שערי ישר/א/כא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתבו האחרונים דס"ס דסתרי אהדדי לא אמרינן ויסוד ענין זה הוא בתוס' פ"ק דב"ק ובפ' המפלת ד' כ"ט כתבו בקצרה בהא דאיתא שם במשנה במפלת ואין ידוע אם ולד הי' אם לאו תשב לזכר ולנקבה ולנדה כתבו וז"ל אע"ג דהוי ספק ספיקא תשב לנקבה דאי מטהרת לה מטומאת נקבה משום ספק ספיקא ה"ל נטהרנה אם ראתה בל"ד ומ"א מספק ספיקא ולא ניחוש לזכר והוו תרי קולי דסתרי אהדדי. עכ"ל. ונראה מוכח מדבריהם דלא בעינן שיהי' שני הספיקות דקולא השני' סותרים לשני הספיקות דקולא הראשונה דהרי במפלת ואין ידוע אם הי' שם ולד דמטמאינן לה שבועים שרצו בתוס' לטהרה משום ס"ס, היינו שמא לא הי' ולד ואת"ל הי' ולד שמא הי' זכר ועכשי' לאחר ז' הם ימי טוהר, ומסקו דהוו ס"ס דסתרי דאם תראה בל"ד ומ"א נטהרנה משום ס"ס דשמא לא הי' ולד והיא נדה מחמת ראיתה בל"ד ומ"א והוי שביעי לנדתה ותטבול, ואת"ל הי' ולד שמא נקבה ועכשי' ימי טוהר שלה ובכה"ג רק ספק אחד סותר לראשון והספק השני אחד הוא לשני הקולות דמתחילה נתיר שמא לא הי' ולד וגם אח"כ מטעם זה רק בזה סותר דמתחילה נתיר שמא זכר ואח"כ שמא נקבה, וע"כ תמוהים לי דברי המהר"ם שי"ף בב"ק ד' י"א שכ' דדוקא דשני הספיקות סותרים זא"ז הוו ס"ס דסתרי אהדדי, אח"ז מצאתי ת"ל בפמ"ג יו"ד סי' ק"י בכללי ס"ס במחודשים א' שהביא חקירה זו אם דוקא היכא ששני הספיקות סותרים זא"ז או גם אם ספק אחד סותר והביא הוכחה זו שהוכחנו מדברי תוס' הנ"ל:
אמנם המהר"ם שי"ף הוכיח סברתו מסוגית הש"ס בפ"ק דב"ק בהא דאמר עולא א"ר אלעזר שליא שיצתה מקצתה ביום הראשון ומקצתה ביום שני מונין לה מן הראשון וכו' מאי קמ"ל דאין מקצת שליא בלא ולד ופי' בתוס' שם דאם יש מקצת שליא בלא ולד אין לחוש לאוסרה על בעלה מיום ראשון דהוי ס"ס שמא אין כאן ולד כלל ושמא לא יצא ראשו או רובו. יעו"ש. והקשה המהרמ"ש דאפי' אם נימא דיש מקצת שליא בלא ולד אין להתיר ביום ראשון מטעם ס"ס דא"כ כי חזיא בט"ו תישתרי ג"כ מס"ס שמא יצא ראשו ביום א' והוי ט"ו ימי טוהר ואת"ל לא יצא ראשו ביום א' והלידה היתה ביום ב' שמא הוא זכר והוי ס"ס דסתרי אהדדי ומחמת קושיא זו הוכיח דדוקא היכא דשני הספיקות בקולא השני' סותרים לשני הספיקות דקולא הראשונה הוי תרתי דסתרי, אבל בכה"ג דהספק שמא זכר הוא שבקולא השני' אינו סותר כלום לקולא הראשונה אינו בכלל ס"ס דסתרי אהדדי. יעו"ש. וכאשר הבאנו מדברי תוס' במס' נדה דמוכח מדבריהם להדיא דלא כמהר"ם שי"ף עלינו לתרץ קושיתו מסוגית הש"ס דב"ק הנ"ל:
ונראה לענ"ד דיסוד דברי התוס' דס"ס דסתרי אהדדי הוא על פי האמור במס' כתובות בשני שבילין אחד טמא ואחד טהור דאם נשאלים בבת אחת מטמאים לשניהם, כ"כ בספק ספיקא עלינו לדון עכשי' על כל תולדת הדינים היוצאים מחמת מקרה המסופקת לנו עכשי' והרי זה דומה לענין שני ב"א הנשאלים בב"א, אמנם זה רק אם הספיקות שאנו רוצים עכשי' להתיר גורמים דין גם לאחר זמן, אבל אם צדדי הקולות של עכשי' אינם גורמים שום דין לאח"ז אין לנו לדון עכשי' על מה שיקרה לאח"ז כיון דעכשי' מותר מן הדין ואח"כ ג"כ יהא מותר מן הדין לא איכפת לן מה דסתרי אהדדי גם באדם אחד. ועפי"ז נראה לי לחלק דמש"כ בתוס' דא"א להתיר עכשי' שמא זכר ואח"כ שמא נקבה הוא משום דמספר ימי טוהר נמשכים מחמת הלידה ואם אנו רוצים עכשי' להקל אחר שבעה מחמת ספק לידת זכר אנו מחמירים על אחר זמן להגביל ימי טוהר עד מ' יום ואם נחמיר עכשי' מחמת ספק נקבה ונקיל לאחר מ' יום מאי חזית ולהקל בשניהם אי אפשר ע"כ אנו מחמרינן בשניהם, אבל כ"ז רק בימי טוהר שהלידה גורמת להגבילם, אבל אם אנו מתירים עכשי' מחמת ספק שמא לא יצא ראשו ורובו היום שמקרה זו שלילת הלידה אינה גורמת שום דין על זמן שלאחר כך אין לנו לדון עכשי' כלל על יום ט"ו ואנו רשאים להתיר עכשי' וביום ט"ו ג"כ נתיר ואף דממ"נ נעשה ספק איסור כמו שאין אנו חוששים בשני ב"א שאינם נשאלים בב"א ובזה מתורץ היטב קושית המהרמ"ש אף דבשני שבילין החילוק בין נשאלים בב"א או לא הוי רק מדרבנן, ומה"ת אין חילוק משום דבאמת אין אחד גורם שום דין לחבירו אחרי שאין להם שום שיכות זע"ז, אבל הכא י"ל דחילוק זה אם מקרה של עכשי' גורם דין של אחר זמן או לא הוי דין דאורייתא:
ובזה יתישב לי מה שהקשה בס' מנחת יעקב בקוה"ס מחודש י"ב בהא שהביא שם יש מי שאומר דה"ה כשני גופים נמי אמרינן הכי דתרי ס"ס דסתרי אהדדי מחמירינן בשניהם כגון טומטום שיש לו שתי נשים ומת דהנשים חולצות ולא מתיבמות דאם נתיר לאחת להנשא לשוק מחמת ס"ס שמא נקבה הוא ואת"ל זכר הוא שמא סריס ומותרת לשוק דא"כ נתיר השני' להתיבם ג"כ מחמת ספק ספיקא שמא נקבה הוא ואת"ל זכר שמא לא ימצא סריס ואזלינן בתרווייהו להחמיר כיון דסתרן אהדדי. יעו"ש. והוא מתשו' מהרי"ט חלק יו"ד סי' ב', והקשה ע"ז בתורת השלמים מספק טריפה שנתערב ואח"כ נתערבו התערובות במקום אחר דמתירים הכל משום ס"ס והוא ביו"ד סי' ק"י אע"ג דסתרי אהדדי ונשאר בצ"ע. יעו"ש. ולפמש"כ י"ל דל"ד דבטומטום כשאנו דנים שמא הוא סריס ענין זה גורם לאסור נשי' ליבום ולהתירן לשוק ועלינו לדון יחד על שני דינים אלו וגם על כל נשי' של הטומטום דמקרה אחת גורמת הדין על כל זה ומשו"ה עלינו להחמיר בכולן בשתי הנשים בין ליבום ובין לשוק, אבל בתערובות מה שאנו דנים על תערובות האחת להתיר לאכול שמא אין כאן הספק איסור כלל ואת"ל יש כאן שמא זה שהוא אוכל עתה אינו האיסור השלילה הזאת ג"כ אינה אוסרת החתיכות האחרות. דכל צד ספק המתיר אינו גורם דין רק לעצמו דצד ספק המתיר שמא לא הי' האיסור באלו שנפלו כאן אינו גורם דין לתערובות הראשונה דשלילת הנפילה לתערובות השני' אינה גורמת דין על הראשונה וכן גם צד המתיר שמא זה שאוכל עתה אינו האיסור השלילה הזאת ג"כ אינה אוסרת החתיכות האחרות משו"ה כל אחת מותרת משום ס"ס, כמו בשני שבילין אם אינם נשאלים בב"א דמה שאנו דנים על אדם זה שהלך בשביל הטהור אינו גורם דין לחבירו שיהי' טמא ומתירים את שניהם, אבל בטומטום עלינו לדון על הכל יחד וענין זה גרע עוד מבשני שבילין בנשאלים בב"א דשם רק שאילתם גורמת לדון בב"א ובטומטום וכן בנידון שכתבו התוס' לענין המפלת עצם הספק גורם לדון על הכל ביחד דו"ק. ועי' ביו"ד סי' קי"א בש"ך סקי"ט ובסי' ק"צ בט"ז סקי"ז ובנקוה"כ שם. וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |