שלמי נדרים/נדרים/טו/א
שלמי נדרים 
נדרים טו א
דף טו. גמ' אלא דאמר קונם עיני בשינה מי שבקינן לי' עד דעבד איסור בל יחל והא א"ר יוחנן כו' אלא דאמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום הא אמרת כל באיסורא מזדהר ע' במחנה אפרים הלכות נדרים סי' כ"ט שהקשה לדעת הסמ"ג ומרדכי שהביא הטור בסי' רל"ב דהאומר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אעשה דבר פלוני אף שהנדר הוא בדבר שא"א לקיים שלא יהנה מכל פירות שבעולם מ"מ כיון שתלה הנדר בתנאי והתנאי אפשר לקיימו חל הנדר לענין שלא יעבור על התנאי. [וכן הוא דעת הרא"ש בסוף מכילתין דף פט:}} גבי ההוא גברא דאסר הניית כל העולם עליו אם ישא עד דלא תני הלכתא כתב שם הרא"ש ואע"ג דא"א לו להיות בלא הנאת העולם לא הוי נדר שוא דאפשר שלא ישא אשה ולא יאסר עיי"ש] א"כ לשיטתם אמאי לא מוקי הגמ' מתניתין דאמר קונם עיני בשינה לעולם אם אישן היום דאע"ג שלא יישן לעולם הוי נדר שוא דא"א לו להתקיים בלא שינה אפי' ג' ימים מ"מ כיון שתלה בתנאי אם יישן למחר והתנאי הוא דבר שאפשר לקיים ולנדד שינה מעיניו יום אחד להכי חייל נדרי'.
היינו שיזהר שלא יעבור על תנאו ותירץ הרב הנ"ל דהא דלא אוקי תלמודא מתניתין בהכי משום דהרי זה בבל יחל דקתני מתניתין משמע דלכשישן ה"ז בבל יחל כלומר שחלל נדרו ואין כאן חלות בנדר וע' בס' הפלאות נדרים מ"ש בזה:
שם רבינא אמר לעולם כדקתני ומאי בל יחל מדרבנן כו' ראיתי בס' הפ"נ הנ"ל שחקר בנדר ואמר קונם שאני ישן היום איך יהי' הדין בבין השמשות אם מותר לישן. דיש לומר אע"ג דעיקר הנדר הוי רק מדרבנן. דנדר בדבר שאין בו ממש וספיקא דרבנן לקולא אמנם היכי דאתחזק איסורא קיי"ל אפי' בספיקא דרבנן לחומרא וכדמשמע בעירובין (דף לו.) בעיא מיני' רבא מר"נ ככר זו כו' היום קדש ולמחר חול אין עירובו עירוב דמספיקא לא נפקא קדושה מיניה כו' וא"כ הכא ג"כ באם אמר קונם שלא אישן היום דאתחזק איסורא כל היום גם בבהשמ"ש לא ישן מספק עיי"ש שטייל בזה ארוכות לפלפל איך יהי' הדין באם יאמר שלא אישן יום מחר יהי' הדין להיפך דבין השמשות של היום השייך למחר יהי' מותר לישן דמספיקא לא עייל לי' איסורא והנה בדין הראשון באם אומר קונם שלא אישן היום לכאורה אין במה להסתפק במה שבין השמשות הוא ספק יום ספק לילה דהא מלבד זה הא אמרינן בריש פרק קונם יין (ד' ס.) קונם יין שאני טועם היום אינו אסור אלא עד שתחשך א"ר ירמי' לכשתחשך צריך שאלה לחכם מ"ט א"ר יוסף גזרה היום משום יום אחד ע"ש ואולי דוקא בנדר גמור שחל מדאורייתא החמירו חכמים להצריך שאלה לחכם לכשתחשך באומר היום אבל לא אם עיקר הנדר אינו חל רק מדרבנן כגון בדבר שאין בו ממש כשינה וכיוצא בו לא החמירו להצריכו שאלה לכשתחשך ורק על בין השמשות שפיר חקר הרב הנ"ל חקירתו זאת וע' בביאורי הגאון רע"א ביו"ד סי' רי"ג ס"ק ג' שכתב דאם אמר קונם שלא אישן היום אם אישן למחר דמותר לישן היום ולא חיישינן שמא ישן למחר. דדוקא בקונם עיני בשינה דהוי נדר שיש בו ממש ואם יישן למחר יעבור למפרע באיסור דאוריי' הוא דחיישינן דלמא לא מזדהיר בתנאה ויעבור למפרע באיסור דאורייתא אבל באומר שלא אישן היום דאף אם לא יזהר בתנאי דלמחר לא יעבור רק איסור דרבנן ל"ח שמא יישן למחר ויעבור למפרע על איסור דרבנן והכי מסתבר יעויי"ש:
תוס' ד"ה שאת נהנית לי עד הפסח כו' תימה הא משועבד לה והיכי מצי מדיר לה וי"ל באומר קונם תשמישך עלי ושאת נהנית לי לאו דוקא עכ"ל כוונתם דלשון שאת נהנית לי משמע שאוסר עליו שלא תהנה ממנו וע"ז קשיא דהא משועבד לה לכן פירשו דהלשון לאו דוקא ובאמת אומר קונם תשמישך עלי ואוסר ע"ע הנאתו ממנה וממילא לא תוכל ליהנות ממנו ופי' זה הביא ג"כ הרשב"א בחידושיו ודחה מכמה טעמים דא"כ הא דקתני ואסורה בהנאתו היינו משום לאו דלפני עור כו' שתעבירו על בל יחל והא איסור דלפ"ע אינו אלא כעין מושיט כוס יין לנזיר ואבר מ"ה לבני נח בדקיימי בתרי עברי דנהרא דאין זה יכול לעבור עליו אלא אם יושיטנו לו חבירו וכדאסיקנא ריש פ"ק דע"ז ועוד מ"ש דלא תני אסור בהנאה שהוא העיקר ונקיט אסורה בהנאתו שהיא טפלה לאיסורו ועוד כו' אלא מחוורתא דמתניתין באוסר עליו נכסיו ובל יחל דברו דקאמר היינו שהיא צריכה להזהר מהנאתו משום בל יחל דברו כלומר מחמת איסורו שאסר עליו עיי"ש ולפ"ז ישאר קושית התוס' איך מצי הבעל לאסור עלי' הנאתו הא משועבד לה ואין לומר דקונמות קדושת הגוף ומפקיע מידי שעבוד דזה אינו דכי היכי דאמרינן אלמוה רבנן לשעבודא דבעל ה"נ אלמוה רבנן לשעבודא דאשה וכמ"ש הר"ן לקמן ע"ב ומוכרחים אנו לבוא לתירוץ השני של התוס' דשאני הכא כיון שתולה הנדר [בתנאי] בדבר שיכולה לקיים שפיר חייל הנדר כשמדירה שאמר קונם תשמישי עליך שהרי לא תלך ולא תאסור והרב בעל מח"א בהל' שבועות סי' י"א הביא ראי' לתירוצם זה ממה שאמרו בס"פ ר"א. ההוא דאמר לה לדביתהו קונם שאי אתה נהנית לי עד שתטעימי תבשילך לר"י ור"ש אלמא דכל שאפשר לקיים התנאי חל הנדר ואיני יודע מה אולמא לישנא דהתם מהך דהכא דקתני שאת נהנית לי כו' אם תלכי כו' דמפרשי לתירוצא קמא דהא דקאמר שאת נהנית לי היינו שהנאתה יהי' אסורה עליו כאומר קונם תשמישך עלי וממילא לא תוכל ליהנות ממנו כן הכי נמי נוכל לפרש לישנא דהתם דס"פ ר"א בכי האי גוונא וטפי ה"ל להביא ראי' מגמ' הקודמת מפ' ארבעה נדרים (דף כ"ג.) מההיא עובדא דדביתהו דאביי כו' דאמר לה תתסר הנאתי עלך אי עברת אדעתאי ומינסבת לה לקריבך כו' דהוצרך לבוא לפני רב יוסף למצוא פתח להתיר לו נדרו ושם מפורש הלשון דאמר תתסר הנאתי עלך וקשה איך יוכל להפקיע שעבודה ומוכרח לומר משום דהוי על תנאי והי' לה שלא לעבור על דעתו ולא תיאסר בהנאתו להכי חל הנדר וע"ש בס' מח"א מ"ש בשם בעל נ"מ ולתרץ ג"כ מהא דאמרינן שם בפ' המדיר דאוקי למתניתין דתלינהו לקישוטיה בתה"מ דאמרה יאסר הנאת תשמישך עלי אם אתקשט ובדפוס שם כתוב הנאת תשמישי עליך והוא ט"ס.] דמשמע דאפי' בתולה נדרה לא חייל כל שהוא להפקיע שעבודי' (פירש מדאיצטריך לאוקמי באומרת הנאת תשמישך עלי דל"ש בזה הפקעת שעבודי' משום שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו הא אם אמרה הנאת תשמישי עליך דמפקעת שעבודי' לא הי' מהני אף דתולה נדרה באם אתקשט. כן הוא כוונתו ונדפס בקיצור והשמטת הביאור) ע"ז כתב שם חילוק נכון דשאני התם כיון שבידה הוא לבטל התנאי וליאסר א"כ נמצאת היא מפקעת שעבודי' בע"כ אבל הכא בידה הוא שלא תלך ולא תיאסר פי' וא"כ חל הנדר שאסר עלי' בעלה ול"ש לומר דהא משועבד לה ואיך יוכל להפקיע שעבודה דהא כיון שתלה הדבר בתנאי שלא תלך ובידה הוא שלא תלך איהי דקא גרמה לנפשה. והוא חילוק נכון ויען ששם הוא מבואר בקצרה ובשיבוש הדפוס. לכן לא נמנעתי להעתיקו ובביאור מעט:
בר"נ ד"ה הלכה אסורה בהנאתו ולוקה כו' אבל הרמב"ם ז"ל כתב לוקה הוא שהדירה וההנה אותה כו' וליתא דודאי הוא אינו לוקה מדאמרינן לקמן כו' למעול נותן הא לא אסרה עליו כו' עכ"ל בס' מחנה אפרים הל' נדרים סי' ל"ה כתב ע"ז ואינו קושי' כלל דנהי דאסור להנותן להאכילו מ"מ לא מצינו מעילה בדבר המותר לו לאדם וזהו דקאמר למעול נותן הא לא אסרה לי' כלומר לאכלו עכ"ל ובגליון רש"א כתב תירוץ זה מדעתי' דנפשיה וכבר קדמו בעל מח"א. וע' בירושלמי ס"פ קונם יין. הדא אמרה הדין אכל והדין עבר ובפי' קרבן העדה שם ולפי פירושו הירושלמי הזה מסייע להרמב"ם ז"ל וע"ש בפני משה ולפי פירושו שם אין מזה סייעתא לדברי הרמב"ם ז"ל וע"ל פ' השותפין (דף מ"ו.) בר"ן ד"ה אי אמרת כו' במ"ש ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתב שלמדיר הוא דכופין שאע"פ שזה דרך הירושלמי אין זה דרך הגמ' שלנו עיי"ש:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |