שלמי נדרים/נדרים/כז/ב
שלמי נדרים 
נדרים כז ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף גליוני הש"סאילת השחר |
ע"ב בהמפרש ד"ה והוא דלא אניס באונסא דמוכחא לאיניש כי האי דלעיל דפסקא מעברא עכ"ל לכאורה תמוה דאונס דפסקי' מעברא הוי אונס דמגלי ושכיח כדאמרינן לעיל מעברא מיגלי אונסא ואונס דשכיח ה"ל לאסוקי אדעתי' ולאתנויי ומדלא אתני אינו מבטל מה שהקנה ורק אונסא דשכיח ולא שכיח הוא דמבטל ומכ"ש אונס דלא שכיח כלל והרא"ש בד"ה שאני מעברא דמיגלי אונסא פי' באמת דעכבו נהר דמתניתין היינו שגדול הנהר מהפשרת שלגים ואי אפשר לעבור בו דלא שכיח אבל באונס דפסקי' מעברא הוי אונס דשכיח:
ואונס כזה ה"ל לאתנויי ואינו מבטל הקנין וכ"כ הש"ך ביו"ד סי' רל"ב ובח"מ סי' נ"ה סק"א דדוקא אונס דשכיח ול"ש וכ"ש אונס דלא שכיח כלל הוי אונס לענין נדרים וממון אבל אי שכיח לא הוי אונס דה"ל לאתנויי והשיג שם על תשובת מהרש"ך שכתב דברים הפכים וע' בס' עצי לבונה ביו"ד שם מ"ש בשם ס' שמלת בנימין לחלק בין נדרים לממון דבנדרים יש לומר דלא הי' דעתו אפי' אאונס דשכיח ולא הוי פיו ולבו שווין אבל בממון לא אזלינן בתר כוונת הלב כלל עיי"ש אבל המפרש דמיירי ג"כ בממון א"א ליישבו כלל אם לא שנגי' בדבריו ויגעתי ומצאתי שבס' תפארת יעקב
על ח"מ בסי' כ"א הגיה בדברי רש"י שצ"ל באונסא ד"לא מוכח כי האי דלעיל דפסקי' מעברא. וע' בשיטה מקובצת כאן כתוב ג"כ באונסא דמוכח אבל לא סיים כי ההיא דלעיל דפסקא מעברא. ודבריו יש ליישב דכוונתו דהאונס יהי' מוכח לאינשי דהי' אנוס ולא שיהי' נאמן בעצמו לומר אנוס הייתי וע"ש בס' ת"י הנ"ל מ"ש בזה:
בפי' הרא"ש ד"ה ר' יוסי אומר יתן כו' בסוף הדבור והאי פירושא ניחא טפי דבקני' אותיות בעינן כתיבה ומסירה עכ"ל פי' וכאן לא שייך כתיבה ומסירה דהא צריך לכתוב לו קני לך איהו וכל שעבודי' דאית בי' והכא הא נמחל שעבודו כדי המעות שנתן לכן האי פירושא שנתן המעות מתנה ניחא טפי. כן פירש הש"ך שם סק"ו דברי הרא"ש ודלא כסמ"ע שם וע' בט"ז שם ובסי' מ"ח:
בר"נ תחלת העמוד וכיון דמחילה הוא לית בי' אסמכתא דמי"ד זוכ"ה ב"ו חברו וכן דעת הרמב"ם ז"ל כו' עכ"ל. מ"ש הר"ן ודייק בלשונו דמיד זוכה בו חברו יש לומר שכיון בזה לתרץ קושית המהרי"ט על הך דינא דהרמב"ם דבמחילה לא שייך אסמכתא שהקשה מהא דאי' בב"מ פ' המקבל (דף ק"ט.) האי שתלא דאמר אי מפסידנא מסתליקנא בלי שבחא ואמרינן שם דאסמכתא היא יעויי"ש. והמחנה אפרים סוף הל' מכירה בדיני אסמכתא תמה עליו דהתם לא מסר ביד חברו כלום. אבל היכי שהוא מוחל זה שיש לו ביד חברו לא הוי אסמכתא ע"ש והנה במהרי"ט גופי' שם כתב וז"ל ומנא תימרא דאף במחילה וסילוק דלאו הקנאה גמורה הוא שייך אסמכתא מדאמרינן פ' המקבל האי שתלא דאמר אי מפסידנא כו' דייק ואמר דלאו הקנאה גמורה הוא והיינו ע"פ מה שביאר מקודם לזה דהא דאמרינן דמעכשיו מסלק אסמכתא היינו בשהקנה לו קרקע או מטלטלין וא"ל קנה זה מעכשיו דמההיא שעתא אית לי' ללוקח הנאה מינה דלכי מקיים תנאי' הרי הוא שלו למפרע דלוקח אוכל פירות כו' אבל היכי דלא יהיב לי' מידי אלא משתעבד לי' בחוב אפי' אמר לו מעכשיו כיון שאין זוכה בו אלא בשעת קיומו של תנאי או ביטולו ואין כאן יפוי כח במה שהקנהו מעכשיו שהרי א"א לקנין שיקנה אם לא מעכשיו דאלו לאחר זמן ה"ל כמשוך פרה זו ולא תקנה לך אלא לאחר שלשים יום דכלתה משיכתו ומה הוכחה יש שגמר להקנותו וסיים אח"כ וכן במחילה וסילוק ד"לאו הקנאה ג"מורה היא היינו כעין ההיא דשתלא דפ' המקבל לע"ע אין ביד הבעה"ב משל השתלא כלום אלא דמתנה אי מפסידנא מסליקנא מההיא שבחא שעתיד להיות ואינו מוכח שבעין יפה הקנה כו' יעויי"ש שהאריך לבאר בטוב טעם וזה שדייק הר"ן בלשונו כאן דהיכי שמסר ביד חבירו דמי"ד זוכ"ה ב"ו במחילה כזו לא הוי אסמכתא אבל היכי דאינו זוכה בו מיד גם במחילה שייך אסמכתא ולהכי לק"מ מההיא דשתלא הנ"ל:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |