שלמי נדרים/נדרים/מב/ב
שלמי נדרים 
נדרים מב ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א רש"ש שלמי נדרים |
ד' מ"ב ע"ב בר"נ ומהדרינן שאני הכא דקא"ל בחיי ובמותי והשתא נחתינן דרגא ממאי דסבירא לן מעיקרא כו' והשתא מודינן דכי מפרש לישני' מצי אסר כו' דנהי דכי מפרש לישני' מצי אסר אפ"ה בלשון נכסים אלו לא משמע לי' אלא עודן ברשותו כו' עכ"ל מדברי הר"ן אלו משמע דעכ"פ היכי דמפרש לישני' בחיי ובמותי טפי משמע דאסור לכשיצא מרשותו מלשון נכסים אלו ויעויין ברמב"ם פ"ה מהל' נדרים הלכה ואו וז"ל האומר לבנו הרי את אסור בהנאתי או שנשבע עליו שלא יהנה בו אם מת יירשנו שזה כאומר נכסי עליך אסורין אסר עליו הנייתו ופירש בין בחיי בין במותי אם מת לא יירשנו שזה כמו שאמר לו נכסים אלו אסורין עליך ולכאורה קשה דמגמ' משמע דהיכי דפירש לישני' בחיי ובמותי בודאי אסורין עליו לאחר מותו ורק השקלא וטריא הוא היכי דאמר נכסים אלו עליך אי דמי ג"כ והוי כאלו פריש בלישני' בחיי ובמותי והרמב"ם הוצרך לדמות היכי דפירש בחיי ובמותי דזה הוי כאלו אמר נ"כסים א"לו אסורין עליך ואיפכא מסתברא וביותר דהא הוי ס"ד דגמ' הכא דנכסים אלו גרוע מהיכי דפריש בלישני' בחיי ובמותי וכדאמרינן כאן שאני הכא דא"ל בחיי ובמותי והנראה בכוונת הרמב"ם שכוונתו לפרש הגם שלא הזכיר בלשונו לאסור הנכסים אלא שאסר עליו שלא יהנה ממנו וה"א שלאחר מותו אין שייך לומר שממנו הוא נהנה אלא מהנכסים לזה אמר דהוי כאלו אמר נכסים אלו עליך ואפשר שכוונתו שנכסים אלו אסורין עליך בחיי ובמותי ולמסקנא דגמ' סגי באומר נכסים אלו עליך אף שלא אמר בחיי ובמותי ובס' קרן אורה ראיתי שחקר אם הא דאמרינן הכא שאני הכא דקאמר בחיי ובמותי אם הוא דוקא באומר לבנו שאתה נהנה לי בחיי ובמותי דזה ג"כ חשיב הנאה במה שהוא יורשו אבל בנכסים אלו אין יכול לאסור לכשיצא מרשותו אפי' בפירוש תדע דאלו אסר על איניש דעלמא הנאתו סתם ואמר שאת נהנית לי בחיי ובמותי אטו כלום קאמר כיון דלא הזכיר נכסים אלא הנאתו סתם אסר עליו ודאי דליכא איסורא אלא בחייו וע"כ הכא בבנו שאני דזה גופא מה שיורשו הנאה משלו הוא כו' ע"ש וקרובים דבריו לדברינו:
ע"ב גמ' מ"ש דאוכל מן הנוטות כו' ארעא נמי אפקרה כו' ע' בס' אבני מלואים להגאון בעל קצוה"ח באה"ע סי' ע"ב סק"ב שהקשה וכי עדיף הזוכה מהשוכר דמשכיר יכול לאסור על השוכר בקונם משום דגוף הבית שלו ומפקיע מידי שעבוד (ע"ל מ"ו: בר"ן ד"ה אביי אמר כו') וא"כ ה"נ נהי דרחמנא אפקרה לדריסת הרגל ולקיטת הפירות הא קונמות מפקיע מידי שעבוד והמגי' שם תירץ דיש לחלק דשביעית עדיף משכירות דבשכירות הגוף הוא של המשכיר ואין להשוכר אלא שעבוד מה שאין כן בשביעית דכתיב כי לי הארץ ורחמנא אפקרי' גוף הקרקע ללקיטת הפירות ואין לבעלים בהם בשעה הזאת כלום עיי"ש:
בפי' הרא"ש ד"ה לא ימכור לו ולא יקח ממנו בזבינא מציעא דאיכא הנאה לתרווייהו שוה בשוה אבל למכור לו ביותר
וליקח ממנו בפחות מותר עכ"ל הא דלא ניחא להרא"ש לפרש כפי' הר"ן דגם במכירה וקני' גזרינן הא אטו הא וכמו שאמר בגמ' לקמן גזרה לשאול אטו להשאיל וכן בכולהו גזרה משום דקשיא לי' מההיא דלעיל (דף לא.) שאני נהנה לישראל לוקח ביותר ומוכר בפחות ולא גזרינן אם לוקח ביותר יבוא למכור ביותר ולא ניחא לי' בתירוצא דהר"ן שם לחלק בין נודר מאיש יחיד לנודר מכל ישראל לכן פי' הרא"ש הכא דמיירי בזבינא מציעא שוה בשוה דיש הנאה לתרווייהו ומדינא אסור ולא משום גזרה ולהכי בסמוך דמסיק אביי וכן בכולהו גזרה כתב הרא"ש שם דהאי בכולהו לאו דוקא וכוונתו דבלא ימכור לו ולא יקח ממנו לאו משום גזרה הוא אלא מדינא דמיירי בזבינא מציעא ושוה בשוה וקושית הר"ן מהא דלעיל דף ל"א זה שהכריחו להרא"ש לפרש דהכא ג"כ לא משום גזרה הוא אלא מדינא והטעם דל"ג במו"מ כמו בשאלה והלואה מבואר כאן בתוס' דרגילות הוא כשאדם משאיל לחברו שחברו משאיל לו יותר משאר דברים וזה דעת הפרישה שהביא הש"ך בסי' רכ"א ס"ק ל"ו והש"ך השיג עליו וחדוש הוא שלא זכר שר כי הפרישה אזיל בשיטת התוס' והרא"ש כאן:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |