שלמי נדרים/נדרים/עז/ב
שלמי נדרים 
נדרים עז ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ע"ב בהמפרש ד"ה ורב נחמן סבר אין פותחין בחרטה ואי לא אמר בפירוש מיחריטנא לא שרינן ליה ולא בעי לעיוני ויכול להפר אפילו מעומד עכ"ל ע' בלחם משנה פ"ו מהל' שבועות שכתב שלגי' רש"י צ"ל דגם לעיל (דף כב:) דאיתא התם אמר רבא א"ר נחמן הלכתא פותחין בחרטה דגרסינן גם התם הלכתא אין פותחין בחרטה והא דאמרינן תו התם ברב סחורה דאתא לקמיה דר"נ וא"ל נדרת אדעתא דהכי כו' דפתח ליה ר"נ ולשיטתיה הא צריך הנודר מעצמו להתחרט ולא לפתוח לו שאני התם דהנדר היה על דבר מצוה כגון שנדר להתענות כו' כמ"ש הר"ן שם דאם היה מתחרט מעיקרא יאבד שכר תעניותיו שהתענה אם היה תוהא על הראשונות יעויי"ש וע' בעירובין (דף סד:) דגירסת רש"י שם ג"כ דר"נ סבר אין פותחין בחרטה אבל פירושו שם משונה קצת מפי' המפרש הכא דמפרש אין פותחין בחרטה אין צריך לפתוח לו בחרטה אלא החכם עוקרו אע"פ שאין מוצא לו טעם עקירה וצ"ל ג"כ לפירושו הא דלעיל (כב:) דא"ל ר"נ לרב סחורה נדרת אדעתא דהכי א"ל אין כו' ואיקפד ר"נ וא"ל זיל לקילעך ואמאי לא התיר לו סתם אע"פ שלא מצא לו טעם עקירה לפי שיטתו:
שם ד"ה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת כך פתחו ליה בחרטה עכ"ל משמע דמפרש דזה היה הפתח להתירו ונראה דבזה יש ליישב סתירת הסוגיות דהכא תני רב דימי דכל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא חוטא ולעיל (כב.) אמר שמואל אע"פ שמקיימו נקרא רשע ובש"ע סי' ר"י כתב נקרא רשע ונקרא חוטא נקיט כשני המימרות הנ"ל ועי' בט"ז שם ועי' מ"ש לעיל שם בשם בעהמ"ח יד שאול אכן נראה לפע"ד דלפי פשטא דקרא דכתיב וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא משמע הדיוק הא אם לא חדלת איכא חטא ולפי הדרש דדרש שמואל לעיל בדרך גזירה שוה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז מזה דרש דנקרא רשע. ועי' לעיל (סה:) בר"ן ד"ה ועוד אמר ר"מ פותחין לו מן הכתוב שבתורה כו' וז"ל שם דאף ע"ג דאסקינן בפרק ארבעה נדרים דלא פתחינן ביש בוטה כמדקרות חרב כו' ובדשמואל דאע"פ שמקיימו נקרא רשע כו' דהוו איומים גדולים ואי אפילו על דעת הנהו נדר יתבייש לומר כן ונמצא שאין נדרי' ניתרין יפה אבל הני דמני תנא הכא לא חמירי לאינשי כולי האי עכ"ל אף אנן נאמר דבההיא דכל המקיימו לפי פשטא דקרא נקרא חוטא דלא חמיר לאינשי כ"כ דאין צדיק בארץ אשר לא יחטא לכן אם נפתח לו בזה הלשון אם ידעת שתהי' נקרא חוטא היית נודר ולפיכך מותר לפתוח לו בזה ולהתיר לו נדרו אבל אם נפתח לו לפי הדרש דשמואל דנקרא רשע יתבייש לומר דאפ"ה היה נודר ויוכרח לומר דלא היה נודר בשקר ואין נדרו ניתר יפה ובזה אתי שפיר שתי הסוגיות דלעיל אמרינן דבשמואל לא פתחינן כו' והכא אמרינן דאיזדקיקו ליה רבנן לברי' דר"ה ואמרו ליה זיל ובעי רחמי על נפשך דחטאת וזה גופא היה הפתח שלו ולכן העתיק הש"ע ג"כ שתי הלשונות נקרא חוטא ונקרא רשע שזה לפי הפשט וזה לפי הדרש:
ויש להמתיק הדבר ביותר בישוב שתי הסוגיות הנ"ל ע"פ מ"ש הב"ח בסי' רכ"ח ס"ק י"ג לחלק בהא דאין פותחין בכבוד המקום לומר לו אלו ידעת שאתה עושה עברה בנדרך לא היית נודר (כן הוא בטור) משום שאין אדם חצוף לומר שלא היה נמנע בשביל זה והוא אומר שהיה נמנע אע"פ שאינו אמת ובין הא דתנן פותחין לו מן הכתוב בתורה אלו היית יודע שאתה עובר על לא תקום ולא תטור כו' שהקשה הבית יוסף מ"ש הא מהא וכתב הב"ח דלא לחנם שנינו פותחין לו מן הכתוב בתורה דלאיזה צורך אמר מן הכתוב בתורה אלא בע"כ ה"ק דהכתוב בתורה מפורש כמו לא תקום ולא תטור. וחי אחיך עמך כ"ע ידעי מ"ש בתורה ואפ"ה החציף פניו בשעת הנדר שלא ישאיל כליו לחברו א"כ גם בשעת חרטה יחציף פניו ויאמר שלא היה מונע בשביל זה ולא היה בוש לומר אבל במה שאינו כתוב מפורש בתורה כגון שפותחים לו ואומרים אלו היית יודע שאתה עושה עברה בנדרך פי' דזולת מ"ש בתורה לא תקום ולא תטור עשית עברה במה שנדרת נדר. דאין השי"ת חפץ שיהיו בני אדם נודרין שזה אינו ידוע לכל השתא ודאי מסתמא בשעת הנדר לא אסיק אדעתי' שעובר עברה כנגדו יתברך במה שנדר כיון שאינו כתוב בתורה שזאת עברה היא לא מחזקינן איניש בחציפא שאפילו הכי היה נודר והוא היה אומר שהיה נמנע אע"פ שאינו אמת עכ"ל הב"ח ובזה יתיישב שפיר גם כאן דבמה שנקרא חוטא פתחינן ליה דזה נקרא מפורש בתורה דפשוטו של מקרא כ"ע ידעי לפרש הכי וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא דמשמע הא אם לא חדלת איכא חטא אבל במה שנקרא רשע אינו מפורש אלא ע"פ הדרש דילפינן גז"ש חדלה חדלה כתיב הכא וכי תחדל לנדור וכתיב התם שם רשעים חדלו רוגז [וג"ש ממש אינו דד"ת מדברי קבלה לא ילפינן ורק הוי גילוי מילתא בעלמא וע' ריש ב"ק] ובדבר שאינו מפורש לא פתחינן אח"כ מצאתי בס' יד שאול שתירץ כן ע"פ סברת הב"ח ושמחתי שכוונתי ב"ה לדעתו הגדולה וע"ש שיישב במה שתמה הט"ז על הב"ח. דאם ידע מ"ש בפסוק דלא תקום ולא תטור והאיסור בזה מה פתח שייך בזה להתיר לו עכשיו ולומר אלו היית יודע שאתה עובר על לא תקום כו' הא הכתוב מפורש בתורה בודאי ידע וזיל קרי בי רב הוא והיה בודאי מעיקרא ג"כ ידע ואפ"ה נדר וכתב המחבר הנ"ל דחלילה להב"ח שיטעה בזה אלא דכוונתו דבשעת הנדר מתוך הכעס לא שם אל לבו ולא עלה ע"ד שיעבור בזה על שום לאו ועתה מזכירין אותו ולא חיישינן שמא באמת רצה הנודר לעבור בשאט נפש ועתה יבוש לומר שרצונו היה לעבור ע"ז משום דאם רצה באמת לעבור בחוצפה יחציף גם עתה ומדרוצה להתיר עצמו ש"מ דלא עשה זה בשאט נפש. וגם עתה הוא רוצה הפתח. והנה הב"ח שם סיים וכתב ומה"ט מפרש אביי לעיל (סד.) א"כ אין נדרים ניתרים יפה אבל בכבוד אביו ואמו פותחין כיון דאיחציף הא איחציף ליה משום דכבוד אב ואם מפורש בתורה והיה יודע דחייב בכבודם בשעת הנדר ואפ"ה איחציף ואסר עליהם נכסיו בודאי יחציף עוד גם בשעת חרטה ועומד בחוצפי' דמעיקרא ויאמר שלא היה מניח מלנדור בשביל כבודם ויש להעיר ע"ז דהא אביי גופי' אמר לעיל (דף כב.) דפתחינן בהא דר' נתן דכל הנודר כאלו בנה במה ואליבא דרב טביומי סובר אביי דגם בכל המקיימו כאלו מקריב עליו קרבן פתחינן ג"כ ודברים אלו אינן מפורשים בתורה ולפי פירושו דהב"ח במילתא דאביי דאמר אין נדרים ניתרין יפה ולפיכך לא פתחינן בכבוד אביו ואמו ואם נדר לאסור נכסיו על אביו ואמו פותחין דאביי סובר ג"כ חילוק זה בין שאם הפתח הוא מן הכתוב בתורה מפורש או לא א"כ אמאי סובר דפותחין בהא דכל הנודר כאלו בנה במה כו'. אכן יש ליישב דבריו בקל. ואין להקשות ג"כ במ"ש הב"ח דבאוסר נכסיו על אביו יש לפתוח לו בכבודם ונקרא מפורש בתורה מצות כבד את אביך דהא בדבר זה יש פלוגתא בגמ' אי כבוד אב הוא משל בן או משל אב דז"א דמ"מ דמה שאסר בנדר נכסיו על אביו ואמו זילותא רבתא הוא לגבייהו ואינו בגדר כבוד אלא בזיון הוא ואי' כבוד ואי' מורא ונקרא מפורש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |