שלמי נדרים/נדרים/צא/א
שלמי נדרים 
נדרים צא א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' צא גמ' אבל גבי גרשתני דידע בה מהימנא דחזקה אין אשה מעיזה בפני בעלה בפני יהושע בחדושיו לגיטין (ד' י"ז) הקשה דלפ"ז יכולה לחפות עצמה אם תזנה והיא בת אחותו שתאמר גרשתני והבעל לא יכחישה שרצונו ג"כ לחפות עלי' והגאון רבינו עקיבא איגר בתשובותיו סי' קכ"ה תירץ ע"ז ב' תירוצים אחד דבכה"ג לא שייך אין אשה מעיזה (ויש להביא ראי' לתי' זה מדברי תשו' הרא"ש כלל מ"ד הביאה הב"י באה"ע סי' י"ז שכתב דהא דאמר רב המנונא דחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה לומר גרשתני הני מילי קודם שנשאת אבל אם כבר נשאת מעיזה שלא תעשה עצמה זונה.) דהא כדי להציל נפשה ממיתה בודאי עושית כהנה וכהנה להציל נפשה ממיתה שנית דהא דאין אשה מעיזה בפני בעלה להגיד בפניו שקר כזה דיודע בעצמו שהיא משקרת היינו להפקיע עצמה מבעלה בשקר אבל היכי דזינתה דבלא"ה מופקעת מבעלה ליכא חזקה ולפענ"ד הקושי' מעיקרא ל"ק כ"כ דסברא זו דאין אשה מעיזה בפני בעלה לומר גרשתני הוא רק להוציא הספק מלבנו דלמא לא גירשה כלל ועדיין היא א"א אבל על זמן הגירושין להאמינה במה שאמרה גרשתני מכבר ויש לנו חשש דלמא לא גירשה מכבר אלא זה זמן קרוב ע"ז ליכא חזקה ויוכל להיות שאע"ג שלא גירשה מכבר אלא זה זמן קרוב והיא אומרת שגירשה מזמן רחוק כיון שס"ס נתגרשה ואינה א"א ויש לה תועלת במה שתאמר שנתגרשה מזמן רחוק בכה"ג מעיזה ומעיזה ואין לומר אף שבדרך ודאי לא נוכל לומר שאינה משקרת אמנם לכה"פ יהי' לנו ספק בזה דלמא גם בכה"ג אינה מעיזה וא"כ לגבי להצילה ממיתה מספיקא לא קטלינן לה דז"א דנעמידנה בחזקת א"א וע' בתו' גיטין שם ד"ה משום ב"א דלא אמרינן אוקמי אחזקה אלא משום דהרי גרושה לפנינו וטעמא משום דהרי גרושה לפנינו שהגט בידה רק שאין כתוב בו זמן וע"ש בפ"י וע' בפ"ת על אה"ע סי' י"ז סק"ד הביא בשם ס' מנחת עני דלמפרע אינה נאמנת דהא אין בזה העזה בפני בעלה דהא עכ"פ עכשיו אין זה בעלה וכאחר דמי ע"ש:
בהמפרש ריש העמוד ד"ה גרשתני מי מהימנא ואם אשת כהן היא אסור להחזירה עכ"ל ולא מפרש כפי' הר"ן דהאי בעיא הוא אם להאמינה להתירה להנשא מזה משמע דס"ל כדעת הראב"ד בפ"ד מהל' אישות הלכה י"ג שסובר שאינה נאמנת להתירה להנשא אלא לחומרא שאם קבלה קדושין מאחר להצריכה גט משני. וכן לענין שאם היא אשת כהן שאסורה לחזור לו וע' בר"ן פ"ב דכתובות (ד' עג) הביא ג"כ שיש חולקין ואומרים דהא דרב המנונא לא סגי אפי' בפניו להתירה להנשא לכתחילה ושני הדיעות הובא בש"ע סי' י"ז בהגהת הרמ"א. וטעם מחלקותם ביאר הגאון בעל ישועת יעקב שם. דטעם המחמירים הוא משום דנגד החזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה איכא חזקה כנגדה חזקת אשת איש ולכך רק לחומרא אזלינן בתר הך חזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה להצריכה גט משני ולאסרה על בעלה כהן אבל לא להתירה להנשא וטעם המתירין ג"כ להנשא הוא משום דהך חזקה דאין אשה מעיזה אלימא להפקיע חזקת א"א דחזקת אשת איש הוא חזקה הפוסקת ע"י מעשה וחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה הוא חזקה הבאה מצד הסברא וכמו חזקה דאין אדם פורע חובו תוך זמנו. וכיון דחזקה זו אלימא ומתירה להנשא הוי כמו רובא דעדיף מחזקה. וגם כתובתה נוטלת אע"ג דלענין ממון אין הולכין אפי' אחר הרוב מ"מ כיון שמותרת להנשא נוטלת כתובתה דמספר כתובה נלמד שכתב לה לכשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי. ודעת המפרש הוא כדעת הראב"ד ודעימי' החולקים על הרמב"ם ששם וסוברים דהא דרב המנונא הוא רק לחומרא והנה הרא"ש כאן בפסקיו פסק ג"כ כרב המנונא משום דמכמה סוגיות דהש"ס משמע דהלכתא כוותי' והוסיף עוד לחזק סברת רב המנונא וז"ל ועוד נראה לי טעם טוב דהלכתא כרב המנונא דאפי' למשנה אחרונה היא תובעת שיגרשנה בעלה וחיישינן שמא נתנה עיניה באחר ותנשא לו אחר שיגרשנה בעלה אבל ודאי חזקה שלא תאמר אשה לבעלה גירשתני להפקיע עצמה בטענת שקר מתחת בעלה להיותה באיסור א"א כל ימיה ורבים תמהו שאין זה דרך הפוסקים גאוני בתראי להוסיף טעם על התלמוד מלבם ומה נחסר לנו ולא די בסברת התלמוד שאמרו דאפי' למשנה אחרונה דאמרה דחיישינן שמא משקרה ה"מ היכי דבעלה לא ידע בה. אבל היכי דידע בה כגון גבי גרשתני דאם היא משקרה יודע הבעל בעצמו שהיא משקרת מהימנא דחזקה דאין אשה מעיזה בפני בעלה בדבר שהוא יודע שקרה ואולי יש לומר דלהכי הוסיף הרא"ש עוד טעם אחר בכדי שלא נחלק בין זמן התלמוד לזמנינו זה כדעה השלישית שהביא הרמ"א בהג"ה שסוברים דבזה"ז דנפישי חוצפה ופריצותא דאינה נאמנת להתירה להנשא אלא לחומרא דאיתרע חזקת דאינה מעיזה והגר"א ז"ל בביאורו ס"ק ט' הראה מקור לזה וראוי להעתיקו בכאן וז"ל שהדורות מתקלקלין כמ"ש בירושלמי פ' התקבל רבי כד הוי בעי מקשי על ר' יוסי אמר אנן עלובייא מקשין על דר' יוסי שכשם שבין קדשי קדשים לבין חולי חולין כך בין דורינו לדורו של ר' יוסי א"ר ישמעאל בר' יוסי כשם שבין זהב לעפר כך בין דורינו לדורו של אבא וסיים עוד רבינו הגר"א ז"ל וכמו שחלקו בסוף נדרים לענין טמאה [אני לך] בין משנה ראשונה דאינה מעיזה לבין משנה אחרונה. וכמ"ש הרא"ש בפ"ב דיבמות סי' ח' וע' רא"ש פ"ה דכתובות ס"ס ל"ד עכ"ל הטהור. ולכן אפשר דכוונת הרא"ש בכאן דלענין גרשתני אין לחלק בין דורות הראשונים לזמן הזה ולומר דבזה"ז שנתקלקלו הדורות אפשר דנשתנה הסברא דאינה מעיזה לכן הוסיף עוד טוב טעם ודעת שנוכל לסמוך ע"ז גם בזה"ז מטעם דלא תרצה להיות באיסור א"א כל ימיה ולהפקיע עצמה מתחת בעלה בטענת שקר. ולהכי גם בזה"ז יש להאמינה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |