שערי ישר/ב/טו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרסינן במס' נדה נ"ח. תניא אידך בדקה חלוקה והשאילתו לחבירתה היא טהורה וחבירתה תולה בה א"ר ששת ולענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהורה וחבירתה טמאה עכ"ל הש"ס ובתוס' שם כתבו וז"ל וא"ת מדינא נמי תתחיב השני' לכבסו כדאמר בהמדיר כל שנולד הספק ברשותו עלי' להביא ראי' וי"ל כיון דאין לשני' אלא בתורת שאלה אינה ממש ברשותה ועוד יש לומר דהתם קאמר שאם ירצה להוציא יביא ראי' אבל הכא לא תתחיב האחרונה לכבסו עכ"ל, ודבריהם סתומים מש"כ בתירוץ השני דהרי התם מהני האי כללא גם להוציא כמו במומים ובמוכר ונמצא טריפה, וכבר הקשה בזה בס' סדרי טהרה סי' ק"צ סקפ"א, ותוספי הרא"ש הנדפס מחדש הובא שם שני תירוצים אלו בשנוי לשון וז"ל. ועי"ל דלא אמרינן כאן נמצא כאן הי' אלא שאם השני בא להוציא מיד הראשון כי התם שבא להוציא האשה מביתו ולפוטרה בלא כתובה ולהוציאה מחזקתה הילכך אומרת לו ברשותך נולדו המומים וכן לענין טריפות בא הלוקח להוציא מיד המוכר אבל לחיב השני לא עכ"ל וגם דברי' אינם מבוארים כ"כ, ונ"ל שביאור הענין הוא דחזקת כאן נמצא כאן הי' אינה בגדר חזקות דעלמא אלא שאין לנו להחזיק ולהוסיף ריעותא מרשות לרשות כמו שביאר כ"ז בס' ש"ש וכמו שנתבאר בפרקים הקודמים, ומשו"ה ענין זה לא מהני אלא שיהי' דין הבעלים הקודמים כאילו לא הי' שום ריעותא כמו אילו לא הי' גם עכשי' שום ריעותא, ומשו"ה בענין המומים שאם לא הי' מומים כלל הי' חייב הבעל לשלם הכתובה כ"כ עכשי' שנולדו המומים ולא נתגלו רק עד אחד שנכנסה לרשות הבעל אין האב מפסיד כלום שאין לנו להחזיק שהי' ריעותא ברשות האב, וכן במוכר את הפרה ונמצאת טריפה לאחר הקנין אין המוכר מפסיד מדמי המקח כלום שלא נתגלה ריעותא ברשותו לגרע את דינו ומוציא המוכר מן הטבח דמי הפרה כאילו לא הי' נולד שום ריעותא, אבל לענין דין כבוס הבגד אם נאמר שיהי' דין המשאיל כאילו לא הי' הבגד מלוכלך עדיין אינו מתחייב בזה השואל לכבסו, ורק עי"ז שנאמר שהריעותא שנמצא עכשי' בבגד נעשה ברשות השואל וחזקת כאן נמצא כאן הי' אינה מכרעת כלום דאינה מהני רק בגדר שלילה שלא לחדש שום ספק ע"י הריעותא אבל בגדר חיובו שתגרום ריעותא של עכשי' דין מחודש מה שלא הי' מתחדש בלא לידת הריעותא לענין זה לא מהני האי כללא מידי, ולפי"ז כונת דברי התוס' הנ"ל ודברי תוס' הרא"ש מתאימים דמש"כ התוס' שאם ירצה להוציא יביא ראי' הכונה שאם ירצה לשנות הדין שהי' ראוי להיות בלא הריעותא יביא ראי' וכן מש"כ בתוס' הרא"ש שהלוקח בא להוציא מיד המוכר ג"כ הכונה עד"ז שרוצה לגרע ולהפסיד את הדין שהי' ראוי לולא הולדת הריעותא. כנלענ"ד בכונת דבריהם: וכן נראה לי מש"כ התוס' בחולין נ"א לתרץ קושיא הנ"ל בסגנון אחר וז"ל וי"ל דל"ד דודאי כדי לקים המכר והקדושין סברא הוא דאמרינן הכי שאומר המוכר ללוקח קח פרתך שברשותך נטרפה והאב אומר לבעל קח אשתך שברשותך נולד המום ואין לנו המעשה הזה אבל גבי חלוק ליכא למימר הכי עכ"ל. וכן מש"כ התוס' בפ' המדיר לתרץ מה דלא אמרינן במחליף פרה בחמור וילדה כיון שנולד הספק אחר שמשך בעל הפרה את החמור נימא דברשותו ילדה, ותירצו בזה"ל וצריך לחלק בין ספק שנולד לטיבותא כי התם לספק שנולד לגריעותא כי הכא עכ"ל. וביאר הריב"ש בסי' שע"ג את דבריהם כענין שכתבו התוס' בחולין הנ"ל וכמו שנתבאר בש"ש ש"ב פ"י, ולפ"מ שכתבנו עולה הכל בדרך אחד דחזקת כאן נמצא כאן הי' מועלת רק שלא לבטל ולגרע את הדין שהיינו מוחזקים בו עד שלא נולדה הריעותא אבל אינה מועלת להכריע ולחדש דין:

ומה שכתב בס' ש"ש שם דלמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ואין הקידושין מתבטלין עי"ז לא מהני האי כללא דכל שנולד הספק ברשותו כיון דלא מבטלין את המקח יעו"ש, אינו נראה לענ"ד כלל דמ"ש אם באים לבטל המקח דמהני האי כללא משום דאין לנו לגרע את הדין שהיינו מוחזקים בקנינו כמש"כ הריב"ש בלשונו כ"כ אין לנו לגרע את דין הזכות של מאתים שהיינו מוחזקים בחיובו ורק במחליף פרה בחמור וילדה שביאר הריב"ש בכונת התוס' בזה"ל אבל בהאי דהתם אין הקנין מתבטל מפני הספק שאין דנים אלא הולד ומפני זה אין הולכים אחר מי שנולד הספק ברשותו יעו"ש. אין הכונה בזה שתלוי רק בבטול הקנין שאין שום סברא לזה, דגם אם נפרש הדברים ככתבם אינו מובן מאי שנא אם מבטלים הקנין לגמרי או מקצתו מן הולד אלא ודאי כונת הריב"ש דמעיקרא לא נעשה קנין נפרד על הולד מאי דנימא דעכשי' אנו באים ע"י ההשתנות לבטלו, ולפי"ז נראה לי ברור שאין הכונה דוקא מה שמתבטל איזה קנין רק שמתבטל דין וזכות שהיינו מוחזקים מעיקרא, ומשו"ה גם למ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ולא הוי מקח טעות ג"כ מהני האי כללא דכאן נמצא כאן הי' כיון דמעיקרא היינו מוחזקים דנתחייב לה מאתים אין לנו לגרע זכות האב מה שנמצא הריעותא כשנכנסה לרשות הבעל כנ"ל. וכן נלענ"ד בהא דלכאורה קשה למה לא תשלם השני' מחמת ברי ושמא עם חזקת הבגד דקיי"ל עפ"י שיטת רוב הראשונים דמהני גם להוציא מן המוחזק, ועפימש"כ לעיל עפ"י דברי התוס' רי"ד בפ' הקודם יתיישב גם דין זה יעו"ש:

וראיתי בירושלמי פ"ק דכתובות ה"ו דאיתא שם בגמ' על המשנה דהכונס את האשה ולא מצא לה בתולים בזה"ל אר"י מקמא דנן חמיי רבנן מדמו מומין לבתולין אילין ילפין מן אלין ואילין ילפין מן אלין בתולין ממומין שאם בא עלי' עודה בבית אבי' צריך האב להביא ראי', מומין מבתולין שאם נולדו לה מומין ספק משנכנסה לרשותו ספק עד שלא נכנסה הבעל צריך להביא ראי' מן אלין בתולין ובתולין וכי בטלו לא בבית אבי' בטלו ואת אמר הבעל צריך להביא ראי', והא הבעל צריך להביא ראי' עכ"ל. ונלענ"ד בפירושו דסובר דהכל תלוי מי הוא התובע את הכתובה דהא דתנן דעודה בבית אבי' על האב להביא ראי' הוא רק שאיתרע רשותו דאב ומשו"ה עלי' להביא ראי', אבל לאחר נשואים אף אם ידוע לנו שהי' המומים ודאי קודם נשואים כיון שהאשה תובעת כתובתה ולדידה אין חילוק בין אירוסין לנשואים וזה ילפינן ממשנה דבתולין דלא זנתה אחר נשואים והיא נאמנת וזה ראי' נכונה למש"כ לעיל:

אמנם במה שכתבנו להכריע נגד הב"ש באהע"ז סי' ל"ט סקי"א לענין מומים שנמצאו בעודה בבית אבי' דכתב דא"צ גט. יעו"ש. מצאתי אח"ז בשטמ"ק בפ' המדיר בד"ה אמר רבא דהביא בשם הרא"ה והריטב"א דנקטו להדיא כדעת הב"ש וז"ל אמר רבא לא ר' יהושע לא אזיל בתר חזקת הגוף וכו' הקשה ר"מ מאי נטר רבא במילתיה עד הכא הוא לי' לאקבועי למילתי' בפ"ק גבי פלוגתא דר"ג ור"י וכו' והרא"ה פי' דהך דרבא היינו כמו הקדמה למאי דבעי לתרוצי דאיהו בעי לאוקמי מתני' כולה בין לר' גמליאל ובין לר' יהושע והיינו דהקדים מעיקרא לפרושי דכי לא אזיל ר' יהושע בתר חזקה דגופא היכא דאיכא חזקה דממונא וכו' והיינו דמוקים לה למתני' אליבא דתרווייהו לר' יהושע לענין גט דלענין כתובה אפילו בסיפא על האב להביא ראי' אלא כתובה ודאי לית לה ולא איירי במתני' אלא לענין גט, וגבי איסורא ודאי כיון דליכא חזקה דממונא אזלינן בתר חזקה דגופא והיינו דקאמר כאן נמצא כאן הי' הילכך ברישא דאכתי איתא בבית אבי' על האב להביא ראי' ואם לא הביא ראי' אינה צריכה גט, וסיפא על הבעל להביא ראי' ואם לא הביא ראי' הרי היא צריכה גט ואליבא דר"ג אתיא בין לענין גט בין לענין כתובה, והיינו דברישא על האב להביא ראי' ואם לא הביא ראי' א"צ גט ואין לה כתובה דאמרינן כאן נמצאו כאן היו ובסיפא על הבעל להביא ראי' ואם לא הביא ראי' צריכה גט ויש לה כתובה כן פי' הרא"ה. עכ"ל. אח"ז הביא גם דברי הריטב"א שפי' כן בקצרה וכן הוא בחי' הריטב"א שלפנינו ואח"כ מסיק השטמ"ק בזה"ל ודוחק להעמיד משנתנו לענין גט דהא קתני ונסתחפה שדהו דמשמע דמיירי לענין ממונא וכו' ועוד דאין סברא דמשום סברא קלישתא דכאן נמצא כאן הי' תצא אשה בלא גט כיון דכבר היא מוחזקת באשת איש עכ"ל. ובסברות קלושות כאלה אין כח בידינו לדחות דברי הראשונים ז"ל, ומה דקורא לסברת כאן נמצא סברא קלישתא הלא יפלא איך יתכן להוציא ממון, אבל עכ"פ עלינו לקבל דבריהם ולחזור ממה שהכרענו נגד הב"ש, אמנם בעיקר היסוד שאמרנו שם דלענין איסורין לא נאמר האי כללא דכנכ"ה אפשר לקיימו גם עפ"י דברי הרא"ה והריטב"א ז"ל דיש חילוק בין איסור של חלב דבהמה לבין איסור אשת איש היינו דאף אם נחליט דבהמה שנמצאת טריפה לאחר שנכנסה לרשות הלוקח יש לאסור גם החלב שנחלב בעודה בבית המוכר דלענין איסור של הבהמה עצמה והחלב הנחלב ממנה שהוא כחלק נפרד מן הבהמה ליכא חילוק רשויות וכמו דלא מחלקינן בין מקום למקום כמו שנתבאר בדברינו, אבל כ"ז לענין איסור דלא נתהו' ע"י הקנין וחילוף הרשויות אבל באיסור אשת איש שנעשה ע"י קנין שהבעל קונה אותה ומכניסה לרשותו קצת בזה י"ל כיון דחזקת כאן נמצא כאן הי' מכרעת שלא להחזיק ריעותא של המומים ברשות הבעל אם נמצאו לאחר אירוסין אז גם גט אינה צריכה דאיסור אשת איש הוא מחמת שנכנסה לרשות הבעל קצת ואנו מחזיקים דנעשו המומים בעוד שלא נכנסה כלל לרשות הבעל ולא חל הקנין ולא הי' ברשותו המומים כלל. וכלל: וכן מש"כ לענין איסור תרומה בתורם יין ונמצא חומץ דאין להתיר מחמת כנכ"ה יש מקום ג"כ אף לשיטת הראשונים הנ"ל דגם איסור תרומה אינו מוכרח שהוא מחמת הכנסה לרשות הגבוה והוצאה מרשות בעלים והיתר השיריים עוד יותר מסתבר דלא הוי משום הכנסה לרשות בעלים ומשו"ה אין חזקת כנכ"ה מכרעת לומר כיון דנמצא חומץ לאחר הפרשה דאין להחזיק ריעותא דהי' כן קודם הפרשה, כיון דאין היתר השיריים מחמת הכנסה לרשות הבעלים, ואף אם נאמר דכל איסור טבל הוא רק מחמת חלק הכהנים המעורב ולפי"ז הרי זה דומה לאיסור אשת איש דמה שניתר השיריים מהני שנפטר מזה חלק הכהנים וכיון דאין לנו להחזיק הריעותא של חומץ בעוד הי' השותפות של הבעלים כיון שנמצא לאחר חלוקתם כיון דהאיסור בא מחמת שותפות, בכל זה יש לחלק דענין יין ונמצא חומץ דמתבטלת ההפרשה אינו בגדר מומים אלא מטעם חסרון כונה או משום דהוי כתורם ממין על שאינו מינו ואף יהי' חומץ יותר משובח מיין משו"ה אין זה ענין של ריעותא לומר דאין מחזיקין מרשות לרשות. וצ"ע:

אמנם קשה לפי"ז בהא דאיתא ריש מס' כתובות בתולה נשאת ליום הרביעי מחמת טענת בתולים שאם ימצא פתח פתוח או טענת דמים יבוא לבי"ד ויאסרו עלי' ולפמש"כ שם הר"ן דאין לחוש שמא זנתה אחר החופה קודם ביאה וכן כתבו להלכה הח"מ והב"ש סי' ס"ח בטעמא דמילתא דעכשי' דאין אנו מקדשים רק תחת החופה ליכא חשש זנות יעו"ש. ואם נאמר דחזקת כנכ"ה מהני גם לענין איסור וכיון דאם זנתה ודאי זנתה קודם נשואים שאז היתה עוד בבית אבי', וכן מפורש בירושלמי הבאנו בסוף פי"ד דבתולים ודאי נעשה בבית אבי'. יעו"ש. א"כ מהראוי שתהי' מותרת גם באשת כהן דהוי חד ספיקא דעלינו להחזיק דלא זנתה אחר אירוסין דכאן נמצא כאן הי' כמו דאמרינן לענין גט דא"צ גט מה"ט וזו קושיא גדולה, אמנם לפי"מ שכתב הריב"ש דרק בריעותא המבטלת את הקנין אמרינן כאן נמצא כאן הי' יהי' בטענת בתולים תלוי אם כנסה בחזקת בתולה מבטלים הקידושין או לא, ועוד לפמש"כ שם דלרב אשי ושמואל בנכנסה לרשות הבעל גם אם יבורר שהי' המומים קודם נישואים לא אמרינן דהוו כנולדה בבית אבי' דעכשי'. היא ברשות עצמה. יעו"ש. י"ל דגם לענין איסור של ספק סוטה יהי' חלוק בין נודע בשעת אירוסין שהיא בבית אבי' לבין נודע אחר הנישואים שהי' קודם נישואים, וכן לענין בוגרת גם קודם נישואים לא אמרינן כאן נמצא כאן הי'. יעו"ש:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף