שערי ישר/ג/כו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרסינן במס' נדרים ד' מ' אמר רבן אמר רב מיטרא במערבא סהדא רבה פרת, ופליגא דשמואל דאמר שמואל נהרא מכיפי' מתבריך ופליגי דשמואל אדשמואל דאמר שמואל אין המים מטהרים בזוחלים אלא פרת ביומי תשרי בלבד. אבוה דשמואל עבד להון מקוואות לבנתי' ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. ומפורש במס' שבת ד' ס"ה בטעמא דאבוה דשמואל ודשמואל שאין טובלים בשאר נהרות הוא מטעם דחיישינן שמא רבו נוטפים על הזוחלים, וכתב הרא"ש בנדרים בפירושו וז"ל אין המים מטהרים בזוחלים דחיישינן שמא רבו עלי' נוטפים שמי גשמים רבו על העיקר מי הנהר ונתבטלו ברוב ולא אמר קמא קמא בטיל שכל דבר שדרכו ליגדל וגם גדל בלי הפסק לא אמר קמא בטיל כמו שנבאר לקמן בפ' הנודר מן הירק ד' נ"ח ע"ב וכיון דאינו בטל נהפכו כולם לנוטפים, ותנן במס' מקוואות הנוטפים כמקוה ומקוה אינו מטהר בזוחלים. עכ"ל. ולהלכה פסק בשו"ע יו"ד סי' ר"א סעי' ב' כמ"ד דאין טובלים בנהרות מטעם זה ולא כמ"ד נהרא מכיפי' מתבריך, ובט"ז שם סק"ג הביא בשם ת"ה סי' רצ"ד וז"ל שמעתי מקשים מ"ש נוטפים דפסלי זוחלים ברבייתם ומפקינן להו מתורת זוחלים ומים שאובים דפסלי המקוה לגמרי ואפ"ה אם הי' כבר מקוה של מ' סאה ונפלו לתוכה אפילו אלף סאים שאובים בבת אחת לא יפסלוה כמש"כ בסי' זה סעי' ט"ו במקוה, ובמעין אפילו כל שהוא, ותירץ הת"ה דרק לענין שאובים מהני השקה עפ"י מש"כ הרא"ש דהוי כזריעה לעשות מתלושים כמחוברים אבל לענין פסול זוחלים שהוא פסול מטעם אחר לא מטעם תלושים, לא מהני השקה, והב"ח תירץ דרק לענין שאיבה שהוא פסול מדרבנן מהני השקה ולא לענין פסול זוחלים שהוא מה"ת, והט"ז הקשה על הני תירוצים דמהא דתנן בפ"ה דמקוואות מעין שהוא משוך כנדל והמשיכו הרי הוא כמו שהי', שלדעת הט"ז מיירי בנוטפים שרבו על מי המעין ומוכח דמהני השקה גם לנוטפים שיטהרו בזוחלים, עוד הקשה על תירוץ הת"ה מה חילוק בין זה לזה מה לי שהתלוש נעשה עי"ז כמחובר או שהמחובר נעשה מחובר כמוהו, ועי' בדברי' מש"כ לתרץ ענין זה, וכאשר לפי ענ"ד לא נתבאר בדבריהם הענין כראוי, ע"כ עלינו לבאר שיטת הראשונים ומחלקותם בפירושי המשניות בענין זה, ובזה יתורץ בס"ד קושית הת"ה ופרטי הדינים המסתעפים מזה: והנה בעיקר קושית הת"ה כבר כתובה בהריטב"א לנדרים בחי' על הרי"ף והרמב"ן אחרי שהביא שם איזה שיטות בפירושי המשניות, דבפ"ק דמקוואות תנן מעין שמימי' מועטים שרבו עלי' מים שאובים, שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא, ושם בפ"ה תנן מעין שהוא מושך כנדל ריבה עלי' והמשיכו, הרי הוא כמות שהי', הי' עומד וריבה עלי' והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, ועוד תנן התם העיד ר' צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשירים, והקשה הראב"ד דהכא קתני דוקא שרבו זוחלים אבל אם רבו נוטפים על הזוחלים פסולים לטהר בזוחלים, והקשה מהך דקתני שם במשנה הקודמת במעין המשוך כנדל ריבה והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הרי אף שריבה עלי' הוא מטהר בזוחלים, וכן קשה מפ"ק משנה הנ"ל דקתני במעין שרבו עלי' מים שאובים דאינו מטהר בזוחלים, וכתב הריטב"א בזה"ל ומשום האי פירכא דאמרן ז"ל כתב רבינו ז"ל בהל' דחיישינן שמא ירבו הנוטפים על הזוחלים ובעי אשבורן כיון שלא נתערבו במעין עצמו אלא בזוחלים ממנו שהיא הנהר. ע"כ. פירוש לפירושו דהא הכא דאמרינן דכי רבו נוטפים על הנהר מיפסל דוקא בשנטפו הנוטפים בנהר במקום משיכתו, ומתני' דמקוואות בשנפלו במעיין עצמו כדקתני רבו עלי', כלו' במעין עצמו דהשתא לא מיפסל אע"ג דהוו שאובים מרובים במעין, ורבינו נר"ו תירוץ בשם החכם הגדול רב פינחס הלוי ז"ל דכי אמרינן התם במשניות ריבה עלי' לא שרבה עלי' כ"כ שיהא התוספת מרובה על העיקר אלא שריבה עלי' שהוא יותר ממה שהי' תחילה ולעולם מימי המעין מרובים מן התוספות אבל הכא דאמרינן לישנא דרבו נוטפים על הזוחלים הוא שהנוטפים מרובים על הזוחלים ולפיכך אעפ"י שלא נתרחב ולא נמשך יותר ממה שהי', מימי' פסולים לטהר בזוחלים, והיכא דזוחלים רובא ונוטפים מיעוטא דלא מיפסל דוקא לטהר באותו מקום שהי' מושכים תחילה, אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהי' אסור לטבול באותו מקום שנתרחב, ולאו מדינא אלא מפני מראית העין והכי תניא בתוספתא, ומשמי' דנפשי' תירץ מורי נר"ו דודאי דין הנהרות כדין המקוואות דכי היכי דקיי"ל דכי איכא מקוה כשרה ממלא בכתף וניתן בה אפילו אלף סאה שאובים, דכיון דאיכא מקוה טהרה שלם כראוי תו לא מיפסל בשאובים אע"ג דהוו שאובים מרובים, ה"נ גבי נהרות כיון דהוו כשרים תו לא מיפסלי לעולם אפילו מים שאובים רבו עליהם, מיהו הנ"מ עד המקום שהי' הנהר נמשך תחילה, אבל נתרחב או נמשך יותר ממה שהי' כל אותו מקום שנתרחב אינו מטהר בזוחלים שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל אלא מימי נוטפים שהוסיפו עליהם שאין דינם לטהר אלא באשבורן, וה"נ תניא בתוספתא, מעין שמימי' מועטים וריבה עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד המקום שהי' יכול לטהר מתחילתו. ע"כ. ואתיא בשריבה עלי' ואפילו הרבה על העיקר והיינו מתני' דפ"ק דמקוואות, מעין שמימי' מועטים שרבו עלי' מים שאובים, כלומר והרחיבו המעין, שוה למקוה לטהר באשבורן, פי' מאותו מקום שנתערב ואילך, ולמעין להטביל בו בכל שהוא פי' במקום שהי' תחילה, והיינו אידך דקתני מעין שהי' מושך כנדל וכו' ולהאי שיטתא כל היכא שהזוחלים מרובים על הנוטפים אעפ"י שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלים ובכ"ש כמעין וכו' ולשיטתא דאידך רבנן ז"ל דס"ל דכי רבו נוטפים על הזוחלים פסולים לטהר בזוחלים אפילו במקום שהי' נמשך תחילה משא"כ במקוה שלם של טהרה שאינו נפסל לעולם אעפ"י שרבו מים שאובים, איכא לפרושי דשאני פסול שאיבה דליתא מדאורייתא אפי' במקוה חסר, ולא מיפסל מקוה חסר בשאיבה אלא מדרבנן פסולה ואפילו הי' חסר קורטוב והשלימו במים שאובים ומשו"ה אקילו רבנן בדרבנן, דכי איכא מקוה שלם של טהרה כראוי דתו לא מיפסל במים שאובים לעולם, אבל הא דקיי"ל שאין נוטפים מטהרים בזוחלים אלא באשבורן מדאורייתא ולפיכך כשרבו נוטפים על הזוחלים בטלי זוחלים ברובא ואין נוטפים מטהרים אלא באשבורן, תדע דהא איכא במקוואות קולא אחריתא שאפילו יש כאן מקוה פסול שכולה של מים שאובים ומקוה כשר במקום אחר וחרדלית מים עוברת ביניהם טהרו שניהם, שהשאובים שהושקו למקוה טהרה הוכשרו מדין זריעה כתרומה טמאה שמטהרת בזריעה, אבל בזוחלים אין מטהרים לעולם אלא מימי מעין. עכ"ל. ודברי' צריכים ג"כ ביאור דלכאורה אינו מובן מש"כ לבאר דהטעם מהני במקוה שיש בו מ' סאה שרבו עלי' מים שאובים שהוא מטעם דאקילו רבנן מחמת דפסול שאיבה בעיקרו הוא מדרבנן, דהלא הטעם פשוט משום השקה וכמש"כ הרא"ש בב"ק פ' מרובה וכן כתב במס' נדה בפ' תינוקת. יעו"ש. והנה אף שמוכח מדברי' דסובר דלא כהרא"ש בעיקר דין השקה דלהרא"ש דין השקה הוא מה"ת וכמש"כ בלשונו דאף בלא ראי' סברא היא דהא בהשקה נעשו זרועים ליטהר מטומאתם וה"ה להטביל בהם. עכ"ל ולהריטב"א עיקר ענינן השקה הוא מדרבנן וכל פסול שאיבה הוא מדרבנן וממילא עיקר דין השקה הוא מדרבנן, שהרי הוכיח תדע שהקילו בשאובים מהא דמהני השקה למים שאובים, אבל על כל פנים מאיזה טעם שיהי' כיון דמהני השקה למים שאובים מהראוי להיות מטעם זה דאף אם רבו שאובים על הכשרים אהני, כיון דמדין השקה גם השאובים מתכשרים ממילא אין כאן רוב ומיעוט דהכל כשר, ומהריטב"א מוכח דאף דמהני השקה מ"מ ברבו השאובים על הכשרים לא מהני, רק הוא קולא אחריתא שהקלו, וראוי לבאר ענין זה:

ונראה לי די"ל בזה שני אופנים דברבו לא מהני השקה, דהנה בטעמא דמילתא דלהרא"ש מהני השקה אף אם נותן אלף סאה בבת אחת, הוא בע"כ דסובר דטהרת השקה קדים להתערובות, וקודם שאפשר לכשרים להתבטל מחמת מעוטים כבר נתכשרו הפסולים המרובים דהשקה פועלת משעת נגיעה שנוגעים המים זל"ז, ודין התערובות הוא אחר שנפלו בתוכו ונתערבו, ועוד תנאי אחר צריך לזה שיהי' הדין שהמים השאובים שנתכשרו ע"י השקה יטהרו עי"ז טהרה עולמית אף לאחר שתופסק השקתם מהכשרים, דלשיטת רבינו ירוחם שהובא בש"ך ס"ק קי שהביא דעת הסוברים דגם בהכשר מים שאובים ע"י השקה אם אח"כ הופסק השקתם חוזרים לפיסולם יעו"ש. י"ל דהיכא דרבו השאובים על הכשרים לא מהני השקה, דהרי לשיטתם אין השאובים מתכשרים בהחלט, אלא כ"ז שהם מחוברים להכשרים, ובעצם הם פסולים גם עכשי' ומשו"ה אם רבו השאובים מתבטלים הכשרים במיעוטם ונעשו כולם לפסולים וחזרו השאובים לפיסולם, ועפי"ז י"ל דהריטב"א סובר כדעת הסוברים דבהשקה אם נפסקה השקתם חוזרים ונפסלים, ומשו"ה אם רבו השאובים על הכשרים לא מהני דין השקה, כמש"כ, או דסובר דכיון דעומדים להתערב חשיבי כמעורבים כבר וקדם ביטולם להכשר השקתם, ואם נאמר כתירוץ זה יש לבאר דברי הריטב"א דמשו"ה צריך לבוא עלה משום דין קולא סתם ולא מדין השקה הוא היכא שנותן אלף סאים בבת אחת, דהתם י"ל כיון דמחוברים הם ותיכף יהי' מעורבים קדים בטולם להכשר השקה, אבל אם יפלו בזאח"ז אף דבשאר פסולים הדין דחוזר וניעור, אבל בכה"ג הדין אם כבר הוכשרו המים שאובים מדין השקה לא יחזרו לעולם לפסולם דע"ז לא שייך חוזר וניעור, כיון דהכשרם לא מחמת ביטול ברוב הוא אלא ע"י השקה, ומוכח מהריטב"א דסובר דהשקה לא מהני רק לשאיבה שהוא מדרבנן אבל לפסול שהוא מה"ת, לא מהני השקה כלל, דהרי כתב ותדע שהקילו לגבי שאיבה דליתכשר בהשקה ולשיטתו גם כולו שאוב הוא רק מדרבנן, ולשיטתו כמו דלא מהני השקה למי נוטפים שיטהרו בזוחלים כ"כ לא מהני להם שיטהרו בכל שהוא:

ולפי"ז צריך לפרש הך משנה דפ"ק דמקוואות דקתני ברבו שאובים דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא, באחד משני דרכים, או שהם מפרשים כשיטת הר"ן אליבא דהראב"ד וכפירוש שהביא הריטב"א בשם מורו דלאו בחד גוונא הוא אלא מקומות מקומות, והיכא דמטהר באשבורן צריך ג"כ מ' סאה, היינו דאם נפלו מים שאובים בגומת המעין עצמו שם מטהרים בכל שהוא ובזוחלים כדין מעין, ומקום משיכת הנהר שם כל דין מקוה עליהם באשבורן ובמ' סאה (ונלענ"ד דמה שהביא הר"ן בנדרים ליחס שיטה זו בשם "הרמב"ם" הוא טעות הדפוס, וצ"ל "הרמב"ן" דהרי ברמב"ן מפורש בהלכותי' הדברים האלה, וברמב"ם אין משמעות מוכחת לזה וכמו דכתב הב"י דלא מצא בדברי הרמב"ם דברים מוכיחים ע"ז ולפלא בעיני שלא הביא הב"י דברי הרמב"ן והריטב"א הנ"ל) ובנפלו בגומת המעין שדינם כדינם מעין לכל דבר כתב הר"ן דשם חשיבות מימי' מבטלים כל המים הבאים עליהם, אבל אם ריבה במקום משך הנהר למטה כל שרבו נוטפים על הזוחלים נפסל כולו, והדרך השני י"ל דברבו שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא היינו דמהני לענין זה שיהי' דינו כמעין לטהר בכל שהוא לענין טבילת כלים דמה"ת גם במקוה מטהר בכל שהוא אלא שטבלוהו רבנן ובמעין אוקמוה אדינא, וכיון דהוא מדרבנן מהני לטהר בכל שהוא אף שרבו מים שאובים כמו דמהני לענין פסול זוחלים:

אמנם לשיטת הר"ש והרא"ש דמפרשי המשנה דפ"ק דמקוואות הנ"ל כפשטה דהיכא דרבו שאובים מטהרים בכל שהוא כמעין כמו שמפורש בדברי הר"ש בפי' למשנה ג' בפ"ה וז"ל משוך כנדל ריבה עלי' ולא שריבה עלי' מים שאובים דא"כ לא הי' מטהר בזוחלים כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עלי' היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלאה כל אחת מים הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' מימיו זוחלים קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלים וכו' עכ"ל, הרי דמפרש דהיכא דהמים שאובים רבו על הזוחלים לא יטהר לעולם בזוחלים, דאל"כ מאי הקשה מהך דסוף פ"ק דילמא גם שם מטהר בזוחלים היכא דרבו במקום המעין עצמו או במקום זחילתו, והא דקתני דאינו מטהר אלא באשבורן הוא שרבו שלא במקום המעין עצמו כמו שכתב הר"ן אליבא דהראב"ד והרמב"ם, ולשיטתו יש חילוק בין דין זוחלים לדין כל שהוא, דלדין כל שהוא לעולם נשאר עלי' דין מעין אף שרבו השאובים, ורק לדין זוחלים נפסל המעין אם רבו עלי' מים שאובים, ולענין דין מקוה ע"י שאובים שיטת הר"ש דעם הי' כולו שאוב הוא פסול מה"ת אם נשאבו ע"י כלים הראוים לקבל טומאה, וכן מטים דברי הרא"ש בפ' מרובה כדעת הר"ש דכולו שאוב פסול מה"ת, והובא שיטותיהם באורך בב"י סי' ר"א, ובנפלו שאובים אפילו אלף סאה בבת אחת לתוך מקוה כשרה כשרה המקוה דכל המים מתכשרים ע"י השקה ולשיטתם דין השקה הוא גם כן מן התורה, וכמו שכתב הרא"ש הטעם בזה משום דכמו שמתטהרים מים טמאים ע"י השקה שהוא כעין זריעה כ"כ הוכשרו מפסלותם ע"י זריעה, והנה ענין זריעה זו אינה כפשוטה שנתחברו אל מים שאינם תלושים ונעשו כ"כ מחוברים, דא"כ למה בעינן דוקה מקוה שיש בה מ' סאה, אלא דכמו דמהני מקוה שיש בה מ' סאה לטהר המים טמאים ע"י השקה, כ"כ מושכת המקוה כח טהרה על המים שאובים להכשירם מפסלותם, ובפי' המשניות הנ"ל הוא מפרש ע"ד שמפרש הר"ש כמבואר לכל מעין בפירוש הרא"ש על המשניות, וקשה לשיטתם בתרתי, דלדבריהם קמה קושית הריטב"א והת"ה מאי שנא פסול זוחלים מפסול שאיבה דלשיטתם שניהם פסולים מה"ת, ועוד קשה דלפי פירושם בהמשניות הנ"ל יש חילוק בין דין זוחלים לדין כל שהוא, דהיכא שרבו שאובים על המעין הוא כמקוה לטהר באשבורן וכמעין לטהר בכל שהוא, ומאי שנא דין זוחלים מדין כל שהוא:

והנה הרא"ש בפירושו בפ"ה דמקוואות על המשנה הראשונה במעין שהעבירו ע"ג השוקת פסול כתב בזה"ל והקשה רבינו שמשון למה מים שבשוקת ובתלמי נפסלים כיון שמחוברים במעין והלא אפילו מים שריבה עלי' מים שאובים מטהר בכל שהוא וכו' ונ"ל דל"ק כלל דכיון דכלי מפסיק בין בריכה למעין לא מיקרי מחוברים ולא דמי למעין שנתן לתוכו מים שאובים דשם מעין לא בטיל מיני' אעפ"י שריבה עלי' מים שאובים מידי דהוי אמקוה שיש בו מ' סאה שאינו נפסל אפילו נתן לתוכו אלף סאים מים שאובים עכ"ל. ובמקוה הרי מפורש ברא"ש בפ' מרובה ובפ' תינוקת שהטעם במקוה כשירה שאינה נפסלת הוא משום השקה ומזה משמע דגם מה שהמעין אינו נפסל כשרבו עלי' מים שאובים הוא ג"כ מטעם השקה, היינו דגם השאובים מקבלים כח המעין שיטהרו בכל שהוא, ולשיטתו אי אפשר לומר שהטעם בזה משום דגם פסול כל שהוא לענין כלים הוא מדרבנן, דלשיטתו מה דמהני השקה לשאובים אינו מטעם איזה קולא דאקילו רבנן אלא דין תורה, ואיך מדמה הרא"ש דין טהרת כל שהוא לפסול שאובים לענין שלא יופסל דין מעין שנתרבו מים שאובים, אלא נראה דסובר דכמו דמהני השקה למקוה לקבל כח טהרה להכשיר פסול שאובים כ"כ מהני השקה שיקבלו כח מעין לטהר בכל שהוא, ומ"מ לענין פסול זוחלים לא מהני השקה ולפי"ז איכא בזה שלש מחלוקות בדבר, שיטת הרמב"ן והוא שיטת הרמב"ם שהביא הר"ן בסוגין דלא מהני השקה רק להכשיר פסול שאיבה ועפ"י מה שכתב הריטב"א שהבאנו הוא משום דאקילו רבנן בדרבנן, אבל לענין זוחלים שהוא מה"ת לא מהני השקה, וברבו בגומת המעין ששם חשיבות מימיו מבטלים כל המים הבאים עליהם אעפ"י שיהי' הנוספים מרובים על העיקר, וזהו מטעם ביטול, וזה כלל חדש בדין ביטול שיהי' המיעוט מבטל את הרוב וזה לא כדרך שאר הביטולים אלא שהם נעשים טפלים להעיקר, ודין זה הוא רק כשנפלו בגומת המעין, וכן משיטת ר' פינחס הלוי ז"ל לא מהני השקה לפסול שהוא של תורה, ואליבייהו מדחיק הריטב"א לחלק ממקוה שאינה נפסלת ע"י רבוי מים שאובים כנ"ל, שיטה האחרונה היא שיטת הרשב"א שהביא הריטב"א שהבאנו בשם מורי נר"ו דמעין דומה למקוה כמו שמקוה מטהרת שאובים להכשירם שיהי' ראוים לטהר, כ"כ מעין מטהר השאובים להפכם לדין מעין שיהי' מטהרים בכל שהוא ובזוחלים כמי מעין לגמרי, וכן הוא שיטת הראב"ד שכתב הר"ן בסוגין דבכל מקום זחילת הנהר אם רבו השאובים דינם כמעין לכל דבר, והשיטה המכרעת היא שיטת הר"ש והרא"ש והמהרי"ק דלענין זוחלים לא מהני לעולם שום הכשר, ורק לענין לטהר בו בכל שהוא מהני השקה, וכן חלוק הדין לפי שיטותיהם לענין שלא במקום זחילתם הקודמת, דלשיטת הראב"ד והרשב"א היכא דרבו שאובים או נוטפים אז אינו מטהר רק במקום זחילתו, אבל אם רבו הזוחלים על הנוטפים מטהרים גם שלא במקום זחילתם הקודמת, ולשיטת הר"ש והרא"ש גם ברבו הזוחלים על הנוטפים אינם מטהרים שלא במקום זחילתם:

ודבר זה תלוי בפירושיהם במשנה פ"ה דמקוואות והתוספתא, דבמשנה קתני מעין שהוא מושך כנדל ריבה עלי' מים והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הי' עומד וריבה עלי' והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן, ולמעין להטביל בו בכל שהוא, ובתוספתא תניא מעין שמימיו מועטים ורבו עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד המקום שהי' יכול להלוך בתחילתו, שהר"ן אליבא דהראב"ד והרשב"א מפרשים דמיירי שהשאובים מרובים מן מי המעין, ובכה"ג מטהרים בזוחלים במקום שהי' יכול להלוך בתחילתו, ובכה"ג מפרשים בפי' המשנה בתרי מקומות דשוה למקוה לטהר באשבורן במקום שלא הי' יכול להלוך, ושם אינו מטהר אלא בארבעים סאה, ובמקום שהי' מהלך מתחילתו מטהר בכל שהוא ובזוחלים, ועפי"ז מפרשים בעדותו של רבי צדוק בזוחלים שרבו על הנוטפים דמטהר בזוחלים הוא אם גם נתרבה שלא במקום זחילתו, וכתב הר"ן דזהו אסהדותי' דרבי צדוק דאי באותו מקום שהי' מהלך מתחילתו פשיטא, דהיכי תיסק אדעתין ששנים או שלשה טיפין יפסלו פרת מלטבול בו, והר"ש והרא"ש מפרשים דהמשנה והתוספתא מיירו שלא רבו השאובים על המים הנובעים אלא שריבה מים שהוסיף מים שאובים, אבל מ"מ מי המעין מרובים על השאובים ובכה"ג יש חילוק בין המקום שהי' מהלך מתחילתו לבין המקום שנמשך זחילתו ע"י הוספת המים: דבמקום שהי' מהלך מתחילה הוא כמעין לכל דבר, ובמקום שנתרבה זחילתו מטהר דוקא באשבורן, אבל דין מעין יש בזה לטהר בכל שהוא ומשו"ה מפרש בעדותו של רבי צדוק באופן אחר' וז"ל שם העיד רבי צדוק על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשירים, כלומר בזחילה הואיל ונוטפים מועטים ואיצטריך לאשמעינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלים אא"כ נוטפים משלימים להם דאלת"ה מאי קמ"ל דא"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ"ד נהרא מכיפי' מבריך עכ"ל. וכן הוא בפי' הרא"ש שם, דלשיטתם דמפרשי המשנה והתוספתא דמיירי שמי המעין מרובים על השאובים ואפ"ה אינם מטהרים בזוחלים במקום שלא הי' יכול להלוך מתחילה, א"א לפרש בעדותו של רבי צדוק כמו שמפרש הראב"ד, דלשיטתם אין המעין מטהר בזוחלים רק במקום זחילתו הטבעיית, משו"ה מפרשים דאסהדותא דר' צדוק הוא דהמיעוט נוטפים הבטלים ברוב מי המעין אינם כמאן דליתא אלא שמיתוספים ומועלים להשלים לשיעור טבילה ועי' בדברינו לעיל שנתבאר ענין זה בס"ד: ונלענ"ד דגם מה דפליגי בדין הכשרת נוטפים לטהר בזוחלים תלוי במחלקותם בשלא במקום זחילה, דלהר"ש והרא"ש דסברי דמעין לעולם אינו מטהר רק במקום זחילתו, משו"ה גם במקום נטילתו אם רבו הנוטפים על הזוחלים אינו מטהר בזוחלים, והטעם בזה דנהי דמהני השקה שיקנו המים הנוטפים כח טהרה של מי מעין כמו שמים שאובים קונים כח טהרה כשנופלים למקוה כשירה, אבל כ"ז אם מי המעין עצמם יש להם כח טהרה בלא תנאים וגדרים, אבל אם מי המעין עצמם אינם מטהרים בזוחלים אלא רק במקום זחילתם הטבעיי ואם ימשכו להלן ממקום זחילתם גם הם אינם מטהרים בזוחלים, ומשו"ה לא יועיל בזה אם המים הנוטפים יקנו כח מים של המעין ויהי' דינם גם הם כמי מעין אבל הלא אינם במקום זחילתם, וכל מעין ג"כ אינו מטהר שלא במקום זחילתו, ולכן שאני בזה דין זחילה מדין כל שהוא, דלענין דין מעין שמטהר בכל שהוא, שהוא בלא גדרים דלעולם מי מעין בכל שהוא אף שלא במקומו, וכמו דקתני במשנה ותוספתא לפי שיטתם דגם שלא במקום זחילתו מטהר בכל שהוא, משו"ה גם כשרבו מים נוטפים או שאובים מתכשרים המים הנוספים ע"י השקה להיות גם הם מטהרים בכל שהוא, משא"כ לענין זחילה שתלוי בתנאי המקום, בזה שאני דין השקה מדין ביטול ברוב, דברבו זוחלים על הנוטפים ומתבטלים הנוטפים ברוב מטהרים גם הם בזוחלים ומשלימים לשיעור מקוה, כמו שמפרש הר"ש בעדותו של רבי צדוק, אף שלגבי המתכשרים עכשי' הוא שלא במקום זחילה שלהם דביטול ברוב מועיל הדין שיהי' דין המיעוט כדין של המרובים כפי הדין שלהם עכ"פ, וכיון שהמרובים מטהרים בזוחלים במקום זה, כ"כ הו"ה של המיעוט, שדין הביטול מועיל להפך את המיעוט להיות ממש כהמרובים, אבל השקה אינה מועלת לשיטתם רק שיקנו המים הנוגעים כח טהרה של מים הכשרים, ומשו"ה גם אם קנו כח מעין, אבל גם מעין אינו מטהר אלא במקום זחילתו, ובזה מתישב לשיטתם הקושיא הגדולה שעמדו עלי', דמהני השקה למים פסולים להתכשר כמי מקוה וכן מהני השקה לשיטתם לנוטפים או שאובים שיטהרו בכל שהוא כמעין, ולענין לטהר בזוחלים לא מהני השקה בשום פנים, ולפימש"כ מתבארת שיטתם בטוב טעם. בעזה"י:

אמנם עוד עלינו לבאר שיטת הראב"ד והרשב"א דמהני לשיטתם ברבו שאובים על המעין שמטהרים גם בזוחלים במקום זחילתם הקודמת, ושלא במקום זחילתם אינם מטהרים בזחילה ובכל שהוא, דנראה שהא דמתטהרים גם השאובים הוא מדין השקה וכמו דמוכח מלשון הריטב"א שהביא בשם מורו שהבאנו לשונו לעיל שכתב דודאי דין הנהרות כדין המקוואות, דכי היכי דקיי"ל דכי איכא מקוה כשרה ממילא בכתפו ונותן בו אפילו אלף סאה מים שאובים וכו' ה"נ גבי נהרות כוון דהוו כשרים תו לא מיפסלו לעולם אפילו מים שאובים רבו עליהם, ובמקוה דמהני ברבו השאובים על הכשרים הוא מטעם השקה, ולפי"ז קשה טובא למה שלא במקום זחילתם נפסל כל דין מעין מכאן, הלא כיון דכבר נתכשרו המים שאובים ע"י השקה כשהי' במקום הזחילה ולמה כשנמשכו שלא במקום הזחילה נפסלו, ועוד הלא גם שלא מקום הזחילה מי המעין כמו שהם, דהרי כשרבו זוחלים על הנוטפים לשיטתם מטהרים גם בזוחלים כפי שיטתם בביאור עדותו של רבי צדוק, ולמה אינם כשרים גם הנוטפים שלא במקום הזחילה ג"כ ע"י השקה, והנה בלשון שהביא הריטב"א בשם מורו, כתב הטעם בזה דמשו"ה אינו מטהר שלא במקום זחילתם רק באשבורן שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל, אלא מימי נוטפים שהוסיפו בו שאין דינם לטהר אלא באשבורן, עכ"ל הבאנו לעיל, והנה אם מטעם השקה הם מתטהרים במקום זחילתם ודאי קשה למה נפסל עכשי' אם נשארו מי המעין במקום הזחילה ושטיפת המים להלן ממקום הזחילה הוא מן המים הנוטפים לחוד, הלא כבר נתכשרו ומים שהוכשרו כבר אינם חוזרים ונפסלים לשיטת כל הפוסקים, והדיעה הסוברת ששאובים חוזרים ונפסלים אם נפסקה השקתם הוא דעת י"א שהביא רבינו ירוחם, הבאנו לעיל, ועוד הכא גם עכשי' הם מחוברים ומושקים אל המעין דהרי אין הפסק ביניהם, ואפשר לומר שהוא מדרבנן דגזרו משום מראית עין, וכמו שכתב שם הריטב"א בשם רב פינחס הלוי לשיטתו דגם ברבו זוחלים על הנוטפים אינו מטהר בזוחלים משום מראית העין, וכן נראים מדברי הריטב"א שכתב במסקנת שיטת מורו וז"ל ולהאי שיטתא כל היכא שהזוחלים מרובים על הנוטפים אעפ"י שנתרחב הנהר ונמשך יותר מטהר בזוחלים ובכל שהוא כמעין אפילו באותו מקום שנתרחב יותר וליכא מפני מראית העין דכו"ע ידעי דכיון דזוחלים מרובים בטיל נוטפים לגבייהו, וגם באותו מקום שנתרחב ונמשך יותר לא סגיא ודאי דלא הוי רובא דהנהו מיא דתמן מן הזוחלים דמרובא פרישו. עכ"ל דלכאורה אינו מובן למה לנו לחדש חדשות משום מראית עין שלא נזכר חשש זה בגמ', אכן אם נאמר דלשיטת מורו מוכרח דחשו חז"ל להך חששא דמהאי טעמא כשרבו נוטפים על הזוחלים אינם מטהרים בזוחלים ובכל שהוא, ומשו"ה צריך לנו לחלק דהיכא שרבו זוחלים מטהרים גם שלא במקום זחילתם ולא חיישינן למראית עין, דכו"ע ידעי דרוב מים הם זוחלים, וכן מדויק ענין זה יותר בלשון מורו עצמו, שכ' שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלל, ודבר זה לא מצינו בשום מקום בדיני התערובות לומר שלא שטפו ממי המעין כלום, ובכל דוכתא אמרינן המדומע מדמע לפי חשבון, ורק אם נאמר שכל הדין בזה הוא משום מראית עין, י"ל שכונתו שהדברים מוכיחים שאין כאן מימי הנהר כלום, הוא לפי דעת בני אדם הרואים שיסברו כן, ויאמרו שנוטפים מטהרים בזוחלים. ועפ"י מה שבארנו דלשיטת הר"ש והרא"ש אם רבו נוטפים או שאובים על מי מעין נפסלו מי המעין מלטהר בזוחלים וכן הוא שיטת המרדכי, וכן מטים דברי הרמב"ם בפי' על המשנה פ"ק דמקוואות דמפרש המשנה דשוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין בכל שהוא בחד מקום שכתב בזה"ל הנה אלה המים משותפי המשפט דין המקוה והמעין כי הוא מטהר בכל שהוא כדין מעין ואינו מטהר אלא באשבורן, ולהראב"ד והרשב"א אף אם רבו נוטפים על הזוחלים מטהר במקום שהי' מהלך בתחילה, לפי"ז נלענ"ד בהא דכתב הטור מקוה שיש לו מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכה תחילה. עכ"ל. דכתב הב"י ע"ז וז"ל ורבינו סתם וכתב דמעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים ולא פירש אם עדיין עלי' דין מעין לגמרי לטהר בזוחלים ובכל שהוא או נתבטל ממנו דין מעין לגמרי בשני הדברים יחד, או לא נתבטל אלא באחד מהם, וזה ודאי קצר במקום שאמרו להאריך, ומ"מ כבר נתבארו הדברים במה שכתבתי. עכ"ל. ובד"מ כתב שעט וז"ל ולא ידעתי מה הי' לו לרבינו לכתוב עוד אי מטהר בזוחלים שזה מבואר לעיל שמעין שרבו עלי' מי גשמים אין מטהר ע"י זחילה ולכן אין לטבול בנהרות לדעת ר"י כל זמן הפשרת שלגים ואפילו לר"ת אינו מותר אלא מטעם דנהרא מכיפי' מבריך, אבל אם הי' הרוב מי גשמים לכו"ע אין מטבילים בו דרך זחילתו, כש"כ כשמרבה עלי' שאובים שאסור לטבול בו דרך זחילתו ופשוט הוא. עכ"ל. ובאמת אין מדברי הטור שהביא הד"מ דבר מפורש להכריע בין הני רבוותא, דהטור לא כתב רק דלהלכה נקטינן כמ"ד דאין טובלים בנהרות, כר"י דפסק כן, אבל הלא בביאור פסק זה איפליגו הראשונים, דלהראב"ד והרשב"א והר"ן אין טובלים בנהר רק במקום שנתרחב זחילתו, ולהרא"ש והר"ש אין טובלים כלל אם לא באשבורן, אלא שהאמת יורה דרכו דשיטת הטור הוא כהרא"ש, וכונת הטור כאן הוא על מקוה שיש לה מעין נובע, וזה מדויק בלשונו שכתב יכול לשאוב וליתן בתוכה הוא במקוה שיש לה מ' סאה או מעין נובע, ומקור דברי' הוא בתשו' הרא"ש כלל ל' סי' ג' וז"ל הבנתי במכתבך שהמקוה היא מים חיים נובע ממקורו הילכך אינו נפסל במים שאובים כי מעין שאין בו מ' סאה לכתחילה יכול למלאות במים שאובים ולטבול בתוכו, כדתנן בפ"ק דמקוואות למעלה מהם מי מעין שמימיו מועטים שרבו עלי' מים שאובים שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין לטהר בכל שהוא, וכן בפ"ה דמקוואות מעין שהעבירו וכו' עד חוצה לפי שהמעין מטהר בכל שהוא, אלמא דהמעין והמחובר לו אינו נפסל בשאיבה, ואפילו בתוך השוקת מותר להטביל ואינו פסול אלא מדרבנן משום גזירה כדפירש רבינו שמשון וכן פסק רבינו ז"ל. עכ"ל. ומזה העתיק הטור לפסק הלכה, ומזה נבין שאין הדבר פשוט כ"כ כמו שנראה מהד"מ, רק שמלשונו כאן מוכח דאזיל בתר שיטת הרא"ש בזה. עוד מצאתי בב"ח שכתב לדיק מלשון הטור שכונתו רק על דין מעין שיטהר בכל שהוא מדנקט בלשונו ומעין כל שהוא ולא נקט מעין סתם, לומר אף שהי' בו כל שהוא יכול להוסיף מים שאובים לשיעור טבילה שהמעין מטהר בכל שהוא. יעו"ש. מכל זה מוכח דהטור מיירי רק לענין כל שהוא אבל רק באשבורן ולא בזוחלים:

אמנם דברי הטור הקודמים שהעתיק דין המשנה במעין שהמשיכו צריכים ביאור דז"ל מעין שהמשיכו לבריכת מים שהם נקוים ועומדים יש לה כל דין מעין ואם הפסיק ראש הקילוח חזר להיות לה דין מקוה שאינה מטהרת אלא במ' סאה ובאשבורן, ואם חזר והמשיך קילוח המעין לתוכה חזרה לדין מעין. עכ"ל. הנה מלשונו שכתב יש לה דין מעין משמע ודאי דלכל דין מעין הוא אף לטהר בזוחלים, וכן מדכתב בהפסיק הקילוח שאינה מטהרת אלא באשבורן, משמע להדיא דבלא הפסיק הקילוח מטהרת גם בזוחלים. ועי' בפרישה שם שדקדק מלשון הראש בפ' תינוקת הלכות מקוואות סי' ט' שכתב בזה"ל העבירו ע"ג בריכה והפסיקו הרי הוא כמקוה ומטהר באשבורן וצריך מ' סאה, חזר והמשיכו פסול לזבים וכו' אבל דין מעין יש להם לטהר בכל שהוא עכ"ל וכן במעדני יו"ט שם על הרא"ש דקדק מלשון הרא"ש הנ"ל דמשמע דלא כהב"י שכתב דדין מעין לכל דבר בין לזוחלים ובין לכל שהוא. יעו"ש ונלענ"ד עפ"י מש"כ הרא"ש בפי' לנדרים הבאנו דברי' לעיל דמהאי טעמא אין טובלים כשרבו נוטפים על הזוחלים משום דהנוטפים מבטלים את הזוחלים והוי כאילו כולו נוטפים, דאל"ה הי' מותר לטבול דלו יהא שאין הנוטפים מטהרים בזוחלים דלא מהני ע"ז דין השקה שיקבלו הנוטפים כח טהרה של המעין, אבל כיון דמי המעין עצמם לא נתבטלו אם יש בהם מ' סאה יטהרו את האדם הטובל דאין הנוטפים חוצצים לטבילה, לפי"ז יש לדון בנידון זה שמי המעין מתערבים במי הבריכה אם גם רבו מימי הבריכה על מימי המעין השוטף לתוך הבריכה, דמי המעין אינם בטלים ברוב המים של הבריכה, דכיון דכל המים מחוברים למעין אי אפשר שיתבטלו, דהיכא הנוטפים כולם בנהר ורבים על מי המעין מתבטלים כולם, אבל הכא שהמעין שמחוץ לבריכה ודאי לא שייך שיתבטל דהרי הוא ניכר בפ"ע שאין הבריכה שוטפת למעלה מהמעין, משו"ה גם מי המעין המעורב ברוב מימי הבריכה ג"כ אינם בטלים כיון שהם גוף אחד עם מי המעין שמחוץ לבריכה וכיון שכל הגוף אי אפשר להתבטל משום שהוא ניכר כ"כ אין החלק ממנו מתבטל כיון שאינו בנפרד מן כל הגוף שהוא כל המעין, ועוד טעם אחר בזה דהרי בכל דבר שעומד ליגדל ולהתרבות לא אמרינן קמא קמא בטיל כמש"כ בפי' הרא"ש כאן דמשו"ה ברבו הנוטפים לא אמרינן קמא קמא בטיל, וכן כתבו התוספות בב"ק ד' ק' ועוד בכמה מקומות והכא שהמעין שוטף ועומד והוא מעין נובע שאי אפשר לשער כמה ירבו מי המעין ברבות השנים ומשו"ה אין מי המעין המעורבים במימי הבריכה מתבטלים ברוב דהרי עומד תמיד להתרבות יותר ויותר, ולפי"ז הרי למי בריכה זו דין מעין לכל דבר, כלומר כמי המעין עצמם אף לטהר בזוחלים, אכן אם בהצטרף מי המעין לבד בלא מי הבריכה לא יהי' בהם שיעור טבילה, לא ישלימו מי הבריכה לכדי השיעור, דרק כשרבו זוחלים על הנוטפים שמתבטלים מי הנוטפים בזוחלים אז משלימים הנוטפים לשיעור כמש"כ הר"ש והרא"ש שזהו עדותו של ר' צדוק, אבל בכה"ג לו יהא שמי המעין הם כמו שהי' אבל מי הבריכה לא ישלימו אם יטבול בהם כשהם זוחלים, ולפי"ז י"ל דמש"כ הרא"ש על ענין דין זה שכשהמשיך את המעין לתוך הבריכה הרי הוא כמעין לטהר בכל שהוא, מילתא דפסיקא נקט. דלענין לטהר בזוחלים תלוי הדבר אם יש ארבעים סאה במי המעין לחוד, דלענין זה אין מי הבריכה משלימים, וכן דברי הטור אמת דמי המעין עצמם הם כמעין לכל דבר גם לענין זוחלים כמש"כ, אח"ז ראיתי גם בש"ך סקל"ב שהביא דברי מע"מ הנ"ל וז"ל בס' מע"מ תמה אמאי בסעיף י' בהומשך המעין מטהר בזוחלים, ול"נ דהתם מיירי בשלא רבו הנוטפים. וק"ל ולפימש"כ א"צ לזה דבפשטות קשה איך סתם המחבר והפוסקים ולא חילק בין רבו או לא, וכתב להלכה של הבריכה יש לה דין מעין, ולפימש"כ הוא מבואר: אמנם כ"ז הוא רק מה שמי המעין אינם בטלים ברוב מי הבריכה אבל עדיין קשה טובא דהלא לשיטת הר"ש והרא"ש מי מעין עצמם אינם מטהרים בזוחלים רק במקום זחילתם כשיטת מהרי"ק, וכמו שכתב הש"ך בשמם בסקי"א, וא"כ הכא שהמשיך את המעין לתוך הבריכה הרי במקום הבריכה אינו במקום שהי' מהלך בתחילה, ובכה"ג גם כשרבו זוחלים על הנוטפים אינם מטהרים בזוחלים, ולפלא בעני על הש"ך שכתב בס"ק כ"ט שמי הבריכה מטהרים בזוחלים ולא העיר כלום משיטת המהרי"ק הר"ש והרא"ש שהעתיק דבריהם בסקי"א, וכן הט"ז בסק"כ שהעיר מדברי המשנה מעין שהמשיכו, ומתרץ דכאן שהי' מעין משוך שהוסיף המשכתו להבריכה משו"ה מטהר אף בזוחלים ולא זכר כלום משיטת הפוסקים הנ"ל דסברי דמעין שנמשך שלא למקום זחילתו אינו מטהר בזוחלים, ולחומר הקושיא נלענ"ד דיש חילוק בהרחבת המעין והמשכתו ע"י הוספת מים נוטפים לבין המשכתו ע"י התחדשות מדרון בהקרקע המעכבת זחילתו, דהיכא שמים הנוספים גורמים להמשיך זחילת המעין להלן ממקום הליכתו אז אינו מטהר בזוחלים, ומשו"ה מפרשים בעדותו של ר' צדוק כשזוחלים רבו על הנוטפים שהוא דוקא במקום שהי' מהלך בתחילה, דבכה"ג כיון שאינו זוחל המעין מחמת עצמו ומקור חיותו אלא שהמים הנוספים מסייעים להיות זוחל, משו"ה אינו מטהר בזוחלים אלא במקום שהי' מהלך בתחילה, אבל אם הוסיף את המדרון היינו שחפר מן הקרקע המעכבת זחילת מי המעין וכשהוסרה סבה המעכבתו הוא זוחל מחמת טבעו בכהאי גוונא גם במקום שנמשך זחילתו הוא מטהר בזוחלים, וכן יש להוכיח מהא דתנן במשנה פ"ה, מ"ו בגל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם והכלים טהורים, וממשנה זו הוכיחו כמה ראשונים דלטבילת אדם בעינן לעולם מ' סאה, דאף שמטהר זוחלים כמעין, מ"מ בעינן מ' סאה, עי' בנמוקי הגרי"ב על משנה זו שהביא בשם תוה"ב הארוך שכ' כן בשם ר"ת, דממשנה זו ג"כ קשה לשיטת הר"ש והרא"ש ומהרי"ק דמעין אינו מטהר בזוחלים רק במקום זחילתו ואיך מטהר הגל שנתלש, ועי' בש"ך סק"ל מש"כ בשם מהרי"ק על ענין זה שלא בטל דין מעין בגל שנתלש, ומזה מוכח דאם זוחל במקום אחר שלא מחמת הוספת מים חשוב הכל דרך זחילתו, כ"כ נאמר אם נמשך זחילתו ע"י הורדת תחתית העפר בין ע"י לחות הקרקע ובין ע"י חפירת ידי אדם, כל מה שמושך וזוחל חשוב הכל מקום זחילתו:

ובזה מתפרשים לי היטב בטוב טעם דברי הר"ש בפ"ה מ"ג בהא דתנן שם מעין שהוא משוך כנדל ריבה עלי' והמשיכו הרי הוא כמו שהי', הי' עומד וריבה והמשיכו שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעין להטביל בו בכל שהוא עכ"ל משנה. וז"ל הר"ש שם משוך כנדל שמימי' זוחלים במקומות הרבה וכו' ריבה עלי' ולא שריבה לו מים שאובים דא"כ לא הי' מטהר בזוחלים כדתנן לעיל ספ"ק אלא ריבה עלי' היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהי' מוליך ונתמלאה כל אחת מים: הרי הוא כמו שהי' דבמקום שהי' זוחלים קודם שריבה עליהם והרחיבם שם מטהר בזוחלים ומן הצדדים אין מטהר אלא באשבורן, ובסוף פ"ק הבאתי בריייתא מתוספתא כיוצא בזו דקתני מעין שמימיו מועטים וריבה עלי' והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלים אלא עד מקום שהי' יכול להלוך מתחילתו, דריבה עלי' היינו שעשה בריכה לפני' ונתמלאה מים וכו': הי' עומד, כלומר שאותו מעין לא הי' מימיו זוחלים אלא עומדים' בריבה עלי' שהרחיב מקום עמידתו: והמשיכו מקום ם הרחבתו עשה זוחלים שוה למקוה לטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלים, מאחר דעיקר מקום המעין אינם זוחלים עכ"ל. דפשטות דברי' תמוהים מאד, כיון דגם במעין שהי' זוחל מתחילה אינו מטהר רק במקום שהי' מהלך בתחילה למה קתני במשנה בסיפא הי' עומד שלפי' הר"ש הוא שלא הי' זוחל כלל אלא מימיו עומדים הלא גם בזוחל אינו מטהר חוץ ממקום זחילתו, ועפ"י מש"כ נפרש דברי' דבר דבר על אופנו, ושני כללים בזה, דהיכא שהי' זוחל מעיקרא ועשה בריכות ע"י חפירה וכיוצא בזה, הנה מה שניתוסף ברוחב כגון שהי' רוחב המעין אמה ועכשי' נעשה בריכה שרחבה כמאתים ויותר, כל עודף הרוחב אינו מטהר בזוחלים, וזה שכתב תחילה דמן הצדדים אינו מטהר בזוחלים, אבל מה שמושך באורך אם גם ניתוסף ע"י חפירה הוא מטהר בזוחלים, כיון שמוצא מקום מדרון הוא זוחל והולך כדרך זחילתו, אבל כ"ז אם הי' זוחל קצת רק שהמשיך זחילתו, אבל אם הי' עומד בלי זחילה כלל, ועכשי' נעשה זוחל ע"י חפירה אז אינו מטהר בזוחלים ומפרש הרישא דמתני' הרי כמו שהי', דע"י שעשה בריכה וניתוסף הרוחב לא נגרע דין המעין לפי מדת הרוחב שהי' מהלך בתחילה, ואם הי' עומד אף שהמשיכו לאורך אינו מטהר בזוחלים כנלענ"ד בעזה"י: ובמה שבארנו יתפרש היטב לשיטת הר"ש והרא"ש מה שנתקשה הראב"ד הובא בב"י בשמו מספר בעלי הנפש וז"ל הא דאמרינן על הזוחלים שרבו על הנוטפים שהם כשרים איכא לאקשויי מינה על ההיא דאבוה דשמואל דעביד לבנתי' מקוואות וכו' שמא ירבו נוטפים על הזוחלים הא מחצה על מחצה לא בעי אשבורן, והכא אמרינן על הזוחלים שרבו על הנוטפים הא מחצה על מחצה בעי אשבורן, ואיכא למימר דהא דרבי צדוק משום דאי אפשר לצמצם הוא ומספיקא בעינן רובא וכו' יעו"ש וכ"ז הוא לפי שיטת הראב"ד דמפרש בעדותו של ר' צדוק דמיירי שהלכו המים חוץ למקום זחילתם, וכן מפרשי הך דאבוה דשמואל דחייש שמא ירבו נוטפים על הזוחלים שהוא ג"כ שלא במקום שהי' זחילתם מעיקרא וכמו שמבואר בר"ן בנדרים והובא בב"י, ולשיטתו הקושיא חמורה, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש לק"מ דבעדותו של רבי צדוק מפרשים דמיירי במקום שהי' מהלך בתחילה ורק אסהדותא דילי' הוא שהנוטפים משלימים לשיעור ובכה"ג ודאי אם יהי' מחצה על מחצה שאין הנוטפים בטלים ברוב וכל חד קאים אדינו, בודאי אין הנוטפים משלימים כיון שאינם מטהרים בזוחלים, ובנידון דאבוה דשמואל ג"כ דוקא רוב נטפים בעי אשבורן משום דכיון דאיכא רוב מתבטלים הזוחלים ברוב הנוטפים והוי כאילו כולם נוטפים, כמש"כ הרא"ש בפי' לנדרים, אבל מחצה על מחצה לא בעי אשבורן, כיון דכל אחד קאים אדינו מתטהר הטובל ע"י המעין שיש בו כשיעור וא"צ להשלמת הנוטפים, וזה פשוט. ומאד נפלאים בעיני דברי הש"ך בסק"י וז"ל משמע אפילו אין הזוחלים רובא רק הם שוה בשוה כל שאין הנוטפים רובא הרי הוא כמעין וכ"כ ב"י בשם הראב"ד וכו' אבל צ"ע שבספר בעלי הנפש שלפנינו ד' ס"ו ע"א איתא איפכא ומסתברא דמתני' עיקר דבעינן רוב מים חיים, וההיא דאמרינן שמא ירבו נוטפים על הזוחלים לרווחא דמילתא קאמרינן, א"נ כיון דא"א לצמצם בעינן רובא זוחלים, וכלישנא קמא מיסתבר דבעינן רובא דכשרות ממשנת מקוואות ומשמעתא דיבמות פ' הערל כדבעינן למימר קמן עכ"ל. וצ"ע לדינא דהא נוטפים מדאורייתא, ועי' בפ"ב דחולין ד' כ"ח וכ"ט גבי מחצה על מחצה כרוב עכ"ל והדברים מפליאים מה שייך ענין זה לחקירת מחצה כרוב דהתם אנו דנים על ההלכה איך היתה ההלכה שהורו לנו לשחוט רוב, אם שלא לשייר רוב או לשחוט רוב, וכן לענין תנור שאם נותץ אם חשוב בשבירת מע"מ כשלם או כשבור, אבל כאן איכא בזה פסולים וכשרים ובמחצה על מחצה שניהם מתקיימים ואינם מבטלים זא"ז, ולמה לא יתכשר ע"י הכשרים, ומה דאיכא מים פסולים ג"כ, הלא הפסולים אינם מגרעים את הכשרים דאינם חוצצים בפני הטבילה, ומה דהקשה הש"ך על דברי הראב"ד שהביא לנידון זה מיבמות פ' הערל דבדרבנן בעינן רבי', הלא פסול נוטפים הוא מדאורייתא, לפימש"כ לעיל דלשיטת הראב"ד והרשב"א כמו דמהני השקה לטהר שאובים מפסול שאיבה, כ"כ מי מעין משיקים לנוטפים שיקבלו דין מעין לכל דבר, וכן נתבאר לשיטתם, דמעין מטהר בזוחלים אף שלא במקום זחילתם, וברבו נוטפים על הזוחלים שאינם מטהרים שלא במקום זחילתם הוא רק מדרבנן, ומה"ת מטהרים גם שלא במקום זחילתם כיון שמי המעין ראוים לטהר כ"כ מהני דין השקה על הנוטפים, ומשו"ה שפיר דמה הראב"ד ענין זה לסוגית הש"ס דיבמות הנ"ל אם בדרבנן בעינן רביי'. ומש"כ הש"ך בריש דברי' דמשמע מהשו"ע דבמע"מ הרי הכל כמעין אין זה פשוט כ"כ דזה תלוי בשיטות הנ"ל, דלשיטת הראב"ד והרשב"א הוי הכל כמעין דגם הנוטפים נעשו כמעין ע"י השקה, אבל לשיטת הר"ש והרא"ש הרמב"ן והריטב"א לעולם אין נוטפים נעשו כמעין אם לא היכא שהזוחלים רובא ומתבטלים הנוטפים ברוב, ולשיטת הרמב"ן אם רבו הנוטפים בגומת המעין מתבטלים, וכל הרואה יראה שהש"ך והט"ז קצרו כאן בבירורי השיטות ומחלוקותיהם, וכל מה שכתב הט"ז בסק"ג לתרץ קושית הת"ה אין דברי' מתקבלים על הלב כמו שיראה המעין עפ"י בירורי השיטות שהבאנו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף