שלום רב - ביאורים/זבחים/נו/ב
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
ע"ב גמ' אתמר המחשב לאור שלישי חזקי' אמר כשר כו' האוכל לאור שלישי חזקי' אמר פטור כו', אין להקשות תרתי זימני דפליגי ל"ל דיש לומר דחדא מכלל חברתה אתמר ודו"ק. חק נתן:
שם ת"ל ביום השלישי וגו', יש מקשים דהשתא ל"ל עד יום דאינו נאכל בלילה ת"ל מדאיצטרך ביום דביום אתה שורפה ואי אתה שורפה בלילה ש"מ דאינו נאכל בלילה ע"כ. ויש לישב דאי לא הוה כתיב עד יום הו"א איפכא דביום השלישי ישרף אתי לאשמועינן דנאכל בלילה ותיכף לאכילה שריפה דהיינו ביום כמו שאר קדשים מ"ה איצטריך עד יום, אח"כ מצאתי תי' זה בתוס' פסחים ד' ג' ע"א ונהנה לי. צ"ק:
שם ביום אתה שורפו ואי אתה שורפו בלילה, לפי מה דמסקינן ביבמות פ' הערל מריבוי דוהנותר דאפי' נותר שלא בזמנו אינו נשרף בלילה א"כ למה לי האי קרא דאינו שורפו בלילה, וי"ל דהו"א דמצוה לשורפו תיכף לאכילה ואפי' בלילה וק"ל. קרן אורה:
רש"י ד"ה מה להלן בנאכלין כו' דכתיב במלואים ואם יותר מבשר המלואים וגו' הס"ד ומתחיל דבור אחר ת"ל ביום השלישי וגו' בצו את אהרן כתיב כו' כצ"ל [וכן הוא גי' הש"מ] ורצונו דבמלואים כתיב ואם יותר וגו' עד הבוקר ושרפת את הנותר באש והוא בפ' תצוה (שמות כ"ט) והביא זה הפסוק לראי' דתיכף לאכילה שריפה, ודבור השני נרשם אדברי הגמ' ת"ל ביום השלישי וגו' וע"ז כתב דפסוק זה הוא בפ' צו את אהרן ורצונו דאין זה מפ' הראשון שהביא לעיל והנותר עד יום דאותו פ' נאמר בפ' קדושים, ואע"ג דשם נמי כתיב באש ישרף מ"מ עד יום דדרשינן מיני' בעוד יום והוא יום שני אאכילה קאי דכתיב לעיל מיני' ביום ההוא יאכל וממחרת והנותר עד יום וגו' אבל בהאי קרא דפ' צו לא כתיב אכילה אלא שריפה ולהכי לא כתיב הכא עד יום אלא ביום ולמדרש מיני' ביום אתה שורפו ודו"ק, ועי' בפסחים שם בדברי רש"י ושם תראה שצ"ל כמ"ש, ודלא כהצ"ק שערבב הדברים בכאן ע"ש, אלא דרש"י שם אהא דתיכף לאכילה שריפה הביא שם פ' אחר ולא דמלואים ע"ש. תוספת קדושה:
שם ד"ה כנגד היסוד כו' למעוטי מזרח ודרום הס"ד כצ"ל, ורצונו למעוטי כל רוח מזרח לבד מאמה אחת וכן כל רוח דרום לבד מאמה אחת דדמים אלו אינם דוקא בזוית המזבח אלא נתנין בכל מקום כננד היסוד דאותן הנתנין בשתי מתנות שהן ארבע נתנין בזוית המזבח בכדי שתהא מתנה אחת נחלקת לשתי רוחות לאפוקי הנך דמתנה אחת בלבד אין צורך לזוית אלא נתנין בכל הרוח בכל מקום שירצה ובלבד שיהא כנגד היסוד ומשו"ה פרש"י למעוטי מזרח ודרום כלומר כל רוח מזרח ממעטינן משום שאין לו יסוד, והצ"ק לא דק בזה ובחנם הגי' כאן בדברי רש"י למעוטי מזרחית דרומית ע"ש. תוספת קדושה:
שם ד"ה ונאכלין בכל העיר כו' וכתיב בההוא קרא ובכורות בקרכם וצאנכם כו' ועל פסח לא הביא רש"י ז"ל שום ראי' דמנ"ל דאינו נאכל אלא בירושלים אמנם באמת בפסח מצינו מקרא מלא בתורה בסוף פ' ראה ובשלת ואכלת במקום אשר יבחר ד' אלוקיך וגו' והיינו בירושלים ומיירי שם בקרבן פסח. חשק שלמה:
שם ד"ה דמו לא נאמר כו' אבל לר' ישמעאל פסח בשפיכה כו', וה"ה מעשר דמחד קרא נפיק עם פסח כדלעיל ר"פ ב"ש, והא דמעשר ופסח ניתנין כנגד היסוד דוקא אף דלדידי' ליכא ג"ש דזריקה זריקה בהני עיין לעיל בתו' דף נ"א ע"ב. טהרת הקדש: