שערי ישר/ב/י

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ובהא דפסק הרמב"ם בפ"ח מה' גירושין ה"א דבתנאי דע"מ או מעכשי' מותרת היא להנשא קודם שנתקים התנאי ואין חוששים שמא לא יתקים כיון שהי' בע"מ יעו"ש. וכתב הה"מ לבאר שיטתו דהוא דוקא בתנאי שבידה לקימו וכפי שביאר הר"ן בפ' מי שאחזו דקשה טובא למה לא ניחוש שמא תאנס או תמות ולא תקים דהרי קיי"ל שמא ימות חיישינן וכן פסק הרמב"ם בה' תרומות פ"ט דבאומר לאשתו ה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד ולא ראיתי מי שהעיר בזה, ונלענ"ד עפ"י מה דנראה בביאור שיטת הרמב"ם הנפלאה לענין קיום ובטול התנאי בפועל כמו שביאר הה"מ שיטתו בפ"ח מה' גירושין הכ"ב בהא דפסק שם וז"ל אמר לה ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ר' זוז ולא קבע זמן ומת קודם שתתן אינה יכולה ליתן ליורשי' שלא התנה עלי' אלא שתתן לו ולא בטל הגט שהרי לא קבע זמן לפיכך אעפ"י שאבד הגט או נקרע קודם שימות הרי זו לא תנשא לזר עד שתחלוץ, עכ"ל. וביאר הה"מ דברי' וחדש בכונתו ענין נפלא והוא שלמד מהא דמסקינן בפ' מי שאחזו במגרש מעכשי'. אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ומת בתוך י"ב חודש אסורה להנשא עד שיעברו י"ב חדשים אף דנתברר שודאי לא יבוא מ"מ אסורה להנשא לה בלא חליצה דשיטת התוס' שם דהוא מטעם גזירה, יעו"ש, והרמב"ם סובר שהוא מה"ת דבעינן שיתקים התנאי בפועל ממש, וכן הוא הענין לענין ביטול התנאי דכ"ז שלא נתבטל בפועל לא חשוב כנתבטל ומשו"ה סובר דבתנאי דע"מ שתתני לי ר' זוז שאם קבע זמן ל' יום ומת בתוך ל' יום דכשעברו ל' יום בטל הגט לגמרי כיון דלא קימה התנאי אף אם נתנה ליורשי' דקיי"ל לי ולא ליורשי, אבל הכא דלא קבע זמן לא יתבטלו הגירושין לעולם דליכא ביטול בפועל ומסיק שם הה"מ בזה"ל וזה דקדוק נפלא מורה על שכל רבינו, וגם הכ"מ הסכים לסברתו של הה"מ ומסיר בזה השגת הטור יעו"ש, אבל גם לביאורו צריך ביאור לקטני השכל כמוני כיון דבתנאי, של מעכשי', או ע"מ חל הדבר למפרע ואיך אפשר לומר דבעינן קיום התנאי בפועל דלכאורה הוא דבר והפוכו כיון דנקטינן דכבר הי' חל מעיקרא קודם שנתקים בפועל דמזה מוכרח דאם יתקים אח"כ בפועל אז חל מעיקרא קודם שהי' קיום בפועל ולמה לא נתיר במעכשי' אם לא באתי אם מת בתוך י"ב חודש הלא ידוע לנו בביאור שיהי' קיום התנאי בפועל כשיעבור הזמן ותהי' מותרת מעכשי' דבשלמא בתנאי שתתני לי ר' זוז כשלא קבע זמן יש מקום לומר דאיכא חסרון ביטול התנאי בפועל דלא יהי' לעולם ביטול בפועל דהזמן לא יעבור לעולם, אבל התם יבוא אח"ז בהכרח הזמן שיהי' קיום התנאי בפועל ותהי' מגורשת למפרע בודאי עוד קשה טובא מפסקי הרמב"ם שהבאנו למעלה שפסק בתנאי דע"מ דמותרת להנשא מיד קודם שנתקים התנאי והוא דבר תימה דבע"מ שלא יבוא בתוך שנים עשר חודש ומת בתוך י"ב חודש שלא יצויר עוד בשום פנים בעולם שיבוא לא חשוב עוד כנתקים משום דלא נתקים בפועל ובתנאי שאפשר שלא תקים ע"י אונס וכדומה חשבינן כאילו כבר מקוים גם עי"ז שאנו משערים בהשערה שתקים וכבר נתקשו בקושיא זו בס' שעה"מ פ"ח הכ"ב שהביא בשם ס' מכתב אליהו וכן נתקשה בזה בתשו' רע"א סי' קכ"ו ומש"כ בס' שעה"מ לתרץ שתלוי בדעת המגרש דבתנאי שבידה לקים כונת המגרש שתהא מותרת מיד ובתנאי דלאו בידה כונתו שיקוים בפועל נשגבה מדעתי להבין ענין זה כיון דמ"מ אם נתקים אח"כ בפועל כגון באם לא באתי כשעברו י"ב חדשים נתגרשה למפרע מה מהני דעת המגרש לעכב היתר נשואי' דהרי אם יתנה בפירוש ע"מ שלא תהי' מותרת תנאו בטל דמתנה על מה שכתוב בתורה הוא: והר"ן ס"פ מי שאחזו מצאתי כעין התירוץ של ס' שעה"מ וז"ל והקשו בתוס' ולאלתר מה יש לחוש והא ודאי נתקים התנאי דכיון שמת לא ישוב עוד לביתו ותרצו דאיכא למיגזר וכו' ול"נ דהיינו טעמא משום דאיהי ודאי לא הוי חייש למיתה דידי' ולא הי' גומר ומגרש אלא לאחר י"ב חודש. עכ"ל. וגם דברי' הק' סתומים מה כונתו שאינו גומר ומגרש שעכ"פ אח"ז יתקים התנאי ותהי' מגורשת למפרע ולמה תהא עכשי' אסורה, וע"כ נלענ"ד לבאר ענין זה עפ"י מה שכתבנו לעיל דענין התנאי היכא שחל למפרע ע"י קיומו הוא כדרך נדר שניתר ע"י התרת חכם שנעקר הנדר למפרע שהבאנו מן הירושלמי בהוספת ביאור מדברי הרא"ש שאף דאמרינן דנעקר למפרע אין הכונה שכבר הי' מותר באמת אלא דבאמת נתחדש ההיתר ע"י שאלה להתרה אלא מכאן ולהבא עלינו לדון בכל הדברים שמסתעפים מן הנדר כאילו הי' כבר מותר, כן הוא מושג הדין של כל התנאים, אמנם כיון דגם ביטול הדבר של הקנין בא ע"י מקרה העתידה ואם נחליט דלבטולו של גט גורם המקרה העתידה וגם לקיומו זהו דבר שאי אפשר שזה שני הפכים בנושא אחד, דבנדרים ודאי שלחלות הנדר א"צ שיגרום עוד סבה עתידה שיחול הנדר ורק להיפוך לעקירת הנדר ליכא עכשי' סבה רק המקרה העתידה היא הגורמת לעקור את הנדר, וע"כ נראה ביאורן של הדברים כן הוא, דבתנאי כזה שאנו מוחזקים מראשית מעשה הגירושין שבודאי יתקים עפ"י השערה שראוי' לסמוך עלי' מן הדין, אז חשוב כאילו כבר חלו הגירושין מעכשי' לגמרי ורק עקירת הגירושין תגרום מקרה העתידה היינו ביטול התנאי מה שלא יתקים ובדבר ששני הצדדים אפשריים ליכא בזה חלות גמורה מעכשי', ועד"ז נוכל לצרף גם דעת המגרש אם הי' דעתו שהמקרה העתידה תגרום קיום הגט יש לומר דלבטולו א"צ למקרה העתידה ואם הי' דעתו שהמקרה העתידה תגרום בטול הגט אז א"צ לקיומו של גט שום הצטרפות מן העתיד להיות ונראה לי דהדברים מוכרחים מצד עצמם דבהא דיליף הרמב"ם מן הש"ס דכמו דבעינן קיום התנאי בפועל כ"כ בעינן ביטול בפועל והוא עפ"י מה דמיבעיא בש"ס בס"פ מי שאחזו ודבר זה מתמיה מאד דאם נאמר דבעינן קיום התנאי בפועל וה"ז שלא נתקים התנאי בפועל לא חשוב כקיום התנאי והיינו שלא נתבטל בפועל כמו בתנאי ע"מ שתתן לי ומת שודאי לא יתקים עוד אנו מסופקים שמא חשוב כאילו כבר נתקים היתכן כזאת דמה שלא נתבטל בפועל יהי' כקיום בפועל, ולומר דיש בזה איזה נקודה אמצעית שנחשוב בזה שלא נתקים ולא נתבטל דבר זה אינו מובן במושג ולפי"ז מובן הענין דבתנאי ע"מ שתתן לי מותרת מיד להנשא דבכה"ג א"צ לקיומו של הגט שום הצטרפות ורק אם תבוא המקרה הגורמת לעקירת גרושין אז ישונה הדין כמו בהתרת הנדרים, ולפי"ז אם לא קבע זמן ומת קודם שקימה את התנאי אם הי' הדין דבעינן ביטול בפועל ובנידון זה לא יהי' בפועל וגם אם יהי' לא איכפת לן עכשיו כ"ז שלא נתחדש הדין הי' מן הדין שהאשה תהא מותרת לזר בלי חליצה כגרושה גמורה דלא בעינן קיום התנאי כלל רק שלא יהי' בזה עקירת הגירושין, רק ענין זה אם בעינן בפועל הוא בעיא דלא איפשיטא בגמ' דאמרינן שם לאלתר שריתוה דהא לא אתו או דילמא לאחר י"ב חודש שריתוה דהא איקיים התנאי ונקטינן לחומרא כמו שכתב הרי"ף שם, אבל אם הי' הדין נפשט דבעינן בפועל בין בקיום התנאי בין בביטול אז הי' הדין בתנאי דע"מ שתתן לי ומת שהיא מותרת לזר בלי קיום התנאי, ובתנאי דע"מ מעכשי' אם לא באתי מכאן ועד י"ב חודש ששני הצדדים אפשריים דאז לקיומו של גט צריך הצטרפות מקרה העתידה, משו"ה במת בתוך י"ב חודש אף שבודאי יתקים התנאי כ"ז שלא נשלמו הי"ב חודש עדיין לא נגמר הדין של חלות הגירושין רק כשיבואו הי"ב חודש תושלם הסבה הגורמת חלות הגירושין למפרע ומשו"ה מסקינן דאסורה להנשא לזר קודם י"ב חודש, ובתנאי דע"מ שתתן לי מותרת להנשא מיד ולא בעינן קיום התנאי בפועל דבכה"ג א"צ לחלות הגירושין קיום בפועל והמגרש עשה שתהא המקרה העתידה גורמת רק לביטול הגירושין, ועפ"י מש"כ נתישב בעז"ה כל חומר הענין הנפלא שבזה. דלפי"מ שבארנו בתנאי אחד ובמעשה אחד לא יצויר שני הכללים ביחד ואם יהי' בתנאי זה האופן שיוצרך קיום התנאי בפועל אז א"צ בתנאי זה בטול התנאי בפועל ואם הוא באופן שבעינן ביטול בפועל אז א"צ קיום בפועל, ומש"כ הרמב"ם בתנאי שתתן לי דבעינן ביטול בפועל הוא רק בתנאי שתתן לי שבידה לקימה ודעתה לקימה אבל אם יהי' התנאי ע"מ שיעשה לי פלוני או יתן לי פלוני ומת אותו פלוני קודם שנתקים התנאי אז נראה לי ברור שבטלו הגירושין לגמרי והיא אשת איש גמורה דבכה"ג התנה שקיום התנאי יגרום את הגירושין וכיון דבטל הגורם אין כאן גירושין:

ולפי"ז מתורץ מה שהקשינו מהא דקיי"ל שמא ימות חיישינן ובתנאי שבידה לקים מותרת להנשא ולא חיישינן שמא תאנס כמו במגרש שעה אחת קודם מיתתו דחיישינן שמא ימות וכן במפריש תרומה שני לוגין שאני עתיד להפריש חיישינן שמא יבקע הנוד, דלפמש"כ בתנאי דע"מ שתתן לי ר' זוז כונת התנאי שבטול התנאי יגרום עקירת הגירושין וכ"ז שלא באה הסבה העוקרת היא נחשבת כגרושה גמורה באופן שאם גם יתהו' אח"ז עקירת הגירושין יתחדש ענין זה אח"כ ומעיקרא היתה מותרת, ול"ד למגרש שעה אחת קודם מיתתו דהתם אם ימות איגלאי מילתא למפרע ממש שכבר היתה אסורה בתרומה וכן בבקיעת הנוד איגלאי למפרע ממש דלא הי' חל תרומה שסיים השני לוגין שיהי' מפורשים יהיו תרומה וע"י דין יש ברירה מה שמבוררים אח"ז הם כמבוררים מעיקרא וכיון דאח"ז נבקע הנוד ולא נבררו ולא נפרשו השני לוגין איגלאי למיפרע ממש דלא הי' בזה חלות התרומה כלל אבל הכא אין העקירה שבאה אח"כ מבררת דלא חלו הגירושין מעיקרא רק שאח"ז מתחדש הדין כמו בהתרת נדרים ובאמת לפי"ז מתישב קושית התוס' בריש השולח ד' ל"ג שהוכיחו מהא דנזיר כששתה יין לוקה ולא חשוב כהתראת ספק דלפמש"כ עפ"י שיטת הרמב"ם והרא"ש דבהתרת חכם עיקר העיקור נעשה מכאן ולהבא ובשעה ששתה הי' איסור ודאי והתראת ספק הוא אם מסופק המותרה אם איכא עבירת מלקות במעשה שעושה כמש"כ התוס' ד' ל"ג במס' כתובות, אכן התוס' כתבו לרווחא דמילתא דהטעם בזה משום חזקה היינו כיון דעקירה מתחדשת ע"י השאלה וקיום הנדר חל בלא הצטרפות מהעתיד יש בזה להעמיד הנזירות בחזקתה ולפי תירוץ התוס' ג"כ יש לתרץ בהא דהקשינו על הרמב"ם בתנאי דע"מ שאם בידה לקימו מותרת להנשא דהנה עפמש"כ דבתנאי כזה היא חשובה עכשי' כגרושה ואם נבוא לחוש שמא יתבטלו הגירושין ע"י העדר קיום התנאי אנו מוקמינן אותה בחזקת גרושה דגם לפמש"כ לחלק בין שעה אחת לבין התרת חכם דלכאורה לפי"ז המקרה של אונס של חולי או מיתה או עוני שעי"ז יוגרם העדר קיום התנאי אין זה שייך לחזקת גירושין, ויש לומר שמא ימות חיישינן כמו בשעה אחת קודם מיתתי אבל באמת אין דומה זה לשעה אחת קודם מיתתי דהלא בארנו הטעם משום דעצם הספק דשמא ימות נשאר בלי הכרע, ותולדות הדין נגרר אחר עצם הספק דשם עלינו לדון אם ימות אחר שעה או לא דהרי בזה תלוי דין ספק גירושין של עכשי' וכן בכל כה"ג כמו בבקיעת הנוד אנו מסופקים שמא לא יבוא לידי הפרשה, והכא אם נבוא לדון שלא לא יקוים התנאי שפיר איכא חזקה דהשתא דהעדר קיום התנאי גורם עקירת הגירושין וע"ז איכא חזקה ואם נעשה לספק שמא תמות ענין המיתה ספק צדדי לגמרי שאינו מן הדין לחוש עלי' כלל דלא תלוי בזה קיום הגירושין ועקירתו. כנלענ"ד:

ועפ"ד יתפרשו דברי הירושלמי - לפי גירסת הגר"א - בגיטין פ"ט ה"א אמר ר' שמי מצינו אשה בתחילה חייבים עלי' משום ערוה ולבסוף אין חייבים עלי' משום ערוה א"ל ר' מנא למה זה דומה לאחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתבעלי לפלוני בתחילה הוא אסור לבעול עבר ובעל הותר הגט למפרע. עכ"ל. הובא להלכה בשו"ע סי' קמ"ג סע' י"ח. והקשה ע"ז הרשב"א בחי' לגיטין פרק המגרש ד' פ"ד כיון שאם תבעל יותר למפרע למה אסור בתחילה יעו"ש, ולפמש"כ בשיטת הרמב"ם בכה"ג שאין בידה לקימו קיום התנאי גורם ההיתר למפרע וכל זמן שלא נתקים בפועל אינה כגרושה מה"ת ורק אח"כ לאחר קיום התנאי יתחדש הדין למפרע כהתרת נדרים, ומשו"ה בתחילה עדיין אסורה משום אשת איש ואח"כ מתחדש הדין למפרע, וחילוק זה בתנאים נראה לי מוכרח גם לשיטת בעל העיטור שהבאנו לעיל דבכל תנאי גם מעכשי' יכול לחזור קודם שנתקים התנאי, דלכאורה לשיטתו יכול אדם לבטל כל קדושין לפ"מ דאמרינן כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש וא"כ כל קדושין על תנאי הם עשוים וכן אפשר לאשה להנשא לאחר ולחזור מן הקדושין דכמו שהוא מקדש אדעתא דרבנן כ"כ מצד האשה ולכאורה לשיטת בעה"ט כמו האיש כן האשה לעולם יכולים לבטל הקדושין למפרע דקיום התנאי יקוים רק עד יום מותם אלא צריך לומר דרק בתנאים שאפשר לומר שקיום התנאי יגרום למפרע אז יש מקום לומר דכל זמן שלא נתקים התנאי חשוב כקודם חלות הדין, אבל בתנאי זה דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ענין התנאי בזה להיפוך שאם ירצו רבנן לבטל הקדושין יתבטלו למפרע ובכה"ג אינם יכולים לחזור כלל. כנ"ל:

וכן נ"ל ראי' לדברינו מסוגית הש"ס יומא ד' י"ג דמסיק שם הש"ס אליבא דר"י דסובר דמתקינן לי' אשה אחרת שמא תמות אשתו ויהי' בלא בית וכדי לתקן שלא יהי' לו שני בתים מגרש את הא' ע"מ שלא תמות חבירתה ומגרש את הב' ע"מ שאכנס אני לבית הכנסת וכשיראה שהיא מתה יקדים ליכנס בבית הכנסת. יעו"ש. והנה לשיטת הרמב"ם דס"ל דקיום ובטול התנאי בפועל בעינן איך אפשר בכה"ג להתקים בפועל דהרי תנאי הא' הוא ע"מ שלא תמות חבירתה ביום כפור זה וכ"ז שלא עבר זמן יום זה לא נתקים בפועל ועדין יש לו שני בתים וכן בשני' שמגרש לה ע"מ שאכנס לביהכ"נ כ"ז שלא נכנס בפועל הרי עביד בשני בתים, וכן לענין בטול בפועל דאם מתה השני' צריך שיתבטלו הגירושין של הא' למפרע ואם צריך בטול בפועל לא נתבטלו הגירושין עד שמתה וגם גרושי שני' לא נתבטלו עד שיעבור היום ולא יכנס לבית הכנסת ונמצא דעכשי' עדיין לא נתבטלו שום גירושין ועתה יש חשש דעביד בלא בית, ולפי מה שכתבנו דענין זה של קיום ובטול בפועל תלוי באומדן דעת המתנה איזה סבה תהי' הגורמת לקיום הגט ואיזה סבה תהי' לבטולו של גט, לק"מ דבכה"ג הי' דעת המתנה בגירושי הא' שלא תהא מקרה קיום התנאי מה שלא אמות הב' דבר הגורם לחלות הגירושין אלא להיפיך אם תמות תהי' מקרה זו סבה הגורמת לבטול הגירושין ולחלות הגירושין לא יוצרך שום סבה מצטרפת, ומשו"ה אם לא מתה השני' הראשונה מגורשת למפרע גם קודם שנתקים התנאי בפועל, ולהיפוך לענין בטול בפועל כיון שהתנה שמיתת השני' תהי' מקרה הגורמת לבטול הגירושין כ"ז שלא מתה עדיין לא בטלו הגירושין, ובשני' הי' כונת התנאי להיפוך שתהי' מקרה כניסתו לביהכ"נ דבר הגורם לחלות הגט ולבטול הגט לא יצטרף מקרה המצטרפת, ומשו"ה אם לא מתה הב' היתה הא' גרושה למפרע והשני' נשואה דלראשונה לא הוצרך קיום התנאי בפועל ולשני' לא הוצרך בטול בפועל, ואם מתה השני' ונכנס לבית הכנסת ונתגרשה השני' ובטלו גירושי הראשונה כיון דבראשונה היתה כונתו דלבטולו של גט תהי' מקרה מיתת השני' גורמת לחלות הביטול וכ"ז שלא באה המקרה חשובה כגרושה, והשני' היתה חשובה נשואה לאצלה היתה כונתו שמקרה של הכניסה תגרום חלות הגט וכ"ז שלא באה המקרה היא נשואה ועביד עבודה לעולם עד כניסתו לביהכ"נ מחמת השני' ואף דאח"כ אמרינן דהשני' נתגרשה למפרע והראשונה היא ביתו הוא שמעכשי' נתחדש דין זה אבל מעיקרא הי' הדין להיפוך. כנלענ"ד בענין זה ואכמ"ל: והנה בעיקר היסוד שבארנו בפרק זה דבכל הענינים שמקרה העתיד מבררת דין למפרע עלינו להבחין אם המקרה הזאת היא רק כסימנא מילתא בעלמא שעי"ז אנו אומרים איגלאי מילתא למפרע אז הי' באמת מעיקרא הדין גלוי קמי שמיא שכבר חל הדין בפועל, דבכה"ג הוי רק חסרון ידיעה וכמו במגרש שעה אחת קודם מיתתו, וקורא שם תרומה מה שאני עתיד להפריש למ"ד יש ברירה אבל היכא שמקרה בעתיד פועלת לחדש עיקר הדין למפרע אז לא הי' באמת למפרע שום דין בפועל רק אח"ז בהתחדשות המקרה חל הדין עכשי' מכאן ולהבא לדון כאילו הי' כבר חל למפרע דקודם שבאה המקרה בעולם אי אפשר לומר שכבר הי' חל דעדיין ליכא בעולם סבה המחדשת את הדין וכמו שהבאנו דברי הירושלמי שכתב לענין התרת נדרים דאף דקיי"ל חכם עוקר הנדר למפרע מ"מ קודם ההתרה לא חל ההיתר, וכן בארנו לענין תנאים שאם התנה שמקרה בעתיד תועיל לקים את הקנין למפרע אז באמת קודם קיום התנאי לא חל עדיין ורק לאחר קיום התנאי חל הדין כאילו כבר חל למפרע וכן אם התנה שמקרה בעתיד תגרום לעקור ולבטל למפרע את הקנין אז מעיקרא הי' כבר חלות הקנין רק אח"כ חשבינן כאילו כבר נעקר למפרע, ובזה יובן גם שיטת רבנן סבוראי דסברי דלא מהני קיום ובטול התנאי לאחר מיתה היכא דליכא יבם - עי' תשו' רע"א סי' קכ"ו - משום דאז בטלה הסבה כיון שעכשי' ליכא דין התרה יעו"ש: ויסוד נאמן לעיקר כלל זה מוכח מסוגית הש"ס יבמות ריש פרק החולץ הכונס יבמתו ונמצאת מעוברת הרי זו לא תנשא צרתה שמא יהי' ולד בן קימא וביאת מעוברת לא שמה ביאה וחליצת מעוברת לא שמה חליצה והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם. יעו"ש. היינו אף לר' יוחנן דסובר דביאת מעוברת שמה ביאה. אם הפילה אח"כ דאמרינן איגלאי מילתא למפרע, בכה"ג שתלוי ההיתר של צרה בשני דברים אם תפיל אז חלו למפרע היבום והחליצה ופטורה צרה, ואם תלד בן קימא יהי' ההיתר מחמת הולד, מ"מ אסורה הצרה להנשא אף דאיכא ממ"נ, מ"מ כיון שלידת הולד תהא סבה המפקעת זיקה למפרע אי אפשר לומר דכבר הי' הדין שנפקעה הזיקה, והרי מוכח מזה דגם היכא דאיכא בירור גמור על סבות המתירין אינו חל הדין עד שיהי' בעולם בפועל, ומה דלא אמרינן דעכשי' תהא הצרה מותרת מחמת היבום ואח"כ מחמת הולד, י"ל דלא מצינו שני מתירים ביבמה אחת:

אמנם לכאורה נסתר כלל זה מסוגית הש"ס בנדרים ד' ט"ו באומר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר דפליגי ר"י ור"נ אם מותר לו לישן היום שמא יישן למחר, דלפ"ד קשה ממ"נ אם היה כונת הנודר שמקרה של שינה למחר תגרום עיקר הדין לחלות הנדר הרי אז עדיין מותר היום דלא חל הנדר עדיין, ואם נימא להיפוך שהעדר שינה למחר תעקור הנדר למפרע הרי אז עכשי' עכ"פ אסור לו לישן עד שיבוא המתיר בפועל, אבל לפי מה שנתבאר לקמן בשע"ה, דשאני ענין נדרים מכל הקנינים הנעשים ע"י האדם, דאף דהיכא דמהני חזרה בקנינים כמו בלאחר ל', לא מהני בנדרים בכה"ג חזרה, משום דחלות הדין הוא דין שמים לקים מוצא שפתי' באופן דלפי"ז לא היה מהני כלל תנאי בנדרים, ובפשטות הקשו האחרונים איך מהני תנאי בנדרים הרי ליתא ע"י שליח - ע"י גליון רע"א בנזיר ד' י"א - אמנם באמת אדרבה מטעם זה עצמו מהני יותר תנאי בנדרים מכל ענינים וא"צ למילף מתנאי בני גד וב"ר, דהתורה אמרה ככל היוצא מפי', וכיון שאמר שיהי' דין הנדר של עכשי' בתנאי של עתיד כן חל הדין ובכה"ג אין המקרה בעתיד גורמת הדין כלל לא בחיוב ולא בשלילה ובאופן הזה חשיבא מקרה העתידה רק כגלוי מילתא בעלמא וכגונא דשעה אחת קודם מיתתו שבארנו דהיום חשבינן כאילו חל מעיקרא ממש ומשו"ה תלוי איסור והיתר של שינה היום בהאי חשש אם יישן למחר, ומיושב כל הענין על נכון:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף