממשנה ו' פ"ה בגל שנתלש ובו מ' סאה דאף שהוא מעין בעינן מ' סאה לאדם והרי הוא קטפרס דאינו חבור ואיך מצטרף המים שבגל לשיעור מ' סאה, אלא נראה דרק לענין מ' סאה במקוה שהחיבור גורם בהמים כח טהרה שעי"ז שהם במקום אחד מ' סאה בא במים כח טהרה, וכ"ז שאינם חשובים מחוברים אין בהם כח טהרה כלל, אבל במעין דמה דבעינן מ' סאה לטבילת אדם הוא רק לשיעור טבילה שיהא כל גופו עולה בהם ולא פליג בין אדם לאדם, לענין זה מהני אם איכא שיעור מים ע"י הצטרפות של קטפרס וכן נלענ"ד מוכרח הענין לפימש"כ הריב"ש בסי' רצ"ב הובא בהגר"א ס"ק הנ"ל דכל זוחלים הם חשובים כקטפרס, וא"כ איך מטהרים מי מעין בזוחלים לטבילת אדם לשיטת הסוברים דבעינן מ' סאה, דהרי בזוחלים אי אפשר שיתחשב מ' סאה דהרי אינם מחוברים להצטרף למ' סאה, אם לא שנאמר כמש"כ דשאני הצטרפות מ' סאה דמעין להצטרפות מ' סאה דמקוה, דלענין מי מעין מהני גם קטפרס להצטרף לשיעור מ' סאה כמש"כ:

והגר"א כתב בסק"ה ה' להוכיח נגד שיטת הסוברים דבעינן מ' סאה לטבילת אדם במי מעין וז"ל או מעין שיש בו מ' סאה, ערת"ה בשם ר"ת ראי' ממתני' ו' פ"ה גל וכו' וכבר תירץ דאמר מ' סאה כדי להתכסות בו האדם, ועט"ז סק"ו וקמ"ל דצריך להתכסות כולו כאחת בתוך הגל, ואדרבה משם ראי' להיפוך דמטהר בזוחלים אף לאדם וה"ה לטהר בכ"ש וכמ"ש הריב"ש דטעמא דמעין מטהר בזוחלין משא"כ במקוה משום דקטפרס אינו חיבור משא"כ במעין דמטהר בכ"ש, ודברי הש"ך בסק"כ אינם ברורים. עכ"ל. ודברי' נפלאים בעיני דא"כ הי' לו להוכיח מהא דאדם טובל בנהרות ומהא דאבוה דשמואל דעביד מקוואות לבנתי' משום שמא ירבו נוטפים על הזוחלים, דמפורש להדיא דזוחלים מטהרים אדם, ולפימש"כ אינו ענין זה לזה דאף אם נימא דבזוחלים ליכא חיבור להצטרף למ' סאה הוא רק למי גשמים שהחיבור גורם דין טהרה אבל לענין שיעור טבילה שפיר מצטרפים דהרי איכא מ"מ שיעור מים שכל גופו עולה בהם אף לאדם גדול:

אמנם במרדכי בשבועות הובא בב"י כתב וז"ל ראבי"ה הקשה האיך טובלים בנהר והלא קטפרס דרך ירידתם, וי"ל דהא דאמרינן קטפרס אינו חיבור היינו לטבול למעלה מן הקטפרס, אבל למטה ש"ד כדאמרינן פ' אין דורשים ג' גממיות וכו' וכתב הב"י לדחות דברי' עפ"י ההלכה, וכתב לתרץ קושית הראבי"ה בדרכים אחרים ולבסוף מסיק די"ל שאין אותו שיפוע נקרא קטפרס אלא כשהוא משופע ביותר. יעו"ש. והנה נראה דגם קושית הראבי"ה והשקלא וטריא דב"י הוא ג"כ לענין טבילת אדם דבעינן מ' סאה גם במי מעין, דאל"ה פשיטא דאין טובלים במי גשמים כשהם זוחלים, ומזה מוכח דס"ל כהגר"א דגם במי מעין לא הוי קטפרס חיבור לצירוף מ' סאה ובד"מ סימן זה סק"ו כתב אחרי שהביא דברי הב"י האלו וז"ל ודברי' צ"ע והם בהיפוך ממ"ש ריש סימן זה דהמעין מצרף מתחילתו לסופו מ' סאה והביא מן התוספתא ראי' לדברי' וכמו שכתבתי לעיל וא"כ מוכרח הוא כדברי ראבי"ה ומיהו אפשר לומר הא דמעין דמצרף היינו דוקא במקום שאינו משופע וצ"ע. עכ"ל. וז"ל הב"י בריש הסימן ומשמע שאם המים משוכים כגון מעין שהוא זוחל ואין בשום מקום ממנו מ' סאה, אבל כשתצרף כל המים שמתחילה ועד סוף הם מ' סאה טובלים בכל מקום ממנו שגוף הנטבל מכסה בו בין שיהא אדם בין שיהא כלי לדברי הכל וראי' מדתניא בתוספתא ומייתי לי' ר"ש בפ"ה דמס' מקוואות, איזהו חרדלית מי גשמים הבאים מדרון רואים אותם אם יש מתחילתן ועד סופן מ' סאה מטבילים בהם ואם לאו אין מטבילים בהם דברי ב"ש, ב"ה אומרים אין מטבילים בהם עד שיהא לפני' עוגל מ' סאה הרי שאעפ"י שאין בה מ' סאה אלא בצירוף מתחילתן ועד סופן מטבילים בה לב"ש, וע"כ לא פליגי ב"ה עלייהו אלא משום דקטפרס לא הוו חבור או משום דאין הנוטפים מטהרים אלא באשבורן, וכ"נ ממ"ש רבינו שמשון בפ"ה דמקוואות משנה שנית דאיכא לאוקמי הך דתלמי לאדם וכגון שאין מ' סאה ממקום מוצא המים עד התלמי אלא עד הבריכה יש מ' סאה. עכ"ל. והנה מדברי הב"י אלו מוכח דבמעין לא איכפת לן מה שהוא קטפרס דלעולם מצטרף מה שמתחילה עד לבסוף לשיעור מ' סאה ומותר לטבול בו בכל מקום שמתכסה גופו לכו"ע, וזה סותר למה ששקיל וטרי בקושית רבי"ה, ומה שרצה הד"מ להוכיח מדברי הב"י בריש הסי' שסובר כתירוץ ראבי"ה, לענ"ד אינו כן, דכל הרואה יראה דמדברי' אלו מוכח להיפוך דהרי כתב מפורש דמותר לטבול בכ"מ שגופו מכסה בו, וע"כ קושית הד"מ על הב"י מה שדברי', סותרים זא"ז היא קושיא גדולה, ובעיקר הענין אף שאינני כדאי להכריע בין הקדושים אלו אבל תורה היא וללמוד אנו צריכים, והדרך הישרה בזה לענ"ד כמש"כ, וכמו שמוכרחים דברי הב"י בריש הסי' וכמו שכתב שמותר לטבול בכל מקום שגופו מכסה בו, שהדברים מורים להדיא דלענין שיעור מ' סאה במעין מהני לכו"ע לצרף כל המעין אף שיהי' בקטפרס וממילא מתורץ קושית הראבי"ה בפשטות:

ובעיקר הדבר שכתב הגר"א בס"ק הנ"ל ובס"ק צ"א בז"ל וזהו הטעם דמעין מטהר בזוחלים ומקוה באשבורן דוקא, דזוחלים אינם מצטרפים למ' סאה משא"כ מעין דמטהר בכ"ש וכמש"כ הריב"ש, וע"ש בסי' רצ"ב. עכ"ל. ודברי' מרפסין איגרי לענ"ד, דמדברי' משמע להדיא דמה שאין נוטפים מטהרים בזוחלים הוא רק מה"ט דליכא צירוף מ' סאה, דזוחלים הם כקטפרס דאינו חבור, וזה סותר כל דברי הראשונים ז"ל, דהרי הר"ש והרמב"ם והרא"ש מפרשים במעלה הד' בפ"ק דמקוואות במעין שריבה עלי' מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין בכל שהוא, בחד מקום שדין משותף בזה, לענין אשבורן שוה למקוה, ולענין כ"ש שוה למעין, הרי אף שמטהר בכ"ש אינו מטהר בזוחלים, והוא ודאי משום דגזיה"כ הוא דאין מים נוטפים מטהרים רק באשבורן וכמש"כ המרדכי בשבועות דלא נקרא מקוה מים אלא באשבורן שהם נקווים ועומדים, וכן מוכח להדיא מדברי תוס' חולין ד' ל"א ע"ב ד"ה גזירה. יעו"ש. וכן מוכח להדיא מדברי הב"י שהבאנו שכ' דע"כ לא פליגי ב"ה אלא משום דקטפרס לא הוי חיבור או משום דאין הנוטפים מטהרים אלא באשבורן, הרי דמלבד חסרון הצטרפות מ' סאה אין נוטפים מטהרים בזוחלים וכן מוכח להדיא מלשון התורת כהנים, דיליף שני הדינים מהכתוב, דמתחילה תני אי מה מעין מטהר בכל שהוא אף מקוה מטהר בכל שהוא, ת"ל אך מעין המעין מטהר בכ"ש והמקוה במ' סאה, וכו' אי מה מעין מטהר בזוחלים אף מקוה מטהר בזוחלים תלמוד לומר אך מעין מעין מטהר בזוחלים והמקוה באשבורן, ואם נאמר דגם מקוה מטהר בזוחלים אלא דהחסרון בזה רק דליכא מ' סאה משום דקטפרס אינו חיבור למה לנו למילף מקרא, וזה דוחק לומר דזה גופא ילפינן מקרא דקטפרס אינו חיבור או שזוחלים הוו כקטפרס, ובריב"ש סי' רצ"ב לא מצאתי ענין זה שיהי' פסול זוחלים משום חסרון חיבור לשיעור מ' סאה רק שכתב שם דכל זוחלים הוו קטפרס, ואדרבה מדברי' שם מוכח ג"כ דמה שאין מקוה מטהר בזוחלים הוא פסול אחר שלא מטעם חסרון מ' סאה, שדן שם לענין מקוה שהיא אמה על אמה ברום ג' אמות שבשעה שאדם טובל המים מתחסרים שמתפזרים חוץ למקוה שאסור לטבול במקוה כזו בזה"ל, שהרי בשעת טבילה שזהו כשכל גופו יחד מתכסה במים אז המקוה חסרה ואין המים שחוצה לה מצטרפים ואף אם יהי' עובי המים יותר מכדי שיעור ערוב מקוואות שהרי זוחלים הם ואינם כאשבורן וידוע שאין המקוה מטהר בזוחלים אלא באשבורן, וגם שערוב מקוואות צריך שהמים המערבים שני המקוואות הם מערבים אותם בהשקט בעומדם במקומם הטבעי שזהו אשבורן לא בהיותם זוחלים שזהו נקרא קטפרס. עכ"ל הצ"ל, ואף דלכאורה גם לדברי הריב"ש קשה כיון דמ"מ כל זוחלים הם קטפרס, א"כ לעולם ליכא בזוחלים שיעור מ' סאה דהרי אינם חיבור, א"כ למה לי קרא למעט שאין מקוה מטהר בזוחלים כיון דליכא מ' סאה איך תטהר, אבל זה ל"ק כ"כ, דהרי איכא גווני דמטהר בכ"ש, וכמו דמפרשי הר"ש והרמב"ם והרא"ש במעלה הד', במעין שריבה עלי' מים שאובים, דע"י השקה נעשו כל השאובים כמעין, לענין זה שיטהרו בכ"ש, ודין מי מקוה עליהם שאין מטהרים בזוחלים, וכן במעין שהמשיכוהו חוץ למקום זחילתו דמטהר בכ"ש ואין מטהר בזוחלים, ועל אופנים כאלה צריך ילפותא דמי מקוה אינם מטהרים בזוחלים. כנלענ"ד בענין זה: וכן הוא שיטת הרמב"ם ם הובא בריב"ש שכ' בפ"ח מה' מקוואות ג' גומות שבנחל, העליונה ותחתונה של כ' סאה והאמצעית של מ' סאה ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אעפ"י שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב ואין מטבילים אלא באמצעית שאין המים הזוחלים מתערבים אא"כ עמדו. עכ"ל. ומשמע דסובר ג"כ דכל שהם זוחלים הוו כקטפרס שאינם חיבור, ולשיטתם צריך להבין איך מהני השקה של מים שאובים במעין שריבה עלי' מים שאובים שיתטהרו השאובים ושיהי' דינם כמי מעין לטהר בכ"ש כהך דמעלה הרביעית שהבאנו, כיון דבשעה שבאו המים שאובים להמעין הי' זוחל והוי כקטפרס שאינו חיבור, וענין השקה הוא כזריעה שהוא מטעם חיבור וכשהם זוחלים הרי אינם מחוברים, ובתוס' גיטין ד' ט"ז ובפ' אין דורשים ד' י"ט כתבו דלענין השקה חמיר מערוב מקוואות, דקטפרס הוי חיבור לענין עירוב מקוואות, ולענין השקה אינו חיבור, יעו"ש, והנה בהא דתנן במשנה ח' פ"ו דמקוואות מטהרים המקוה העליון מן התחתון כתב הר"ש שם וז"ל ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם, אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי בחוט השערה דהקילו בשאיבה דרבנן כדאמר בפ' המוכר את הבית ד' ס"ה, ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס. עכ"ל. וכ"ז אם נאמר כולו שאוב הוא ג"כ מדרבנן אבל לשיטת הסוברים כולו שאוב הוא מה"ת, בע"כ מוקי הך משנה כהך תנא דס"ל קטפרס חיבור, היינו ר"מ ור"י דפליגי בגוד אסיק דאמרינן במס' חגיגה ד' י"ט דבגוד אחית לא פליגי ולכו"ע מהני ופליגו רק בגוד אסיק. יעו"ש. והרמב"ם דפסק שם דגם גוד אחית לא אמרינין סובר דרבנן פליגי על ר"מ ור"י וסברי דגם אחית לא אמרינן כמש"כ הריב"ש שם בשיטת הרמב"ם. אבל באמת בשיטת הרמב"ם קשה טובא, דהרי פסק שם בפרק זה כהך משנה דמטהרים את העליון מן התחתון, ומוכח להדיא מדברי' דמפרש לענין עירוב מקוואות כמו דמיירי שם באותו הפרק בדין עירוב מקוואות וכמו דמסיק בדין זה דעל ידי הסילון שביניהם הם נעשים כמקוה אחת, יעיין שם, וכן קשה ממה שפסק שם בסגוס, עבה שהטבילו במקוה שיש בה מ' סאה מכוונות אם הי' מקצתו נוגע במים מי שטבל אח"כ הוא טהור, ובריב"ש עמד ג"כ בקושיא זו ותירץ דשאני סגוס שהמים בלועים בו והוו כמעורבים, וזה אינו מובן, ועי' בכ"מ שם שהקשה על דברי' מ"ש מאדם שרגלי' נוגעות במים, ועיי"ש שכתב דלענין קטפרס שמא אינו חשוב כקטפרס:

ועפ"י דברי הכ"מ הנ"ל נלענ"ד דשיטת הרמב"ם אינו כן, אלא דמה שכתב שאין הזוחלים מערבים אינו משום דין קטפרס, די"ל דהרמב"ם סובר דגוד אחית אמרינן דהוא כשיטת תוס' וכהראבי"ה שהביא המרדכי שהבאנו דלענין לטבול בתחתונה חשוב המים כמעורבים, ורק באדם סובר דלא מהני כמש"כ הכ"מ דמה שעל בשרו אינו מצטרף, ומשו"ה פסק כהך משנה דסגוס עבה, והא דפסק דאין טובלים בתחתונה בג' גומות, הוא מטעם שכתב שאין זוחלים מערבים, היינו כיון שהחיבור הוא ע"י השטף מים שעובר ביניהם וכיון דזוחלים פסולים לטהרה, אין מים פסולים מחברים את המקוואות להחשיבם למקוה אחת, כיון שהמים המחברים אינם חשובים כמקוה, וכן מוכח מדברי הש"ך ס"ק קכ"ט שכתב על דברי המחבר שכ' אין זוחלים מערבים שהוא דוקא במי גשמים, אבל מעין מערב אף בזוחלים, ומה דפסק כהך משנה דמטהרים העליון מן התחתון ע"י סילון שמשיקו כחוט השערה, נלענ"ד דמפרש מה דקתני במשנה כיצד מביא סילון של חרס או של אבר ומניח ידי' תחתי' עד שהוא מתמלא מים ומושכו ומשיקו אפילו כשערה דיו שאין מסלק ידיו מן הסילון לגמרי עד שיהי' המים יוצאים מן הסילון אלא מסלק קצת שיהי' נוגעים המים שבסילון להמים שבתחתון וכן למעלה, ובהאי נקב קטן כשיעור נגיעת המים לא יהי' עי"ז זוחלים ולא קטפרס, ומשו"ה חשוב הכל כמקוה אחת, ולשיטת הריב"ש קשה טובא דאם נימא דכל מים זוחלים אינם חשובים מחוברים לעולם דלדברי' לא יטהרו לעולם מים טמאים ע"י השקה למי הנהר שהוא זוחל, וכן יקשה מה שהקשינו לעיל מהך דמעלה הרביעית דמהני השקה למים שאובים שיקבלו כח טהרה של מעין לטהר בכל שהוא, דהרי ענין השקה הוא זריעה וחיבור, וכיון שזחילה אינה מחברת את המים לא הוי השקה:

והנה זה כמה שנים נסתפקתי הלכה למעשה בהנך מקוואות הנעשים ברוב מקומות, שחופרים מקוה תחתונה שיהי' מעין נובע ושופכים בה מים שאובים הרבה שעולה המים עד מקוה בנוי' למעלה והמים נשפכים דרך חור בנוי לתוך המקוה העליונה ובה טובלים, עפ"י הכללים המסורים לנו להלכה שהמים שאובים נכשרים ע"י השקה, ועפ"י רוב דרך טבע המים הנשאבים על מי המעין הזה אינם עומדים בה רק לפי שעה ומיד הם שבים ומתפשטים לתוך הארץ עד שעומדים על מדת המים הטבעיים שהי' בה מעיקרא, ולפימש"כ בסעי' נ' ונ"א דאם ניכר זחילתם פסול אף אם ישאר מ' סאה לטבול למעלה מהסדק, ואם ניכר זחילתם פסול גם אם הי' התמעטות המים ע"י בליעה בקרקע, ע"כ יש לדון אם המים שאובים הבאים בתוכה מתכשרים כיון שנעשו זוחלים וזוחלים הם אינם מי מקוה, איך יתכשרו ואיך יכשירו את המים הבאים עליהם, ומכש"כ שיש לדון אם יתהוה איזה סדק במקוה התחתונה שהמים שמעל הסדק פסולים לטבול בו לשיטת המהרי"ק שורש קנ"ה שכתב שם דבכה"ג כשר אם תוכל האשה לטבול ולכסות גופה במים שתחת הסדק דוקא, באופן דלפי"ז המים שעל הסדק אינם מי מקוה כלל שהם זוחלים, ואיך יכשירו את המים הנוספים עוד מה ששופכים עליהם, ואם לא יכשירו הלא המים שיבואו לתוך המקוה העליונה הם מים שאובים לגמרי ותהי' רוב המקוה ממים שאובים, ויש ספק פסול מה"ת לשיטת הסוברים כולו או רובו שאוב פסול מה"ת, ואף שהמים המקוריים הם מי מעין ולא מי גשמים, אבל כבר נתבאר בדברינו לעיל שעפ"י שיטת רוב ראשונים דלא מהני השקה לענין זה שיקבלו מים נוטפים כח טהרה לענין זה שיטהרו בזוחלים, ה"ה הר"ש, והרא"ש, הראב"ד והרמב"ן, דמדברי כולם מוכח דלא מהני השקה לתת כח בנוטפים שיטהרו בזוחלים, ואף דלהראב"ד והר"ן והרמב"ן ז"ל מהני בנוטפים שרבו מטעם ביטול ברוב, י"ל דזה רק בנתרבו מעט מעט ולא בכה"ג שמרבים בבת אחת, ועוד דלענין זה נקטינן להלכה דחוזר וניעור, אף דלפי פשטות דברי הר"ן דנדרים משמע דהמים המקוריים חשובים הם לבטל את המים אשר מיתוספים עליהם, וכן כתב להדיא על שיטת הרמב"ן שהר"ן כתב ע"ש הרמב"ם שאם ריבה בגומת המעין שם מבטלים את כל המים הבאים עליהם, אבל עכ"פ להלכה נקטינן כשיטת הרא"ש וסיעתו, דאם רבו הנוטפים על הזוחלים פסולים לעולם לטהר בזוחלים כמבואר בטוש"ע ורמ"א בריש הסימן: אמנם לכאורה יש להוכיח ענין זה מדברי הר"ש והרא"ש הובא בש"ך סקנ"ה, שכתבו בדין בור מלא מים שאובים ואמה נכנסת ויוצאת שאם הי' האמה מחזקת מ' סאה הי' נטהרים המים שבבור מדין השקה יעו"ש. הרי שע"י מים זוחלים מתכשרים המים שבבור, והטעם בזה נלענ"ד דהרא"ש סובר דאם נשאר מ' סאה תחת הסדק כשר, ומביא ראי' מהך משנה דמה שזוחל מלמעלה אינו מגרע כלום, דהרי אם לא נשארו ג' לוגים מים שאובים כשר אעפ"י שהאמה נכנסת ויוצאת והוו זוחלים, והרמ"א שהביא יש מחמירים - בסי' נ' - דלא כהרא"ש כמש"כ הב"ח והגר"א, ולפי"ז י"ל כיון דלהרא"ש מה שתחת הסדק לא חשוב זוחל וכשר לטבול, בו וכמו שכתב המהרי"ק שהבאנו דלהרא"ש כשר לטבול דוקא מתחת הסדק, י"ל דסובר הרא"ש גם באמה דיש מ' סאה מי מקוה אעפ"י שמה שעובר על הבור הוא זוחלים, אבל כיון שהזוחלים מחוברים מי מקוה שפיר מכשירים את המים שאובים שבבור, דסובר דגם מים זוחלים מחברים, ואף שכתב הרמב"ם אין הזוחלים מערבים הוא לחבר שני מקוואות לעשותם למקוה אחת, אבל לחבר למקוה טהרה מהני גם זוחלים וכן כתב הגר"א בס"ק צ"א, ולפי"ז גם לפי"מ דמביא הרמ"א להחמיר דלא כהרא"ש היינו לפסול כל המקוה אם למעלה המים זוחלים, אבל בנידון דידן שמי הבאר הם מי מעין שאין זחילה פוסלת בהם ונמצא דלכו"ע מים שאובים מתכשרים לענין לטבול בהם בכ"ש, אבל כד מעיינא בזה היטב אכתי תלוי דין זה בדין הסדק שבסעי' נ', דלשיטת הר"ש והרא"ש בנוטפים שרבו על הזוחלים שמי המעין מתבטלים ברוב הנוטפים, ונעשו כאילו כל המים נוטפים, כ"כ בנידון דידן שמרבים לשפוך מים שאובים הרי מתבטלים מי הבאר שהוא מעין ברוב מים השאובים ונהפכו כולם כמי מקוה ואין כאן מעין, ודינם לטהר באשבורן דוקא, ולשיטת היש מחמירים שכתב הרמ"א בסעי' נ', הרי כל המים שבבור הם זוחלים, ובנידון דידן עוד גרע שלא ידעינן היטב מקום כניסת המים הנוספים אם הם נבלעים בתהום המעין או מלמעלה ממקום מדת החיים הטבעיים של מי המעין, דבכה"ג אולי גם להמחבר כל המקוה חשובה כזוחלת, ואף דלאחר נפילת המעין ישארו מ' סאה של מי המעין הטבעיי' י"ל דל"ד בנידון זה לנידון של המחבר דשם הוי סבת נפילת המים מחמת סדק, ומשו"ה כל שלמטה מן הסדק אינם חשובים זוחלים, אבל כאן אולי גם בקרקעית המקוה המים מתמעטים ונבלעים בארץ מחמת כובד המים הנוספים, אבל עכ"פ לשיטת היש מחמירים הנ"ל חשובה כל המקוה הזוחלת כיון שניכר לעין התמעטות המים בכל רגע, ואין כאן מקוה טהרה כלל וממילא כל מה ששופכים עוד הם שאובים כיון שאינם מחוברים למקוה מים כלל ובאים המים למקוה העליונה מים שאובים ע"י המשכה, וע"י המשכה ג"כ אין כשר רק אם איכא רוב מים כשרים וכאן הוי רוב מים פסולים:

אבל איכא בזה צדדים להיתר, היתר א' הוא שיטת הראשונים שהבאנו לעיל דסברי דמהני השקה גם לנוטפים שיטהרו בזוחלים, דלשיטתם כל המקוה כשרה היא והמים הנוספים ג"כ מטהרים בזוחלים, וכל המים הבאים עליהם מיד נכשרים ע"י השקה, והיתר ב' הוא שיטת הר"ש שמפרש המשנה דפ"ו דמקוואות משנה ח' דמטהרים העליון ע"י התחתון שאף דהוי קטפרס מ"מ הקילו לענין שאיבה שהוא דרבנן, היתר ג' לשיטת המחבר דמה שלמטה מן הסדק אינו נפסל משום זוחלים וכאן מיסתבר לומר דהמים הנוספים אי אפשר שיגרמו שיתהוו כל המים עד קרקעית המקוה לזוחלים דעכ"פ איכא מקומות בקרקעית המקוה שהמים אינם נבלעים שם ועומדים על עמדם באופן דכל שהוא איכא לעולם שאינם זוחלים, ולשיטת הר"ש והרא"ש מהני השקה במעין שריבה עלי' שאובים שיהי' דין מעין על הנוספים שיטהרו גם הם בכל שהוא כמו שנתבאר לעיל, והרי זה כזוחלים המחוברים למקוה כשירה שהבאנו מהר"ש והרא"ש דסברי דבכה"ג מתכשרים המים שאובים שבבור, דזוחלים אף שהם אינם כמקוה, אבל מחוברים הם למקוה והמים המושקים אליהם הוי כאילו נתחברו למי מקוה, וכ"כ הכא הזוחלים מחברים המים שאובים אל מים כל שהוא שבתחתית הבאר שהם מי מעין ומתכשרים כל השאובים הנוספים שיטהרו גם הם בכ"ש, ובטל מהם פסול שאיבה וכשבאים אח"כ למקוה עליונה והם אשבורן כשרים הם לטבילת אדם. וכבר נתבאר בדברינו לעיל דמהא דפסק הטור ושו"ע דמי מעין כ"ש אינו נפסל בשאיבה, מוכח דמה דבעינן מ' סאה לטבילת אדם אינו דין כח טהרה בעצם אלא שיעור לטבילה, אבל כח טהרה איכא במעין כל שהוא, אבל בהיתר זה יש לפקפק הרבה, חדא די"ל דבכה"ג כל המקוה היא פסולה משום ביטול ברוב כיון דרוב המים הם פסולים לטהרה משום זוחלים גם המיעוט שאינו זוחל פסול משום ביטול ברוב דל"ד לסדק, דשם ניכר מה שתחת הסדק ומה שלמעלה מן הסדק, אבל כאן שאינו ניכר מה שיש מן המים שאינם זוחלים ומתבטל ברוב, ועוד ש לדון דכמו דזוחלים אינם מטהרים כ"כ זוחלים אינם מתטהרים דכ"ז שהם זוחלים אינם חשובים כמקוה ואיך יקבל כח טהרה, כ"ז שאינם נקראים מי מקוה, וא"כ כשבאים אח"כ למקום אשבורן אין להם מי שיטהרם ונשארו בפיסולם, כיון דמעיקרא לא חל עליהם דין טהרה, אבל בכ"ז פשטות המשנה במעלה הרביעית דקתני מעין שריבה עלי' מים שאובים הרי זה כמקוה לטהר באשבורן וכמעין לטהר בכל שהוא משמע שבשעה שריבה המים שאובים הוא זוחל כדרך מעין ומ"מ מתכשרים המים שאובים לענין זה שיטהרו כשיבואו באשבורן, דאל"כ הרי כל המים שאובים שבאו למעין לא נתכשרו כלום דהרי הם זוחלים והמטהר אותם ג"כ זוחלים, ואף דיש לפרש דמיירי המשנה במעין עומד שריבה עלי' מים שאובים אבל זה דוחק, ויותר קשה לומר כן בדין הטוש"ע דפסק בסי' ט"ו דמעין כ"ש יכול לשאוב וליתן מים כמה שירצה, דהו"ל לפרש דזה דוקא במעין עומד ולא במעין זוחל, והט"ז דמפרש שם דמיירי במעין עומד דסובר שמעין זוחל עדיף עוד דמטהר גם את השאובים שיטהרו גם הם בזוחלים דמהני השקה גם לענין זה, אבל עכ"פ מדין זה מוכח דאין חסרון זחילה מעכב בזה לענין שלא יטהרו המי מעין את השאובים, והטעם בזה י"ל דפסול זחילה הוא רק בטבילה אבל כח טהרה לעולם יש בהם אף כשהם זוחלים, אבל לענין השקה ליכא חסרון כלום בזוחלים, ולפי"ז גם מים טמאים יהי' נטהרים ע"י מקוה זוחלת או נהר זוחל של מי גשמים כשיש בהם מ' סאה וזה דין מחודש אבל פשטות המשנה והפוסקים מוכיחים כן: עוד יש לצרף בזה שיטת הגר"א שסובר עפ"י שיטת הריב"ש דפסול זחילה הוא משום חסרון מ' סאה שאין הזוחלים מצרפים ומחברים, וכל היכא שמטהר בכל שהוא ליכא פסול זחילה, ובנידון דידן שמי הבאר הם מי מעין הרי כל המים מתטהרים, אף דקטפרס אינו חיבור, י"ל דרק היכא דבעינן שיתחשב המקוה העליונה מחוברת עם התחתונה ע"י הנצוק והקטפרס לא הוי חיבור, או גם הקטפרס והנצוק עצמו בכללו, אבל כל משהו שנוגעת עכ"פ במשהו אחרת, חשובה כמושקת ומחוברת קצת למשהו שני' ברגע אחת, ומשו"ה במי מעין שמטהר בכ"ש כל משהו שנגעה בראשונה במי המעין טהרה את המשהו הנוגעת אליה, שיהי' דינה כמי מעין כ"כ לטהר בכ"ש, וכן כסדר, וממילא קבלו כל המים כח טהרה עד למעלה, והא דתנן דניצוק וקטפרס אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה וענין לטהרה הוא טהרת השקה, י"ל דזה דוקא אם משיקו במי מקוה, דבעינן שיתחשבו כל המשקים מחוברים יחד שבנגיעת המים שמתחת הקטפרס יתחשב כאילו נגע המים העליונים אל המקוה, על ענין זה קתני דאינו חיבור שהקטפרס אינו מחבר את כל המים, אבל במי מעין דלא בעינן חיבור כללי אלא נגיעת משהו במשהו ולא חיבור כללי על ענין זה לא קתני במשנה כלום. ובמשנה ט' פ"ח דטהרות קתני מקל שהיא מלאה משקים טמאים כיון שהשיקה למקוה טהורה דברי רבי יהושע וחכמים אומרים עד שיטבול את כולה, דסברי קטפרס אינו חבור, לא נזכר במשנה רק השקה במקוה, די"ל דאם השיקה למעין כל שהוא מהני השקה גם לרבנן, וכן ברמב"ם פ"ז מה' טומאת אוכלים שהביא דין זה דלא מהני השקה ע"י קטפרס וניצוק, נזכר ג"כ רק השקה למקוה עיי"ש הלכה ה'. כ"ז מצאתי לצדד בזה אופנים להיתר, אבל בכ"ז צע"ג למעשה כי יש בזה ספק של תורה לשיטת הסוברים כולו שאוב הוא מה"ת:

ובדין האמור במשנה שקטפרס אינו חיבור לטומאה נתקשיתי זה כמה דהלא עכ"פ כל משהו נוגעת בחבירתה, וכיון דמשקים הוא לעולם תחילה וא"כ כל משהו מתטמאת ונעשית תחילה ומטמאת את המשהו הנוגעת אליה וממילא נטמאו כל המשקים, אח"כ הראו לי שבס' אליהו רבא להגר"א ז"ל בפ"ח דטהרות מ' ט' עמד ע"ז וכתב בזה"ל ואע"ג דכל טפה וטפה נטמאת בחבירתה, נ"מ לטבול יום שנגע שאינו מטמא את המשקה אלא פוסלה עכ"ל. אבל ברמב"ם פ"ז מה' טו"א כתב גם לענין טומאת שרץ וז"ל הניצוק אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה כיצד הי' מערה משקים טהורים לתוך כלי טמא ואפי' ע"ג השרץ הרי העמוד הניצוק טהור עכ"ל. הרי מפורש דגם בטומאת שרץ טהור כל הניצוק, וכן קשה על דברי הגר"א מן המשנה במס' מכשירים פ"ה מ"ט כל הניצוק טהור חוץ מדבש הזיפין וכו' מפני שהיא סולדת לאחרי' ע"כ. הרי מוכח להדיא דלאו בטבול יום מיירי דהרי בסולדת לאחריה הוא משום דחוזרת ומטמא כל מה שבכלי העליון כמו שכתב שם הרע"ב ורש"י בנזיר ד' נ' ובטבול יום אי אפשר לטמא, והדרא הקושיא לדוכתה ונלענ"ד די"ל דמשו"ה בנצוק טהור ולא אמרינן דכל משהו נוגעת בחבירתה, משום דהוי טומאת בית הסתרים כדאמרינן בחולין ד' ע"ב ע"ב לענין בשר של אבר מן החי ובגד הנטמא מחמת מדרס שאינו טמא משום מגע מדרס לר' יוסי יעו"ש. וה"נ אף דלא חשיב חיבור מ"מ בית הסתרים הוא דאין ניכר מגעם, ורק בסולדת לאחרי' ניכר מגעתה. אח"כ מצאתי בהג' רש"ש למס' מכשירים שעמד ע"ז להקשות ממשנה זו עפ"י מה שמפרש הגר"א דמיירי בטבול יום, ומביא פי' התוס' דנזיר דמפרשי שהטעם בסולדת לאחרי' הוא דבכה"ג הוי דבר עב וחשיב הכל כמחובר יעו"ש. אבל לא זכר מדברי הרמב"ם שהבאנו, וכן בפי' משנה דמכשירים מפרשים הרמב"ם הר"ש והרא"ש דמערה מכלי טהור לכלי טמא דלא כהגר"א. וע"כ נלענ"ד כמש"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף