שערי ישר/ג/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמנם בעיקר השאלה והתשובה בתשו' הרשב"א לענין אם אכל הקטנה שיפטור מאשם תלוי ע"י ביטול ברוב, קשה טובא כיון שבפשטות כפי הרגיל הוא שלא ידע מהתערובות דאל"ה מזיד הוא, וקודם הידיעה לא חל הביטול והרי אכל ספק חלב, ואף דאפשר לצייר שכבר ידע מהתערובות ושכח, אבל הרי הם דנו על עיקר דין אשם תלוי האמור בגמ' בחתיכה אחת משתי חתיכות, ולא שאלו לצייר מקרה ע"י עובדא, ועכ"פ הי' להרשב"א ז"ל להזכיר ענין זה דגם בשלש חתיכות איכא אשם תלוי אם אכל קודם שנודע התערובות, ולשיטת המ"י והפרמ"ג והגר"ז שנקטו דענין זה שהידיעה מתרת הוא רק מדרבנן ניחא, שהשואל והנשאל בתשו' הרשב"א דינו לענין אשם תלוי מה"ת, אבל לפי"מ שהעלינו לעיל דהעיקר כהפר"ח והש"ך קשה טובא, ונלענ"ד לומר בזה כיון דיסוד זה דהידיעה מתרת לא שמענו מקרא והלמ"ס אלא מסברא למדו חז"ל כמו שבארנו עפ"י דברי הרשב"א דכל היכא שהמיעוט גורם דין ספק על הרוב הרוב מנגד לו ומבטלו, וקודם ידיעת התערובות אין המיעוט גורם שום דין על הרוב ומשו"ה ליכא תורת דין ביטול, ולפי"ז יש לדון כיון דמצינו בכמה ענינים שאם המקרה נוגע למעשה שלאח"כ או לזמן שלאח"כ, אם בזמן ומעשה המתחדשים אח"כ אינו מתחדש עיקר הסבה הגורמת הדין, אז אמרינן שכבר חל הדין למפרע, וזה הוא יסוד גדול בכל הענינים האמורים בגמ' איגלאי מילתא למפרע, כגון מה דאמר אביי דגביית בע"ח למפרע הוא גובה, אף שתלוי אם גבאו לבסוף, אבל כיון דעיקר זכות הגוביינא הוא חל מתחילת שיעבודא, אמרינן איגלאי מילתא למפרע, וכן מצינו לאביי דסובר דעדי' בחתומי' זכין לי' עי' מהרש"א ב"מ ד' כ' שכתב דלר"מ כיון דעדי חתימה כרתי ס"ל, הוא מה"ת, וכן מוכח כדברי' בחי' הרמב"ן סוף המגרש ובס' הזכות להרמב"ן ז"ל בענין שדן שם אם מהני לר"א עדי חתימה. יעו"ש. שהענין הוא דעיקר הכריתות נעשה כבר משעת החתימה, רק תלוי בתנאי של קבלת השטר לידו, ואם מטא לידי' אמרינן איגלאי מילתא למפרע, וכן בחליצת מעוברת שהפילה אח"כ ביסוד זה פליגי שם בפ' החולץ ר"י ור"ל דר"י סובר דעיקר הגורם לדין חליצה ויבום הוא מה שעכשיו עדיין אינו ילוד רק תלוי בתנאי שלא יהי' ילוד אח"כ ואם הפילה איגלאי מילתא למפרע, ור"ל סובר דכ"ז שאפשר להולד לא נשלמה סבה המחייבת חליצה ויבום, ומשו"ה לא שייך לומר איגלאי מילתא למפרע דקודם שהפילה אכתי לא היתה סבה הגורמת הדין הזה, ואין כאן מקום לבאר הלכותיהם בפרטות שכל אחד הוא ענין ארוך ועפ"י דוגמאות אלו נלענ"ד לבאר גם ענין זה שהידיעה מתרת, דבאמת משעה שנפל האיסור לתוך ההיתר כבר הותחלה הסבה לגרום ע"י המיעוט דין ספק על הרוב, לא מיבעיא לח בלח אלא אפי' יבש ביבש כיון שמונחים יחד ואין בהם סימני הכרה להכיר האיסור מתוך ההיתר, י"ל דכבר הותחלה הסבה או גם נגמרה שיוגרם איסור ספק על כל החתיכות, אלא שתלוי בתנאי הידיעה ומשעה שנודע שעכשיו נוגע למעשה ע"י לידת הספק לההנהגה על כל חתיכה וחתיכה אמרינן איגלאי מילתא למפרע שכבר היתה הסבה לספק על כל התערובות, והמיעוט הוא הגורם על הרוב ואמרינן איגלאי למפרע שכבר נתבטל המיעוט, אבל כ"ז אם הערבוב דמעיקרא גורם הספק על כל התערובות לאחר הידיעה, אבל היכא שהספק על החתיכות הוא שלא מחמת הערבוב דמעיקרא אז לא שייך כלל לומר שהידיעה שלאח"כ תתיר למפרע, כיון דהספק דהשתא לא נולד מחמת הערבוב ההוא, והנה באופן דמיירי הש"ך והפר"ח שנפל חתיכה אחת טריפה לתוך ג' כשירות וקודם הידיעה נתחלקו לתוך שתי קדירות שתים שתים בכל קדירה, דעכשיו כל החתיכות בספק הן מחמת עכשיו דחתיכה אחת טריפה בין הד' חתיכות, ואין ידוע באיזו קדירה היא ובאיזו נמצאת חתיכה מן החתיכות, דבכה"ג אין תורת הספק עכשיו מחמת הערבוב של קודם הידיעה דמה לנו לדמעיקרא דהרי אין הנפילה גורמת הדין אלא מחמת שיש חתיכה אחת טריפה ואין ידוע איזו היא וגם עכשיו איכא בודאי החתיכה הטריפה בין ד' חתיכות אלו, ומשו"ה אין הידיעה של עכשיו מתרת כלום למפרע אלא משעת הידיעה ואילך, וכיון שעכשי' הם בשתי קדירות דאינן מצטרפת נשאר ספק של תורה על כל החתיכות כמו שפסקו הש"ך, והפר"ח, אבל אם היו ג' חתיכות שאחת מהן אסורה ונאכלה אחת קודם הידיעה, דעכשיו בשעה שנודע התערובות ליכא בהתערובות החתיכה הנאכלת, ושתים הנשארות ליכא חתיכה אסורה ודאית, ורק בהצטרפות החתיכה הנאכלת מתברר הדבר שאחת מהג' היא חתיכה אסורה, ונמצא שהערבוב שהי' קודם הידיעה גורם הדין להכניס כל הג' חתיכות בספק, ובכה"ג איכא למימר דהידיעה של עכשי' מתרת למפרע, ולפי"ז אם הי' ג' חתיכות ואחת מהן אסורה באיסור כרת ואכל אחת מהן ואח"כ נודע לו התערובות הוא פטור מאשם תלוי אף שאכל קודם שנודע התערובות, ול"ד לנידון של הש"ך והפר"ח, וכן ל"ד לעיקר המקור האמור לענין ידיעה בירושלמי ובתוספתא ובראשונים לענין תרומה וערלה דאם נפלה עוד סאה דמצטרפים יחד כשלא נודע בינתיים, דהתם התערובות בשלמות, ואין הספק על התערובות מחמת מעיקרה אלא מחמת העירבוב דהשתא וכל כה"ג לא אמרינן שהותר למפרע אלא מכאן ולהבא כנ"ל:

והנה לפי"ז באם נפל איסור חד בתרי וקודם שנודע התערובות נאכל אחד מהם או נפל לים, דהשתא ליכא רק חד בחד ואינו בטל, דלדינא לשיטת המנ"י דקודם שנודע ג"כ בטל מה"ת ולענין דינא דרבנן יש לתלות דאיסורא נפל לים או נאכל, כמו דקיי"ל בכל הדברים שאינם בטלים מדרבנן אבל לשיטת הפר"ח והש"ך בכה"ג הוי איסור דאורייתא ולא תלינן, וכן מצאתי בס' בינת אדם מבעל חכמת אדם בשער הקבוע סי' ה' וכן הביא שם דהגאון בעל בית מאיר הסכים עמו בדין זה בפשיטות, ולפימש"כ עפ"י דברי הרשב"א הנ"ל הי' נראה להתיר השתים הנשארות גם להש"ך והפר"ח דכמו דאינו חייב באשם תלוי על מה שאכל, כ"כ בכל איסורים אמרינן איגלאי מילתא למפרע דכבר הותר, כיון דהשתא ליכא כל התערובות, והספק עכשיו מחמת הערבוב דמעיקרא, אבל באמת נראה דאינו כן, דלפי"מ שכתב הרשב"א בתוה"ב הבאנו לעיל ריש פרק ו' לענין שתי קופות באחת יש בה כדי לבטל ובשני' אין בה דאינן מצטרפות יחד להתיר את הקופה שאין בה בכדי להעלות, משום דכיון שבהקופה שיש בה כדי להעלות אין הספק מגרע כלום דממ"נ הא מותרת, וכל היכא שאינה נכנסת בספק אינה מצטרפת להעלות, לפי"ז אם קודם הידיעה נפלה אחת לים או נאכלה באופן שעכשיו משעת הידיעה אין לדון עלי' כלל, אין שייך לומר איגלאי מילתא למפרע שע"י הידיעה של עכשיו הותרו כולם ע"י ביטול, דאותה החתיכה שנפלה לים או שנאכלה אין הספק נוגע אלי' כלום לדינא, אינה מצטרפת לרוב המתיר כמש"כ הרשב"א דלפי"ז אף דהשתא החתיכות הנשארות מקור הספק הנופל עליהן, הוא מחמת העירבוב דמעיקרא, אבל חתיכה הנאכלת אינה מצטרפת וחסר בזה רוב המתיר אם גם ניזיל בתר מעיקרא ול"ד לנידון של הרשב"א בתשו' דהתם נוגע עכשיו לדון עלי' אם להביא אשם תלוי או לא, באופן דלפי"ז אם הי' ג' חתיכות שאחת מהן אסורה באיסור כרת, דנ"מ לדין אשם תלוי, אם אכל אחת יהי' הדין דמותר עכשיו לאכל כולן כמש"כ, דעכשיו משעת הידיעה אמרינן איגלאי מילתא למפרע, אבל בשאר איסורים או בזמן דליכא אשם תלוי, אז אם אכל אחת השתים הנשארות אסורות מספק של תורה, כמש"כ הגאון בעל חכמת אדם והבית מאיר: איברא דלפימש"כ יהי' נפ"מ לדינא גם בזה"ז לענין שתי נפילות, דאם נפלה חתיכה אחת טריפה לתוך ד' חתיכות של היתר ונפלה אחת לים ואח"כ נפל לתוך התערובות עוד חתיכה של איסור ונפלה אח"כ חתיכה שניה לים ואח"כ נודע התערובות, דלפי מש"כ הנה אם נבוא לדון על הנשאר כפי שורת הדין דהשתא הוא ספק של תורה שמא שתי חתיכות האסורות נשארו כאן בתערובות וליכא שיעור ביטול, אבל כיון דהכל הם בספק מחמת הערבוב הראשון, דמחמת החתיכה השני' האסורה שנפלה בפעם השני' הי' עכשי' מותר, דהרי יש כאן ארבע חתיכות ואיכא שלש של היתר לבטל את האחת האסורה, אלא דעלינו להסתפק שמא יש כאן גם החתיכה האסורה שנפלה בפעם הראשון, ולפי"ז כל החתיכות שהי' בעירבוב מתחילה נכנסים בספק, ובכה"ג גם אם לא יצטרפו לרוב המתיר שתי החתיכות שנפלו לים או נאכלו, איכא רוב המתיר גם בלא שתי החתיכות, דקודם נפילת האיסור בפעם השני' הי' בהתערובות ד' חתיכות של היתר, דגם אם לא נחשוב לצירוף החתיכה האחת שנפלה לים אכתי איכא ג' של היתר, וכשנאמר איגלאי למיפרע דכבר הותר הי' כל הד' היתר, וכשנפל אח"כ עוד חתיכה אחת של איסור נתבטלה והכל מותר, דלפימש"כ מה דקיי"ל דאם מיתוסף איסור קודם הידיעה מצטרפים יחד כמו שנפלו בב"א לענין ערלה ותרומה לשיטת הרמב"ם דפסק כר"ש דהידיעה מתרת, הוא רק היכא שהתערובות כולה בעינה, דאז א"צ לנו. כלל על העבר דהמציאות של עכשי' גורמת הספק, אבל באופן שציירנו דהעירבוב דמעיקרא גורם דאז אמרינן איגלאי מילתא למפרע שכבר הותר, אז הוי כאילו נפלה השני' אחר הידיעה, דהרי קודם שנפלה השני' כבר הותר כל התערובות וגם האיסור מצטרף להיתר, כיון דבכה"ג משעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע שכבר חל היתר הביטול, ואין לדמות ענין זה למש"כ הרא"ש בפגה"נ הבאנו לעיל בפ"ז דאם נתבטל יבש ביבש ואח"כ נתבשלו כולם יחד, דיש חילוק דאם קודם הבישול לא נודע התערובות בעינן ששים בהיתר גם מין במינו, דעכשי' הדין הוא על תערובות לח בלח וצריך ס', ואם נודע התערובות כשהי' יבש ביבש כבר הותר הכל ואינו חוזר ונאסר ע"י בישול, דלכאורה גם שם מה שאנו מסופקים על המבושל הוא מחמת התערובות של היבש, ואם נאמר דמשעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע דכבר הותר קודם הבישול הי' מותר גם כשלא נודע התערובות בינתיים, אבל זה אינו דהרי האיסור של המבושל הוא מחמת סבה של עכשיו דידעינן דאיכא בזה התבשיל פליטת חתיכה אסורה, ואין העירבוב דמעיקרא גורם הדין ומשו"ה לא אמרינן בכה"ג איגלאי למפרע ואין היתר הביטול רק משעת הידיעה ואילך: וכן נראה לענין להחזיק איסור ספק על התערובות קודם הידיעה ע"י ידיעה דהשתא תלוי ביסוד זה שכתבנו, דעפ"י מש"כ לעיל בפי"א דכמו דאמרינן דידיעה מתרת כ"כ עלינו לומר דהידיעה אוסרת היכא דליכא תורת ביטול ברוב, וקודם הידיעה לא הוגרם ע"י המיעוט שום דין ספק על הרוב, והנה בגמ' פסחים ד' פ"ח ע"ב, בה' שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהם שכולם יוצאים לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני, אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזדריק דם מיהו הוי חזי לאכילה אבל אם נתערבו לפני זריקה חייבים לעשות פסח שני יעו"ש, וכן הוא בלשון זה ברמב"ם פ"ג ה"ט מה' ק"פ, ולכאורה קשה דאף אם נתערבו קודם זריקה, אם נמצא היבלת לאחר זריקה עדיין בשעת זריקה מי שפסחו כשר הי' הרי יצא ידי פסח דהרי הי' כשר במציאות לפי דקמי שמיא גליא, ובפועל ג"כ לא נדחה פסחו מזריקה ומאכילה, ולמה אמרו בגמ' וכן הרמב"ם שתלוי בתערובות העורות כיון שהעיקר בזה ידיעת התערובות, אכן לפימש"כ בענין ידיעה המתרת דאם בשעת ידיעה עלינו לדון על העבר אז אמרינן איגלאי למפרע אם הסבה כבר היתה מעיקרא, כ"כ נאמר גם לענין קביעת האיסור ספק למפרע, והתם בתערובות פסחים אם הי' תערובות קודם זריקה ואחר זריקה נמצאת היבלת באחד מהם שעכשי' עיקר הדין תלוי במה שעבר אם בשעת זריקה איזדרק הדם בהכשר בכה"ג אמרינן איגלאי למפרע דכבר קודם זריקה הי' מעורבים ונדחו כל הפסחים, ומה שנזרק הי' בפסול, דאף הכשרים לא הי' ראוים כיון דכל העורות הי' מעורבים, וע"י סבה זו נגרם הספק לאחר זריקה ע"י מציאת היבלת, חשבינן לכולהו כפסולים ודחוים מעיקרא, לפי"מ דקיי"ל דשחוטים לכו"ע נדחים כמו דאמרינן בזבחים ד' ע"ג ע"ב, ומה דאמרו בגמ' פסחים הנ"ל לישנא דחזי לאכילה ולא חזי לאכילה, הוא רק לענין אחר זריקה לומר דחשבינן דגם הוי חזי לאכילה, אבל קודם זריקה לא נזכר בגמ' סבת הפסול, והוא משום דאם נתערב קודם זריקה פסולים, משום דכולם נדחים, דפסול זה הוא גם בכל הקרבנות שאין בהם צורך אכילת הבעלים, ולפי"ז מוכח מסתימת הש"ס דגם לדין דיחוי בקדשים אמרינן איגלאי מילתא למפרע אף שדין זה הוא מחמת העדר הדין בפועל מ"מ הידיעה של עכשי' מחשבת למפרע כאילו כבר הי' אינו ראוי בפועל: ונראה דכ"ז אם בשעה שנודע התערובות עדיין הספק לנו, אבל אם בשעה שנודע הוכר האיסור וההיתר, אז גם בקדשים יתכשרו הכשרים, דבכה"ג לא שייך לומר שנדחו, דרק ע"י ידיעה דהשתא אמרינן איגלאי מילתא למפרע ובכה"ג לא שייך לומר שנדחו אם עכשי' הוכר ולא גרמה התערובות שום דיחוי בפועל משעת הידיעה, דהרי זה כאילו לא בא לכלל ידיעה מעולם, ויש להוכיח כן מסוגית הגמ' בזבחים ריש פרק התערובות, בכל הזבחים שנתערב בהם פסול דכולם פסולים, ופריך הש"ס וליבטלו ברובא, וכ"ת חשיבי ולא בטילי הניחא לר"ל אלא לר"י מאי איכא למימר, והנה אם נאמר דאם הי' שעה אחת בתערובות חשובים כנדחים אף אם הוכרו עם הידיעה מן התערובות, מאי פריך הש"ס הלא לפי"מ דסובר ר' יונתן בעלי חיים נדחים כמו דאיתא בזבחים ד' נ"ט ובשאר דוכתא, וכפי הרגיל בכל תערובות מתודע התערובות איזה שעה לאחר התערובות, וקודם הידיעה לא חל היתר הביטול, ונמצא דכבר נדחו שעתא חדא ושוב אינם חוזרים ונראים, אלא בע"כ הטעם בזה, דכיון דאם משעת הידיעה איכא דין ביטול ברוב לא נדחו לעולם, אף דלא חל הביטול קודם, אבל גם דין פסול לא חל מעיקרא קודם הידיעה, וכיון דמשעת הידיעה הם ראוים להקרבה לא שיך לומר איגלאי למפרע, ולענין הזבח שהי' נדחה ודאי מחמת הפסול שבו ואנו רוצים להתירו עכשי' ע"י ביטול, אף לר"י לא קשה מידי דאף שנאמר דפסול להקרבה אינו חוזר ומתכשר לא עדיף פסול זה מהפסול שיש בעצמותו דאמרינן דרוב הכשרים מבטלים אותו, כ"כ פסול זה של דחוי יתבטל ברוב: ועפי"ז יתישב היטב סוגית הש"ס בעירובין בפ' בכל מערבין שהקשינו לעיל בפ"י בהא דמבואר שם דאם נדמעו מבעוד יום לא הוי עירוב דמשמע פשטות הש"ס אף שלא נודע התערובות עד חשיכה, והרי אם נאמר דלא חל דין ספק איסור רק משעת הידיעה ואילך הוי בשעת חלות העירוב סעודה הראוי', - יעו"ש מה שנדחקנו לתרץ - ועפ"י מש"כ בזה מיושב היטב דע"י הידיעה של עכשי' אמרינן איגלאי למפרע דלא הי' ראוי לאכילה משעת התערובות, וכמו שהוכחנו דלענין קרבן חשוב כדחוי למפרע, כ"כ ודאי דגם לענין עירוב חשוב כסעודה שאינה ראוי' מבעוד יום. ונראה לענ"ד דאם נתערב איסור בהיתר שיש בו כדי לבטל את האיסור והניח עירוב בזה ולא נודע התערובות עד חשיכה דבכה"ג כשר העירוב, אף דלכאורה בשעה שחל העירוב חסרה הידיעה המתרת, אבל בכה"ג כשר ממ"נ אם לא חל הביטול למפרע גם האיסור של ספק לא חל למפרע כיון דמשעת ידיעה ואילך הוא מותר, ואם חל האיסור למפרע גם הביטול חל למפרע, ואף אם לא הי' שיעור עירוב ע"י ההיתר, בלי הצטרפות האיסור המעורב בהיתר, ג"כ כשר העירוב, אף דבשאר דוכתא לא אמרינן בכה"ג היכא שהתערובות עדיין בעין איגלאי למפרע שכבר בטל קודם הידיעה, משום דהספק שהוא על התערובות אינו מחמת העירבוב דמעיקרא אלא מחמת עירבוב דהשתא, מ"מ הכא לענין עירוב לו יהא דאיסור התערובות אינו גורם העירבוב דמעיקרא על של עכשי' אבל כיון שלענין כשרות העירבוב נוגע העירבוב דמעיקרא על להבא, בכה"ג אמרי' דע"י דהשתא הותר כבר משום איגלאי למפרע כמו שאמרנו עפ"י דברי הרשב"א לענין אשם תלוי והי', כל העירוב ראוי לאכילה בשעת חלות העירוב, וזה דין מחודש בעזה"י. והכלל העולה מדברינו עפ"י סוגית הש"ס דפסחים הנ"ל עם דברי הרשב"א הנ"ל דכל היכא דהעירבוב דמעיקרא גורם דין על להבא, אז הידיעה דהשתא אוסרת למפרע היכא דליכא כללי תורת ביטול ברוב מחמת חסרון שיעור או דבר אחר, והיכא דאיכא דין ביטול, משעת הידיעה אמרינן איגלאי למפרע דכבר בטל, והיכא דא"צ לענין להבא לעיקר העירבוב דמעיקרא ליכא דין ספק איסור על ההיתר למפרע, וממילא ליכא גם ביטול למפרע דהא בהא תליא כנלענ"ד בענין זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף