אילת השחר/נדרים/מב/ב

אילת השחר נדרים מב ב

דף מ"ב ע"ב

ארעא נמי אפקרה. לכאורה לא עדיף משכירות, ואם נימא דהמשכיר יוכל לאסור על השוכר בקונם, עי' בר"ן לקמן (מ"ו ע"ב ד"ה ה"ד דשרי), א"כ מאי קשה להגמ' דשפיר יכול לאוסרה כיון דזכותו ללכת בה אינו מפקיע עצם דין הבעלים של בעל השדה, ועי' בתוס' בב"מ בסוגיא דבקע בו מעל (דף צ"ט א' ד"ה וחבירו) דמבואר דהיכן שמעל יצא לגמרי לחולין, ומותר להינות אע"ג דהוי גם הקדש.

גזירה שמא ישהא בעמידה. והיינו דאחר שליקט צריך תיכף לצאת. והיינו דבזה שהתירה התורה לאכול הפירות, כלול בזה גם שמותר לו לשהות מה שמוכרח עד שיצא משם.

וצ"ל דאע"ג דלפי"ז האיש הזה לא יוכל ליקח הפירות, מ"מ לא מקרי דמשמר שדהו מהאיש הזה בזה שאסר עליו הנאתו שממילא לא יוכל כלל להכנס, ויש בזה לומר או משום דהא יכול ליהנות אם אחר יזכה בשבילו, או דכמו שכתבו תוס' בב"מ (נ"ח ע"א) דמה שהיה מודיעם שזה של הקדש לא מקרי משומר, אלא דכאן גרע, דהתם אין איסור לקחת משא"כ כאן דאסור לו להכנס לקחת הפירות. והעירוני דהא יש עצה לאסור שדהו על כל האנשים בשנת השביעית ולא יוכלו להכנס לקחת הפירות, ואם זה משומר, אפשר דזה לא עצה, דהא אסור לשמור, דאפילו אם משומר מותר באכילה מ"מ הא אסור לשמור, אבל אם זה לא משומר הא יש עצה לשמור בדרך זה, וצ"ע.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א