שערי ישר/ב/יא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתב הרמ"א ביו"ד סי' ק"ה וז"ל וספק כבוש אסור בלבד בבשר וחלב דאזלינן לקולא מן התורה אינו אסור רק בבשול ממש. עכ"ל. ובט"ז הקשה ע"ז דמה לא נתיר מטעם חזקת היתר דבתחילה ולא נחזיק ריעותא מספק. יעו"ש. ובנקודת הכסף שם תירץ דהכא איתרע חזקת כשרות כיון דנשרה בו יעו"ש, ובס' ש"ש ש"ג פ"ז כתב לתרץ דברי הרמ"א די"ל דבספק תערובות כיון שאין האיסור בגופו אלא תערובות האיסור לא שייך בזה חזקת היתר דרק היכא שאנו מסופקים אם נשתנה הדבר מהיתר לאיסור ומטהרה לטומאה מוקמינן אחזקה, אבל הכא ההיתר לעולם לא נשתנה רק דאסור לאוכלו מחמת התערובות שבו אין זה שנוי בעצם הדבר והוכיח ענין זה מדברי הרא"ש פ' גיה"נ שכתב לענין נקור הגיד דלא חשוב הירך בחזקת איסור מחמת הגיד שבו או החלב. יעו"ש שהעיר ע"ז מגמ' עירובין ד' ל"ו דאמרינן שם בספק עירוב כשר, בספק אם נדמעו מבעוד יום או משחשיכה דמשמע שם דהטעם הוא משום חזקה דמעיקרא, ותירץ די"ל דשם איכא חזקת כשרות לעירוב דאמרינן שדין זה לא נשתנה מבעוד יום. יעו"ש:

אבל בתוס' במס' יבמות ד' פ"ב כתבו להדיא דשייך חזקה גם בספק תערובות, דבהא דפריך שם הש"ס וסבר ר' יוחנן תרומה בזה"ז דאורייתא והתניא שתי קופות אחת של חולין ואחת של תרומה ולפניהן שתי סאים אחת של חולין ואחת של תרומה ונפלו אלו לתוך אלו הרי אלו מותרים שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלו וחולין לתוך חולין נפלו וארש"ל והוא שרבו חולין על התרומה ור' יוחנן אמר אעפ"י שלא רבו חולין על התרומה בשלומא לר"ל קסבר בדרבנן נמי רבויא הוא דבעינן אלא לר' יוחנן קשיא, וכתבו בתוס' שם וז"ל הקשה הר"ש מאכזב אדמקשה מברייתא לותיב ממתני' דתרומות פ"ז דתנן ב' קופות אחת של חולין ואחת של תרומה שנפלה סאה של תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלה אני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה והוו לר"י ולר"ל לאיפלוגי עלה, והשיב ר"י דמשום רבותא דר"י מייתי ברייתא דאפילו בשתי קופות ושני סאין דליכא למימר כולי האי אוקי חולין אחזקתייהו דמה שנפל בקופה של חולין ספק הוא ואין לו חזקת היתר שרי בה ר' יוחנן בלא רביי' ואפשר דבסאה אחת אפילו ר"ל שרי בלא רבי' דסמכינן אחזקת חולין שבקופה ומוקי לה אחזקתייהו ולהכי לא פליגי אמתני' אלא אברייתא. עכ"ל והנה לענין דימוע דרבנן יש מקום לתרץ דבדימוע עשו חז"ל כאילו נעשה הכל אסור משום דאסמכינהו אקרא מכל חלבו מקדשו ממנו כל שאתה תורם ממנו מקדשו וכן משמע מתוס' נדה ד' מ"ז ע"א, ולפי"ז שפיר שייך דין חזקה דאם נפלה לתוך החולין נשתנה דין החולין מהיתר לאיסור - כן העיר לי חכם אחד מידידי - וכן ראיתי בס' עונג יו"ט סי' פ"א, אבל בדברי התוס' הנ"ל אי אפשר לתרץ כן דהרי דבריהם אזלי לפי קושית הש"ס דפריך אר"י שיהי' ספק דאורייתא, וע"ז כתבו דגם לסברת המקשה י"ל דבסאה אחת ליכא ספק דאורייתא אפי' אם נסבור תרומה בזה"ז מה"ת והוא משום דמוקי חולין אחזקתייהו הרי מוכח להדיא דסברי דגם בספק תערובות שייך חזקת היתר דלא כהש"ש, ובס' עונג יו"ט הביא דברי התוס' וכתב להוכיח להיפוך ולא אבין דברי' שם, ובסוגיא דעירובין פי' תוס' שם דהדימוע הוא טבל בחולין ולא תרומה בחולין דלמ"ד מערבין בתרומה לא שייך דימוע וכן פירש"י בלישנא בתרא יעו"ש והוי ספק של תורה בתערובות:

והנה בסברת התוס' נלענ"ד דאף דבהשקפה ראשונה צדקו מאד דברי הש"ש דאיך שייך לומר חזקה בכה"ג כיון דהחולין בכל מקום שהם מותרים ולא נשתנו לאיסור גם אחר התערובות דמה שנאסר לנו כל התערובות הוא רק מפני שאין אנו מכירים ואנו מסופקים שמא נפגע בחתיכה האסורה וכמו שהארכנו לעיל בש"א פ"ט הנה כ"ז הוא רק היכא שאנו דנים לענין התחדשות איסור חדש ובמציאות לא נשתנה ההיתר מכפי שהוא אבל לענין חזקה שאין הדבר תלוי במציאות האמתית דהרי חזקה שלא נתבררה בשעתה לא הוי חזקה אלא תלוי במה שמוחזק לנו להיתר או לאיסור, הנה בכה"ג אם אנו מסופקים אם נחדשה מקרה חדשה שכל הרואה התחדשות המקרה ישתנה עכ"פ אצלו דין החזקה הקודמת ונמצא לפי"ז דההתחדשות סותרת את החזקה דמעיקרא ומשו"ה אם ספק לנו במאורע הזה הנה אנו מסופקים אם נסתרה החזקה דמעיקרא ע"י מקרה חדשה או לא וע"ז עלינו לומר אוקי אחזקה קמייתא שלא נשתנה ולא בטלה:

ועוד גדולה מזה נלענ"ד כיון דספק כזה הוא רק בספק תערובות דבספק על עצם אחד אם נתחדש בו דבר שהוא ספק הילכתא לא שייך לדון בזה כ"כ שלא יהני חזקה מחמת דגם אם נעשה ההתחדשות חדשה עדיין לא נאסר רק מחמת ספק, דזה לא יתכן שיהי' גרוע ספק מודאי, דהרי כל הספק שמא אסור הוא ואם נאסר הוא השתנות ודאי ואיכא חזקה, וממ"נ אם נדון על המציאות בעצם איכא חזקה ואם על הדין בפועל הלא גם מספק אסור לנו, אלא עיקר חקירה זו הוא רק בתערובות שחלק המותר לא נשתנה כלום בעצמותו, והנה לפי"מ שהביא הש"ך יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס אות כ"א וז"ל ונראה דאם נתערב איסור דרבנן חד בחד אעפ"י שאינו דבר חשוב ואח"כ נאבד אחד מהם ולא נודע איזהו לא אמרינן בהא ספק דרבנן לקולא דכיון שהי' מוחזק איסור באחד מהם הו"ל חזקת איסור וכן מוכח להדיא מתשו' הרשב"א וכו' דבכי האי גוונא חשוב כחזקת איסור וא"כ לא אמרינן בכה"ג ספק דרבנן לקולא. עכ"ל. ולפי"ז אם אנו מסופקים על התערובות אם נפל חתיכת איסור לתוך חתיכות של היתר איכא חזקה מעליא דמעיקרא היו חתיכות מוחזקים בהיתר וכשנופל בהן חתיכת איסור ומתערב בהן מתהפכים כל החתיכות לחזקת איסור מחזקת היתר, ואם ספק הוא עלינו לומר אוקי ההיתר בחזקתו דלא נתהפך לחזקת איסור, ויומתק עוד ענין זה עפ"י שיתבאר בדברינו לקמן ש"ג בס"ד בהא דחלוק לענין ביטול ברוב בין שתי קדירות לקדירה אחת כמבואר ביו"ד סי' קי"א אם לא בשל אדם אחד דעומד להתערב דהטעם בזה משום דרק אם כל החתיכות המותרות מעורבות ומתחלפות זב"ז דאז חשובות כולן כגוף אחד אז המיעוט מתבטל אל הרוב ומתהפך להיות כמוהו משא"כ בשתי קדירות דעפי"ז בתערובות חד בחד ג"כ הם גוף אחד, מחצה איסור ומחצה היתר, וחשוב הוחזק בגוף ועצם זה חלק איסור כנלענ"ד ביאור דברי התוס' יבמות הנ"ל והוא נכון בס"ד:

ואמנם שיטת הפוסקים נגד זה דבטוש"ע יו"ד סי' קי"א סעי' ג' פסק הי' האיסור של תורה אין תולין להקל לומר לתוך האיסור נפל עד שיהא ההיתר רבה על האיסור כדי שיתבטל בתוכו מדברי תורה. עכ"ל. הרי מוכח להדיא דנקטינן להלכה דלא כתוס' יבמות הנ"ל ולפמש"כ לעיל צריך לבאר בטעמא דמילתא שנטו הפוסקים מסברת התוס' הנ"ל, ונלענ"ד דאף אם נחליט כסברת התוס' דשייך לומר אוקי חולין אחזקתייהו מ"מ אם נבוא לדון על כל חתיכה וחתיכה אם מותרת היא או היא חתיכה אסורה מההיא שנפלה אי אפשר להתירה מחמת חזקה של חזקת, היתר של החתיכות דמעיקרא דהרי אנו דנים שמא היא חתיכה אחרת שהיא אסורה מעולם ואינה מאלה שהיו בחזקת היתר, וזה אין לומר דכיון דמוקמינן חתיכות המותרות על חזקתייהו הוכרע כל הספק שלא נפל לתוכם וממילא ליכא ספק על כל חתיכה לומר שמא חתיכה זו היא שנפלה דכבר ביארנו לעיל פ"ה ופ"ו דאין חזקה מועלת לעולם להכריע את המציאות להועיל לדבר אחר דלית בי' חזקה ורק חזקת האם מהני לבת משום דהבת עצמה אית לה חזקת האם משום שנולדה ממנה, וא"כ גם הכא אינו מועיל חזקת היתר של החתיכות שהי' מעיקרא להתיר כל חתיכה באכילה כיון שאנו מסופקים שמא היא חתיכה אסורה שאינה מאותן שהי' מעיקרא וקרוב לומר שגם התוס' ביבמות לא נקטו כן להלכה רק בדרך שקלא וטריא וגם הוסיפו לומר בלשון "ואפשר" דאפי' ר"ל מודה:

ועפי"ז יתישב לנו סוגית הש"ס בעירובין ד' ל"ו בספק אם נדמעו מבעוד יום או משחשיכה דאמרינן אוקי חולין על חזקתייהו דבפשטות קשה מסוגית הש"ס זו על הטוש"ע יו"ד הנ"ל דהרי שם אף דאיתרע עכשי' דודאי נדמעו מ"מ אמרינן דחזקה דמעיקרא עדיפא ומוקמינן אחזקה דבשעה ההיא שאנו דנים עלי' לא יצאו מחזקתם מכש"כ בשתי קופות וסאה אחת דלא איתרע עכשי' כלום דראוי לומר דקאי על חזקתייהו, ועפימש"כ הוא נכון דעיקר הטעם בשיטת הטוש"ע הוא דלהתיר החתיכות באכילה לא מהני חזקת היתר דמעיקרא כיון שאנו חוששים שמא אחרת היא לא מאותן שהיו בקופה זו מעיקרא, וטעם זה לא שייך כלל בנידון דמיירי הש"ס בעירובין דהתם הרי איכא חתיכות מותרות שהניחם לעירוב ואנו מסופקים שמא מבעוד יום נתקלקלו ע"י שנפל בהם טבל ונאסרו באכילה מחמת תערובות ואינן ראויות לאכילה ע"ז שפיר מהני חזקתן דמעיקרא שלא נשתנו מחזקת היתר לחזקת איסור דלהחתיכות המותרות מהני לעולם חזקתייהו והתם לא שייך לדון דמ"מ כל חתיכה אסורה שמא אחרת היא דאם אנו דנים מתי היתה הנפילה במציאות ומתי נשתנו חתיכות המותרות מחזקת היתר לחזקת איסור מוקמינן להו אחזקתייהו דמבעוד יום לא יצאו עדיין מחזקתייהו ואם הי' רוצה אז לאכלן הי' עדיין ראוים ומותרים בלי שום ריעותא והוא נכון בס"ד: וכן נראה לי גם לענין תערובות של נתינת טעם וכיוצא בזה לא מהני להתיר בספק מחמת חזקת היתר דמעיקרא כמו בנשפך ביו"ד סי' צ"ח דעל חלק הנוסף ומתערב ודאי לא מהני להכריע חזקת היתר של החתיכות דמיעקרא וכמו שחלקו התוס' בעצמם שהבאנו לעיל ושם בסי' צ"ח ודאי נתוסף איסור אלא דלא נודע שיעורו ועל איסור הנוסף ודאי לא מהני להכריע, ובגליון רש"א על הט"ז סי' ק"ה סק"כ כתב בזה משום דמוקמינן האיסור על חזקתו שלא נתבטל מאיסורו ודברי חכמה הם. אבל א"צ לזה כמש"כ התוס' יבמות הנ"ל ולפמש"כ גם בספק אם נתוסף כ"כ לא מהני חזקה וכמו שאמרנו ביבש ביבש כ"כ גם ביבש בלח אם אנו מסופקים אם נפלט מן האיסור יבש בלח ההיתר סברתנו קימת דאף דיש לנו חזקת היתר דלא נשתנה ההיתר ממה שהי' מעיקרא בחזקתו עד עכשי' מ"מ בכל משהו שאני טועם ספק לי שמא אני טועם דבר איסור שלא הי' מעיקרא בלא המותר וע"ז לא מהני חזקת הלח דמעיקרא, ובהא דנקטו האחרונים להלכה באו"ח סי' תס"ז דמחזיקין מזמן לזמן דאם נמצאת החיטה בעיסה אוסרין הכל דחוששין שמא היתה כבר בזמן הקדום, וכן הביא המג"א מתשובת מהר"ם לענין כרוב יעו"ש. שהמעיר שהעיר בס' ש"ש ש"ג פ"ז ג"כ מדין זה להסתייע דלא שייך חזקת היתר בתערובות, ולפמש"כ הכל מיושב בעזה"י' דהתם ג"כ אנו דנים. על ספק דבר נוסף שמא בחלק הנוטל מעיקרא נתערב כבר מעט איסור ואנו דנים עכשי' אם מותר לאכול וע"ז לא מהני חזקת היתר דאנו מסופקים שמא אנו טועמים דבר נוסף שלא הי' מעיקרא בדבר הלח או היבש וע"ז לא מהני חזקת היתר כנ"ל. ול"ד לנידון האמור בעירובין דשם אין אנו דנים כלום על הדבר הנוסף אלא על החתיכות שהי' מעיקרא אם נשתנו או לא כנ"ל. ולענין דין ספק כבוש דפסק הרמ"א דאסור שהט"ז הקשה ע"ז דנוקים ההיתר על חזקתו ג"כ מתישב עפ"י דברינו כנ"ל, דבין אם נאמר ענין החזקה בכלל שלא נפלט מן האיסור אל ההיתר ע"ז לא מהני חזקה של ההיתר על חשש שמא אנו טועמים דבר איסור שלא הי' מעיקרא, ובין אם נאמר ענין החזקה על הזמן הקדום כגון שאנו מוצאים עכשי' שהאיסור שרוי בתוך היתר הלח ומסופקים אם כבר מן מעת לעת הקדום הי' שרוי ונעשה כבוש או לאחר זה נשרה וליכא עדיין מעל"ע ונאמר אוקי בחזקה דאז לא נשתנה ההיתר מ"מ לא יועיל חזקה זו על ספק טעימת דבר נוסף שעלי' ליכא חזקה כנ"ל, ועוד דבכה"ג נראה לי ברוב דליכא חזקה כלל, דלפמש"כ ענין החזקה בזה מה שע"י תערובות נעשה הכל בחזקת איסור כמו שהבאנו לעיל דברי הש"ך בשם תשובת הרשב"א וענין זה לא שייך רק בתערובות יבש ביבש או לח בלח אבל יבש בלח אינו מעורב כלום ונמצא דאינו מגרע כלום בנפילתו מחזקת היתר של הלח ורק כשיהי' כבוש מעל"ע יפלוט לתוך הלח ומשו"ה כשאנו דנים על זמן הנפילה ליכא חזקת היתר כלל דבנפילת האיסור לתוך ההיתר עדיין אינו משתנה ההיתר כלום, עכ"פ דינו של הרמ"א מיושב היטב. ובפמ"ג סי' ק"ג במשבצות סק"ג האריך שם קצת בענין זה והעיר מכמה דוכתי ולא נתישבו בדברי' כל ענין זה ולדברינו נתישבו כל הסתירות ומה שהביא בש"ש להסתייע בנידון זה מדין ניקור מהרא"ש שכתב דלא חשיב איתחזק איסורא לפמש"כ אינו ענין כלל לתערובות דשם ניכר היטב הגיד והחלב לבקי בהם ולא משתנה חלקי הבשר ע"י הניקור אבל תערובות משנה את כל החתיכות מחזקת היתר לאיסור. ופשוט הוא:

ובתשו' רע"א סי' פ"ב חקר שם לענין תערובות יבש ביבש ונאבד קצת מהתערובות וידוע שהי' רוב ויש ספק אם הי' בו ס' והוא מין בשא"מ דמה"ת בטל ברובא אלא מדרבנן אסור עד ס' שמא יבשלם דלכאורה פשוט דהוי ספק דרבנן ודמי לנשפך לענין מין במינו ביו"ד סי' צ"ח והגאון המחבר העלה דיש לאסור משום חזקת איסור של האיסור, ול"ד לנשפך דשם איכא נגד זה חזקת היתר של התבשיל דע"י בליעת איסור גם ההיתר נאסר, וכ"ז הוא רק היכא דאיכא בליעה ונתינת טעם אבל ביבש שהיתר אינו משתנה וא"כ אין מוציאין אותו מחזקת קיימא חזקת האיסור לומר דלא נתבטל יעו"ש שהעלה בצ"ע, ולפמש"כ דאין חזקת היתר של התבשיל מכרעת כלום להתיר את דבר הנופל בו שהבאנו מדברי התוס' היכא שידענו דודאי נפל נסתרין דברי הגר"א בתירוצו על דין האמור בסי' צ"ח לענין נשפך מין במינו דמותר בספק ס'. ובעיקר הענין מה שהעיר שהגר"א לומר להעמיד האיסור על חזקתו שלא נתבטל הנה כבר שקלו וטרו בזה הרבה אחרונים ביו"ד סי' ק"י אם בספיקא דרבנן אסור באיתחזק איסורא יעו"ש ועכ"פ דברי הגרע"א קשים לי דהלא לענין ביטול הלכה רווחת היא בספק דבר חשוב דמותר ביבש ביבש ומותר הכל ולא אמרינן בזה אוקי האיסור על חזקתו, ונראה לענ"ד דאף לשיטת האחרונים דסברי בספק איסור דרבנן אסור היכא דאיתחזק איסורא הוא מחמת עצמו ומסופק לנו אם הותר אבל בנידון זה של ביטול דעיקר האיסור כבר הותר ע"י ביטול ברוב וחכמים אסרו עד שיהי' ששים אם ליכא ששים הוא איסור חדש דמעיקרא קודם שנתבטל הי' איסור תורה ועכשי' אנו דנים אם יש בזה איסור דרבנן מה שלא הי' מעיקרא משו"ה לא שייך בזה איתחזק איסורא, וכמדומה לי ששמעתי סברא כזו בשם הגאון צי"ע ר' מאיר מיכל משאט זצ"ל, אמנם לפ"ז לכאורה אם נתערב איסור דרבנן והוא ספק דבר חשוב נימא דאסור מחמת חזקת איסור ויהי' גרוע איסור דרבנן מאיסור של תורה וזה לא יתכן, אלא נראה כיון דנתערב ברוב עכ"פ אזיל מיני' חזקת איסור דהרי חד בחד חשבינן לי' בחזקת איסור את כל התערובות לענין שאם נאבד אחד מהם אסור אף באיסור דרבנן כמו שהבאנו לעיל דברי הש"ך ובתערובות ברוב אף היכא דלא בטיל מחמת חשובות וכה"ג מותר בנאבד אחד מהם דמוכח מזה דבטל חזקת איסור מכאן, ע"כ נלענ"ד דמשו"ה ליכא חילוק בין יבש ובין בלח כל היכא דאיכא רוב ליכא עוד חזקת איסור ותלוי אם מה שצריך ששים הוא מה"ת אסור בספק ס' ואם הוא מדרבנן כגון באינו מינו ביבש ובמינו בלח מותר בספק ככל ספק דרבנן כנלענ"ד:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף