שיירי קרבן/שבועות/ג/ז

שיירי קרבן שבועות ג ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

משום שאינו ראוי לקבל התראה. עי' בקונט' וכ"פ רש"י. וקשה כיון דבעינן התראה קודם מעשה א"כ כל התראה ספק היא שמא לא יעשה וי"ל כיון שהוא עושה המעשה תוך כדי דיבור אחר ההתראה ה"ל התראת ודאי (ועי' תו' מכות דף י"ד ע"ב בד"ה ועבר כו') משא"כ כאן יש לו זמן אחר ההתראה לקיים שבועתו. שמעינן מיהת אם התרו בו סמוך לערב שאם לא יאכל תוך כדי דיבור אי אפשר לקיים שבועתו שאין עוד שהות ביום ה"ל התראת ודאי לפ"ז הא דכתבי תו' במכלתין פ"ק (דף ד') בד"ה אבל כו' וא"ת היכי דייק כו' דלמא טעמא משום התראת ספק ע"ש אפשר ליישב דדייק הכי אי ס"ד אוכל ולא אכל לא לקי משום ספק לא ה"ל למסתם דהא איכא אוכל ולא אכל דלקי כגון שהתרו בו סמוך לסוף זמנו וכמ"ש אלא ודאי אינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה. גם הא דדייק הש"ס שם ממתני' דמותיר בטהור דאינו לוקה משום דהוי לאו שאין בו מעשה ניחא דליכא למימר משום דהוי התראת ספק דא"כ איך תנן סתם אבל המותיר בטהור אינו לוקה דהא איכא מותיר דלוקה כגון בהתרו בו בסוף זמנו שאם אינו אוכל תוך כדי דיבור אי אפשר שלא יותר ומעתה אין צריכין לכל מה שדחקו תו' שם. אלא דקשיא כי קאמר מאי בינייהו לימא א"ב שהתרו בו סוף הזמן דה"ל התראת ודאי ואין בו מעשה וי"ל לא בא הש"ס אלא לאשמועינן חידושא שאפי' ביטל בידים ה"ל התראת ספק דבעינן התראה בשעת האיסור:

ר"י בעי שבועה שלא אוכל כו' עי' בקונט'. וקשה הא מתני' היא נדרים פ"ב אין שבועה תוך שבועה (ועמ"ש שם בד"ה ר"י כו') ועוד אף אם לא הזכיר זו אין השנייה כוללת יותר מן הראשונה דהא לעולם באיסורו קיים. לכך נראה דמיבעיה לר' יוסי אם נשאל על הראשונה מהו שיהא חייב על השנייה מי אמרינן לא יצאה לבטלה ואם תמצא מקום תחול או דלמא כיון שבשעה שיצאה מפיו היתה לבטלה הלכך אף כשתמצא מקום אינה חלה שכבר בטלה ופשיט ממתני' דתנן זו לאשמועינן דוקא בכה"ג הוא דאין השנייה חלה בלל אף כשנשאל על הראשונה אבל לא אמר זו הרי היא חלה. וזה דלא כבבלי בסוגיין. ובלאו הכי צ"ל דהירושלמי פליג אהבבלי בסוגיין דלהבבלי איצטרך למתני זו לאשמועינן טעמא דאמר שלא אוכל והדר אמר שלא אוכלנה אבל אמר תחלה שלא אוכלנה והדר אמר לא אוכל חייב שתים דלא אוכל כזית משמע ואי לא אמר זו אין זו רבותא דהשתא אשר על עצמו כל האוכלין שבעולם. (ועמ"ש לקמן בסמוך בד"ה שבועה כו') והכי ליכא למימר איבעיא ליה אמר שלשה פעמים שבועה קודם שאמר לא אוכל מי ה"ל כשלשה שבועות וחייב על כל אחד דא"כ מאי קאמר מפני שאמר זו הא אף אי לא אמר אלא לא אוכל אינו חייב אלא אחת וצריך עיון:

ואכל הראשונה. גם בנדרים פ"ב הגי' כן ודחקתי שם בפירושי לקיימא וה"פ וחזר ואמר שנים אלו היינו אחד משנים אלו וכן כולם מיהו לשון הש"ס לא משמע כן ואף מהא דאמר בבתרייתא מוכח שאינו כן. גם בבבלי מפורש שנים אלו יחד אמר לכן הגהתי בקונט' כאן ואכל את כולן כדגרסינן בשאלה השנייה. והא דאמר חיפה אינו חייב אלא אחת מכיון כו' קשה קצת נימא גם כשבועה שנייה חלה מגו דאיתוסף איסורא על השנייה אחר שאכל את הראשונה וי"ל הא מיהת משבועה הראשונה נאסרת גם השנייה הלכך אין השנייה חלה דהוי ליה כמיחל על האיסורין ולא דמי למ"ש תו' בסוגיין בד"ה שבועה כו':

מסתברא כאחוי דחיפה בבתרייתא. עי' בקונט' וכ"ה בבבלי בסוגיין. אלא שלשון הירושלמי קשה דמשמע מסתברא דברי חיפה בכל ענינא אפי' לא הפריש קרבן ותו קשה לי אמאי קאמר אינו חייב אלא אחת אע"ג דאין לצרף הראשונה עם הארבע האחרונים אחר שהפריש עליה קרבן ולכך אין לחייבו על השבועה הראשונה ליחייב מיהת על השנייה והשלישית אחת משום שעבר על השבועה שנשבע שלא לאכול שתים וכן על הרביעית משום שלש ועל החמישית משום ארבע בשלמא הבבלי דלא נקט אלא עשר ותשע ניחא אבל לירושלמי קשיא וצריך עיון:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף