שיירי קרבן/שבועות/ד/ג

שיירי קרבן שבועות ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שתיהן חייבות. עיי' בקונט'. וכ"פ רש"י והר"ן. וקשה ל"ל לאשמועינן שהגוסס כחי לכל דבריו הא משנה מפורשת היא פ"ק דאהלות ואפי' גוסס פוטר מיבום וזוקק ליבום ש"מ שהוא כחי בין לקולא בין לחומרא וי"ל ודאי בשעת מעשה כשהוא גוסס הוא כחי שמעינן שפיר ממתני' דאהלות אבל הכא כיון דרוב גוססין למיתה סד"א לא מיקרי עדות הראשונים הפסד ממון קמ"ל לא אזלינן בממון אחר הרוב וה"ל הפסד ממון וחייב קרבן שבועה. מיהו רב פליג וקסבר אזלינן בממון בתר רוב תיקשי ליה מתני' לכך נראה הא דאמרינן רוב גוססין למיתה היינו לחומרא הלכך החמירו בגט כמ"ש תו' יומא (דף נ"ה) וכן בתרומה אבל הכא דמדאורייתא הוא כחי לא מחמרינן לפטרו מקרבן. ובהכי ניחא דברי הרמב"ם פ"ד מה' פסולי המוקדשים ודלא כמ"ש במ"ל שם ועי' בתו' (דף ל"ז) בד"ה קמ"ל:

קרבנו לה' על נזרו שיקדים כו'. כתב הרמב"ם פ"ט מה' נזירות הלכה י"ג האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן והפילה אשתו וחזרה וילדה הקרבנות ספק ואסורין בגיזה ועבודה. נראה שכך היתה גירסתו בגמ' דנזיר פ"ב בבעיא דר' אבא והיא הגי' הנכונה. ובמ"ל כתב שם ודע שלדברי רבינו כו' לא יכולתי להלום צדדי הבעיא כו' ע"ש. ולי נראה שהדבר ברור האומר הריני נזיר לכשיארע דבר פלוני וקודם שאירע אותו דבר הפריש קרבן ואח"כ בא הדבר ההוא לא חלה הקדושה על אותו הקרבן ודלא כמ"ש המ"ל דאף התו' מודים בחלוקה זו שהקדושה חלה עליו ע"ש דליתא כמפורש כאן הפרישו קרבנן ואמרו הרי אנו הולכין לכפור בב"ד אינו קדוש א"כ ה"נ כן. ואם היתה אשתו מעוברת ואמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפריש קרבן ונולד לו בן קדוש כיון שהיה הולד בעולם אמרינן אגלאי מלתא למפרע שכבר חל הנדר אבל אמרו לכפור בב"ד שלא חל הדבר בשום ענין אינו קדוש וכי קמיבעיא לש"ס בשהפילה אשתו כיון דבשעת הפרשה חל הנזירות אע"ג שנתבטל אח"כ אפ"ה קדושתו קיימת או לא. ודמיא קצת איבעיא דר' אבא לבעיא דמיבעיא לירושלמי בסמוך נשבעו חוץ לב"ד והפרישו קרבנן כו' דהתם נמי כבר התחיל הדבר במקצת. ומדברי הרב במ"ל נראה שנעלמה ממנו ברייתא דר"ח והיא שנויה בספרי וז"ל קרבנו לה' על נזרו ולא נזרו על קרבנו קרבנו לה' על נזרו ולא קרבן אחר על נזרו ונראה דה"פ מי שהפריש קרבן על נזרו ומת (שעל לחכם אחר) אין אחר יכול להביא קרבן של זה על נזרו ובן שמגלח על נזירת אביו הלכה הוא בנזיר. וברמב"ם לא מצאתי מבואר אם הפריש קרבן קודם חיובו מה דינו ודוחק לומר דסובר דאיצטרך קרא למעט קרבן א' דמשמעות הספרי דתרוייהו שמעי' מיניה גם הירוש' מסכים לזה וצ"ע:

כיני מתני' כפר כו'. עי' בקונט'. כתבו תו' (דף ל"ב) בד"ה אבל כו' תימא להרי"א כפירה והודאה נמי שמעינן מרישא כו'. וכתב הר"ן מרישא לא שמעינן אלא תכ"ד כדיבור בכפירה וכפירה דתרי גברי וכפירה והודאה דחד גברא והכא קמ"ל טפי כגון שכפרו בזה אחר זה וחזר הראשון והודה תכ"ד של כפירת השני וקמ"ל כפירה והודאה אפי' בשני עדים חדא מלתא היא ומביאו התי"ט. ותימא הא נמי שמעינן מרישא דהראשון יכול להודות אחר כפירת השני. דהא מודה הר"ן דמרישא שמעינן כפירה והודאה דחד גברא א"כ יכול להודות אחר כפירתו ואי ס"ד שאין הראשון יכול להודות אחר כפירת השני קשיא שני אמאי חייב וכקושית תו' שם (דף ל"ב) בד"ה בתוך כו' לימא אני לא עשיתי שכפר הראשון כבר ואלו היה חוזר תכ"ד גם אני הייתי חוזר תכ"ד אלא ודאי אין להשני יותר שהות לחזור מלראשון כמ"ש תו' שם בתירוצם. ואפשר לומר דסובר הר"ן מרישא סד"א אין הראשון יכול להודות אחר כפירת השני ואפ"ה השני חייב ואינו יכול לומר כבר כפר הראשון הא כל זמן שכפר הוא היה ביד הראשון לחזור ולהודות א"כ הוה כפירתו כפירת ממון מאי קאמרת אלו הודה הראשון גם הוא היה מודה הא אלו נשתתק מי לא היה מחייב חבירו בכפירתו השתא נמי ה"ל כפירת ממון דהא מיהת לא הודה ודוחק וראיתי שהמהרש"א הרגיש בקושיא זו ע"ש:

מ"ד ראשון חייב כו'. עי' בקונט'. גרסינן בבבלי מכות (דף ו') אמר רבא והוא שהעידו כולם תכ"ד ופירש"י אבל אם העידו שנים ולאחר זמן העידו שנים אחרים הרי הן שתי כיתי עדים לכל דבר וכתבו תו' משמע דקאי אף לענין קרוב ופסול וקשה כו' לכך נראה דלא קאי אלא אדין זוממים כו' ע"ש ומסוגיא ראיה לפי' תו' דלפירש"י למה לא יתחייבו האחרים הא הפסידו ממון דכיון שראו שאחד מהן פסול לא היה להן להגיד תוך כדי דיבורו אלא ימתינו עד אחר כ"ד ועוד הא איירי שהעידו לאחר כ"ד כמ"ש בקונט'. אבל לפמ"ש תו' ניחא דכיון שבאו לב"ד או שראו העדות בבת אחת נחשבו לכת אחת וכבר בטל עדותן ע"י עדות הראשון. אני מסתפק בעשרה שהעידו כל אחד תכ"ד של חבירו אם יש שהות להראשון לחזור עד אחר כ"ד של אחרון או דלמא אחר שהעידו שנים מהם כבר נגמרה עדותן ותו אינן יכולין לחזור ועי' בר"ן שהבאתי בסמוך בד"ה משביע כו' וצ"ע. ועי' בש"ך ח"מ סי' ל"ו סק"ה:

מתניתין נמי דייקא כו'. גרסינן בבבלי מכות שם אר"י אמר שמואל הלכה כר' יוסי ור"נ אומר הלכה כרבי. וכתב הרי"ף והלכתא כר' דקי"ל הלכתא כר"נ בדינא כדאיתא בכתובות ע"כ. וקשיא הא אמרינן בבבלי כתובות (דף י"ג) הנ"מ דר"נ כר"ג דלא"כ קשה הלכתא אהלכתא דקיי"ל כר"נ בדינא ובהא אר"י אמר שמואל הלכה כר"ג אלא כדשנינן. מדקשי' ליה הלכתא אהלכתא ש"מ דה"ק קיי"ל אין הלכה כתלמיד במקום רב ור"נ תלמיד שמואל הוה וקיי"ל כר"נ בדינא. שמעינן מהכא אף דקיי"ל כר"נ בדינא אין כלל זה ברור נגד שמואל רבו. א"כ מאי קאמר הרי"ף והלכתא כר' דקיי"ל כר"נ כו' הא שמואל רבו פליג עליה וי"ל קשיא ליה להרי"ף מאי פריך משמואל שהיה רבו של ר"נ הא ר' יוחנן קאי כוותיה דר"נ ושמואל ור"י הלכה כר"י אלא הכי פריך קיי"ל כר"נ בדינא ובהא קיי"ל כוותיה דשמואל שכך היתה קבלה בידם וכ"נ מחידושי הרא"ה והר"ן בכתובות שם. א"כ שפיר מייתי הרי"ף ראי' מכתובות אבל אני תמה למה לא מייתי הרי"ף ראיה דהלכה כר"נ דהא קיי"ל מחלוקות ואא"כ סתם הלכה כסתם ושבועות בתר מכות נשנית כדאמרינן בבבלי בריש מכלתין מכדי תנא ממכות סליק מ"ש דתני שבועות וסתמא דהכא אתיא כרבי וכדדייק ר' יוסי וכ"ת הא דקאמר מכדי תנא ממכות סליק כו' היינו דקשיא ליה לרבי שסדרן כך אבל לעולם אין סדר למשנה בתרי מסכתא לענין מחלוקות ואח"כ סתם כמ"ש תו' ריש מכלתין י"ל לשיטת הריטב"א כל סדר נזיקין חדא מסכתא הוא א"כ הכא ה"ל סתם ואח"כ מחלוקות נימא מהכא איכא להוכיח כדעת החולקים דתלתא בבא הוי חדא מסכת וצ"ע. ועמ"ש לקמן בפרקין בד"ה והם כו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף