שערי ישר/ב/יג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ומעתה עלינו לבאר האי כללא דכאן נמצא כאן הי' ממקורו בסוגית הש"ס דכתובות דגרסינן שם בפ' המדיר היו בה מומים ועודה בבית אבי' האב צריך להביא ראי' שמשנתארסה נולדו בה המומים הללו ונסתחפה שדהו נכנסה לרשות הבעל הבעל צריך להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו והי' מקחו מקח טעות עכ"ל המשנה ופריך בגמ' מרישא לסיפא דרישא הבעל מהימן כר' יהושע וסיפא האב מהימן כר"ג ומשני רבא אמר רישא כאן נמצאו כאן היו סיפא נמי כאן נמצאו כאן היו ומתיב אביי למה בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' שעד שלא נתארסה היו בה מומים אלו לסגיא שיביא ראי' שמשנתארסה היו בה מומים אלו כמו בעודה בבית אבי', ומשני רבא דמשנכנסה לרשות הבעל איכא שתי חזקות לאב חזקת הגוף וחזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, והאי ראה וניפייס הוא וכו' רב אשי אמר רישא מנה ולאבא בידך וסיפא מנה לי בידך וכי' אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת החמור על בעל החמור להביא ראי' שהי' חמורו קיים בשעת משיכת פרה ותנא תונא כלה הי כלה וכו' אלא כי אתא רמי בר יחזקאל אמר לא תצייתינהו להני כללי דכייל יהודא אחי משמי' דשמואל הכי אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עלי' הראי' ותנא תונא כלה מיתיבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות וכו' לא הוגלד פי המכה המוציא מחבירו עלי' הראי' ואי דלא יהיב טבח דמי בעל בהמה בעי לאתויי ראי' ומפיק וכו' סתמא דמילתא כמה דלא יהיב איניש זוזי לא יהיב איניש חיותא, עכ"ל הש"ס ופי' רש"י כדברי רבא דמהדר לאוקמא כולה כר"ג דחזקה דגופא עדיף ורישא טעמא משום דכיון דבבית אבי' נמצאו המומים איתרע חזקתיה דאב דאיכא למימר כאן היו קודם אירוסין, ובפ"ק נמי פלוגתייהו בנכנסה לרשות הבעל ובה אמר ר"ג דלא הורעה חזקת אבי' בכך וכן מסקו בתוס' שם. יעו"ש. והנה מוכח להדיא מפירושם דלרבא מהני לר"ג חזקת הגוף לחוד בלא הצטרפות ברי ושמא ולא הצטרפות כאן נמצא כאן הי', אלא דברישא האב צריך להביא ראי' משום דאיתרע חזקתי' מחמת כאן נמצא כאן הי' אלא דלפי"ז קשה ל"ל לרבא למימר דבסיפא נמי כאן נמצא כאן הי', ונלענ"ד דלפי מה דס"ל לרש"י ותוס' דלרבא ורב אשי ברישא על האב להביא ראי' דוקא ראי' בעדים: וטענת ברי לא מהני בזה כמש"כ בתוס' בד"ה רישא מנה לאבא בידך וכן כתבו בפ"ג ד' ל"ו בד"ה החרשת, ולשיטתם הא דאיתא בגמ' בד' י"ב ע"ב וכן בריש פ"ב דלר"ג מהימנא משום ברי ושמא הוא לאפוקי דבברי וברי לא מהימנא דהיכא דטוען ברי לא מהני חזקת הגוף ולא סברת כאן נמצא כאן הי', ולפי"ז צריך רבא ליתן טעם בין ברישא ובין בסיפא דבסיפא הבעל צריך להביא ראיה אף שטוען האב שמא כמש"כ בתוס' הנ"ל, וסובר רבא דמשום חזקת הגוף לחוד לא מהני לאפוקי ממונא רק בהצטרפות דכאן נמצא כאן הי' וברישא האב צריך להביא ראי' ולא מהני גם ברי ושמא משום דאיתרע חזקתי' דאב מחמת כאן נמצא כאן הי', ועוד י"ל דרש"י ותוס' לא גרסי בדברי רבא רק רישא דכאן נמצא כאן הי', וכן משמע קצת מדברי הר"ן שמביא רק דאיכא נוסחאי דגרסי כן בגמ':

ובדברי רב אשי מפרשי רש"י ותוס' דבסיפא על הבעל להביא ראי' דלהבת בעצמה מהני לה חזקת הגוף בשמא ושמא ובלא הצטרפות דכאן נמצא כאן הי' וברישא לא מהני חזקת הגוף של הבת לאבי' ומשו"ה על האב להביא ראיה ולא מהני טענת ברי דברי ושמא בלא חזקת הגוף לא מהני, ובתוס' כתבו להוכיח דלרב אשי א"צ טענת ברי מהא דלשמואל במחליף פרה בחמור ודאי מהני גם בשמא כמו דמתיב עלי' מההיא דמחט והוכיח מן המשנה דנכנסה לרשות הבעל ולדידי' מיירי המשנה בשמא ושמא ומסתמא רב אשי לא פליג אדשמואל דקיי"ל כותיה בדינא יעו"ש והנה תמוה מאד איך אפשר לומר דרב אשי ושמואל לא פליגי כלל וטעמי' דשמואל הוא משום חזקה דגופא עדיפא למה אמרו מחמת הכלל דכל שנולד הספק ברשותו עליה להביא ראי' לא הזכיר בפשטות דמוקמינן החמור בחזקת חי, עוד קשה דלפי שיטת תוס' ורש"י דחזקת הבת לא מהני לאב וכן ראוי לומר דחזקת החמור לא מהני לבעל החמור וכן כתבו תוס' סברא זו להדיא בד"ה כלה בבית אבי'. יעו"ש. וא"כ איך אמר שמואל כל שנולד הספק ברשותו עליה להביא ראי', ומצאתי תמיה זו בחי' מהרי"ט למס' כתובות ומתרץ דהתוס' כתבו לדמות חזקת חמור לבעל החמור וחזקת הבת לאב רק לפי הס"ד אליבא דר' יהודא, אבל לפי המסקנא י"ל דל"ד חמור דקנינו הוא ממש לבעלים וזה דוחק. ובש"ש מצאתי שתמה ג"כ בזה והעמיק והרחיב הענין שם בש"ב פ"ד ופ"ה לפרש דהא דאמר רב אשי דחזקת הבת לא מהני לאב אינו כפשוטו אלא דכמו דמהני חזקת החמור לבעל החמור כ"כ מהני חזקת הבת לאב אלא דרשות אב איתרע ורשות הבת לא איתרע ואם יביא הבעל ראיה שמשנתארסה היו בה המומים לא מהני דאצל הבת לא איתרע רשותה במה שנמצאו המומים אצל הרשות של אב יעו"ש אבל לענ"ד אף כי דבריו עמוקים ונכוחים אבל בדברי רש"י ותוס' אי אפשר להעמיס דברי' דהרי ברור מללו דחזקת הגוף לא מהני לאב ולשיטת הש"ש הי' ראוי לומר דחזקת הרשות דבת לא מהני לאב היינו דמה שלא איתרע רשות הבת אינו מועיל לאב שאיתרע רשותו, וע"כ מה שנראה משיטת תוס' ורש"י דלפי המסקנא כללות דברי שמואל מתפרשים כשיטת רבא דמפרש מחמת כאן נמצא כאן הי' כמו שכתבו תוס' ורש"י שם במסקנא, עם מה שכתבו כאן דרב אשי מסתמא לא פליג אדשמואל דקיי"ל כוותי' בדינא דלפי"ז רבא ורב אשי ושמואל כולהו כהדדי סבירי להו צריך ביאור, וכן מה שתמוה שיטת רש"י ותוס' מהא דבמקוה מהני חזקתה אצל הטמא וכן כל כה"ג עי' ריטב"א ר"ן ורשב"א:

ונלענ"ד לבאר ענין זה עפ"י שיטתו שבארנו לעיל בפ"ג דכל דין החזקה לא נאמר שתהי' ענין בירור המציאות אלא דין הנהגה להסיר דין המתילד ע"י הספק ולהתנהג כפי המוחזק לנו מקודם ומשו"ה לא מהני חזקה להוכיח מדבר אחד על דבר אחר וחזקת המקוה דמהני לטמא הוא חזקת תולדה חזקה שטבילתו היתה בכשרות שטבל במקוה שהיתה בחזקת שלמה, אבל חזקה זו אינה חזקת הגוף רק כשאר חזקות, אבל חזקת הגוף ממש דעדיפא משאר חזקות הוא רק אם הספק נוגע לעצם הדבר שבו נולד הספק של השתנות, אבל אם הדבר אינו נוגע כלל לעצם הדבר רק להדברים הנולדים אז בטל מזה חזקת הגוף רק הוי כשאר חזקות אצל הדברים שנוגע להם הספק בתולדה, ועפ"י מה שנתבאר לנו לעיל בפי"ב בהא. כללא דאין מחזיקין טומאה ממקום למקום דענין זה נאמר רק אם הספק נוגע אל המקום כמו בנגע באחד בלילה ובשחרית מצאו מת דאין הספק נוגע כלל אל גוף האדם שמת ואז אמרינן דאין להחזיק ולהוסיף ריעותא על מקום אחר שלא מצאנו המת שם דכיון דהמקומות מחולקים המה משו"ה מקרה של מקום זה אין גורם דין ספק על מקום אחר, אבל אם נוגע הספק אל עצם הדבר ליכא חילוק מקומות כמו שכתבו תוס' ריש נדה דלאשה עצמה אין שייך חילוק מקומות, ועפי"ז יתבאר לנו בעזה"י סוגית הש"ס בזה בטוב טעם, דהנה סבת המקרה של המומים הוא בגוף הבת ובתולדה משנה את דין זכות הכתובה או כסף הקדושין של האב, ונמצא דאצל האב הוא בגדר שאר חזקת חיוב כמו היחס של הטמא להמקוה, וסובר רבא דלר"ג גם זה מהני להוציא ממון מחמת כאן נמצא כאן הי' דכיון שנכנסה לרשות הבעל ויצאה מרשות אב אין מחזיקים ממקום למקום היינו כיון דהספק נוגע אל זכות ורשות הבעל והאב אין לנו לגרע הרשות שלא ראינו בו מקרה המתילד כמו דמועיל כלל זה לטהר בספק טומאה ברה"י כמש"כ רש"י בנדה ד' ד' ע"ב הבאנו לעיל ובפי"ב, ומפרש רבא דברישא על האב להביא ראי' מחמת דאיתרע חזקתי' היינו דאף דעצמות חזקת הגוף אינו נגרע ע"י הרי חסר לפניך אבל כח האב הוא ע"י חזקתי' דידי' וכיון דברשותו נמצא הריעותא ובאירוסין עדיין היא ברשות אב לכמה דברים, ובסיפא נמי מחמת כאן נמצא כאן הי' דברישא מהני האי כללא לגרע חזקתיה דאב ובסיפא מהני האי כללא לבטל הספק מרשות האב וחידש רבא בזה הוא בין ברישא ובין בסיפא עפ"י הכלל דאמר שמואל כפי מסקנת הש"ס דחזקת הגוף המועילה לדבר המתילד שהוא רשויות הבעלים משתנית כפי המקום שבו נולד הספק, דברישא אשמעינן גרעון כח האב מחמת סברא זו ובסיפא אשמעינן דמחמת סברא זו בטל תורת הספק מרשות האב דלא מחזיקינן ריעותא מרשות לרשות וזה מה שפי' רש"י במסקנת הש"ס דהאי ותנא תונא כלה הוא בין מרישא ובין מסיפא דכל שנמצא הסמפון ברשותו עלי' להביא הראיה ואין חילוק בזה בין שהתובע טוען ברי או שמא, ומה שאמרו בפ"ק ובריש פ"ב דלר"ג הוא משום ברי ושמא הוא רק לאפוקי דבברי וברי לא מהני כנ"ל:

ורב אשי מתרץ רישא מנה לאבא בידך סיפא מנה לי בידך דהיכא דאיכא חזקת הגוף ממש כגון שהספק נוגע להבת עצמה שהיא תובע כתובתה אז לא שייך חילוק רשויות ובא לתרץ מה דהוקשה לי' לרבא קושית אביי למה בסיפא על הבעל להביא ראי' שהי' המומים קודם האירוסין לסגי שיביא ראי' שהיו המומים בה קודם נשואין ואז בכלל חזקת האב ע"י דין כאן נמצא כאן הי' דמחמת קושיא זו הוכרח לתרץ שיש לצרף עוד חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו דע"י תירוץ זה אפשר לחדש דין היכא דליכא ספק בידיעת הבעל קודם נשואים שיזכה הבעל בזה שיביא ראי' שהיו קודם נשואים, משו"ה מתרץ רב אשי דא"צ לתירוץ זה דמשני רבא דלפי האמת כיון שנשאת כבר נוגע דין הספק להבת עצמה ואז איכא חזקת הגוף ממש וליכא האי כללא דכאן נמצא כאן הי' ורק ברישא דהאי ספק נוגע להאב דליכא חזקת הגוף רק חזקות שלמות וזכות החיוב אז תלוי בכללא דכאן נמצא כאן הי', ומשו"ה בסיפא אם יביא הבעל ראי' דמשנתארסה הי' בה המומים לא יהני לי' כלום דאף דקודם נשואים היתה עדיין גם ברשות אבי' או ברשות עצמה אבל כיון דלה איכא חזקת הגוף ממש אין ריעותא של הרשות משנה חזקתה כלום, ולפי"ז א"צ לרב אשי האי תירוצא דמשני רבא דבסיפא אם יביא הבעל ראי' דמשנתארסה היו בה המומים לא יזכה הבעל מחמת ספק שמא ראה וניפייס, אלא כיון דלדידה הוא תביעת כתובתה ושום ריעותא של רשות לא מגרע חזקת הגוף דידה, וי"ל דגם רבא לא פליג על רב אשי בזה אלא רבא מפרש למאי דמפרש דבין ברישא ובין בסיפא תביעת הכתובה היא לאב אפשר דרוצה לפרש גם אליבא דר' יהודא דסובר לעיל בפ"ד ד' מ"ג ע"ב דאף משהשיאה הראשונה של אב יעוי' בחי' מהרי"ט דפי' כן וכן משמע לישנא דהש"ס בריש הסוגיא כאן דפריך הא לא מייתי ראי' הבעל מהימן האב, ומשו"ה פירש רבא כל המשנה עפ"י הכלל דכאן נמצא כאן הי' ורב אשי מתרץ בפשטות עפ"י ההלכה דמשנשאת הכתובה לעצמה, ורבא מודה ג"כ עפ"י ההלכה דכתובתה לבת דא"צ להצטרפות חזקה דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, ולפי"ז בבוגרת שנמצאו בה מומים לאחר אירוסין בין לרבא ובין לרב אשי על הבעל להביא ראי' מחמת חזקת הגוף דידה וברא"ש כתב להוכיח משיטת תוס' דכיון דלא פליגי רב אשי על דינא דשמואל ושמואל מפרש המשנה כרבא מדמייתי סיעתא ותנא תונא כלה וכיון דלרב אשי ודאי הדין דאם נמצאו בה מומים לאחר אירוסין דעל הבעל להביא ראי' דהרי מנה לי בידך הוא כ"כ לרבא ועיי"ש דמפרש הטעם דכיון דיצאה מרשות אבי' כך לי עומדת בבית אביה כאילו עומדת בבית איניש דעלמא. יעו"ש. ובאמת לא אבין כ"כ ההבדל בין נערה ברשות אבי' לבין בוגרת שהיא ברשות עצמה כיון דאינה יוצאת לגמרי מרשותה נימא כאן נמצאו כאן היו ואולי סברת הרא"ש הוא דרק בדבר שהוא ברשות בעליה שייך ענין זה דכנכ"ה אבל בבוגרת שהוא ברשות עצמה אין זה בגדר כל שנמצא בספק ברשותו דאדם שהוא בעלים על עצמו אין זה בגדר רשות ולפימש"כ בשיטת רש"י ותוס' הענין מתבאר בפשטות יותר דכיון דהכתובה לה לעצמה ולדידה אית לה חזקת הגוף ממש אין ריעותא דכאן נמצא כאן הי' מגרע כלום: אמנם לפי"ז ניחא רק שיטתם להלכה דר"א סובר גם כרבא וכשמואל דכל היכא דליכא חזקת הגוף ממש אזלינן בתר הרשות שבו נמצא הריעותא ובמחליף פרה בחמור וכן במחט שנמצא בבית הכוסות דחזקת החמור והפרה לא מהני לבעלים שיהי' נחשב אצלם כחזקת הגוף ממש רק כשאר חזקות דעלמא דמהני על הפרט הספק שאנו דנים עלי' ובכה"ג אנו דנים כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי', ועל הטבח להביא ראי' אף שהוא מוחזק, אבל הראי' דמביא שמואל ותנא תונא כלה עדיין אינו מיושב דרש"י כתב דבין מרישא ובין מסיפא מוכח כלל זה דכל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' ותוס' כתבו דמסיפא הוא הראי', ולפמש"כ דלרב אשי בסיפא דהכתובה לעצמה הוא מחמת חזקת הגוף דידה ולא משום כנכ"ה ומרישא ליכא ראי' דמהני חזקת כנכ"ה להוציא ממון רק דמועלת לגרע חזקתי' דאב, אבל שתהא חזקת כנכ"ה אלימא להוציא ממון ליכא ראי' מן המשנה, ולפי"ז מוכח לכאורה דשמואל לא ס"ל כרב אשי, ונראה לענ"ד, דלפי מה שכתבנו דרבא מפרש המשנה דגם בסיפא מיירי דתביעת הכתובה לאב דהמשנה מתפרשת אליבא דכו"ע היינו אפילו לר' יהודא דסובר דהראשונה היא של אב, רק רב אשי הוסיף דלפי שורת ההלכה דקיי"ל כחכמים דהכתובה לעצמה א"צ בסיפא לחזקת כנכ"ה דיש לה חזקת הגוף ממש, ונפ"מ להלכה דאם יש לבעל ראי' דקודם נשואים הי' הריעותא וליכא חזקה אין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו כגון בנשא אשה ולא מצא לה בתולים באופן דאי אפשר שזנתה אחר הנשואים ולא שייך בזה ראה וניפייס מ"מ לפי שורת הלכה דהכתובה דידה תגבה מחמת חזקת הגוף דידה, אבל בפי' המשנה גם רב אשי מודה דיותר מסתבר לפרש המשנה אליבא דכו"ע היינו גם אליבא דר' יהודא ולא לומר דהמשנה סתמה בזה דלא כר' יהודא וכיון דקתני בנכנסה לרשות הבעל על הבעל להביא ראי' מוכח דמשום שנולד הספק ברשותו הוא וזהו שאמר שמואל ותנא תונא כלה בין מרישא ובין מסיפא כדי לפרש המשנה אליבא דכו"ע וזה פשוט: ואם נעמיק בענין זה נ"ל דיש מקום לומר דגם אליבא דרבנן דהכתובה אחר נשואים לעולם לדידה ג"כ יש להוכיח מהא דנכנסה לרשות הבעל שעל הבעל להביא ראי' דאמרינן כנכ"ה דהנה בפשטות נראה לומר דבכל חיוב ממון שאדם מתחייב צריך שיהי' סבה לשני הבעלי דברים היינו סבה המחיבת את הנתבע וסבה המזכת להתובע שיזכה בחיוב ממון, כענין דין חיוב כתובה שבודאי יש בזה סבה משותפת להאשה ולבעל לזה להתחייב ולזה לזכות בחיוב, וכן אם יהי' איזה ספק בדבר ויהי' עדים שכשרים לאחד ופסולים לשני לא תהני עדותם כלום, ולפי"ז לרב אשי דסובר עפ"י שיטת רש"י ותוס' דחזקת הגוף דבת אינה חשובה חזקת הגוף לאב וכן חזקת החמור אינה חזקה לבעל החמור כ"כ ראוי לומר דחזקת הגוף של האשה אינה חזקה לבעלה, היינו אף דמועלת החזקה להכריע את הספק לגבי האשה שיהי' לה כח תביעת הכתובה ולבטל בזה את גרעין הספק שנפל מחמת לידת המומים, אבל לגבי הבעל עדיין לא הוכרע הספק אם הוא מחויב לשלם הכתובה דלגבי דידי' אין חזקת הגוף מכרעת כמו דלא מהני חזקת החמור לבעל החמור ואיך מוציאים ממנו את חיוב הכתובה מספק, אלא בע"כ הוא מחמת כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' כמו במחליף פרה בחמור ולפי"ז גם לרב אשי אין המשנה מתישבת אליבא דחד תנא אלא כמו שמתרץ רבא, אלא משום דלרבא הי' קשה בסיפא בנכנסה לרשות הבעל ליתי הבעל ראי' שהי' בה מומים אחר אירוסין ונימא כנכ"ה, ולרב אשי ל"ק מידי דכיון דהכתובה לבת ואצל הבת איכא חזקת הגוף ממש וריעותא של הרשות אינה מגרעת דינה כלום ומה שנוגע הספק להבעל י"ל דגם בנמצאו המומים לאחר אירוסין הוא שוה כמו שנמצאו המומים לאחר הנשואים דלגבי דידי' גם האירוסין הוא שנוי רשות דקודם האירוסין לא היתה ברשותו כלל ועתה נכנסה קצת לרשותו מה שהיא אסורה לכל אדם ומשועבדת לנשואים ובנערה לענין הפרת נדרים בשותפות האב, ומחמת זה הוכרע הספק לגבי הבעל שהוא מחויב בכתובה דכיון שנמצאו המומים לאחר שנכנסה לרשותו קצת אין לנו להחזיק שהיו המומים גם קודם כניסתה לרשותו ורק כשאנו דנים לגבי האב אם יש לו זכות תביעת הכתובה אז אם נמצאו המומים כשהיא ארוסה לא הוכרע הספק מחמת שנוי הרשות דלגבי האב כיון דעדיין היא ברשותו קצת למעשי ידי' ולהפרת נדרי' בשותפות חשבינן כאילו לא נשתנה הרשות מן קודם אירוסין דעדיין היא ברשותו לאיזה דברים, ומה"ט הי' מפסיד האב זכות גבית הכתובה אם לא מחמת הצטרפות חזקה שני' דאין אדם שותה בכוס אא"כ בודקו, והיכא דלא שייך חזקה זו כמו בטענת בתולים היכא דלא אפשר שזנתה אחר כניסתה לחופה מפסיד האב, ולרב אשי דמתרץ דהמשנה אזלא אליבא דרבנן דהכתובה לאחר נשואים לדידה ולדידה איכא חזקת הגוף וא"צ לחזקת כנכ"ה, ולגבי הבעל גם באירוסין איכא חזקת כנכ"ה אז גם בטענת בתולים שזנתה ודאי קודם נישואים תזכה והאשה כמש"כ כלענ"ד לפרש שיטת התוס' ורש"י בסוגיא זו:

והנה לפ"ז לשיטת רש"י ותוס' דמהני חזקת הגוף להוציא ממון הוא לעולם עם הצטרפות של חזקת כנכ"ה, היינו דלגבי הבעל לא מהני חזקת הגוף כמש"כ רק מחמת שנולד הספק ברשותו ולפי"ז גם עפ"י דרכנו י"ל לתרץ כמו שתירץ בס' ש"ש בהא דהקשה בס' פנ"י דהלא קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וכיון דקיי"ל אין הולכין בממון אחר הרוב איך מהני חזקה להוציא ממון ולפימש"כ דין הגורם בזה נגד חזקת ממון דבעל הוא רק דין כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' ולא חזקת הגוף דאשה ולגבי האשה דליכא חזקת כנכ"ה אם היו בה המומים קודם נישואים דאכתי לא יצאתה מרשותה לגמרי סגי לה חזקת הגוף להכריע את הספק דיש לה זכות גבית כתובה כנ"ל, ובעיקר קושית הפנ"י נלענ"ד דהא דרובא וחזקה רובא עדיף עיקר הטעם בזה משום דרוב דינו לברר את מציאות המעשה וחזקה אינה מבררת כלום אך מכרעת דין הספק ומשו"ה כל היכא דאיכא בירור אין מקום לחזקות, דכל דאיכא בירור עפ"י דיני התורה וליכא ספק במקום דמועיל בירור זה לא שייך דין חזקה ולומר העמד דבר על חזקתו לסתור את בירורו של הרוב זה לא ניתן להאמר כיון דחזקה אינה בגדר בירור כלום, ולדוגמא ברוב מצוין אצל שחיטה מומחים הם דמהני נגד חזקת אינו זבוח אין מקום לומר דחזקת אינו זבוח יברר דהשוחט לא הי' מומחה וכיון דבירור של הרוב בתקפו אז ממילא בטלה חזקת אינו זבוח, אבל אם נבוא לשקול את כח ההכרעה של הרוב וחזקה כ"א בפ"ע, י"ל דאלים כח חזקה מן הרוב, דברוב עכ"פ איכא מיעוט ובחזקה היכא דמועלת ליכא ספק, ומשו"ה י"ל אף דאין הולכים בממון אחר הרוב מחמת הצטרפות המיעוט לחזקת ממון מ"מ בחזקה מוציאים ממון, ובפנ"י בקונטרס אחרון למס' כתובות ספ"ק חולק ג"כ בדרך זה אבל לא פירש כ"כ בטעמא דמילתא. יעו"ש: ושיטת הרשב"א הריטב"א והר"ן בביאור דברי רב אשי רישא מנא לאבא בידך סיפא מנא לי בידך דהוא כפי ראשית דעת התוס' דבסיפא איכא ברי ושמא ורישא הוי שמא ושמא וברי של הבת לא מהני להאב ומסיק הר"ן בכללות בענין זה דהיכא דאיכא ברי ושמא עם חזקת הגוף קיי"ל כר"ג דמהני להוציא ממון והיכא דהוי שמא ושמא אז תלוי בדין כאן נמצא כאן הי' ומשו"ה רבא ושמואל דפירשו דמיירי משנתינו בשמא ושמא מתפרשת המשנה רישא וסיפא עפ"י כלל חזקת כאן נמצא כאן הי"ל ומשו"ה לרב אשי א"צ לחזקת כנכ"ה רק במחליף פרה בחמור דהוי שמא ושמא, והסוגיא בפ"ק בנושא אשה ולא מצא לה בתולים דמיירי בברי ושמא אין תלוי כלל בחזקת כאן נמצא כאן הי', ומשו"ה אף דודאי זנתה קודם נשואים לא אמרינן כאן נמצא כאן הי' דאיתרע חזקת האב כיון שטוענת ברי ומשו"ה נקטו להלכה דאם גם נמצאו בה המומים והיא בבית אבי' אם טוען האב ברי שלאחר אירוסין הי' אז על הבעל להביא ראי' יעו"ש. ובשו"ע אהע"ז סי' קי"ז הביא רמ"א שיטה זו. יעו"ש. ובס' ש"ש הקשה על שיטה זו ומוכיח דלא מהני חזקת הגוף גם עם ברי ושמא להוציא ממון חדא מר"פ הפרה בשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה וא"י אם עד שלא נגחה ילדה וכו' דרבנן סברי המע"ה ומסיק שם אפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא. יעו"ש וכן נקטו להלכה כל הפוסקים והתם איכא נמי חזקת הגוף לומר השתא היא דילדה ומ"מ לא מפקינן ממון אף בצירוף ברי ושמא עם חזקת הגוף, עוד הקשה ממחליף פרה בחמור וילדה זה אומר עד שלא מכרתי ילדה דנקטינן להלכה בשו"ע חו"מ סי' רכ"ג דאפילו הלוקח טוען ברי עליה להביא ראי' ולא מהני ברי ושמא אפילו היכא דקימא באגם ואף דחזקת הגוף מסייע להלוקח לא מהני להוציא מחזקת מרא קמא ומכש"כ מחזקת ממון ממש, ועוד הקשה משאלה חצי היום ושכרה חצי היום בפ' השואל דאם יהי' להיפוך בשכרה חצי היום ושאלה חצי היום דג"כ פטור השומר אף דמשאיל אומר ברי והשואל שמא יעו"ש:

אבל כבר קדמוהו התוס' רי"ד בקושיתו מר"פ הפרה ומתרצה והוא במס' כתובות פ"ק דפוס חדש וז"ל אמר ר"י אמר שמואל הלכה כר"ג ואי קשיא היכי פסק שמואל הלכה כר"ג דאזיל בתר חזקה דגופה ומפיק ממונא מחזקת מרא והתנן בב"ק שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה וא"י אם עד שלא ילדה נגחה ואם משילדה נגחה וכו' ואמרינן עלה בגמ' אר"י א"ש זו דברי סומכוס וכו' אבל חכמים אומרים וכו' המע"ה וכו' ואפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא והא במתני' איכא חזקה דגופא ואיכא חזקה דממונא דאוקי פרה אחזקתה ואימר מעוברת היתה בשעת נגיחה וכו' ולמזיק איכא חזקה דממונא וכו' וי"ל דלא קשה דהיכי אזיל ר"ג בתר חזקה דגופא ואפיק ממונא מחזקת מרי' ה"מ גבי אשה ובעל שכבר הבעל מחויב ועומד בכתובת האשה ושטר כתובה עלי' והוא בא מספק לפטור א"ע ממה שהוא מחויב ועומד בו התם ודאי אמר ר"ג אוקי איתתא אחזקתה ואפיק ממונא מיני' דבעל כי היכי דהוי משועבד לה מעיקרא וכו' אבל הכא שהמזיק לא נתחיב ממון לניזק מקודם לכן ולא בא לפטור עצמו שנאמר שנעמיד הניזק בחזקת הגוף ונוציא ממון ממנו אלא זה החיוב עכשי' יבוא עלי' מספק וכיון שעכשי' רוצה לחול עלי' מודה ר"ג דמספיקא לא מחייבינן לי' ואע"ג דיש לתובע חזקה דגופה אלא אמרינן המע"ה ולא קשה דשמואל אדשמואל. עכ"ל. וביאור דברי' הוא לענ"ד דאף דגם באשה אם זנתה קודם אירוסין מעולם לא נתחיב לה בכתובת מאתים דבעולה אין לה רק מנה או דהוי מק"ט לגמרי, אבל כיון כל כמה שלא נולד הריעותא הי' מחויב ועומד וכשנולד הריעותא בא הבעל לפטור א"ע ולגרע החיוב שהיינו מוחזקים בחיובו ומשו"ה מהני חזקת הגוף לחזק ולהעמיד דין החיוב שהי' על הבעל קודם שראינו את לידת הספק, ובכה"ג דמעיקרא הי' הבעל בחזקת חיוב מהני חזקת הגוף עם ברי ושמא ודומה קצת לאיני יודע אם פרעתיך דקיי"ל דבברי ושמא מוציאים מן המוחזק, אלא דשם שהחיוב הי' ודאי א"צ לצירוף חזקה אחרת אבל הכא דעכשי' נולד הספק על עיקר החיוב צריך להצטרפות של חזקת הגוף שעי"ז נעשה החיוב ודאי, אבל בשור שנגח את הפרה דלא הי' על המזיק קודם לידת הספק שום חזקת חיוב ממון ואנו דנים עכשי' אם הזיק השור את הולד או מעצמו נולד מת ואנו רוצים להכריע את הספק ע"י חזקת הגוף שהולד לא מת רק אחר הנגיחה ומחמת הנגיחה הפילה אין בכח חזקת הגוף לברר את המציאות ולהוציא ממון מן המוחזק, ובקצרה נוכל להשיג חילוק זה דבאשה בשלמות האשה כבר יש דין על הבעל לחייבו בכתובה ע"י סבת קנינו וכשאנו מוקמינן אותה בחזקת שלמותה אז גם חיוב הכתובה בחזקתו, אבל בפרה מה שהיא מעוברת אינה סבה המחייבת את המזיק כלום רק בתולדה אם נברר את המציאות שהיתה מעוברת בשעת נגיחה ממילא יוחלט אצלינו שהשור המית את הולד וע"ז אין בחזקה להכריע וזה דבר מורגש ועמוק: ועפי"ז יש לתרץ ג"כ מה שהקשה בס' ש"ש על הרשב"א והר"ן מדין מחליף פרה בחמור ומשאלה חצי היום דלא מהני שם חזקת הגוף עם ברי ושמא נגד חזקת ממון, דעפמש"כ עיקר ההבדל מנושא אשה ולא מצא בתולים לדין שור שנגח את הפרה הוא דבחיוב כתובה הסבה המחיבת מנה או מאתים אחת היא והיא האירוסין, הבתולים הוא כעין תנאי לסבת החיוב והחזקה של חזקת הגוף אינה מכרעת לאיזה מעשה וסבה חדשה רק להיפוך שלא נתחדש דבר וממילא הועילו האירוסין לחייבו במתאים, אבל בנגיחה עלינו לחדש מעשה נגיחה על הולד שהשור נגח גם את הולד ואנו רוצים לברר זאת ע"י חזקת הגוף ולזה לא מהני חזקת הגוף, ולפי"ז גם במחליף פרה בחמור אנו מסופקים אם נעשה מעשה קנין על הולד או לא היינו דאם ילדה קודם משיכת החמור לא נעשה החלופין על הולד וכשאנו דנים להכריע שהיתה מעוברת בשעת משיכת החמור הוא להוסיף קנין לומר שגם הולד הוחלף בעד החמור וכן בשאלה חצי היום אנו מסופקים על עיקר סבה המחייבת שמא בזמן חצי היום של שאלה כבר מתה הפרה ולא נכנסה לרשות השואל כלל, בכה"ג אין חזקת הגוף מכרעת נגד המוחזק. כנלענ"ד:

עוד נראה לי עפ"י פשטות דברי התוס' רי"ד שמחלק בזמן לידת הספק היינו דבאשה נולד הספק לאחר חלות חיוב הכתובה דבשעת אירוסין כבר נתחיב הבעל והחזקנו שנתחיב במאתים ואח"כ נולד הספק והבעל רוצה לפטור א"ע מן החיוב שהוחזק לנו ע"ז מהני חזקת הגוף להעמיד החיוב על חזקתו, אבל בשור שנגח את הפרה שלידת הספק הוא מיד אחר נגיחה היינו בשעה שנודע לנו מנגיחת הפרה אז נולד לנו הספק סבת מיתת הולד ומעולם לא הוחזק המזיק על חיובו בעד הולד וזה חילוק פשוט ומבואר, אמנם לפי"ז שתלוי רק בזמן לידת הספק הנה בשאלה חצי היום ג"כ יתורץ קושית הש"ש דלידת הספק הוא בשעה שאנו רוצים לחייב את השואל דקודם שנודע מיתת הפרה עדיין לא נתחייב השואל, אבל במחליף פרה בחמור תשאר קושית הש"ש דשם הי' חל הקנין קודם לידת הספק ומשעה שמשך את החמור שזכה בעל החמור בפרה החזקנו שזכה בפרה עם ולדה ואח"כ כשנולד הספק אנו רוצים לבטל זכות בעל החמור שמא כבר ילדה ודומה לספק של בעולה קודם אירוסין, וע"כ נלענ"ד אף שלא כיון התוס' רי"ד למש"כ בביאור דברי' בראשונה אבל הדברים ישרים ומתקבלים עוד י"ל דל"ק ממחליף פרה בחמור דאף שלשיטת הרשב"א והר"ן מהני חזקת החמור והפרה לבעליהן, אבל חזקת הפרה אינה מועלת להולד וחזקת מעוברת היא חזקת הגוף של הפרה ולא של הולד, ולומר דאיכא חזקה בפני עצמו על הולד חזקת שאינו ילוד זה שייך רק היכא שהלידה משנה עלי' איזה דין, אבל בכה"ג לא שייך כ"כ שנוי דין, ולהיפוך איכא על הולד חזקת מרא קמא דלא גרע משאר חזקות כחזקת פנוי' ואף דבמומים נמי איכא חזקת פנוי' ג"כ, אבל ל"ד דשם חזקת פנוי' אינו שייך לעצם הספק שאנו דנים עכשי' לענין הכתובה רק בדרך בירור והכרעה לומר שעי"ז יוברר שלא חלו הקדושין ופטור מכתובה, והכא בספק על הולד למי הוא קנוי ואיכא חזקה שהוא בחזקת בעלים הראשונים. ומש"כ בש"ש לדון דכיון דלא מהני ברי ושמא נגד חזקת מרא קמא מכש"כ נגד חזקת ממון ממש, אינה קושיא, דכל שאנו באים מחמת דיני חזקות שאני חזקת מרא קמא מחזקת ממון ממש היכא שאנו דנים על זכות חיוב בעלמא דשם ליכא חזקה רק מוחזק והכא איכא חזקה כשאר חזקות. ודו"ק. אח"כ מצאתי בעזה"י בשטמ"ק בסוף סוגיא זו דבמחליף פרה בחמור ליכא חזקת הגוף דעל הולד ליכא חזקה. יעו"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף