חתם סופר על הירושלמי/שבועות/ד/ג

חתם סופר על הירושלמי שבועות ד ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאן דמר ראשון חייב וכולן פטורים כמאי דמר תתקיים עדות בשאר מאן דמר אחרון פטור וכולן חייבים כמאן דמר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. המפרש פי' שהפטור הוא משום שנפסלו הראשונים על שנשבעו לשקר ועי"ז נפטרו האחרים דבטלה כולה. והיפך הגרסא דלמ"ד תתקיים בשאר כולן חייבין ומ"ד בטלה כולה כולם סטורין. ונראה דוחק להגיה גם דינו אינו נראה שאם היה בשעת ראיה כשרים רק עתה נפסלו משום שבועת שקר איך יפסלו אלו ע"י ולא דמי לעדים זוממים שכולן מעידים על דבר אחד ואלו העידו שקר משו"ה נפסלו גם אידך כיון שדבר א' אמרו משא"כ אלו שאמרו לא ידענו איך יצטרפו לפסול אותם שאמרו ידענו הואיל ובשעת ראיה היו כשרים. ומלבד שארי דחוקים ע"כ נ"ל לומר כך. דהנה הא דקיי"ל תוך כ"ד של חברו נמי כד"ד היינו דוקא בעדות דשייכי אהדדי פי' אלו לא היו ב' עדים כאן לא היה גם הראשון חייב אלא משום דאיכא גם שני משו"ה מתחייב הראשון עכ"פ. נמצא דמישך שייכי אהדדי משו"ה אמרי' דתוך כ"ד של חברו כדבור דמי. אבל בעלמא בשנים הטוענים זה עם זה לא אמרי' תוך כד"ד של חברו כדיבור דמי. כן מבואר בשלטי גבורים שסביב רי"ף דשמעתין ע"ש דיש שם ט"ס וכוונתו כמ"ש [וכן כ' בריטב"א ספ"ק דמכות ועי' ד"מ וש"ך סי' פ']. והשתא אי היה כמה כתי עדות תלי' לע"ד אי בטלה מקצתה בטלה כולה ש"מ כחדא חשיב להו א"כ ה"נ הוי תוך כ"ד של אחרון כד"ד לגבי הראשון. משא"כ למ"ד תתקיים עדות בשאר נמצא דלא שייכי אהדדי וכל כת וכת נדונית בפ"ע לא הוה כד"ד אלא כל כת וכת בפ"ע אבל לא אלו בתוך כ"ד של אלו. ואומר כי דבר הלמד מענינו הוא דהירושלמי מפרש בעשרה כתי זוגות עדים שכפרו וחזרו והודו אחר כפירת האחרון וגם האחרון הודה. והשתא למ"ד תתקיים עדות בשאר משום דעדיות חלוקים הם א"כ הראשון חייב דמה מועיל הודאתו אחר האחרון וכבר עבר תכ"ד שלו דאין לו זמן תכ"ד של אחרון דמה שייכות לו עמהם. וכולם פטורים לא משום הודאתם דלא מהני כנ"ל אלא מטעם אחר דכיון שהראשונה נשבעה איני יודע א"כ לא יועיל שוב עדותם משום דהמה מוכחשים כיון שעמדו ג"כ בצד אותו העמוד והראשונים אמרו שלא ראו מאומה [וזה דינו של הגהת מרדכי הובא בדברי המתבר ססי' כ"ט דאע"ג דבעלמא לא ראינו אינו ראיה מ"מ כשהיו שניהם במעמד א' ואמרו היינו באותו מעמד ולא ראינו מה שאמרתה אז הוה הכחשה מעליא ע"ש]. בשלמא ב' עדים דמעידים זה בתוך כ"ד של זה לא שייך מוכחשים כיון שעדיין יכול הראשון לחזור ולהודות בתוך כ"ד של חברו כמ"ש תוס' ל"ב ע"א ד"ה בתוך וכו'. משא"כ בשתי כתי עדים להך מ"ד דאין להם שייכות אהדדי אין מועיל תכ"ד של חברו ויהיו מוכחשים. משו"ה כולם פטורים. אמנם למ"ד בטלה כולה ולדידיה הכל עדות א' ומועיל עדות השניה בתוך כ"ד ולא שייך משום הכחשה דה"ל כמו ב' עדים דעלמא ומשו"ה כולם חייבים חוץ מן האחרונים שחזרו והודו תוך כ"ד של כפירת עצמן. משא"כ הראשונים שלא הודו עד אחר שהפסיקו האחרונים בין כפירתן של עצמם ובין הודאת הראשונים היו הם מפסיקים בהודאת עצמן. ובכה"ג תו לא הוה כד"ד אפי' למ"ד בטלה כולה כי לא דמי ממש לשני עדים והחילוק קל להבין. והא דמייתי ראיה ממשנתנו דלא קתני ארבעה עדים היינו משום דהוא מפרש למשנתנו סיפא דומיא דרישא דסיפא שחזרו והודו הכת הראשונה אחר כפירת השניה והשניה לא הודו ושניהם חייבים משום שהם ב' כתים נפרדים אלו בהלואה ואלו בהודאה ואין להם כ"ד כלל אע"ג שהשניים לא הפסיקו בהודאה אבל אלו היו ד' עדים והמה כת א' היה הראשונה פטורה הואיל וחזרו והודו בתכ"ד של כפירת השניה ש"מ ה"ל למשנתנו כמ"ד בטלה כולה ומישך שייכי אהדדי. והשתא תו ליכא לאקשויי' דלמא לעולם כמ"ד תתקיים עדות בשאר ומ"מ לא הו"מ למתני בד' עדים וכת א'. משום דא"כ השניה פטורים משום הכחשה שלא ראו באותו מעמד ההלואה כהגהת מרדכי הנ"ל [משא"כ בב' כתים ולא היו במעמד א' אלא ב' מעידים על גוף ההלואה וב' על ההודאה שמועילים ומצטרפים ולא יכלו להכחיש זא"ז]. דז"א כיון דמתני' לא נחית אלא להשמענו חיובן של ראשונים אע"פ שחזרו והודו ולאפוקי מרישא דסיפא דמהני ההודאה. א"כ מה אכפת למשנתינו אם יהיה המציאות באופן שהשניה פטורה או חייבת וה"ל למתני היו ארבעה עדים הראשונים חייבים ואשמועינן דלא מהני הודאתן אחר השניה משום דס"ל תתקיים עדות בשאר ולא מהני חזרה בתוך כ"ד של שניה. והשניה פטורה ואשמועי' דינו של הגהת מרדכי דמשו"ה פטורים משום שנפסלו בהכחשה ומדלא תני הכי ש"מ דאז היה באמת הראשונים פטורים משום שחזרו והודו בתוך כ"ד של שנייה דהכל עדות א' וכמ"ד תתקיים עדות בשאר וק"ל:

היו שתי כתי עדים וכו'. וצ"ל דמיירי באופן שידעי' שלא שכח העדות בשעה שנשבע כמ"ש והאריך הר"ן ר"פ כל הנשבעים ע"ש היטב דאל"ה לא מפסל לעדות אע"פ שנאמן בהודאתו לחייב קרבן מ"מ אין אדם משים עצמו רשע למפסל א"ע ומכ"ש אחרינא אע"כ מיירי באופן שכ' והאריך שם הר"ן ואפ"ה מייתי שפיר ראיה מסיפא דמתני' לומר דמשו"ה לא נקטה ממני' ד' משום דמיירי בכל גווני. ובהני גווני דנעשה הראשון פסול היו כולם פסולים. ומ"מ לא קשה אש"ס דילן ל"ב ע"א מתני' דלא כהאי תנא וכו' מנ"ל דמתני' לית לה משביע ע"א חייב ואפ"ה פטור השני משום שנעשה פסול ע"י הצטרפותו של ראשון ולק' זו עוררני תלמידי הבח' ר"מ א"ש. ולק"מ דא"כ מתני' לא מיירי אלא בגווני הנ"ל. וזהו לא נראה. מיהו בלא"ה נ"ל דלא ס"ל להירושלמי כתלמודן דאמרי' בדף ל"ג ע"א דסיפא מיירי בקרובים בנשותיהם וגוססות וא"כ לא הו"מ למימר ארבעה וא"כ צריך למנקט בב' כתים דאל"כ בטלה כולה ע"י קרבות הנשים וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף