שיירי קרבן/קידושין/א/ו

שיירי קרבן קידושין א ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ציבור בציבורין. לפום ריהטא היה נ"ל לפרש דרב סבר דתבואה או פירות נקנו בחליפין דקסבר מטבע נעשה חליפין ומאי כיצד ה"ק ופירי נמי עבדי חליפין כיצד החליף בשר שור וכו' ור"ל קסבר אין מטבע נעשה חליפין והא דתנן כל הנעשה דמים באחר היינו כל הנישום ושפיר תנן כיצד אבל פירי לא עבדי חליפין. וכן משמע בירושל' ר"פ הזהב דגרסי' התם אר"י ל"ש אלא שור בפרה או חמור בשור הא צבור בצבור לא קנה והיינו מדתנן במתני' כיצד החליף שור בפרה ש"מ דוקא שור חי אבל תבואה או פירות לא אלא דלפ"ז קשיא מאי קאמר דרב הונא כר"י ורי' לכן נ"ל פירושי שבקונטרס עיקר. בר"פ הזהב ל"ג אר"י אלא אר"ל:

חוץ מן החליפין. פירשתי בקונטרס הטעם שהמחזיק עצמו מסופק וכו'. כ"כ תוס' בכתובות דף ע"ז בדייה על בעל החמור וכו' בשם ריב"א. ומה שהוקשה המהרש"א שם דא"כ מאי מייתי ותנא תונא מכלה בבית אביה הא התם איירי אף שהאב והבת טוענין ברי כמ"ש תו' לעיל בד"ה ורישא וכו' ואמאי ניזל ביה בתר מרא קמא ע"כ כבר יישבתי בפירושי בד"ה לא הבעל וכו'. וקושית תוס' בד"ה רישא וכו' מדלא קתני או שיאמר האב ברי לי משמע שאינו נוטל בלא ראיה ע"כ לפום סוגיין י"ל כיון דמתני' איירי גם בתביעת האב כתובתה הלכך לא מצי למתני או שיאמר האב ברי לי דלענין תביעת הכתובה לא מהני ברי דידיה. גם מ"ש תוס' עוד מהא דפריך ממחט וכו' אינה אלא לפי המסקנא אבל למאי דאר"י משמיה דשמואל ודאי מטעם דאב טוען שמא הוא דדייק ובדברים ברורים למבין. וראיתי לבעל העיטור במאמר קנין שכתב ומסתברא דשמואל ס"ל לא אמרי' המע"ה בחליפק אלא מי שתופס צריך להביא ראיה היאך קנאה דהא ידוע דשל חבירו הוה ע"כ. ותימא מי לא עסקינן שהחליפן בדברים שאינן ידועים ואין בהן סימן וצ"ע:

א"ל לא מודה שמואל וכו'. וקשה לפ"ז מי דחקיה לרש"י בכתובות דף ע"ו ע"ב בד"ה אליבא דמ"ד וכו'. דמוקי להא דשמואל כמ"ד תברא וכו' דלא תיקשי ליה סיפא דמתני' ע"ש הא לפום סוגיין ל"ק סיפא כלל לפי מאי דאמר רב יהודה משמיה דשמואל וצ"ע:

מכר לו פרה בדמים וכו'. כתב בעל העיטור במאמר קנין. וכי עשאן דמים נמי דוקא ששניהן עומדים ושמין אותם כאחד הא לאו הכי אינן נקנין כדגרסינן בירושלמי מכר פרה בדמים וכו' עד אלא זה קנה לעצמו וזה קנה לעצמו ע"כ הרב ז"ל קיצר במקום שהיה בו להאריך דודאי אף שאין שניהן עומדים השני נקנה וכדאמר ר' בא דהחמור נקנה וכן אמר ר' יונה בשם רבי יוסי דוקא במקום שהוסיף אח"כ על הדמים שהיה לו אצלי וכדפירשתי בקונטרס דכן משמע פשטא דשמעתתא אבל בשא"צ להוסיף דמים כחליפין דמי. ולא ראיתי להפוסקים שהביאו דברי הבעל העיטור אלה להלכה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף