שערי ישר/ג/ה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וענין התערובות שעל זה חדשה תורה שיתבטל המיעוט בהרוב לא בארו המפרשים כ"כ, דהנה ביבש ביבש מין בשאינו מינו דמה"ת בטל רוב כתב הטור בסי' ק"ט כגון שנפרד לחתיכות דקות שאין ניכר בין זה לזה, והש"ך בסי' ק"ט סק"ח כתב וז"ל ונ"ל דמשכחת לה נמי כגון שיש כאן ב' או ג' מינים ונודע שאחד מהם אסור ואין ידוע איזה מהם כגון ששחט כמה מינים ידוע שאחד נשחט שלא כהוגן ואין ידוע איזה מהם וכל כיוצא בזה. עכ"ל. וכן כתב הפמ"ג בפתיחתו לה' תערובות בפשיטות דבכה"ג שצייר הש"ך או אם מצא טריפות בריאה של אחד מהן ואין ידוע באיזה מהן הוא דבר פשוט דבטל ברוב, עי' בדברי' חלק א' פרק ב' וחלק ג' פ"ג. ולענ"ד נראה דבכה"ג ליכא דין בטול כלל דבאופנים של כל תערובות ממש כגון שנתערבה חתיכת איסור ברוב חתיכות היתר דמפורש בש"ס דין ביטול שהתחלפות החתיכות החתיכות גורמין הספק על כל החתיכות ויש בזה מיעוט איסור ורוב היתר קבלו חז"ל בכה"ג לדמות לסנהדרין, שהמיעוט המתנגד להרוב שיבוטל ברוב, וכל זה שייך בתערובות חתיכות שדין של החתיכה האסורה גורם איסור ודין של החתיכות המותרות גורם היתר, אבל בנידון זה של הש"ך והפמ"ג שהספק הוא על כל אחד מהמינים ע"י מעשה השחיטה, ודין של המינים אינו גורם לא איסור ולא היתר דהרי אם גם נמצא אח"ז בשני המינים שהם נבילה מצד אחר כגון שמצאו נקב בוושט, והספק הוא ע"י פגימת הסכין איזה מהג' מינים נשחט ע"י סכין הפגום, היינו דשנים נשחטו בסכין שאינו פגום ואחד מהם נשחט בסכין פגום, דלפי"ז כל אחד מהג' מינים אין הספק שלו ע"י השאר, ואיסור והיתר של השאר אינו גורם שום דין על כל אחד מהם, וכן כשנמצא ריאה נקובה וספק לנו אם הריאה הנקובה מזה או מהאחרים אין נפ"מ אם יהי' הנותרים טריפות בלא"ה או לא, בכה"ג שאין החתיכות המותרות גורמות שום סבה להיתר ואין החתיכה האסורה גורמת שום היתר איך שייך בזה שהחתיכות המותרות יבטלו המיעוט האסורות, וכל כה"ג יש לדון רק מדין הלך אחר הרוב, בנידון שצייר הש"ך איכא רוב שחיטות הגונות ובנידון שצייר הפמ"ג איכא רוב ריאות שלמות בלי נקב, אבל דין ביטול ברוב שיתהפך האיסור להיתר ע"י הרוב מה מועיל בזה חתיכות המרובות להתיר את המיעוט אם המיעוט אינו גורם איסור על המרובות ואין המרובות גורמות היתר על המיעוט, וכל כה"ג ל"ד לסנהדרין ולא מצינו בגמ' שיהי' שייך בזה דין ביטול ברוב, והנה מלבד הסברא הפשוטה נלענ"ד דיש להוכיח כ"כ מכמה מקומות בש"ס ופוסקים, כמו שיובא לפנינו:

בגמ' פסחים ד' פ"ח ע"ב הובא ברייתא חמשה שנתערבו עורות פסחיהם זה בזה ונמצא יבלת באחד מהם כולם יוצאים לבית השריפה ופטורים מלעשות פסח שני, אמר אביי לא שנו אלא שנתערבו לאחר זריקה דבעידנא דאיזדריק דם מיהו הוי חזי לאכילה, אבל נתערבו לפני זריקה חייבים לעשות פסח שני וכו' אמר מר ופטורים מלעשות פסח שני והא איכא חד דלא נפיק משום דלא אפשר היכי ליעבד, ליתי כל חד וחד פסח קא מייתי חולין לעזרה, דארבעה מינייהו עבדי להו וכו' ניתי כל חד מינייהו פיסחא ויתני ונימא אי דידי הוא בעל מום האי דאייתי השתא ניהוי פסח, ואי דידי תם הוא, האי דאייתי השתא ניהוי שלמים, לא אפשר משום דאיכא חזה ושוק דכהנים אכלו לי' וכו'. עכ"ל הש"ס. ובס' חוות דעת סי' ק"א סק"ה הקשה על המחבר שכתב דכבש שלם לא הוי חתיכה הראוי' להתכבד כתב וז"ל תמוה לי דהא בפסחים גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם קאמר התם לא שנו אלא שנתערבו אחר זריקה אבל קודם זריקה לא כיון דבשעת זריקה לא חזי לאכילה. עיי"ש. ברש"י, ולפי דעה זו אמאי לא הוי חזי לאכילה הא נתבטלו ברוב דמה לי יבלת או לב נקוב וא"י איזה מהם דמותר החתיכה באכילה כדמוכח בסי' ק"י וכו' אלא ודאי דמטעם חה"ל אינה בטילה, וכדעה בתרייתא והנה הכו"פ הקשה אהא דאמר התם דא"א להתנות בשלמים מטעם חזה ושוק משום כהן, והקשה דאמאי אסור כהן לאכול הא בטל ברוב וכו' ולא ידעתי מאי קושיא דנראה דלא שייך ביטול ברוב רק במקום שהספק נולד מכח התערובות ואם לא הי' רק אחד לא הי' ספק שייך ביטול ברוב דומיא דסנהדרין וכו' משא"כ בדבר שאפילו אם לא הי' רק אחד ג"כ הי' הספק כמו הכא אפילו לא הי' רק א' הי' הספק א"כ כל חד וחד אסור מדאורייתא משום הספק שנולד עלי' בפ"ע לא שייך ביטול, וראי' מהא דמקשה בחולין י"ב ור"מ דחייש למיעוטא האיך אכיל בישרא ומאי קושיא הא ע"כ ר"מ לא פליג אביטול ברוב וביטול ברוב הוא אפי' אחד בסוף העולם וכיון דרובא כשירות הן יתבטל הטריפה ברוב, אלא ודאי כיון דאפילו לא הי' רק בהמה אחת הי' ספק ולא מצד התערובות לא שייך ביטול ברוב. עכ"ל:

ומה מאד נפלאו ממני דברי החיו"ד דהלא קושית הכו"פ וקשיתו בחדא מחתא הן דבחמשה פסחים הראשונים הי' ארבעה פסחים כשרים ואחד פסול משום בעל מום ובחמשה פסחים השניים שיביאו על תנאי איכא ארבעה שלמים ואחד פסח שני דבעל המום, וכיון דברור לבעל החוו"ד דקושית הכו"פ אינה קושיא כלל מחמת שהספק על כ"א הוא בפ"ע, שאפי' לא הי' מביא עכשי' רק אחד על תנאי הי' ספק עלי' אם שלמים הוא או פסח, הלא מטעם זה עצמו גם בפסחים הראשונים כן שאפי' לא הי' בזה רק פסח אחד ונתערב עור הפסח בעורות כבשים אחרים ונמצא יבלת בעור אחד וספק לנו שמא העור עם היבלת הוא עור של הפסח, ולהיפוך כיון דפשיט לי' להגאון דמ"מ עכשיו איכא ה' פסחים וארבעה כשרים וראוים לאכילה ואחד אינו ראוי וא"י מי הראוי ומי אינו ראוי וכולם בספק שייך ביטול ברוב, הנה גם בפסחים השניים וליכא עכשי' חמשה וארבעה מהם שלמים שמותר לכהן לאכול, ואף שכבר נולד הספק על בעלי הפסחים קודם שהביאו פסח שני אם מחויבים הם בפסח שני, אבל עכשי' מ"מ יש בזה אחד פסח וארבעה שלמים ואינו ידוע איזה מהם פסח ואיזה מהם שלמים. וכן מה שמביא ראי' מר"מ דחייש למיעוטא ולא אמרינן לר"מ שתתבטל בהמה זו המסופקת ברוב בהמות שבעולם לא אדע מה ראי' זו דהרי החילוק מורגש בזה לכל מעיין דבפסח ושלמים הספק על ה' הכבשים מי הוא פסח ואם זהו הפסח ממילא הנותרים הם שלמים, אבל ברוב בהמות כשרות אם בהמה זו כשירה אינו מוכרע עי"ז שתהי' בהמה אחרת טריפה והוא פשוט, וע"כ נלענ"ד דמסוגיא זו מוכח כמו שכתבנו דרק בתערובות גופים שהספק על גוף הדבר שמא הוא גוף האסור שנתערב איכא דין ביטול ברוב, אבל בפסחים שכל פסח, בפ"ע ואינו מעורב דאל"כ יהי' שלא למנוי', דלפי"ז אין הפסול שבגוף הכבש הבעל מום גורם שום דין על השאר, רק הספק במי הוא המום ולא על הגופים ובכה"ג אין מספר הגופים מועיל כלום לענין ביטול ברוב ומשו"ה בין בפסחים הראשונים ובין בפסחים השניים ליכא דין ביטול וכולם אסורים מספק. כנלענ"ד:

אמנם עפ"י מה שבארנו דבחמשה פסחים שנתערבו עורותיהן ונמצא יבלת באחד מהם אינו ספק בתערובות רק יספק המקרה במי נקרה המום של היבלת קשה למה לא יותר כל אחד מהם מדין כל דפריש דארבעה עורות הם בלי יבלת ונימא על כל אחד מהם שהוא מן הרוב, ואף דבארנו לעיל דהיתר כל דפריש לא מהני היכא דממ"נ פגע באיסור, זהו באדם אחד אבל בשני בני אדם יהי' חילוק מדרבנן אם נשאל זה בפ"ע או עלי' ועל חבירו, וכן יש לדון מחמת רוב בהמות הם בלא מום היינו דאף אם הי' כאן רק שני פסחים ונמצא יבלת באחד מעורותיהם המעורבים דליכא רוב עורות, אבל כ"א יש לו חזקת היתר מחמת רוב וכמו דקיי"ל בשתי כתי עדים המכחישים זה את זה דכל אחת באה בפ"ע ומעידה, ובכל תערובות חד בחד לא שייך היתר זה, כיון דשם עיקר הספק על כל גוף שמא גוף אחר הוא היינו הגוף שבו נעשה דין האיסור, ועל ספק זה לא שייך חזקה ולא רוב מדין רוב בהמות כשירות הם כמו שבארנו ענין זה לעיל בש"ב פ"ח, דלפי"ז נידון זה בחמשה פסחים הוא דומה לשני כתי עדים ועוד עדיף מעדים ודומה לשני שבילים, דבעדים אם אלו שקרו בעדותם מוכרח שהאחרים אמרו אמת וכן להיפוך שהשקר הוא היפוך של האמת ומ"מ קיי"ל כרב הונא דכל אחת מוקמינן אחזקתה אף דממ"נ אנו מכשירים עדים פסולים ולמה לא נתיר גם כאן לאכול כ"א את פסחו מחמת רובא קמן ע"י רוב העורות, וגם מחמת רובא דליתא קמן דרוב בהמות אינן בעלי מומים, ודין קבוע לא שייך בזה, דרק היכא שהרוב הוא ע"י מספר הגופים אז נגרע הרוב ע"י דין קבוע כמע"מ, אבל כאן שהרוב ע"י העורות, ומכש"כ ברוב כשירות דודאי לא שייך ענין קבוע בזה - כמו שיבואר ענין זה לקמן בס"ד - וא"כ קשה למה לא יהי' היתר לכ"א אם נשאל כ"א על עצמו ולא על חבירו, והנה לשיטת הרשב"א הובא בש"ך יו"ד סי' קי"א סקי"ט בנפל איסור לאחת משתי קדירות וא"י לאיזו מהן שתיהן אסורות אף בשני בני אדם ושאלו זאח"ז דס"ל דל"ד לשני שבילין דשם הספק על כל אחד בפ"ע שהלך בשביל וא"י באיזה מהם ומה שהשני הלך ג"כ הוא ספק בפ"ע, אבל בשתי קדירות הספק באיזו מהן נפל מחמת שראינו שנפל באחת משתי קדירות אלו, שאלת הספק הוא ספק כולל שתיהן ביחד ומשו"ה שתיהן אסורות, עי' באחרונים שתרצו כן, עי' כו"פ שם בסי' קי"א שכתבו כן ובהגהת יד אברהם בשם המל"מ, הנה לשיטה זו ניחא דבנמצא יבלת באחד מהעורות הרי נפל הספק על כל ה' הפסחים יחד, וזה דומה לכתם הנמצא בין ג' נשים דכולן טמאות, אבל לשיטת הרמב"ן הובא בש"ך שם דמתיר בשתי קדירות בשני ב"א כששאלו בזאח"ז והכריע הש"ך להלכה כהרמב"ן וכן פסק להלכה גם לענין כתמים דדוקא כשאלו כולן בבת אחת יעו"ש הדרא הקושיא לדוכתה:

ונלענ"ד דענין זה דמהני חזקה להתיר לכ"א אף דממ"נ נעשה איסור כמו בשני שבילים ושתי כתי עדים ובשני נזירים כשנזרקה טומאה ביניהם כמש"כ תוס' בפ"ק דחולין ד' ט' ע"ב ובריש נדה, אף שודאי אחד מהם נטמא מוקמינן כ"א אחזקתי', כלל זה הוא רק בדין חזקה, דענין החזקות שאמרה תורה להעמיד על החזקה הוא כלל בהנהגה שעלינו להתנהג כן בכל הספיקות, אבל אינה בגדר הכרעה על המציאות כלום כמו שבארנו ענין זה בש"ב, ומשום הכי כל אחד אוקמי' אדינו ואין דינו נגרע על ידי חבירו, אבל בהיתר הבא מחמת הרוב בין רובא דאיתא קמן ובין רובא דליתא קמן דילפינן כל זה מקרא דאחרי רבים להטות, אם הוראת הרוב על הרבה דברים ביחד וידוע לנו שהוראה בטלה היא על אחד מהם אינה הוראה כלום, ובכה"ג ודאי לא אמרה תורה לסמוך על הוראת הסנהדרין אם ידוע לנו שהוראתם בטלה נגד אחד מהם, וכמו דלא אזלינן בתר הוראת סנהדרין, כ"כ בכל רוב בין דאיתא קמן ובין דליתא קמן אם הרוב מראה לנו על כמה דברים ביחד שהוא כך וכך וידעינן שאחד מהם אינו כפי הוראת הרוב לא אזלינן בכה"ג בתר הרוב, ומשו"ה בנידון זה של ה' כבשים בין אם נדון מחמת רוב העורות שרוב אחד מתיר את כל הכבשים, ובין אם נדון מחמת כל כבש בפ"ע שהוא מן רוב כבשים דעלמא כמו רוב בהמות כשירות הן, אבל עכ"פ נתגלה לנו דבה' כבשים אלו אין הוראת הרוב מכון אל האמת בכה"ג ליכא דין רוב, ולפי"ז יצא לנו דבדין האמור בברייתא דפסחים הנ"ל מה דיוצאים לבית השריפה וכן בלפני זריקה דחייבים בפסח שני יהי' הכל מדין תורה, דלפי"מ שמפרש בס' חיו"ד וכן לפ"מ שרצינו לפרש עפ"י שיטת הרשב"א הי' דין זה רק מדרבנן ועלינו לבוא בזה עפ"י הכלל שהעמידו דבריהם נגד דין תורה ישב וא"ת, אבל לפמש"כ הוא מן התורה, וכן משמע כדברינו מהא דכתב בשו"ע סי' ט"ז וברמ"א סי' ק"י דהיכי דלא בטלי משום בע"ח וכה"ג אם נעקרו כולם מקביעותן ונתפזרו ופירשו קצתן דמותרים רק שנים האחרונים אסורים, וקשה כיון דבטל דין קבוע מזה הי' ראוי שיותרו כולם מדין הלך אחר הרוב ואם מחמת הדין דממ"נ חד הי' אסור, הי' ראוי להיות חילוק בין אדם אחד ובין שני בני אדם אם נשאלים בזאח"ז, ועפימש"כ ניחא דבכה"ג לא מהני רוב המתיר את כולם כנ"ל ורק כשפירשו קצתן איכא רוב כל דפריש שהוא רוב על הפרישה שמה שנפרש הוא מן הרוב וכל זמן שנשאר רוב היתר אמרינן על הנפרשים שהם מן הרוב ועל שנים האחרונים ליכא רוב, וזה רק כשאנו דנים על הפרישה, אבל אם נבוא לדון בלא פרישה, רק משעה שבטל קביעותן דאז יהי' הוכחת הרוב על כ"א בשוה ובטל מזה דין התרת הרוב אפילו תהי' השאלה מכמה ב"א בזאח"ז:

ועוד יש לחלק בין דין חזקה לרוב דבחזקה יש לכל אחד חזקה לעצמו, חזקת הגוף או חזקת היתר, וכשנולד הספק על שניהם מוקמינן להו כ"א על חזקתו דידי' מה שהוחזק כ"א מעיקרא ומהני מה"ת אף אם שאלו בב"א, אבל ברוב הוא ענין והכרעה כללית כמו ברובא דאיתא קמן שהוא מברר על כל התערובות לומר על כ"א שהוא מן הרוב כ"כ גם רובא דליתא קמן אף שכל בהמה יש לה רוב זה אבל עכ"פ הוא רוב כללי על כל בהמות, ומשו"ה כשידוע לנו שאחד מן ה' כבשים אלו יצא מן הרוב וא"י איזהו ליכא בזה דין דאחרי רבים להטות ורק כשפירשו מן התערובות היכא שהיה בזה תערובות גופים איכא רוב על הנפרשים מחמת כל דפריש, אבל בדברים הניכרים כמו בה' פסחים ליכא בזה לא רוב בהמות כשירות, ולא יהני כלום אם יתפזרו כיון דניכרים הם. ולכאורה יש להקשות לדברינו למה צריך קרא לחדש דין קבוע שהוא כמע"מ, הלא גם בלא דין קבוע לא מהני רוב להכריע כל זמן דליכא רוב על הפרישה דאם נימא רוב הלא ראוי להתיר כולם וזה אינו אמת וממילא ליכא דין רוב כלל, אבל זה לק"מ דכיון דדין קבוע מה"ת הוא דוקא היכא דניכרים וידועים במקומם, כמש"כ הראשונים ז"ל, וא"כ ליכא ספק על כולם ורק במקרה נפל ספק על אחד, וזה פשוט: ומה שכתב בס' חוו"ד דבנמצא לב נקוב וא"י איזה מהם מוכח מסי' ק"י דמותר החתיכה באכילה, אנכי לא מצאתי הוכחה כזו בסי' ק"י, רק היפוך דברי' מצאתי שם, דבסעי' י' שם כתב המחבר ריאה טריפה שנמצאת בין ריאות כשירות ואמר הבודק שהי' יודע באותה סירכא ובשגגה נתערבה אותה ריאה טריפה בין הכשירות ולא היתה בכבשים ערבוביא הכבשים מותרים עכ"ל. ומקור דין זה הוא מתשו' הרא"ש ותוכן השאלה שם דאם לא הרגיש הבודק בסירכא זו אז הי' הכבשים אסורים דהרי יש טריפה ביניהם, רק אם הרגיש בה וטרפה וכיון שהי' מניחים את הכשרות לבד והטריפות לבד אין כאן טריפה בין הכשירות רק נתערבה ריאה טריפה בין ריאות הכשירות, וכיון שעד אחד נאמן באיסורין היכי דלא אתחזק איסורא ומכש"כ היכא דאיכא חזקת היתר, וכן העתיק הבאה"ג והגר"א, ואם נאמר דגם בלא תערובות גופים איכא דין ביטול ברוב מה איכפת לן אם לא הרגיש הבודק עכ"פ הכבשים מותרים מטעם ביטול ברוב, והנה להרא"ש לשיטתו דסובר דכבש שלם חשיב חה"ל שפיר, אבל המחבר דסתם בסי' קי"א דכבש שלם בטל, קשה, אלא ודאי דהכא לא נתערבו הכבשים כלום, רק הריאות נתערבו וליכא דין ביטול, וביותר מוכח מתשו' הרמב"ן הובא בב"י שם בסי' ק"י וז"ל ובתשו' להרמב"ן סי' קפ"ג וקפ"ד כתוב שנשאל על ענין שאירע שנשחטו שלשה כבשים והכשירם הטבח והעלום הנכרי למגדל ולא נשארו אצל היהודים אלא ג' הריאות ומקצת הכבש הג' ואח"כ נמצאת סירכא באחת מהריאות אם נתערבו הג' כבשים תחילה קודם פרישתם נראה שהם בטלים ואין לנו לאסור מדין חתיכה הראוי' להתכבד דבהמה שלמה אינה נקראת ראוי' להתכבד וכו' אכן אם לא נתערבו כלל אלא שהעלום למגדל קודם שנתערבו כולם אסורים דלא שייך בהם ביטול עכ"ל. והרי כיון דריאה הסרוכה אינה ידועה מאיזה כבש היא הרי מעורבים הכבשים ומה המה החילוקים שכתב בין נתערבו לבין לא נתערבו ואיך אפשר שלא יתערבו, ודוחק לומר דסובר דבעינן רוב כפול וכיון דחצי כבש ניטל ונשאר במגדל רק שני כבשים וחצי כבש, ואם לא נתבטל מעיקרא לא בטל אח"כ דליכא רוב כפול, ומה שכתב אם נתערבו הכונה שניטלו הריאות מן הכבשים קודם שנתחלק הכבש לחצאין כל זה רחוק ודחוק, וע"כ נראה לפרש בפשיטות דאם לא נתערבו הכבשים היינו דגופי הכבשים הי' כ"א ניכר לעצמו בלא תערובות לא שייך ביטול ברוב ולא הלך אחר הרוב במש"כ כנלענ"ד: וכן יש להוכיח כדברינו בשני הענינים דהיכא דליכא תערובות גופים ליכא דין בטול ברוב, וכן הענין דלא אזלינן בתר רוב היכא שהספק על כל התערובות, מדברי התוס' בזבחים ריש כל הזבחים ד"ה אפי' אחת בריבוא, דז"ל ועוד שאל ר"י מר"ת דקאמר בפ' הנשרפין ר' שמעון אומר הנסקלים בנשרפים ידונו בסקילה שהשריפה חמורה ניזל בתר רובא להחמיר בדיני נפשות כדאיתא בפ"ק דחולין וכו' אי נמי לא אזלינן בתר רובא לחייב אותו שהוא ודאי בסקילה, ומהאי טעמא לא תיקשי לן הא דאמר בפ' אלו הן הנשרפים דאדם רוצח שלא נגמר דינו שנתערב עם אחרים שנגמר דינם כולם פטורים, דמשום רובא לא נעביד דבר שהוא שקר ודאי, דודאי יש אחד שאינו בר מיתה כלל לפי שלא נגמר דינו. עכ"ל הצריך לנו. והנה ממה דלא הזכירו כלל בכה"ג ענין ביטול ברוב משמע דלא שייך בכה"ג כלל דין ביטול ברוב, דלא שייך שם באדם תערובות גופים, וממה שכתבו להדיא דלא אזלינן בכה"ג בתר רוב היכא דהספק הוא על כל התערובות דאם ניזל בתר רוב נעשה דבר שקר, מוכח כדברינו, דרק אם נפרש אחד אמרינן כל דפריש. אמנם לפי"ז יש מקום עיון בזה, דלכאורה שני כללים אלו סותרים זא"ז, דביסוד הכלל הראשון בארנו משום דהספק על כל אחד מצד עצמו מחמת מקרה המעשה, ולא משום תערובות דבר האסור, אבל מ"מ הי' מקום היתר מחמת דין אחר רוב, וסבה המעכבת שלא להתיר הוא דעכ"פ נעשה איסור, מחמת שבתערובות אלו איכא ודאי דבר אסור, לפי"ז נמצא שמציאות דבר האסור שבתערובות גורמת הדין לאיסור, וממילא ראוי לומר בזה דין ביטול ברוב ככל תערובות איסור בהיתר וצ"ל דרק היכא שתערובות גורמת עיקר הספק על כל אחד מהני ביטול, אבל בנידון זה שמקור הספק הוא ספק המקרה, ומציאות האיסור שיש בתערובות מעכבת על דין צדדי שלא ניזל בתר רוב, בכה"ג ליכא דין ביטול. כנלענ"ד: ומצאתי בה"ג דגול מרבבה לסי' ק"ט שהעיר על דברי הש"ך שצייר ענין ביטול בג' מינים שנשחט אחד מהם בסכין פגום, וז"ל ונ"ל דלדעת הב"ח ואחרונים בפי' דברי הטור שהביא הש"ך בסי' ק"י סוף סקי"ד מיקרי זה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי ולא בטול. עכ"ל והנה מצאתי רב חבר לדברינו דבג' מינים דאין הגופים מעורבים ליכא ביטול. רק דלא ביאר כ"כ למה לא מהני ביטול בכה"ג ולמה חשוב קבוע. ובשער הקבוע יתבאר ענין זה. בס"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף