שערי ישר/ג/יב

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ועפ"י דרכנו יש לפרש גם דברי הרשב"א ז"ל בתשו' סי' ער"ב הובא בחי' רעק"א יו"ד סי' ק"ה סעי' ט' הבאנו לעיל ש"א פ"א דכתב דבחתיכה אחת משתי חתיכות חייב אשם תלוי אף שאכל את הקטנה ולא אמרינן ממ"נ אם היא ההיתר ודאי מותר ואם היא האסורה הרי היא בטלה ברוב נגד הגדולה המותרת, וכתב בזה"ל כיון שאינן ניכרות שמא הגדולה היא היתה של איסור וכשאכל את הראשונה שמא היא היתה של איסור בין שאכל את הגדולה בין שאכל את הקטנה וכו' אלא לא אמרו רק בשאין האיסור ניכר ואיכא ודאי רוב בהיתר וביבש, ולא משכחת בפחות מג' חתיכות אחת של איסור שנתערבה בב' היתר עכ"ל. - העתקתי מחי' רע"ק - והגאון רע"ק קבל זה כדין חוקי דספק רוב לא מהני כלום אף להצטרף לספק אחר שיהי' עי"ז ספק ספיקא יעו"ש, ולעיל בש"א פ"א הבאנו מהש"ך יו"ד סי' ס"ו דכתב להלכה בדם ביצים בספק רוב משום ס"ס וכתבנו שם לבאר דברי הרשב"א באופן שלא יסתרו דברי הש"ך לנידון של הרשב"א יעו"ש. עפימש"כ בזה לפרש דברי הירושלמי מובנים דברי הרשב"א ז"ל בטעם וסברא בלי חוק, דכיון דעיקר יסוד הביטול הוא כשהמיעוט גורם דין לגרע את דין הרוב אז הרוב מבטלו משום אחרי רבים להטות שישאר דינו של הרוב על מכונו, ולפי"ז בשתי חתיכות א' גדולה וא' קטנה ואין ידוע איזו האסורה, דהגדולה עכ"פ אסורה מחמת ספק, א"כ לו יהא דהגדולה היא המותרת אין בזה תורת ביטול להתיר את הקטנה כיון שדינה של הגדולה לא יתוקן כלום לענין היתר אכילה בפועל, ובנוגע למציאות האמתית ליכא כלל דין ביטול ברוב, דמשו"ה קודם ידיעת התערובות לא חל היתר הביטול, ועפי"ד מדויק היטב מש"כ הרשב"א והוסיף "וביבש" הוא לומר דכלל זה דספק רוב אינו מועיל הוא רק בכה"ג דהגדולה היא בפ"ע, אבל בלח שיהי' ספק איסור מעורב בהיתר ואיכא ספק אם איכא רוב, יש לדון דמהני ספק רוב משום ס"ס דאז יהני כח היתירא של הביטול להתיר את הכל וכמו שנקט הש"ך באמת כן להלכה, וגם בתערובות לח באיסור ודאי לתוך היתר ואין ידוע אם ההיתר רוב נראה לי דיהי' דין תערובות זה רק ספק איסור, דהרי יועיל דין הביטול לעשות התערובות לספק איסור ובלא דין ביטול כל משהו ומשהו שטועם אוכל איסור ודאי והבדל גדול הוא בין ספק איסור לודאי איסור לכמה דינים שבתורה, כמו לחולה שיש בו סכנה וכדומה, אבל בתערובות יבש ביבש דאפשר לאכול כ"א בפ"ע, והמיעוט איסור המעורב גורם ספק על כל חתיכה שעי"ז מתחדש ספק איסור על רוב ההיתר, ומפני זה אמרה תורה כיון שהמיעוט מנגד להרוב הרוב מבטלו שעי"ז יהי' דין הרוב קיים, אלא כיון שאי אפשר שיוסר הספק איסור מן הרוב אם לא יותר לגמרי האיסור של החתיכה האסורה, ומשו"ה אמרינן דנהפך האיסור להיתר, אף דבמציאות האמתית אין האיסור מתנגד אל ההיתר, אבל המציאות עכ"פ מתנגד להוליד איסור ספק על הרוב, וע"י דין הביטול יתוקן זה, ובגדולה וקטנה דגם אם יוסר האיסור של הקטנה, הגדולה עדיין באיסור ספק עומדת וכיון דאין ההיתר מועיל כלום לתקן את דין הרוב, וההתנגדות של המיעוט גם אחר הביטול במקומה עומדת, בכה"ג לא אמרה תורה אחרי רבים להטות. והנה אף דבירושלמי הנ"ל בבבא א' מספקא לי' היכא דאיכא ידיעת ספק ולא יועיל הביטול עכשי' למעשה אם חל בכה"ג היתר הביטול או לא כמו שביארנו, ולהרשב"א ז"ל פשיטא לי' דלא מהני ביטול היכא דהרוב אינו מתוקן, ההבדל בין שני ענינים הוא, דבנידון של הירושלמי הותחלה ידיעה שסופה להתודע הכל, ואחר הידיעה אפשר שיתוקן, אם המדידה תברר שהסאה ערלה נפלה לתוך המאתים יתוקן הכל להתיר את כל התערובות, ומשו"ה הוי עכשי' קצת ידיעה, ובכה"ג מיבעיא לי' להירושלמי, אבל בנידון של הרשב"א לעולם לא יתוקן ההיתר ע"י הביטול, דאם יתברר שהגדולה הוא היתר תהי' מותרת בלא"ה, ואם יתברר להיפוך שהיא אסורה לא יועיל כלום והרי זה לעולם כמו קודם הידיעה דאינו מועיל כלום למעשה ובכה"ג פשיטא לי' להרשב"א ז"ל דלא מהני בזה ביטול כלום. כנלענ"ד:

אמנם לכאורה קשה ע"ז מהא דנקטינן בתערובות שאינם מתבטלים מחמת חשיבות שאם נחתכה חתיכה אחת ובטלה מחשיבותה שאותה חתיכה מותרת בממ"נ, אם היא המותרת אינה צריכה לביטול, ואם היא אסורה הרי מתבטלת והכל מותר, והוא בטוש"ע יו"ד סי' ק"א ומקור דין זה הוא בגמ' פ' התערובות ד' ע"ד ע"ב, והרי התם נמי הרוב נשאר באיסורו מחמת ספק ואנו מתירים את החתיכה שנחתכה ע"י ממ"נ, ולכאורה דומה דין זה לנידון של הרשב"א, והרשב"א מיירי לענין ביטול המועיל מה"ת ודין השו"ע הוא לענין דין דרבנן דאמרו שבדבר חשוב לא מהני ביטול, והלא גם בענין ביטול שהצריכו חכמים אמרנו מדברי הירושלמי דתלוי ביסוד זה שיועיל הביטול להתיר את המבטל, אבל נראה דל"ק כ"כ ודין זה אינו דומה לנידון של הרשב"א, דעיקר הדין בדברים חשובים שאינם בטלים מדרבנן הוא רק על האיסור שאמרו שאם האיסור דבר חשוב אינו בטל ונשאר עלי' איסור דרבנן, ומשו"ה החתיכה שנחתכה ובטלה מחשיבותה אין חל עלי' כלום דין חכמים, וחזר דינה לדין של תורה, ומה"ת מהני הביטול דהרי הותר גם הרוב, ומה דהרוב אסור מדרבנן אינו מגרע כלום את החתיכה שנחתכה, כיון שעלי' לא חל כלל חכמים, ומצד חתיכה זו א"צ רק הביטול המועיל מה"ת, ויש לכוון זה בדברי הטור ושו"ע שכתבו דהחתיכה שנחתכה מותרת ממ"נ, אם היא האסורה אף כולן מותרות ואם היא של היתר הרי היא מותרת, דלכאורה מה מועיל לכח היתירא של חתיכה זו מה שכולן מותרות, ועוד הרי מ"מ הם אסורות מחמת ספק, אלא הכונה בזה דלכאורה יש לומר כיון דבעינן לענין היתר של ביטול ברוב שיהי' רוב היתר ושיהני דין הביטול להסיר הספק מעל רוב המותר, וכיון שאינו מועיל להרוב המותר שהוא נשאר בספיקו, לכאורה ליכא תורת ביטול, ומשו"ה אמרו דחתיכה זו מותרת ממ"נ דאם היא המותרת אין צריך לביטול, ואם היא האסורה אף כולן מותרות, היינו דמחמתה ראוי שיהי' הכל מותר דעלי' לא גזרו כלום ומהני תורת הביטול מה שמן התורה הועיל הביטול להתיר את כולן ומה שכולן נשארו באיסור דרבנן הרי זה כאילו יש עליהן איסור אחר מה דלא שייך לחתיכה זו, דלא אמרו רק לאסור את חתיכה הר"ל כל שהיא בספק איסור, אבל שיהי' איסור זה גורם איזה דין על החתיכות שאינן ראויות להתכבד לא אמרו בזה חז"ל, ומשו"ה כל שאנו דנים לענין חתיכה זו שנחתכה חשבינן כאילו כולן מותרות בפועל:

עוד נראה לי דגם אם נתערבו שתי חתיכות אסורות ברוב ונחתכה אחת שהיא מותרת, דהנה לכאורה בכה"ג ליכא ממ"נ דאם היא אסורה ליכא רוב המבטל, כיון דחתיכה אחת של איסור שהיא ראוי' להתכבד באיסורה עומדת מדרבנן והיא חשובה וחשובה כמחצה על מחצה נגד כל ההיתר וא"כ ליכא רוב המתיר, והט"ז שכתב בסי' ק"י סק"ה בפשיטות דבכה"ג אסורה החתיכה שנחתכה, והפר"ח דחה דברי' בשתי ידים. עיי"ש ובאמת דברי הט"ז הם כשגגה היוצאת מלפני השליט. אבל דברי הט"ז שם הוא מטעם אחר ובאופן אחר, והוא אם מבהמה אחת טריפה נחתך קצתה, עלה בדעת הט"ז שאין להתיר קצתה וקצתה תשאר באיסורה, וזה הוא במחכ"ת דבר זר ואינו אמת בשום פנים מגמרא וסברא, דהלא מה דמבואר בגמ' ופוסקים בחתיכה אסורה שמתבטלת ברוב היתר, לדברי הט"ז הוא דוקא אם לא נשאר בבית חלק איסור כלום מהבהמה שנחתך ממנה חתיכה זו, אבל אם הנשאר בבית אסור אז גם החתיכה המעורבת אינה מותרת, וזה לא יתכן, ומסברא ג"כ אין לזה שום מקום, דרק בנידון שחקרו האחרונים לענין כבש אחד שחלק ממנו קבוע וחלק נפרש, יש מקום לדון דאם אנו אומרים שחלק זה מן הרוב הוא, גם הנשאר הוא מהרוב, ושני דינים הסותרים זא"ז לא ידענו מה נדון בה, אבל בביטול ברוב דלא תלינן לומר שהאסורה היא היתה מותרת אלא שהותרה ע"י ביטול מה סותר לזה מה שחלק ממנה לא נבטל, אבל מש"כ שם הט"ז דמה דאמרינן בדין זה בסי' ק"א דבנחתכה אחת מותרת ממ"נ הוא רק שכל האיסור אינה אלא חתיכה אחת, נראה דכונתו דגם אם נתערבו שתי חתיכות אסורות שלא מבהמה אחת ג"כ לא מהני היתר לחתיכה שנחתכה, אבל לא ביאר כונתו בזה, דמש"כ דבכה"ג ליכא ממ"נ הוא דברים בלי טעם, דגם בכה"ג איכא ממ"נ שאם היא האסורה היא בטלה, ולפלא בעיני שגם הפמ"ג במ"ז בסי' ק"א סקי"ד נמשך אחרי', וכן בסי' ק"י וחקר להלכה בדין זה ולא העיר כלום, ולפימש"כ אם כי דברי הט"ז בעיקר דברי' הם דחוים מכל צד, אבל מהטעם שכתבנו דע"י שנשאר עוד חתיכת טריפה בהתערובות והיא ראוי' להתכבד, יש לומר דכיון דמדרבנן הוי כמע"מ א"כ ליכא רוב היתר לבטל חתיכה זו הנחתכת, יש מקום לפרש את דברי הטור שהביא הט"ז שם לפי דרכו, והוא במה דפליג הטור על הרשב"א הבאנו לעיל בפ"ו דמש"כ הרשב"א בחתיכות טריפה שנתערבו במקולין שהחתיכות שהם ראויות להתכבד אסורות, והחתיכות שאינן ראויות להתכבד מותרות, שכתב ע"ז דכיון דכל קבוע כמע"מ הכל אסור והביא שם שכן הוא דעת הרא"ש, שדברי הטור הם נפלאים כמו שמתמה שם הב"י והיש"ש, ועפימש"כ י"ל שדברי' פשוטים הם כיון דדבר חשוב הוי קבוע וכמע"מ, כמו דאמרו רבנן לגבי' עצמו שהוא כמע"מ, כ"כ ענין זה פועל על כל התערובות אף על החתיכות שאינן ראויות להתכבד, לשנות את מספר הכמות של האיסור הנמצא בתוך התערובות, וחשוב כאילו נמצא בהתערובות מחצה איסור ומחצה היתר וליכא רוב לבטל גם את החתיכות שאינן ראויות להתכבד, וזה מדויק היטב בדברי הטור שכתב כיון דקבוע כמע"מ הכל אסור, דע"י שהקבוע כמע"מ אסור הכל גם האינו קבוע דליכא רוב היתר להתיר את החתיכות הנחתכות, ובסי' ק"א שכתב הטור להתיר את החתיכה שנחתכה מטעם ממ"נ הוא רק אם לא נתערב בזה רק חתיכה אחת של איסור, דאיכא ממ"נ שאם היא אסורה הכל מותר, ואם היא המותרת דאז החתיכה האסורה בתוך התערובות והיא קבועה ואז ליכא רוב היתר בהתערובות, אבל אז חתיכה זו מותרת בלי ביטול, וכן מוטעם מאד ביאור אופן ה"ממ"נ", דלכאורה כל היכא דאמרינן ממ"נ הוא דאם נתפוס צד אחד שיש בו איזה צד המגרע את הענין, בכ"ז הננו מוצאים בזה צד אחר המועיל, אבל כאן כיון דנחתכה החתיכה וחזרה לכל הדברים הראוים להתבטל מה נפ"מ בזה שאם נתפוס שחתיכה זו היא המותרת והאסורה הראוי' להתכבד היא נשארה בהתערובות, איזה צד גרעון לחתיכה זו מה שנשאר האסורה הראוי' להתכבד שם בתערובות, ולפימש"כ הוא מדויק דזה הצד הגרעון בזה, שאם נתפוס שהאסורה נשארה שם חסר רוב היתר לשיעור הצריך לדין ביטול ברוב, אבל אז הרי היא המותרת במציאות האמתית. וזה נכון מאד בעזה"י להמליץ על הטור בדרך ישר ופשוט, ולעיל בפ"ו כתבנו דרך אחר בדברי הטור והרשב"א. והמעיין יבחר:

ולפי"ז עלינו לומר דהרשב"א אינו סובר כן דהרי מתיר החתיכות הנחתכות אף שנשאר עדיין מן הטריפות שהם ראויות להתכבד בתוך התערובות, וע"כ שלשיטתו הא דאמרו רבנן שהדבר חשוב הוא כקבוע בתוך התערובות הוא רק בנוגע לגבי' דידי' שחשיבותו גורם להיות כדבר קבוע וליחשב כמע"מ שלא יתבטל ולא יותר ע"י הרוב, אבל אין זה מועיל להעדיף חשבון הכמות לגבי' אחרים להגדיל מדת האיסור בכלל, לומר שיצורף המחצה איסור המתחשב ע"י חתיכת האיסור הראוי' להתכבד עם חתיכה זו בכדי שלא נשאר בזה שיעור רוב היתר נגד האיסור, דרק לגבי' עצמו אמרו כן ולא לדין הנוגע לתערובות בכלל, ולפי"ז להלכה כשיש שתי חתיכות אסורות בתוך התערובות והן ראויות להתכבד ואחת נחתכה תלוי במחלוקת הטור והרשב"א. והפמ"ג במ"ז בסי' ק"א סקי"ד כתב שם שהוא תלוי בשיטת הט"ז בסי' ק"י סק"ה והנקה"כ, הובא דברי' בס' דרכי תשובה, ולפימש"כ הוא מחלוקת הקדמונים שאין לדחות אותם בשתי ידים, כמו שדחה הפר"ח בסי' ק"י את דברי הט"ז שם. ולשיטת הטור לכאורה נראה שאם נחתכה שלש חתיכות ובתערובות היתה שתי חתיכות אסורות אז מותרות בממ"נ דאם השתי חתיכות האסורות נחתכו הרי אז לא נשאר כלום מן האסורות שם והכל מותר, ואם גם רק אחת נחתכה והשני' נשארה בחשיבותה, כיון שלוקח החתיכות אלו מן התערובות לעצמם, הם נפרדים לגמרי מן התערובות ואיכא בשלש חתיכות אלו שתים המותרות ואחת מן האיסור ויש בתערובות זו לחוד שיעור בכדי לבטל, אכן בכה"ג שצריך לצרף את כל התערובות, צריך להיות באופן שיהני הביטול גם עכשי' ואם הפרידן לא יצטרפו כמו שנתבאר לעיל בפ"ו, ולפי"ז רק אם נחתכו חמש חתיכות אז יכול להפרידן מהראשונות ולהתירן בממ"נ דעכ"פ איכא רוב היתר באלו בפ"ע וא"צ לצירוף של הראשונות. כנלענ"ד. והכל תלוי לפי חשבון דאם נתערבו שלש חתיכות יוצרך שבע חתיכות נחתכות וכן כסדר. כנלענ"ד בזה:

אמנם לכאורה יש עדיין להקשות בשיטת הטור, דכמו שמתיר בנפלה חתיכה אחת של איסור משום ממ"נ, אף דהרוב נשאר בספק איסור וליכא מבטל, דלענין חתיכה שאינה ראוי' להתכבד, אזלינן בתר דין תורה, כ"כ נאמר גם אם נתערבו שתי חתיכות של איסור שיהי' מותר, אף דעדיין נשאר חתיכה של איסור שלא נחתכה והוי כמע"מ, אבל כ"ז רק מדרבנן, ומאי שנא חסרון זה של מע"מ מחסרון של היתר בפועל, דאם אזלינן בתר דין תורה בכל גווני איכא ביטול ואם בתר דין דרבנן גם בחתיכה אחת איכא חסרון לדין ביטול, וזה הקשה לי תלמידי החו"ב מר אהרן ישעי' ני' מפינסק, ויפה הקשה אבל לאחר העיון הם שני ענינים, דלענין חסרון היתר של רוב יש מקום לומר, דאינו מגרע כח ביטול של הנחתכת, דחשבינן מה שהרוב נשאר באיסור ספק הוא כאיסור אחר מה שאסרו חז"ל בדבר חשוב שלא יהני ביטול, ולכן חתיכה זו שאינה חשובה, אינה שיכת לדין זה, ועל עצם ספק איסור נתבטלה, דגם הרוב ניתר מאיסור זה, אבל לענין מע"מ דהוי חסרון עפ"י חז"ל בכמות המספר דהוי כמע"מ, חסר בזה עפ"י דין דרבנן עיקר ענין הביטול:

אמנם בעיקר הדין מה שהחתיכות הנשארות אסורות אף היכא שלא נתערבה רק חתיכה אחת טריפה, צריך ביאור מפני מה לא נאמר שאני אומר שהאיסור הלך לו כמו בנפל אחד לים כיון דהחתיכה שנחתכה ממ"נ מותרת, דמש"כ בתוס' פ' התערובות והרשב"א הובא בש"ך סקמ"ד לחלק בין נפלה לים לפרשה למק"א משום דכיון דצריך לדון גם עלי' לא תלינן, ורק בנפלה לים או שנאכלה דאין לנו לדון עכשי' רק על הנשארות אנו דנים לתלות ולהתיר ב"שאני אומר" היכא דהוא רק מדרבנן דכבר בטל מה"ת, אינו ענין לנידון זה, דהרי כאן כיון שהיא מותרת בממ"נ ג"כ אין לנו שוב לדין עלי' עוד, ומ"ש זה משתי קופות באחת יש בה כדי להעלות ובאחת אין בה דתלינן שנפלה בראשונה ואנו מתירים את שתיהם, וכן קיי"ל להלכה כמבואר בשו"ע סי' קי"א, ועוד קשה אחרי שתהי' נאכלת כבר למה לא נתיר אז הנשאר כדין אם נאכל אחת, ואף שאכלה במתכון לא שייך לאסור בזה כדין מבטל איסור דהרי מותר לאוכלה מחמת עצמה, ובכרתי ופלתי סי' ק"א סקי"ג מדמה דין זה למש"כ התוס' והרשב"א הנ"ל דכיון דהיא בעולם ואנו צריכים לדון עלי' אם היא טריפה או כשירה לא תלינן בכה"ג, וכן כתב בגליון הרש"א בסי' ק"א בדין זה וז"ל, ול"ד להאי דסי' ק"י סעי' ז' דשם כיון דנפלה אחת אין אנו דנים עוד כ"א על הנשאר ע"ש בב"י בשם הרשב"א, וצ"ל אף דכאן אותה שנחתכה ממ"נ מותרת דין חשוב עלי'. עכ"ל ואיני מבין כלל דברי הגאונים אלו מה חשבו בזה לחלק בין שתי קופות דגם שם אנו דנים על הקופה השני' רק שמותרת בממ"נ, ואיך העלימו עין מה יהי' הדין לאחר שתאכל החתיכה:

לענ"ד דהטעם בזה, דהנה מה דאמרינן ונראה בכל כיוצא בזה "שאני אומר" ולא אמרו בלשון ספק דרבנן לקולא, אלא נראה אף שעיקר הכלל בזה הוא משום דהקילו בדרבנן, אבל לפי לכל כה"ג הוי כאיקבע איסור לא אמרינן בזה ספק דרבנן לקולא, אלא שעשו חז"ל כמו אילו הי' בזה איזה דבר לתלות שכך וכך הי', ובשתי קופות באחת יש בה כדי להעלות, ובשני' אין בה, כשאנו אומרים שנפלה באותה שיש בה כדי להעלות אנו מתירים את שתיהן לפי שורת הדין, אבל כשנחתכה אחת, שאנו מתירים אותה מחמת ממ"נ, שצד אחד הוא משום ביטול ברוב, ודין הביטול הוא דוקא היכא שכולם נכנסים בספק, אבל אם יש איזה צד לתלות בחתיכה זו שהיא אסורה שוב ליכא דין ביטול, ומשו"ה אם נאמר להתיר את כולן לתלות שהחתיכה הנחתכת היא האסורה, הרי זה שנחשוב כאילו יש לנו איזו סבה לתלות שכן הוא ואז אי אפשר להתיר הנחתכת מדין ביטול, ומטעם זה אף לאחר שנאכלה החתיכה כולן אסורות, דמה שהתרנו אותה מעיקרא סותר את הדין לומר "שאני אומר", כמש"כ, ולפי"ז הי' נראה לענ"ד דאם נחתכו שלש חתיכות ולא הי' בתערובות רק חתיכה אחת טריפה, באופן דאם נתלה שהחתיכה האסורה היא מהנחתכות איכא שיעור ביטול בהנחתכות עצמן ואינן צריכות הצטרפות מהחתיכות הראויות להתכבד בכה"ג יש להתיר את כולן מדין "שאני אומר" כמו בשתי קופות, ובלא"ה מצאתי להרא"ה ז"ל בס' בדק הבית שהביא יש מי שאומר דבנחתכה אחת כולן כולן מותרות, דהא דמוכח בש"ס בפ' התערובות דכולן אסורות הוא לרבנן דפליגי שם על ר"א דאמר אם הקריבו אחת כולן קרבות, ולדידן דקיי"ל כר"א גם בנפתח חבית אחת כולן מותרות דתלינן שהאיסור נפתח יעו"ש:

אבל מהא דכתב הטוש"ע דאפי' נחתכו רובן אין תולין לומר שהאיסור מהרוב שנחתכו אלא כל הנחתכות מותרות והשלמות אסורות, משמע דאפי' נחתכו שלש או יותר, דאפי' איכא בהנחתכות רוב לבטל את האיסור, בלי צירוף של השלמות, מ"מ השלמות אסורות, ויש לומר דלא דקו בזה הענין רק לבאר דאין תולין שהאיסור הוא ברוב, אבל לדינא משכחת דין הטוש"ע בנוגע לדין זה האחרון כפי משמעות לשונו רק בשתי חתיכות אסורות שנתערבו ולא באחת, ובשתי חתיכות אפשר לציר זה כגון שנתערבו בחמש מותרות ונחתכו ארבע ונשארו שלש שלמות, דבהנך ארבע הנחתכות אם שתי האסורות כאן ליכא שיעור ביטול ברוב בכה"ג בלי הצטרפות השלמות, ובכה"ג יצויר גם האי ממ"נ אף לשיטת הטור שכתבנו לעיל דאם שתי החתיכות האסורות הן הנחתכות אז הכל מותר בצירוף הראשונות, ואם אחת נשארה חה"ל הנחתכות מותרות דאם יפרידן לעצמן יש בהן שיעור ביטול מצד עצמן ויתבטלו אחר הפרדתן דאז לא איכפת לן מה ששם בהשלמות איכא מע"מ, וממ"נ הנחתכות מותרות, או שנתבטלו מיד כשנחתכו או שיתבטלו אח"כ, וממקור דין זה האמור בגמ' בפ' התערובות ליכא סתירה כלל לדברינו, דאיתא שם אר"א חבית של תרומה שנתערבה במאה וחמשים חביות ונפתחו מאה מהן, נוטל מהן כדי דימוע ושותה ושאר אסורים עד שיפתחו, לא אמרינן איסורא ברובא איתי' עכ"ל. הש"ס. דהתם כשנפתחו מאה אכתי ליכא שיעור לבטל, דאם חבית של תרומה נפתחה ליכא רק צ"ט בהנפתחות ומשו"ה אין תולין, ומצאתי בס' דרכי תשובה סי' ק"א שהביא מס' חמודי דניאל שכתב כדברינו, דאם יש בהנחתכות בודאי שיעור לבטל בהם את האיסור מותר הכל כמו בשתי קדירות בסי' קי"א סעי' ה' דאם יש בקדירה אחת כדי לבטל תלינן שהאיסור נפל בתוכה. ורק דברי הט"ז שכתב בסקי"ד דיש לתלות דכל מה שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא סותר לזה ונשאר בצ"ע, ולדעתי נראה ברור שאין זה סתירה כלל לדברינו, דדברי הט"ז בשם מהרא"י בש"ד הם סובבים רק לענין כלל ליזל בתר רוב, דלכאורה למה לא נימא דאזלינן בתר רוב לומר דאיסורא ברובא איתא, ע"ז אמר דנגד רוב זה איכא רוב להיפוך, דמה שנשתנה הוא מן הרוב, וליכא בזה הכרעה כלל מחמת דין הרוב, אבל אם נבוא להתיר מחמת "שאני אומר" עפ"י הכלל דבדרבנן אמרינן "שאני אומר" אין זה סותר כלל לדברינו, דבלא"ה איכא רוב נגד רוב כמש"כ הט"ז, והרי גם בנאכל אחת או נפל לים דיש לומר דכל מה שנשתנה הוא מהרוב וגם איכא רוב לומר שהאיסור ברובא איתא ומ"מ תלינן שהאיסור נאכל או נפל לים כנלענ"ד בענין זה ואין הספר חמודי דניאל ת"י לעיין בו:

אמנם בעיקר הענין שכתבנו לבאר עפ"י דברי הרשב"א בתשו' דבעינן שע"י ביטול יתבטל הספק מן הרוב המבטל קשה מהא דאיתא בפ' התערובות, אמר ר"ל הפיגול והנותר והטמא שבללן זב"ז ואכלן פטור, א"א שלא ירבה מין אחד על חבירו ויבטלנו, ופי' רש"י שם ובתוס' בפי' אחרון דהוי ספק אם הפיגול רבה או הנותר רבה, ומ"מ אמרינן דהמיעוט יתבטל ברוב, אף שהביטול אינו מועיל כלום להמבטל דהרי עדיין הספק במקומו, ולפי' קמא בתוס' שם שפירשו דמיירי כגון שהי' ב' זיתי פיגול וזית נותר בחתיכה אחת, וב' זיתי נותר וזית פיגול בחתיכה שני', ואכל חתיכה אחת ואינו ידוע אם בחתיכה זו איכא ב' זיתי פיגול או להיפוך ואם התרו בו משום פיגול הוי התראת ספק, דלפי"ז י"ל דמעיקרא בשעת התערובות הי' ידוע הרוב והמיעוט של כל חתיכה וחתיכה רק עכשי' בשעת אכילה נתחלפו החתיכות ואינו ידוע, וכבר חל הביטול קודם אכילתו, אבל לפי' רש"י ופי' אחרון בתוס' קשה:

ונראה לי דיש לחלק, דהנה בתערובות יבש ביבש שכל אחד הוא בפ"ע שלא נשתנה כלום במציאות, ועיקר הגורם לתערובות הוא לידת הספק שאין ניכר איזו חתיכה היא האסורה ואיזו המותרת, דאז יש לומר כיון דיסוד הביטול הוא מאחרי רבים להטות, בעינן שע"י הביטול ישאר דין של הרוב קיים, והיכא שגם אחר הביטול יהי' דין ספק על הרוב שמא הוא האיסור כמו באופן דמיירי הרשב"א בגדולה וקטנה ליכא דין ביטול, אבל בנידון דאמר ר"ל שבללן ואכלן יחד וכמו דאמרו בגמ' ע"ז ש"מ נותן טעם ברוב לאו דאורייתא הרי מיירי לכל הפירושים שאוכל ולועס יחד דנמצא דבשעת אכילה ענין המיעוט והרוב הוא לא משום חסרון הכרה ותורת ספק, אלא דבאכילה זו איכא מיעוט מאיסור זה ורוב מאיסור אחר ונמצא דגם במציאות האמתית איכא כאן רוב ומיעוט, ובכה"ג נמי אמרינן דאמרה תורה אחרי רבים להטות דהרוב מחדש דין על המיעוט, אף שמחמת חסרון ידיעה נשאר ספק אין זה מגרע כח הדין של אחרי רבים להטות, אבל כשאנו דנים קודם אכילתו וגם אינם נבללים יחד, דבמציאות ליכא שום התנגדות זל"ז, רק חסרון הכרה גורם לנו דין ספק על החתיכות, וזה עיקר ההתנגדות בין המיעוט והרוב אז לא שייך ביטול ברוב אלא היכא שע"י הביטול לא יהי' עוד ההתנגדות הזאת כגון בכל תערובות חד בתרי, אבל בגדולה וקטנה שהגדולה לעולם תהי' בספק ליכא תורת ביטול, דלא עדיף דין המיעוט מן הרוב, וכמו שהרוב הוא בספק כ"כ המיעוט יהי' בספק. כנלענ"ד:

ולפי"ז נראה לי דגם לפימש"כ בש"א פ"א לפרש דברי הרשב"א הנ"ל בדרך אחר והוא דכל ענין הספיקות הוא שאנו מסופקים על שני צדדים ודאים, היינו דבמציאות איכא צד אחד ודאי, והכא בגדולה וקטנה ליכא במציאות דין ביטול כלל וקמי שמיא גליא, וליכא תערובות, אלא כיון דליכא על החתיכות סימנים להכירם שזה גורם העדר הידיעה לבני אדם להכירם, י"ל דחל דין ביטול גם במציאות, אבל כיון דלא יצויר בשום פנים שיהי' חל דין ביטול ודאי לשום אדם דאם יודע איזו האסורה הרי הוכר האיסור וכל דין שאי אפשר שע"י. ידיעה יהי' דין ודאי אינו דין זהו תו"ד שם ולפימש"כ בזה י"ל דכל זה הוא רק בתערובות יבש ביבש, אבל בתערובות לח בלח דאי אפשר להפרידם זמ"ז, מלבד דהתם לא שייך טעם זה, דהרי התם אם יודע שהרוב הוא היתר חל תורת ביטול ודאי ומשו"ה כשמסופק היא ספק ככל ספיקות, הנה בלא"ה בתערובות לח שהדבר משתנה בעצם מה שהם בחיבור יחד המיעוט והרוב משתנה דין המיעוט מקרא דאחרי רבים להטות, ולפי"ז יתישבו דברי הגרע"א בסי' ק"ה דלא יסתרו דברי' מדברי הש"ך בסי' ס"ו שהנחנו שם בצ"ע, דהגרע"א החליט עפ"י הרשב"א הנ"ל לענין מליחה אם יש ספק כמה חתיכות נגעו, אם יש להתיר כ"א שמא לא נגעה ואת"ל נגעה שמא איכא רוב דלא נגעו, דכיון דהוי ספק רוב וספק רוב אינו רוב כלל. יעו"ש. והש"ך ביו"ד סי' ס"ו לענין ביצה אסורה ומותרת שערבן יחד התיר בתערובות חד בחד אם אינו ידוע איזו גדולה משום ס"ס שמא אינו אסור כלל ושמא המותרת היא הגדולה. יעו"ש. ולפי"ז דברי שניהם קימים דהש"ך מיירי בשני ביצים מטורפות שהוא לח בלח, והגרע"א מיירי ביבש ביבש שאם נגעו אין ידוע איזה מהן נגעה, אבל כ"ז אם נפרש דברי הרשב"א כמש"כ כאן, אבל לפימש"כ שם בש"א אין מקום לדברי הגרע"א. ועכ"פ נראה לי דמדברי הגרע"א מוכח דאיכא חילוק בין יבש ללח, דאל"כ נסתרים דברי' מהגמ' דפיגול ונותר הנ"ל, דלפירש"י ותוס' שהבאנו מפורש דספק רוב הוי ספק. ואף דלפי"ז הי' לנו לומר דבלח בלח חל תורת ביטול גם קודם ידיעת התערובות כיון דהוי התנגדות בעצמות הדבר, אבל כיון דמוכח בפירוש מהראשונים ז"ל הובא במרדכי פ' הגוזל קמא דאין חילוק בין לח ליבש לענין זה דמתרצי הרשב"ם והראב"ן וריב"א ז"ל דהא דלא אמרינן במעביר בעציץ נקוב בכרם שהוסיף מאתים קמא קמא בטל כמו במערה יין נסך בפ' בתרא דע"ז, דהתם נודע בינתיים ובעציץ נקוב לא נודע יעו"ש. עלינו לחלק דאף שגם קודם הידיעה נעשה ערבות והשתנות, אבל השנוי הזה הוא רק העדר יכולת ההשתמשות דאינו יכול להשתמש בהיתר מחמת שפוגע באיסור, וענין זה מתחדש למעשה רק משעת הידיעה, ואף שבארנו לעיל בש"א פ"י לענין נזקי ממון דמדמע חייב מחמת העדר יכולת זו, ומוכח לפי"ז דחשבינן כמופסד גם קודם הידיעה, דהרי פטרינן שוגג כדי שיודיעו, הוא מטעם דאם יאכל יפגע באיסור, וכל כה"ג הוי נזק ודאי כמו שיערב בתוכן דברים של סמים המזיקים לאדם, אבל לדין של אחרי רבים להטות כ"ז שלא נודע לא שייך ענין זה כיון דאין המיעוט אוסר את הרוב בעצם, ורק משעת הידיעה נעשה איסור שאסור לאכול הכל מחמת המיעוט ומשו"ה לא חל הביטול רק אחר הידיעה כנלענ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף