שלמי נדרים/נדרים/פג/א
שלמי נדרים 
נדרים פג א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות תוספות רי"ד רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' פג בהמפרש ד"ה היפר לה בעלה והיא לא ידעה כו' ואמאי אינה סופגת אע"ג דהיפר לה תספוג כו' שהיא צריכה סליחה וכפרה דקסבר בעל מיעקר עקר עכ"ל כל דבור זה תמוה מאוד ואין לו מובן והמעיין בסוגי' דנזיר (דף כ"א:) דאיבעי' להו בעל מיגז גייז או מיעקר עקר ובתוס' שם ד"ה בעל מיעקר עקר שביארו היטב דאם אמרינן מיעקר עקר הוי כאלו לא חל מעולם כמו חכם שעוקר הנדר מעיקרו או מיגז גייז מהפרה ואילך ועד ההפרה היה מקויים ואמרינן שם בגמ' דנ"מ לאשה שנדרה בנזיר ושמעה חברתה ואמרה ואני ושמע בעלה של ראשונה והפר לה אי אמרינן מיעקר עקר לה חברתה נמי משתריא שהרי היא כאלו לא חל הנדר מעולם. ואי אמרינן מיגז גייז איהי אשתרייא וחברתה אסורה. ועוד יש נ"מ באשה אחת שנדרה בנזיר ושתת יין וטמאה למתים וגלחה במזיד, ואח"כ היפר לה בעלה א"א מיעקר עקר אינה לוקה וא"א מיגז גייז לקיא והביא שם הגמ' הך ברייתא שבסוגיא דידן דקתני רישא האשה שנדרה בנזיר והיתה שותה יין כו' ה"ז סופגת את הארבעים וקאמר שם ה"ד אילימא דלא היפר כלל צריכה למימר אלא לאו דהיפר לה ש"מ מיגז גייז דאי מיעקר עקר אמאי סופגת מ' ודחי שם לעולם מיעקר עקר. ומיירי רישא שלא היפר ודקא קשיא לך צריכה למימר משום סיפא דקתני היפר לה בעלה והיא לא ידעה והיתה שותה יין כו' תנא נמי רישא סופגת וע"ש בתוס' ד"ה לעולם וע"ש בדף כ"ב דמסיק ש"מ דבעל מיגז גייז ולפ"ז מאי דמסיים המפרש דקסבר בעל מיעקר עקר לא ידענא מה הכריחו לכך דהא אדרבה אי אמרינן מיגז גייז אתיא הברייתא יותר כפשוטו דלא צריכין למימר דרישא אגב גררא דסיפא נקטה אלא דברישא גופה אשמועינן רבותא דסופגת על מה ששתתה קודם ההפרה משום דהפרת הבעל אינו אלא מכאן ולהבא דבעל מיגז גייז ובשעה ששתתה עדיין הויא נזירה. ובסיפא ג"כ מדוייק שפיר דמה ששתתה אחר ההפרה אינה סופגת הגם שהיא לא ידעה מההפרה. רק ע"ז נאמר וה' יסלח לה שצריכה סליחה וכפרה ובאמת תמיהא זו גם על הר"ן תסוב שגם הוא ז"ל כתב בריש העמוד ד"ה ה"ז סופגת את הארבעים כו' מפרשינן במס' נזיר דמשום גררא דסיפא נקטה עכ"ל דפי' זה פירשו בגמ' למ"ד בעל מיעקר עקר אבל לפי מאי דקיי"ל בעל מיגז גייז אין אנו צריכין לדחוקי דמשום גררא דסיפא נקטה ורישא גופה אשמועינן רבותא בה אמנם יש ליישב קצת ע"פ מ"ש התוס' בנזיר שם (דף כ"ב) ד"ה הא מני ר"א הקפר כו' ובד"ה ת"ש כו' שכתבו שם וק"ק דלעיל פשיט מדהביאה חטאת ולא עולה ש"מ דמיעקר עקר ועתה הדר למיפשט דבעל מיגז גייז כו' וי"ל דההיא אוקימנא לה כר"א הקפר והך רבנן כו' עכ"ל וכוונתם דלר"א הקפר דאמר דנזיר חוטא הוא הוי לה חטאת שמתו בעלי' אע"ג דהיפר לה לענין איסור, על הבהמה דין חטאת וכמ"ש שם בדף הקודם ד"ה והיינו טעמא כו' עכ"פ נראה מדברי התוס' דאליבא דר"א הקפר בעל מיעקר עקר ואליבא דרבנן בעל מיגז גייז ופלוגתא דתנאי הוא כמ"ש התוס' בד"ה ת"ש שם. ולפי זה יש ליישב קצת דברי הר"ן וסוף דברי המפרש אכן ראשית דברי המפרש שכתב אמאי אינה סופגת אע"ג דהיפר לה תספוג דהא אמרינן במס' נזיר כו' שהיא צריכה סליחה וכפר' להכי תספוג ארבעים לא ידענא להולמו וכי בשביל שהיא צריכה סליחה וכפרה תספוג ארבעים הא כיון דבעל מיעקר עקר כדמסיים בעצמו אהני לה ההפרה שלא תספוג ותלקה ונראה שצריך להגיה כן היפר לה בעלה אינה סופגת [ותי' ואמאי צריך למחוק] אע"ג דאמרינן במס' נזיר כו' שהיא צריכה סליחה וכפרה וקסבר בעל מיעקר עקר. ותי' "ואמאי אינה סופגת אע"ג דהיפר לה" צ"ל בדבור הסמוך ואי אמרת מיפר למתענה כו' שם צ"ל "אמאי אינה סופגת אע"ג דהיפר לה" כו' הא הוי נמי יין וזג וחרצן כו' וע' בלחם משנה ריש פ' י"ג ובכ"מ שם:
וראיתי בס' יד שאול להגאון מלבוב בסי' רכ"ט ס"ק ח' נשאל מחכם א' על דברי המפרש הנ"ל והקשה דהא כתב לעיל בסוף הדף ואי קשיא הא קיי"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו וא"כ גם בהפרת הבעל נימא נמי כיון שהיפר מקצתו היפר כולו ואמאי אמר ר' יוחנן מיפר למתענה ואינו מיפר לשאינו מתענה כיון דנדרה מהשתי ככרות בבת אחת והיפר למתענה ממילא מופר גם לשאינו מתענה כיון שבטל מקצתו בטל כולו ותירץ דדוקא גבי התרת חכם אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי וכפי הנראה דטעם החילוק הוא משום דחכם מיעקר עקר ובעל מיגז גייז והשתא כיון דהמפרש מפרש כאן דהברייתא אתיא כמ"ד בעל מיעקר עקר א"כ מאי קושיא דלמ"ד בעל מיעקר עקר שוב ה"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו כמו גבי חכם ע"ש מה שתירץ וכן הזכיר עוד מזה בסי' רל"ד ס"ק מ"ח. והנלפע"ד בזה דהנה הרא"ש בפירושו כאן כתב לחלק בין הפרת הבעל להתרת חכם בלשון זה דהפרת הבעל הוא במכאן ולהבא. והתרת החכם נעשה הנדר טעות מעיקרו אבל בלשון המפרש לעיל אינו כן שכתב וזה לשונו הני מילי בהתרת חכם (ותי' בהפרה ט"ס) דעדיפ"א אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי הרי שלא כתב אלא לשון דעדיפא ולא כתב דהתרת חכם הוא מעיקרו והפרת הבעל הוא במכאן ולהבא והוא ע"ד שכתבו הכ"מ והל"מ ליישב דעת הרמב"ם בפ' י"ג מהל' נדרים שכתב שאין האב והבעל מתיר כמו החכם "אלא עוקר הנדר מתחלתו ומפירו" ותמהו עליו דהא דבריו הפוכים ממ"ש בגמ' דבעל מיגז גייז וחכם מתיר מעיקרו וכתבו ליישב דמיעקר עקר דגבי חכם היינו שהחכם עוקר הנדר מעיקרו שע"פ חרטת הנודר מורה לו שלא הי' חל כלל מעולם הנדר דאדעתא דהכי לא נדר אבל עקירת הנדר שגבי בעל הנדר חל אלא שהבעל בהפרתו עוקר הנדר ומשרשו וזהו מה דאיבעיא להו בעל מיעקר עקר היינו עקירה ממש כאלו לא הי' חל כלל וכמו גבי חכם א"ד נהי דעוקרו מעיקרו מיהו לא משוי לי' כאלו לא הי' חל כלל אלא כאלו הי' חל ומבטלו ועוקרו ולזה קורא מיגז גייז וכתב שם הכ"מ והשתא א"ש דברי רבינו הרמב"ם ז"ל עם פשיטותא דבעל מיגז גייז. כן הוא לדעת רבינו אבל הרא"ש בפסקיו פי' דחכם עיקר הנדר מעיקרו לגמרי. והבעל אינו מיפר אלא מכאן ולהבא כו' עכ"ל הכ"מ. והלח"מ כתב שתירוצו נכון ע"ש שביאר ביותר דבריו ולפ"ז דברי המפרש בדבור זה יחדיו יהיו תמים עם מ"ש לעיל בסוף הדף ודקדק בלשונו שכתב דהתרת החכם עדיפ"א אבל בהפרת בעל לא אמרינן הכי ולא כתב כלשון הרא"ש דחכם מיעקר עקר למפרע ובעל מכאן ולהבא אלא דהתרת חכם עדיפא מהפרת בעל והיינו דחכם עושה את הנדר שלא יחול כלל שמורה ואומר לו אדעתא דהכי לא נדרת וכ"כ אם הותר מקצתו הותר כולו דשייך ג"כ לומר אדעתא שהנדר לא יתקיים בכולי' לא נדר אפי' במקצתו אבל גבי בעל נהי דאמרינן גבי' ג"כ מיעקר עקר הוא בעצמו עוקר אותו ומשרשו. אבל ההפרה הוא בלא חרטת הנדר להורות ולהסביר לו שאדעתא דהכי לא נדר רק שהבעל עוקר אותו משרשו ורק למה דהוי ע"נ עוקר אותו ולא למה שאינו ע"נ ולשון עוקר שייך בו כמו שהסביר הלח"מ כאלו הי' אילן אחד ועוקר חצי אילן ונשאר חציה עיי"ש ובזה יתיישב ג"כ דברי המפרש בכאן וע' בס' מצמיח ישועה בח"ב הנקרא ישועת יעקב סי' י"א. אחר זמן מצאתי בהגהת הב"ח שהגי' כן ושמחתי שכונתי לדעתו הגדולה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |