שערי ישר/ג/יט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג יט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובמס' סוכה בהא דתנן שם ד' ט' ע"ב העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, אמר רבא לא שנו אלא באילן שצילתו מרובה מחמתו אבל חמתו מרובה מצילתו כשרה וכו' וכי חמתו מרובה מצילתו מאי הוי הא קא מצטרף סכך פסול בהדי סכך כשר אמר רב פפא בשחבטן, ופירש"י בשחבטן השפיל ענפי' למטה מעורבים עם סכך כשר ואין נראים בעין וסכך כשר רבה עלי' ומבטלה דמדאורייתא כל מילי בטל ברובא כדתנן במתני' לקמן ד' י"א. אם הי' סכך מרובה מהן כשר עכ"ל וכן כתב רש"י שם במשנה ואם הי' סיכוך הרבה מהן וז"ל ומבטלן ברוב וכן הוא שיטת תוס' ד' ט"ו ע"ב ד"ה והא דהיכא דהם מעורבים ואינו ניכר הי נהו כשר והי ניהו פסול אם איכא רוב כשר בטל הפסול ברוב הכשר יעוש"ה. וכן הוא שיטת המרדכי והאגודה הובא בב"ח סוף סי' תרכ"ו דכתב שם להקשות מהא דקיי"ל אין מבטלים איסור לכתחילה ומשני דרק באיסור אסור לבטלו אבל מצות לאו ליהנות ניתנו יעו"ש בשם אבי"ה וכן כתבו בשם הסמ"ג, וכן הוא בשלטי הגבורים בשם ריא"ז וכן הוא בס' אור זרוע ומוכח משיטת ראשונים אלו דמהני ביטול לסכך פסול שיתהפך לכשר להצטרף לשיעור הכשר סוכה וכן כתב הרא"ש וז"ל אמר רב פפא כשחבטן פירש"י השפיל ענפי' למטה על הסכך והרי הם מעורבים עם סכך כשר ואין נראה בעין וסכך כשר רבה עלי' ומבטלו דמדאורייתא כל מילי ברובא בטיל א"ה מאי למימרא מהיכי תיתי למפסל משום שני סככים ליכא דהא חד סככא הוא ולא משום מחובר איכא דהא בטיל לי' ברובא וכו' ומיירי שאין הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא מחמת אילן הפסול שמשלימו, דאי צלתה מרובה מחמתה בלא אילן לא מיפסלא מחמת צירוף סכך פסול כיון דאי שקלת לי' לפסול אכתי צלתה מרובה וכן משמע לשון צירוף להשלים השיעור עכ"ל. והה"מ ה' סוכה פ"ה הביא דברי הרמב"ן ז"ל בזה"ל, וכתב הרמב"ן ז"ל ג' דינים הם, הי' סכך אחד פסל וסכך אחד כשר זה למעלה וזה למטה וזו שאמרו והא קא מצטרף ופסול לעולם, אבל נ"ל דכל שאילו ינטל מן הכשר מה שתחת הפסול ועדיין צלתו מרובה כשר וכו' חבטן ועשאן סכך אחד כשר ופסול מעורבים אם הי' הפסול בעצמו חמתו מרובה מצלתו והכשר צלתו מרובה מחמתו הרי הכשר רבה על הפסול ומבטלו נמצא זה אינו פוסל ואינו מצטרף וזהו דין ב', עשה סכך אחד בכשר ופסול ולא הי' מעורבים יחד אלא זה בפ"ע וזה בפ"ע אם הי' כשר כפסול כשרה, וזה משנתנו דהמקרה סוכתו בשפודין ומאי דאיתמר בה בגמ' עכ"ל: והנה לא נתבאר כלום בדברי הה"מ מאיזה סברא סובר הרמב"ן ז"ל דלא מהני צירוף סכך פסול אף אם רבה הכשר על הפסול, ובחי' הרשב"א למס' סוכה בפ"ק ד' ט' המיוחס להריטב"א ז"ל כתוב בזה"ל, אמר רבא לא שני אלא באילן שצלתו מרובה מחמתו וכו' והנכון כפירש"י ז"ל שהוא מלשון חבוט כלומר שהשפיל לענפי אילן וערבן עם סכך הכשר שאין הסכך הפסול מבטל כלום מן הכשר ולפי' כשרה ובלבד שירבה סכך הכשר על הפסול וכדתנן ואם הי' הסיכוך הרבה מהן כשרה וכו' וק"ל מ"ש הכא דבעינן רובא ולא סגי לן בפלגא ופלגא ואילו לקמן תנן המקרה סוכתו בשפודין או בארוכות המטה אם יש ריוח ביניהן כמותן מסכך כשר כשרה וכו' וא"ל דבשלימא התם דקאי כל חד וחד באפי נפשי' מכיון שהסוכה בכללה צלתה מרובה מחמתה ואין בשום מקום מן הסוכה שלא יהא צל הסכך כשר מציל על האדם כשיעור הסכך הפסול ולעולם עומד תחת סכך כשר על חציו בהכי סגי, דלא אמר ר"ח דליעבד צלתה מרובה מחמתה מסכך כשר, אלא שתהא צלתה מרובה מחמתה כשר, ולא יהא בה אויר בסכך, ולא יסכך ברוב סכך פסול אלא שבכל מקום יהא מקצת הצל מסכך כשר, אבל כשהסכך הכשר והפסול מעורבים ונתונים בגג הסוכה בערבוביא אם הם שוים בשיעורים אפשר שיהי' מקום בסוכה שיהי' כל צל שעל האדם או רובו מסכך הפסול ולפיכך צריך כדי שיהי' סכך כשר רבה על הפסול ומבטלה כאיסור המתבטל ברוב ואע"ג דבאיסור [שאפשר להתברר] אינו מתבטל מכיון דמדינא כי מצמצינן לי' לא בעינן רובא אלא דחיישינן לסכך פסול שיהא עומד במקום אחד מכיון דמעורב ברובא סמכינן שמתערב בכל כאיסור הנופל לח בלח ומתבטל כיון שאין בו כדי צלתו מרובה מחמתו דהא באילן שחמתו מרובה מצלתו איירינן נמצא ג' דינים בדין סכך כשר ופסול וכו' והרי זה נכון ומבואר בשם רבינו הגדול מפי תלמידו מורי הרב נר"ו. עכ"ל. ודברי הריטב"א ג"כ צריכים ביאור, ראשונה צריך לבאר מה מועיל רוב סכך כשר בזה כיון דביטול לא מהני מחמת דאפשר להתברר והדר חשש הספק שמא יהי' מקום בסוכה שכל צל שעל האדם יהי' רובו מסכך הפסול, ונלענ"ד עפ"י מה דפליגי הרשב"א והרא"ה לענין תערובות כלים בס' תוה"ב ב"ד שער ד' ד' קכ"ח דהרשב"א כתב דבטלים ברוב דלא הוי כדבר שיש לו מתירים, משום דאיכא הפסד הוצאה להגעילו, והרא"ה בבדק הבית כתב שם דבכה"ג כיון דאפשר להוציא האיסור מתוכו הרי זה כניכר האיסור ולא בטיל, והרשב"א במשמרת הבית שם פליג עלי' ודחה דברי' דגם היכא דאפשר לעשות להוציא האיסור לא הוי כניכר האיסור, ולשיטתו הוא רק כדבר שיש לו מתירים ומשו"ה כיון דאיכא הפסד הוצאה מותר יעו"ש, ולפי"ז נראה לי דמש"כ הריטב"א כאן בשם מורו הוא הרשב"א ז"ל ולא מורו הרא"ה ז"ל, ולשיטתו היכא דאפשר לברר ולהוציא את האיסור בטל מה"ת ורק מדרבנן אינו בטל, והר"ן שכ' בהלכותי' בסוגין להחליט דאין לפרש משום תורת ביטול ברוב דכיון דאפשר לברר אין כאן דין ביטול ברוב אזיל בשיטת הרא"ה בזה, ודברי הריטב"א הוא כשיטת הרשב"א ומשו"ה כיון דמה"ת בטל ברוב ונהפך הסכך פסול לסכך כשר לא איכפת לן אף אם באמת יזדמן שיהא סכך פסול במקום אחד דמה"ת בכל אופן כשרה הסוכה מחמת דין ביטול ברוב ומדין דרבנן דלא מהני ביטול כה"ג היכא דאפשר לברר, אפשר לתלות דנתערב עירוב יפה כתערובות לח בלח דאמרינן אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון, כמו דתלינן היכא דנפל לים וכיוצא בזה, אכן כיון דלדין תורה בעינן דין ביטול ברוב מחמת שמא יהא סכך פסול במקום אחד, בעינן שיהי' מסכך הכשר צלתו מרובה מחמתו בלי צירוף סכך פסול עפ"י שיטתו בה' חלה דאין המיעוט נמשך אחר הרוב אלא היכא דיש דין בהרוב להועיל בזה לעצמו בלי הצטרפות המיעוט, ומשו"ה אם איכא מסכך כשר כדי הכשר סוכה אז מכשיר גם את הסכך פסול להיות כשר לסכך אף דאפשר להכירו מחמת שמחובר בקצהו להאילן אבל מה"ת מהני ביטול גם בכה"ג ומדרבנן סמכינן שנתערב הכל ואין במקום אחד מסכך פסול לחוד רק שוה בשוה או רוב מסכך כשר. כנלענ"ד בביאור דברי', ובזה מיושב קוש' הרא"ש דאם איכא סכך כשר. בכדי שיהי' צלתו מרובה מחמתו בלי הצטרפות סכך הפסול, למה צריך ערבוב לבטל את הסכך הפסול, שהטעם הוא דאי לאו משום ביטול חיישינן שמא יהי' במקום אחד הצל מרוב סכך הפסול, כנלענ"ד בביאור דבריהם וזה מתאים עם דברי הרמב"ן שהביא הה"מ דנמצא שאינו פוסל ואינו מצטרף היינו דשיעור הכשר סוכה בעינן מסכך הכשר לחוד בלי הצטרפות, אבל לישיבת הסוכה מועיל גם הסכך פסול דאם תהי' סוכה גדולה היכא שלפי ערך הסכך הכשר אפשר להיות סוכה כשרה ע"י הלכות סוכה דין לבוד ודיני הדפנות שלא יתרחק הסכך מן הדפנות רק ג' טפחים, או שיהי' דין דופן עקומה ע"י סכך הפסול, אז כיון דאיכא כח הכשר סוכה זו ע"י הסכך הכשר אז מתכשר גם הפסול ע"י דין ביטול ברוב, ומותר לשבת תחתי' כתחת סכך כשר: והרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' סוכה כתב וז"ל העושה סוכתו תחת האילן כאילו עשאה בתוך הבית, הדלה עלי' עלי האילנות ובדיהן וסכך על גבן ואח"כ קצצן, אם הי' הסיכוך הרבה מהן כשירה, ואם לא הי' הסיכוך שהי' מתחילתו כשר הרבה מהן צריך לנענע אותן אחר קציצתן כדי שתהי' עשוי' לשם סוכה, עירב דבר שמסככים בו בדבר שאין מסככים בו וסיכך בשניהם, אעפ"י שהכשר יתר על הפסול פסולה, סיכך בזה לעצמו ובזה לעצמו זה בצד זה אם יש בסכך פסול ג' טפחים במקום אחד בין באמצע ובין מן הצד הרי זו פסולה. עכ"ל. והנה מש"כ הרמב"ם דגם כשריבה סכך כשר צריך קציצה כן באו דברי' מפורש בפי' המשנה מה דאיתא שם הדלה עלי' את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה פסולה, ואם הי' סיכוך הרבה מהן או שקצצן כשרה, ובגמ' שם או שקצצן כשרה וצריך לנענע, ושם מביא הש"ס ברייתא דתני בה לפרש דברי המשנה דמה דפסול בהדלה עלי' את הגפן הוא משום תעשה ולא מן העשוי ולא משום מחובר ומסיק הש"ס דמיירי בשקצצן, ועפד"ז מפרש הרמב"ן בפי' המשנה דרישא דמתניתן דקתני ואם הי' הסיכוך הרבה מהם כשרה מיירי דוקא שקצצן וסיפא דקתני או שקצצן מיירי שנענע אותן, וכן מפרש מה דאמרו בגמ' ד' ט' דהיכא שהאילן חמתו מרובה מצלתו כשרה, דוקא כשחבטן השינו שקצצן ולא נענע אותן, ומש"כ הרמב"ם בסוף ההלכה אם עירב סכך פסול עם סכך כשר אף שהכשר רבה על הפסול לא מהני הוא בלא קצצן, כן מבאר הכ"מ דברי הרמב"ם אלו. יעו"ש. אבל לא ביאר כלל טעמו ושיטתו מה דמהני בקצצן רוב ובלא קצצן לא מהני, ובס' שער המלך בהלכה זו מביא דברי הרא"ם שכתב דלענין סכך פסול לא מהני מה שהסיכוך מרובה, ולענין פסול תעשה ולא מן העשוי מהני, וגם זה לא נדע מ"ש פסול תעשה ולא מן העשוי, מפסול אחר, והב"ח כתב לפרש עפ"י דברי הריא"ז הובא בשלטי הגבורים דכתב דבמחובר לא מהני ביטול ברוב, דמחובר אינו מתבטל כנטיעות שאינם מתבטלים כמש"כ במשנה תרומות פ"ע מ"ה והנה אף שגם הכ"מ מפרש כן דברי הרמב"ם מש"כ עירב דבר שאין מסככים בו דמיירי בלא קצצן, אבל כל הרואה יראה שאין כונת הרמב"ם דוקא על פסול מחובר, שהרי כתב עירב בדבר שאין מסככין בו דלשון זה מורה להדיא שכונתו על כל הדברים שאינם כשרים לסכך, ועוד יש לדקדק מה דכתב הרמב"ם דאם ערב סכך כשר עם סכך פסול דהסוכה פסולה, אף שהסכך כשר רבה מן הפסול, ולא נתן שום שיעור, כמה יהי' מן הפסול שתפסל הסוכה עי"ז, היתכן שאם יתן מחט או מסמר על הסוכה שתפסל הסוכה, וע"כ נלענ"ד בביאור דברי' דנקט בלשונו הקצר לפרש לשון וסיכך שהוא שיעור הראוי לסוכה לפי הכשר סוכה שהוא צלתו מרובה מחמתו, לפ"ז מש"כ בהלכה שני' עירב דבר שמסככין בו בדבר שאין מסככים בו וסיכך בשניהם כונתו שהסוכה נעשה צלתה מרובה מחמתה ע"י הצטרפות סכך הפסול דבכה"ג לא מהני רוב כיון דליכא הכשר סכך הצריך לשיעור סוכה מן הכשר כשיטת הרמב"ן ז"ל, ובהלכה ראשונה בהדלה עלי' עלי האילנות ובדיהן וסיכך על גבן, מיירי נמי שנתן סכך כשר כשיעור הראוי היינו שצלתו מרובה מחמתו ובזה מיירי בלא תערובות כלל שניכרים כ"א בפ"ע, וכיון שתחת סכך הכשר מונחים בדי האילנות כשהם סכך פסול, מה שנגד הסכך פסול לא מהני סכך כשר כמש"כ הרמב"ן ובזה לא מהני כלום מה שהסכך הכשר רבה על הפסול, חדא דלא שייך בזה ביטול כיון דליכא בזה שום תערובות, ועוד כיון דמונחים זה עג"ז, ומה שנגד הפסול גם הכשר הוי כפסול ואינו מועיל כלום, ובכה"ג מהני אם קצצן, דגם בדי האילן נעשים סכך כשר, אלא שפסולים משום תעשה ולא מן העשוי, בכה"ג כיון שרבה סכך הכשר מתחילתו שהי' בו עשי' לשם סכך כשרה הסוכה, דלענין עשי' כל שרוב התעשי' הי' לשם הכשר סוכה חשבינן שנעשית הסוכה לשם סוכה מתכשרין בזה גם בדי האילנות, וכעין שמצינו לענין תקרת בית שאין עלי' מעזיבה דלב"ה סגי אם נוטל אחד בינתיים דאז מתכשרים גם הנסרים שהם פסולים משום תעשה ולא מן העשוי וכמש"כ בשו"ע סי' תרל"א יעו"ש:

ולמדין אנו מזה מה דאיכא בין הני שיטות, דלדעת רש"י, תוס' והרא"ש ז"ל מהני ביטול סכך פסול ברוב סכך כשר, אף אם אין בסכך כשר לחוד כדי הכשר סוכה כיון שסכך פסול ביטל ברוב מצטרף לסכך כשר להשלים השיעור ועוד סברי דגם היכא דאפשר להתברר ג"כ בטל, דהרי לשיטתם אם הוריד ענפי האילן ועירבן בטלים אף שמחוברים הם ואפשר לבררם, והטעם בזה י"ל דסברי כשיטת הרשב"א דמה"ת בטל, ורק משום יש לו מתירים אינו בטל מדרבנן, ודין יש לו מתירים הוא משום עד שתאכלנו באיסור, ולענין מצות סוכה ליכא גזירה זו וכמו שכתב המרדכי דדין אין מבטלים איסור לכתחילה ליכא בזה, דשני דינים אלו מישך שייכי זה לזה, והרמב"ן ז"ל חולק על שני דינים אלו כמו שנתבאר, והרמב"ם ז"ל בדין זה אם מהני ביטול היכא דליכא שיעור מן הכשר לחוד נראה להדיא דסובר כהרמב"ן ומה שהקשה בס' רי"ט אלגזי על דברי הרמב"ן בה' חלה שכתב דגם ברוב דגן בעינן שיהי' שיעור דגן. מהא דמהני ביטול ברוב בסכך פסול, כנראה במחכ"ת לא עיין בהלכה זו שיטת הרמב"ן ז"ל, דלפי המתבאר דברי הרמב"ן ז"ל בשתי הלכות אלו מתאימים כאחד, אבל עכ"פ:

נתבאר מדברי ראשונים אלו, היינו רש"י, תוס' הרא"ש, הרמב"ן, ריא"ז וסמ"ג דמהני ביטול ברוב להכשיר סכך פסול למצות סוכה, ולפי"ז נסתרים דברינו מש"כ לבאר לעיל בפט"ז לענין דבר שאינו ראוי למצותו לא מהני ביטול ברוב שיתהפך להכשר מצוה לצאת ידי חובת המצוה, דהרי חזינן כיון דסכך פסול מתכשר ע"י ביטול ברוב להחשב כסכך כשר:

והנה לכאורה יש מקום לבאר דשאני מצות סוכה משאר מצוות, דהנה בדין מצות סוכה בכל ימות החג אינו חיוב גברי כמצות מצה המוטלת על האדם וכיו"ב, דאם אינו אוכל סעודת קבע פטור מן הסוכה ורק כשאוכל או ישן הוא מחויב לקבוע בסוכה, ובס' מנחת החנוך מצו' שכ"ה רצה לחדש דמה דפסלינן משום מצו' הבאה בעבירה הוא רק לענין מצו' המוטלת מקרקפתא דגברא, כמו מצה, אתרוג תפלין וכדומה, אבל בסוכה בכל ימות החג וציצית שהחיוב רק כשאוכל או כשלובש ד' כנפות, אף שהי' ע"י מצו' בעבירה, ולא חשוב כעושה מצו' דאין קטיגור נעשה סניגור כאמור אני ה' שונא גזל בעולה, מ"מ לא ביטל מ"ע דלא אכל חוץ לסוכה ולא לבש ד' כנפות בלא ציצית יעי"ש. ולפי"ד ודאי דיש לחלק גם לענין ביטול ברוב דאם נימא דמהני ביטול ברוב לענין הפסולים למצות ציצית וסוכה אין ראי' לשאר מצוות כמו מצה ואתרוג, דהרי ביסוד הדבר שאמרנו לעיל לחלק בין הפסולים למצוה לשאר עניני תערובות איסור והיתר, הוא דכיון דע"י ביטול ברוב אין הדבר משתנה במציאות להיות המיעוט כהרוב, אלא שהתורה אמרה לענין הנהגת הדינים להתנהג עם המיעוט כדין ההנהגה של הרוב, ומשו"ה אם נתערב בשר שחוטה בנבילה אף דהשחוטה לא נעשה נבילה ולא עבר על לאו דלא תאכל נבילה, מ"מ עבר אמימרא דרחמנא שגלתה לנו תורה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות שאסרה לנו לאכול בשר שחוטה זה המעורב ברוב בשר נבילה, ויהי' שם איסור זה איזה שיהי' אבל עכ"פ אנו מוזהרים שלא לאכול מאכל זה, אבל לענין מצה אם נתערב ככר חמץ ברוב ככרות של מצה, אם מהני תורת ביטול ברוב שמותר לאכול הככר של חמץ וגם קיים מצוה כשאוכלו בלילה הראשונה, אבל מצות ה' של מצות תאכלו לא קיים דהרי מ"מ אכל חמץ ולא מצה, ואם קיים מצו' הוא מצו' אחרת האמורה בקרא דאחרי רבים להטות, ולא מצות מצה וענין זה שייך רק במצו' חיובית על האדם, אבל בציצית וסוכה כל ימות החג דא"צ שיקיים המצו' רק שלא יבטל שלא יאכל חוץ לסוכה ולא ילבוש ד' כנפות בלי ציצית, הנה כשיש לנו רשות התורה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות דרשאי לאכול בסוכה זו וללבוש ד' כנפות עם ציציות כאלה אף שלא קיים מצות גדילים תעשה ולא קיים בסוכות תשבו, אבל עכ"פ לא עבר כלל בזה אמימרא דרחמנא שהתורה התירה לו דבר זה ע"י הכתוב של אחרי רבים להטות:

ואם אמנם לענ"ד אין דברי המנה"ח מחוורים בזה, דענין הממוצע שהמציא המנה"ח לומר דבמצות ציצית וסוכה אף שלא קיים המצו' מ"מ לא ביטל מ"ע, הוא דבר רחוק מן השכל, דהנה אם הי' מקום לומר דכונת התורה במצות ציצית שאסרה תורה לבישת ד' כנפות בלא ציצית וכן בסוכה אסרה ישיבת קבע בבית חוץ לסוכה וזוהי עיקר המצו', שבשעה שאוכל לא תהי' אכילתו חוץ לסוכה, ובשעה שלובש לא יהי' מחוסר ציצית, אז הי' דברי המנה מובנים, דאם לבש ד' כנפות והטיל בהם ציצית שהם בגדר מצו' הבאה בעבירה, יש מקום לומר דאין זה כלבוש בלא ציצית, דהרי מ"מ איכא ציצית בבגד, ואף שלא קיים שום מצו', אבל לא עבר אמימרא דרחמנא שהזהיר שלא ילבוש בלא ציצית דהרי אינו מחוסר ציצית, ואף דגם על עיקר היסוד יש לדון בדברי' דיותר נראה לומר דמה דפסלינן משום מצו' הבאה בעבירה הוא כפסול בעצם וכמו דמביא הש"ס בפ' לולב הגזול גזול דומיא דפסח היינו דגזול הוא כמו פסול בעל מום לקרבן, ומה נראה לי מה דקיי"ל דסובר גזולה כשר משום דקרקע מינה נגזלת אף דאסור לגזול קרקע והוי לכאורה מהב"ע, עי' חידושי הרשב"א שכתב בזה"ל, אבל הנכון דהכא כיון דלא קני לה כלל וברשותי' דמרא איתי' ואין המצו' מוציאתה מרשות בעלה לא חשיבא מהב"ע הרי הוא כאילו היתה שדה דעלמא ברשותו שאעפ"י שעבירה בידו אין הסוכה נפסלת בכך כנ"ל. עכ"ל. וביאור דברי' נלענ"ד דסוכה גזולה כיון שאינה יוצאה מרשות בעלי' אין בזה פסול בעצמות הסוכה אלא שהאדם עושה עבירה בשעת קיום מצותו, אבל בסוכה עצמה לא נתחדש שום ענין של עבירה לפסולה, וכעושה עבירה של גזילה בשדה דעלמא, ול"ד לגזלן סכך של מטלטלים דשם בגוף הסכך נעשה העבירה שיוצא מרשות בעלים, וכעין שכתב הירושלמי לחלק בין קורע בשבת לאוכל מצה גזולה, דבמצה היא גופא עבירה ובקורע הוא עשה עבירה, אבל בכ"ז יש לדון ולומר דזה גופא מה שחשבה תורה שתהא נפסל הדבר הבא ע"י עבירה הוא רק למצוה שהיא חיובית, אבל במצו' שלילית כציצית וסוכה אין זה גרעון, אבל באמת נראה לענ"ד ברור דכונת המצוה בציצית בשעה שלובש ד' כנפות איכא חיוב גברא להטיל ציצית בבגדו, ואחר לבישת הבגד מחויב הוא במצות ציצית כמו במצות תפלין, רק אם אינו לובש ליכא מצו', וכן בסוכה אם אינו אוכל ליכא חיוב של ישיבת סוכה, אבל כשקובע לאכול מתחדש עלי' חיוב סוכה כנ"ל. וראי' ברורה לזה מהא דכתב בשו"ע או"ח סי' י"ג דבנודע לו בשבת כשהוא בכרמלית שהטלית שעלי' פסול לא יסיר מעלי' עד שיגיע לביתו משום כבוד הבריות שהותר באיסור דרבנן של משא הציצית בשבת בכרמלית, דאיסור לבישת הטלית בלא ציצית ליכא בשבת כמו שכ' במג"א בשם המרדכי דבשבת ליכא מ"ע של הטלת ציצית, ולבישת טלית בלא ציצית לא אסרה תורה, יעו"ש, וכן בסוכה כשמצטער הוא פטור מן הסוכה שהטעם בזה דילפינן תשבו כעין תדורו שהוא דאף אם יהי' בסוכה לא יקיים מ"ע של סוכה דלא הוי כעין תדורו ומשו"ה פטור, אבל אם הי' עיקר המצו' שלא לאכול חוץ לסוכה הי' ראוי להיות שמחויב למנוע מלאכול לגמרי שלא לעבור על אזהרה זו אם ליכא בזה פקו"נ כשאר המצות, ומזה מוכח דאחר הלבישה ובשעה שאוכל אז מצות ציצית וסוכה הן מצות חיוביות כשאר מצוות, מצה תפילין וכדומה, באופן דלפי"ז נראה לומר דסוכה שהיא ע"י מהב"ע פסולה לכל ימות החג וכן בציצית, ועכ"פ הרי דברי הרשב"א שם שכ' דעיקר פסול של סוכה גזולה דילפינן מקרא הוא מטעם מצוה הבאה בעבירה הם ודאי נגד דברי המנה"ח דהרי פסול לכל ימות החג, ולפי"ז אין כל יסוד למה שחידש בס' מנה"ח לחלק בין מצות סוכה בשאר ימות החג למצות אכילה בסוכה בלילה הראשונה לענין זה:

אמנם לענינינו יש מקום לחלק בין מצות סוכה דשאר ימות החג, למצות סוכה דלילה הראשונה, גם בלא דברי המנה"ח הנ"ל, דהנה בשאר ימות החג אם ישב בסוכה הנכשרת ע"י ביטול ברוב עשה כדת תורה, שהתורה הניחתו והתירתו לאכול בסוכה זו, ואין כאן שום מקום לחוש שביטול מ"ע של המצו' בסוכות תשבו, אם עושה עפ"י רצון התורה, מהכתוב של אחרי רבים להטות, אבל בליל ראשון של חג שמוטל עלי' לאכול כזית בסוכה, וכ"ז שלא קיים מצו' זו עדיין הוא בחיובו ולא יצא ידי חובתו, דמן הכתוב של אחרי רבים להטות ליכא גלוי שיפטור מחיובו ע"י ישיבת סוכה כזאת, דגם סוכה כשרה אין דינה לפטור את האדם מחיובו, רק ממילא הוא פטור כיון שקיים את המצו', ול"ד לשאר ימות החג אף שבארנו דבשעה שקובע לאכילה איכא עלי' מצו' חיובית, אבל כיון דלאחר שאכל בסוכה זו אין נפ"מ לענין להבא ורק בשעת אכילה וישיבה הקבועה אם רשאי לישב בסוכה או הוא מחויב לילך בסוכה אחרת, אז מדין אחרי רבים להטות הוא רשאי לישב בסוכה זו ואינו מחויב לילך לסוכה אחרת ושפיר מהני דין ביטול ברוב לדין סוכה, אבל בלילה הראשונה עלינו לדון גם אחר האכילה וישיבה אם כבר קיים מצותו ויצא י"ח או לא אז יש לומר דלא מהני דין ביטול ברוב לומר שכבר נפטר מחיובו, אבל בכ"ז, כמובן, לא מתורץ בזה עיקר הקושיא, דהרי כיון דמסתימת הש"ס והפוסקים שהכשירו סתם סוכה כזאת שרובה סכך כשר ומיעוטה סכך פסול מוכח דגם לענין חיוב אכילה בסוכה בלילה הראשונה הוי כסוכה כשירה והדרא קושיא לדוכתה:

ונראה לענ"ד דיש לחלק בין מצו' למצו' באופנים שגלתה תורה על הפרטים הראוים למצו', דהנה במצות סוכה שבעיקר יסוד המצוה אמרה תורה בסכות תשבו ומלשון הכתוב גם סוכה העשוי' מדברים המקבלים טומאה וכיוצא בזה מדינים הפסולים לסוכה הכל בלשון המקרא נקרא בשם סוכה, אלא שגלתה לנו תורה איזו סוכה כשירה ואיזו סוכה פסולה ע"י גלוים, כמו שקבלו חז"ל לדרוש מן המקרא באספך מגרנך ומיקבך דרק בפסולת גורן ויקב דבר הכתוב, והיכא שנתערב מיעוט סכך פסול ברוב סכך כשר גלתה תורה מקרא דאחרי רבים להטות שיהי' המיעוט סכך פסול נכשר לסוכה ואז מקיים שפיר גם מצות בסוכות תשבו, אבל אם יתערב ככר של חמץ ברוב ככרות של מצה ואכל של חמץ אף שעשה על פי רצון התורה מדין ביטול ברוב, אבל מאמר הכתוב בתורה שבעת ימים תאכלו מצות לא קיים בזה בשום פנים דחמץ לא נהפך ע"י ביטול ברוב להיות למצה, ואם קיים באכילת ככר חמץ זה מצות ה', הוא מצו' אחרת ולא מצות אכילת מצה בשום פנים, ובדרך זה עלינו להתבונן בכל הדברים שאינם ראוים אם נכשרים ע"י תערובות רוב, אם אפשר להחזירם אל עיקר המצו' ולכלול בלשון הכתוב בתורה אז מהני ביטול ברוב לצאת י"ח, ואם לאו לא קיים עיקר המצו' ולפי"ז אם נתערב אתרוג שאינו הדר ברוב הכשרים לא יצא י"ח בזה, דהרי כתוב מפורש בתורה פרי עץ הדר, אבל אם יהי' פסול המתערב משום חסר דילפינן מולקחתם לקיחה תמה, אם נכשר ע"י ביטול, י"ל דיצא בזה י"ח, דבכה"ג שגלתה תורה להכשיר גם חסר אז קיים מצות ה' הכתוב בקרא זה דולקחתם דאם הכשירה תורה את החסר, ג"כ יש לקרות בו לקיחה במשמעות הכתוב הזה דאין מקרא יוצא מידי פשוטו בכה"ג שגלתה לנו תורה מצד אחר, ולפי"ז בנידון השאלה שהובא לעיל בפי"ד יהי' תלוי דין זה בפלוגתא רש"י ותוס' דזבחים פ' התערובות, דלשיטת רש"י דהמיעוט הבטל מצטרף גם למלקות, אז נראה בפשטות דלכל מילי דין המיעוט כהרוב ומקיים גם מצות מצה ע"י אכילת חמץ הבטל ברוב מצה, וכן מקיים מצות פרי עץ הדר גם באתרוג שאינו הדר אם בטל ברוב הכשרים אבל לשיטת תוספות דסברי דלא מהני ביטול ברוב להצטרף למלקות, דסברי דאף דנהפך מהיתר לאיסור הוא רק דגם זה אסור אבל מ"מ א"א שילקה על איסור זה, דאיסור אחר הוא שגלתה תורה בלשון עשה מקרא דאחרי רבים להטות, ולא לקי ע"ז, וכמו שמצינו כה"ג בתוס' יבמות ד' י"א שכתבו לענין סוטה דאינו לוקה על ספק סוטה דאף דעשתה תורה ספק כודאי, הלאו לא נאמר רק על הודאי היינו דמה דאסר ספק כודאי הוא איסור אחר, דבמציאות הוי רק ספק שמא לא הוטמאה ובלשון הלאו כתוב בתורה אחר שהוטמאה יעו"ש ולשיטתם מסתבר לומר דגם לענין מצו' כן, שאם המיעוט אינו אתרוג או שאינו הדר לא יהני הביטול שיהי' נחשב כאילו קיים מצות ה' האמור בתורה מפורש פרי עץ הדר וכל כיוצא בזה כנלענ"ד בזה בעזה"י:

ובהא דגרסינן במנחות ד' מ"ב ע"ב אמר לי' אביי לר"ש בר"י הא תכילתא היכי צבעיתו לה, א"ל מייתינן דם חלזון וסממנים ורמינן להו ביורה ומרתחינן לי' ושקילנא פורתא בביעתא וטעמינן להו באודרא ושדינן להו לההוא ביעתא וקלינן לי' לאודרא. ש"מ תלת ש"מ טעימה פסולה וש"מ דבעינן צביעה לשמה וש"מ טעמה פסלה, היינו טעמה פסולה היינו צביעה לשמה אמר רב אשי מה טעם קאמר מה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה, כתנאי טעימה פסולה משום שנאמר כליל תכלת דברי ר' חנינא בן גמליאל רבי יוחנן בן דהבאי אומר אפילו מראה שני שבה כשר משום שנאמר ושני תולעת עכ"ל הש"ס. ובפרש"י כתב ש"מ מדקלינן לאודרא בעינן צביעה לשם ציצית, וש"מ מדשדינן ביעתא לברא ולא שדינן לה ביורה, טעימה פסלה אם עירה צבע הנסיון ביורה פוסל את כל היורה משום שנאמר כליל תכלת כל תכלת בעינן שיהא כל עיקר מראה החלזון בצמר שלא יהא דבר אחר צבוע בו מתחילתו אפילו מראה שני שבה, שכבר נצבע בה צמר אחר וזה השני כשר ושני תולעת, משמע שני דאפילו מראה שני של זהורית קרוי תולעת, וה"ה לתכלת דכתיב נמי בההוא קרא עכ"ל. ובתוס' שם בד"ה משום שנאמר - אחר הביאם פירש"י - כתבו וז"ל משמע דאם צבע בה שני פעמים זה אח"ז פסול אפילו לשמו ולעיל משמע דלא פסלינן אלא טעימה משום דהוי שלא לשמה, ומסקו לכך צ"ל דאפילו מאה לשמו כשר דהא כליל תכלת קרינן בי' אבל כשטעם הרי יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני עכ"ל. והנה בהא דאם עירה צבע הנסיון לתוך היורה דנפסל כל היורה לכאורה הוא משום תערובות דמערב דבר הפסול לתוך הכשר, דהרי כל היורה ודאי אינו מראה שני, דהרי לא הכניס את האודרא לתוכה, אלא שעירה לתוכה דבר שנפסל לציצית ומוכח לכאורה מזה דאם נתערב דבר הפסול לציצית לתוך רוב הכשר לא מהני ביטול ברוב שיצטרף הפסול עם הכשר להיות הכל ככשר ומשו"ה כיון דבחוט של תכלת משלים למראה תכלת גם צבע הנסיון משו"ה פסול הכל, וקשה מ"ש דין ציצית מדין סוכה, דלדעת רש"י ותוס' שם מהני ביטול ברוב להצטרף סכך פסול עם סכך כשר, וגם לפי מש"כ לעיל לחלק בין פסול מחמת חסרון של שם המצו' האמור מפורש בתורה או פסול מחמת איזה גלוי בתורה ג"כ קשה, דמלשון הכתוב במצות ציצית פתיל תכלת לא נאמר מפורש בתורה דצבע הנסיון אינו תכלת, ומכש"כ לשיטת רש"י בזבחים דהמיעוט מתהפך ונעשה כהרוב אף להתחדש שם חדש כמו מנותר לפיגול ודאי קשה: ונראה לענ"ד לפרש בענין זה שמה שנפסלת היורה כשעירה לתוכה צבע הנסיון אינו כפסול שאר תערובות, דבאמת מה דאמרינן בגמ' טעמה פסלה, לפירש"י דמפרש דכונת הש"ס לומר דהטעימה אם חזרה לתוך היורה פוסלת את כל היורה, מלשון זה משמע שאין החסרון רק בסממנים של הטעימה לבד אלא שאם חזרה לתוך היורה אז גם היורה עצמה נפסלת מחמתה, דאם היורה לא נשתנה דינה, רק שהטעימה אינה בטלה ברוב, לא הו"ל להש"ס לומר בלשון זה, אלא ש"מ דטעימה אינה בטלה ברוב, ועוד דמעט הצבע שטעם ע"י ביעתא והחזיר אח"כ ליורה גדולה אינו חשוב כלל לומר שמשלים למראה התכלת שעל החוטים, וא"כ אם היורה לא נפסל כלל רק שלא הוכשר מעט הצבע של הנסיון ע"י ביטול אם צריך להשלמתו, ובכה"ג ודאי א"צ להשלמת מראה התכלת, ולמה נפסלת היורה לצביעת החוטים, אלא נראה לענ"ד, דבאמת גם דנפסלת כל היורה אם תחב האודרא לתוכה לנסיון, ג"כ אינו מבואר כ"כ מאיזה טעם הוא, דהאודרא פסול ודאי מחמת דבעינן צביעה לשם ציצית ובכה"ג שנצבע לשם נסיון איכא חסרון שלא לשמה, אבל הצבע הנשאר בכלי מאיזה טעם הוא, והנה גם אם נאמר דגזה"כ הוא מקרא כליל תכלת, קשה טובא מה דאמר בגמ' היינו טעימה פסולה היינו צביעה לשמה, דלפירש"י טעימה פסולה קאי על הצבע שבביעתא וצביעה לשמה הוא פסול האודרא, דלפי"ז פסול האודרא הוא משום חסרון דלשמה, ופסול הצבע שבביעתא הוא משום כליל תכלת, ואיך קאמר הש"ס דמה טעם טעימה פסולה משום דבעינן צביעה לשמה, ע"כ נראה ברור דגם לפירש"י אין השיריים שבכלי נפסלים אלא משום דהצבע שעל האודרא נפסל משום צביעה לשמה, וכמש"כ בתוס' דכשטעם יש צבע שאינו ראוי לתכלת ולכך קרוי מראה שני, כלומר דגם מה דדרשינן מקרא דכליל תכלת הוא ג"כ מטעם זה משום דבעינן צביעה לשמה, וכח הצביעה הוא בצבע לחוד לא באומנות נתינת הצמר לתוך היורה, וכמש"כ בחי' הרשב"א ב"ק ד' צ"ט בשם הראב"ד לענין אומן קונה בשבח כלי, וז"ל דלגבי צמר סימנים הוא דעבדי לשבחא ואומן לא קנה בהו ולא מידי, אבל עצים כיון דלא צריכי לסממנים אלא לאומנותו של אומן אומנותי' זהו סימני' עכ"ל. - ולפי"ז נלענ"ד דהא דבגט דבעינן כתיבה לשמה וכן בכתיבת סת"ם אין אנו משגיחים רק על הכנת הכתיבה עצמה ולא על צבע הכתב, דאומנות הכתיבה כחה במלאכת הכתב, דאין מראה הצבע גורמת הכתיבה, אלא ציור תמונת האותיות, אבל בצביעה דרק הצבע גורמת מראה הנקלטת בצמר, ראוי לומר דהתכלת כשהיא בכלי בעינן שתהא ראוי' ומוכנה לשם ציצית, ובס' תורת גיטין סי' ק"כ סק"ו שכתב ודמה אומנות כתיבת גט לאומנות של צביעה, דלהראב"ד הנ"ל אין סופר גט קונה בשבח יעו"ש. דברי' תמוהים, דודאי בסופר עיקר האומנות הוא במלאכת הכתיבה ולא בסימנים, - ולפי"ז י"ל דמה דדרשינן מקרא דכליל תכלת הוא ג"כ מיסוד הענין דבעינן צביעה לשמה, כלומר דכיון דכח הצביעה עיקרה בסממנים משו"ה בעינן שיהא כל הצבע שביורה ראוי ועומדת לכך לשם תכלת, וכשתוחב האודרא לנסיון בזה הוא עושה מעשה שבע"כ חלק מן הסממנים יופסל לציצית משום חסרון לשמה, ועי"ז כל הסממנים שביורה נפסלים דבעינן כליל תכלת שכל הסימנים יהי' ראוים לתכלת, וכיון שמשעה שנגמרה מלאכת בישול הסממנים, אז חשבינן שהותחלה מעשה צביעת הצמר ומשו"ה בעינן דמשעה זו יהי' כל הסממנים עומדים לכך להיות ראוים לתכלת של ציצית - ובזה יובן לנו דברי התוס' מש"כ דכשטעם היינו כשתוחב האודרא לתוך הכלי, יש צבע שאינו ראוי לתכלת, היינו דבזה בע"כ יופסל מעט מהסממנים שבכלי, וגם לפירש"י יש לפרש כמש"כ, דמה שהביאו התוס' לשון הקונטרס ודחו דברי' כונתם שאין לפרשם כפי משמעותן הפשוט, אלא עפ"י הביאור שכתבו הם:

ולפי'"ז נראה לענ"ד דמה"ט אם עירה צבע הנסיון לתוך היורה פוסל את כל היורה, שהוא ג"כ מחמת דאינו כליל תכלת, דכיון דבזה ודאי הרי יש צבע שאינה ראוי' לתכלת ואנן בעינן שיהי' כל הסממנים שביורה ראוים לתכלת של ציצית, דהרי מה דנפסלת הטעימה עצמה שטעמה ע"י האודרא הוא משום דעי"ז מתברר דיש צבע בסממנים אלו שאינם ראוים לתכלת, והכא נמי כשמערב הטעימה הפסולה לתוך היורה איכא ודאי מה שאינו ראוי לתכלת, ומעתה אף דלכאורה יש מקום לדון שאם תתבטל הטעימה בתוך היורה ותעשה ראוי' לתכלת אז לא יהי' חסרון ביורה משום דיהי' כליל תכלת, אבל באמת בכה"ג ליכא דין ביטול דמיד שמתערב הטעימה בתוך היורה המבטל והמתבטל שווים המה, דבשניהם איכא פסול זה דאינו כליל תכלת ואין כאן מבטל ומתבטל וכל היורה פסולה היא, וכמו שבארנו לעיל בש"א פ"ה דברי הרא"ש והריטב"א שהובא בשטמ"ק פ"ק דב"מ לענין אם קפץ אחד מן המנוים לתוכם כלום פטורים, דכיון דבעינן עשירי ודאי ולא ספק ליכא דין ביטול ברוב דהטעם בזה שחסרון ידיעת הדבר משנה את הדין ומשו"ה הבטל והמבטל שניהם וום.יש יעו"ש. כ"כ לענין זה שהוא ביסוד העיקרי של צביעה לשמה שיהי' עומד להיות ראוי לתכלת של ציצית, כל תערובות הגורמת לספק על כל משהו שאינה מיוחדת ומיועדת לתכלת, ספק זה גורם לפסול ודאי, דבענינים כאלה בעינן שיהי' ראוי בפועל לענין זה, ואף דלכאורה יש לדון לפי"ז בכל הזבחים שנתערב בהם, שאינם ראוים להקרבה כמו שור הנסקל וחטאות המתות, דפריך הש"ס שם דליבטל ברובא, אף דמבואר שם דאם אינו בטל הרי הם כולם נפסלים מטעם דחוי ולמ"ד בע"ח נדחים יופסלו כולם אף אם יוכרו אח"כ הרי אף דאם לא בטיל כולם פסולים דאינן ראוים להקרבה מחמת ספק, ומ"מ מה"ת בטלי וחשובים כולם ראוים ואין כאן ספק. אבל באמת ל"ד לנידון דידן, דשם מעיקרא צריך לדון על עיקר הפסול של המיעוט שנתערב ועיקר הפסול הוא מחמת שם בפ"ע כמו שור הנסקל וכדומה, ועל עיקר פסול זה שייך בטול ברוב, וממילא כיון שבטל המיעוט אין כאן ספק על כ"א, דהרי גם בכל תערובות איסור והיתר יש לדון דאם לא יתבטל יהי' איסור מחמת ספק והוא איסור בפ"ע, אלא כיון דמעיקרא צריך לדון על עיקר האיסור, ועל איסור זה שייך דין ביטול, כ"כ גם על פסול הקרבה צריך לדון על עיקר הפסול אבל בנידון דידן דהפסול של המיעוט הוא משום חסרון שאינו מיוחד לתכלת, ובכה"ג כל ספק שנופל על כ"א מגרע את ההתיחדות, דענין התיחדות הוא מה שעומד לכך להשתמשות בפועל, וכיון שמתערב בהם דבר שאינו מיוחד לתכלת הרי כולם אינם מיוחדים ואין כאן מבטל ומתבטל דכולם שווים בפסול אחד:

ועפי"ז נלענ"ד במה דשקיל וטרי בס' עונג יו"ט סי' ד' וצ"ה בתערובות של חוטי ציצית שלא נטוו לשמן עם שאר חוטים שנטוו לשמן וכן בעורות שאינם מעובדים לשמה בתוך עורות שנעבדו לשמה לס"ת, אם מהני ביטול ברוב, שדן שם עפ"י טעמו ושיטתו דביטול לא מהני רק להסיר איזה פסול אבל לא להוסיף חסרון של קום ועשה. יעו"ש. וסברתו אינה מקובלת עלי כלום, כי מאין לנו לחלק בכלל זה שהוא מקרא דאחרי רבים להטות דהרי עכ"פ אין הביטול משתנה בעצמותו, והפסול לא נעשה כשר, אלא דלענין הנהגה אמרה תורה להתנהג כהרוב, וכיון שכן מאי נפ"מ אם דין ההנהגה תלוי באיזה פסול או מחמת חסרון התיחדות וכיו"ב, ועפימש"כ יש מקום לומר דכיון דענין לשמה של עבוד עורות לס"ת הוא ענין התיחדות והזמנה לס"ת - וכמו שהוכיח בס' עונג יו"ט שם - ובכה"ג עפימש"כ ליכא ביטול ברוב, דהתערובות מגרע את ההתיחדות מכל המעורב, דכיון דחסרון של המיעוט היא רק חסרון של התיחדות, וחסרון זה מגרר את כל התערובות, דמיד שהם מעורבים הרי כולם אינם מיוחדים לכך ואין בזה מבטל ומתבטל, ולפי"ז גם בציצית כן, דלפימש"כ מוכח מסוגית הש"ס דענין צביעה לשמה הוא ענין הזמנה והתיחדות, וכן מוכח קצת מהא דהנסיון חשוב שלא לשמה, וכתבו בתוס' שם במנחות ד' מ"ב ע"ב ד"ה מה טעם טעימה פסולה וז"ל, ואפי' לשם ציצית מ"מ לשם נסיון נמי עבידא והוי כמנחה שקמצה לשמה ושלא לשמה עכ"ל. דלכאורה קשה מ"ש מהא דאמרינן בפסחים ד' ל"ה חלות תודה ורקיקי נזיר עשאן לעצמן אינו יוצא בהם, עשאן למכור בשוק יוצא בהם, ואמר שם בגמ' אמר רבה מ"ט כל לשוק אימלוכי אימלוך אי מזדבן מזדבן ואם לאו איפוך בי' אנא. יעו"ש. - וכבר הקשה לי חכם אחד מידידי על דברי התוס' מסוגית הש"ס דפסחים - ונראה ההבדל בין לשמה דמצה לענין לשמה דציצית, דבמצה לא בעינן התיחדות לשם מצה, דעיקר מעשה של הכנת המצה לא בעינן לשמה, רק השימור בעינן לשם מצה, ובשימור ליכא הכנה והזמנה דזה הוא רק מניעות חימוץ, ובכה"ג מהני אם מכוון על ספק, דעכ"פ מחמת ספק שמא יצטרך ליפוך בי' הוא משמר גם לשם מצה, אבל היכא דבעינן התיחדות, אם מכוון גם לענין אחר הרי ליכא הכנה והזמנה לדבר זה ביחוד, ומ"מ נלענ"ד דבסממנים של תכלת לא בעינן שיהי' מיוחדים רק לציצית, דהרי כשמבטל הסממנים הוא מכוון ליקח מהם מעט בביעתא לטעימה, וא"כ אינו מבורר התיחדות של כל היורה, וצ"ל דהתיחדות הסממנים בעינן שתהי' רק ראוי' לתכלת ומה שלוקח מעט בביעתא אינו פסול דגם מעט זה ראוי לתכלת כל זמן שלא נשקע האודרא לתוכו, וההתיחדות של ציצית בעינן התיחדות גמורה לשם ציצית, ועכ"פ כיון דבציצית בעינן התיחדות והזמנה לשם ציצית - וכמו שכתוב בס' עונג יום טוב סי' ב' - יש לומר דבתערובות מיעוט שאינו מיוחד לשם ציצית ברוב המיוחדים לא מהני ביטול ברוב מטעם שכתבנו, ואין להקשות לפי מה דקיימא לן בכל איסורים לח בלח חנ"נ איך מתבטל בס' דהרי גם המבטל אם אינו בטל הוא נעשה איסור, דזה אינו דכל דליכא ס' אמרו רבנן לגזור משום בשר בחלב דיהיב טעמא, היכא דאיכא ס' דלא יהיב טעמא ליכא למיגזר משום בשר בחלב, ואם אינו בטל מטעם אחר לא אמרינן חנ"נ כמבואר בפוסקים, ועלה לנו מזה לחלק בתערובות שאם נתערבה מצה שאינה עשוי' לשם מצה במצות כשרות, יהני ביטול ברוב כמו שהוכחנו מדין סכך פסול לענין סוכה, אבל בתערובות ציצית שאינם טווים לשמה י"ל דלא מהני ביטול ברוב, דנעשים כולם לאינם מיוחדים לשם ציצית דכל בכה"ג הספק מגרע כודאי, אבל כ"ז שייך רק לענין ציציות בזמן שהי' תכלת, דגם לאחר טווית החוטים עדיין לא נגמרה מעשה ההתיחדות של ציצית, עד שתהי' הצביעה לשם ציצית, אבל בזה"ז דליכא תכלת כיון שנטוו החוטים לשם ציצית כבר נגמרה התיחדות, ומאז א"צ יחוד עוד, ואז שייך ביטול ככל תערובות של פסול סכך וכדומה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף