שיירי קרבן/קידושין/ג/ב

שיירי קרבן קידושין ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה"ז מקודשת ויש לו. פירשתי בקונט' ואם אין עדים מקודשת מספק שמא יש לו ומתכוין לקלקלה. כ"פ הרמב"ם והר"ב. וקשה הא אמרי' בירושלמי ריש גיטין וחש לומר שמא חתמו בעדים פסולין אמר רבי אבין אינו חשוד לקלקלה בידי שמים בב"ד הוא חשוד לקלקלה. ומביאו הרשב"א ותוס'. והכא הרי הוא מקלקלה בידי שמים וצ"ע:

חזר ואמר וכו'. פירשתי בקונטרס שמשעת כניסה מסתמא בטלו לתנאי וכו'. וכ"פ הר"ן והריטב"א. וקשה הא א"ר יוחנן לעיל בפ' האיש מקדש במומין אפי' כנסה סתם אין לה כתובה ונ"ל דטעמא אחרינא אית ביה דחוב הוא דאית לה גביה אבל במומין אמרינן אין אדם מתפייס במומין. אך קשה דבבבלי פ' המדיר מסיק המקדש על תנאי ובעל צריכה גט מספק זה היה מעשה ולא היה כח ביד חכמים להוציאו בלא גט. ש"מ דלא אמרינן דמחל לתנאו משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות. ואיך כתב הריטב"א וכיון דלא חזינן בגמרא דילן שום פירכא סמכינן על הירושלמי לגבי קידושין שהם על תנאי שכיון שכנסה נתחייב מי שעליו תנאי לקיימו ונגמרו הקידושין ע"כ והריטב"א גופיה כתב בחי' כתובות לפסק הלכה דהמקדש ע"ת ובעל צריכה גט מדבריהם וצ"ע ועיין בבית שמואל בא"ע סי' ל"ט ס"ק ס"א:

אין חזר ביה יתן. פי' בקונטרס שחייב לקיים אפי' אחר שכנסה וכו' דה"ל כפרעתיך תוך זמנו וכ"כ הר"ן והריטב"א ותימא על הב"ש בסי' הנ"ל ס"ק ס"א בשם הר"ן ואם טוען פרעתי נאמן ע"כ דליתא דהא הר"ן כתב מפורש בהיפך דה"ל כאומר פרעתיך תוך זמנו דקיי"ל דאינו נאמן. אך עיקר דין זה צל"ע דהטעם דאינו נאמן לומר פרעתיך תוך זמנו דלמה לו להקדים הפרעון אבל הכא כיון דהנישואין צריכין להיות מדעתה מצי למימר שהיא לא נתרצית להנשא עד שיקיים תנאו תחלה שהרי אם תרצה לעכב הנישואין בדין יכולה לעכב שכן מורה לשון הסמפון שצריך לקיים תנאו קודם הנישואין. הא למה זה דומה למלוה על משכון ונאבד באונס וטוען הלוה שפרע לו תוך הזמן שקבע כדי שיתן לי משכונו מיד ואת"כ נאבד שהדבר ברור שהלוה נאמן דאין כאן חזקה דאין אדם פורע תוך זמנו שרצה הלוה שלא יהא משכונו עוד ביד אחר וכן הדבר הזה דכיון שרצה להקדים הנישואין היה מוכרח ליתן לה כפי התנאי. ולא ראיתי בזה דבר מבואר להראשונים ז"ל:

חזר ועשאו מעשה ב"ד. כפי' בקונטרס כ"פ הר"ן והריטב"א. ואף שסיים הריטב"א זהו הירוש' פירושו בבירור מ"מ הלשון דחוק. גם מה לו לעשות מעשה ב"ד מצינו פעמים רבות שחזרו האמוראים מפסקיהם וחזרו ודנו דין אחר. ולולא דמסתפינא אמינא שה"פ חזר ואמר ר"א לתקן שיוכתב בתוך הסמפון אין חזר ביה יתן וכו' ממילא אינו יכול לחזור בו הבעל ופריך ולא הדא היא קדמייתא שאין בזה תועלת שהרי אין הבעל רוצה לחזור בו. חזר ועשאו מעשה ב"ד תיקן שיהא הסמפון נכתב כמעשה ב"ד ישיהי' סדר כסמפון ע"א משל חתן וכו' ובמעשה ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי וכ"מ לקמן בסוגיין. ואע"ג דמעשה ב"ד שאינו נאמן לומר פרעתיך האמור בבבלי פ"ק דב"מ הוא ענין אחר מ"מ י"ל דקסבר ר' אבהו כל שנעשה ע"פ ב"ד אינו נאמן לומר פרעתי ועיין בח"מ סי' ל"ט. ולפ"ז איכא למשמע מכאן דכל שאינו מעשה ב"ד נאמן הבעל לומר פרעתי אם כנסה תוך זמן הסמפון וכמש"ל בד"ה אין חזר וכו' ודלא כמ"ש הר"ן והריטב"א והדבר צריך תלמוד. ועיין בחידושי ר"י מטרני על מסכת קידושין ולפמ"ש אין מקום לקושיתו ע"ש:

שניהם יכולין לעקור חזקה. עמ"ש ביבמות פ' ב"ש בתוס' בד"ה שניהם וכו':

ר' בא אמר קידושין אני אומר וכו'. יקשה למה לא יהיה סמפון הא איכא שני עדים המעידים על התנאי וי"ל אחר שתקנו חכמים דבעינן שיבררו עוד אחד כדאמרינן בסמוך לא הוי סמפון כלל. אך לשון אני אומר לא עמד יבורר וכו' דחוק לפי פירושי שבקונטר' לכן נ"ל דסובר ר' בא כיון שהחתן בעצמו חתום עליו ה"ל כנמצא אחד מהעדים קרוב או פסול שכל העדות בטל ור' אבהו סובר דהבעל דבר החתום אינו פוסל דבמקיימי דבר הכתוב מדבר ולא בעושי דבר ועיין בח"מ סי' ל"ו:

היה מדעתו סמפון וכו'. לפי' שבקונטרס קשה לי דמשמע שלא היו שם קידושין אחרים חוץ משטר זה א"כ אם לא נכתב השטר מדעתו לקידושין מהיכא תיתי שיהיו קידושין ונ"ל דודאי איירי שהיו קידושין אחרים וה"פ שסמפון זה נכתב מדעתו ולא מדעתה שלא היתה חפצה בתנאי וא"ר חנינא דהוא סמפון כיון דלא חפץ בקידושין אא"כ בקיום התנאי שבסמפון ור' חגיי אומר כיון שהיא קבלה הקידושין סתם בלי שום תנאי והתנאי שכתב הבעל סמפון הוא לטובתה אין בסמפון כלום והקידושין הראשונים קיימים. ועדיין הדבר דחוק:

מתניתא מסייעא ליה וכו'. וקשה שאין הנדון דומה לראיה דהתם היא אומרת קידשתני קידושין גמורים אבל הכא היא אינה יודעת מה היה דעתו למה תהא אסורה בקרוביו. ודוחק לומר דה"נ איירי שמחולקים שהיא אומרת לקידושין נעשה מדעת שניהם והוא אומר לסמפון נעשה מדעת שניהם דבהא ודאי לא פליג ר' בא. גם לשון הש"ס דקאמר היה מדעתו סמפון וכו' לא משמע כן:

מת בתוך הסמפון וכו'. וא"ת הא אמרינן לעיל בסוגיין האומר לאשה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז כרשב"ג אביו ואחיו נותנין לה וכו' א"כ פשיטא דלרשב"ג אסורה להנשא ולרבנן שריא וי"ל דאיירי בשאמרו הקרובים שאינן רוצים לקיים התנאי א"נ לרבנן פליגי אי חיישינן למראית העין כדפירשתי:

שליח דברים בתוך הסמפון. וקשה מאי טעמא דר' בא דאמר קידושין כיון דהתנאי נעשה לטובתה מהיכי תיתי לומר שיכול לבטלו ואין לומר דאיירי ששניהם רצו לבטל התנאי פשיטא שיכולין לבטלו. ונראה דאיירי בשאמר בתוך זמן הסמפון שאינו רוצה לקיים התנאי וכשהגיע הזמן אומר שרוצה לקיימו קסבר ר' מנא דהוה שובר לקידושין כיון שכבר אמר שאינו רוצה לקיים התנאי וממילא נתבטל התנאי ור' בא סובר כיון שלא הגיע הזמן אין באמירתו כלום וכשמקיים התנאי לזמנו חלין הקידושין. א"נ ה"פ שליח דברים בתוך הסמפון היינו שבתוך זמן הסמפון הוסיף בתנאי קאמר ר' בא אם קיים התנאי הראשון הוו קידושין ור"מ סובר דהוה סמפון וכל זמן שלא קיים התנאי שהוסיף הקידושין בטלים ומותרת לעלמא ואם בא אחר וקדשה הקידושין תופסין בה וכמ"ש הרא"ש בתשובות ומביאה הב"י סס"י ל"ת ע"ש וקאמר הש"ס שחששו להא דר"מ אם בא אחר וקדשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף