שערי ישר/ב/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שערי ישר ב ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גרסינן בגמ' גיטין ד' כ"ח, ורמי, תרומה אתרומה תנן בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קים ורמינהו הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד אמר רב אדא ברי' דרב יצחק שאני התם שהרי אסרה עלי'. שעה אחת קודם מיתתו, מתקיף לה רב פפא ממאי דאיהו מיית ברישא דילמא איהי מייתא ברישא וכו' רבא אמר שמא מת לא חיישינן שמא ימות חיישינן ע"כ, והנה כבר נתקשו רבים להבין מה שתירץ ר"א דאם כונתו דכיון שאסרה מחיים הוא חשש שמא ימות הלא זהו תירוצו של רבא, ועוד מאי פריך ע"ז רב פפא דילמא איהי מייתא ברישא מ"מ יש לספק שמא ימות, ונראה דהכונה בזה כיון דאסרה עליה שעה אחת הרי הוא ספק שעה בין השעות וע"ז פריך רב פפא דאם הי' ודאי שהוא ימות ברישא ותאסר בודאי שעה אחת אז הוא ספק שעה בין השעות אבל דילמא איהי מייתא ברישא ולא תאסור כל ימי חיי' והוי כעין ספק ספיקא שמא לא תהי' אסורה שעה אחת ואף אם תהא אסורה שמא שעה אחרת, אמנם אכתי קשה אף אם בודאי תהא שעה אחת אסורה למה לא מהני בזה חזקת חי על שעה זו כיון דהשתא לא מחלקינן בין שמא מת לשמא ימות, ולכאורה הי' אפשר לומר דזה דומה לשני שבילים דבבת אחת לכו"ע טמאים כמו דאמרינן בגמ' כתובות ד' כ"ז והכא הספק על כל השעות ביחד ואם נתיר כל השעות ממ"נ נעשה איסור, אבל מלבד שזה רחוק להעמיס בכונת הש"ס מאי דלא רמיזא בלישנא כלום דהול"ל ולתרץ דאם נתיר משום חזקה ממ"נ נעשה איסור, ועוד בעיקר הדבר יש לדון דמה לנו עכשי' לספק על זמן שיבוא כיון דבכל שעה אפשר להשתנות וכל שעה ושעה אנו דנים בפ"ע והוי כנשאלים בזאח"ז דלכו"ע טהורים:

אמנם יש לחקור בכל תערובות איסור והיתר אם מהני להתיר חתיכה ע"י דין חזקה דמעיקרא או כיון דאחת מהם ודאי יצאתה מחזקתה לא מוקמינן אחזקה, והנה בס' ש"ש ש"ד פ"ד הביא מקורים לשני הצדדים ראשונה הביא דברי התוס' בנדה ד' י"ח בהא דאמר ר' יוחנן בג' מקומות הלכו בו חכמים אחר הרוב ועשאום כודאי וכו' ופריך והאיכא ט' חנויות וכו' ובנמצא הלך אחר הרוב וכתבו תוס' דר' יוחנן לא חשיב אלא היכא דאיכא חזקה נגד הרוב ובט' חנויות נמי איכא חזקה נגד הרוב דבהמה בחזקת איסור עומדת. יעו"ש. ובמנחות ד' כ"ג בתערובות חתיכות של שחוטה בנבילה משמע מדברי תוס' שם דלא שייך חזקה בתערובות, ועוד הביא מהא דקי"ל בשני כתי עדים המכחישים זא"ז דכל אחת באה בפ"ע ומעידה דמוקמינן לה בחזקת כשרות דמעיקרא יעו"ש דמחלק בזה דהיכא דנתברר שעה אחת דיצאתה מחזקתה ואח"כ נתערבו בכה"ג לא מהני חזקה ומשו"ה בתערובות חתיכות כענין דמיירי התוס' במנחות ד' כ"ג בשחוטה שנתערבה בנבילה לא מהני חזקה, ובשני כתי עדים דמעולם לא נתברר פסולה של כל אחת חשיב כאילו לא יצאתה מחזקתה, ובט' חנויות שאנו דנים רק על חתיכה אחת שפירשה מן החנויות ובחתיכה זו לא נתברר אם יצאתה מחזקתה בכה"ג שייך לאוקמה אחזקה דמעיקרא ויעו"ש מה שהאריך עוד בענין זה, דמשיטת הפוסקים מוכח דלא כשיטת התוס' בפ"ב דנדה בספק טריפה שנתערבה דמוכח דלא אמרינן בכה"ג העמיד על חזקה דמעיקרא וכן בשור הנסקל שנתערב. יעו"ש. והנה לדברי' עדיין קשה מהא דאיתא בסוף מס' מעילה במשנה שם נפלה פרוטה של הקדש בתוך כיסו או שאמר פרוטה בכיס זה הקדש כיון שהוציא את הראשונה מעל דברי ר' עקיבא וכתבו בתוס' שם ואע"ג דספיקא הוא אם נהנה בשל הקדש, ר"ע לטעמי' דמחייב על ספק מעילות אשם תלוי - בכריתות ד' כ"ב - והנה קשה למה לא מוקמינן פרוטה זו שהוציא על חזקת חולין דמעיקרא, והנה בנפילה יש לתרץ כמש"כ הש"ש דכבר יצאה מחזקתה אבל באמר פרוטה בכיס זה קדש הרי זה דומה לשני כתי עדים:

ע"כ נלענ"ד לחלק בזה באופן אחר דכיון דחזקה אינה מכרעת אלא על הספק שאנו דנים עלי' ומשו"ה תלוי זה באופן של צדדי הספק שאנו מסופקים בתערובות חתיכות שאם אנו מסופקים על כל אחת אם נעשה בה דבר המכשיר או הפוסל ע"ז מהני דין חזקה, אבל אם אנו מסופקים על התחלפות הדברים שמא חתיכה זו שאנו רואים אחרת היא ונחלפה, על ענין זה לא שייך לומר העמד אותה על חזקתה אם לא בדרך הכרעה מן המציאות על המציאות דהיינו שע"י דין חזקה יתברר לנו שלא נעשה בה מעשה חדשה וממילא יוכרע שגם לא נתחלפה וכלל זה ליתא בחזקה כמו שבארנו לעיל, ולפי"ז ניחא הכל בס"ד דהנה בשני כתי עדים אין אנו מסופקים על תערובות והתחלפות האישים לחוש על ראובן שמא הוא שמעון אלא אנו יודעים ומכירים אותם רק שאנו מסופקים על כל כת שמא שקרו עדותם ונפסלו לעדות וכל שאנו דנים על כ"א בפ"ע מוקמינן להו אחזקתייהו אבל בשחוטה שנתערבה בנבילה שהספק על כל חתיכה שמא חתיכה זו שאנו רואים היא החתיכה של נבילה שהספק על גוף זה שמא גוף אחר הוא בכה"ג לא שייך חזקה, וכן בנידון דמיירי המשנה במס' מעילה באומר פרוטה בכיס זה הקדש שאנו דנים על הפרוטה שהוציאה שמא היא הפרוטה שהוקדשה לא מהני חזקה וכן בכל תערובות שהספק על דבר זה שמא זה הוא הדבר האסור לא שייך בכה"ג ענין חזקה, ולפי"ז נראה דל"ד ענינים אלו למש"כ בתוס' נדה דבט' חנויות דאמרינן ובנמצא הלך אחר הרוב דהוא נגד חזקת איסור דמעיקרא דשם ג"כ ליכא תערובות חתיכות דאם ט' מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה אין אנו דנים שמא חתיכה זו מן החתיכות הטריפות או מן הכשירות רק אנו דנים מאיזה חנות נפרשה היינו דבזה אנו רוצים לברר אם חתיכה זו כשירה היא או נבילה שאם נפרשה מן החנויות המוכרות בשר שחוטה גם חתיכה זו שחוטה היא ועל ענין זה שפיר מתנגדת חזקה דמעיקרא דספק זה הוא באמת ספק של מעשה אם נשחטה או לא רק שאנו רוצים לברר ע"י החנויות אבל באמת אין החנות גורמת איסור והיתר, אבל בתערובות הגופים דצד זה שאנו אומרים שמא גוף זה הוא גוף האסור הוא הספק הגורם האיסור וע"ז לא שייך חזקה כלום, וכן במש"כ התוס' ריש אלו נערות בד"ה ועל הכותית וז"ל וא"ת למ"ד בפ"י יוחסין דפסול כותים משום דעבד ושפחה נתערבו בהם אמאי יש לה קנס נימא לה אייתי ראי' דלאו שפחה את ושקילי וכו' וי"ל דכל אחת מוקמינן לה בחזקת אבהתא שהי' כותים. עכ"ל. בכה"ג ג"כ אינו ענין לתערובות חתיכות דהרי אנו יודעים ומכירים את האשה מיום הולדה ואין אנו מסופקים שמא נתחלפה באחרת רק אנו מסופקים על אופן לידתה ויחוסה בכה"ג מהני ענין חזקה שיהא דין האשה כדין אבותי' וזה דרך נכון בס"ד:

והנה לפי"ז בנידון דידן דאסרה עלי' שעה אחת ליכא תערובות של שעה בין השעות ורק הספק הוא על שעה זו שמא נאסרה ודמיא לספק של שני כתי עדים דמוקמינן כ"א אחזקתי' והדרא הקושיא לדוכתה, ונלענ"ד בכונת הש"ס עפ"י מה שבארנו דכל חזקה אינה מועלת להכריע רק אם הענין שאנו מסופקים עלי' יש בזה דין חזקה אבל אם הספק הוא מצד אחר והחזקה מצד אחר אין מועיל דין חזקה לברר את הספק ע"י הכרעת חזקה את המציאות וכעין שאמרנו לענין תערובות גופים שאין בכח דין חזקת איסור או, היתר להכריע שלא זו היא או להיפוך, והנה לפי"ז באסרה עלי' שעה אחת קודם מיתתו היינו שיחול הגט שעה אחת קודם מיתתו אין מיתתו גורם הדין שתתגרש בשעה שלפני זה ורק המיתה מבררת השעה האסורה, שע"י מיתתו אנו יודעים מתי הותחלה השעה האסורה, משו"ה י"ל דליכא בזה דין חזקה להעמידו בחזקת חי שלא ימות בשעה שאח"ז כיון דאין חיותו ומיתתו שאח"ז גורמים הדין, רק השעה הקרובה למיתה גורמת הדין ועל ספק זה שמא עכשי' הגיעה שעה הקרובה למיתתו אין לנו שום חזקה אם לא בדרך הכרעה מן המציאות להחזיק שלא ימות אחר שעה כדי להכריע שעכשי', אינה שעה הקרובה למיתתו וזה אינו בכח דין חזקה כמש"כ, ולפי"ז נאמר בדברי ר"א בר"י זה הביאור, דשאני התם דאסרה עלי' שעה אחת, היינו דאין לנו לדון מחמת ספק שמא ימות לאחר שעה אלא כיון שתהי' נאסרת שעה אחת אנו מסופקים שמא הגיעה השעה ועל התקרבות השעה ליכא חזקה והמיתה רק גרמא על בירור השעה, ורב פפא דחי תירוץ זה כיון דאפשר דהיא מייתא ברישא ולא תאסר שעה אחת משו"ה אין לנו לספוקי שמא עכשי' היא השעה הנאסרת או כמש"כ לעיל דאם נעשה ספק מזה הוי כספק ספיקא שמא לא תאסר כלל ושמא בשעה אחרת ועלינו רק להסתפק שמא ימות לאחר שעה וכיון דמקור הספק הוא שמא ימות וע"ז מהני חזקה להעמידנו בחזקת חי שלא ימות לאח"ז שאנו דנים עלי'. כנלענ"ד בביאור סוגיא זו:

והנה מסיק רבא שם דשמא מת לא חיישינן שמא ימות תנאי היא דלר"י ור"י ור"ש חיישינן לשמא ימות והכי קיי"ל. ובתוס' קדושין ד' מ"ה ע"ב הובא פלוגתא בין הר' מנחם מיונ"י ור"ת במעשה שאירע באחד שהלך לארץ רחוקה ולו בת קטנה ונתקדשה הבת ואסר הר' מנחם מיונ"י לקימה דחיישינן שמא יקדשנה אבי' לאיש אחר במקום שהוא ונמצא בא זה עלי' באיסור אשת איש, ואף שאם מת אבי' שם היתה מותרת לכל אדם משום דשמא קדש לא חיישינן, שמא יקדש חיישינן כמו דקיי"ל לשמא ימות חיישינן ור"ת השיב על דברי' דכיון דלא חיישינן שמא קדש א"כ היא מותרת לעולם דכל שעה ושעה י"ל דעדיין לא קדש ואף דיש לנו לחוש שמא יקדש כיון דעדיין לא קדש מותרת היא לו דל"ד לשמא ימות דהתם אסרה שעה אחת קודם מיתתו, יעו"ש והנה כל הרואה משתומם על סברת הר' מנחם מיונ"י זו ובתשו' נוב"י מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ו מבאר שיטת ר"מ דבביאה גם הפרישה אסור משו"ה אסור תחילת הביאה שמא יבוא לידי איסור ע"י פרישה ול"ד לאשה שהלך בעלה למד"ה דאוכלת בתרומה דכל שעה ושעה אמרינן דחי הוא ואכילתה זו אינה גורמת לאיסור אחר של אחר זמן דגם אם יצויר שתתודע בשעת אכילתה תוכל לפלוט בלעה מפי', אבל זה דוחק קצת דגם באכילה עיקר האיסור הוא שעת הנאת גרונו ומעי' וא"כ יש לחוש שמא תאסר אח"ז ועי' במס' תרומות פ"ח מ"ב ר"י אומר יפלוט: ונראה לענ"ד לומר בזה דבר חדש בעזה"י דהנה מה שאסרה תורה יחוד עם עריות שלא יבואו לאיסור ביאה יש לדון אם יש איסור יחוד עם אשה שעכשי' אינה ערוה ובזמן מועט תעשה ערוה עלי' אם אסור בכה"ג היחוד מה"ת כיון שעדיין אינה בכלל עריות ליכא איסור יחוד אבל כיון דיחוד הוא מחמת ביאה י"ל דכונת התורה בזה שכל אשה שהביאה שתבוא אחר היחוד תהי' באיסור ערוה נאסר לנו היחוד ואף שלא בא אח"ז לידי ביאה עבר איסור תורה על היחוד לבד, ובחקירה זו פליגי הר"מ מיונ"י עם ר"ת, דר"מ אסר לקימה שמא יקדשנה אבי' והוא דבשעה שמתיחד עמה אם הי' ודאי לנו שיקדשנה אבי' אחר רגע זו הי' היחוד אסור מה"ת דמתיחד עם אשה שבשהיית היחוד הראוי לבוא לידי ביאה תעשה אשת איש ועובר עכשי' באיסור תורה, לפי"ז גם בספק אם תעשה אח"ז לאשת איש אסור היחוד מספק ומשו"ה מדמה ר"מ לשמא ימות דכמו באסרה עלי' שעה אחת קודם מיתתו אסורה לאכול בתרומה מיד, כ"כ בנידון זה אסרה תורה שעה אחת קודם ביאה את היחוד ועל להבא ליכא חזקה שלא יקדשנה אף שאם מת אבי' במד"ה היא מותרת מחמת חזקה דשמא קדש לא אמרינן שמא יקדש אמרינן, ור"ת פליג ע"ז וסובר דכיון דאיסור זה של יחוד רק בעריות הוא דגם בחייבי לאוין יש מן האחרונים שנסתפקו אם יש בזה איסור יחוד, עי' בפ"ת אהע"ז סי' כ"ב סק"א משו"ה י"ל דרק אם היא בכלל עריות בשעת היחוד אסרה תורה אבל אם עכשי' אינה ערוה עלי' ליכא בזה איסור של יחוד וכל שעה ושעה אמרינן שלא קדש ומותרת היא לו לקימה. ונכון הוא:

אמנם לפי"ז לכאורה קשה האיך מותרים כל אדם להתיחד עם אשתו ליחוש שמא תראה דם נדה דגם שם כל ההיתר הוא משום חזקת טהרה וחזקה לא מהני רק על ההוה ולא על העתיד ואם תראה לאח"ז היא אסורה ביחוד בשעה מוקדמת דנדה ג"כ בכלל עריות הוא גם לענין יחוד דרק באשתו נדה שיודע את נידותה התירה תורה שאינו חשוד על הביאה היכא שכבר בעלה, אבל בכה"ג הרי דומה לכל עריות והנה באשה שיש לה וסת לק"מ למ"ד וסתות דאורייתא דכיון דחזקה אורח בזמנו בא כ"כ יש חזקה דאינו בא שלא בזמנו, וחזקה זו מהני גם בעתיד דזה אינו בגדר שאר חזקות רק כעין רובא דאנו מוחזקים מחמת רוב רגילות שראוי להיות כן וכמו חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ואין אדם פורע תוך זמנו ואין אשה מעיזה בפני בעלה וכל כה"ג, וגם למ"ד וסתות דרבנן י"ל דלענין לחוש שמא תראה או ראתה שלא בשעת וסתה לכו"ע איכא חזקה אורח בזמנו בא, דהנה באמת קשה למה יפלגו בחזקה זו יותר משאר חזקות דכה"ג כמו שור המועד ואחיות מוחזקות ומתו אחי' מחמת מילה, וי"ל מחמת דאיכא הרבה מקרים דמסלקים הדמים כמו חרדה מסלקת הדם ועיבור וחולי דאברי' כבדים עלי' מסלקים הדם משו"ה סברי כמה תנאי ואמוראי דרוב זה אינו רוב גמור וכל אשה בחזקת טהרה עומדת ואין כח ברוב כזה לסתור החזקה וקיימא בחזקתה, ומה"ט ניחא הא דמבואר בגמ' נדה ד' ט"ז דגם למ"ד וסתות דרבנן אם בדקה אח"ז ומצאתה טמאה שהיא טמאה משעת הוסת, דכיון דהשתא ליכא חזקה חזקת טהרה מהני להחזיקה ברואה גם ע"י רוב כזה וכעין שכתב בנוב"י מ"ק ח' יו"ד סי' נ"ה סברא זו עפ"י שיטתו שיובאו דברי' לקמן, וכ"ז הוא רק לענין להחזיק שכבר ראתה בשעת וסתה דעלינו לבוא מחמת רוב גמור ועפ"י הכלל רובא וחזקה רובא עדיף, בכה"ג פליגי אם רוב זה תורת רוב גמור הוא או לא, אבל להיפוך להחזיק שלא תשנה את וסתה לראות שלא בשעת וסתה דזה אינו סותר שום חזקה ואדרבה מחזקת חזקתה וגם ליכא בזה מקרים הסותרים רוב זה דהמקרים גורמים לסלק הדם אבל לא לשנות וסתה לכו"ע מהני חזקת אורח בזמנו בא לברר שלא תראה קודם שעת וסתה וזה פשוט: אבל באשה שאין לה וסת כלל דקיי"ל עפ"י רוב הפוסקים דמותרת לבעלה בלא בדיקה, וע"י בדיקה ודאי לית מאן דפליג ולכאורה למה לא ניחוש שמא תראה בתוך ביאתה, דכמו דאסור יחוד מכש"כ דאסור תחילת ביאה מחמת סוף ביאה, ונ"ל דגם בכה"ג י"ל דאיכא תורת רוב להיתירא כיון דשעות שהיא רואה בהם הם מיעוט ורוב השעות הם שאינה רואה בהם אמרינן שהשעה שאנו דנים עלי' שהיא מן רוב הזמנים שאינה רואה בהם ועי' בשו"ע או"ח סי' שד"מ בהולך במדבר ואינו יודע מתי יום השבת דאסור במלאכה כל הימים אם לא מחמת פקו"נ, וכתב המג"א סק"א ואע"ג דרוב הימים הם חול זה מיקרי קבוע. עכ"ל. היינו כיון דבכל העולם יודעים את השבת משו"ה חשוב קבוע אבל בכה"ג דעכשי' כשאנו דנים על השעה הקרובה שעה זו היא מעורבת בין השעות ואינה ניכרת לשום אדם ואין שייך בזה ענין קבוע אזלינן בתר רובא ואף דלכאורה ל"ד להולך במדבר לענין שבת דשם הזמן גורם הבדל הדינים מיום זה ליום אחר ואזלינן בתר רוב הימים, אבל בכה"ג שאנו מסופקים מתי תהא שעת נדותה דאין הזמן גורם הדין רק מקרה הראי' גורם הדין. ועלינו לדון מתי תראה אם בזמן זה או בזמן אחר הנה באמת הכל אחד הוא דגם אם נבוא לדון על מקרה של ראית נדותה ג"כ י"ל דאזלינן בתר רוב שמקרה זו תבוא ברוב העתות ולא בעת זו שאנו דנים עלי' היינו בשעה זו של תשמיש, ועוד נ"ל דבכה אין לנו לדון על מקרה של הראי' דם נדה רק על עת נדותה דל"ד לאומר הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי שאנו דנים שמא ימות בשעה הבאה ולא על השעה בין השעות דשם מקרה של מיתתו גורם הדין שתתגרש בשעה הקודם לזה, אבל בכה"ג אף אם נאמר דכל שנעשית ערוה מן העריות נאסרת במעה הקודמת משום יחוד וקירוב בשר אין מקרה המעשה גורם לאיסור זה של השעה הקודמת רק מה שנעשית אסורה לביאה גורם ועלינו לדין אם תהי' אסורה בשעה הבאה וע"ז שפיר איכא רוב דברוב השעות היא מותרת לביאה ואין שייך ענין זה לנידון המאורע של רבינו מנחם דשם ליכא שום סברת רוב לומר דברוב הימים היא אינה אשת איש כמובן. כנלענ"ד:

ובספר סי' הנ"ל כתב לתרץ להני דסברי וסתות דרבנן איך יפרשו אזהרת והזהרתם דילפינן מינה אזהרה לבני ישראל שיפרשו עונה סמוך לוסתן. משום דלכו"ע הך חזקה דאורח בזמנו בא חזקה מעליא היא ככל חזקות שבש"ס אלא שנגד חזקה זו היא חזקת טהרה של האשה שבחזקת טהרה עומדת ולכך מה"ת אוקמינן חזקה להדי חזקה וזהו הטעם למ"ד וסתות דרבנן, ומשו"ה רק בעבר הוסת דאיתא חזקה העמיד אשה על חזקתה אבל לענין איסור ביאה סמוך לוסתה דליכא חזקה זו כמו דאמרינן שמא ימות חיישינן אסור מה"ת מחמת חזקת אורח בזמנו בא זהו תו"ד שם, ולענ"ד מה שמדמה הגאון ז"ל חזקת אורח בזמנו לחזקת טהרה ושאר חזקות אינו מחוור דחזקת אורח בזמנו בא הוא הוכחה ובירור מה שרגיל להיות כן והוי כמו רוב או עדיף מרוב יעוי' רש"י פסחים ד' ט' ע"א לענין חזקה על חבר שאינו מוציא מת"י דבר שאינו מתוקן, ועוד אם נימא דהוי חזקה נגד חזקה היתה אסורה לאחר הוסת מספק ככל ספק של תורה וכיון דלמ"ד דרבנן היא מותרת, בע"כ כדברינו דפליגי אם הוי חזקת אורח בזמנו בא כרוב מעליא או לא ומשו"ה מותרת דלא עדיף רוב זה לסתור חזקה, אבל לענין לחוש שמא תראה שפיר יש מקום לומר דאיכא בזה אזהרת תורה שמא תראה בשעת ביאה מחמת דביום זה היא רגילה לראות, והמחוור בזה כשיטת הראב"ד דלמ"ד וסתות דרבנן גם איסור של סמוך לוסתה הוא דרבנן ומש"כ בנוב"י בשם התוס' יבמות ד' סב שאזהרת סמוך לוסתה מה"ת לכו"ע, בדברי התוס' שלפנינו מפורש היפוך דברי' דז"ל שם ומה שהגיהו בספרים לא נצרכא אלא סמוך לוסתה אין נראה כלל דהגיהו כן לפי שרוצים לפרש דפקידה היינו תשמיש, ובשבועות מוכיח דסמוך לוסתה מדאורייתא מוהזהרתם את בני ישראל וכו', ועוד דמוקי לה ביוצא בדרך לדבר הרשות וא"כ אפילו למ"ד וסתות דרבנן א"כ סמוך לוסתה נמי מ"מ למה יהא מותר ביוצא לדבר הרשות. עכ"ל. הרי מפורש בדבריהם דלמ"ד, וסתות דרבנן גם סמוך לוסתה דרבנן, ולפמש"כ י"ל דג"כ תלוי זה בזה כיון דהוא דבר רחוק קצת למיחש שמא תראה בשעת ביאה אינו ראוי לחוש רק למ"ד דהוי דאורייתא דחשבינן זה כרוב מעליא שתראה ביום זה אבל למ"ד דרבנן דאינו רוב מעליא אין ראוי לחוש שנראה בשעת ביאה רק ברוב שעות היום כנלענ"ד בענין זה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף